פסקי דין על עיריית נתניה | פסקי דין על מוצארט בכרמל אירועים | פסקי דין על מלכה בן צבי | פסקי דין על גד כהן אהוד ואח' |

9041/07 א     16/06/2010




א 9041/07 עיריית נתניה נ' מוצארט בכרמל אירועים בע"מ, מלכה בן צבי, גד כהן אהוד ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 9041-07 עיריית נתניה
נ' מוצארט בכרמל אירועים בע"מ
ואח'







בפני

כב' הרשם
צוריאל לרנר


תובעים

עיריית נתניה


נגד


נתבעים

1.מוצארט בכרמל אירועים בע"מ
2.מלכה בן צבי
3.גד כהן אהוד
4.נסים אשרף
5.אפרים ישראל
6.יוסף חג'אג'



החלטה

1.
בפני
בקשת רשות להתגונן בפני
תביעה כספית בסך 468,632 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי התובעת, עיריית נתניה
, נגד הנתבעים, מוצארט בכרמל אירועים בע"מ
("החברה"), ובעלי מניותיה ("בעלי המניות"), מלכה בן צבי
("מלכה"), אהוד גד כהן ("אהוד"), נסים אשרף ("נסים"), אפרים ישראל ("אפרים") ויוסף חג'אג' ("יוסף").

2.
לפי כתב התביעה החזיקה החברה בנכס המשמש מלון דירות, ואף ניתן נגדה פסק-דין בגין חוב ארנונה קודם (ת.א. 10278/06). לחברה חוב נוסף בגין ארנונה בסך כ-74,000 ש"ח. בעלי המניות נתבעים הן בשל החזקתם-שלהם בנכס, והן מהיותם בעלי השליטה בחברה (שהפסיקה פעילותה), וזאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 ("חוק ההסדרים").

אעיר, כי כתב התביעה אינו מבאר כיצד הגיעה התובעת לסכום התביעה, ומדוע לכאורה נתבעת החברה בשנית לגבי הסכום שכבר נפסק לחובתה בת.א. 10278/06 הנ"ל. כמו-כן, לא פורט, ונראה כי בהמשך נזנח, הבסיס לטענה כי בעלי המניות החזיקו בעצמם בנכס המדובר.

3.
בבקשת הרשות להתגונן טוענת החברה למעשה בית דין באשר לחלק הארי של התביעה, לאור פסק-הדין הנזכר, ובעלי המניות טוענים כי לא זו בלבד שתנאי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים אינם מתקיימים, אלא שהתובעת אף אינה טוענת כי הם מתקיימים. עוד טוענים בעלי המניות כי לבד ממלכה, הם אינם בעלי שליטה בחברה, שכן כל אחד מהם מחזיק רק ב-18.75% ממניותיה, ורק מלכה מחזיקה ב-25% מהמניות. הבקשה נתמכה בתצהירים קצרים, וזהים-כמעט, של כל אחד מבעלי המניות. אעיר, כי דווקא בתצהירה של מלכה נכתב כי אינה בעלת-שליטה, למרות שבבקשה עצמה הובאה טענה זו לגבי יתר בעלי המניות, בלבד.

4.
לדיון שהתקיים בפני
התייצבו אהוד, אפרים ויוסף, ונחקרו קצרות. לדברי ב"כ הנתבעים, לא הצליח ליצור קשר עם מלכה, וסבר כי היא בחו"ל, בעוד נסים אושפז לילה קודם בבית החולים.

יוסף העיד כי כל בעלי המניות ניהלו את החברה, וכי היא התנהלה בלא ציוד משלה. אפרים העיד כי מיום 13.11.05 אינו מעורב עוד בניהול החברה, ואף אמור היה להעביר את מניותיו ליוסף, אך לא עשה כן בפועל. אהוד אישר את דברי יוסף.


בדיון הודיע ב"כ התובעת, כי אכן החברה נתבעת רק לגבי החוב הנוסף בסך כ-74,000 ש"ח.

5.
הצדדים סיכמו טענותיהם. הנתבעים טענו כי גרסתם לא הוכחשה לעניין אי-היותם בעלי שליטה, ולעניין אי-הברחת נכסים של החברה, שכן לא היו לה כאלה. לגבי מלכה טען ב"כ הנתבעים כי כנראה לא ידעה על הדיון. התובעת טענה כי פרשנות הנתבעים לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, לעניין בעל שליטה, שגויה; וכי טענתם להעדר נכסים אינה מפורטת ונסתרת מהדו"חות הכספיים שצרפו הנתבעים עצמם לבקשתם.

יודגש, כי בפי החברה לא היו טענות הגנה לגבי החוב הנוסף שבכתב התביעה, ומשהסכימה התובעת להעמיד את התביעה נגד הנתבעת על סכום זה בלבד, אין לה עוד הגנה.

6.
הוראות החוק הצריכות לענייננו הן, בראש ובראשונה, סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, שזו לשונו:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית... ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית..., כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים.
בסעיף זה –
(...)
"בעל שליטה" כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה"

וזו לשונו של סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה"):

"(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(2)
(...)

(3)
בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."

ובסעיף 119א(ד) לפקודה מוגדר "בעל שליטה" כך:

""בעל שליטה" - מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32(9)(א);"

סעיף 32(9)(א) לפקודה, איפוא, הוא המקור להגדרת בעל שליטה, ולשונו היא כדלהלן:

"...לענין זה -

"בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

(א)
ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה;

(ב)
בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשם;

(ג)
בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;

(ד)
בזכות למנות מנהל;"

7.
מאחר שהיסוד לחיוב בעלי מניות בחוב ארנונה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הוא היותם בעלי שליטה, כמשמעו בסעיף 119א(ד) לפקודה, ברי כי אם צודקים בעלי המניות בכך שאינם בעלי שליטה, הרי שיש ליתן להם רשות להתגונן כבר מטעם זה.

8.
הצדדים חלוקים באופן בו יש לפרש את ההוראה המקובצת של סעיף 119א(ד) ו-32(9)(א) לפקודה, ובהתאם, בזהותו של אותו "בעל שליטה" לצורך סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. הנתבעים סבורים כי כבעל שליטה ייחשב רק מי שהוא בעל 25% מהון המניות (או 25% מהזכויות האחרות הנזכרות בפקודה), ואילו התובעת סבורה כי בעל שליטה הוא כל מי שהוא בעל 25% מה-10% הנקובים בסעיף 32(9)(א), לאמור: מי שהוא בעל 2.5% מהון המניות (או מיתר הזכויות הנזכרות בפקודה).

9.
במחלוקת זו דעתי כדעת הנתבעים, וסבורני שזוהי הפרשנות היחידה הנכונה של הסעיפים האמורים. יש לדייק בלשון סעיף 119א(ד), "מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות...", זאת להבחין, למשל, מניסוח כגון: "מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים משיעור ההחזקה בזכות מהזכויות המנויות...". הווה אומר: סעיף 119א(ד) מפנה לסעיף 32(9)(א) לצורך זיהוי הזכויות המנויות (הון המניות, כוח ההצבעה, הזכות למנות מנהל, וכיו"ב), ומעמיד את רף המינימום לצורך חשיפת בעל המניות לחבות ב-25% מאותן זכויות, ולא 10%, כקבוע בסעיף 32(9)(א).


מכאן, כי למעט מלכה, איש מבעלי המניות (לכאורה, על פי החזקתם בהון המניות בלבד) אינו בעל שליטה.

10.
בפי בעלי המניות גם טענה נוספת, כי ממילא אין לחייבם בחוב הארנונה, שכן לא היו נכסים לחברה, ועל כן לא מתקיימים התנאים המיוחדים שבסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. בעניין זה טוענת התובעת, כי גרסת בעלי המניות אינה מפורטת דיה, ובעיקר: כי לפי הדו"חות הכספיים שצורפו לבקשה עצמה, היו לחברה נכסים.

11.
הגם שכנראה היה אכן מקום ליתר פירוט מצד בעלי המניות בעניין זה, דומני שהחקירה הקצרה שנערכה סייעה להם, בכך שהתאפשר להם, מפי יוסף, להרחיב ולפרט את טיב פעילות החברה, ולהסביר את טענתם כי לא היו לה נכסים. יודגש, כי לפי סעיף 119(א)(א)(3) אמנם ישנה חזקה כי הנכסים הועברו ללא תמורה, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה, ובשלב בקשת הרשות להתגונן אין להיכנס לעניינים שבדרכי הוכחה (השווה ע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד, פ"ד מ"ו(4)196). מכאן, כי אפילו היו נכסים כלשהם, אין בכך משום הנחה חלוטה, שהחוב עובר אל כתפי בעלי השליטה.


מכאן, כי לכל בעלי המניות, פרט למלכה, יש לתת רשות להתגונן באופן מלא.

12.
באשר למלכה, הרי שראשית, כאמור לעיל, היא בעלת שליטה, לכאורה (הגם שבתצהירה היא טוענת שאינה בעלת שליטה, אך אינה מפרטת מדוע), ושנית, היא לא התייצבה לדיון. כתוצאה מכך, אין מנוס אלא למחוק את תצהירה.

13.
הכלל הוא, שעל כל בעל דין להגיש תצהיר בעצמו בתמיכה בבקשת רשות להתגונן, והחריג לכלל הוא כאשר בעל דין אחר מכיר את העובדות טוב יותר מבעל הדין המבקש להתגונן, ומצהיר גם בשמו. את התקיימות החריג יש לבסס בתצהיר. במקרה דנן, לא נטען דבר לעניין התקיימות החריג; איש מיתר הנתבעים לא טען שהוא מצהיר בשמה של מלכה, או כי יש סיבה להעדיף את תצהירו על תצהירה-שלה.


לפיכך, דין בקשתה לרשות להתגונן להידחות.

14.
התוצאה, איפוא, היא שאני דוחה את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעות מס' 1 ומס' 2, ונותן נגדן

פסק דין
על פי התביעה (נגד הנתבעת 1 בסכום מופחת, כמוצהר ע"י ב"כ התובעת לפרוטוקול), ומקבל את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעים מס' 3, 4, 5 ו-6, באופן שתצהיריהם ישמשו כתבי הגנה.
איני מוצא מקום לעשות צו להוצאות בבקשה.
ב"כ התובעת ימציא נוסח פסיקתה לחתימה.

ניתנה היום,
ד' תמוז תש"ע, 16 יוני 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 9041/07 עיריית נתניה נ' מוצארט בכרמל אירועים בע"מ, מלכה בן צבי, גד כהן אהוד ואח' (פורסם ב-ֽ 16/06/2010)