פסקי דין על אורלי גיא | פסקי דין על משה בכר | פסקי דין על בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ

45741/08 א     20/06/2010




א 45741/08 אורלי גיא, משה בכר נ' בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 45741-08 אורלי גיא
ואח' נ' בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ






בפני

כב' השופט
יאיר דלוגין


תובעים

1
.
אורלי גיא

2
.
משה בכר
ע"י עו"ד גלעד זגר


נגד


נתבעת

בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ
ע"י עו"ד רום נחמן




פסק דין


לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר, ע"ס 15,836 ₪. התובעים עותרים לחיוב הנתבעת, שהנה סוכנת נסיעות, בנזקים שנגרמו להם, עקב כך שהנתבעת לא הודיעה להם מראש על האפשרות שטיסתם תבוטל, עקב התפרצות וולקנית שארעה בסמוך להזמנת כרטיסי הטיסה ואשר אף גרמה לסגירת נמלי תעופה באזור נמל היעד, למרות שהנתבעת ידעה ולפחות הייתה צריכה לדעת על כך. במוקד הדיון, שאלת היקף האחריות של סוכן נסיעות בנסיבות כאמור.

התביעה

במהלך חודש מאי 2008, הזמינו התובעים מאת הנתבעת, כרטיסי טיסה למסלול הטיסה בואנוס-איירס - ברילוצ'ה - אל-קלאפטה - בואנוס-איירס. ביום 1.6.08 הגיעו התובעים לשדה התעופה בבואנוס-איירס, שם נודע להם, לתדהמתם, כי מזה למעלה מחודש ימים שלא מתקיימות טיסות מבואנוס-איירס לברילוצ'ה, וזאת בשל התפרצות וולקנית, באיזור הגבול הסמוך עם צ'ילה, המסכנת את המטוסים הנוחתים בברילוצ'ה. עקב כך, השתבשה תוכנית המסע של התובעים, והם נאלצו לקחת טיסה חלופית לעיר נאוקן ומשם להגיע ברכב שכור אל ברילוצ'ה, מרחק נסיעה של יום שלם, תוך וויתור על ביקורים במרבית המקומות שבהם רצו לבקר, כולל העיירה אל-קלאפטה. בשדה התעופה בבואנוס-איירס, קיבלו התובעים שובר זיכוי בסך של 900$, הנמוך יחסית לעלות הטיסות שבוטלו. התובעים טוענים כי לא ניתן היה להקדים את החזרה ארצה, בשל העלות הגבוהה של רכישת כרטיסי טיסה חלופיים וללא החזר עבור הטיסות המקוריות. ביום 22.6.08, שלחו מכתב דרישה לנציגת הנתבעת לקבלת החזר של 1,880$. עד ליום הגשת התביעה, לא שולם ההחזר ולא באה תגובת הנתבעת לדרישה. התובעים טוענים כי סביר להניח שהנתבעת ידעה ולפחות הייתה צריכה לדעת על התפרצות הר הגעש ועל כן היה מחובתה להתריע בפני
התובעים. נזקי התובעים מסתכמים בסך של 1,880$, עבור החזר עלות כרטיסי הטיסה, 493$ עבור השכרת הרכב, 26$ עבור טלפונים ו-2,000$ עבור עגמת נפש ובסה"כ 4,399$ השווים ל- 15,836 ₪.

ההגנה

הנתבעת טוענת כי לא ידעה על סגירת נמל התעופה בברילוצ'ה. נוסעים אחרים טסו באותו החודש לאותו נמל תעופה. גם פקידות חברת התעופה, איירוליניאס ארגנטינאס, הנמצאות בארץ, לא ידעו על כך. גם אם השדה נסגר כנטען, הנתבעת אינה אחראית לכך. חברת התעופה, היא זו שאחראית להחזר הטיסות שבוטלו ולא הנתבעת. התובעים לא צירפו ראיה כלשהי לביטול הטיסה. התובעים לא טרחו להתקשר אל הנתבעת משדה התעופה בבואנוס-איירס, עת נודע להם על ביטול הטיסה. בימים אלה, חברת התעופה החזירה את הזיכוי בסך 800$ ולפיכך יש לקזז סכום זה מהתביעה. הנתבעת לא התעלמה מפניותיהם ואף ביקשה מהתובעים לתרגם את מכתב הדרישה שלהם לאנגלית. לו הייתה מתקבלת התראה על ביטול או הפסקת טיסות לברילוצ'ה, הייתה מודיעה על כך מידית לתובעים.

דיון

במסגרת ישיבת ההוכחות בתיק, העידו לפני התובעים וכן מטעם הנתבעת, הגב' בתיה אורני וכן נציגת איירולינאס, הגב' חגית עזרן. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

שאלת האחריות

האחריות שחב סוכן נסיעות ללקוחו, נקבעה ונדונה במספר רב של פסקי דין. הפסיקה כבר קבעה כי תפקידו של סוכן נסיעות, אינו מתמצה בתפקיד של צינור לקבלת כספים ולהעברתם (ראה ת.א. (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 13.10.09, פורסם בנבו). אכן, יש מקום להתאים את היקף האחריות להיקף השירותים שמספק הסוכן. יחד עם זאת, סבור אני כי אין זאת אומרת כי סוכן נסיעות, שמוכר במקרה פלוני, כרטיסי טיסה בלבד, הנו נטול אחריות לחלוטין. ראה בעניין זה
ע"א 6570/02
אל על נתיבי אוויר לישראל נ' זילברשלג
(פורסם בנבו),

פסק דין
של כב' השופט ריבלין, עמ' 28 לפסק. סבורני כי סוכן הנסיעות במקרה כזה, אחראי גם אחראי לכל אותם העניינים אשר נוגעים לטיסה ואשר הנם בשליטתו. סוכן הביטוח חב חובת זהירות מושגית ללקוח בהקשר זה.

מיותר לציין כי אם חברת התעופה ביטלה את הטיסה ללא התראה, ברגיל, לא יוחזק סוכן הנסיעות כאחראי לכך, ככל שלא ידע על כך מראש וככל שאי הידיעה על כך לא נבעה מרשלנות מצדו. במקרה דנן, התובעים טוענים כי הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל ביטולי הטיסות לברילוצ'ה בחודש מאי הסמוך לטיסתם, אולם נמנעה מלתת להם הודעה על כך.

לעניות דעתי, המחלוקת העיקרית בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, הנה האם בפועל, במקרה הנדון, ידעה הנתבעת ולחילופין, האם הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל סגירת נמלי התעופה באיזור עקב כך. הנתבעת עצמה, טוענת בכתב הגנתה (ס' 10), כי אילו ידעה על ביטולי טיסות עקב ההתפרצות הוולקנית, הייתה מודיעה על כך מיד לתובעים.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת ידעה ובכל מקרה, הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל ביטולי הטיסות באותה תקופה, כולל בנמל היעד של התובעים, בברילוצ'ה.

נציגת הנתבעת, הגב' בתיה אורני וכן פקידת איירולינאס בארץ, הגב' עזרן, שהעידו לפני, עמדו על כך שהן לא ידעו כלל על ההתפרצות הוולקנית או על ביטולי הטיסות. עדות זו אינה סבירה בעיני ואין בידי לקבלה.

הנתבעת הנה סוכנות נסיעות שמתמחה בדרום אמריקה (ראה פרופיל החברה מאתר האינטרנט של הנתבעת, נספח ז' לתצהיר התובע). לפי הפרופיל האמור, הנתבעת מתמחה בבניית טיולים (מאורגנים ועצמאיים) לאמריקה הלטינית. מהודעת חברת התעופה, איירוליניאס ארגנטינאס, מיום 22.5.08 (נספח ד' לתצהיר התובע), עולה כי מדובר היה באירוע משמעותי של התפרצות וולקנית של הר הגעש צ'איטן, ביום 2.5.08, אשר גרם לבעיות נרחבות במסלולי הטיסה באיזור דרום ארגנטינה, בפרט בברילוצ'ה נאוקן ועוד. לפי הודעת העיתונות האמורה, בעוד אשר טיסותיה של חברת איירולינאס במרבית שדות התעופה שבאזור חודשו, נמל התעופה בברילוצ'ה ובאסקואל, נותרו מושפעים וטיסות ליעדים אלה בוטלו. עוד נאמר כי הסיבה לביטול הטיסות הנה החשש להשפעת האפר הוולקני על מנועי המטוסים.

אין זה מתקבל על דעתי ואין זה סביר בעיני, כי אירוע טבע כה משמעותי, שמתרחש בחלק כדור הארץ אשר הנתבעת מתמחה בו ואשר אף גרם לסגירת מספר נמלי תעופה בדרום ארגנטינה למשך שבועות מספר, כולל ביטול טיסות של מוביל שעמה עובדת הנתבעת בקביעות, לא היה ידוע לנתבעת. עוד יותר בלתי סביר בעיני כי נציגי איירולינאס בארץ לא ידעו בעצמם על כך. אין זה סביר בעיני כי ההודעה לעיתונות אשר הנפיקה איירולינאס, לא הובאה לידיעת נציגיהן בארץ ולנתבעת. הנתבעת לא הביאה ראיה ממשית כדי לשכנעני כי לא ידעה על האירועים החריגים. כך למשל, הנתבעת לא הציגה לפני את רשימת כרטיסי הטיסה שמכרה בתקופה הרלוונטית, כדי להראות שלא נמכרו כלל כרטיסים לאזור שנפגע ועל כן לא נודע לה על האירועים. אי הבאת ראיות כאמור, מקימה חזקה כי לו הובאו, היו פועלות כנגד הנתבעת (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1652, מהדורה משולבת ומעודכנת-תשס"ד-2003).

הנתבעת גם לא הביאה ראיה לנטען בתביעה בדבר נוסעים שנחתו בחודש מאי בברילוצ'ה, אם כי במאמר מוסגר יש לציין כי גם לו הובאו ראיות כאמור, מסופקני אם היה בהן להביא לדחיית התביעה.

זאת ועוד: ממילא סבורני כי מדובר באירועים אשר חובה היה על הנתבעת לדעת עליהן וככל שלא ידעה, התרשלה בתפקידה כסוכנת נסיעות סבירה. כסוכנות נסיעות שמתמחה בדרום אמריקה ואשר מתמחה בבניית טיולים באיזור, מחובתה של הנתבעת, בין היתר, להיות מעודכנת באשר לאירועי טבע חריגים, שלא לדבר על אירועים כאמור אשר משפיעים על טיסות ואשר גורמים לסגירת שדות תעופה ועל אחת כמה וכמה כאשר העלות שכרוכה בקבלת מידע כאמור, הנה שולית. לבד מפנייה אל נציגי המובילים האוויריים, עמה עובדת הנתבעת, בימינו אנו, ניתן בנקל באמצעות חיפוש מהיר ברשת האינטרנט, לגלות מיד מידע כאמור.

כאן המקום לציין כי הנתבעת התנגדה ל"ראיות האינטרנט" שהגישו התובעים. מדובר בכתבות מהאינטרנט לגבי התפרצות הר הגעש וכן ההודעה לעיתונות של איירוליניאס (נספחים ב', ג' ו-ד' לתצהיר התובע). לטעמי, יש לדחות את ההתנגדות לגבי ההודעה לעיתונות. מדובר בהודעה לעיתונות של המוביל האווירי עצמו (איירוליניאס). הנתבעת שימשה כסוכן מטעם איירולינאס בעת מכירת כרטיסי הטיסה לתובעים, היינו, בין היתר, כשלוחה של איירוליניאס. לצורכי גילוי מסמכים, יש לראות, אפוא, בכל מסמך של שלוח (איירוליניאס), כמסמך רלוונטי לתביעה אשר נמצא בשליטתה של הנתבעת, גם אם לא בחזקתה. לפיכך, מדובר במסמך שהיה על הנתבעת ממילא לגלות בעצמה במסגרת גילוי המסמכים המוקדם, גילוי אשר אמור לכלול כל מסמך רלוונטי, כולל מסמכים מזיקים לנתבעת (ראה רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520). בנסיבות אלה, יש לקבל את המסמך כראיה, גם אם צורף לתצהיר התובע. לעניות דעתי, יש לראות בהתנגדות הנתבעת להגשת מסמך שכזה, מסמך רשמי של המוביל האווירי, כחוסר תם לב. כבר נקבע כי חובת תם הלב חלה גם על שימוש בזכויות דיוניות (ראה

בר"ע 305/80 רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח'
, פ"ד לה
(3), 449, עמ' 463-464). מכל מקום, משקיבלתי את נספח ד', די בו כדי לבסס את דבר התפרצות הר הגעש וסגירת נמלי התעופה בעקבות כך. אין צורך, אפוא, לדון
בקבילותם של נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע.

אני קובע כי הנתבעת ידעה על האירועים וכי מכל מקום, הייתה צריכה לדעת עליהם. בהתאם לכך, הייתה מחויבת בנסיבות עניין, ליידע את התובעים על כך, על מנת שאלה יוכלו לשקול את צעדיהם מבעוד מועד, בין אם ביטול טיסתם ובין אם תכנון טיול חלופי לאחר הכנס שבו השתתפו בתחילת המסע ואשר היווה את הטריגר לנסיעה לארגנטינה (ס' 3 לתצהיר התובע). הנתבעת ממילא מודה כי לו הייתה יודעת, הייתה מודיעה על כך לתובעים ובכך מודה היא באופן עקיף כי הייתה זו מחובתה לתת הודעה כאמור. משלא עשתה כן, הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובעים.

בכל הנוגע לטענת הנתבעת כי התובעים נמנעו מלהקטין את נזקם בכך שלא הודיעו לה על אתר בדבר ביטול הטיסה, עובדה זו, שאינה מוכחשת על ידי התובעים, אין בה כדי לשנות ממסקנתי או כדי לסייע לנתבעת בהגנתה, שכן הנתבעת לא הוכיחה כיצד הודעה כאמור הייתה יכולה לשנות את רוע הגזירה שנגזרה על התובעים, עקב סגירת השדה בברילוצ'ה בעקבות ההתפרצות הוולקנית. הנתבעת לא הראתה בהליך שלפניי כי אילו הייתה מקבלת הודעה כאמור, הייתה יכולה להציע לתובעים דרך נוחה יותר מאשר בחרו התובעים כדי להגיע לברילוצ'ה.

כעת, יש לבחון האם נגרמו לתובעים נזקים עקב כך ואם כן, האם עלה בידיהם להוכיח את הנזקים ואת שיעורם.

שאלת הנזק

החזר עלות כרטיסי הטיסה

התובעים עתרו בכתב התביעה להחזר מלוא העלות של כרטיסי הטיסה המקומיים שרכשו באמצעות הנתבעת עבור הטיסות בארגנטינה, בסך של 1,880$. אין מחלוקת כי הנתבעים שינו את מסלולם ובעקבות סגירת שדה התעופה בברילוצ'ה, ביצעו מסלול טיסה אחר, היינו בואנס איירס-נאוקן – בואנוס איירס. לפיכך, סבורני כי התובעים אינם זכאים להחזר מלוא העלות של כרטיסי הטיסה, שכן בסופו של דבר הם עשו שימוש בשירותיו של המוביל האווירי. בנסיבות אלה, זכאים התובעים רק להחזר עבור ההפרש שבין עלות כרטיסי הטיסה בגין הטיסות המקוריות ולבין הטיסות החלופיות. נדמה כי בסיכומיהם טענו התובעים רק להחזר ההפרש האמור.

המוביל האווירי לא חלק על זכות התובעים להחזר ההפרש הנ"ל והשיב לתובעים, אם כי רק לאחר הגשת התביעה, כ-800$ בגין כך. התובעים טענו כי סכום זה לא מבטא באופן מלא את עלות הטיסות שבוטלו. דא עקא, התובעים לא הוכיחו טענה זו. לא הובאו ראיות ממשיות לפני, מדוע הסכום של 800$, אינו מבטא אל נכון את ההפרש בין עלות מסלולי הטיסה.

התובעים סומכים את טענתם על בסיס עדותה של הגב' אורני, כי מרחק הטיסות המקוריות עמד על כ-4,415 ק"מ, לעומת 1,930 ק"מ בטיסות החלופיות. לשיטתם, בנסיבות אלה, ולפי חישוב יחסי, היה מקום להשבת 1,060$ וכניכוי הסכום שהוחזר, לשלם לתובעים כעת, סכום נוסף של כ-260$.

גם אם אצא מתוך עובדות אלה, מקובלת עלי באופן עקרוני טענת הנתבעת, כי אין קשר ישיר בהכרח בין המרחק הליניארי של הטיסות ולבין מחיר כרטיסי הטיסה. נדמה כי אין צורך בהכרח במומחיות, כדי לקבל טענה כאמור באופן עקרוני וכדי להבין שקיימות הוצאות קבועות רבות (שירותי קרקע, שכר דיילים וטייסים, עלות טכנאים, עלות המזון וכו'), שאין קשר בינן ולבין מרחק הטיסה, אשר נראה לכאורה כי משפיע בעיקר על הוצאות הדלק.

מכל מקום, גם אלמלא קיבלתי עקרונית את טענת הנתבעת האמורה, הנטל מוטל על התובעים להוכיח כי ההחזר שקיבלו אינו מבטא את ההפרש הנכון. בהעדר עדות מומחה לעניין שיטת החישוב של מחירי הטיסות וההוצאות הכרוכות בהפעלת הטיסות, כמו גם התייחסות להוצאות קבועות לעומת הוצאות המושפעות ממרחק הטיסה, ובהעדר כל ראיה ממשית אחרת, כגון תעריפי טיסה שיעידו כי הזיכוי שניתן היה שגוי ונמוך מן הנדרש, דין טענת התובעים להידחות.

הוצאות השכרת הרכב, עלות דלקים וטלפונים

התובעים עותרים לחיוב הנתבעת לשלם להם את עלות השכרת הרכב בסך 493$ ועלות הדלק בסך של 300$. לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי אין מקום לפצות את התובעים בגין הוצאות אלה.

התובעים העידו כי הנסיעה הייתה לצורכי כנס עורכי דין בבואנוס איירס ולצורך הטיול שתוכנן לאיזור ברילוצ'ה ואל קאפלטה. לפי עדותם, הטיסה מישראל לבואנוס-איירס תוכננה ליום 27.5.08 לערך. הכנס ארך כשלושה ימים והטיול כשישה ימים (עמ' 5, ש' 1 – 10). מועד החזרה היה 8.6.08.

אין מחלוקת כי בעקבות הידיעה על ביטול הטיסה לברילוצ'ה, החליטו התובעים על מסלול חלופי שהיה כרוך בהגעה לברילוצ'ה בטיסה שמשולבת בנסיעה ברכב. משמעות הדבר, כי המסלול החלופי אשר נאלצו התובעים לבחור, חסך להם חלק נכבד מעלות הטיסה שהוחזרה להם, בסך של 800$, העולה על הוצאות ההשכרה והדלק. כמו כן, אין מחלוקת כי האפשרות להגיע לברילוצ'ה בטיסה, לא עמדה על הפרק בשל סיבות שאינן קשורות לנתבעת. לפיכך, ומסיבות אלה, גם אין מקום לפיצוי בגין אי הנוחות שהייתה כרוכה בהגעה לברילוצ'ה באמצעות רכב מנאוקן.
עוד יצוין כי כתב התביעה לא כלל את העתירה להחזר הוצאות דלק וגם לא הוגשו קבלות כלשהן בגין כך ואף לא חישוב כיצד הגיעו התובעים דווקא לסכום זה.

בכל הנוגע להוצאות הטלפון בסך 26$, הוצגה אסמכתא לרכישת כרטיס התקשרות, אם כי לא הוצגה ראיה ממשית לחישוב מדויק של שיחות הטלפן שנבעו מביטול הטיסה. עם זאת, מוכן אני לצאת מתוך נקודת מוצא, כי יש לפצות את התובעים בסכום כלשהו בגין הוצאות טלפון, שכן מתקבל על הדעת שעקב הידיעה על ביטול הטיסה, נאלצו אכן התובעים לעשות אי אילו טלפונים בעקבות כך, כפי שהעידו בעניין זה, עדות שהייתה אמינה עלי. הסכום שנתבע נראה בעיני סביר בהחלט בנסיבות העניין ועל כן יש לפוסקו לתובעים.

עגמת נפש

התובעים טוענים כי עיקר נזקם מתבטא בעגמת הנפש עקב כך שספק רב אילו היו טסים כלל לחו"ל בנסיבות אלה וכאשר תוצאת הטיסה לאזור בנסיבות שנוצרו, הייתה כרוכה בהפסד הטיול לאל-קאלפטה והפסד זמן בשל הצורך לבלות כיומיים בדרכים (מנאוקן לברילוצ'ה וחזרה).

מוכן אני לצאת מתוך נקודת מוצא כי אכן הודעה של הנתבעת בדבר ביטול הטיסות הייתה קרוב לוודאי גורמת לתובעים לבטל את הטיסה, מחדל הנתבעת גרם לתובעים נזק שמהותו ביצוע הטיול בתנאים שונים וגרועים יותר, מאשר תוכנן על ידי התובעים ואשר היה יוצא לפועל במועד אחר, אלמלא מחדל הנתבעת. גם במקרה כזה, היה מקום לכמת רק את הנזק שנגרם כתוצאה ממסלול ההגעה החלופי לברילוצ'ה והפסד הביקור באל-קלאפטה, ובכפוף לכך שלא ניתן היה להגיע לאל-קלאפטה שלא בדרך של טיסה, אם בשל המרחק והזמן שעמד לרשות התובעים ואם בשל סיבה אחרת.

דא עקא, לא שוכנעתי שאילו היו מקבלים התובעים הודעה מאת הנתבעת מבעוד מועד על התפרצות הר הגעש וסגירת שדות התעופה, יותר סביר להניח כי היו התובעים מבטלים את הנסיעה מאשר כי היו מחליטים לבצעה למרות הכל, תוך שינוי מסלול הטיול. הגעתי למסקנה זו, הן לפי עדות התובעים עצמם, אשר ציינו כי "אולי" היו מבטלים את הנסיעה לכנס ולטיול בנסיבות אלה (עמ' 5, ש' 1 – 10) והן נוכח העובדה שבכתב התביעה, התובעים לא התייחסו כלל לנושא זה ואף לא מצאו לנכון לטעון כי היו שוקלים את ביטול הנסיעה לחו"ל בנסיבות אלה. כמו כן, בכתב התביעה נמנעו התובעים מלציין כי יצאו לחו"ל לכנס של עורכי דין. הם לא פירטו את מועד היציאה לחו"ל מישראל ואת מועד החזרה המתוכנן לישראל. פרטים אלה הובהרו רק בתצהיר התובע, וגם אז לא באופן מלא, אלא רק בעדות התובע ולבקשתי (עמ' 5, ש' 1 – 5). התובעים גם לא צירפו כל ראיה לגבי הכנס שאליו הוזמנו ולא נתנו פרטים ממשיים לגביו, כדי להוכיח, למשל, שלא היו מחויבים מסיבות אחרות לטוס לכנס בכל מקרה. עניינים אלה נותרו בערפל. עובדה זו פועלת לרעת התובעים בהקשר להערכתי את התנהגותם אילו ידעו על האפשרות לביטול הטיסה לברילוצ'ה. ודוק: לא ניתן להגיע למסקנה כי בעת קבלת ההודעה מאת הנתבעת לו הייתה ניתנת, היו יכולים התובעים לדעת בוודאות האם שדה התעופה של ברילוצ'ה ימשיך להיות סגור במועד הטיסה שלהם ביום 1.6.08. גם עובדה זו תומכת יותר במסקנה כי ייתכן בהחלט שהתובעים היו מחליטים לנסוע למרות הכל, בתקווה שעד למועד הטיסה, האפקט של האפר הוולקני יפחת ושדה התעופה ייפתח.

משלא שוכנעתי כי סביר יותר להניח כי התובעים היו מבטלים את היציאה לחו"ל, לא ניתן לקבוע כי נמנע מהם מלבצע את הטיול הנ"ל במועד אחר ובדרך שתוכננה על ידם במקור. בהתאם לכך, לא ניתן לקבוע כי מחדלה של הנתבעת, הוא אשר גרם להם את הפסד הטיול לאל-קאלפטה ואת בזבוז הזמן שנגרם עקב שכירת הרכב.

עם זאת, סבורני כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש, בגין עצם העובדה שנודע להם רק בשדה התעופה בבואנוס-איירס ורגע לפני הטיסה המיועדת לברילוצ'ה, על ביטול הטיסה. כמו כן, זכאים התובעים לפיצוי בגין עצם העובדה שנאלצו, בנסיבות העניין, להחליט על מסלול טיול חלופי, בלחץ של זמנים, ובעודם כבר נמצאים בשדה התעופה, דבר אשר קרוב לוודאי ופגע ביכולתם למקסם את הנאתם מהטיול. כל זאת, במקום להכין מבעוד מועד ובנחת, מתוך מגוון אפשרויות, מסלול טיול חלופי, לו היו מודעים לאפשרות כי טיסתם לברילוצ'ה עלולה להתבטל עקב ההתפרצות הוולקנית.

בגין כך, הגעתי למסקנה כי יש לפצות את כל אחד מהתובעים בסך של 2,500 ₪.

סוף דבר

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים 5,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, בנסיבות העניין, תשלם הנתבע לתובעים את הוצאות המשפט. בכל הנוגע לשכר טרחת עו"ד, הרי שבנסיבות העניין, נוכח הממצאים שלי לגבי אחריות הנתבעת מחד, ונוכח קבלת התביעה באופן חלקי מאידך, החלטתי לפסוק לתובעים שכר טרחת עו"ד בשיעור מופחת, בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.

ניתן היום,
ח' תמוז תש"ע, 20 יוני 2010, בלשכתי.














א בית משפט שלום 45741/08 אורלי גיא, משה בכר נ' בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/06/2010)