פסקי דין על יניב פחימה | פסקי דין על לירן פחימה כץ | פסקי דין על אמנון סלע | פסקי דין על שושנה סלע |

5380-03/09 תאק     09/06/2010




תאק 5380-03/09 יניב פחימה, לירן פחימה כץ נ' אמנון סלע, שושנה סלע








בית משפט השלום בחיפה




09 יוני 2010

תא"ק 5380-03-09 סלע ואח' נ' פחימה ואח'




בקשה מס' 2

בפני

כב' הרשמת
גילה ספרא-ברנע


מבקשים

1.יניב פחימה

2.לירן פחימה כץ


נגד


משיבים

1.אמנון סלע
2.שושנה סלע


החלטה


בעניין בקשה דחופה לביטול

פסק דין
:

בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
,
שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 25/6/09.

הבקשה הוגשה ביום 8/4/10.

אין חולק כי המבקשים קיבלו את כתב התביעה, וכי בעת הגשת התביעה (ביום 9/3/09) היו חייבים את הסכומים הנתבעים.

המבקשים עותרים לביטול פסק הדין בטענה כי לאחר הגשת התביעה שילמו סכומים, העולים על סכום התביעה, והבינו כי התובעים יבטלו את ההליכים.

התביעה כללה תביעה כספית ותביעה לפינוי, וביום 22/6/10 ניתן לתובעים אישור לפיצול סעדים. התביעה הכספית הינה בגין אי תשלום עבור 8 חודשים מיולי 2008 עד פברואר 2009 כולל, בסך 3,000 ₪ לחודש.

לפי סעיף 15 לחוזה, נספח א' לכתב התביעה, אי תשלום על חשבון דמי שכירות מהווה עילה לביטול החוזה ולדרישת פינוי על ידי המשכיר.



טענות המבקשים:

1.
תשלום סכום החוב:
אין חולק כי המבקשים שילמו סך של 32,000 ₪ במועדים 11/5/09 ו-15/6/09, ועוד 1,400 ₪ ביום 1/7/09. כלומר שבמועד החתימה על פסק הדין סולקה התביעה הכספית, והמבקשים שילמו סכום העולה על סכום הפיגור, והמכסה גם את תשלומי שכר הדירה השוטפים ממרץ עד יוני. צורפו קבלות שהופקו על ידי ב"כ התובעים, על כן עובדות אלו אינן במחלוקת. לכאורה נראה כי פסק הדין הכספי מצדיק ביטול מחובת הצדק, שכן בעת החתימה עליו לא היה חוב כספי והוא נפרע.

אולם כפי שהובהר לאחר 1/7/09 שוב חדלו המבקשים מתשלום דמי השכירות עד ליום 24/3/10, יום לפני המועד בו היה אמור להתבצע הפינוי בתיק הוצל"פ, שנפתח ביום 26/7/09.

המבקשים הודו גם בחוב זה, וממילא לא טענו כי שילמו סכום כלשהוא עד ש"חרב הפינוי" הונחה על צווארם.

בדיון ומתגובות הצדדים התגלה כי המבקשים אף אינם תמי לב בפני
יתם להליך הביטול כעת, והבקשה מוגשת באיחור, שאין לו הסבר פרט לניסיון המבקשים "לדחות את הקץ".

2.
ההסכם מיום 24/3/10:

המבקש הסתיר מבית המשפט כי התשלומים שבוצעו ביום 24.3.10: 10,000 ₪ במזומן ועוד 30,000 ₪ בשיקים, לא היו כנגד ויתור על הפינוי אלא כנגד ההסכמה לא לבצע את הפינוי ביום 25.3.10 אלא לדחותו עד לאחר הפסח ליום 12.4.10.

המשיב הציג את ההסדר, נספח א' לתגובת המשיב, והמבקש הודה כי המבקשים חתמו עליו כשהיו מיוצגים על ידי עו"ד (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 15-16).
ביולי 2009 שוב לא שילמו המבקשים דמי שכירות במשך 10 חודשים, ועל כן גם התשלומים ששילמו לפי ההסדר כיסו רק את החוב השוטף עד לחתימת ההסדר.
בהסדר נקבע במפורש (סעיף 2): "מוסכם כי החייבים יפנו את הדירה עד ולא יאוחר מיום 12.4.10 שעה 12:00" (ההדגשה במקור, ג.ס.ב.). המבקשים גם חתמו על שטר חוב נוסף להבטחת הפינוי (נספח ב' לתגובה).

ב"כ המבקשים הגיש אמנם תגובה, אך זו לא נתמכה בתצהיר, ונוגדת את התצהיר המבקש לפיו ההסדר נחתם "לצורך דחיית הפינוי שהיה קבוע למחרת היום" (סעיף 8 לתצהיר המבקש, ההדגשה שלי, ג.ס.ב.). ממילא אין בטענות המבקשים הצדקה חוקית להתנער מההסכם עליו חתמו.

2.1
המבקשים לא היו
מודעים לתוכן ההסכם
הטענה כי המבקשים לא קראו את ההסכם או לא היו מודעים לתכנו
(סעיף 2,3 לתגובה לתגובה) התבדתה בחקירה הנגדית עת העיד המבקש "זה מה שקבענו על פי דבריו של עו"ד. אם כך ואם אתה שואל אותי למה כתבתי "למרבה הפלא" [סעיף 4 לתצהיר המבקש "אולם למרבה הפלא במקום לסגור את תיק ההוצל"פ קיבלתי הודעה על קביעת מועד הפינוי החדש ליום 12.4.10]. אני משיב שבהקשר של מה יש פלא? זה מדבר על סגירת תיק ההוצל"פ. לא לגבי הפינוי, הפינוי הוסכם מראש שיהיה עד 12.4" (פרוטקול, עמ' 1, שורות 20-22).

הנה כי כך המבקשים היו מודעים היטב לתוכן ההסכם, עליו חתמו, ובמיוחד למועד הפינוי, שהתנהל בעניינו מו"מ על ידי ב"כ המבקשים, כפי שהעיד המבקש: "מבחינתי ההסכם היה שאני צריך לשלם את השיקים האלה, לפנות ב12.4.10 ושאר הסעיפים מבחינתי הם היו לא רלוונטים..." (שם, שורה 24-26).

על כן אני דוחה את הטענה כי המבקשים לא היו מודעים לתוכן ההסדר, לרבות בעניין מועד הפינוי, מהודאת המבקש עצמו.

2.2.
ההסכם נחתם "תחת לחץ"


טענה זו גם התבדתה לגופה, וגם אינה מביאה לביטול ההסכם.

המבקשים טענו: "... הופתענו לגלות כי נקבע מועד לפינוי ליום 25.3.10" (סעיף 5 לתצהיר המבקש). אלא שהטענה לא עמדה בחקירה הנגדית, והמבקש הודה: "לשאלתך מתי ידעתי על צו הפינוי שיצא והיה מיועד ליום 25.3.10, אני משיב שאני לא זוכר תאריך מדוייק, מס' חודשים לפני" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 15-14). על כן לא היה לחץ אמיתי כהגדרתו בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אלא הלחץ נוצר עקב התנהלותם של המבקשים, שעל אף שידעו מחודש יולי כי אינם משלמים דמי שכירות שוטפים, וידעו כי עומד להתבצע פינוי (חזקה על רשם ההוצל"פ שלא היה חותם על צו פינוי ללא שוידא כי הנתבעים קיבלו התראה מספקת), לא טרחו לעשות דבר, לא לשלם למצער את דמי השכירות השוטפים ולא להגיע להסדר לפני "שעת השין".

ב"כ המבקשים טוען "המבקשים יטענו כי הם אכן חתמו על ההסדר שצורף לתגובה, אולם הדבר נעשה בלחץ האיום של הפינוי שהיה אמור להתבצע למחרת היום" (סעיף 1 לתגובה לתגובה). גם המבקש בחקירתו ניסה להציג תמונה דרמטית לפיה היה חותם גם על הסכם לפיו עליו לשלם מיליון דולר כדי שלא יפנו אותו עם אשתו בהריון והילד הקטן "אני חושב שזו פגיעה בכבוד האדם להחתים אדם בשעת לחץ על סעיף כזה שאין לו טענות" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 1-4).

ב"כ המבקש בסיכומיו לא ציין מהו הבסיס החוקי להתנערות המבקש מהחתימה שלו על ההסדר. המבקשים חוזרים על הביטוי "תחת לחץ", אולם זו אינה "גלימת קסמים" המבטלת התחייבויות חתומות.
בחוק החוזים נקבעו המקרים המאפשרים ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו. נראה לי כי המבקש מנסה להציג מצב של חוסר ברירנ הדומה ביותר ל"כפייה". סעיף 17 לחוק החוזים קובע: "כפייה (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה: (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה".
אני קובעת כי העובדה שהמשיבים או מי מטעמם, באמצעות לשכת ההוצל"פ הודיעו למבקשים כי עומד להתבצע הליך חוקי של פינוי איני יכול להגיע ל"כפיה". גם הוכח כי לא היה מדובר במשהו פתאומי אלא בעובדה צפוייה, שהיתה ידועה למבקש מספר חודשים, כמו שהיתה ידועה לו העובדה שהוא ממשיך וצובר חובות בגין דמי שכירות קרוב לשנה.
אף אם טעיתי בקביעתי הנ"ל, הרי שאף אם היתה כפייה היא אינה מביאה לבטלות את החוזה, אלא לכל היותר מזכה את הצד הנפגע בביטולו.
אין ספק שאם היה לחץ כלשהו הוא חלף, משניתנו למבקשים כמעט 3 שבועות לבצע את הפינוי. מאז יום
25.3.10, בו לא בוצע הפינוי, ועד הגשת בקשת הביטול ואף עד היום לא מסרו המבקשים הודעת ביטול למשיבים, כנדרש בסעיף 20 לחוק החוזים.

יודגש כי ההסדר נחתם בנוכחות עו"ד מטעם המבקשים, המבקש היה בקשר עם עוה"ד, אך לא ביטל את ההסכם (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 13-7). אשר על כן גם טענה זו אינה מצדיקה ביטול ההסדר, ובו התחייבות המבקשים לפנות את הדירה ביום 12.4.10 ולשלם את כל התשלומים שנזכרו שם.
הסיכום הינו שאין בפי המבקשים כל עילה לביטול פסק הדין של הפינוי, לאחר שבמועד הגשת התביעה הפרו את החוזה, והמשיבים היו זכאים לדרוש פינוי.
העובדה שהמבקשים שילמו כספים, לאחר הגשת התביעה, היתה צריכה להתבטא בפסק הדין, כלומר עדיין היה צריך להינתן פסק הדין, אך מן ההגינות היה ליידע את בית המשפט כי הסעד הכספי סולק לאחר הגשת התביעה.
תרופתם של המבקשים הינה בהפחתת כל סכום ששילמו לפני פסק הדין מהתיק ההוצל"פ, שנפתח בקשר עם פסק הדין, וכך אני מורה לב"כ המשיבים לעשות.
הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בשל האיחור בהגשתה, ומאחר והמבקשים לא הציגו סיכויי הגנה כלשהם, הפרו את החוזה באופן חוזר ונישנה עובר להגשת התביעה ובכך הקימו את זכות המשיב לדרוש פינויים, ואף לאחר מכן לא חדלו מן ההפרות המתמשכות.
מאחר וניתנה למבקשים ארכה מספקת גם טרם מועד הפינוי הראשון 25.3.10 ואח"כ טרם מועד הפינוי 12.4.10, אין מקום לעכב עוד את הפינוי, והליכי הפינוי בלבד בתיק הפינוי יחודשו לאלתר.
מאחר ולא ברור אם ב"כ המשיבים הודיע ללשכת ההוצל"פ בתיק, שנפתח ביולי 2009, על התשלומים שבוצעו, יוגש לי דף חשבון שיעיד על מועדי הקטנת הקרן, ואז ייקבע גורל הליכי הביצוע בעילה הכספית וגם תינתן החלטה בשאלת ההוצאות.

ניתנה היום,
כ"ז סיון תש"ע, 09 יוני 2010, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 5380-03/09 יניב פחימה, לירן פחימה כץ נ' אמנון סלע, שושנה סלע (פורסם ב-ֽ 09/06/2010)