פסקי דין על חלפון ויקטור | פסקי דין על חלפון אידה | פסקי דין על עוזרי רחל סילבנה | פסקי דין על אליהו יוסף

1425/01 עא     08/03/2004




עא 1425/01 חלפון ויקטור,חלפון אידה,עוזרי רחל סילבנה נ' אליהו יוסף




1
עא 001425/01
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
08/03/2004
כבוד השופט יהושע גרוס
, סגן נשיא - אב"ד
כבוד השופטת אסתר קובו

כבוד השופטת מיכל רובינשטיין

בפני
:

1. חלפון ויקטור

2. חלפון אידה

באמצעות בא-כוחם עו"ד לוינגר
.
3. עוזרי רחל סילבנה

בעניין:
המערערים

באמצעות בא-כוחה עו"ד באיער
נ ג ד
אליהו יוסף
המשיב

באמצעות בא-כוחו עו"ד דרורי
.


פסק דין
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט א. גולדין) בת.א 82145/96, לפיו נצטוו המערערים לסלק ידם משטח של 28.3 מ"ר בסמוך למיקום גדר הבטון מהקרקע הידועה כחלקה 111/2 בגוש 6223 ברח' עמוס עגיב 15 רמת-פנקס. כמו כן נצטוו המערערים להרוס את גדר הבטון המפרידה בין החלקות 111/1 ל- 111/2 בגוש הנ"ל.

העובדות ופסק הדין של בית משפט השלום:
2. המערערים והמשיב מתגוררים בשכנות בחלקה 111 בגוש 6223 הרשומה כבית משותף המכיל שתי דירות. המערערים מתגוררים בדירה המצויה בחלקת משנה 111/2 (רח' עמוס עגיב 13) והמשיב בחלקת משנה 111/1 (רח' עמוס עגיב 15). חלקת הרכוש המשותף רשומה כיחידת משנה 111/3. שטח החלקה 968 מ"ר ולשתי חלקות המשנה מחצית בחלקה, היינו שטח זהה של 484 מ"ר.
המערערים מחזיקים במחצית החלקה בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל על ידי המערערת 3 שצורפה לערעור על פי החלטת בית המשפט המחוזי.

כמתואר בכתב התביעה בנה בנם של המערערים 1,2 חומת בטון חדשה במקום גדר רשת ישנה. המשיב טען, כי חומת הבטון האמורה פולשת לחלקו ולכן ובכך, השיגו המערערים את הגבול בין החלקות שלא כדין באופן ש- 36 מ"ר נלקחים משטח המשיב לטובת המערערים. מעשה זה טען המשיב מהווה פגיעה חמורה בזכותו הקניינית. המערערים טענו כי החלפת הגדר הישנה בחומת הבטון נעשתה בהסכמה מלאה של המשיב וללא שינוי הגבול בין שתי החלקות.

בית משפט השלום קבע כי התביעה במהותה הינה תביעה לסילוק יד על פי עילה של הסגת גבול במקרקעין, ובמקרה כגון זה על התובע להוכיח שהוא הבעלים החוקי של זכויות החכירה, כי אז עובר הנטל לנתבעים להוכיח שאינם מסיגי גבול.
במקרה הנדון נקבע כי המשיב הוכיח שהוא המחזיק והבעלים (ביחד עם אחרים) של זכויות החכירה במחצית החלקה האמורה ועל כן עבר נטל הראיה למערערים, נטל שלא הורם על-ידם.

לענין המחלוקת העובדתית בתביעה הנדונה מינה בית משפט קמא מומחה, את השמאי צביקל, אשר אמור היה להגיש חוות דעת בהתייחס לטענות הצדדים. המומחה ביקר בחלקה בנוכחות הצדדים ובאי כחם, קיבל לידיו את כל המסמכים הרלבנטיים מכל צד והגיש חוות דעת בה קבע כדלקמן:

"במקרה נשוא המחלוקת, חלקה 111 היא יחידה שלמה ששמרה על שטחה הרשום בפועל, אך לא חולקה בצורה שווה בין השכנים לאותה חלקה" (עמ' 7 סעיף 7 ד' לחוות הדעת).

"... בנוסף מצאתי כי הגידור הקיים בפועל משאיר בידי התובע (המשיב בענייננו) חוסר של 28.5 מ"ר בהשוואה למחצית השטח הרשום של חלקה 111 המקורית שהינה 484 ממ"ר. בנוסף מצאתי כי הגידור הקיים בפועל משאיר בידי הנתבע (המערערים בענייננו) עודף של 28.1 בהשוואה למחצית השטח הרשום של חלקה 111 המקורית, שהינה 484 ממ"ר". (עמ' 8 סעיף 7 ז').

דהיינו על פי חוות הדעת האמורה, קבע בית המשפט כי המשיב הוכיח את הסגת הגבול הנטענת של המערערים ועל כן הורה להם לסלק את ידם משטח של 28.3 מ"ר משטחו של המשיב, בו הם מחזיקים שלא כדין.

על פסק הדין האמור הערעור שבפני
נו.

הערעור :

3. על פי החלטת בית המשפט המחוזי צורפה הגב' סילבנה עוזרי (חלפון) כצד לערעור בתוקף היותה בעלת זכות החכירה של חלקה משנה 111/2 ואשר מכוחה מחזיקים המערערים בתת חלקה זו. בתמצית טוענים המערערים כי כתב התביעה מתייחס לאירוע ספציפי שאירע ביום 25.6.95 אשר תיאר את הריסת גדר הרשת שהפרידה בין שתי החלקות על ידי המערערים אשר במקומה נבנתה גדר הבטון. כל זאת ארע על-פי כתב התביעה בתאריך 25.6.95, בעת שהמשיב ובני משפחתו שהו בחו"ל. לפיכך טוענים המערערים כי עתירת המשיב הינה להחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה ערב יום 25.6.95. עוד נטען על ידי המערערים כי המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לבדיקת טענות הצדדים ובמיוחד לבדיקת הטענה האם הוזזה הגדר ממקומה המקורי והאם כתוצאה מכך נלקחו על ידי המערערים שטחים מהחלקה בה מחזיק המשיב, קבע כי הזזת הגדר לא היתה ולא נבראה. אלא שהמומחה הוסיף בחוות דעתו חישוב לפיו הגדר המקורית שנבנתה בין שתי חלקות המשנה, לא חילקה בצורה שווה את החלקה והותירה בידי בעלי חלקת משנה 111/1 המערערים 28 מר' יתרים על השטח של בעלי חלקת המשיב. על כן משהוגשה לבית המשפט השלום תביעה בטענה של שימוש במקרקעין שלא כדין ותביעה זו הוכחה כשיקרית, היה על בית המשפט לדחות את התביעה ולסיים בכך את הפרשה כולה. בכך שבית המשפט נתן סעד שלא נתבקש לתיתו, פעל בניגוד להלכה הפסוקה.

המערערים טוענים כי העובדה שחלקתה של המערערת 3 גדולה מחלקת המשיב, אינה מעידה כי המערערים הסיגו גבולו של המשיב, הדבר היה מוסכם על הצדדים ולכן שינוי חזית זה שנעשה על ידי בית המשפט, נעשה שלא כדין.

דיון :
4. יש לבחון בראש ובראשונה את מהות התביעה והסעדים שנתבקשו בה בבית משפט השלום. בסעיף 10 לכתב התביעה צויין מפורשות כי:

"א. לסלק ידם מהקרקע
לפנות ולהרוס את חומת הגדר המפרידה לאלתר, וכן כל דבר אחר שהביאו אל ו/או הניחו על הקרקע ו/או בעומקה".

גם כותרת התביעה מתייחסת ל"סילוק יד פינוי ותביעה כספית" היינו, כל שנדרש בית משפט קמא היה לפלוגתא: האם חלקה 111 מחולקת באופן שווה - אם לאו? אם התשובה חיובית, אזי, צדקו המערערים בטענתם כי לא פלשו לחלקת 111/1 - אם התשובה שלילית צדק המשיב בתובענתו כי היתה פלישה לחלקתו.
ברוח הבנה דיונית זו, ועל פי הסכמת הצדדים מינה בית המשפט מומחה לביצוע המשימה שהוטלה עליו. המומחה קבע מפורשות כי מצא שהגידור הקיים בפועל משאיר חוסר של 28.5 מ"ר בידי המשיב ועודף של 28.1 מ"ר בידי המערערים.

המערערים בחרו לא לחקור את המומחה על חוות דעתו ומכאן שלא היתה כל השגה על ממצאיו הברורים. הטענה כי המומחה קבע כי תוואי הגדר לא שונה אינה מדוייקת. כל שקבע המומחה בחוות דעתו היה כי אין הוא מסוגל לקבוע בוודאות גמורה את מיקומם של עמודי הברזל שמתחת לקיר הבטון, ואכן גם בכתב המינוי של המומחה הוא לא נדרש להתייחס לשאלת תוואי הגדר. מימצאיו היו ברורים בהקשר זה כדלקמן:

"גם אם קיר הבלוקים, נשוא המחלוקת, נבנה בדיוק מעל גדר שקדמה לו, אין בכך ראיה שהגדר חילקה את המגרש לשני חצאים".

המשיב הפנה אותנו בעיקרי טיעונו לנקודה נוספת והיא שבמסגרת התביעה שהוגשה על ידו, הוגשה גם בקשה לפיצול סעדים, שם תבע דמי שימוש ראויים על השימוש בקרקע, היינו בהקשר זה רלבנטית שאלת משך זמן הסגת הגבול והיקפה, ואינה רלבנטית לשאלת הפלישה.
סיכומו של דבר; לא קיימת כל מחלוקת בדבר הבעלות בין בעלי הדין בחלקות ואין מחלוקת באשר לזכויות החכירה. החלקה רשומה כמפורט בנסח הרישום כבית משותף חלקת משנה 111/2 בידי המשיב יחד עם אחרים וחלקת משנה 111/1 בידי המערערים.

אין מחלוקת כי שטח החלקה הינו 968 מ"ר, היינו כל אחת מחלקות המשנה אמורה להיות בשטח של 484 מ"ר.
על פי מימצאי חוות דעתו של המומחה, אשר לא נסתרו, ועליהן נסמך פסק דינו של בית המשפט השלום, שטח החלקה המוחזק בידי המשיב קטן ב- 28.5 מ"ר מהשטח המצוי בידי המערערים כתוצאה ממיקום קיר גדר הבטון.
אך מובן הוא כי בנסיבות אלה היה מוסמך בית משפט השלום להורות על סילוק ידם של המערערים מן השטח העודף שבידיהם והחזרתו לידי המשיב, וכן להורות על הסרת הגדר שהוא פועל יוצא והכרחי לענין ביצוע האמור לעיל.

ב"כ המערערת 3 עו"ד בן ציון באעייר בעיקרי טיעוניו טען כי חישוב המומחה היה מוטעה באשר הוא קבע כי לכל מהצדדים מגיעה מחצית משטח המגרש הכולל שתי דירות ולא מהשטח המשותף. לטענתו היה על המודד למדוד את שטחן של הדירות המוחזקות בידי כל אחד מהצדדים. היינו, מאחר ולמערערים דירה בשטח של 67 מ"ר ולמשיב דירה בשטח של 38 מ"ר, היה עליו לקבוע כי המחצית שבידי כל אחד מהצדדים היא מחצית משטח החלקה כולה בניכוי שטח שתי הדירות. כי אז הפועל היוצא לטענתו היה שהשטח המשותף הוא 863 מ"ר ולא 968 מ"ר ולכן לכל אחד מהצדדים מגיע שטח של 431.5 מ"ר ברכוש המשותף. בדרך זו מגיע לכל אחד מהצדדים בנוסף לשטח הדירה, שטח של 431.5 מ"ר, ומכאן נובע חוסר השוויון בשטחים המוחזקים על ידי הצדדים.
אין כל ממש בטענה זו. שטח הדירה אינו רלבנטי, הקובע הוא שטח הרכוש המשותף הרשום בנסח והוא 968 מ"ר (ר' לעניין זה נסח רישום המקרקעין) וחלקו של כל צד בשטח זה, היינו מחצית 431.5 מ"ר כפי שנקבע אף בחוות דעתו של השמאי.

יש להוסיף ולציין לכל האמור לעיל כי בדיון בערעור נכח גם בנימין חלפון בשם אימו המערערת מס. 3 , אשר השמיע את טיעוניו והם נשקלו על ידינו בעת מתן פסק הדין.

בשולי הדברים נוסיף עוד כי הוגשה בפני
נו בקשה לצירוף מסמכים נוספים בערעור הכוללים את נסח הטאבו ההסטורי, נסח טאבו מרוכז ותיק הבית המשותף. עיינו גם במסמכים אלו ומצאנו כי יש בהם רק כדי לחזק את החלטתנו. אין המדובר בראיה חדשה המוגשת בערעור אשר באה על מנת לחדש עובדות, אלא במסמכים המהווים תימוכין לטענות הצדדים ולמעשה אין בהם כל חידוש.

לאור האמור החלטנו לדחות את הערעור. המערערים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום.

הערבון יועבר לידי המשיב על חשבון ההוצאות האמורות.
ניתן היום 08.03.2004 בהעדר.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
מיכל רובינשטיין
, שופטת

אסתר קובו
, שופטת

יהושע גרוס
, שופט
סגן נשיא








עא בית משפט מחוזי 1425/01 חלפון ויקטור,חלפון אידה,עוזרי רחל סילבנה נ' אליהו יוסף (פורסם ב-ֽ 08/03/2004)