פסקי דין על אלון הרפז | פסקי דין על עדי הרפז | פסקי דין על אי. אף.סי בניין והשקעות בע"מ

484-12/09 תק     15/06/2010




תק 484-12/09 אלון הרפז, עדי הרפז נ' אי. אף.סי בניין והשקעות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



15 יוני 2010

ת"ק 484-12-09 הרפז ואח' נ' אי. אף.סי בניין והשקעות בע"מ






בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי

תובעים
1
.
אלון הרפז

2
.
עדי הרפז


נגד

נתבעת
אי. אף.סי בניין והשקעות בע"מ




פסק דין



התביעה


1. התובעים, בני זוג, הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת, חברה ממנה רכשו את דירתם ברחוב אלכסנדר זייד בקרית חיים. התובעים טוענים כי שילמו לנתבעת סך של 3,704 ₪, סכום שאינם חבים לה, וזאת על מנת שהנתבעת, תפעל עפ"י סעיף 5 ג' להסכם המכר שנכרת בין הצדדים, ותרשום את דירת התובעים בלשכת רישום המקרקעין, דבר אשר סירבה לעשות עד לאחר תשלום החוב הנטען ע"י הנתבעת. לכתב התביעה צורף מכתבו של עו"ד א. הכהן, מיום 16.9.09, לפיו התובעים משלמים את סכום החוב, רק על מנת שדירתם תרשם בטאבו.

2. לטענת התובעים, סכום החוב הנטען ע"י הנתבעת והמוכחש על ידם, נובע מתשלומים בגין צריכת מים וחשמל, אשר בה הם אינם צריכים לשאת במלואה, אלא בחלקה היחסי בלבד. המדובר בבניין, בן 4 דירות, כאשר 3 מהדירות לא היו מאוכלסות בתקופה הרלוונטית, לפיכך, טוענים התובעים, אמורים הם לשאת ב-1/4 מכל תשלום שהינו בגין הרכוש המשותף וביתרה על הקבלן- הנתבעת - לשאת.
להוכחת טענותיהם לעניין צריכת כמות המים, צרפו התובעים חשבון מים עבור החודשים מרץ ואפריל 06, ממנו עולה כי צריכת המים בגין הבית והגינה היו כ-15 קוב מים, לשיטת התובעים הם אמורים לשלם צריכה זו בכפולה של מחיר לקוב, ואת ההפרש על הנתבעת להשיב להם. כמו כן, טענו כי מונה המים שהותקן בדירתם על ידי הנתבעת בעצמה, בתאריך 28/11/05, הראה בחלוף חודש ימים, צריכה של 15 קוב בלבד. לטענתם, בחודש אפריל 2006, לאחר שהתקבל טופס 4 לבנין, הראה מונה המים הדירתי שהותקן בביתם, צריכה כוללת של 60 קוב וזאת מאז התקנתו, 28/11/05. לדברי התובעים, שילמו ביתר, עבור המים, סך של 773 ₪.
עוד טוענים התובעים, כי מאחר ולא הוגשו להם חשבוניות המעידות על התשלום למנקה של חדר המדרגות בבניין בו הם מתגוררים, הם אינם חייבים לשאת בתשלומים אלו, כמו גם, בתשלום החשמל המשותף, שכן הם אינם משתמשים כלל במעלית, לכן על הנתבעת לשאת במלוא התשלום, אם אין דיירים נוספים המתגוררים בבניין.
התובעים טענו כי שילמו לעירייה את מלוא חשבון המים, אחר שנאמר להם כי הסדרת חוב קודם היא תנאי לחיבורם כצרכנים פרטיים ולטענתם, הנתבעת היא שצריכה לשאת בעלויות המים בהם חוייבו, מאחר שהשימוש במים היה שלה, בין היתר, מאחר שהבניין חובר לבניינים נוספיים בכל הנוגע לצריכת מים.

3. הנתבעת טוענת כי לא רק שאינה חייבת מאומה לתובעים, אלא שהיא אף נשאה בתשלומים שונים שהיו צריכים לחול על התובעים, מאחר ולטענת נציג הנתבעת, ראה כי מדובר בזוג צעיר וריחם עליהם (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 20-21). נציג הנתבעת, טען כי מונה המים חובר רק לבניין בו התגוררו התובעים, וכי לא חובר לבניינים אחרים, כפי שטען התובע בעדותו בבית המשפט, וכי רק התובעים ניצלו מים לאורך אותה תקופה בה התגוררו בבנין לבדם. לטענת נציג הנתבעת, פנה הוא בעצמו לוועד קרית חיים, אחר ששמע את טענות התובעים, וטען כי חלה טעות בגובה החיוב. הוא אף נשא בעלות בדיקת המונים על ידי ועד קרית חיים, אך עמדת וועד קרית חיים, המספק את המים, היתה כי המונה תקין וכי יש לשלם את החשבון כפי שהוא. עוד טען נציג הנתבעת, כי לא פעם, כשהגיע למתחם אתר הבנייה, בו התגוררו התובעים, ראה כי הם משתמשים במים באורח חופשי. כמו כן, נאלץ להחליף את מפסקי החשמל לעיתים תכופות, עד ששם לב שהתובעת משתמשת בקיסם בתוך מפסק החשמל על מנת שתהייה תאורה לכל אורך היממה. עוד הוסיף נציג הנתבעת, כי לא ביקש מהתובעים את מלוא התשלום בגין הניקיונות אלא רק את חלקם היחסי וביתרה נשאה הנתבעת.

דיון

4. למעשה, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מהי כמות המים אותה צרכו התובעים וכן באיזה חלק של חשבונות החשמל והנקיון של הרכוש המשותף, על התובעים לשאת.
אין מחלוקת כי התובעים נכנסו לגור בדירה, בטרם ניתן טופס 4, וזאת בתאריך 26/8/05, כאשר התגוררו בבנין באותה תקופה, כדיירים יחידים. במצב דברים זה, היו צריכים לשלם את חשבונותיהם באמצעות הנתבעת, שכן טרם קבלת טופס 4, חוייבה הנתבעת במלוא התשלומים, ובכלל זה אלו הנובעים משימושם של התובעים בדירה.

הדבר נכון הן לגבי תשלומי המים והן לגבי תשלומי הנקיון והחשמל המשותפים.

5. באשר לסכום החוב בגין צריכת המים, מעיון במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, עולה כי הנתבעת שילמה ב-5.12.05 סך של 1,873.02 ₪ וב-25.12.05 סך של 5,161.54 ₪ - ובמועד זה עמדה יתרת החובה בחשבונה של הנתבעת בוועד קרית חיים על סך של 102.04 ₪.
החל ממועד זה, שולמו תשלומי המים על ידי התובעים, באופן שעבור החודשים 11-12/05 חוייבו בסך של 402.71 ₪ בגין 77 קוב ועבור החודשים -1-2/06 חוייבו בסך של 261.50 ₪ בגין 50 קוב.
כמו כן, בתאריך 2/4/2006, בעת שבוצע גמר החשבון למונה המים של הבנין, מועד בו התחברו התובעים במישרין לרשת המים, שולם על ידי התובעים, מעבר לסכומי החיוב כאמור וכן ליתרת החוב בסך 102.04 ₪ האמורה, סכום נוסף של כ- 517.75 ₪, אשר לגביו נרשם בתדפיסי החשבונות שהוצגו לעיוני כי המדובר ב"יתרה מדייר קודם". לא הוצגו ראיות כלשהן שיש בהן כדי להצביע על מהותה של יתרה זו והתקופה הרלוונטית לה באופן שניתן יהיה להבין על מי הנטל לשאת בתשלום זה.

להוכחת טענת התובעים בדבר צריכתם בפועל, הנמוכה, כך על פי הטענה, מן הצריכה שנמדדה ואשר עבורה נדרשו לשלם, צירפו התובעים חשבונית אחת ויחידה מן החודשים מרץ-אפריל 2006. יצויין, בהקשר זה, כי גמר חשבון המונה, אשר שימש במהלך תקופת הבניה ואשר מדד את צריכת המים קודם להתקשרות התובעים ישירות מול ועד קרית חיים, בוצע בתאריך 2/4/2006, דהיינו, החשבון שצירפו התובעים מעיד על שימוש בכ- 15 קוב במהלך 25 ימים בחודש אפריל 2006 בלבד והתובעים נדרשו לשלם אז 113 ₪.

כאמור, התובעים התגוררו בדירה מאז חודש אוגוסט 2005, אולם בשל מחלוקת עם הנתבעת, לא שילמו כלל עבור מים עד ליום 2/4/2010, מועד בו התקשרו במישרין עם ועד קריית חיים לצורך אספקת מים. המדובר בתקופה בת 7 חודשים ומחצה.
עבור תקופה זו שילמו לועד קרית חיים, במישרין, סכום של 1,285 ₪.
לא הובאו בפני
ראיות מספקות לצורך הערכת / קביעת כמות המים שנצרכה בפועל על ידי התובעים. טענת התובעים כי המונה שהותקן על ידי הנתבעת בדירתם בסוף חודש נובמבר 2005 הראה בתום התקופה צריכה של 60 קוב בלבד לא הוכחה בפני
בכל דרך שהיא וכך גם החשבון שהוצג, הרלוונטי לשימוש במים במשך 25 ימים בחודש אפריל 2006, הציג שימוש בתקופה זו של כ- 15 קוב. לכך יש להוסיף את העובדה שלדירת התובעים גינה, הדורשת בתקופות מסויימות השקיה רבה יותר, בפרט בחודשי הקמתה ובחודשים מסויימים בשנה. כמו כן, יש לקחת בחשבון שלחשבון המים מתווספים רכיבים נוספים – כגון: היטל ביוב, אגרת ביוב, והתשלום לרשות עבור המים, אינו מורכב אך ורק מכמות המים שנוצלה בפועל. התובעים טענו, אמנם, כי חשבונות המים כללו גם ניצול מים בבניינים נוספים במקום, אולם לא הובאה לכך כל ראיה והנתבעת הכחישה טענה זו מכל וכל.
במצב דברים זה, על סמך המסמכים שהוצגו בפני
, נראה כי הסכום הכולל ששולם על ידי התובעים לנתבעת הינו סביר וכי כמות המים בעבורה שולם סכום זה, מתיישבת, אף היא, עם ראיות התובעים עצמם באשר לכמות המים שנצרכה.
לפיכך, לא מצאתי כי התובעים הוכיחו את טענתם כי נשאו בתשלומי המים מעבר לצריכתם או כי נשאו בתשלומים אשר בהם חבה הנתבעת בלבד.

6. באשר לטענת התובעים כי חוייבו בתשלום סך של 3,704 ₪ כתנאי לרישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין, וכי שילמו סכום זה על מנת להשלים את הרישום, על אף שבפועל, הם אינם חייבים דבר לנתבעת. התובעים טענו כי לאחר ששילמו סכום זה, קיבלו קבלה לפיה תשלום זה הינו בגין "הוצאות חשמל ומים". גם טענת הנתבעת בכתב הגנתה היא כי חיוב התובעים בסכום האמור נבע משלושה – חיוב בגין נקיון בסך 877.80 ₪, חיוב בגין מים – 1004+402.71+261.50 סה"כ 1,668.21 ₪ וחיוב בגין חשמל ציבורי בסך 1,007.57 ₪, כאשר לדברי הנתבעת שולם על ידה חשבון נוסף, אך זה לא צורף.

באשר לנקיון חדר המדרגות, אין חולק כי על התובעים, ככל דייר, לשאת בחלקם היחסי בעלויות נקיון חדר המדרגות ואין חשיבות לשאלה האם עושים הם שימוש בחדר המדרגות אם לאו. התובעים טענו, אמנם, כי חדר המדרגות לא נוקה, אולם לא הובאו ראיות על כך וניתן היה לצפות, לו אכן חדר המדרגות לא היה מטופל משך תקופה כה ארוכה, כי התובעים היו פונים ודורשים כי ינוקה. ראיה שכזו, כלל לא הובאה בפני
ומשכך, אני מקבלת, בנקודה זו, את טענות הנתבעת כי על התובעים לשאת בחלקם בעלויות הנקיון.
באשר לחשבונות החשמל, המדובר ב"חשמל ציבורי", כך הסכימו הצדדים. טענת התובעים כי הם אינם עושים שימוש במעלית הבנין, לאור מיקום דירתם, דינה להידחות, שכן חובתם של התובעים להשתתף בעלויות המעלית המשמשת את דיירי הבית המשותף, מה גם שטענת הנתבעת היא כי המעלית כלל לא חוברה בתקופה הרלוונטית והדבר אף מתיישב עם סכום החיוב בגין החשמל המשותף. בנסיבות אלה, על התובעים לשאת בחלקם באמור, היינו ב- 1/4 מן החיוב, סך של 252 ₪.
באשר לחיוב בגין המים, דרישת הנתבעת לתשלום הסכומים של 402.71 ש"ח ו- 261.50 ₪ אינה מוצדקת, שכן חיובים אלו שולמו על ידי התובעים עצמם, במישרין, לידי ועד קרית חיים. סה"כ, כאמור, שילמו התובעים עבור השימוש במים סך של 1,285 ₪, סכום המתיישב עם הראיות הדלות שהובאו בפני
אודות צריכתם באותה תקופה. לא מצאתי מדוע לחייבם בסכומים נוספים שכן הנתבעת לא הוכיחה ניצול מעבר לאמור ונראה כי תביעתה לתשלום זה\ בטעות יסודה.

7.
לאור האמור, תביעת התובעים להחזר חלק התשלום ששילמו לועד קרית חיים עבור המים, נדחית.
באשר לחיוב הנוסף, בסך 3,704 ₪, בו חוייבו התובעים על ידי הנתבעת ושולמו על ידם, אני קובעת כי על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכומים בהם חוייבו בגין השימוש במים וכן את חלקם היחסי של יתר הדירות בחשמל המשותף, חלק אשר עד לאכלוס הדירות הנוספות, צריך לחול על הנתבעת. הפרש הסכום, בגין נקיון חדר המדרגות וחלקם של התובעים בחשמל המשותף, יחול על התובעים.
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,800 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיהם של התובעים בהליך זה.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 484-12/09 אלון הרפז, עדי הרפז נ' אי. אף.סי בניין והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/06/2010)