פסקי דין על ביטון יצחק | פסקי דין על ביטון קטי | פסקי דין על ירדן רעות השקעות ופיתוח | פסקי דין על זוהר בנימין | פסקי דין על סאלח וליד |

26248/98 א     01/03/2004




א 26248/98 ביטון יצחק, ביטון קטי נ' ירדן רעות השקעות ופיתוח בע"מ, זוהר בנימין, סאלח וליד




1
בתי המשפט

א 026248/98
בית משפט השלום חיפה
01/03/2004
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

1 . ביטון יצחק

2 . ביטון קטי

בעניין:
התובע/ת
עו"ד רז דורון

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . ירדן רעות השקעות ופיתוח בע"מ

2 . זוהר בנימין

3 . סאלח וליד
הנתבע/ת
עו"ד חן אלי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. רקע, מוסכמות ופלוגתאות

מר ביטון יצחק
וגב' ביטון קטי
(להלן: התובעים) חתמו ביום 2.6.96 עם ירדן רעות השקעות ופיתוח בע"מ
(להלן: הנתבעת) על חוזה לרכישת דירה (להלן: הסכם המכר) ברח' הרצל 27 בקרית ביאליק (להלן: הדירה). הדירה הייתה ממושכנת לבנק דיסקונט, הוא הבנק הממשכן של הקבלן, אך על פי ההסכם אמורה הייתה הנתבעת להעביר לתובעים את הסכמת הבנק להחרגת המשכנתא וכי תרשם הערת אזהרה לטובת הקונה והבנקים למשכנתאות תוך 7 ימים ממועד חתימת החוזה. מכתב הסכמה זה לא הועבר לידי התובעים, דבר שמנע מהם לטענתם לקבל משכנתא. עקב כך, אחרו התובעים בתשלומים לנתבעת ולאחר מו"מ נכנסו לדירה ללא חיבור למים וחשמל וללא דלת כניסה. ביטול המשכנתא על הדירה התקבל אצל התובעים רק ביום 7.5.97. בנוסף טוענים התובעים כי מיד עם קבלת הדירה הודיעו לנתבעת כי בדירה קיימים ליקויי בניה רבים, אולם הנתבעת לא פעלה לתיקון אותם ליקויים. לכתב התביעה צורפה גם חוות דעתו של המהנדס אלוני עזרא, שהעריך את עלות תיקון ליקויי הבניה בדירת התובעים בסך 106,016 ₪. מלבד עלות התיקונים תבעו התובעים 9,800 ₪ עבור דיור חלופי בזמן התיקונים, ו- 24,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אולם העמידו את תביעתם על סך 112,000 ₪. בנוסף טענו התובעים כי יש להרים את מסך התאגדותה של הנתבעת לחייב בחובותיה גם את מנהליה ובעלי המניות מר בנימין זוהר ומר סאלח וליד
(להלן: הנתבעים 2 ו-3). בכתב הגנתן טענו הנתבעים כי יש לעכב את ההליכים בתביעה שכן בין הנתבעת ובין התובעים נכרת הסכם בוררות. לחילופין הכחישו הנתבעים את הנטען בכתב התביעה.
המהנדס ד"ר י. בלוך מונה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט. המהנדס בלוך ביקר בדירת התובעים וקבע בחוות דעתו כי בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם מגיעה לסך - 25,734 ₪. הצדדים הסכימו שלא לחקור את המומחה המוסכם על חוות דעתו, אולם התובעים עמדו על חקירת עדים בשאלת האחריות האישית והרמת המסך.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 26.11.03 ונחקרו התובע והנתבע 2.

השאלות העיקריות העומדות במחלוקת בין הצדדים הן:
1. ליקויי הבניה בדירה.
2. תיקון הליקויים על ידי הנתבעת.
3. הרמת מסך.
4. עגמת נפש.

2. ליקויי הבניה בדירה

כאמור, על פי חוות דעתו של המומחה המוסכם נמצאו בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם 25,734 ₪. הנתבעים אינם מכחישים את המצאותם של הליקויים ומבקשים לאפשר לנתבעת לתקנם ולא לפצות את התובעים. התובעים מבקשים לאמץ את רוב ממצאיה של חוות הדעת אולם מבקשים להכריע בסוגיות הבאות:

2.1 ריצוף קומת הכניסה
אני מקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה המוסכם, איני מוצא לנכון לאשר החלפה של ריצוף קומת הכניסה במלואו בשל מספר מצומצם של ליקויים בגודל של 3 מ"ר, למרות האפשרות של אי התאמה בגוון. הדבר יבוא לביטוי בנזק הלא ממוני. אני קובע עלות תיקון בסך 2,500 ₪ בגין ליקוי זה.

2.2 כתמים בציפוי חיצוני
המומחה המוסכם אינו רואה צורך בצביעת הקיר מחדש אלא קובע שיש להשלים את אפי המים ולתקן את פגמי הצבע באופן מקומי. אני מקבל את האמור בחוות דעתו וקובע עלות תיקון בסך 1,500 ₪.

2.3 ניקוז הגג
המומחה המוסכם קבע כי שטח הגג קטן מהדרוש להתקנת מזחלות ומרזבים. בתשובה לשאלת הבהרה של ב"כ התובעים, הסכים המומחה המוסכם כי לפני התיקון ב- 1999 נדרש התקנת מזחלות ומרזבים ללא תלות בשטח הגג המנוקז. אני מסכים עם ב"כ התובעים שהתקנים הרלוונטים הם אלו שחלו בעת בניית הדירה ולא אלו שבתוקף בעת הבדיקה של המומחה המוסכם. אני קובע עלות תיקון בסך 3,000 ₪.

2.4 מעקה קיר מרפסת
התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת להחליף את אדני השיש מאחר ואינם בולטים ובכך מאפשרים זרימת מים על הקיר. המומחה המוסכם, בחוות דעתו, קבע כי אין חובה שסף השיש יבלוט מחוץ למעקה. גם התקן אינו קובע חובה שנדבך הראש יבלוט. אני מקבל את עמדת המומחה המוסכם.

2.5 גובה כיור
לטענת התובעים הכיור גבוה ב- 1.5 ס"מ מהגובה המקסימלי הקבוע. בסעיף 3.1 לת"י 1205.3 נכתב כך -
"מיקום קבועות השרברבות ואבזריהן ומידות להתקנתם ייקבע בתוכנית.בהעדר מידות בתכנית, מומלץ להתקין את קבועות השרברבות ואבזריהן כמפורט בנספחים א ו-ב."

מאחר ומדובר בהמלצה בלבד, אין כל סיבה לחייב את הנתבעת להנמיך את הכיור על חשבונה. אני דוחה תביעה זו.

2.6 גובה נקודות חשמל בממ"ד
נקודות החשמל בממ"ד הותקנו בגובה 84 ס"מ ולא 140 ס"מ כנדרש בתקנות. לטענת המומחה המוסכם בוטלה הדרישה להתקנת נקודות חשמל בגובה 140 ס"מ. איני מקבל את עמדת המומחה המוסכם, על הנתבעת לקיים את לשון תקנות הג"א. לא הוצג כל ביטול של הדרישה ולא הוכח כי לא הייתה בתוקף בעת הבניה. כן לא נסתרה טענת התובעים כי השקעים אינם ממוגני מים. אני קובע עלות תיקון בסך - 250 ₪.

2.7 מדרגה טרפזית
לטענת המומחה המוסכם סעיף 3.34 לתקן אינו חל על מדרגות פנימיות וכנראה "השתרבב הרוחב של מדרגות פנימיות בדירה כנראה מתוך היסח דעת...". איני מקבל את גישתו של המומחה המוסכם. אם כך נכתב בתקנות, ודאי הוא אינו מוסמך לקבוע כי הדבר "השתרבב". הנתבעת לא עמדה בדרישות התקנות ועליה לפצות את התובעים בגין כך. אם זאת, נראה לי כי עלות התיקון גבוהה במידה רבה מהנזק שנגרם לתובעים עקב הליקוי, לפיכך אני קובע פיצוי בגובה 3,000 ₪ בגין ליקוי זה.

2.8 אי ביצוע קיר מול דלת כניסה

אני מקבל את קביעת המומחה כי הקיר לא בוצע לבקרשת התובעים. התובעים לא דרשו זיכוי על אי בנייתו במסגרת ההתחשבנות ועל כן אין ליקוי המחייב פיצוי.

2.9 דלת הזזה בניגוד לדלת צירים

אני מקבל את טענת התובעים כי החלפת הדלת לא נעשתה לבקשת התובעים, שכן אף הנתבעים לא טענו כך בתגובתם לחוות דעת המומחה. עלות ההחלפה היא 700 ₪ והתובעים זכאים לה.

2.10 יתר הליקויים
אני מקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה המוסכם וקובע כי על הנתבעים לפצות את התובעים בגין ליקויי הבניה 19,000 ₪. כמו כן יש לתקן את הפיקוח ההנדסי הנדרש לאור הגדלת היקף העבודה לסך 2,000 ₪. אני קובע את סכום הפיצוי בשל דיור חלוף נדרש, לרבות פינוי מטלטלין חלקי לסך 5,000 ₪.

3. תיקון הליקויים על ידי הנתבעת

בסיכומיה עומדת הנתבעת על זכותה לתיקון הליקויים. התובעים טוענים כי הנתבעות מיצו את זכותן לתקן את הליקויים. בסע' 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 הוטלה חובה על הקונה ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתיקון כל אי התאמה הניתנת לתיקון. בע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858, נקבע:
" אמנם, במקרה מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה, ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית."
אולם אף בפס"ד זה קובע השופט כי:
"השאלה אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדות של כל ענין...אמנם, במקרה מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון.. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל נסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים...בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו - מוצתה, ללא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאבד את אמונו ואת חזקתו באותו ענין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש.
דיור לעולה צרפה לכתב הגנתה חוות דעת של מומחה מטעמה בדבר הליקויים בדירות הדיירים... יצויין שבבתי המשפט בארץ רווחת פסיקת פיצויים על ליקויי בניה, ובית משפט זה אישר פסיקה זו לא אחת (ראה למשל, ע"א 4445/90 הנ"ל). לאור האמור נראה לי שהמיצוי הכושל של נסיונות תיקונים על ידי דיור לעולה מחד וכשלון הנסיון המעשי מאידך, בצירוף עמדתה של דיור לעולה בהגנתה, מחייבים את קבלת ערעור הדיירים, במובן זה שהם זכאים לפיצוי כספי על הליקויים בדירותיהם."

לאור האמור יש לבחון את התנהגות הנתבעות. אין חולק כי הנתבעת ביצעה תיקונים שנדרשו במהלך שנת האחריות (דברי התובע 1 בעמ' 3 מיום 26.11.03). הדרישה הבאה לאחר התיקונים היתה במכתב בא כוחם מיום 1.9.98, והיא כללה דרישה לתיקונים בהיקף של כ- 100,000 ₪, לעומת הסכומים שנקבעו בסופו של דבר. נראה איפוא, כי הנתבעת לא מיצתה את זכותה לתיקון ליקויים, ועל כן, תינתן לה אפשרות לתיקון הליקויים שאם לא כן תשלם את הסכומים שנקבעו על ידי המומחה המוסכם.

4. האיחור בהחרגת המשכנתא

אין חולק שהנתבעת איחרה בהחרגת המשכנתא, אלא שהיא טוענת שעשתה כל הדרוש לכך, והסיבה לאי קיום חיובה היא מעשיו של בנק דיסקונט שהיה צריך לתבוע אותו בבית המשפט על מנת שיעמוד בהתחייבויותיו, והנתבעת עשתה כן. על פי הדין, אין צורך באשמה לקביעה אם היתה הפרה של התחייבות חוזית, וגם בהעדר אשמה יחשב המפר כמפר אם לא עמד בהתחייבויותיו (ע"א 8034/95 מאור ואח' נ' לאה ג'ון ואח' פ"ד נב(4), 97).על כן, הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובעים. התובעים אינם תובעים בשל כך כל פיצוי למעט עוגמת נפש. מכאן, שחזקה עליהם שלא נגרם להם כל נזק כתוצאה מכך שהנתבעת אחרה בביצוע התחייבויתיה וגרמה לאיחור מקביל בביצוע התחייבות התובעים כלפיה. בנסיבות אלה כאשר לא נגרם שום נזק של ממש לתובעים והם זכו לאיחור מקביל בביצוע התחייבויותיהם, איני מוצא מקום לפסוק להם פיצוי בשל עוגמת נפש.

5. עגמת נפש
בתביעתם עותרים התובעים לתשלום סך של 24,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל ליקויי הבניה בדירה והפרות נוספות של הנתבעים. בספרו "דיני מכר דירות" (הוצאת חושן משפט תל-אביב, תשנ"ז- 1997), כותב עו"ד ורדי כדלקמן:
"הבסיס למתן פיצוי בגין עגמת נפש, סבל, אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, הקובע:
גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין.

בהתייחסו לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח' . פ"ד לה(4), 31
"הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין"... שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות... אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם. זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע".
השאלה המרכזית בהקשר זה היא מהו קנה המידה לקביעת הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם אין אחידות בפסקי הדין בשאלה זו. בבוא בית המשפט לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש עליו להתייחס לשיקולים שונים, וביניהם: סוג הליקוי, עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקוי וגובהו הכללי של הפיצוי"

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות, אני קובע כי על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ כפיצוי על עוגמת הנפש בגין קיום ליקויי הבניה והצורך לפנות לערכאות משפטיות לשם תיקונם.

6. חיוב הנתבעים 2 ו- 3

אני דוחה את טענת התובעים כי עצם העובדה שהנתבעים 2 ו- 3 עסקו בניהול החברה והם שפעלו מטעמה סבקניית המגרש ובניית הבית וביצוע התיקונים מחייבת אותם לשאת בחובות החברה הנתבעת באופן אישי. אין רע בכך שהמנהלי חברה מטפלים בעסקיה. זו חובתם וגם זכותם, ואין הדבר מטיל עליהם חובה אישית, אלא אם ביצעו באופן אישי עוולה כלשהיא. העובדה שקיימים ליקויי בניה אינה עוולה שביצעו הנתבעים אלא הפרה של חוזה הבניה על ידי הנתבעת. אין הנתבעים 2 ו- 3 חייבים בחובות החברה שאותה ניהלו רק בשל כך שניהלו אותה, כל עוד לא נמצא פגם בניהולם.

התובעים טענו להעברות מירמה מהחברה. יצויין, כי התובע עצמו בעדותו בפני
לא ידע להצביע על שום העברת מירמה, וכל מה שהיה בידו היתה הרגשתו כתוצאה מפרסום על פרוייקט נוסף בשם דומה שאולי לוקחים כסף מהחברה. ב"כ התובע הרגיש כנראה היטב בחולשה זו של עדות התובע וביסס את טענתו על הנכתב בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע שלטענתו לא נסתר. אכן ההוכחות מתנהלות לפי תצהירי עדות ראשית. אין זה אומר שיש לכלול בתצהירי עדות ראשית את טענות התובעים אלא רק עדויות שהם מעידים מידיעתם האישית. כך גם ימנע העד מלהעיד על עובדות חילופיות. התצהירים, במיוחד בקטעים שציטט ב"כ התובע, שזורים ספקולציות, טענות ועובדות הנטענות לחילופין. ניכר באמירות אלה בתצהיר, במיוחד לאור עדותו של התובע, שאין אלה דבריו של התובע. להסיר ספק, אין על הנתבעים חובה לסתור את כל האמירות המופרחות לחלל האוויר בתצהירו של התובע. די בכך שהן מוכחות כאמירות בעלמא שהתובע אינו אומר אותן אלא מאשר את חתימתו עליהן. לכן, לא יכולים התובעים להיבנות מכך שהנתבע לא זכר סכומים ותאריכים כמצופה ממי שניהל את החברה והכין עצמו לעדות, ומכך שהנתבע 3 לא הופיע להעיד. למרות שניתנה לתובעים העזרה הדרושה על ידי בית המשפט, התובעים לא הוכיחו העברת מירמה כלשהיא בחברה הנתבעת, ולא הוכיחו שבשעה שהנתבעים 2 ו- 3 קיבלו בשם החברה התחייבויות, הם רוקנו את החברה מנכסיה. לא נסתרה עדות הנתבע 2 כי לא קיבל משכורת בחברה וכי בן משפחתו היחיד שקיבל משכורת היה בנו שקיבל סכומים קטנים עבור ניקוי הדירות. גם העובדה שהעידש עליה הנתבע 2 כי עבודות השלד בוצעו על ידי חברה בבעלות אחיו של הנתבע 3 שקיבל תמורה עבור עבודתו אינה מבססת העברת מירמה. מי שבונה את השלד זכאי לשכר עבודתו, גם אם הוא אחיו של המנהל. על כן, אני קובע כי התובעים לא הוכיחו העברת מירמה או פעולת מירמה של המנהלים בחברה ועל כן מטעם זה אין לחייב אותם אישית בחובות החברה הנתבעת.

התובעים הצליחו להוכיח, על ידי המסמכים שהוצגו ותשובותיו של הנתבע 2 בעדותו, כי לא היתה הבחנה של ממש בין כל החברות - חברת ירדן רעות השקעות ופיתוח בע"מ
, חברת ירדן רעות חברה לבנין בע"מ, חברת ירדן רעות 1997 בע"מ. הראשונה מכרה לתובעים, אבל השניה (ואולי השלישית - דברי הנתבע) בנתה את הקוטג'ים, ואולי פירסמה גם את המודעות (אם אין הבחנה בין ירדן רעות חברה לבניין בע"מ וירדן רעות חברה לבניה בע"מ) כאשר לפי עדות הנתבע הנתבעת סיימה את פעילותה העסקית בשנת 97. ערבוב בין חברות מצדיק הרמת מסך בין החברות השונות, מתוך קבלת ההנחה שכפי שמנהלי החברה מערבבים, כך הם מסכימים שיתייחסו אליהם צדדי ג'. ואולם, אין בכך כדי להצדיק הרמת מסך בין החברה למנהליה. לצורך כך יש להראות שהמנהלים עשו שימוש באישיות המשפטית כדי להתמחק מתשלום חובות. זאת לא הוכיחו התובעים. החברות האחרות לא נתבעו בפני
. לפיכך אני דוחה את הטענה שיש להטיל על הנתבעים 2 ו- 3 אחריות אישית לחובות הנתבעת.

7. סיכום

הכרעה
חוות דעת
מהות הליקוי
2,500
2,500
ריצוף קומת כניסה
8,000
8,000
ליקויים במרפסת
1,500
1,500
אפי מים
600
600
ציפוי אבן
400
400
שביל כניסה
500
500
שוחת ביוב
600
600
הגבהת מעקה
300
300
תיקון ריצוף
1,200
1,200
תיקון טיח
600
600
תיקון טיח
300
300
חלון גזים
400
400
דלת ממ"ד
300
300
חלון ממ"ד
500
500
מדרגה שבורה
400
400
תקון דלת
3,000
-
ניקוז גג
250
-
נקודות חשמל בממ"ד
3,000
-
מדרגה טרפזית
700
-
דלת ההזה במקום צירים
2,000
1,000
פיקוח הנדסי
27,050
20,000
סה"כ לפני מע"מ ל-1/98
4,598.50

מע"מ
31,648.50

סה"כ
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 ומקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת:
1. לתקן את כל ליקויי הבניה בתוך 60 יום שאם לא כן יהיה על הנתבעת לשלם לתובעים 31,648.50 ₪ בגין ליקויי הבניה בדירתם בצירוף הפרשי הצמדה למדד התשומות לבניה מחודש ינואר 1998 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן
2. לשלם לתובעים 2,500 ₪ בגין עגמת נפש בצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, ועוד,
3. לשלם לתובעים 5,000 ₪ בגין דיור חלופי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, ועוד,
4. לשלם לתובעים אגרות המשפט ועוד חלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ ומע"מ עליו כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום המלא בפועל.
5. בנסיבות הענין אין צו להוצאות כלפי הנתבעים 2 ו- 3 ולקחתי את דחיית התביעה נגדם בחשבון בקביעת ההוצאות לתובעים, כאשר הם לא זכו לייצוג נפרד.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 26248/98 ביטון יצחק, ביטון קטי נ' ירדן רעות השקעות ופיתוח בע"מ, זוהר בנימין, סאלח וליד (פורסם ב-ֽ 01/03/2004)