פסקי דין על לאה פירשט | פסקי דין על אילן גלי חום | פסקי דין על אילן כהן |

33264-02/10 תת     17/06/2010




תת 33264-02/10 לאה פירשט נ' אילן גלי חום בע"מ, אילן כהן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"ת 33264-02-10 אילן גלי חום בע"מ
ואח' נ' פירשט





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופט
רונן אילן


מבקשת

לאה פירשט


נגד


משיבים

1. אילן גלי חום בע"מ
2. אילן כהן



החלטה

בפני
התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.
תמצית העובדות
1.
המבקשת הינה בעלת הזכויות בחנות ברחוב מדינת היהודים 95, הרצליה פיתוח (להלן: "החנות") והמשיבים שכרו מהמבקשת את החנות, כאשר בעקבות שכירות זו נתגלעו בין הצדדים מחלוקות והתנהלו הליכים משפטיים.
2.
במסגרת ת.א. (הרצליה) 1587/05 עתרה המבקשת לתשלום חובם של המשיבים בגין תשלומי ארנונה ומים בתקופת השכרת החנות. בסעיף 17 בכתב התביעה טענה המבקשת (התובעת בת.א. 1587/05) כך:
"התובעת עומדת היום בפני
תביעה כספית בעבור מסי העירייה ודמי השימוש במים על סך מינימום של 33,663 ₪"
המשיבים לא התגוננו מפני התביעה וביום 7.11.05 ניתן כנגדם

פסק דין
לתשלום מלוא סכום התביעה, בסך של 33,663 ₪.
3.
במקביל, הגישה המבקשת כנגד המשיבים תביעה נוספת, ת.א. (הרצליה) 1589/05, במסגרתה עתרה לצו לפינוי המשיבים מהחנות. ביום 7.1.05 ניתן

פסק דין
כנגד המשיבים גם בתיק זו ובמסגרתו, נוסף לצו הפינוי, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות המבקשת בסך 4,370 ₪ בצירוף מע"מ.
4.
לאחר מתן פסק הדין, בהליכים משפטיים נפרדים, מונה על דירת המשיב 2 כונס נכסים, אשר ממש את הדירה ובעקבות המימוש החזיק כספים אשר מקורם במימוש הדירה. ביום 7.2.07, העביר כונס הנכסים למבקשת סך של 51,011.64 ₪. סכום זה פרע את חובות המשיבים למבקשת הן בגין פסק הדין בת.א. 1587/05 והן בגין פסק הדין בת.א. 1589/05.
5.
במהלך 2008 ננקטו כנגד המשיבים (וכנגד חברה נוספת) הליכי הוצאה לפועל על ידי עיריית הרצליה (תיק מס' 01-63653-06-6 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב). הליכים אלו ננקטו על ידי עיריית הרצליה, בין היתר, בגין חובות ארנונה ומים בגין החנות. ביום 9.4.08 הגיעו המשיבים לכדי הסכם פשרה לתשלום סך 70,000 ₪ לעיריית הרצליה לסילוק חובם.
6.
לנוכח תביעתה של עיריית הרצליה, הבינו המשיבים כי הכספים אשר גבתה מהם המבקשת לא הועברו לתשלום חובות הארנונה והמים לעיריית הרצליה. המשיבים הגישו לפיכך כנגד המבקשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (תיק מס' 218-12-07). תביעה זו נמחקה, בשל אי התייצבות המשיבים לדיון, אך טרם מחיקתה הגישה המבקשת כתב הגנה. בכתב ההגנה, בין היתר, טענה המבקשת כי בנוסף לכספים שנפסקו לזכותה כאמור, חייבים לה המשיבים סך של 2,437 ₪ הנובעים ממסי ארנונה ומים החלים על החנות בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה כנגד המשיבים בת.א. 1587/05 ועד לפינוי בפועל. בנוסף, טענה המבקשת בכתב ההגנה, חייבים לה המשיבים סך של 3,891 ₪ בגין הוצאות משפטיות נוספות וסך של 15,750 ₪ בגין דמי השכירות שמיום 1.5.05 ועד לפינוי החנות ביום 16.3.06.
טענות המשיבים בכתב התביעה
7.
בכתב התביעה, מודים המשיבים בחבותם לשלם את מלוא הסכומים שנפסקו כנגדם בערכאות השונות. המשיבים אף מודים בחבותם לשלם את ההוצאות המשפטיות בסך 3,891 ₪ ודמי השכירות הנוספים בסך 15,750 ₪, כפי שטענה המשיבה בכתב ההגנה בבית המשפט לתביעות קטנות. מאידך, טוענים המשיבים כי משנתברר כי המבקשת לא שילמה דבר וחצי דבר לעריית הרצליה ודווקא הם, המשיבים, שילמו את מלוא חובות הארנונה והמים בגין החנות, אין הצדקה לתשלום כספים אלו למבקשת.
8.
בהתאם, הפחיתו המשיבים את הסכומים בהם הם מודים כאמור, בסך כולל של 25,090 ₪, מהסכום שהועבר למבקשת על ידי כונס הנכסים, בסך של 51,011.64 ₪. את ההפרש, בסך 25,921 ₪, הם תובעים בתיק זה.
טענות המבקשת בהתנגדות
9.
בהתנגדותה, מפרטת המבקשת את השתלשלות ההליכים המשפטיים שננקטו כנגד המשיבים בגין החנות. לטענת המבקשת, לא זו בלבד שלא מגיעים כספים למשיבים, אלא שהם עודם חייבים לה סך נוסף של 13,208 ₪. את חובם של המשיבים מונה המבקשת כך:

5,409 ₪ - בגין פסק הדין בת.א. 1589/05 (כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית).
36,692 ₪ - בגין פסק הדין בת.א. 1587/05 (כולל הפרשי הצמדה וריבית).
2,437 ₪ - בגין מסי עירייה עד לפינוי החנות.
3,891 ₪ - בגין הוצאות משפטיות.
15,750 ₪ - בגין דמי שכירות עד לפינוי החנות.
בסך הכל, לפי תחשיבי המבקשת, עומד חוב המשיבים על 64,219 ₪ ובניכוי סך של 50,011 ₪ שהועבר מכונס הנכסים – יתרת החוב הינה 13,208 ₪.


הטענות במהלך הדיון בהתנגדות
10.
במהלך הדיון, אשר התקיים ביום 2.5.10, נחקרה המבקשת על תצהירה ובתום חקירת המבקשת סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה.
בסיכומיה, חזרה המבקשת על הטענות אשר פורטו בהתנגדות, תיארה את ההליכים המשפטיים אשר נכפו עליה לפינוי המשיבים מהחנות והעלויות הכרוכות בכך. עוד טענה המבקשת כי במסגרת ההליך המשפטי בו נקטו המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות נתבעו על ידי המשיבים סכומים נמוכים יותר. לסיכום, טענה המבקשת, לכל היותר מגיע למשיבים החזר של בין 10,000 ₪ ל- 15,000 ₪.
בסיכומיהם הם, חזרו המשיבים על הטענות בכתב התביעה ועל התחשיבים המפורטים בכתב התביעה. המשיבים הוסיפו והדגישו כי המבקשת אישרה בעדותה כי גבתה מהמשיבים כספים למטרה ספציפית של תשלום מסי העירייה אך לא השתמשה בהם למטרה זו. לטענת המשיבים הגנת המבקשת הינה הגנת בדים.
דיון
11.
מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב, עול ההוכחה המוטל על המבקשת מצומצם. המבקשת איננה נדרשת בשלב זה להראות כיצד תוכיח את גרסתה ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשת או את סיכויי הצלחתה בתיק העיקרי. די לה למבקשת בשלב זה להראות כי יש בידיה טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה.
מאידך, חייבת המבקשת להיכבד ולפרט את טענותיה, כאשר טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. באם מתברר בחקירה הנגדית של המצהיר כי טענות המבקשת נתבדו לחלוטין, הרי שהגנת המבקשת תיחשב להגנת בדים. במצב של היעדר פירוט או הגנת בדים לא תינתן רשות להתגונן.
12.
עילת התביעה בתיק זה ברורה כבדולח. לפי טענת המשיבים בכתב התביעה, את הכספים אשר גבתה המשיבה על בסיס פסק הדין בת.א. 1587/05, היה על המבקשת להעביר לעיריית הרצליה לתשלום מסי הארנונה והמים בגין החנות. המבקשת לא עשתה כן ובפועל שילמו דווקא המשיבים את חובות הארנונה והמים במישרין לעיריית הרצליה, כך שהמבקשת התעשרה על חשבון המשיבים.
13.
עיון בהתנגדות המבקשת מלמד שאין המבקשת חולקת ולו על אחת מטענותיהן העובדתיות של המשיבים בכתב התביעה.
בפרט, אין חולקת המבקשת על טענת המשיבים כי הם הם אלו אשר בסופו של יום שילמו לעיריית הרצליה את מלוא מסי הארנונה והמים בגין החנות, במועדים בהם הוחזקה החנות על ידם.

14.
למעלה מכך, המבקשת לא התייחסה כלל בהתנגדותה לטענה שהיא עצמה, המבקשת, לא שילמה כל תשלום לעיריית הרצליה בגין המיסים שהוטלו על החנות בתקופה בה הוחזקה על ידי המשיבים. בעדותה, מאידך, העידה המבקשת כך:
ש.
האם הכספים שגבית מהתובעת, השתמשת בהם לתשלום החוב לעיריה?
ת. לא.
הנה איפה, רק במהלך הדיון הסתבר שהמבקשת מסכימה גם לטענה עובדתית זו של המשיבים בכתב התביעה.
15.
בנסיבות אלו, אין אלא לתמוה – מהי טענת ההגנה של המבקשת? מהי אותה טענה אשר אם תוכח – תביא לדחיית התביעה?
אפשר, ולשיטת המבקשת, משניתן פסק הדין בת.א. 1587/05, המחייב את המשיבים בתשלום הכספים למבקשת, אין היא חייבת כלל להעביר כספים לעיריית הרצליה.
אפשר, ולשיטת המבקשת, גם לאחר ששילמו לה המשיבים את הסכומים שנפסקו בת.א. 1587/05, חובת תשלום המיסים לעיריית הרצליה נותרה על המשיבים.
הכל בגדר "אפשר" שכן מאום לא נטען בהתנגדות ומאום לא פורט בהתנגדות.

16.
למעלה מכך, אפילו הייתה טורחת המבקשת ומפרטת את עמדתה האמורה בהתנגדות, לא ניתן היה לקבלה.
בכתב התביעה בת.א. 1587/05 הבהירה המבקשת, שחור על גבי לבן, כי הכספים הנתבעים מיועדים לתשלום מסי העירייה. בעילה זו ולא באחרת נתקבלה טענתה והמשיבים חויבו בתשלום. לא יעלה על הדעת מצב בו ישלמו המשיבים למשיבה פעם אחת את הכספים לתשלומי המיסים לעירייה וישובו וישלמו את אותם המיסים בשנית, הפעם לעירייה עצמה. זהו מצב מובהק של עשיית עושר שלא כדין מצד המבקשת.
כל עוד שתקה המבקשת ולא גילתה בהתנגדותה אם העבירה כספים לעיריית הרצלייה לתשלומי המסים ניתן היה להניח שהדבר מחייב בירור עובדתי, אך ברגע שהודתה המבקשת בחקירתה הנגדית שלא עשתה כן – קועקעה הגנה אפשרית זו מהיסוד, נמוגה והפכה להגנת בדים.

17.
ראוי לציין כי בתחשיביה בהתנגדות, טוענת המבקשת שיש לכלול בחשבון חובות המשיבים הוצאות נוספות שהוציאה. הוצאות המתווספות לסכומים הפסוקים. דא עקא, שהמשיבים קבלו מראש את מלוא ההוצאות הנוספות להן טוענת המבקשת. הן אותן "הוצאות משפטיות" והן אותם "דמי שכירות נוספים" הובאו בהתחשבנות המשיבים. מחלוקת בענייניים אלו – איין וסיבה למתן רשות להגן בגינם – לא כל שכן.
מאידך, טענת המבקשת לחובות בגין "מסי עירייה נוספים" מוטב לולא נטענה משנטענה בנסיבות העניין. המבקשת מודה שלא שילמה ולא שקל בודד כמיסי עירייה במקום המשיבים ואף איננה טוענת שמיסים אלו לא שולמו במישרין לעירייה על ידי המשיבים כטענתם.
18.
אכן, די בסיכויי הגנה לכאורה כדי להצדיק מתן רשות להגן, אך בעניין דנא אין לה למבקשת אפילו טענת הגנה אחת. הטענה האפשרית האחת ויחידה, בדבר הקשר בין הכספים שקבלה מהמשיבים לתשלום המיסים לעירייה, לא פורטה כלל וממילא התבררה כהגנת בדים. ניתן להבין לליבה של המבקשת שכן ממכלול הנסיבות נראה כי בעבר נהגו המשיבים שלא בתום לב ואילצו את המבקשת להיזקק להליכים משפטיים ממושכים כדי לממש זכויותיה. על כך זכאית הייתה המבקשת לסעדים ואף לפסיקת ההוצאות כפי שאכן ארע. מאידך, נראה כי ניסיון המבקשת להביא להשתת חיוב תשלום כפול על המשיבים נעשה בחוסר תום לב.
19.
אשר על כן הנני דוחה את ההתנגדות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בגין הליך זה בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתנה היום,
ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תת בית משפט שלום 33264-02/10 לאה פירשט נ' אילן גלי חום בע"מ, אילן כהן (פורסם ב-ֽ 17/06/2010)