פסקי דין על hercules technology growth capital | פסקי דין על inc | פסקי דין על מרקט ברידג'ס בע"מ

15021-11/09 א     22/06/2010




א 15021-11/09 hercules technology growth capital, inc נ' מרקט ברידג'ס בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



22 יוני 2010

ת"א 15021-11-09 מרקט ברידג'ס בע"מ
נ' hercules technology growth capital
. inc





מספר בקשה:8

בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

המבקשת
(הנתבעת)
hercules technology growth capital
, inc
.


נגד

המשיבה
(התובעת)
מרקט ברידג'ס בע"מ


החלטה

1.
בקשה לביטול צו המצאה מחוץ לתחום השיפוט שניתן ביום 25.11.09, וסילוק התובענה על הסף, היא הבקשה שלפני.

הרקע והעובדות
:
2.
ביום 12.11.09 הגישה המשיבה תביעה כספית (ולמתן חשבונות) ע"ס 3,100,000 ₪ נגד המבקשת – חברה אשר מקום מושבה במדינת קליפורניה שבארה"ב, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, לאחר שהמשיבה הודיעה באופן פתאומי על ביטול ההתקשרות העסקית ביניהן, ולא עמדה בהתחייבויותיה.

3.
עם הגשת התובענה, עתרה המשיבה בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט (להלן – 'הבקשה להיתר המצאה') לפי תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), בטענה כי "...בין המבקשת למשיבה קיימות הסכמות המתוארות לעיל כהסכמות אוקטובר 2007 והסכמות מאי 2008 אשר התמורה למבקשת בגין הסכמות אלה, הינה עבור עסקאות שהתרחשו בארץ" (סעיף 55.4 לבקשה). לטענת המשיבה, "הסכמות אוקטובר 2007" (אליהן הפנתה בטיעוניה) הינן טיוטות הסכם שהחליפו הצדדים ביניהם ביום 14.10.07 באמצעות הדואר האלקטרוני (להלן – "הסכמות אוקטובר 2007"), ואשר לטענתה, היו "...בתוקף כלשונן עד 30.4.2008" (סעיף 14 לבקשה).
בבקשה (ובכתב התביעה) נטען, כי "הסכמות מאי 2008" גובשו "...בכמה חילופי דואר אלקטרוני בין המבקשת למשיבה" (סעיף 17 לבקשה) במהלך התקופה שבין 1.5.08 לבין סוף יולי 2008 (להלן – "הסכמות מאי 2008").
לטענת המשיבה סעיף 4 ל"הסמכות אוקטובר 2007" ו"בהסכמות מאי 2008", מעיד על תוכן ההסכם שנכרת בין הצדדים, וכי הצדדים נהגו מכוחו. עוד טענה המשיבה, כי יתר התנאים המודפסים בטיוטות השונות לא הוסכמו על הצדדים, ולפיכך, גם לא החלו הצדדים לנהוג על פיהם.
לחלופין עתרה המשיבה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500(7) לתקנות, מהטעם כי המבקשת אחראים למעשים ו/או מחדלים אשר הובילו לכך שהצדדים לא חתמו למעשה על הסכם חתום, "...למרות ניסיונותיה המרובים של המבקשת לגרום לחתימת הסכם אשר ישקף את ההסכמות שבין הצדדים...משהתחמקה המשיבה מלחתום על ההסכם, ההסכמות הקיימות הן כאמור בחילופי מסרי הדואר האלקטרוני בעיקר ומצטמצמות להסכם על-פי סעיף 4 על סעיפי המשנה שלו" (סעיף 56.1-56.2 לבקשה).

4.
הבקשה למתן היתר להמצאה הובאה לעיוני ועוד באותו יום ראיתי לתת החלטה ובה ציינתי כי "ממסמכי הבקשה ומכתב התביעה עולה, כי לכאורה, לא נחתם חוזה בין הצדדים. לפיכך, ומאחר שהעילה העיקרית עליה מבססת המבקשת את בקשתה היא תקנה 500(5) לתקנות...יבהירו המבקשים עניין זה, טרם שאדרש למבוקש".

המשיבה הגישה הודעת הבהרה ביום 16.11.09, בה חזרה על עיקר טענותיה בבקשה להיתר המצאה, והדגישה כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב – קרי "הסכמות אוקטובר 2007" ו"הסכמות מאי 2008", אשר התבססו על התנאים המסחריים עליהם הסכימו הצדדים במפורש, במסגרת חילופי הדואר האלקטרוני ביניהם. לטענת המשיבה, בהסכמות אלה ניתן למצוא "...ביטוי מפורש של הסכמה וגמירות דעת שְדָיַים להביא למסקנה בדבר קיומו של חוזה שלם, מפורט ומחייב בין הצדדים" (סעיף 2).

5.
גם לאחר תשובת ההבהרה לא נחה דעתי מההסבר וסברתי כי אין הוא מספק וביום 17.11.09
הבהרתי את דעתי אך קבעתי כי "...ומאחר שאני ערה למשמעותה של כל החלטה שתינתן בבקשה, אני מזמנת את המבקשת לדיון קצר בבקשה...", וזאת כדי לחדד נקודות שלא הובהרו לטעמי ולא הניחו במלואן תשתית להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט.

6.
בדיון שהתקיים לפני ביום 25.11.09, הקשיתי על ב"כ המשיבה ושאלתי מדוע לא נחתם בסופו של יום הסכם בין הצדדים, ועל כך השיב: "אין לי תשובה". עם זאת הוסיף, כי "כן התחילו לקבל תמורה כספית – קיבלו 200,000 דולר וקיבלו גם אופציות" (עמ' 2), והבהיר כי התמורה הועברה על סמך ההסכמות השונות.

7.
ביום 25.11.09 לאחר הדיון שהתקיים לפני במעמד המשיבה, ניתנה החלטתי (אותה עותרת המבקשת לבטל), ובה ציינתי, בין היתר, כי לאחר ששמעתי את טענות ב"כ המשיבה, סברתי כי קיים בסיס למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500(5) לתקנות, עוד ציינתי בהחלטתי, כי "...במיוחד שכנעו אותי דברי ב"כ המבקשת לענין התמורה שכבר שולמה למבקשת על-ידי המשיבה (בסך כ-200,000 דולר ואופציות) בגין העסקאות שבוצעו...ומאלה שוכנעתי כי לצורך הבקשה דנן, הונחה תשתית ראייתית המהווה בסיס לטענה הלכאורית לענין קיומו של חוזה בין הצדדים, כמתחייב מתקנה 500(5) לתקנות" (סעיף 3 להחלטה) (להלן: ההחלטה).

הבקשה דנן
8.
בבקשה זו עותרת המבקשת לבטל את ההחלטה, ולהורות על סילוק התובענה על הסף, מאחר שלטענתה, בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לקיום הדיון, אלא בית המשפט בסן פרנציסקו, קליפורניה (להלן – הבקשה).

לטענת המבקשת, כלל לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים וכל שנעשה הוא החלפת טיוטות, משכך לא התמלאו התנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, לפי תקנה 500(5) לתקנות; המבקשת גם מכחישה קיומו של חוב כלשהו למשיבה.
עוד טוענת המבקשת, כי גם אם תתקבל עמדת המשיבה, לפיה יש לראות בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים כהסכמים מחייבים, "...הרי שבאותן טיוטות...צוין במפורש, שחור על גבי לבן, כי בית המשפט המוסמך לדון בכל מחלוקת שתתעורר בין הצדדים בכל הנוגע למערכת היחסים ביניהם הוא בית המשפט המוסמך בסן פרנסיסקו והדין החל הוא דין מדינת קליפורניה!" (בסעיף 4 לבקשה). לעניין הכספים ששולמו, טוענת המבקשת, כי "...המשיבה "חסכה" מבית המשפט הנכבד כי סכומים ששולמו למשיבה בעבר שולמו על בסיס הסכמות ספציפיות, ומשקפים הסכמות ספציפיות שבוצעו בפועל אד הוק, ואין בכך כדי להעיד ולו לכאורה על הסכמות רחבות יותר המוכחשות מכל וכל!" (בסעיף 21 לבקשה).

9.
המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, הוכח לפני בית המשפט כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב – היינו, "הסכמות אוקטובר 2007" ו"הסכמות מאי 2008", וכי הסכמות אלו מצביעות על גמירות דעת ומובילות למסקנה כי קיים בין הצדדים חוזה שלם, מפורט ומחייב. לטענת המשיבה, המבקשת עצמה אף כיבדה חלק מההסכמות הללו.
המשיבה שבה וטוענת, כי סעיף 4 ל"הסכמות אוקטובר 2007" ו"הסכמות מאי 2008", מעיד על תוכן ההסכם שנכרת בין הצדדים, שכן הצדדים פעלו על פי הסכמות אלה במועדים השונים. עוד טוענת המשיבה, כי ממכתב היועץ המשפטי של המבקשת, מיום 23.7.09 (להלן – מכתב המבקשת), עולה שהסכים רק שסעיפי הפיצוי הכספי חלים, ועל כן, טוענת המשיבה כי "...המבקשת היא שבחרה את הסעיפים שנראו לה ודחתה בעצמה, וכאמור, את יתר התנאים בטיוטות השונות" (ההדגשה במקור – א.נ.ח.).
עוד טוענת המשיבה, כי בשלב הדיון בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, די כי יוכח קיום ההסכם במידה לכאורית, כאשר ראיות חותכות לעניין זה, יתבררו במהלך ההליך בבית המשפט.
עוד טוענת המשיבה, כי התמורה ששילמה המבקשת למשיבה (200,000 דולר) הינה עבור עסקאות שבוצעו בישראל, "...והתמורה עבור עסקת קמהדע בע"מ היתה צריכה להשתלם לחשבון הבנק של המשיבה בישראל ועל כן מקום ההפרה הינו בתחומיה" (בסעיף 14 לתגובה). המשיבה טוענת, כי על העניין דנן חלה גם דרישת תקנה 500(7) לתקנות, שכן המבקשת, בהתנהגותה, גרמה לכך שאין בידי הצדדים הסכם חתום, למרות ניסיון המשיבה לגרום לחתימה על הסכם שכזה.
לעניין תניית השיפוט אליו הפנתה המבקשת בבקשה, טוענת המשיבה, כי המבקשת בעצמה הצהירה שהסעיף אינו חל על העסקה, במסגרת מכתב המבקשת.
לטענת המשיבה: "...ב-23.7.09 הודיעה המבקשת למשיבה, באמצעות היועץ המשפטי שלה, כי עמדתה היא כי מאחר וההסכם בין הצדדים לא נחתם מעולם, טיוטת ההסכם שעליה נשאו ונתנו אינה מחייבת, אך כדי להיות הגונים, ובהינתן שעסקת המימון של קמהדע בע"מ נעשתה בשעה שהצדדים ניהלו מו"מ על תוכן ההסכם ביניהם, יש לבחון את טיוטת ההסכם כדי לראות איזה מתנאיו, אם בכלל, יחולו על העסקה עם קמהדע בע"מ, על בסיס המשכיות עתידית..." (בסעיף 18 לתגובה). לטענת המשיבה בנסיבות בהן היועץ המשפטי של המבקשת לא ציין את סעיף תניית השיפוט כסעיף שחל בין הצדדים, הרי שאין תוקף לתנייה זו.
דיון
10.
בחנתי את הנטען בבקשה, בתגובה ובתשובה, וראיתי לקבל את הבקשה.
תקנה 500(5) לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום מדינת ישראל, כאשר "...תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה – ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה – אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה".
מלשון תקנה 500(5) לתקנות עולה, כי כדי שבית המשפט יוכל להידרש לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, עליו להשתכנע בראש ובראשונה, כי קיים בין הצדדים חוזה (שבגין הפרתו תובעים). רק כאשר שוכנע בית המשפט כי מתקיים תנאי זה, קרי, קיומו של חוזה, ייעתר בית המשפט לבקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, ובכך רוכש לעצמו בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על הנתבע הזר, ומרחיב את תחום שיפוטו. ברי כי מדובר בצעד "דרסטי", שכן במסגרתו "נוטל" בית המשפט בישראל סמכות השיפוט הבינלאומית לדון אף בעניינו של נתבע זר – על כל המשתמע מכך.
בנסיבות אלה ולא בכדי נקבע, כי "יש לפרש ספק, המתעורר בקשר לבקשה להמצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, לטובת הנתבע הזר, תוך סירוב ליתן את ההיתר" [ראו: א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 542; כן ראו בר"ע 210/81
holz & sohn-rapid
נ' שעין
, פ"ד לו(3) 633].

11.
על רקע האמור, על מבקש ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, להוכיח לפני בית המשפט כי מתקיים התנאים לתחולת תקנה 500 (על איזו מחלופותיה), במידת הוודאות הדרושה במשפט עצמו, ולא רק ראיות ראשוניות לכאוריות. במקרה דנן, על המשיבה מוטל הנטל להוכיח קיומו של חוזה בין הצדדים (תקנה 500(5) לתקנות). כפי שציינתי בהחלטותיי מיום 12.11.09 ומיום 17.11.09, לא ראיתי כי הבקשה למתן היתר המצאה מגלה במפורש כי נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, ועל כן בהתלבטותי זו מצאתי לנכון לזמן את ב"כ המשיבה לדיון במעמד צד אחד – בשים לב להשלכה שיש לדחיית הבקשה להיתר המצאה. כאמור, במעמד הדיון הופניתי לכך שהמבקשת שילמה למשיבה סכומי כסף שונים, אשר נטען כי הם תמורה ששולמה מכוח ההסכמים שהושגו בין הצדדים, ובמצב דברים שכזה, התרשמתי כי לכאורה התגבשה הסכמה בין הצדדים, אשר אף באה לידי ביצוע בדרך של תשלום.
על רקע האמור, ניתנה ההחלטה.

12.
עתה, לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני, ובמיוחד למקרא טענות המבקשת בבקשה, התרשמתי, כמו בהתרשמותי הראשונה, כי לא אוכל לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת לתקנה 500(5) לתקנות – כי אכן קיים חוזה מחייב בין הצדדים.
ודוק, אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם כל חוזה, וזו גם עמדת המשיבה עצמה. אמנם לטענת המשיבה יש לראות את "הסכמות אוקטובר 2007" ו"הסכמות מאי 2008", כהסכמים מחייבים בין הצדדים, כשנטען כי הצדדים אף פעלו על פיהם. עם זאת, שוכנעתי כי קיימים מספר "סימני דרך" המצביעים על כך, שבסופו של יום, לא התגבשו הסכמות אלה לכלל הסכם "רשמי", ולפחות כזה, אשר עונה על התנאי הנדרש לפי תקנה 500(5) לתקנות.
ראשית, אף לגישת המשיבה, מדובר ב"טיוטות" שהוחלפו בין הצדדים באמצעות הדואר האלקטרוני, במטרה כי בסופו של יום יגיעו הצדדים להסכם סופי ומחייב. לעניין זה לא ניתן להתעלם מעמדת המשיבה (בהתייחס אמנם לתחולת תקנה 500(7) לתקנות), לפיה התנהגות המבקשת "...גרמה לכך שאין בין הצדדים הסכם חתום..." (בסעיף 15 לתגובה). ויודגש, איני נדרשת עתה לבחון ב"אשמת מי" לא נחתם הסכם בין הצדדים, אלא די לי בכך שאף לפי עמדת המשיבה – אין הסכם חתום.

שנית, מכתב המבקשת מיום 23.7.09, עליו נסמכת המשיבה כ"ראיה" לקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, דווקא היא מעיד יותר מכל כי בסופו של יום לא נחתם הסכם בין הצדדים וכלשון המכתב:
"sinc
e no agreement was ever executed by our respective companies there is no obligation from either of us relating to any transaction in israel. to be fair, and given that the kamada transaction took place at a time when we were discussing entering into an engagement agreement with you, and paid you firm based on your introduction of the transaction to us, in anticipation that we would reach an agreement on the terms of an engagement, i reviewed the draft to see what if any provisions would apply to kamada on a going forward basis…


13.
הנה כי כן, עיון במכתב מגלה מספר נתונים שמחזקים את התרשמותי כי לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב; כפי שמצויין במפורש ברישא הדברים, בין הצדדים לא נחתם הסכם מחייב, על אף ניסיונותיהם לגבש הסכמות, כאמור במכתב.
גם עולה מהמכתב, כי במועד ביצוע העסקה עם קמדע בע"מ, טרם הגיעו הצדדים להסכמות, על אף שהמבקשת שילמה למשיבה סכום כסף על חשבון הצעת העסקה – ועל סמך ההנחה כי הצדדים יגיעו להסכם!
עוד לציין כי בסיפא המצוטטת ראה יועצה המשפטי של המבקשת, "לבוא לקראת המשיבה" מאחר שלא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים, וכך ראה להסכים לסעיפים שונים בטיוטת ההסכם שהוחלפה בין הצדדים, לצורך העסקה עם קמאדע בע"מ.
אמנם לטענת המשיבה, דברים אלה מעידים על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים – שכן לדידה, מדובר ב"הסכמה מחייבת" של המבקשת לסעיפים שונים בטיוטת ההסכם ביניהם – אולם התרשמתי דווקא שונה לחלוטין שכן אם הייתה מתגבשת הסכמה סופית בין הצדדים, וודאי שלא היה כל צורך במכתב זה.

14.
איני מתעלמת מטענות המשיבה בתגובתה, ובכלל זה, מסעיף 4 ל"הסכמות אוקטובר 2007 ו"הסכמות מאי 2008" אליו הפנתה, עם זאת, אינני יכולה ל"הגדיר" בוודאות את אותו "הסכם מחייב" ואיני יכולה לקבוע מהם "תנאיו המדויקים" ומשכך גם אינני יכולה לקבוע כי המשיבה הוכיחה קיומו של חוזה מחייב בין הצדדים העונה על התנאי הנדרש בתקנה 500(5) לתקנות.
לא בכדי בחרה המשיבה בטיעוניה (בבקשה, בכתב התביעה ובתגובה) להכתיר את טיוטות ההסכם בין הצדדים "הסכמות", ולא "הסכם" או "חוזה מחייב".
כפי שציינתי וכאמור בפסיקה, במקום בו חל ספק לעניין תחולת תקנה 500 לתקנות (במקרה זה חלופה 5), יש להעמיד ספק זה לטובת המבקשת.

15.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי מקובלת עלי עמדת המבקשת, לפיה גם אם ניתן יהיה לראות ב"הסכמות" השונות אליהן הפנתה המשיבה "הסכם מחייב" בין הצדדים, עדיין לא ניתנה לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה, לאור תניית השיפוט הייחודית שנקבעה במסגרת טיוטות אלה
(ראו בעניין זה: 5666/94 סנקרי נ'
julius blum g. m. b. h
פ"ד נ(4) 73).

כך קובע סעיף 13 המצויין ב"הסכמות אוקטובר 2007":
"this letter agreement will be construed and governed by the laws of the state of
california and any and all disputes concerning this letter agreement shall be settled by


final the stated and federal courts situated in san francisco, california…"
.
סעיף דומה מצוי גם ב"הסכמות מאי 2008".
להדגיש כי איני מקבלת את עמדת המשיבה בעניין זה כי במכתב "ויתרה" המבקשת על תניית שיפוט זו, זאת כאשר ברי כי המכתב מתייחס אך ורק למערכת היחסים בין הצדדים לענין עסקת קמדע בע"מ, כאמור, ולא מצאתי כי אלה מעידים על מכלול ההסכמות והטיוטות שהוחלפו בין הצדדים.

כך גם איני מקבלת את עמדתה החלופית של המשיבה, כי קיימת תחולה לתקנה 500(7) לתקנות, אשר דנה ב"מעשים ו/או מחדלים" שבוצעו בישראל, הואיל והמבקשת, בהתנהגותה, גרמה לכך שלא נחתם הסכם בין הצדדים.
לא שוכנעתי כי יש ממש בטענות המשיבה כלפי המבקשת עד כדי קיום "מעשה/מחדל", כדרישת תקנה 500(7) לתקנות, וכלל לא ברור כי נעשה אכן מעשה או מחדל.
ועוד להוסיף כי ככל שכן נעשה מעשה/מחדל, הגם שלא שוכנעתי בכך, הרי כלל לא ברור שאכן התרחש בישראל כאשר מדובר בהחלפת טיוטות בין הצדדים באמצעות הדואר האלקטרוני, וכאשר מקום מושבה של המבקשת הוא בארה"ב; משכך אני דוחה טענה זו של המשיבה.

16.
אשר על כן, שוכנעתי כי לא הוכח קיומו של חוזה מחייב בין הצדדים, ומשכך לא הוכיחה המשיבה תחולה לתקנה 500(5) לתקנות.
בנסיבות אלה, אני מורה על ביטול הצו שניתן ביום 25.11.09, להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.
בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום,
י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 15021-11/09 hercules technology growth capital, inc נ' מרקט ברידג'ס בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/06/2010)