פסקי דין על אהרון אייל כהן | פסקי דין על כהן ירון פיננסים | פסקי דין על יצחק כהן ואח' | פסקי דין על בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

9185/07 א     23/06/2010




א 9185/07 אהרון אייל כהן, כהן ירון פיננסים בע"מ, יצחק כהן ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ




התובעים:
1.אהרון אייל כהן

2.כהן ירון פיננסים בע"מ

3.יצחק כהן
4.אסתר כהן
5.אסתר (איטל) כהן
6.אהרון (רוני) מרציאנו
כולם ע"י ב"כ עו"ד מאיר כהן
נגד

הנתבע:
בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי האן-מרקוביץ
, ירון שוואב
פסק דין
א. התביעה, רקעה וההליכים שבעקבותיה
1. בתביעה דנן נתבע בנק ע"י לקוחותיו וע"י בעלי נכסים ששעבדו נכסיהם בקשר לחשבונות של אותם לקוחות על נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב התנהלות הבנק.

2. הלקוחות שבהם מדובר (התובעים 3-1) היו בעלי חשבונות בסניף שלומציון של הבנק. הם ניהלו באמצעות חדר העסקאות של הבנק עסקאות "פורקס" שעניינן מסחר באופציות ובחוזים עתידיים (forward) בעיקר במטבע חוץ. עסקאות אלה מוגדרות בכללי הבנקאות כבעלות סיכון גבוה. מהות העסקאות שבהן מדובר הוגדרה באופן בהיר בהחלטת כב' השופטת מ' אגמון-גונן שעסקה בשאלת עיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ הקשורים לעסקאות הנדונות. ואלה דבריה (בהחלטה מ-25.12.05 בבש"א (שלום, י-ם) 4021/05):
"משמעותם של חוזים אלו היא הסכם עתידי בין הצדדים לעסקה לפיו מתחייב המוכר לספק במועד נתון בעתיד כמות מסויימת של סחורה במחיר שנקבע מראש. כאשר נשוא העסקה הוא מטבע חוץ, כי אז מתחייב המוכר לספק סכום מסויים של אותו מטבע בשער שנקבע מראש. בהגיע המועד העתידי, מתבצעת העסקה בשוק במחיר שנקבע מראש. הרווח או ההפסד לרוכש מהעסקה העתידית, תלויים בהפרש שבין מחיר המטבע על פי ההסכם לבין שערו של המטבע בתאריך העתידי הנקוב בהסכם... בסופו של דבר, כאשר מדובר בחוזה עתידי במטבע חוץ, או במדדים (מדד המניות, מדד המחירים לצרכן וכו'), ההשקעה איננה ממומשת לבסוף על ידי מסירת סחורה, אלא על ידי זיכוי או חיוב הלקוח בהפרש בין שינוי שיעור המדד או השער בפועל לבין שיעור השינוי שנקבע בחוזה".

3. התביעה דנן באה לעולם בהמשך לכך שבשלהי שנת 2003 סגר הבנק את הפוזיציות הפתוחות בעסקאות של התובעים. סגירה זו בוצעה לאחר שב-17.12.03 נעצרו התובע 1, מנהל סניף הבנק שבו מדובר ואנשים נוספים בחשד שביצעו עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ושלבקשת המדינה ניתנו גם צווי עיקול, הקפאה ותפיסה. מכיוון שמדובר בעסקאות עתידיות הרי שמשמעות הסגירה היא נטרול העסקאות הפתוחות ע"י כך שהבנק רכש אופציות התואמות בהיפוך את אלה שהיו לתובעים 3-1 ומכר את האופציות שתובעים אלה החזיקו בהן. בכך זוכו חשבונות התובעים הנ"ל בהתאם להפרש השער שהיה ביום הסגירה במקום במועד העתידי שנקבע בחוזה. בהמשך הדרך הבנק גם מימש נכסים (דירה וכלי רכב) ששעבדו התובעים 1, 5 ו-6 כנ"ל.

4. תחילת ההליכים דנן בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים על סך כ-800,000 ש"ח. מאוחר יותר, ולאחר מימוש השעבודים, תוקן כתב התביעה, סכומה הועמד על כ-2.8 מיליון ש"ח, והדיון בתביעה הועבר לבית המשפט המחוזי. בתחילה טיפל בתיק שופט אשר פרש בינתיים, ובשל כך הועבר התיק לטיפולי במחצית השניה של שנת 2008.

5. משהתברר כי הצדדים אינם מגיעים לפשרה נקבע לוח זמנים להגשת ראיות הצדדים. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית של התובע 1 וכן של מרדכי (מוטי) כהן ושל עזר כהן, שהיו קשורים באופנים שונים לעסקים של התובעים 1 ו-2. הבנק הגיש תצהיר עדות ראשית של מר ישראל זיכל, מנהל מחלקת האשראי בבנק וחבר הנהלתו. בהמשך הדרך הוגשו גם תצהירים משלימים של התובע 1 ושל מר זיכל (ב-11.11.09 וב-30.12.09). מטעם הצדדים הוגשו גם חוות דעת של מומחים בתחומי כלכלה ומינהל עסקים. באי כח הצדדים הסכימו כי מומחים אלה לא ייחקרו, ובהמשך לכך גם התייתר הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט (ראו החלטה מ-18.5.09).

6. התיק דנן התנהל במתווה השמיעה הרצופה הנוהג בבית משפט זה. בדיון שהתקיים ב-3.3.10 נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בדיון שהתקיים ב-21.4.10 אשר נועד לסיכומים הגישו באי כח הצדדים טיעונים כתובים, והסכימו כי כל צד רשאי להגיש סיכומים משלימים. לאחר שנשלמה הגשת הסיכומים (ב-16.5.10) הוכשרה הקרקע למתן פסק הדין.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז
7. לאחר שקילת המכלול הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

8. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל. בשלב זה אומר כי התוצאה מבוססת בעיקר על כך שהתובעים לא שכנעו כי האופן שבו התנהל הבנק בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן אינו לגיטימי מבחינת מערכת היחסים החוזית שבין הבנק לבין התובעים או שיש בו עוולה נזיקית של הבנק כלפי התובעים. די בכך כדי שהתביעה תידחה, ואין צורך להיזקק לטענת הבנק כי אפילו פעל הבנק באופן שיש בו להקים חיוב כלפי התובעים, הרי שהתובעים לא הוכיחו שנגרמו להם נזקים עקב התנהלות הבנק. עם זאת, בהמשך הדרך אתייחס גם לעניין זה.

ג. הבנק לא פעל באופן שיש בו להקים חיוב שלו כלפי התובעים
9. האופן שבו פעל הבנק במקרה דנן מעוגן בהוראות סעיף 17(ט) ובעקבותיו סעיף 18 ל"חוזה דביטורי כללי" שבין הצדדים וגם בהסכם שעניינו "תנאים כלליים לביצוע עסקאות במט"ח".
סעיף 17 לחוזה הכללי פותח במילים:
"בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מהלקוח לבנק בכל אופן שהוא לפרעון מידי".

בסעיף קטן (ט) נקבע כי:
"אם יראה לבנק לפי שיקול דעתו המוחלט, כי אירע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח".
ובסעיף 18 נאמר בהמשך לכך כי:
"בכל אחד מהמקרים המפורטים בסעיף הקודם יהיה הבנק רשאי לאחוז בכל האמצעים שימצא לנכון לגביית כל הסכומים המגיעים או שיגיעו מאת הלקוח בכל אופן שהוא וביחוד ומבלי לפגוע בכלליות זכויותיו יהיה הבנק רשאי למכור או להעביר בכל אופן אחר שהוא את הבטחונות שיהיו בידי הבנק באותו זמן ו/או את הסחורות אר שטרי המטען שיהיו בידי הבנק באותו זמן מתייחסים אליהן ו/או לממש את הבטחונות הנ"ל בכל הדרכים האחרות שהחוק ירשה".
סעיפים אלה מקנים לבנק הנתבע מרחב פעולה גדול, המביא לכך שאין בכל טענות התובעים המסתמכות על המועדים ועל ההוראות הנקובות בסעיף 17(ה) לאותו הסכם בהקשרים הספציפיים הנקובים בו כדי להושיע את התובעים. מבנהו של אותו סעיף מלמד שמעבר לעניינים הספציפיים שפורטו בסעיפים הקטנים שלפני ס"ק (ט) הוסכם שלבנק תהיינה אפשרויות פעולה מגוונות ונרחבות. בנוסף להוראות הנ"ל מוצאים אנו כי גם בהסכם שהוא ספציפי יותר וקרוב יותר לעסקאות שביסוד התביעה דנן יש הוראות המלמדות כי התנהלות הבנק הייתה לגיטימית. הכוונה למסמך "תנאים כלליים לביצוע עסקאות במט"ח". במסמך זה נקבע (בסעיף 21 שכותרתו "סעדים") לאמור:
"הפרו הלקוחות התחייבות כלשהי כלפי הבנק עפ"י כתב זה, עפ"י כל מסמך אחר שבחתימתם ו/או בהתקיים איזה מהמקרים המקנים לבנק זכות להעמיד לפרעון מיידי את חובות והתחייבויות הלקוחות כלפיו עפ"י החוזה הדביטורי, יהיה הבנק רשאי להעמיד לפרעון מיידי את כל ההתחייבויות שהצדדים חבים זה לזה ולנקוט אלו מהפעולות האמורות לעיל לפי שקול דעתו הבלעדי ובמועדים עפ"י שיקול דעתו:
א. לסגור עסקה או פוזיציה.
ב. להקדים מועד הזיכוי או החיוב של רווח או הפסד שייוצרו מסגירת עסקה (בין אם סגירת העסקה נעשתה על ידי הלקוחות ובין אם ע"י הבנק, כאמור בסעיף 19 לעיל) לרבות של פרמיה בעסקת אופציה, למועד שייקבע על ידי הבנק (להלן: "המועד המוקדם") באופן שהרווח או ההפסד או הפרמיה הנ"ל יהוונו על ידי הבנק למועד המוקדם ע"י ניכוי הריבית בשיעור שיקבע על ידי הבנק בגין התקופה שמהמועד המוקדם למועד החיוב או הזיכוי המקורי.
ג. למכור בחזרה ללקוחות (sell back) אופציה שנמכרה לו ע"י הלקוחות, כולה או חלקה, בתנאים עפ"י שיקול דעתו של הבנק.
ד. ליתן הודעת מימוש לאופציה כלשהי, בשם הלקוחות.
ה. לסרב לבצע עסקה כלשהי.
הלקוחות מייפים בזה את כוחו של הבנק באופן בלתי חוזר לבצע בשמם ובמקומם את כל הפעולות האמורות בסעיף זה לעיל, ולחייב החשבון בכל סכום עקב ביצוע הפעולות הנ"ל, לרבות בסכומי הפרמיה, בעמלות ובכל ההוצאות".
במצב הדברים דלעיל ועל רקע הסיטואציה שנוצרה במקרה דנן והתנהלותו של הבנק בהמשך לה, אין באותה התנהלות כדי להקים חיוב כלפי הנתבעים.
בקשר לסמכויות הנרחבות שמקנים לבנק הסעיפים שצוינו לעיל מן הראוי לציין כי על המקרה דנן לא חל מה שנקבע בפסק הדין שניתן לאחרונה (ב-18.2.10) בע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ' היוהמ"ש. עם זאת, אפילו הייתי בוחן את ההוראה הנ"ל מתוך נקודת מוצא שאין לבנק שיקול דעת מוחלט לעניין דרכי הפעולה, עדיין המסקנה דלעיל הייתה נותרת בעינה, מתוך בחינה כוללת של הנסיבות שנוצרו ושל ההתנהלות שבאה בתגובה להן.

10. על מה שנאמר עד כה אוסיף, כי לנוכח מה שנאמר לעיל ומה שייאמר להלן הרי שגם בחינת התנהלות הבנק שלא באספקלריא של ההוראות הנ"ל, אלא על רקע עקרונות כלליים, הייתה מביאה לתוצאה זהה.
בפסיקה עקבית ומושרשת של בית המשפט העליון נקבע כי אינה דומה בחינת התנהלות של נתבע במצב שגרה, הנעדר לחצים, לזו הנעשית ביחס למצבי משבר חריגים ומיוחדים. כך נאמר למשל (מפי כב' הנשיא ברק) בע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498 (2005) בע' 507 כי:
"נסיבות חיצוניות חשובות שיש להביאן בחשבון במסגרת המבחן האובייקטיבי של הסבירות, הן נסיבות החורגות מהתנאים הנורמליים. כאשר נסיבות כאלה קיימות, דיני ההתרשלות אינם דורשים מהמזיק לנקוט אמצעי זהירות מעבר למתבקש בתנאים החריגים. אכן, יש להתחשב בצורך של המזיק לקבל החלטה מהירה בלא שיוכל לבחון לעומק את החלופות השונות העומדות לפניו ובלא שיוכל להתכונן לכך מראש. עצם העובדה שנבחרה על ידיו חלופה מזיקה – חלופה שבבחינה רגועה לא הייתה נבחרת – אין בה כדי להצביע על התרשלות".
על יסוד פסיקה זו ופסיקה נוספת נאמרו ע"י בית המשפט העליון גם הדברים הבאים כשעמדה על הפרק בחינת התנהלותו של בנק כלפי לקוחותיו. היה זה בע"א 10691/04 בל"ל נ' מולר (פס"ד מ-28.8.07), אשר במסגרתו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והתוצאה הייתה דחיית תביעה נגד בנק.
שם נאמרו הדברים הבאים:
"העובדה שמדובר במצב בלתי שגרתי אינה משחררת את המזיק מחובתו לנקוט רמת זהירות סבירה. אין היא גם משחררת את בית המשפט מהצורך לבחון ולקבוע האם הפר המזיק חובתו זו. אולם לקיומו של מצב חריג נודעת משמעות על יישומו הקונקרטי של סטנדרט הזהירות על מערכת עובדות נתונה. לא כל פעולה שנחשבת רשלנית בימים כסדרם, תיחשב רשלנית גם בתנאים של מצוקה או בהילות".
בקשר לאותו

פסק דין
מן הראוי לציין גם כי צודק הבנק בטרונייתו כלפי התובעים (שבסעיף 11 לסיכומי התשובה שלו) על כך שהפנו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבלי שהזכירו כי אותו

פסק דין
נהפך ע"י בית המשפט העליון.
11. במקרה דנן יש שילוב בין מצב מאד קשה ובלתי רגיל שהבנק נתקל בו, הקשור במעצרו של התובע 1 ובצעדים הנלווים שנקטה המדינה (כמצויין לעיל בסעיף 3), לבין ההתנהלות של הבנק, אשר כללה פעולות שאינן דרקוניות ואף אינן פוגעניות במהותן. שילוב זה מביא לכך שאין להטיל על הבנק חבויות בשל האופן שבו פעל.

12. אין חולק שבמקרה דנן פעל הבנק כפי שפעל רק לאחר שנתקל בנסיבות קשות ומיוחדות. הנסיבות שבהן מדובר מדברות בעד עצמן בכל הקשור לייחודן ולקשיותן. חיזוק לכך שדובר במצב עניינים חריג מאוד ניתן למצוא בכך שבטרם באו לעולם אותן נסיבות חריגות גילה הבנק גמישות ואף איפשר משיכת מזומנים בסך 228,000 ש"ח. רק כשהתברר שמצב העניינים רחוק להיות כבימים ימימה פעל הבנק כפי שפעל.

13. לגבי האופן שבו פעל הבנק יש להדגיש כי הפעולות שהתובעים מלינים עליהן אינן פעולות שהן פוגעניות במהותן וכאלה היוצרות סיכונים בלבד. סגירת הפוזיציות הפתוחות במועד שבו נסגרו במקום במועד הצפוי לכך היא פעולה שאין לומר עליה מראש כי יש בה פגיעה במשקיע. אדרבא, לפעמים הוא אפילו יצא נשכר מכך, והכל הוא פונקציה של שערי המטבע הרלבנטיים במועדים השונים. הנה כי כן המומחה מטעם הבנק אף נקב בעניין זה בסכומים ספציפיים. בסעיף 8.3 של חוות דעתו מצוין המומחה אומדנים שונים לרווח או להפסד, על יסוד הנחות מוצא שונות כדלקמן:
"8.3.3 אומדן א':
8.3.3.1 ההנחה: התובעים היו ממתינים עד למועד הפקיעה של כל עיסקה ועיסקה.
8.3.3.2 המתנה עד למועד הפקיעה של כל עיסקה היתה משפרת את מצב התובעים בכ-114 אלף ש"ח לעומת המצב ביום סגירת הפוזיציות על ידי הבנק.
8.3.4 אומדן ב':
8.3.4.1 הנחה: בין מועד הסגירה על ידי הבנק לבין מועד הפקיעה היו התובעים מצליחים לסגור כל עיסקה בשער הטוב ביותר האפשרי עבורם.
8.3.4.2 סגירת העסקאות בשער הטוב ביותר האפשרי היתה משפרת את מצב התובעים בכ-376 אלף ש"ח לעומת המצב ביום סגירת הפוזיציות על ידי הבנק.
8.3.5 אומדן ג':
8.3.5.1 בין מועד הסגירה על ידי הבנק לבין מועד הפקיעה התובעים היו סוגרים כל עיסקה בשער הגרוע ביותר האפשרי עבורם.
8.3.5.2 סגירת העסקאות בשער הגרוע ביותר האפשרי היתה גורמת לתובעים הפסד נוסף של כ-796 אלף ש"ח לעומת המצב ביום סגירת הפוזיציות על ידי הבנק".
נמצא שעל הפעולות הכלכליות שהתובעים מלינים עליהן יש להשקיף באופן האמור.

14. בהמשך לכך ובכלל, ולנוכח מצב העניינים בחשבונות הרלוונטיים, הרי שגם בפעולות של מימוש הבטוחות אין כדי להקים חבות של הבנק כלפי התובעים, או מי מהם.
בקשר לאותן פעולות כשלעצמן יש לומר כי הן נעשו מתוך שיתוף פעולה מצד בעלי הבטוחות. כך בעיקר לגבי הדירה אשר נמכרה למי שבעליה ביקש שתימכר לו ובמחיר שהוא ביקש שתימכר. בהמשך לכך ובכלל, התובעים אמנם ציינו כי הם עושים זאת מתוך שמירה על טענותיהם כנגד התנהלות הבנק. דא עקא, שלאחר שנאמר מה שנאמר על אותה התנהלות, אין בה ליצור חבות של הבנק כלפי התובעים 3-1 וגם לא כלפי יתר בעלי השעבודים.

15. לנוכח כל שנאמר עד כה אין בטענות הפרטניות של התובעים כדי להצדיק תוצאה שונה. גם אין בטענתם כי הבנק "ריפד" את אופן התנהלותו בהצדקות שונות בשלבים השונים כדי להביא לשינוי התוצאה. זאת בשל כך שהנתונים מלמדים כי בזמן אמת היה יסוד מוצק לבנק לפעול כפי שפעל, ובמיוחד כאשר הפעולות שנקט לא היו פוגעניות במהותן.
על האמור לעיל יש להוסיף, למעלה מן הצורך, כי בע"א 10691/04 (הנ"ל בסעיף 10) נאמר ע"י בית המשפט העליון (בסוף סעיף 20), תוך שהובאו גם אסמכתאות נוספות שבהן נקבע כך, כי "טעות בשיקול דעת... אינה שקולה כנגד רשלנות". גם בענייננו, אפילו היה מקום לקבל מקצת טענות הנתבעים הרי שלכל היותר היה מקום להגיע למסקנה כי הייתה טעות כלשהי בשיקול דעת (ואני סבור שגם לכך אין מקום), אך אין מקום להגיע למסקנה כי הייתה התנהגות שיש בה להקים חבות.

16. להשלמת התמונה יש מקום להפנות גם ל

פסק דין
של בית המשפט העליון מהעת האחרונה. הכוונה לפסק הדין בע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד שניתן ב-21.4.10 (שבהמשך לו ניתנו גם החלטות ב-17.5.10 וב-25.5.10 והוגש גם בג"ץ 4596/10 לילוף נ' כב' הנשיאה, אשר פסק הדין בו ניתן ב-22.6.10). באותו

פסק דין
אושר פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה תביעה נגד בנק בנסיבות שיש בהן דמיון לענייננו ואשר כללו גם פעולות יותר מרחיקות לכת מצד הבנק. באותו

פסק דין
נאמר (בסעיף 38) כי "נראה שהבנק אמנם מיצה את הכוח שהוענק לו... אולם אין באפשרותנו לקבוע על סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי כי הבנק נהג בפזיזות או השתמש בכוח החוזי שניתן לו בצורה מופרזת", וכן כי "לא עלה בידי לילוף לעמוד בנטל להוכיח את טענת ההגנה שלו כי הבנק ביצע פעולות שלא היה רשאי לעשות או כי הבנק הפר את ההסכמים השונים בינו לבין לילוף" (שם, סעיף 39).
למסקנה דומה יש להגיע גם במקרה דנן.

ד. עניינים הקשורים בנזקים
17. בע"א 10691/04 (הנ"ל בסעיף 10), לאחר שנקבע כי אין להטיל חבות על הבנק ציין בית המשפט העליון כי משזו מסקנתו הרי שהוא פטור "מלדון בשאר הסוגיות, שאינן פשוטות כל עיקר, המתעוררות בגדרו של תיק זה, ביניהן הקטנת הנזק, חישוב הנזק ועוד" (שם, בסעיף 25). כך ניתן לומר גם במקרה דנן, אשר גם בקשר אליו עולות טענות שעניינן אי הוכחת נזקים עקב התנהלות הבנק וגם טענות לגבי הימנעות מהקטנת הנזק. עם זאת ניתן לומר מעבר לכך כי אפילו היה מקום לקבוע חבות של הבנק נראה כי התובעים לא עמדו בנטל לשכנע כי התנהלות הבנק הסבה להם נזק.

18. נאמר לעיל בסעיף 13 יש לראות את האופן שבו פעל הבנק לא כפעולה פוגענית בפני
עצמה אלא כפעולה שכל כולה הסטת נקודת הבחירה מן היום המיועד ליום סגירת הפוזיציות, לאחר שהבנק עמד במצב המיוחד שבו עמד. לאמירה זו יש השלכות בכיוון של שלילת החבות, כפי שהוסבר לעיל, יש לה גם משמעות בכיוון זה שאפילו היה נקבע כי התנהלות הבנק עלולה להטיל עליו חבות (מה שלא נקבע), עדיין התובעים היו כושלים בתביעתם בשל עניינים הקשורים להוכחת נזקים, ובכלל זה לאי ביסוס קשר סיבתי בין התנהגות לנזק. זאת על רקע מה שהוסבר בסעיף 13 של

פסק דין
זה.

ה. הערות בטרם חיתום
19. לפני נעילה אני מוצא לנכון להעיר את ההערות שתובאנה להלן.

20. הערה ראשונה עניינה בכך שלנוכח העובדה שהמסגרת העובדתית היא ברורה, ועל רקע כל שנאמר לעיל, לא היה צורך להיכנס לפרטים ולדקדוקים (בעניין המועדים או שעורי הביטחונות המדוייקים וכיו"ב) מעבר למה שנעשה לעיל. בהמשך לכך גם אין לזקוף לחובת צד זה או אחר הימנעות מהזמנת עד נוסף, שכן לא היה בתוספת עדויות ליצור תשתית שונה, באופן שהיה בו להביא לשינוי התוצאה.

21. הערה שנייה עניינה במה שייאמר להלן. בע"א 341/80 עלי נ' ששון, פ"ד ל(3) 281 (1982) נאמר על מי שהשתתף במשחק מזל שעניינו הימור על תוצאת משחקי ספורט כי "כאשר מדובר במשחק מזל – זקוק המשתתף בהימור למזל עד הסוף, ודי בביש מזל מכל סוג שהוא... כדי להכשיל את זכייתו מכל וכול" (שם, בע' 294). גם אם במקרה דנן לא נשקיף על ההשקעות שבהן מדובר כעל כאלה התלויות רק במזל או בגורמים שאין לבעלי הדין שליטה עליהם (שערי המטבע במועדים שונים) ונראה בהן ככוללות גם אלמנטים מקצועיים, הרי שנוכל לומר לתובעים ולשכמותם כי החפץ להצליח בכך ידאג שלא להתנהל באופן שיהיה בו להצדיק צעדים העלולים לקטוע את מהלך העניינים שתוכנן על ידיו.

ו. סוף דבר
22. כאמור, התביעה נדחית.

23. למרות דחיית התביעה אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. זאת לנוכח מכלול נסיבות המקרה, ומתוך שגם השקפה מתונה על הבנקים כעל "סוכנות חברתית" מצדיקה שלא כל התמודדות שלהם עם טענות המופנות כלפיהם תזכה אותם בהוצאות (לעניין מעמדם הנ"ל של הבנקים ראו למשל מאמרם של מ' רובינשטיין וב' אוקון "הבנק כסוכנות חברתית", ספר שמגר מאמרים, חלק ג, 819 הנזכר למשל בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים, שניתן ב-28.12.09).

ניתן בהעדר הצדדים היום, י"א בתמוז תש"ע, 23 ביוני 2010.
המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט רפאל יעקובי
23 ביוני 2010
ת"א 9185-07 אהרון אייל כהן ואח'

נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ
ואח'


1 מתוך 11









א בית משפט מחוזי 9185/07 אהרון אייל כהן, כהן ירון פיננסים בע"מ, יצחק כהן ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/06/2010)