פסקי דין על ח'יר כיוף | פסקי דין על אהוד בן חיים | פסקי דין על מרים דוויסי בן חיים | פסקי דין על רות בן חיים ואח' |

22343-08/09 הפ     06/06/2010




הפ 22343-08/09 ח'יר כיוף נ' אהוד בן חיים, מרים דוויסי בן חיים, רות בן חיים ואח'






בפני

כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר
מבקש

1. ח'יר כיוף
ת.ז. 059961383

נגד

משיבים
1. אהוד בן חיים
ת.ז. 10032506
2. מרים דוויסי בן חיים
ת.ז. 5975576
3. רות בן חיים ת.ז. 52084035
4. תרצה בן חיים ת.ז. 5532498
פסק דין
1. המבקש הגיש תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי על מנת שבית המשפט יקבע כי הינו בעל הזכויות בקרקע הידועה כחלקה 84 בגוש 17146 באדמות דלית אל כרמל (החלקה משוייכת לדלית אל כרמל לפי צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה – התש"ע 2009), (להלן: "המקרקעין"). ההליך בבית המשפט המחוזי נפתח על ידי המבקש בבקשה לצו מניעה זמני אך סוכם, על דעת הצדדים, כי לא תעשה כל דיספוזיציה במקרקעין עד פסק הדין בתיק העיקרי, מה שיאפשר דיון בתיק העיקרי בלבד.

2. קדם להליך בבית המשפט המחוזי הליך אחר באותו ענין, שנפתח בבית משפט השלום על ידי המשיבים כאן. שם נתבע סילוק ידו של המבקש (כאן) מהמקרקעין וניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש ביצוע עבודות כלשהן במקרקעין. הדיון בתיק העיקרי שם הוקפא, עד למתן פסק הדין בתיק שבפני
,

פסק דין
שייתר את הדיון בבית משפט השלום.

3. עובדות הרקע
3.1 המבקש טוען כי ביום 23.10.96 חתם על הסכם לפיו קנה מהמוכר סאלח מחמד שומרי ז"ל את המקרקעין תמורת תשלום של 65,000 ₪ במזומן. ההסכם כתוב בכתב ידו של המבקש (נספח ב' לתצהיר המבקש, ת/3). מדובר בקרקע שייעודה חקלאי. למרות זאת הגיש המבקש בנובמבר 2008 בקשה להיתר בניה של בנין בן קומה אחת בשטח של 707 מ"ר, כבית פרטי חד משפחתי, שאמור להיבנות על חלקה 84 וגם על חלקה 85. (בתצהיר בפני
בית משפט השלום ציין כי המטרה היא בניית חנות רהיטים).
3.2 אין מחלוקת כי באותה עת (ולמעשה עד לפניה לבית המשפט), היתה רשומה בנסח הרישום כבעלת הזכויות במקרקעין הגב' חנה פרידמן, אשר רשומה כבעלים של החלקה משנת 1944. (נספח ב' לנ/2).
3.3 המבקש, שאל לדבריו את מר שומרי לפשר הענין, ונענה כי מר שומרי רכש את המקרקעין מגב' פרידמן לפי הסכם מיום 15.7.1964. עוד אישר המבקש כי כתגובה לשאלתו, הציג מר שומרי בפני
ו את הסכם הרכישה המקורי שם מופיעה חתימתה של גב' פרידמן. (ס' 9 לת/3). לפי הסכם זה רכש שומרי את המקרקעין מגב' פרידמן בעבור 190 ל"י. העתק הסכם הרכישה מגב' פרידמן הוא נספח א לת/3. ההסכם המקורי הוצג, והוחזר לידי המבקש.
3.4 המשיבים הינם יורשיה של גב' פרידמן ז"ל, עובדה שאיננה שנויה במחלוקת. בסיור אקראי בדלית אל כרמל בנובמבר 2008, נדהמו לגלות כי המבקש מבצע עבודות שיטוח וישור של המקרקעין. המבקש אישר בתצהירו כי בצע עבודות טרם קבל היתר כלשהו. מברור שערכו המשיבים, לרבות פניה לבית משפט השלום, עלה כי המבקש טוען שרכש את המקרקעין.
3.5 המשיבים טוענים כי גב' חנה פרידמן ז"ל מעולם לא מכרה את המקרקעין.
בנסח הרישום של המקרקעין נכון לחודש נובמבר 2008 היתה רשומה הגב' חנה פרידמן כבעלים, ולא רשומה כל הערת אזהרה לטובת אחר, לא מכוח החוזה משנת 1964, וגם לא מכוח החוזה משנת 1996.
3.6 בנובמבר 2008 הוגשה לראשונה בקשת המשיבים לבית משפט השלום. לבקשה צורפה בין הנספחים צוואה של גב' פרידמן ז"ל מיום 9.2.76 ,עליה מופיעה חתימתה של גב' פרידמן וכתובתה ברח' שד' בן ציון 27 תל אביב. בתגובה של המבקש לבקשה לצו מניעה כנגדו ציין קיומו של ההסכם הראשון, ונרשם בתצהירו כי העתקו צורף לתצהיר בתו של מר שומרי. מסמך המקור של ההסכם הראשון הועבר למשיבים רק במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי.
3.7 בפברואר 2009, לאחר פתיחת התיק בבית משפט השלום, מיהרו המשיבים ורשמו
את המקרקעין על שמם, לפי צו ירושה.
3.8 הגב' חנה פרידמן נפטרה בשנת 1977 . מר שומרי נפטר בשנת 1999. לפיכך, עולה
הצורך, לראשונה אחרי נובמבר 2008, לברר טענות הצדדים באשר לעסקאות שנערכו לפני כ-46 שנים,(להלן: "ההסכם הראשון") ולפני 14 שנים, (להלן: "ההסכם השני"), כאשר המתקשרים בהסכם הראשון וצד אחד להסכם השני אינם בין החיים.

4. מסגרת הדיון
4.1 ההכרעה העובדתית נדרשת על פניו בשלושה שלבים :
א. האם החוזה משנת 1964 נערך ונחתם כדין, תקף לכל דבר וענין ומשמעו כי מר שומרי ז"ל היה הבעלים של המקרקעין? המשיבים טענו כי חתימת הגב' פרידמן על גבי ההסכם הראשון מזויפת. עוד טענו כי הכתובת המצויה ליד שמה איננה הכתובת בה התגוררה באותה תקופה. עוד טענו כי המקרקעין צויין בצוואות שונות שערכה גב' פרידמן בחייה, ולאחר שנת 1964, וכי בת המשפחה ביררה בכתב פרטים אודותיו בשנת 1992 אצל הועדה המקומית לתכנון ובניה. עוד טענו כי ההסכם בטל בשל אי דווח לרשויות המס ואי תשלום מיסים.
ב. האם החוזה משנת 1996 בין מר שומרי והמבקש נערך ונחתם כדין והוא תקף לכל דבר וענין? ב"כ המבקש טען כי אין לדון בנושא זה משום הרחבת חזית שכן לטענתו המשיבים התייחסו לכך לראשונה בשלב הצגת הראיות למול התנגדותו להרחבת חזית (עמ' 10 לפרטיכל). אלא שמעיון בתגובה לצו המניעה עולה, כי המשיבים טוענים שההסכם השני בטל, בשל העדר דיווח לרשויות המס והעדר תשלום מס, וכן טוענים כי לא הוכח תשלום תמורה על ידי המבקש.
ג. ברור שאם התשובה לשלב א' וב' הינה חיובית רשאי המבקש להירשם כבעל הזכויות במקרקעין. אך גם אם התשובה לשלב א' לעיל תהיה שלילית והתשובה לשלב ב' חיובית– יש לברר עדיין האם חלה לגבי המבקש תקנת השוק במקרקעין, באופן שהוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין.

5. מספר מילים לגבי המשיבים – היורשים
5.1 גב' פרידמן ז"ל, הבעלים הרשום של המקרקעין נשוא הדיון ,חברת קיבוץ בית אורן, נפטרה בשנת 1977. משפחתה ממקימי הקיבוץ ומספר בני משפחה מתגוררים שם עד היום. לפי צוואה חתומה בחתימת ידה מיום 9.2.76 הורישה שליש מעזבונה לקרן בן חיים (שמוטבה היא גב' ברטה בן חיים ז"ל וארבעת ילדיה, הם המשיבים) שליש לגב' נסיהו (דודתם של המשיבים) אשר נפטרה בשנת 2003, ושליש לגב' רחל להב, אף היא דודתם של המשיבים שנפטרה בשנת 1998. בסופו של דבר, ועל פי צוואות הדודות, היורשים בחלקים שווים של מלוא העזבון הם המשיבים. ענין זה איננו שנוי במחלוקת.
5.2 במועד עריכת הצוואה חתמה גב' פרידמן ז"ל גם על מסמך הקמת קרן בן חיים. (נספח עמ' 8 לנ/2). הוצג מסמך קודם של הקמת הקרן, מיום 6.4.75, אף הוא חתום, שנוסחו שונה במקצת (עמ' 6 לת/4).
5.3 כמו כן הוצגו הצוואות של גב' רחל להב ז"ל ושל יהודית נסיהו ז"ל.
בצוואות אין אזכור מפורש למקרקעין נשוא הדיון כחלק מהעזבון. בצוואת גב' פרידמן ז"ל יש התייחסות כללית למקרקעין ונכסי דלא ניידי, מבלי לפרט נכס כלשהו. גם בצוואת גב' רחל להב, מעבר לדירת מגוריה יש אזכור כללי של מקרקעין, ללא פרוט. בצוואת גב' נסיהו ז"ל יש איזכור של חדר בבנין אל על בתל אביב ודירה אחרת בתל אביב שהיא מורישה לאחר, ומעבר לכך התייחסות כללית למקרקעין שיורשים המשיבים. פועל יוצא מהאמור לעיל שהצוואות עשו שימוש במילה כוללת "מקרקעין" מבלי להתייחס ספציפית למקרקעין נשוא הדיון .
5.4 יחד עם זאת, הוצג הסכם מיום 21.3.75 שנחתם בין גב' פרידמן ז"ל ושתי בנותיה, גב' רחל להב ז"ל וגב' יהודית נסיהו ז"ל. (נספח י"א לנ/2). ההסכם אשר ציין את עובדת בעלותם המשותפת בנכסים מסוימים בא להסדיר גם את חלקה של קרן בן חיים . בהסכם זה מצוינים המקרקעין שבבעלות גב' פרידמן באופן מפורש וכך נכתב שם :
"האם מעבירה את המגרש הידוע כחלקה 16 בגוש 11730 בהר הכרמל, את המגרשים הידועים כחלקות 9 ו-84 בגוש 17146 בעוספיה וכן את החלק הרשום על שמה במגרש הידוע כחלקה 4 בגוש13 בליפתא לבנות....תוך הבנה וידיעה ברורה כי 1/3 מכל אחד מהם מיועד לקרן....."
יש ,אם כן, מסמך ברור וחד משמעי המלמד על כך שגב' פרידמן ז"ל התייחסה למקרקעין נשוא הדיון בשנת 1975 כרכושה, לכל דבר וענין.
5.5 גם מסמך הקמת קרן בן חיים בנוסחו הראשון (דהיינו זה משנת 1975) והחתום על ידי גב' פרידמן ושני עדים, מפרט את רשימת המקרקעין שבבעלותה ומציין במפורש את המגרשים 9 ו- 84 בגוש 17146 בעוספיה.
5.6 עוד הוצג מכתב ששלחה גב' נסיהו ז"ל בשנת 1992 לועדה לתכנון ובניה "רכס
הכרמל" על מנת לברר את היעוד של האדמות הבאות : גוש 11730 חלקה 16, גוש 17146 חלקה 84 גוש 17146 חלקה 9. עוד שאלה באותו מכתב לגבי ההפקעה שחלה על המקרקעין בחלקה 84. (נספח י"ב לנ/2). מכאן, שהיה ברור לבתה של גב' פרידמן, בשנת 1992 כי חלקה זו הינה חלק מעזבונה של גב' פרידמן ז"ל.
5.7 נתבעת 3, נכדתה של גב' פרידמן, הצהירה כי סבה וסבתה דגלו בגאולת קרקעות בארץ ישראל, היו ממובילי הציונות, גדלו על אהבת הארץ ואדמתה ופעלו לקניית קרקעות ארץ ישראל (ס' 23-25 לתצהיר נ/2). על עובדה זו העיד גם בן משפחה נוסף, וכן ציין כי מהיכרותו אותה, לא היתה נמנעת מדווח לשלטונות המס (נ/3).

6. "ההסכם הראשון", מיום 15.7.1964
6.1 כאמור, הן מר שומרי ז"ל והן גב' פרידמן ז"ל החתומים על ההסכם הראשון אינם בין החיים. אין גם כל עד שיכול להעיד על חתימת ההסכם בשנת 1964 .
6.2 העידה בתו של מר שומרי ז"ל, שהיתה בת שנתיים ביום חתימת ההסכם, כמובן לא
היתה נוכחת ואיננה יכולה להעיד מאום אודותיו. הבת העידה כי הינה זוכרת את אביה רק כמוכר אדמות ולא כקונה אדמות. לא זכרה ולו מקרה אחד שרכש אדמה. (עמ' 10 לפרטיכל).
6.3 בתו של מר שומרי נשאלה האם במסמכים נמצא יפוי כח בלתי חוזר מגב' חנה פרידמן לרישום העסקה בטאבו או שטר מכר חתום, והשיבה כי לא מצאה מסמכים כאלו. (עמ' 13 לפרטיכל). גם המבקש אישר בחקירתו כי לא הראו לו מסמכים כאלו בקשר להסכם הראשון (עמ' 21 לפרטיכל). לא ברור לכן כיצד חשב מר שומרי ז"ל לבצע העברה בטאבו על שמו.
6.4 בתו של מר שומרי ז"ל נשאלה האם יש לה ידיעה על חובות כלשהן שחלים על המקרקעין והשיבה בשלילה. (עמ' 13 לפרטיכל).
6.5 לא היה כל דווח לשלטונות המס על העסקה.
6.6 לא שולם כל מס בגין העסקה.
6.7 מר שומרי ז"ל לא רשם כל הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על הרכישה שבצע לכאורה.
6.8 בתו של מר שומרי ז"ל בקשה להראות כי מר שומרי התייחס למקרקעין כרכושו ולכן ציינה שגדר את החלקה מאז שנת 1964 על מנת לשמור עליה מפלישת עדרים של בדווים ובהמשך שנות ה-90 שמר על הקרקע מפני פולשים בעלה. (ס' 5,6, לת /2 עמ' 11 לפרטיכל), אלא שעדות זו נסתרה מפורשות. מר חורי, המודד שיצא מטעם המבקש לשטח בשנת 1995, כפי שנטען, העיד כי למגרש לא היתה גדר (עמ' 6 לפרטיכל). אחד המשיבים שחקירתו בבית משפט השלום הוצגה כראיה (נספח לתצהיר ת/3), ציין כי בהיותו מתגורר בקיבוץ בית אורן, לפחות 3 פעמים בשבוע היה עובר בסמוך למקרקעין ומאז ומעולם החלקה לא היתה מגודרת. המבקש העיד כי בשנת 95 החלקה היתה מגודרת (עמ' 25 לפרטיכל). כשהופנתה תשומת ליבו כי המודד מטעמו ציין שלא היתה גדר הוסיף שהיו חוטים של ברזל קטנים שמצד אחד נפלו ומצד שני לא.
6.9 הוצג ההסכם המקורי, עליו נחזית להופיע חתימתה של גב' פרידמן ("חתימת המחלוקת"). לצורך בדיקת חתימתה מונה המומחה הגרפולוג עו"ד יונתן נפתלי שנתן חוות דעת (מ/1) ואף נחקר על חוות דעתו. הוצגו בפני
ו חתימות גב' פרידמן משנת 64, 67 (על שטרי מכר בעסקאות אחרות) וכן דוגמת חתימתה משנת 1976 (על הצוואה ומסמך הקרן). ממצאיו :
א. חתימת המחלוקת קרובה יותר בעיצוב, במידת השטף וברווח דווקא לדוגמאות משנת 1976 ופחות לדוגמאות משנת 64,67, מהתקופה של מסמך המחלוקת. חתימת המחלוקת כתובה באופן איטי ומהוסס, כמו בדוגמאות שבשנת 1976. המומחה אישר בחקירתו כי יש חשיבות לדוגמאות חתימה הקרובות למועד חתימת המחלוקת וציין כי בהשוואה בין חתימת המחלוקת וחתימות אחרות מאותו מועד רמת השונות דווקא גבוהה יותר (עמ' 46 לפרטיכל). יחד עם זאת מצא זהות בחלק ניכר מתכונות הכתב בין חתימת המחלוקת ובין חלק מהדוגמאות בין היתר לגבי תכונות כתב שהכותב אינו מודע להם והקשות לחיקוי.
ב. לגבי גיל הנייר של ההסכם הראשון המקורי ציין המומחה כי קיימת שחיקה רבה בנייר במיוחד בשוליים ובקפלים יש סימני התפוררות של סיבי הנייר וקיים אובדן ברק ושחיקה בדיו. הנייר תואם במידת הבלאי שבו נייר בן עשרות שנים, ודיו הדפוס והחתימות תואמים התיישנות בת מעל 10 שנים. המומחה הבהיר בחקירתו כי לגבי הדיו והדפוס לא מצא סימנים שמדובר בעשרות שנים (שכן חלפו 46 שנים מאז החתימה הנטענת), (עמ' 49 ,50 לפרטיכל). עוד למד מסימני הקיפול, כי הדפוס והדיו קדם לקפלים של הנייר. משנתבקש ליישב את הסתירה בין הממצאים דלעיל השיב כי יתכן והמסמך הוכן לפני 10 שנים אך הודפס על נייר ישן, או לחלופין נשמר לאורך השנים בתנאים טובים בניילון ואז הליכי הבלאי של הדיו והדפוס נעצרו (עמ' 50 לפרטיכל).
ג. לאור האמור לעיל, ועל אף שהחתימה דומה יותר לזו משנת 1976, ציין כי קיימת אפשרות סבירה שחתימת המחלוקת אמיתית. (מתוך 4 דרגות אפשריות של ודאות לקביעת הזהות, הכי קרוב למצב של שקילות בין שונות לזהות, דהיינו הדרגה הנמוכה ביותר של זהות). המומחה לא מצא אינדיקציה לזיוף גיל המסמך.
ד. המומחה אישר במהלך חקירתו הנגדית כי נותרו לו ספקות, בשל ממצאי שונות שציין ולכן זו המסקנה אליה הגיע. (עמ' 43 לפרטיכל). המומחה לא יכול היה לשלול אפשרות שיש כאן זיוף (עמ' 47 לפרטיכל). יחד עם זאת ציין כי לא מצא סימנים חיצוניים לניסיונות זיוף (עמ' 51 לפרטיכל).
6.10 בהסכם הראשון מופיעה כתובתה של גב' פרידמן "בן ציון 27 תל אביב". ההסכם נחזה להיות חתום מיום 15.7.64. אלא שהוגשה ראיה על כך שרק ביום 10.6.1964 חתמה גב' פרידמן חוזה עם חב' דלמאר לפיתוח ובנין בע"מ בו נרשם כי החברה מקימה בנין בשדרות בן ציון והיא מתחייבת לגמור את בנית הדירה ולהעמידה לרשות גב' פרידמן ביום 30.11.64 אם תמלא את כל התחייבויותיה על פי ההסכם. (עמ' 13 בת/4). מתוך סכום התמורה של 103,000 לירות, היה התשלום במעמד החתימה רק 12,000 לירות, והתשלום הבא של 10,000 ₪ היה אמור להתבצע רק ביום 10.8.64 יחד עם מתן שטר על 60,000 ל"י באותו מועד, שזמן פרעונו יהיה לא לאחר 10.2.1965. המשיבה 3, נכדתה של גב' פרידמן ז"ל העידה כי גב' פרידמן עברה לדירה רק בשנת 1965. בנסיבות אלו , כשהבנין עדין בהקמה, וגב' פרידמן לא קבלה חזקה בדירה ושלמה רק חלק קטן מהתמורה, לא סביר שתתן כתובת עתידית שלה ככתובת בהסכם. סביר יותר שהכתובת נלקחה ממסמכים אחרים, שנערכו בשנים מאוחרות יותר.
6.11 ב"כ המבקש טען כי רק סביר שגב' פרידמן מכרה את המקרקעין תמורת 190 ל"י על
מנת לרכוש את הדירה (שמחירה היה 103,000 ל"י), אך הוצג בפני
הגרפולוג (ונספח לחוות דעתו) שטר מכר מיום 6.8.1964 ממנו עולה כי ביום זה גב' פרידמן ושתי בנותיה מכרו מעל 20 דונם בגוש 6455 חלקה 34 תמורת הסך של 708,225 ל"י. תמורה זו מרוקנת לכאורה את טענת ב"כ המבקש לענין הצורך במכירת המקרקעין. בנוסף העידה נכדתה של גב' פרידמן כי למשפחה היה כסף ורכוש רב, ובמהלך הזמן מכרו פרדסים ברעננה, כך שהסכום של 190 ל"י לא היה נחוץ להם. (עמ' 38 לפרטיכל).

7. האם הרים המבקש את נטל ההוכחה להראות כי ההסכם הראשון תקף ומחייב ?
7.1 נטל ההוכחה - ס' 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 יוצר חזקה לפיה רישום מקרקעין מהווה ראיה לתוכנו.
125". (א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969."
אין חולק על כך כי כל העת הרלוונטית מי שהיה רשום בנסח הרישום כבעלים הינה גב' פרידמן ז"ל.
נטל הראיה מוטל על התובע לסתור חזקה זו ולהוכיח את תביעתו. הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי איננו משקף את מצב הדברים האמיתי הוא נטל כבד . (ראו ע.א 2576/03 אהובה וינברג נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים. (אתר נבו, 21.2.07). מידת ההוכחה הדרושה הינה עודף ההסתברות. דהיינו, התובע יזכה בתביעתו אם ירים את נטל ההוכחה בשיעור העולה על 50%. אם לא יעמוד בכך, יפסיד את מלוא תביעתו. יש לזכור שלזכות הנתבעים בכף המאזניים עומדת מלכתחילה חזקת הרישום.

בהוכחת טענה כנגד עזבון (או יורשיו), נדרש אף נטל הוכחה מוגבר בשל חוסר יכולת של הנפטר להזים או לסתור את הראיות. ראו ע.א 5997/92 מלק נ. מנהל עזבון הרב יהושע דויטש ז"ל (אתר נבו 28.9.97 ).
"המדובר בענייננו בתביעה נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה, "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב ואח' [3]). מן התובע מעיזבון נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל ואח' [4]). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראָיות יריבו..." (ע"א 459/59 מ' פינקלשטיין ואח' נ' פרושטייר ואח' [5], בעמ' 2330)".
7.2 העדר רישום - המשמעות בענייננו הינה כי אם אכן נחתם ההסכם הראשון בשנת 1964, היה ברור למר שומרי שהיה מצוי בתחום הקרקעות, כי זכותו תשתכלל ברישום בטאבו רק בימי חייה של גב' פרידמן, בשל העדר מסמכים מתאימים לרישום הזכות לאחר מותה. למרות זאת לא פעל לרישום העסקה במשך 13 שנה ראשונות עד לפטירתה, וגם לא פעל במשך 32 שנה עד למכירה הנטענת במסגרת הסכם השני. לא רק שלא עשה כל צעד להבטחת זכותו ברישום הערת אזהרה או בהצטיידות ביפויי כח מתאימים, גם לא פנה לבית המשפט ליתן

פסק דין
הצהרתי לענין זכותו. התנהגות זו מעוררת תהייה על פניה.
העדר היכולת של הנפטרת להביא הוכחות להכשלת התביעה בשל העובדה שנפטרה כ-33 שנים קודם לברור התביעה, מטילה על בית המשפט חובה מיוחדת לדרוש הוכחות מהימנות ובלתי תלויות (ע.א. 118/75 עזבון המנוח מחמד שריידי נ. מנסור (אתר נבו 13.4.77).
7.3 זכות חוזית, אם בכלל - עסקת מקרקעין משתכללת לזכות קניינית ברישומה. כך מורה ס' 7 לחוק המקרקעין שזה נוסחו –
"7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

ברור שההסכם הראשון לא הסתיים ברישום ולכן מר שומרי לא קנה זכות קניינית, אלא זכות חוזית בלבד. כל זמן שלא יכולה להיות למר שומרי ז"ל זכות קניינית אלא לכל היותר זכות חוזית, הרי שאין באפשרותו למכור יותר ממה שיש לו.
7.4 חשיבות הרישום בפנקסי המקרקעין - משקל רב אני נותנת לעובדה שמר שומרי לא עשה כל פעולה לצורך רישום המקרקעין על שמו ברשם המקרקעין. ס' 125 (א) לחוק המקרקעין איננו נטוע בחלל ריק. ראו האמור בע.א. 4140/97 חב' האוניברסיטה העברית בירושלים נ.הסתדרות נשים ציונית (אתר נבו 26.4.99 ) (ס' 11 לפסק הדין)–

"מטרתו של הסדר מקרקעין היא לקבוע ולרשום כראוי את הזכויות בקרקע המוסדרת. הכלל הוא, שהרישום בפנקס החדש של מקרקעין מוסדרים "יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום..." (סעיף 81 רישה לפקודה), וכן שה"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..." (סעיף 125(א), רישה, לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). תכליתו הברורה של הכלל האמור היא להבטיח את אמינות המרשם וכן את יציבותן של זכויות רשומות במקרקעין מוסדרים."
וכן ראו בע.א 2242/92 מדינת ישראל נ. בנק אמריקאי ישראלי בע"מ (אתר נבו, 7.6.94) –
" הרישום על פי החוק הינו קונסטיטוטיבי (דהיינו יוצר את הזכות הקניינית) ודבר זה נועד להבטיח שמירב הזכויות במקרקעין ישתקפו ברישומים שבפנקסי המקרקעין, שהינם פומביים ופתוחים לעיני כל, ולחזק את אמינות המרשם: ...."בחיים המודרנים חשוב הרישום הן לצורך המדינה וסדריה והן לתועלת האזרח, אשר יוכל לדעת בבואו לעשות עסקות עם חברו – אם נכס בלתי נד שייך לו ונקי משעבודים, לגבי עסקת מכירה וקניה, וגם לגבי מתן אשראי"...... "ברור שכדי שאפשר יהיה להסתמך על הרישומים יש להקפיד על כך שכל עסקה ועסקה תירשם בפנקסים כי אחרת אין אפשרות מעשית לא למדינה ולא לאזרחים לסמוך על הרישומים: ועל כן גם קביעת כוחו של הרישום כיוצר זכויות (קונסטיטוטיבי) קשורה במידה ניכרת במגמה להשיג מטרות הרישום האמור "(בר"ע 178/70 חיים בוקר ואח' נ. חב' אנגלו ישראלית לניהול ואחריות בע"מ ואח', דברי השופט קיסטר בעמ' 127 ) . הרישום הפומבי בפנקסי המקרקעין הוא שמאפשר לציבור לסמוך על המרשם".

כמו כן ראו בספרו של אריה איזנשטיין יסודות והלכות בדיני מקרקעין חלק i בעמ' 193 –
"בפנקסי המקרקעין יש מערכת מידע מקיפה ואמינה על מצבם המשפטי של המקרקעין, אשר מצויים בתחום המדינה ....ההכרה בצורך להנהיג רישום מסודר של מקרקעין, נובעת היום, כמו גם בתקופות קדומות, מן ההבחנה הברורה בין מטלטלין למקרקעין ... הרי שבמקרקעין תפיסת החזקה בהם אינה מעידה בהכרח על בעלות....יש להדגיש שהרישום בפנקס מעניק, ברוב המקרים, למי שרשום בהם, לא רק את הערך ההוכחתי בדבר קיום זכותו בנכס, אלא גם ,בעיקר, את זכותו הקניינית".

קיימת נטייה בציבור להתעלם מהצורך לרישום עסקאות מקרקעין בפנקס המקרקעין, ובכך נוצר רקע מטושטש, שיכול להכיל לכאורה כל טענה. מחד, יש חשיבות עליונה לערך האדמה, ומאידך, מתייחסים אליה כאילו הייתה מוצר מכולת שנסחר מיד ליד ללא רישום. אני סבורה שבנושא זה יש תפקיד נכבד לבתי המשפט להדגיש את החשיבות של פנקס המקרקעין, להקפיד לתת לרישום בפנקס המקרקעין את המשקל הנכבד שיש לו, לעמוד על חובת הדיווח ועל המשמעות הברורה של העדר רישום בפנקס המקרקעין. בדרך זו ניתן יהיה למסד יציבות, לטעת בהירות ואף להפחית את מאות הסכסוכים המשפטיים בנושא המקרקעין, אשר מרביתם נובעים מהעדר רישום מסודר.
7.5 לא הורם נטל ההוכחה - כבר כאן אקדים ואציין כי המבקש לא רק שלא עמד בנטל ההוכחה המוגבר להראות כי ההסכם הראשון תקף אלא שגם לא עמד בנטל ההוכחה כדי מאזן ההסתברויות.
א. אין עדים לעריכת ההסכם.
ב. אין עדים לתשלום תמורה או הוכחה לתשלומה.
ג. אין דווח כלשהו לרשויות המס.
ד. אין תשלום מס, (עד היום) על אף שהחובה מאוזכרת בגוף ההסכם עצמו.
ה. אין רישום של הערת אזהרה לטובת מר שומרי במשך 36 שנים.
ו. אין יפוי כח בלתי חוזר בחתימת גב' פרידמן או שטרי מכר חתומים על ידה
ז. לא נעשתה כל פעולה לצורך רישום העסקה אצל רשם המקרקעין.
ח. הטענה שהשטח גודר מאז שנת 64 ואילך נסתרה על ידי המודד מטעם המבקש ועל ידי נכד גב' פרידמן המתגורר בסמוך, בקיבוץ בית אורן.
ט. אין זה סביר שהכתובת שצויינה בהסכם היתה כתובת גב' פרידמן נכון ליום 15.7.64 מהטעמים שהוזכרו לעיל וכנראה נלקחה הכתובת ממסמכים מאוחרים יותר.
י. מסמכים משנת 1975 מלמדים כי הגב' פרידמן היתה סמוכה ובטוחה כי חלקת המקרקעין בבעלותה, שכן זו הוזכרה במפורש במסגרת רכוש העזבון במסמכים עליהם חתמה. ניתן להניח שאם היתה מוכרת את המקרקעין, היתה ערה לכך.
יא. גם בתה של גב' פרידמן היתה סמוכה ובטוחה שהחלקה נכללת ברכוש העזבון, זאת למדנו מפנייתה בכתב בשנת 1992 לועדה לתכנון ובניה "רכס הכרמל".
יב. ולענין חתימת הגב' פרידמן הנחזית להיות על ההסכם הראשון – טענת הזיוף הנטענת הופכת להיות רק טענה אחת ממכלול הראיות העומדות בפני
. משקלה אינו עצמאי, אלא נטוע ברשת הראיות שנטוותה. הגרפולוג היה ספקני מה לגבי הזהות בחתימות, וגם על דעתו החתימה מתאימה יותר לחתימה המופיעה על גבי הצוואה משנת 1976 (ולא לחתימות משנת 64,65 ). למסקנה זו יכול להגיע גם כל בר דעת על פי צפייה בצילום החתימות המצורף לחוות הדעת מ / 1. המומחה מצא כי הזהות קיימת בין חתימת המחלוקת לבין חתימות גב' פרידמן בדרגה הנמוכה ביותר שקיימת בין 4 דרגות בסולם הזהות שקבע.
ממצאי המומחה אינם החלטיים, וטענה לדרגת זהות נמוכה אינה מקדמת את עניינו של המבקש.
מתוך ראיית מכלול הראיות, ונתונים הסותרים לאפשרות חתימתה של גב' פרידמן על המסמך,לא מצאתי לנכון לקבוע כי מדובר בחתימתה של גב' פרידמן. אציין כי מכל מקום אין בית המשפט כבול בהערכת המומחה, וזאת מבלי להטיל דופי במקצועיות המומחה או במומחיותו, שכן בפני
בית המשפט נפרשה יריעה רחבה של ראיות נוספות, שיש בה להוביל למסקנה כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש.
7.6 המסקנה העולה ממכלול הראיות העובדתיות הינה כי לא הורם הנטל הדרוש על מנת להראות כי אכן, מבחינה עובדתית, נחתמה עסקה בין מר שומרי לבין גב' פרידמן .
7.7 העדר דווח לשלטונות המס והעדר תשלום מס - למעלה מן הצורך אוסיף כי עסקה זו לא דווחה לשלטונות המס ולא שולם כל מס בגינה. ס' 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג 1963 קובע תנאים לתוקפן של עסקאות וזה נוסחו -
" 16. (א) (1) תקפן של מכירת זכות במקרקעין ופעולה באיגוד? מקרקעין החייבות במס מותנה במילוי אחד התנאים האמורים להלן, וכל עוד לא נתמלא, לא תוקנה כל זכות על אף האמור בכל דין; משנתמלא, כוחו למפרע מעת המכירה או מיום? הפעולה.
ואלה התנאים:
(א) שולם עליהן המס;
(ב) ניתנו עליהן הצהרות המוכר והקונה או עושה הפעולה על פי הפרק השביעי ושולם עליהן המס המגיע על פי ההצהרות;
(ג) הקונה זכות במקרקעין או הרוכש את הזכות באיגוד המקרקעין פירט בהצהרתו את שם המוכר ומענו, את הזכות שרכש ואת התמורה בעדה והפקיד אצל המנהל פקדון, כערובה לתשלום המס, בשיעור 20% משווי המכירה של הזכות במקרקעין, או שניתנו בטוחות להנחת דעתו של המנהל;"

נכון למועד מתן פסק הדין, בעת שנבחן התוקף של ההסכם (בהנחה שאכן נחתם ההסכם הראשון, מה שלא הוכח) במהלך 46 שנה אין כל הצהרות מטעם המוכר או הקונה על העסקה ואין כל תשלום מס בגינה. משלא מולאו פרטים אלו , נכון להיום, בבדיקה משפטית עכשווית, לא קמה כל זכות במקרקעין מכח ההסכם הראשון. אך כאמור, משלא הוכחה עובדתית חתימת ההסכם הראשון, מתייתר גם הצורך לדון בתוקף המשפטי של ההסכם הראשון.

8. ההסכם השני, מיום 23.10.96
8.1 משהגעתי למסקנה כי אין כל תוקף להסכם הראשון, משמעות קיומו של ההסכם השני חשובה רק אם חלה תקנת השוק.
למען הסדר הטוב, אסקור את מכלול הנסיבות של ההתקשרות בהסכם השני.
8.2 על מנת לתמוך בעובדה שההסכם השני נחתם כדין בתאריך המתנוסס בכותרתו, הובא המודד ,מר אליאס חורי, על מנת להעיד על הנסיבות שקדמו לחתימה.
אין מחלוקת שמר חורי ערך מדידה בשנת 2008 , בעקבותיה הוציא מפה מצבית עם סימון גבולות וכן מפה טופוגרפית.
מר חורי העיד גם לגבי מדידה קודמת שנערכה לטענתו בשנת 1995. לדבריו, לבקשת המבקש יצא על מנת לבצע עבורו מדידה ראשונה של המגרש בשנת 1995, כנראה בחודש נובמבר. (עמ' 4 , 5 לפרטיכל). לא הוצאה תוכנית מדידה, והמטרה הייתה סימון הגבולות בשטח. הכסף שולם במזומן ולא הובאה ראיה כתובה לכך. (עמ' 5 לפרטיכל). בעוד שבעדותו בפני
טען כי במהלך המדידה היו נוכחים התובע, המודד ועוזר נוסף שלו שלא זכר את שמו (עמ' 5 לפרטיכל), הרי שבתצהירו הצהיר כי היה נוכח גם המנוח שומרי (ס' 5 לת/1). התובע בתצהירו טען כי באותו מעמד היו נוכחים המנוח מר שומרי, מר חורי והוא. מר חורי העיד כי למגרש לא היתה גדר (עמ' 6 לפרטיכל), כך גם בעדות אחד המשיבים בפני
בית משפט השלום, וזאת בניגוד לעדות בתו של מר שומרי, כמפורט לעיל. מר חורי העיד כי בחלקה אין עצים, (עמ' 6 לפרטיכל) בעוד שבתו של מר שומרי העידה כי בשנות ה-90 בעלה שמר על מעט העצים שנותרו בחלקה. (ס' 6 לת/2 , עמ' 11 לפרטיכל). המבקש העיד כי בשנת 1995 היו מעט עצים בקרקע. (עמ' 26 לפרטיכל).
8.3 ההסכם כתוב כאמור בכתב ידו של התובע בשפה העברית (וזאת על אף ששני הצדדים היו דוברי ערבית). על נסיבות החתימה העידה בתו של מר שומרי. החתימה התקיימה בבית אביה והיו נוכחים באותו מעמד אביה, היא בעלה והתובע. (עמ' 16 לפרטיכל). באותו מעמד הראו לתובע את ההסכם הראשון, ובאותו מעמד לדבריה שולם כל סכום התמורה במזומן בשקלים. עובדות אלו אושרו על ידי המבקש בעדותו.
8.4 לפי ההסכם מר שומרי התחייב לשלם מס שבח על העסקה והקונה התחייב לשלם מס רכישה. בתו של מר שומרי אישרה בחקירתה כי עד היום, מאז שנת 1996, לא שולם מצידם מס שבח על העסקה, וזאת על אף שלאחרונה קיבלו חיוב לתשלום מס שבח. (עמ'12,13 לפרטיכל). המבקש אישר כי לא דווח על העסקה לשלטונות מס שבח ולא רשם הערת אזהרה. דווח ראשון של המבקש על עסקת המכר נעשה ביום 14.6.09. (נספח ה1 לת/3). במועד הדיון (3.1.10) עדיין לא שולם מס רכישה על ידי המבקש. (עמ' 20 לפרטיכל).
8.5 בתו של מר שומרי העידה כי מפאת מחלת אביה, בחודש מרץ 1996 העביר לה במתנה את כל הקרקעות שלו, לרבות המקרקעין,(ובהמשך ציינה כי העביר לה לפחות את כל החלקות הגדולות שלו), ורק לה העביר מתוך המשפחה. (עמ13 לפרטיכל). בעוד שלטענתה קבלה במתנה את המקרקעין במרץ 1996, הרי שבהסכם אשר נחתם ביום 23.10.96 נחזה לחתום כמוכר, אביה, מר שומרי. על המסמך חתומה בתו של שומרי ובעלה כעדים בלבד. (עמ' 14 לפרטיכל). מובן שעולה תהייה כיצד מר שומרי יכול היה למכור את המקרקעין למבקש, אם 7 חודשים קודם לכן נתן אותם במתנה לבתו.
8.6 בתו של מר שומרי ציינה כי את כספי התמורה בשקלים קבל אביה, ונתן לה על מנת לבצע שיפוץ בבית. המבקש טען כי את התמורה שלם במזומן. בבית משפט השלום ציין בחקירתו (הפרטיכל הוצג כראיה, נספח לת/3) כי לא משך את הכספים מהבנק אלא הביא את הכסף מהבית. המבקש חזר על גרסה זו בחקירתו בפני
תוך שהוא מציין כי אביו הלווה לו כ-20,000 ₪ מתוך סכום התמורה. המבקש שלם במזומן, ולא קבל קבלה מעבר למסמך ההסכם עצמו שזהו לטענתו אישור ששלם. אך בהסכם עצמו לא צויין שחתימה על ההסכם מהווה קבלה לתשלום אלא מצוין "הקונה משלם עבור הקרקע סך של 65,000 ₪.". זאת ותו לא.
8.7 אלו העובדות שעלו מהראיות שהוצגו וניתן לחסוך את הדיון המשפטי הכרוך בכך, בשל המסקנה של השלב הבא. מאחר וכבר קבעתי כי לא הורם הנטל להוכיח קיומו של ההסכם הראשון, יש משמעות להסכם השני (אם תקף) רק אם מתקיימת תקנת השוק במקרקעין לגבי המבקש.

9. האם עומדת למבקש הגנת תקנת השוק במקרקעין ?
9.1 ס' 10 לחוק המקרקעין קובע –
"מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון".
9.2 הסעיף הנ"ל יוצר מעין "תקנת שוק" במקרקעין שלפיה , אם מתקיימים התנאים שנקבעו בו, תהיה זכותו של הרוכש עדיפה על כל זכות אחרת. גם אם סבר המבקש באמת ובתמים כי הוא רוכש זכות במקרקעין לאחר שראה את ההסכם הראשון שהוצג לו, עובדות אלו אינו יכולות להושיעו.
הפסיקה קבעה כי "רכישת זכות במקרקעין" לצורך החלת ס' 10 פירושה מי שרכש זכות בדרך של רישום. דהיינו - זכאי להיעזר בס' 10 אך ורק מי שזכותו נרשמה אצל רשם המקרקעין בעודו תם לב. ראו בע.א. 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1977) בע"מ נ. סונדרס ואח' (אתר נבו 23.10.02) –

" עניינו של הסעיף בהעדפת זכותו של הרוכש עד כדי הפקעת זכותו של הבעלים, ובמצב כזה אין להעדיף את הרוכש אלא אם כן נרשמה זכותו".

עוד נקבע שם כי תום ליבו של הקונה חייב להמשך עד למועד הרישום של זכותו אצל רשם המקרקעין. תום הלב הנדרש הוא "ללא עורמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גלויות לעין".
ראו לענין זה גם ע.א 1134/06 אליאס רושרוש נ. ודאד מנסור (אתר נבו 10.11.09) -
"המערער ביקש להיבנות מהוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין, וטען כי אף אם רישום המקרקעין על שם המשיבה ומשפחתה היה שגוי לעת העסקה (קרי, שהם היו צריכים להירשם על שם המשיב), עדיין העסקה עמו - עם המערער - גוברת. חוששני כי טענה זו אין לה יתד להיתלות בה. לענייננו די בעובדה, שעליה אין חולק, לפיה המערער לא רשם את המקרקעין על שמו (ולא יכול היה לרשום בגדרי הדין), וממילא לא התקיימו תנאי הסעיף:

"הגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין מותנית ברישום הזכות במרשם המקרקעין, ובהיעדר רישום אין זכותם של הרוכשים נהנית מהגנת הסעיף" (ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דר, פ"ד נו(5) 280, 288 - השופט אנגלרד; רע"א 2267/95 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' הרטפלד, פ"ד מט(3) 854, 863 - להלן עניין הרטפלד; בעלי מקצוע נכסים).
במקרה שבפני
אין מחלוקת שהמבקש לא רשם את שמו במרשם המקרקעין כבעלים של המקרקעין נשוא הדיון, ולכן אינו זכאי ליהנות מהגנת הסעיף.
9.3 אך גם מעבר לכך, לא מתקיים יסוד נוסף הדרוש בסעיף זה.
נדרש באופן מצטבר יסוד ה"תמורה" וכן "הסתמכות בתום לב על הרישום".
מהו אותו רישום, שצריכה להיות עליו הסתמכות בתום לב מצידו של הקונה ? האם די בחוזה שמציג המוכר לקונה, או שמא הדרישה היא להסתמך על נסח רישום המקרקעין?
סעיף ההגדרות, ס' 1 לחוק המקרקעין קובע –
"רישום" - רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חוק זה או התקנות על פיו;
פסיקת בית המשפט העליון קבעה תוך ניתוח תכלית החוק כי הרישום הנדרש הוא נסח המקרקעין כפי שהוא בלשכת רישום המקרקעין.
הצורך בפרוש הדווקני לעניין פרוש משמעות "הרישום" מוסבר היטב בע.א. 599/77 קורצפלד נ. אדלר (אתר נבו 9.12.79 ) -
"בסעיף 10 חידש המחוקק הלכה חשובה לגבי מקרקעין מוסדרים, תוך מתן משקל מכריע לרישום בפנקסים, עד כדי הפקעת זכות הקניין מן הבעל האמיתי, אפילו שורש הרישום הבלתי-נכון הוא במעשה תרמית נעשה על ידי מי שקדם לתובע זכות על סמך סעיף 10. הוראת מפליגה זו הוחקה במגמה לבצר את אמינות הרישום בפנקסים כמסמכים פומביים הפתוחים לעיונו של הצבור. אבל עצם אופייה המפליג של ההוראה מחייב הקפדה על קיום אותם תנאים שהמחוקק קבע להקניית זכות קניין לרוכש, למרות המקור הפסול שממנו באה לו הזכות. לשם זה אין די במתן תמורה ובתום לבו של הרכוש אלא תנאי הכרחי נוסף הוא שהרוכש רכש את הזכות "בהסתמכו על הרישום", והסתמכות זו בתום לב צריכה להתקיים בשעת הרכישה."

שם נקבע כי עיון בשטר מכר חתום ומאומת אין בו כדי למלא אחר דרישת הסעיף, והסתמכות על "רישום" לצורך ס' 10 הנ"ל יכולה להיות אך ורק על נסח רישום המקרקעין, במועד הרכישה. ההסתמכות צריכה להיות ממשית, על יסוד נתונים הקיימים בפועל במועד הרכישה. נקבע כי ס' 10 הינו בבואתו של ס' 125 (א) והוא התוצאה ההגיונית של תוקף רישומו של מקרקעין מוסדרים, בהיות הרישום בפנקסים ראיה חותכת לתוכן הרישום.
(וראו גם ע.א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה (נבו, 29.12.81).
משנלקח נכס מקרקעין מהבעלים האמיתי שלו מכח ס' 10, בשל מעשה תרמית שבדרך, חייבת להתקיים החוליה שהקונה הסתמך על נסח רישום המקרקעין בתום לב. אחרת, לא ילקח הנכס מבעליו המקוריים. "אופיה המפליג" של הוראת ס' 10 מחייב זהירות כפולה ומכופלת והחמרה בקיום התנאים הנדרשים בסעיף.

וראו גם בספרו של מוטי בניאן "דיני מקרקעין ,עקרונות והלכות" מהדורה 2, 2004 בעמ' 30 :
"רישום לצורך חוק המקרקעין פירושו אך ורק נסח המונפק בלשכת רישום המקרקעין ולא כל מסמך חלופי אחר".

במקרה שבפני
נו הקפיד המבקש לעיין בנסח רישום המקרקעין, אלא ששם ראה בצורה מפורשת כי הבעלים הינה גב' פרידמן ז"ל, ללא כל רישום הערת אזהרה לטובת המוכר או משהו מסייג אחר. מכאן, שלא התקיים היסוד של "הסתמכות בתום לב על הרישום".

משלא התקיים אחד מהיסודות הנדרשים לצורך ס' 10, הרי שגם מסיבה זו לא קנה המבקש כל זכות במקרקעין. מסקנה זו מייתרת את הדיון בנושא הוכחת תשלום התמורה.

10. לסיכום
10.1 המבקש לא הרים את נטל ההוכחה להראות ברמה העובדתית כי ההסכם הראשון נקשר כנטען, ולכן גם אין לו תוקף כלשהו.
10.2 משלא הוכח שהנכס נמכר מגב' פרידמן ז"ל למר שומרי ז"ל, ומשלא התקיימה תקנת השוק לגבי המבקש, הרי שאין לו זכויות כלשהן במקרקעין.
10.3 לפיכך, הבקשה נדחית.
10.4 המבקש ישא בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך של 7500 ₪ + מ.ע.מ וכן בשכר טרחת המומחה שנשאו בו המשיבים, כנגד הצגת קבלה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי מיכל זבטני
בית המשפט המחוזי בחיפה
ה"פ 22343-08-09 כיוף נ' בן חיים ואח'
06 יוני 2010
1 מתוך 16








הפ בית משפט מחוזי 22343-08/09 ח'יר כיוף נ' אהוד בן חיים, מרים דוויסי בן חיים, רות בן חיים ואח' (פורסם ב-ֽ 06/06/2010)