פסקי דין על רון ערן | פסקי דין על יהלום אסף | פסקי דין על אברהם שלהבת |

218099/02 א     01/03/2004




א 218099/02 רון ערן נ' יהלום אסף, אברהם שלהבת




1
בתי המשפט
א 218099/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
1/3/04
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:

רון ערן

בעניין:
תובע/מבקש
עו"ד לוטן אבי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . יהלום אסף
- ע"י עו"ד סיגל פעיל

2. אברהם שלהבת
- לא מיוצג על ידי עו"ד

נתבעים/משיבים
בהעדר
נוכחים:

החלטה
בפני
בקשה לאפשר לתובע לעשות שימוש בהקלטה שביצע בחודש אוגוסט/ספטמבר 2002 ושלא גולתה לנתבעים בשלב גילוי המסמכים. הבקשה עלתה במועד שנקבע להוכחות.
מחקירתו של התובע לעניין ביצוע ההקלטות בתיק זה עולה כי לאחר הפגישה הראשונה עם עורכי דינו הנחו אותו אלה להקליט את הפגישות עם הצד שכנגד. בהתאם לכך רכש מכשיר הקלטה דגיטלי. מאחר שמדובר בהקלטה דגיטלית שמר את ההקלטות על המחשב ולא שמע את ההקלטות מאז. לדעתו יש שלוש או ארבע הקלטות ששתיים מהן חשובות. הגם שעורך הדין שלו לחץ עליו למצוא את ההקלטות אלה לא נמצאו מאחר שהוא החליף מחשב וגיבוי. לבסוף לאחר שקיים פגישה אחרונה עם עורך דינו ולאחר שעיין בתצהיר של מר שלהבת ולאחר שעורך דינו הפציר בו למצוא את הקלטות "הוציא את כל תקליטורי הגיבוי הישנים ואחרי שלוש ארבע שעות מצא את ההקלטות".
מהחקירה הנגדית בעניין זה עולה כי התובע התחיל להקליט את המעורבים כבר ביום 8/7/02.
מתוך החקירות של התובע קיבלתי את הרושם שלא הייתה כל מניעה לחשוף את ההקלטות במועד מוקדם יותר. אותן שלוש שעות אשר הוקדשו אליבא דתובע יום לפני מועד ההוכחות, לחיפוש ההקלטות, ניתן היה להשקיען בשלבים המוקדמים באופן שעובדת ההקלטות היתה נמסרת לנתבעים על פי הדין. התרשמתי שהתובע בחר משיקולים אלה ואחרים שלא לחשוף את הקלטות במועד מוקדם יותר כדי שבעלי דינו יגבשו עמדתם בתצהיר והוא יוכל להביא ההקלטות להזים דבריהם.
התובע טוען שהשיחות שהוקלטו נוגעות ללב המחלוקת שבין הצדדים ולפיכך לשם גילוי האמת יש לאפשר לו לעשות בהן שימוש.

המשיבים מתנגדים להגשת ההקלטות בשלב זה מכמה טעמים:
א. א. אי גילו ההקלטות בשלב גילוי המסמכים - המשיבים טוענים שלפי הוראות תקנה 114א' אין לאפשר למבקש להגיש את ההקלטות, אלא ברשות בית המשפט, לאחר שנוכח שהיה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו.

ב. ב. התובע ישב באפס מעשה 9 חודשים מיום שניתן צו לגילוי מסמכים ועד שלב ההוכחות, גילה זלזול לגבי הצד שכנגד ובחר להפתיעו. כך גם לא ציין כי ההקלטות נמצאות ברשותו כלל ועיקר, הודעה שהיה צריך ליתן בכל מקרה אפילו בכוונתו לטעון טענת חיסיון.

עוד טוענים המשיבים לעניין קבילות ההקלטות ומשקלן על פי דיני הראיות טענות שאינן ממין העניין בשלב זה.
דיון

אין עוררין על חובתו של התובע, לחשוף את עובדת ההקלטות במועד וזאת כדי שהמשיבים יכינו עצמם לכל טענה אפשרית העשויה לעלות במהלך הדיונים בקשר להקלטות. לא ניתן לומר כי נבצר מיכולתו של המבקש להשיג את הראיה במועד מוקדם יותר. כפי שהעיד התובע נסיבות ההקלטה היו כאלה שנעשו בהנחיית באי כוחו, לכן ניתן היה לצפות שהתובע ישמור על ההקלטות מכל משמר מפני אבדן.

אחד מפסקי הדין המנחים בסוגיה הוא עניין סויסה (רע"א 4249/98 - שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח . פ"ד נה(1), 515 ,עמ' 521-522.) שם נכתב מעטו של השופט לוין:
הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". "מסמכים מועילים" - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק "בקלפים גלויים" עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה; אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו; אכן מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו"
כב' השופט לוין מסכם את ההלכה בעניין סויסה כדלקמן:
א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";
(ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.
(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות;
(ד) במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;
בענייין שנצר (ע"א 714/88 שנצר נ' רבלין מה(2), 89, בעמ' 95 א-ב,) התיר בית המשפט העליון הגשת ראיות באיחור:
"בהתמלא תנאים מסוימים ניתן לקבל ראיות נוספות, לעיתים אף בשלב הערעור, קל וחומר שניתן לקבלן בערכאה ראשונה אף הוגשו בשלב מאוחר מאוד"
........ "אין מקום לתת היתר כזה כדבר שבשיגרה, וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך" (שם, 95 ב-ג)

בית המשפט מודע לכך שהמערכת השיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית- המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד (ר' עניין וויס; ברע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, נה(3) 730, בעמ' 732ה - ו).

יחד עם זאת ההלכה היא שבית המשפט לא יעשה עצמו עבד לפרוצדורה ויבכר את גילוי האמת על פני יעילות ההליך וסיומו המהיר. אף אם קיים סיכוי קלוש כי בראיות המבקשים יש כדי להאיר אור נוסף או חדש בתובענה המתנהלת אזי יועדף גילוי הראיה על פני דחיית קבלתה והתעלמות ממנה ולו בכדי לנהל הליך הוגן וצודק החותר לגילוי המלא של האמת.

החשוב הוא שבית המשפט יכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת גם במחיר של עיכוב הדיון (ר' א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי מהד' 7 בע' 120 ומראי המקום שם). בתי המשפט הוסיפו והדגישו כי הפיצוי על העיכוב המיותר בהליך יהיה באמצעות הטלת הוצאות על הצד שגרם לעיכוב בלא הצדק, ולא במניעת יכולתו להציג את עמדתו האמיתית, במלואה, לפני בית המשפט. (ר' גם יאיר שילה "צדק דחוי עדיף על אי צדק מהיר" עלי משפט ג' תשס"ג ע' 318).
אשר על כן, אני מתיר הגשת ההקלטות וזאת מבלי לקבוע דבר באשר למשקלן הראייתי או דרך הצגתן.
נוכח העובדה שהתיק קבוע להמשך הוכחות ליום 19/5/04 וכדי שניתן יהא לנצל את ישיבת ההוכחות לשמיעת עדים במלואה, בקשות ביניים ו/או בקשות מקדמיות בכל עניין שהוא, יש להגיש לא יאוחר מיום 15/3/04. על הצדדים להקפיד להגיש בקשותיהם ותגובותיהם ישירות לבית המשפט ברח' שוקן 25.

נוכח מחדלי התובע כפי שהובהר לעיל, ובהתאם לתקנה 114א' לתקנות סדר האזרחי התשמ"ד 1984, אני מחייבו בהוצאות לטובת כל אחד מהמשיבים בסך של 2,000₪ וזאת ללא קשר לתוצאות המשפט. הסכום הנ"ל יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתנה היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ד"ר אחיקם סטולר
, שופט









א בית משפט שלום 218099/02 רון ערן נ' יהלום אסף, אברהם שלהבת (פורסם ב-ֽ 01/03/2004)