פסקי דין על שוש מזור | פסקי דין על ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א | פסקי דין על רשות הרישוי לתכנון ובנייה - ר"ג | פסקי דין על אלי דוד ואח' |

1814/07 עתמ     13/06/2010




עתמ 1814/07 שוש מזור נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א, רשות הרישוי לתכנון ובנייה - ר"ג, אלי דוד ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



13 יוני 2010

עת"מ 1814-07 מזור נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א
ואח'







בפני

כב' השופטת
שרה גדות


עותרים

שוש מזור
ע"י ב"כ עו"ד מ. אנגלסמן ואח'


נגד


משיבים

1. ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א
ע"י ב"כ עו"ד אורלי ברנע מפרקליטות מחוז ת"א – אזרחי

2. רשות הרישוי לתכנון ובנייה - ר"ג
ע"י ב"כ עו"ד אהרון קינדרמן

3. אלי דוד
4. עירית דוד
ע"י ב"כ עו"ד ר. רוטשילד




פסק דין



בעתירה זו מבקשת העותרת לקבוע כי החלטות משיבות 1 ו- 2, שעניינן היתר בניה למשיבים 3 ו- 4 (להלן: "המשיבים") הינן בטלות או דינן להתבטל.

העובדות
:

1.
העותרת היא בעלת הזכויות והמחזיקה בדירה הידועה כחלקה 580/2 בגוש 6159, המצויה בבית משותף ברח' המיתר 18 ברמת גן (להלן: "מגרש העותרת").

2.
המשיבים הם בעלי הזכויות בחלקה 88 בגוש 6159, ברח' המיתר 16 ברמת גן (להלן: "החלקה").
המשיבים הקימו על החלקה את ביתם ולטענת העותרת, אגב ביצוע חריגות ועבירות בניה בהיקף נרחב, תוך הפרת צווי הפסקה מנהליים ותוך ניסיון להסתיר את חריגות הבניה בבקשות להיתר שהוגשו בעבר.

3.
מגרש העותרת גובל בחלקה מצדה הדרומי של החלקה.

4.
ביום 30.9.2003 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן (להלן: "הוועדה המקומית") היתר לבניה על החלקה.

העותרת סברה כי היתר הבניה הינו בלתי חוקי והעבודות המבוצעות בפועל אינן תואמות את היתר הבניה שהוצא, ומשום כך פנתה העותרת, ביחד עם רבים מבעלי הנכסים הגובלים בחלקת המשיבים, אל הוועדה המקומית בבקשה כי תפעל לעצירת הבניה.

בסופו של יום, ולאחר פניות מרובות, הוצאו צווי הפסקה מינהליים והוגשו כתבי אישום כנגד המשיבים, כך לטענת העותרת (נספח ז' לעתירה).

5.
העותרת טוענת כי התנהלות הוועדה המקומית והחלטותיה היו בלתי חוקיות ובלתי סבירות והיא נאלצה להגיש ערר לוועדת הערר.

6.
ביום 29.8.2005 דנה וועדת הערר בערר העותרת. הערר התקבל והענין הוחזר לוועדה המקומית כדי שזו תאשר את ההיתר, בכפוף לקבוע בתקנות התכנון והבניה לענין בנית גדר.

עוד ראוי לציין כי עלתה טענה לשוני בגבהים בין מגרש העותרת לחלקה אולם עובדות אלה לא הוכחו בפני
וועדת הערר.

בעמ' 3 להחלטתה קבעה וועדת הערר כדלקמן:


"אין ספק כי מבקשי ההיתר (המשיבים כאן – ש. ג.) פעלו בבקשה הנדונה על פי היתר הבנייה, כביכול, מבלי שהיתר כזה הוצא. אין אנו קובעים על מי מוטלת האחריות לכך שמבקשי ההיתר פעלו בעצם שלא על פי ההיתר שהוצא, אך ברור, כי הבניה שבוצעה אינה תואמת ההיתר והיא יוצרת כלפי העוררים מצב בלתי אפשרי בו דירותיהם "קבורות" בשל בניית קיר בגובה של 2.8 מעל הקיר הבנוי בגבול המגרש של 1.4 מטר. הגובה המתקבל חורג בודאי מהקבוע בתקנות התכנון והבניה...", והדברים מדברים בעד עצמם".

7.
לאור החלטת וועדת הערר הנ"ל מיום 29.8.2005 הגישו המשיבים בקשה מתוקנת למתן היתר בה ביקשו, בין היתר, בניית קיר בטון בקצה הדרומי של המקרקעין בגבול עם מגרש העותרת, ובניית מרפסות ואדניות אשר, לטענת העותרת, חורגות מקווי הבנין, תוך סטיה ניכרת מהתוכניות החלות על החלקה.

8.
ביום 29.12.2005, ועל אף התנגדויות שהוגשו על ידי העותרת ואחרים, אישרה רשות הרישוי את הבקשה המתוקנת "בתנאי תיקון שטחי קומה א' ודירוג בפועל לצד הדרומי" (נספח ט' לבקשה).

9.
על החלטת רשות הרישוי הנ"ל הגישה העותרת ערר נוסף במסגרתו טענה, בין היתר, כדלקמן:

א.
ההחלטה ליתן למשיבים היתר בניה ניתנה על ידי וועדת רשות הרישוי ולא על ידי וועדת המשנה, ומשום כך מדובר בחוסר סמכות.

ב.
קיר הבטון אשר נבנה בגבול בין החלקה לבין מגרש העותרת נבנה בחריגה מהותית מן ההיתר, בחוסר סמכות, ומעל המותר על פי תוכנית המתאר החלה על בתים אלה.

ג.
המרפסות והאדנית נבנו בחריגה ובסטיה ניכרת מקו הבנין הצדדי, הם משיקים ממש למגרש העותרת, ניבנו גם בחריגה מהיתר הבניה ובסטיה ניכרת מתוכנית המתאר.

10.
ביום 2.5.2007 קיבלה המשיבה 1 (להלן: "וועדת הערר") את הערר השני בחלקו והורתה, בין היתר, על החזרת הדיון לוועדה המקומית שתדון שנית במספר נושאים, כמפורט בהחלטתה (להלן: "החלטת וועדת הערר") (נספח א' לעתירה).

11.
הענין הוחזר לרשות הרישוי וזו החליטה, ביום 13.6.2007, לאשר את המרפסת הקדמית, והתייחסה לגדר הדרומית ולשטחי קומה א', הכל כמפורט באותה החלטה (להלן: "החלטת וועדת הרישוי") (נספח ב' לעתירה).

12.
כנגד החלטת וועדת הערר והחלטת וועדת הרישוי הוגשה עתירה נשוא

פסק דין
זה.

דיון
:

13.
בסעיף 7 לתגובת משיבה 2 לעתירה טענה משיבה 2 כי, ככל שהעתירה מופנית כנגד החלטת ועדת הרישוי מיום 13.6.2007, עליה להדחות בשל אי מיצוי הליכים מאחר ולא הוגש ערר לוועדת הערר.

14.
דין טענה זו להתקבל.
על העותרת היה להגיש ערר על החלטת משיבה 2 (נספח ב' לעתירה) אם היא סברה
כי החלטה זו איננה נכונה והיא מבקשת "לתקוף" אותה.

"תקיפת" החלטת וועדת הרישוי לתכנון ובניה איננה בעתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אלא בערר לוועדת הערר, כפי שעשתה העותרת בעבר.

15.
אשר על כן דין העתירה, ככל שהיא מתייחסת להחלטת משיבה 2 מיום 13.6.07, להדחות מחמת אי מיצוי הליכים.

16.
עיון בהחלטת וועדת הערר ובהחלטת רשות הרישוי מעיד כי שתי הוועדות דנו באותם עניינים, כפוף לאמור בהמשך.

וועדת הערר דנה בגובה הגדר וסברה כי אין מקום לאשר גדר מפרידה בגובה הקיים, ובנושא הגדר דנה גם ועדת הרישוי.


ועדת הערר דנה בענין המרפסות והחזירה את הענין לוועדה המקומית אשר תדון שנית באישור המרפסות "לאחר
שיומצא לה דו"ח פיקוח לגבי הבניה מתחת למפלס המרפסות"

ועדת הרישוי דנה גם היא בנושא זה.


וועדת הערר דנה בנושא האדנית, קיבלה את הערעור בחלקו וקבעה כי מותרת בליטה נוספת שלא תעלה על 45 ס"מ בלבד. ועדת הרישוי דנה בנושא זה וקבעה, כפי שהחליטה וועדת הערר.

17.
מאחר ושתי הוועדות דנו באותם נושאים, אין מקום לדון בטענות העותרת כנגד החלטת וועדת הערר אלא לאחר שיוגש ערר נוסף על החלטת ועדת
הרישוי, אם יוגש, ורק לאחר מתן החלטה בוועדת הערר תוכל העותרת, אם תחליט כך, להגיש עתירה כנגד ההחלטה שתינתן על ידי וועדת הערר.

18.
אני ערה היטב לעובדה לפיה חלק מטענות העותרת כנגד החלטת ועדת הערר הן טענות אשר לא הוחזרו לדיון לועדת הרישוי.
לדוגמא, העותרת טוענת כי וועדת הערר התייחסה לגובה המותר של גדר ההפרדה עד 2.2 מטר, כשהיא מסתמכת על תוכנית רג/340/ג/19 המתירה גובה של 2.2 מטר.

בענין זה, טוענת העותרת, כי ההוראה בתוכנית רג/340/ג/19
הנ"ל קיימת מקום שקיים הבדל מפלסים על של 1 מטר בין מגרש למגרש, ועובדה זו לא הוכחה כראוי בעתירה שבפני
נו.
טיעונים אלה, לכאורה, לא הוחזרו לועדת הרישוי וועדת הרישוי לא דנה בהם.

כך גם לענין נושא המרפסות, החליטה וועדת הערר, לאשר את המרפסות
לאחר שיומצא לה דו"ח פיקוח לגבי הבניה מתחת למפלס המרפסות.
וועדת הערר לא הסבירה ולא נימקה מדוע יש לאשר מרפסות אלה, גם אם הן בנויות מעל "מבנה" אשר נאטם ו/או מולא בחול.

גם בענין האדנית אין הסבר מדוע אישרה וועדת הערר בליטה שלא תעלה על 45 ס"מ בעוד קו הבנין שאושר הוא 2.7 מטר, כשהוועדה התרשמה כי הבליטה נמצאת בסמוך לדירת העותרת המצויה בקומה ב' של הבנין הסמוך, ויוצרת קירבה הפוגעת בהנעת העותרת מנכסה.
אם זו התרשמות הוועדה, מדוע, כאמור, אישרה בליטה של 45 ס"מ ולא 30 ס"מ בלבד.

19.
במהלך הדיון בעתירה וגם במהלך ההכנה לקראת

פסק דין
זה מצאתי כי החלטת וועדת הערר לא פרטה, כראוי, עובדות, מידות ותוכניות, ולא התייחסה להבדלי מפלסים (בין מגרש העותרת לכביש ובין החלקה לכביש, בין מגרש העותרת לבין החלקה, גובה מדוייק של הקיר הגובל בכל מקום לרבות גובה המחסן העותרת וגובה הקיר הגובל).
מסמכים שצורפו לסיכומים ומסמכים נוספים לרבות תאור המקרקעין ע"י ב"כ ועדת הערר, כשאין הסכמה לגבי מסמכים אלה, אינם יכולים לבוא במקום החלטה מפורטת ומדוייקת של וועדת הערר, המתייחסת לנתונים אלה ונתונים נוספים.

20.
משום כך, אילו החלטתי לדון בטענות הצדדים לגופו של ענין, הייתי מחזירה את הענין לוועדת הערר כדי שתבדוק באמצעות בדיקות אובייקטיביות לרבות מודד מוסמך אובייקטיבי, את הנתונים הרלבנטיים לסכסוך שבין הצדדים המעורבים.

21.
אי בהירות זו עולה היטב גם מפרוטוקול הדיונים המדבר בעד עצמו.
במהלך הדיונים הציעה ב"כ ועדת הערר כי תבקר במקום כדי להבהיר את הטעון בירור, וכך עשתה, אולם ביקור זה ותיאוריו אינם מהווים תחליף להוכחת הנתונים בשטח באופן אובייקטיבי ומקצועי.
לחוסר בהירות זה התייחסה גם ב"כ משיבה 2 אשר טענה בפתיחת סיכומיה כי לצורך הכנת הסיכומים ביקרה בבית המשיבים על מנת לקבל תמונה ברורה יותר לטענות הצדדים ולהבנת הסטיות והחריגות הנטענות על ידי העותרת.

22.
לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא יהא זה נכון ואף לא יעיל להחזיר לוועדת הערר "חלקי" טיעונים, כאשר וועדת הערר אמורה לדון גם בטיעונים נוספים שיוכלו להיות מוגשים לה על ידי העותרת בערר על החלטת רשות הרישוי, אם יוגש.
דיון יעיל ונכון בשאלות השנויות במחלוקת מחייב כי וועדת הערר תדון בכל המחלוקות בדיון אחד, ואין מקום לפצל את הדיונים את הנושאים, כמפורט לעיל.

23.
אשר על כן אני דוחה את העתירה.
אם תגיש העותרת ערר על החלטת רשות הרישוי מיום 13.6.07 רשאית העותרת לכלול בין טענותיה בפני
וועדת הערר גם את הטענות נשוא עתירה זו, ואשר לא הועברו לדיון בפני
וועדת הרישוי.

24.
העותרת תשלם למשיבה 2 הוצאות בסכום כולל של 15,000 ש"ח + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אין הוצאות בין שאר הצדדים.

25.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום,
א' תמוז תש"ע, 13 יוני 2010, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1814/07 שוש מזור נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א, רשות הרישוי לתכנון ובנייה - ר"ג, אלי דוד ואח' (פורסם ב-ֽ 13/06/2010)