פסקי דין על אלכסנדר ולרסקי | פסקי דין על ברוך לוין

768/08 תק     18/06/2010




תק 768/08 אלכסנדר ולרסקי נ' ברוך לוין








בית משפט לתביעות קטנות באשדוד



ת"ק 768-08 ולרסקי נ' לוין






בפני

כב' השופטת
גילת שלו

התובע
אלכסנדר ולרסקי
, ת.ז. 310557731


נגד

הנתבע
ברוך לוין
, ת.ז. 011038684




פסק דין


מר ולרסקי אלכסנדר (להלן- התובע), מתגורר ברחוב הרותם 7/31 באשדוד, ובקומה שמתחתיו, בדירה מס' 26, מתגורר מר לוין ברוך (להלן- הנתבע).

טענות התובע
לטענת התובע, מזה כ-15 שנה, מדי יום, נוהג הנתבע להדליק את מכשיר הטלויזיה או מכשיר הרדיו בעוצמת קול גבוהה, במשך כ- 12-15 שעות ברציפות בכל יום, משעות הבוקר המוקדמות, ולרבות בשעות המנוחה בצהריים.
לטענתו, הנתבע התבקש מספר פעמים להפסיק להפריע לשכנים, והתובע אף הציע לתת לו אוזניות, אך הנתבע סירב והשיב בקללות, ולהתרשמות התובע, הנתבע מקים רעש בכוונה תחילה.

עוד טען התובע, כי הנתבע משאיר את דלת ביתו פתוחה לרווחה במשך כל שעות היום, ונוהג לשבת באמצע החדר כשהוא לבוש באופן לא צנוע, בתחתונים בלבד, ולטענתו, הנתבע סירב גם לבקשות השכנים לסגירת הדלת. לטענתו, הנתבע הוא היחיד בבניין שמשאיר את דלת דירתו פתוחה.
התובע צירף תמונות להמחשת טענותיו, אותן לטענתו צילם בעצמו מחדר המדרגות.

לטענת התובע, הוא פנה מספר פעמים למשטרה, אשר סירבה להגיע לבניין, ולאחר שהתלונן בפני
מפקד התחנה, הגיעו שוטרים וביקשו מהנתבע לסגור את הדלת ולא להשתמש בטלויזיה בעוצמת קול גבוהה, אך הדבר לא עזר לטווח זמן ארוך.

לטענת התובע, כתוצאה מהתנהגות הנתבע הידרדרה בריאותו ואיכות חייו, לחץ הדם שלו עלה, הוא לקה בדיכאון, החל ליטול תרופות באופן קבוע, אינו מצליח לישון, לנוח או לקרוא ספר, ואף אינו יכול לעסוק בכתיבה לעיתונים כפי שעשה בעבר.
במהלך הדיון, הוסיף התובע על האמור בכתב התביעה, כי בנוסף נגרם לו הפסד שכר, שכן תלמידים להם נתן שיעורים פרטיים באנגלית עזבו אותו בשל הרעש שגורם התובע.
התובע הגיש מסמכים רפואיים לתמיכת טענותיו.

עוד טען התובע, כי בשל הרעש הקבוע הוא נאלץ להתקין בדירתו דלת נוספת בשווי 2,000 ₪.

לפיכך, עתר התובע, כי הנתבע יפצה אותו בסך של 10,000 ₪, וכי בנוסף, ייאסר עליו להקים רעש או להשאיר את דלת ביתו פתוחה.

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, דירת התובע מצויה בקומה שמעל דירתו, אך אינה ממוקמת בדיוק מעליה.

לדבריו, הוא צופה בטלויזיה ומאזין לרדיו בעוצמה סבירה, בשעות המותרות על פי חוק, לטענתו בין 06:00 עד 14:00 ובין 16:00 עד 21:00.
יחד עם זאת, ציין, כי הוא אדם מבוגר מאד, וכי לא היה מודע לכך קודם, אך התברר לו עקב בדיקת רופא, כי הוא סובל מבעיית שמיעה. במהלך הדיון טען הנתבע, כי בעקבות גילוי בעיית השמיעה הוא רכש מכשיר שמיעה.
בנוסף, טען הנתבע כי הוא סובל מברונכיט ולכן בקיץ הוא נוהג לפתוח את הדלת ואת החלון.

הנתבע ביקש להתנצל בפני
התובע, וטען כי לא היתה לו כל כוונה להפריע לו. יחד עם זאת, טען כי התובע מחפש סיבות להתנצח עימו ולהתווכח עימו, ונוהג להטרידו בדרכים שונות, ואף נוטל דואר מתיבת הדואר שלו.

בדיון שהתקיים לפניי, לא ניתן היה לשמוע את עדות הנתבע, שכן הוא דובר השפה הרוסית בלבד, ולא ניתן היה להשיג מתורגמן, כך שהדיון תורגם לו ע"י המטפלת שלו, הגב' קוטלרסקי אירנה.

מהלך הדיון שהתקיים לפניי
בדיון שהתקיים לפניי, העידו שלושה עדים מטעם התובע.

הגב' סברדלוב איטה העידה, כי היא מתגוררת בקומה הרביעית, מול דירת התובע. לטענתה, הם סובלים הרבה שנים מהרעש שמקים הנתבע החל משעה 7 בבוקר, כולל בימי שישי ושבת, אך טענה
כי בחורף המצב טוב יותר, מאשר בקיץ, אז בגלל הדלת הפתוחה, הרעש חזק יותר.
לטענתה, עליה להפעיל את הטלויזיה בדירתה על מנת שלא לשמוע את הרעש מדירת הנתבע.
עוד טענה העדה "הנתבע תמיד ערום, למה אני צריכה לראות אותו תמיד בתחתון. אנחנו גרים במקום תרבותי".
לטענתה, הנתבע הגיע לבית המשפט עם מכשיר שמיעה, אך בדרך כלל הוא לא מרכיב אותו, ולדעתה מדובר ב"קישוט שהוא שם בגלל בית המשפט".
העדה הוסיפה, כי כאשר המטפלת של הנתבע נמצאת בביתו, הרעש גדול יותר מכיוון שהם גם מדברים ביניהם בקול רם.

העדה לודמילה קולמצקי העידה כי היא מגיעה לבקר את התובע אחת לשבוע, וכי במהלך כל הקיץ הדלת בקומה השנייה היתה פתוחה, והיה רעש חזק מהטלויזיה, שגם מבעד לדלת הפלדלת של התובע ניתן היה לשמוע אותו.

העד ליאון גנוצקי, תלמיד של התובע, העיד כי ברוב הפעמים שהגיע ללמוד בבית התובע, דלת דירתו של הנתבע היתה פתוחה והטלויזיה דלוקה עם רעש חזק, דבר שמפריע למהלך השיעור גם כשדלת ביתו של התובע סגורה, שכן הרעש נכנס גם מבעד לחלון הפתוח.

לדברי הגב' קוטלרסקי, היא מטפלת בנתבע מזה כ-9 שנים, שכן הנתבע בן 90, חולה מאוד וסובל בין היתר מבעיית שמיעה. לטענתה, בקיץ מהשעה 07:00 הוא משאיר את הדלת פתוחה, כי מדובר בבית קטן וחם, וב- 21:00 הוא הולך לישון. לטענתה, כל השכנים פותחים את הדלת, ויש אף שכן שמדליק בכל יום את הרדיו בעוצמה גבוהה וגורם לרעש לכל השכנים, אך התובע חושש לדבר איתו, כי "הוא לא נורמלי".

בתגובה לטענות גב' קוטלרסקי, אישר התובע, כי יש שכן נוסף "שהוא לא עובד והוא בן אדם סוציאלי", המקים רעש, אך לא בכל יום, ובניגוד לנתבע הוא מפסיק כשמעירים לו.

בתום הדיון, ומאחר ומהלך הדיון לא תורגם כהלכה לנתבע, הוריתי על דחיית מועד הדיון, וביקשתי מגב' קוטלרסקי להסביר לנתבע כי בית המשפט מצפה שעד למועד הדיון הבא יחול שיפור משמעותי במצב אותו מתארים השכנים.
במקביל, לאור התרשמותי ממצבו הרפואי-סוציאלי של הנתבע, ביקשתי לקבל אודותיו דוח סוציאלי מלשכת הרווחה.

מסמכים שהתקבלו לאחר הדיון
לאחר הדיון שהתקיים לפניי, הגיש התובע בקשה לזימון השוטר הקהילתי לדיון, וכן הגיש ביום 19.2.09 מכתב ובו טענות נוספות, מסמכים רבים, לרבות מסמכים רפואיים המעידים על בעיותיו הרפואיות ועלות הטיפול התרופתי שנרשם לו, ו

מכתבים ששלח למשטרת אשדוד, בגין התעלמות מתלונות נגד הנתבע, עליהם חתומים התובע, הגב' סברדלוב מדירה 29 ודיירת נוספת מדירה 32.
יצויין, כי במכתב מיום 19.2.09, טען התובע כי הוא מוכן לסלוח לנתבע על הנזק המצטבר שגרם לו, ולהסתפק בתשלום עבור הדלת, בסך 2,000 ₪.

ביום 15.3.09 הוגש אודות הנתבע דוח של עו"ס קשישים מעיריית אשדוד, מר עידו פינצי.
העו"ס שוחח עם התובע ועם גב' סברדלוב אשר התלוננו בפני
ו על הרעש ממכשיר הטלויזיה, וטענו בפני
ו כי הרעש נגרם בעיקר בקיץ, ולאור דברי העו"ס כי בביקור הבית שערך לא נשמעה כל הפרעה מצד הנתבע, טענו כי תקופת החורף אינה תקופה מייצגת, שכן הדלת בדירת הנתבע סגורה.
העו"ס דיבר באופן אקראי עם שני שכנים נוספים, האחד מתגורר בקומת מגוריו של הנתבע, והשני מהדירה שמתחתיו, והשניים שללו כל הפרעה מצד הנתבע.
הדוח גולל את נסיבותיו האישיות הקשות של הנתבע, ששכל את אשתו ובנו בשואה, ואשתו השניה נפטרה ממחלה סופנית, ולהתרשמותו ההליך המשפטי פוגע מאד בנתבע, מלחיץ אותו, ונראה כי הטראומות והחרדה שחווה בצעירותו חזרו והציפו אותו. לטענת הנתבע בפני
ו, הוא
מעולם לא התכוון להפריע או לפגוע בשכניו.
לפי התרשמות העו"ס, אם התיק לא יסתיים בפשרה, יש מקום למנות לנתבע עו"ד, שכן במצבו הוא יתקשה להתגונן מפני התביעה.

ביום 10.6.09, לאחר קבלת כל החומר הרלוונטי, הוריתי לצדדים להודיע האם הם עומדים על קיומו של דיון נוסף, או האם ניתן לתת

פסק דין
על סמך החומר שהובא בפני
בית המשפט.

ביום 23.10.09 הגיב התובע להחלטת בית המשפט, וציין כי בתקופה שחלפה התנהגותו של הנתבע לא השתנתה, וכי במקום לסגור את הדלת, הוא תלה סמרטוט על הדלת. הנתבע צירף גם למכתב זה תמונות שצילם בתוך דירת הנתבע.
במכתב זה עתר הנתבע לפיצוי עבור הדלת ועבור תרופות שרכש, בסך של 3,000 ₪.

בתגובתו של הנתבע מיום 26.11.09 טען, כי לאחר הדיון עבר בדיקות שמיעה וקיבל טיפול, וכי הוא לא מרעיש עם הטלויזיה.
עוד טען, כי כ- 3 חודשים קודם לכן התובע ניגש אליו, והם לחצו יד וסיכמו שהכל בסדר, אך לטענתו התובע מנסה לסחוט ממנו את עלות הדלת, למרות שהתקין אותה על דעת עצמו בלבד.

לצערי, עקב טעות של המזכירות, התיק ובו תגובות הצדדים לא הובא בפני
י, אלא רק בתחילת חודש יוני 2010, ולכן פסק הדין ניתן באיחור.

דיון והכרעה
כבר בראשית הדברים, אציין, כי למרות שהתרשמתי, כי שני הצדדים חיים במצוקה רבה, הרי שלאחר שמיעת הצדדים ועיון בכל החומר שהוגש לעיוני לפני ואחרי הדיון, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התביעה, ועל כן אין מנוס אלא לדחותה.

המצב החוקי
התובע, למעשה, טוען לנזקים שנגרמו לו עקב מטרד של רעש מצד הנתבע.
סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כדלקמן :
"(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".
דהיינו, על התובע להוכיח שנגרמה הפרעה של ממש לשימושו והנאתו הסבירים מהמקרקעין, ובנוסף להוכיח כי נגרם לו נזק בשל כך.

בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים תשכ"א-1961 (להלן- החוק), נקבע בהקשר למטרד של רעש :
"לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

יצויין, כי בסעיף 5 לחוק נקבע כי השר רשאי לקבוע בתקנות מהו רעש חזק, וכי בסעיף 13 לחוק נקבע, כי דין הפרת הוראות חוק זה, כדין מטרד ליחיד.

בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990, נקבעו מדדים מדעיים אובייקטיבים למדידת רעש בלתי סביר, לפי משך ההפרעה ומפלס הרעש לאחר מדידתו באמצעות מכשירים.

עם זאת, בתקנה 3 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992 (להלן- התקנות), נקבע:
"(א) לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-07.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה:
...
(3) בבנין שיש בו יחידות מגורים (להלן - בנין מגורים)".


ובתקנה 16 לתקנות נקבע סייג, ולפיו "הוראות תקנות אלה לא יחולו על גרימת רעש שאינו נשמע מחוץ לתחום רשות היחיד של הגורם לו".

עוד יצויין, כי עבירה על הוראות תקנה 3 לתקנות נקבעה כעבירת קנס לפי צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת רעש), התש"ס-2000, ובנוסף נקבעה כברירת משפט, לפי צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת רעש), התש"ס-2000.

הוכחת מטרד הרעש בענייננו
מכל האמור לעיל עולה, כי בנושא הקמת רעש, נתן המחוקק כלי עזר כדי לבחון האם קמה עוולה של מטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין, וכי למעשה על התובע להוכיח כי הרעש שהוקם ע"י הנתבע הוא כזה המפר אחת מהוראות החוק השונות, ועל כן מונע ממנו הנאה ושימוש סבירים בדירתו שלו.

אין חולק כי התובע לא הציג כל ראיה מדעית, על מנת להוכיח כי מדד את מפלס הרעש באמצעות מד רעש, וכי מדובר ברעש בלתי סביר.

נותר אם כן לבחון האם התובע הוכיח קיומו של מפגע רעש חזק, אשר אומת בראיה אובייקטיבית, או האם הנתבע הקים רעש המנוגד להוראות תקנה 3 לתקנות, ואשר אינו נכנס לגדר הסייג של "רשות היחיד", שבתקנה 16 לתקנות.

לדעתי, אין די בראיות שהציג התובע, על מנת לקבוע כי הוא הרים את הנטל להוכחת המטרד.

ראשית, התובע טען בכתב התביעה כי מפגע הרעש מצד הנתבע נמשך מזה כ-15 שנה, אולם בעדותו לפניי, טען כי הוא מתגורר בבניין 15 שנה בלבד, וכי הנתבע מקים רעש במשך "כמה שנים".

שנית, התובע אמנם טען בעדותו, כי הרעש קיים מדי יום, לרבות בשעות המנוחה בצהריים ובשבת, אך העדים מטעמו לא העידו מפורשות לגבי השעות האמורות בתקנה 3 (א) לתקנות.

שלישית, התובע טען כי מדובר בהפרעה נמשכת ורצופה של שעות רבות ביממה, במשך שנים, אך הגב'

סברדלוב טענה, כי המצב קשה בעיקר בקיץ, וכי בחורף המצב טוב יותר.

רביעית, מהדוח הסוציאלי עולה, כי העו"ס עידו פינצי, הגיע לביקור במקום ולא שמע רעש חריג, ואף שמע מהתובע ומגב' סברדלוב (בשונה מטענות התובע בפני
י) כי תקופת ביקורו, בחורף, אינה תקופה מייצגת, שכן דלת הנתבע סגורה. בנוסף, דיבר העו"ס עם שכנים נוספים, ששללו הפרעה מצד הנתבע.
אמנם, העו"ס לא העיד לפניי, ולכן יש להתייחס לדבריו בזהירות, אולם מאחר ומדובר בעובד עיריית אשדוד, אשר אמור להיות גורם אובייקטיבי, ולאור סמכותי מכח סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מקבלת ראיה זו כחיזוק בלבד להתרשמותי מטענות הצדדים.

חמישית, תמוה בעיני, כי לגבי מטרד רעש כה חזק ומתמשך, רק שלושה שכנים, כולם מהקומה שמעל לדירת הנתבע חתמו על מכתבו של התובע למשטרה.
והרי, מתקבל יותר על הדעת, כי אם הרעש עובר, כטענת התובע, בעיקר בעד דלתו הפתוחה של הנתבע, הוא יפריע בעיקר לשכנים המתגוררים בקומת דירתו של הנתבע.

עוד יצויין, כי התובע עצמו הפנה את בית המשפט במכתביו לאתר האינטרנט של משטרת ישראל, בו צויין, כי לשוטר סמכות לתת דוח ברירת משפט בגין הקמת רעש, כאשר לגבי עבירה על תקנה 3(א) לתקנות, השוטר רשאי להסתמך על התרשמותו האישית מהרעש ששמע, ללא צורך במדידה מדעית.
העובדה, כי לטענת התובע, הוא הזמין למקום שוטרים, פעמים רבות, בגלל הרעש שגורם הנתבע, ולמרות זאת השוטרים הסתפקו בבקשה מהנתבע לסגור את הדלת או להנמיך את עוצמת הקול, ולא נתנו לנתבע דוח, יכולה להעיד, כי השוטרים שהגיעו למקום לא התרשמו כי הנתבע הפר את הוראות התקנות, היינו, כי לא הקים רעש חזק בעוצמה העולה על המותר.

בהקשר זה יצויין, כי בקביעת רמת סבירותו של רעש, יש לאזן בין גורמים רבים, וכבר נקבע :
"מי שגר בעיר אמנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך-גיסא גם אין ספק ספיקא כי רעש תעשייתי חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להיסבל."
(ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3), 785).

הוכחת הנזק


למעלה מן הדרוש יצויין, כי התובע גם לא הוכיח את הדרישה הנוספת שבסעיף 44 לפקודת הנזיקין, היינו, כי נגרם לו נזק עקב הרעש.

טענת התובע, כי רכש דלת חדשה בשווי 2,000 ₪ בשל הרעש, לא הוכחה. לא הוגש כל מסמך או קבלה באשר לעלות הדלת ומועד רכישתה, ולא הוכח הקשר בין הרעש לבין התקנת הדלת.
התובע העיד וטען במכתביו, כי בבניין היתה דירה, בה נהגו להתאסף נרקומנים, והוא פנה למשטרה בעניין זה, ואף תבע את המשטרה בעבר בשל טיפולה בתלונתו על עבריין שהקים רעש בבניין, לפיכך, יתכן שדלת הפלדה הותקנה משיקולי בטחון, ולאו דווקא משיקולי רעש.

באשר לטענות בדבר פגיעה בבריאותו של התובע, הרי שלפי החוק,

על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו, לצרף לכתב הטענות תעודת רופא או חוות דעת של מומחה רפואי (תקנות 127, 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
מאחר ועסקינן בתביעת נזיקין, הרי שיש לבדוק האם הוכיח התובע כי נגרם לו נזק רפואי, והאם הוכח קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשי הנתבע.

התובע הגיש לבית המשפט תעודות רפואיות המעידות כי הוא סובל מלחץ דם גבוה כרוני, ומבעיות רפואיות נוספות, וכי הוא נזקק לתרופות הרגעה רבות, בעלות גבוהה. כמו כן, הגיש מכתב של פסיכיאטר, דר' למברג, מיום 29.5.06, בו מצויין, כי משנת 1995 סובל התובע מדכאון חוזר, ומקבל טיפול תרופתי.

יצויין, כי במסמכים הרפואיים הנ"ל, לא נכתב דבר לגבי הקשר בין מצבו הרפואי של התובע לבין הקמת רעש ע"י מאן דהוא, לא במסקנות הרופאים ולא בתלונות התובע, כלומר, התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע לבין מצבו הרפואי, ובהקשר זה, לא די בהבאת מסקנות מתוך כתבי עת, או אתרי אינטרנט, לפיהן רעש יכול לגרום ללחץ דם גבוה וללחץ.

עוד יצויין, כי במכתבו של דר' למברג מיום 29.5.06
נכתב, כי בעבר הופסק הטיפול התרופתי שקיבל התובע, ע"י רופאת משפחה, בטענה שזה מעלה לו את לחץ הדם, כך שאין ראיה לכך שהעלייה בלחץ הדם של התובע נגרמה דווקא כתוצאה ממטרד רעש.

אמנם, התובע הגיש בנוסף, מכתב מדר' למברג מיום 25.12.08 (לאחר מועד הדיון בתביעה), בו צויין כי לאחרונה חלה החמרה במצבו הנפשי, וכי התובע "מציין ששכן מרעיש עם טלויזיה במשך כל היום וזה משפיע עליו ומחמיר את מצבו".
אולם, מאחר וטענות אלו הועלו ע"י התובע בפני
הרופא, רק לאחר הדיון בתביעה, הערך הראייתי של הדברים נמוך וכמעט אפסי.

עוד יצויין, בהקשר לגובה הנזק, כי גם התובע עצמו, במכתביו השונים, שינה מפעם לפעם את סכום התביעה, ובמכתב מיום 19.2.09 עתר לפיצוי בגובה שווי הדלת בלבד.

לסיכום
התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בהליך אזרחי להוכחת המטרד עצמו, הנזק שנגרם לו, או הקשר הסיבתי בין השניים.
יתרה מכך, חלק מהסעדים להם עתר התובע, הכרוכים בהטלת צווים על הנתבע, אינם בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות.

למרות שהתרשמתי, כי גם לתובע נסיבות אישיות לא קלות, נראה לי כי במהלך השנים הוא פיתח אובססיה מסויימת כלפי הנתבע, שהיא מעבר לטענותיו בדבר גרימת הרעש, והיא נוגעת גם בעניינים פרטיים-אישיים של הנתבע, אשר אינם אמורים להטריד את התובע.
וכך, התובע הלין על כך שהנתבע מסתובב בתוך ביתו בתחתונים, ואף צילם אותו ישוב בתחתונים בתוך דירתו (גם לאחר שבית המשפט העיר לו במהלך הדיון, כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של הנתבע), הלין על כך שהוא תולה "סחבה" על חלון הסלון, שדלת הכניסה של הנתבע "דומה לכלוב", שהנתבע תלה "סמרטוט קרוע" בדלת, במקום לסגרה ולכן "מרגישים ריח מגעיל של שתן", ואף טען במכתביו כי על גופו של הנתבע מצויים קעקועים רבים, המעידים על שבתו בכלא הרוסי (וצירף תצלומים מתוך אתר אינטרנט המסביר את מהות הקעקועים), טען כי הדבר מכוער ומרתיע את תלמידיו.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.
בנסיבות העניין, לאור נסיבותיו האישיות של התובע, ולפנים משורת הדין, לא מצאתי לנכון לחייבו בתשלום הוצאות משפט.

בשולי הדברים אציין, כי כולי תקווה ששני הצדדים ישכילו להביא למצב בו יחיו זה לצד זה ביחסי שכנות טובים, בעיקר בהתחשב בגילם ובמצבם הרפואי של שני הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בב"ש.
ניתן היום,
ו' תמוז תש"ע, 18 יוני 2010, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 768/08 אלכסנדר ולרסקי נ' ברוך לוין (פורסם ב-ֽ 18/06/2010)