פסקי דין על זהבה לוי | פסקי דין על אורי לוי | פסקי דין על אמיקה | פסקי דין על אורי רביבי | פסקי דין על רונית רביבי |

8462/06 תעא     07/06/2010




תעא 8462/06 זהבה לוי, אורי לוי נ' אמיקה בע"מ, אורי רביבי, רונית רביבי




בפני

כב' השופטת רוית צדיק

נ.צ. – מר ניסים לאוזון (עו')
נ.צ. – מר דן זלינגר (מע')
התובעים
1. זהבה לוי

2. אורי לוי

נגד
הנתבעים
1. אמיקה בע"מ

2. אורי רביבי

3. רונית רביבי
פסק דין
1. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הגברת זהבה לוי
ומר אורי לוי
(להלן: "התובעים") לבין חברת אמיקה בע"מ
(להלן: "הנתבעת 1") התקיימו יחסי עובד מעביד. זוהי השאלה אשר במוקד הדיון שלפנינו.

הרקע העובדתי:

2. הרקע לתביעה זו הינו סכסוך מתמשך ומורכב המתנהל בין הצדדים מזה מספר שנים. לצורך הבנת ההליכים המסועפים המתנהלים בפני
מספר ערכאות נתמקד בעיקרי נסיבות המקרה כעולה מטענות הצדדים והמסמכים אשר הונחו בפני
נו, כדלקמן:

א. בשלהי שנות השבעים הקימה התובעת 1 יחד עם הנתבע 2, שותפות לא רשומה בשם מיס לגוט, אשר עסקה ביבוא ומכירה של בגדים. מאוחר יותר ביום 1/04/81 הפכה השותפות לשותפות רשומה בשם "שותפות מיס אל (1982)".

ב. כעבור 11 שנים ולאחר שהפעילות העסקית המשותפת הלכה והתרחבה החליטו הצדדים על התאגדות כחברה בע"מ. ביום 9/02/92 הוקמה חברת "מיס אל אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ" (להלן: "החברה") אשר רכשה את כל פעילותיה, נכסיה והתחיבויותיה של השותפות.
ג. הון המניות של החברה חולק שווה בין הצדדים. במהלך השנים שונה יחס המניות בחברה כך שהתובעת 1 החזיקה ב-40% מהמניות והנתבע החזיק
ב - 60% מהמניות.

ד. בשנת 1999 התגלע סכסוך כספי בין הנתבעת לבין אגד של ארבע חברות גרמניות אשר ייצרו את עיקר בגדי החברה (להלן: "הקונצרן הגרמני") על כן, הוחלט על הקמת הנתבעת 1, חברת "אמיקה בע"מ
". הון המניות של החברה החדשה חולק באופן בו 60% מהמניות הוחזקו על ידי הנתבעת 3, הגברת רונית רביבי
, בתו של הנתבע 2 ו-40% הנותרים הוחזקו על ידי התובע 2, מר אורי לוי
, בנה של התובעת 1.

ה. החל משנת 1999 ועד לסוף שנת 2002, הועברה כל פעילותה העסקית של החברה אל הנתבעת 1 וביום 31/12/02 הופסקה פעילותה לחלוטין.

ו. במהלך הזמן פרץ סכסוך בין הצדדים אשר יסודו ברצון התובע 2 להשתתף באופן פעיל בניהול הנתבעת 1. בעקבות הסכסוך, הודחה התובעת 1 ביום 6/12/04 מתפקידה כדירקטורית הנתבעת 1 ומאוחר יותר ביום 29/12/04, כאשר הגיעה אל משרדי החברה, התברר כי משרדה נמסר לעובד אחר.

ז. ממועד זה ואילך החלו הליכים רבים ומגוונים בין הצדדים, לרבות בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב, בלשכת עורכי הדין ועוד.
ביום 12/09/06 הוגשה התביעה לבית דין זה אשר עניינה בתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, שכר עבודה ופיצויי הלנה בסך כולל של 852,614 ₪.

ח. ביום 30.3.08 עוכבו ההליכים כנגד הנתבעת 1 משניתן צו לפירוק החברה.

טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעים:

3. לטענת התובעים התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין הנתבעת 1.

4. לתובעים ניתנו תלושי שכר במהלך עבודתם. בנוסף, הודה הנתבע 2 במספר הזדמנויות שונות כי התובעים עבדו כל יום בחברה וכי הסמכות לפטר עובדים בחברה הייתה נתונה בידיו.

5. עוד טענו התובעים, כי טענת הנתבעים על פיה תלושי השכר באו במקום תשלומי דיבידנד, הינה מופרכת שכן לאחר סיום עבודתם ובתקופות בהן שהה התובע 2 מחוץ לגבולות המדינה ולא עבד בנתבעת, לא שולם שכר, על כן אין עסקינן בדיבידנד כי אם בשכר עבודה.

6. כמו כן טענו התובעים כי על פי ההלכה הפסוקה, אין מניעה כי בעל חברה או דירקטור ייחשב לעובד החברה. חברה הטוענת כי שכרו של בעל מניות ניתן כדיבידנד, נדרשת להרים הנטל להוכחת טענתה.

7. בנוסף, טענה התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחייב הנתבעים 2, 3 בחובות הנתבעת 1 באופן אישי בשל התנהלותם בכל הקשור לריקון הנתבעת 1 מנכסיה וכספיה.

8. על יסוד האמור לעיל נתבע תשלום בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, שכר עבודה ופיצויי הלנה, בסך של 852,614 ₪.

טענות הנתבעים:

9. לטענת הנתבעים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

10. התובעים הודו כי התובעת 1 שימשה כמנהלת החברה ולא כשכירה בה.

11. במהלך השנים 1982 ועד 1993, הייתה התובעת 1 שותפה בשותפות על כן, אין לראות בה עובדת השותפות.

12. בנוסף, לאחר שהפכה השותפות לחברה, הייתה זו חברת מעטים "מעין שותפות" אשר גם לגביה נקודת המוצא היא כי אין מתקיימים יחסי עובד מעביד. בנוסף, תמונה דומה עולה גם מדברי התובעת 1 אשר הודתה במהלך הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי כי שימשה כמנהלת החברה ולא כשכירה בה.

13. אשר לטענת התובעים להרמת מסך, טענו הנתבעים כי התובעים לא הציגו כל ראיה בדבר עירוב נכסי החברה בנכסיהם האישיים. בנוסף, דוח רואה החשבון והחלטת בית המשפט המחוזי, אליהם מפנים התובעים, ניתנו רק לאחר הגשת התביעה ומכאן שאין מקום להתבסס עליהם.

14. לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר קיום יחסי עבודה בין הצדדים. לגופו של עניין טענו הנתבעים כי תלושי השכר הונפקו משנת 1993 ואילך בלבד ובנוסף התיישנה התביעה לפדיון ימי חופשה. אשר לתביעת התובע 2 לפדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורים – התובע תבע תשלום פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורים גם עבור התקופה בה שהה בחו"ל במשך שנתיים וחצי.

דיון והכרעה:

15. במסגרת התובענה הועלתה טענה מקדמית אשר עניינה בהעדר קיום יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין הנתבעת 1. ככל שימצא כי דין הטענה להידחות נדרש לשאלת הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים בחובות הנתבעת 1 באופן אישי לרבות זכאות התובעים לרכיבי התביעה השונים.

16. נקדים ונציין כי לאחר שעיינו בחומר הראיות שבפני
נו עדויות הצדדים וההלכה הפסוקה הגענו למסקנה כי דין הטענה המקדמית בדבר העדר קיום יחסי עובד מעביד להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן.

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת 1 לנתבעת 1?

17. התובעת 1 טענה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין השותפות הרשומה ולאחר מכן בין הנתבעת 1, מיום 1/4/81 ועד ליום 30/12/09. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעת 1 היתה שותפה בשותפות בצוותא חדא עם הנתבע 2 ולאחר מכן מנהלת בחברה אותה ייסדה יחד עם הנתבע 2.

18. הלכה ידועה, מימים ימימה, היא כי, היותו של אדם במעמד של "עובד", הוא עניין אובייקטיבי של סטאטוס, אשר אינו נקבע על פי התיאור שניתן ליחסים על ידי הצדדים, או אחד מהם, אלא, נקבע כמסקנה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן (דב"ע לה/3-36, נוימן נ' כץ, פד"ע ו 333 (1975); ע"א 426/63, המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר, פ"ד יח(2) 269 (1964)). השאלה הקובעת לצורך קיום יחסי עבודה, הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה (דב"ע שן/3-14, נקש נ' מדינת ישראל, פד"ע כא 180 (1989)) וזאת יש לבחון "על-פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים, במצטבר, תמונה כוללת ושלמה" (ראו: דב"ע לג/0-30, המוסד לביטוח לאומי נ' כהן, פד"ע ד 393, 399 (1973)).

19. לפיכך, אין נפקות לניסיונות שני הצדדים להיתלות על האופן בו כינה כל צד את פעילות האחר. על כן, אין באמירות הנתבע 2 כי "זהבה לוי
עבדה לכל היותר שעתיים ביום" (עמ' 15 ש' 12-16לפרוטוקול) וכן אין באמירתם של הנתבעים כי התובעת 1 "מעולם לא שימשה כשכירה ברשת" (עמ' 5 סעיף 21 לנספח ה' לכתב ההגנה) , כדי להועיל לצורך הכרעה בשאלה זו.

20. שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד תבחן על פי רוב על ידי "מבחן מעורב", אשר המרכיב הדומינאנטי בו הוא מבחן "ההשתלבות במפעל" על שני פניו: הפן חיובי והפן השלילי. (ר' ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל- גלי צה"ל, פד"ע לו 625, ע"ע 300526/98 אורי אייזיק נ' תה"ל, תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817).

21. לצד מבחן ההשתלבות יש לקחת בחשבון את המסגרת החברתית-כלכלית שבה מתקיימים היחסים שאת מהותם באים להגדיר, מהות העבודה מבחינת תהליכי הייצור ודרכי השירות, האמצעים להם נדרשים, יחסה של החברה לעבודה ול'עובד' ומטרת החוק או מערכת החוקים שבהקשר ליישומם באים לקבוע את המבחן - כל אלה גורמים משתנים הם, ועם
השינוי ישתנה המבחן. (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4), 628 , 650-651 (1996).

22. בנוסף על כך קבעה ההלכה הפסוקה כי שותף בשותפות אינו יכול להיות עובד של השותפות (דב"ע נב/7-3, גיורא שמיס נ' the economist newspaper ltd, פד"ע כ"ו 321) וכי על הטוען לביצוע תפקידים שאינם עולים מעצם חובתו כשותף בשותפות, להוכיח גרסתו. (דב"ע מב/2-1, ישראל אידל נ' רויזמן חברה להובלה בע"מ).

23. בנוסף דנה הפסיקה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין מנהלי חברות. גם לעניין זה נקבע כי נקודת המוצא היא, כי חבר בתאגיד ובעיקר חבר הממלא תפקיד של מנהל - אינו בגדר "עובד", ויש צורך בנסיבות ובראיות מיוחדות כדי לבסס טענה הפוכה. לצורך ההכרעה ניתן להיעזר במבחני עזר שונים כגון מה הייתה כוונת הצדדים, כאשר חתמו על הסכם העבודה? האם החבר-העובד סר למרות ה'מעביד'? והאם שכרו עומד בפרופורציה לתפקידו ולערך הריאלי של עבודתו בשוק העבודה? (ע"א 85/86, יצחק וצביה דננברג נ' שרה ואליעזר וולף, פ"ד מב (3), 465).

24. רוח דומה נושבת אף מהפסיקה אשר דנה במקרים, דוגמת המקרה שלפנינו, חברה הנמצאת בבעלות שני בעלי מניות יחידים בה. לעניין זה נקבע כי "נקודת המוצא ליחסים בין חברה ששניים הם בעלי המניות בה והשניים הם מנהלי החברה- אינם יחסי עובד- מעביד, אלא יחסים שבין חברה למנהליה או יחסים שבין חברה לבין בעלי המניות" (דב"ע לה/3-73, יעקב גיסון נ' בית ספר אריאל בע"מ, פד"ע ז, 293 ו/או גם: ע"א 536/65, יעקב כץ נ' חברת קציף בע"מ, פ"ד כ(3) 533).

25. מיישום ההלכות השונות על המקרה שלפנינו עולה כי על התובעת 1 מוטל הנטל להוכחת עבודתה מעבר לעבודה הנדרשת מעצם היותה שותפה בשותפות ולאחר מכן כמנהלת החברה. נקודת המוצא היא כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד. ויודגש שוב, עצם פעילות התובעת 1 בשותפות ובחברה אין בה לכשעצמה כדי להצביע בהכרח על קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

26. מעיון במסמכים הרבים שהוגשו על ידי התובעים, לא מצאנו מסמך המפרט מה היה תפקידה של התובעת, איזה מטלות היא ביצעה ומה היו שעות עבודתה וימי עבודתה בפועל. טענה העיקרית להוכחת קיום יחסי עבודה היא כי טענת הנתבע 2 על פיה עבדה משך שעתיים ביום אינה נכונה. אולם, מלבד זאת לא הוצגה כל ראייה להוכחת עבודתה בנתבעת.

27. בנוסף, אין חולק, כי לא נחתם כל חוזה עבודה בין הצדדים. החוזה היחידי שהוצג בפני
נו היה הסכם העברת הזכויות השונות מהשותפות הרשומה אל החברה בע"מ- הסכם מסחרי גרידא, אשר לא ניתן ללמוד ממנו דבר לענין סטטוס התובעת כעובדת.

28. זאת ועוד. גם על פי מבחן המרות לא ניתן לראות בתובעת, אשר החזיקה ב-50% ממניות השותפות ומאוחר יותר ב-40% ממניות בחברה, כעובדת החברה. לא נטען על ידי התובעת כי היא נדרשה לדווח על שעות עבודתה, להחתים כרטיס נוכחות או לפעול בהתאם להנחיות הנתבע 2.
יתרה מכך, התובעת עצמה הודתה כי בעצת הנתבע 2, הוחלט על שינוי הקצאת הון המניות ביניהם. הדעת נותנת כי שעה שבענין מהותי דוגמת אחוזי החזקת המניות בחברה, נערכה התייעצות שויונית בין הצדדים ולא על פי הוראה חד צדדית של הנתבע 2 כלפי התובעת 1, שררה בין הצדדים מערכת יחסים אשר יסודה בניהול משותף של החברה על ידי בעלי המניות וקבלת החלטות בצוותא חדא. מקל וחומר ברי כי התובעת לא היתה מחויבת בדיווח על שעות עבודתה או החופשות אשר נטלה.

29. בנוסף, כפי שצויין לעיל, אין בהצגת תלושי השכר של התובעת כדי להוכיח קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. מעבר מכך, מעיון בתלושי השכר עולה כי שכר התובעת לא השתנה כלל ועמד מידי חודש בחודשו על סכום מדוייק וקבוע של 15,025 ₪. דבר אשר מרמז כי לא היה כל קשר בין היקף העובדה, שעות העבודה בהן עבדה התובעת בפועל (אשר לא הוצגו בפני
נו) לבין התמורה אותה קיבלה.

30. אשר ל

פסק דין
דב"ע נז 02-182, עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקוף (ניתן ביום 19/4/99), אליו הפנתה התובעת, בו הוכר בעל חברת יחיד כעובד החברה סבורים אנו כי אין בהלכה זו כדי לסייע למקרה שלפנינו.
נסיבות פסק הדין עניינן בעובד אשר פוטר מעבודתו כטכנאי מחשבים והקים חברת יחיד רק לצורך התקשרותו עם בנק לאומי לאחר שהבנק התנה את התקשרותם בהקמת חברה. בנוסף, המדובר היה בהכרה בסטטוס עובד, אך ורק לעניין תשלום דמי אבטלה, שעה שהבנק סיים את ההתקשרות עם החברה ופיטר את העובד.
זאת ועוד, בנסיבות פרשת גרוסקוף הוכח כי התובע ביצע מעבר לעבודתו בכובעו כמנהל החברה, עבודה בכובעו כעובד. לא כך הדבר בענייננו.
עוד מצאנו לציין כי לא נעלמה מעניינו טענת התובעת כעולה מסיכומי התשובה, על פיה משלא היתה בעלת מניות בנתבעת 1 אין נפקא מינא לטענות בענין חברת מעטים.
נבהיר כי אין בידינו לקבל טענה זו שעה שמרבית התקופה בה אוגדו היחסים בין הצדדים כשותפות או כחברה עד לשנת 2002 היתה התובעת בעלת מניות בחברה.
עם הקמת הנתבעת 1 משנת 2002 אחז בנה ב - 40% ממניות הנתבעת ברם, בתקופה זו כמו ביתר התקופה לא הוכחה תבנית העסקת התובעת, שעות העבודה, מהות העבודה, יחסי מרות או כפיפות למאן דהוא.
על כן, הדעת נותנת כי תבנית ההעסקה אשר תחילתה בשנות השבעים עת הוקמה השותפות נמשכה אף בין השנים 2002 – 2004 בתקופה בה לא אחזה במניות הנתבעת אולם, לא ניתן להגדיר מעמד התובעת כסטטוס של עובדת בנתבעת 1.

31. לאור האמור לעיל, בשים לב לעדויות והראיות אשר נפרשו בפני
נו, הדין וההלכה בפסיקה, לא מצאנו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת 1 לנתבעת 1.
האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע 2 לנתבעת 1?

32. משבאנו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, בין התובעת 1, אימו של התובע 2 לבין הנתבעת 1, סבורים אנו כי אף בין התובע 2 לנתבעת 1 לא התקיימו יחסי עבודה.

33. התובע 2, אשר היה בעל 40% ממניות החברה, לא פירט מהות תפקידו, השעות והימים בהם עבד ולא הוצגה אסמכתא כלשהי ולו לכאורה לביסוס הטענה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. בנוסף, לא הוכח כי התקיימו יחסי מרות כלשהם בין הנתבעים לבין התובע 2, שעה שזה שהה תקופה ארוכה כשנתיים וחצי בחו"ל (סעיפים 3-4 לתצהיר התובע 2), מבלי שעבד באותה עת בחברה.

34. כמו כן, מתלושי השכר שהוצגו על ידי התובע 2, עולה כי אין כל פרופורציה בין השכר ששולם לבין תפקידו כמנהל בחברה, כטענתו (סעיף 1 לתצהיר התובע 2), שעה ששכרו נע סביב ה-5,000 ₪ לחודש בלבד- שכר אשר אינו עומד בפרופורציה לשכר מנהל חברה ולעלות הריאלית של מנהל חברת הלבשה גדולה, דוגמת הנתבעת 1.
תוצאת הדברים היא כי הנתבע 2 בהיותו בעל מניות בנתבעת לא הוכיח בפני
נו עבודתו כעובד לכל דבר ודבר.
לפיכך באנו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע 2 לנתבעת 1.

סוף דבר:

35. לאור האמור לעיל, ומשלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין הנתבעת 1, מתייתר הדיון בתביעה לגופה ובשאלת הרמת מסך ההתאגדות.
התביעה נדחית.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו ונוכח ריבוי ההליכים המתנהלים בין הצדדים, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 ביוני 2010, בהעדר הצדדים.
ניסים לאוזון, נציג עובדים

רוית צדיק
,שופטת

דן זלינגר, נציג מעבידים
קלדנית: יקירה.

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

07 יוני 2010
תע"א 8462/06 זהבה לוי
ואח' נ' אמיקה בע"מ
ואח'

תע"א 8463/06 אורי לוי
נ' אמיקה בע"מ

1 מתוך 9








תעא בית דין אזורי לעבודה 8462/06 זהבה לוי, אורי לוי נ' אמיקה בע"מ, אורי רביבי, רונית רביבי (פורסם ב-ֽ 07/06/2010)