פסקי דין על דוד ביטון | פסקי דין על דוד אזולאי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

21751-02/10 תק     03/06/2010




תק 21751-02/10 דוד ביטון נ' דוד אזולאי, מנורה חברה לביטוח בע"מ




6



6

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



03 ביוני 2010

ת"ק 21751-02-10 ביטון נ' אזולאי ואח'






בפני

כבוד השופט
גדעון ברק


התובע

דוד ביטון
– ת.ז. 024116659


נגד


הנתבעים

1. דוד אזולאי
– ת.ז. 96649956
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



1.
עסקינן בתאונת דרכים בה נפגעו רכבו של התובע ורכבו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והשאלה השנויה במחלוקת במשפט זה היא: כיצד נפגע כל אחד מהרכבים הנ"ל: האם על ידי נסיעתו של הנתבע לאחור או על ידי נסיעתו של הנתבע קדימה.

2.
ואלו הן העובדות המועלות על ידי התובע: רכב התובע היה בחנייה ובאותה עת, חזר הנתבע לאחור ופגע ברכב התובע בעוצמה – זאת למרות צפירותיו של התובע. הנתבע יצא מרכבו ואמר שלא שם לב לרכב התובע.

כתוצאה מפגיעה זו ניזוק רכבו של התובע והנזק הנתבע על ידו הוא בסך של 13,000 ₪.

3.
הנתבעים טוענים כי, במועד התאונה ביקש הנתבע להחנות את רכבו בחנייה מסודרת ולצורך כך הוא בחן היטב את "הזירה" ומשהבחין שהיא פנויה מרכבים אחרים, החנה הנתבע את רכבו בנסיעה לאחור ולאחר שכבר נעמד בעצירה מוחלטת, לפתע ובשבריר שניה, הבחין ברכב התובע המגיח במהירות, נכנס לחניה שמאחורי רכב הנתבע עם חזית רכבו והנתבע הרגיש חבטה עזה בצידו האחורי.

הנתבע מציין, שלאחר החבטה יצא מרכבו וראה את התובע משוחח בפלאפון, תוך שסימן לנתבע להמתין ולאחר שסיים את השיחה ירד מרכבו, בחן עם הנתבע את מהות הנזקים בשני הרכבים ואז התנצל התובע וביקש להיפגש למחרת היום על מנת לבחון שנית את מהות הנזקים. רק לאחר שהתובע ראה את הנזקים, שינה את גרסתו וטען שהנתבע נסע לאחור וגרם את הנזק.

4.
אם כן, כפי שעולה מכתבי הטענות, כל אחד מהצדדים מנסה להטיל את האחריות לקרות התאונה על זולתו ולכל אחד מהם גרסה משלו: התובע טוען שרכבו נפגע עת נסע הנתבע לאחור ואילו הנתבע טוען שרכבו נפגע עת נסע רכב התובע קדימה.

משכך, נמצאת בפני
גרסה מול גרסה והשאלה היא איזו גרסה מבין השתיים יש להעדיף.

שקלתי את העובדות, כפי שהועלו בפני
בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים בבית המשפט

וכמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי כ"א מהצדדים ולאור הראיות הנ"ל, אני קובע כי אף אחד מהמעורבים בתאונה לא שם לב לרכב השני וכך תוך כדי נסיעת רכב התובע קדימה ותוך כדי נסיעת רכב הנתבע לאחור – נפגעו שני הרכבים ובנסיבות אלה, אני קובע כי שני המעורבים בתאונה אחראים במידה שווה לקרות התאונה, קרי כל אחד מהם תרם 50% לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכבים- כל זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
התובע מעיד בבית המשפט, שהנתבע התנצל בפני
ו לאחר התאונה והוסיף שהוא לא שם לב. עוד אומר התובע, כי הנתבע אף אמר לו שהוא שלח הודעה לחברת הביטוח והודה שהוא אשם בפגיעה ברכב התובע (עמ' 1 לפ', ש'
17- 19).

לעומתו, טוען גם הנתבע, שהתובע בחן את הנזקים בשני הרכבים והתנצל וביקש להיפגש שנית (ראה סעיף 5 סיפא לכתב ההגנה).


ב.
התובע טוען, כי בעת שהנתבע נסע לאחור נמצא רכבו בעצירה מוחלטת, אך גם הנתבע טוען כי בעת הפגיעה היה רכבו בעצירה מוחלטת (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ', ש' 7 וראה האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה).

אם כל אחד מהם היה בעצירה מוחלטת – לא יכול להיות מצב של התנגשות בין שני רכבים.


הנתבע מתאר בבית המשפט את "התימרון" שביצע על מנת להיכנס לחנייה ולהתיישר, עשה רוורס והתיישר למדרכה וכדבריו: "עשיתי את הרוורס התיישרתי למדרכה, פשוט נכנסתי קדימה, הייתי טיפה רחוק..." תימרון זה אך מוכיח, שהנתבע נסע לאחור מבלי להבחין ברכב התובע שכבר התקרב מאחוריו ואינני מאמין לנתבע, שבאותו שלב לא היה רכב מאחוריו (ראה עדות הנתבע בעמ' 3 לפ', ש' 18- 20).

לכן, לא מקובלת עלי גרסה של אף צד בעניין זה ואני קובע כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעת שני הרכבים ולא כאשר כ"א מהם היה בעצירה מוחלטת.


ג.
זאת ועוד, התובע מעיד, כי הפגיעה ברכבו אירעה כחצי דקה לאחר העצירה ואילו הנתבע טוען, כי שבריר שנייה לאחר העצירה נפגע רכבו (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ', ש' 12-13 לעומת האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה).

עדויות אלו של הצדדים – חצי דקה ושבריר שנייה - אך מחזקת את מסקנת בית המשפט שאף רכב לא היה בעמידה עת אירעה ההתנגשות עצמה, אלא שכ"א מהרכבים תוך כדי נסיעה – התובע קדימה והנתבע אחורה - גרם להתנגשות.


ד.
מאחר ובסופו של יום, מצויה בפני
בית המשפט גרסה מול גרסה, הרי שטוב היה עושה מי מהם אם היה מסתייע בעד, שכן לטענת התובע היו שם אנשים שראו כיצד אירעה התאונה ומוסיף גם שהיה לו עד ששמע מהנתבע שהוא אשם – אך התובע לא דאג להביא אף עד וגם הנתבע לא טרח להביא אחד האנשים שהיו במקום בעת אירוע התאונתי ואם לקבל את טענת התובע שגם אשתו הייתה עמו ברכב – הרי שאין ספק שגם לו הייתה האפשרות להביא עד לתמוך – או שלא לתמוך בגרסתו (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 21- 22).

5.
לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי שני הנהגים תרמו תרומה של 50% לקרות התאונה ולכן על הנתבעים לפצות את התובע במחצית סכום הנזק המוכח.

באשר לסכום הנזק תבע התובע סכום של 13,000 ₪ מבלי לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסכום תביעה זה והשאיר את מלאכת חיפוש גובה הנזקים בידי בית המשפט.

תובע המגיש תביעה לבית המשפט חייב לפרט בגוף התביעה את סכום הנזק הנתבע ולא לנקוב בסכום בלתי מוסבר.

מעיון במסמכים שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שרכב התובע תוקן על פי הערכת שמאי ועלות התיקון מגיעה לסך של 8,094 ₪ (לא כולל מע"מ), ברם לגבי המע"מ מקבל אנוכי את טענת נציג הנתבעת 2, שאין להעניק לתובע את סכום המע"מ היות והתובע עצמאי וגם השמאי ציין בחוות דעתו, שלא אושר מע"מ משום שהרכב מתקזז במע"מ.


כמו כן, הוכיח התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך של 800 ₪ ועל כן הנזק המוכח על פי מסמכים שצרף לכתב התביעה מגיע לסך כולל של 8,894 ₪.


על כן, לאור הקביעה שקבעתי לעיל בדבר האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע את הסך של 4,447 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 11.2.10 - ועד התשלום בפועל.








כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ (בהתחשב ברשלנות התורמת) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


ניתן היום 3.6.10 (כא' בסיוון התש"ע) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

















תק בית משפט לתביעות קטנות 21751-02/10 דוד ביטון נ' דוד אזולאי, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/06/2010)