פסקי דין על אסף מור מיטרני | פסקי דין על רובין אירית

5508/08 א     15/06/2010




א 5508/08 אסף מור מיטרני נ' רובין אירית








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 5508-08 מיטרני נ' רובין אירית
(אצל הוריה) ואח'






בפני

השופט
עוז ניר נאוי

תובע
אסף מור מיטרני


נגד

נתבעת
רובין אירית
(אצל הוריה)

פסק דין

מבוא

1.
תחילתה של התובענה דנן כתביעת פינוי מושכר אשר בבעלותו של התובע ובצידה סעד כספי. לימים, משפינתה הנתבעת את המושכר, תוקנה התביעה ונתבע סעד כספי בלבד.

2.
בדיון שהתקיים בפני
, בתאריך 8.4.2010, הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים וביקשו להגיש סיכומים. עוד הוסכם, כי הסכום שיפסק, יחולק לתשלומים לפי שיקול דעתו של בית המשפט ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על עשרה; כמו כן, כי במסגרת פסק הדין יהא בית המשפט רשאי להטיל סנקציה במקרה של אי תשלום, לפי שיקול דעתו; וכן כי איחור של עד 7 ימים בתשלום תשלום כלשהו, לא יהווה הפרה.

3.
לאחר הדיון ועוד טרם הגשת הסיכומים, ביקשו הצדדים כי בית המשפט

"ינמק בקצרה את פסק דינו בפלוגתאות שבתיק"
מן הטעם שבאי כח הצדדים ידרשו, כפי הנראה, ליתן הסבר לצדדים באשר לתוצאת פסק הדין.

4.
נעתרתי לבקשה, אך בנסיבות הענין, מטבע הדברים - משלא שמעתי את עדויות הצדדים, יפורטו שיקולים כלליים בלבד.

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

5.
בסיסה של התביעה - הסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים בתאריך 22.10.2007. לטענת התובע סיום תקופת השכירות הוסכם ליום 30.6.2008, כפי שנכתב בהסכם. לטענת התובע הדירה פונתה רק ביום 21.9.2008, בניגוד להוראות ההסכם.

6.
התובע טוען, כי בתחילת חודש יוני 2008 נכרת חוזה עם שוכר אחר, אשר היה אמור לקבל את החזקה במושכר בתאריך 1.8.2008, בשכר דירה חודשי של 2,400 ₪ לחודש. לטענתו, מאחר והדירה לא פונתה במועד שסוכם, נאלץ ה"שוכר החלופי" לשכור דירה חלופית לחודש אוגוסט 2008, ושילם דמי שכירות בסך 4,000 ₪. בעקבות כך, טוען התובע כי שילם ל"שוכר החלופי" את ההפרש בין שכר הדירה לדירה החלופית, בסך 1,600 ₪. לימים, משהמושכר לא פונה אף לא בתחילת חודש ספטמבר 2008, בוטל ההסכם עם השוכר החלופי.
7.
עוד טוען התובע כי בהסכם השכירות, סוכם כי בגין כל יום של איחור בפינוי המושכר נקבע פיצוי מוסכם של 200$ לכל יום איחור. לפיכך, עותר לחיוב הנתבעת בפיצוי עבור 83 ימים מיום 1.7.2008, מועד בו היה על הנתבעת לפנות את המושכר ועד ליום פינוי המושכר 21.9.2008, ובסה"כ - 16,600$ .
בנוסף, עותר התובע לחייב את הנתבעת בחוב בגין חשבונות חשמל ומים שלא שולמו, בסך 2,474 ₪.

8.
מנגד, טוענת הנתבעת כי עוד בחודש אפריל 2008, סיכמה עם התובע, בעל פה, כי תקופת השכירות תוארך בחודשיים, וכי מועד הפינוי יהיה ביום 31.8.2008.

9.
הנתבעת טוענת, כי שכרה מן התובע את המושכר במשך שנים קודם לחוזה נשוא התביעה, ובכל החוזים שקדמו לתביעה סוכם בין הצדדים כי הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי, יהא 50$ לכל יום איחור. לטענתה, ענין זה שונה בכתב יד בחוזה נשוא התביעה, אך היא לא חתמה על שינוי זה.

10.
הנתבעת טוענת עוד, כי פינתה את המושכר עוד ביום 14.9.2008 ולא כפי שטוען התובע. הנתבעת מודה כי נותרו חשבונות שלא שולמו בשל סירוב התובע לקבל כספים.

11.
לטענת הנתבעת ה"שוכר החלופי" ידע כי תמשיך להתגורר במושכר עד לתאריך 31.8.2008 והוא הסכים לכך. לטענתה, התובע הוא זה שביקש להקדים את מועד פינוי המושכר בשל רצונו להקים במבנה קייטנה בחודשי הקיץ, כאשר אשת השוכר החלופי היתה אמורה לשמש גננת בקייטנה זו.

12.
לטענת הנתבעת, בשל כוונתו זו, מספר ימים לפני מועד הפינוי הכתוב בחוזה השכירות, דהיינו: 30.6.2008, החל התובע להטריד את התובעת כדי לגרום לה לפנות את המושכר. לפיכך, עתרה הנתבעת בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגדו.

הכרעה – דין התביעה להתקבל בחלקה

13.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, תצהירי הצדדים על נספחיהם וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה.

להלן בתמצית נימוקי בכלליות, כמפורט לעיל.

14.
מועד סיום השכירות

- אין מחלוקת, כי לא נערך הסכם בכתב לגבי תקופת השכירות שהחלה בתאריך 1.7.2008 ועד לתאריך 31.8.2008 וממילא אף לא עד מועד הפינוי בפועל. הנתבעת לא הציגה כל ראיה בכתב, המעידה על הסכמה להארכת הסכם השכירות, כפי שנטען על ידיה. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לקבוע כי השכירות הסתיימה בתאריך 30.6.2008 ומתאריך 1.7.2008 ואילך, נמצאה הנתבעת מפרה את הסכם השכירות ועליה לשלם פיצוי מוסכם בגין כך.

15.
שיעור הפיצוי המוסכם

– בנסיבות הענין אני קובע כי שיעור הפיצוי המוסכם הינו כפי שנטען על ידי הנתבעת, דהיינו, סך 50 דולר ארה"ב. החלטתי זו נסמכת, בין היתר, על כך, שהתובעת לא חתמה בסמוך לתיקון הסכם השכירות בכתב יד, לפיו שונה סכום הפיצוי מסך 50 דולר ארה"ב במקור, לסך 200 דולר ארה"ב. אף העובדה, כי בהסכמים קודמים בין הצדדים, כפי שנטען, עמד שיעור הפיצוי האמור על סך 50 דולר ארה"ב, תמכה בתוצאה אליה הגעתי.


16.
בענין זה אציין עוד כי הנתבעת עתרה לקביעה כי סכום הפיצוי המוסכם יעמוד על 50 דולר ארה"ב (סעיפים 19
- 21 לסיכומי הנתבעת) ומשכך לא נדרשתי לשאלה האם סכום פיצוי זה הינו סביר בנסיבות הענין, בשים לב לסמכותי הקבועה בסעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, להפחתת הפיצוי (להלן: "חוק התרופות").

17.
משך האיחור בפינוי

- לאחר עיון בכתבי הטענות אני קובע כי האיחור בפינוי מסתכם ב - 76 ימים – מתאריך 1.7.2008 ועד לתאריך 14.9.2008. לפיכך, הסעד בגין רכיב זה הינו 3,800 דולר ארה"ב. בשים לב לכך כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה את שכר הדירה בגין התקופה שמתאריך 1.7.2008 ועד לתאריך 31.7.2008, בסך 2,100 ₪ - יקוזז סך זה מסכום הפיצוי הנ"ל.

18.
חובות מוסכמים

- אין מחלוקת כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע, תשלומים בגין חשמל ומים בסך 2,474 ₪, ולפיכך אחייב את הנתבעת גם בסכום זה.

19.
הפרש שכר הדירה לשוכר החלופי

- לא מצאתי לחייב את הנתבעת בהפרש שכר הדירה ששולם כנטען, לשוכר החלופי בשים לב למחלוקת בענין זה ואף ובין היתר, בהיעדר ראיה על ביצוע התשלום בפועל (להבדיל מתצהיר). בענין זה ומבלי לפגוע בהחלטתי זו, אציין גם כי בבסיס החלטתי היתה גם הוראת סעיף 15 (ב) לחוק התרופות; כלומר, משתבע התובע פיצויים מוסכמים אין הוא יכול לתבוע פיצוי נוסף בגין אותה תקופה בשים לב להוראות סעיף 15 (ב) לחוק התרופות, הקובע כי: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה" (ההדגשה אינה במקור).

20.
אובדן דמי שכירות

- לא מצאתי גם לחייב את הנתבעת בגין רכיב אובדן דמי שכירות, שכן רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה המתוקן.

21.
לאור כל הנ"ל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, סך 16,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם ב – 10 תשלומים שווים ורצופים, תשלום ראשון ביום 1.8.2010 ויתרת התשלומים בכל 1 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום כלשהו במועד (איחור של עד 7 ימים לא יהווה הפרה), תעמוד יתרת החוב הבלתי מסולקת לפירעון מיידי וליתרת החוב כאמור, יתווסף פיצוי אשר בהתאם להסכמת הצדדים, אני קובע כי שיעורו יהא 5,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5508/08 אסף מור מיטרני נ' רובין אירית (פורסם ב-ֽ 15/06/2010)