פסקי דין על דב פרידמן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4436/09 בל     27/06/2010




בל 4436/09 דב פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי




בפני
:





בפני
:
כב' השופטת לאה גליקסמן
– סגנית נשיא


המערער
:

דב פרידמן
ת.ז. 051809507


-


המשיב
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד רינה הירש




פסק דין


1.
לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.8.09 שקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 2.6.05.
2.
המערער, יליד 1952, עובד מטבח, נפגע באירוע מיום 2.3.05 שהוכר כפגיעה בעבודה. הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 14.5.09 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 0%, החל מיום 2.6.05. המערער הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון הנ"ל. ביום 2.8.09 התכנסה הועדה הרפואית לעררים בעניינו של המערער, ערכה לו בדיקה קלינית, וקבעה ממצאים אלה:
בבדיקה נוירולוגית
: ע"ש צוארי – ללא דלדול שרירים בחגורת הכתפיים וכפות ידיים. כח גס בשרירים פרוקסימליים ודיסטליים תקין. החזרים גידיים בידיים הופקו סימטריים. תנועתיות סימן טרמנר דו – צדדי, תחושה בידיים תקינה.
ע"ש מותני
– ללא דלדול שרירים ברגליים. כח גס תקין בשרירי רגליים. תנועות ע"ש מותני...החזרי פיקה ואכילס הופקו סימטריים.
תחושה ברגליים תקינה, סימן לסג שלילי דו – צדדי.
תנועות ע"ש חופשיות בעת התלבשות, בעת בקשה לביצוע כיפוף אינו מכופף את ע"ש מותני.
כתף ימין – תנועות חופשיות לחלוטין ללא כל מימצא.
כתף שמאל – התנגדות אקטיבית להפעלת הכתף גם באופן אקטיבי וגם באופן פסיבי.
מאחר והבדיקה אינה מהימנה עקב אי שיתוף פעולה של התובע, בעיון בבדיקת
u.s.
הודגמו קרעים חלקיים של ה-
s.s
מימין ומשמאל
- הקרעים מתאימים לתהליך ניווני בגיד אך אין לשלול שהרמת המשא גרמה בזמנו להחמרה זמנית וחולפת במצב הכתף על רקע השינויים הכרוניים בשתי הכתפיים. הועדה מדגישה שתלונות התובע לאחר החבלה היתה לגבי כתף שמאל בלבד.



לאור האמור לעיל, הועדה הותירה על כנה את החלטת הדרג הראשון, וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 2.6.05, בקובעה כי היא "מקבלת מסקנות דרג ראשון לגבי הנכות הסופית למרות שלדעת הועדה כיום לא נמצאה נכות לא בע"ש מותני ולא בע"ש צוארי ולכן אין מקום להוריד נכות בגין מצב קודם".
על החלטה זו של הועדה הרפואית לעררים הוגש הערעור שלפני.
3.
המערער טוען כי הועדה לא מילאה כדין את חובותיה הנגזרות מהיותה גוף מעין שיפוטי והוא עותר להחזרת עניינו לוועדה על מנת שתדון בו מחדש ובעיקר תערוך לו בדיקה קלינית חוזרת. בעניין זה יצוין כי המערער עתר תחילה במסגרת תצהירו למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית הדין, אולם מאחר שזנח טענה זו במסגרת הדיון מיום 24.2.10, וממילא סעד מעין זה אינו נפסק במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לקבוע דרגת נכות, אין מקום להידרש לעתירה זו של המערער. המערער הגיש תצהיר בו טען כי בניגוד לאמור בפרוטוקול הוא לא הביע התנגדות לבדיקה שנערכה לו ו/או לא שיתף פעולה בבדיקה, אלא שבשל כאביו הוא לא היה מסוגל לבצע את כל התנועות שנדרשו ממנו. הועדה לא התייחסה בהחלטתה לטענותיו, וכן התעלמה במסקנותיה מנתונים שונים ומתיעוד רפואי הקיים בעניינו. בכלל זה, הועדה לא התייחסה לעובדה כי הוא לובש חגורת גב עם ברזלים וגרביים אלסטיות, וכן למסמך רפואי של אורתופד שהוגש על ידו לפיו הוא עתיד לעבור ניתוח בכתף שמאל. כמו כן, נפלו טעויות בהחלטת הועדה עת קבעה כי הדגים תנועות עמוד שדרה חופשיות בעת פעולת לבישה בעוד זו כלל לא בוצעה על ידו בפני
ה, לא הבהירה בהחלטתה כי המערער לא כפף את עמוד השדרה מאחר שלא הצליח להתכופף, וקבעה בנוגע לכתף ימין כי המערער הדגים תנועות חופשיות ללא כל ממצא בעוד הוא סובל מדלקת קשה בכתף ימין ומכאבים, כפי העולה ממסמך רפואי מיום 26.7.07 ומהחלטת הועדה עצמה.
עוד נטען על ידו כי זכה ליחס מזלזל מצד חברי הועדה.
4.
המוסד טוען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה ודין הערעור עליה להידחות. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אולם מאחר שהגיעה למסקנה כי אינה יכולה לבסס קביעתה על סמך ממצאיה היא התבססה בהחלטתה על ממצאי בדיקות הדמיה וציינה כי בדיקות

us
הדגימו אצל המערער "קרעים חלקיים של שריר הכתף משני הצדדים אשר מתאימים לתהליך ניווני בגיד". המערער מבקש להשיג בערעורו זה על צורת והיקף הבדיקה הרפואית שנערכה לו בעוד בית הדין אינו מוסמך להתערב בעניינים מעין אלה. כמו כן, טענות המערער בנוגע ליחס שקיבל מחברי הוועדה אינן נתמכות בפרוטוקול הועדה ועל פניהן מוגזמות. המוסד ציין כי הועדה מצאה אצל המערער החמרה זמנית וחולפת של מצבו הרפואי בכתף שמאל בעקבות הפגיעה בעבודה כאשר נקבעה עבורו בגינה תקופת אי כושר מקסימאלית.
5.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
6.
בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד.

בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים, כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית [
סעיף 123 לחוק;

עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213
].
7.
הועדה ישבה בעניינו של המערער בהרכב של שלושה פוסקים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה והרדיולוגיה וערכה לו בדיקה אורטופדית ונוירולוגית המצויה בתחום מומחיותה. הועדה מצאה בתחום הנוירולוגי ממצאים תקינים אצל המערער ובאשר לתחום האורתופדי קבעה כי לא הודגמה אצל המערער מגבלה בתנועות עמוד השדרה וכתף ימין, תוך שהיא מציינת בקביעתה זו כי "בעת בקשה לביצוע כיפוף אינו מכופף את ע"ש מותני". באשר לכתף שמאל, הועדה ציינה בהחלטתה "התנגדות אקטיבית להפעלת הכתף גם באופן אקטיבי וגם באופן פסיבי", וכי מאחר שהבדיקה הקלינית אינה מהימנה בשל אי שיתוף פעולה מצידו של המערער, היא מסתמכת בקביעתה על תוצאות בדיקת

u.s
שהדגימה קרעים המתאימים לפי קביעתה להליכים ניוונים.

8.
בבואה להכריע בעניינו של המערער רשאית הייתה הועדה להתחשב בחוסר שיתוף פעולה של המערער עימה ו/או התנהגות מגמתית מצידו במהלך הבדיקה ובעשותה כן אין, כשלעצמו, כל פסול [דב"ע נב/01-27 ממן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כו, 334]. יחד עם זאת, נפסק בעניין ממן הנ"ל כי "כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו". במקרה שלפני, לא עולה מפרוטוקול הועדה כי היא אכן מילאה חובתה זו כלפי המערער ולא ניתן ללמוד ממנו על כך שהועדה הזהירה והעמידה את המערער על עצם אי שיתוף הפעולה עימה, משמעותו והשלכותיו של זה על עניינו והחלטת הועדה, ושמעה את תגובתו בעניין זה. מאחר שאין חולק כי בפועל הועדה לא יכולה הייתה לקבוע ממצאים בנוגע לכתף שמאל באמצעות בדיקה קלינית של המערער ובכלל זה
בדיקת טווחי תנועה בשל אי שיתוף הפעולה, ובהתחשב במטרה המרכזית שלשמה התכנסה הועדה והיא לאבחן את מגבלותיו של המערער, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתודיע לו את חשדותיה כאמור, ולאחר מכן תבדוק אותו מחדש ותקבע את שיעור נכותו על פי ממצאי בדיקתה הקלינית והתיעוד הרפואי הקיים בעניינו ובכלל זה בדיקות הדמיה.

9.
באשר ליתר טענות המערער, יצוין כי כפי העולה מהפרוטוקול הועדה שמעה ורשמה את טענות המערער בפני
ה, ערכה לו בדיקה קלינית שממצאיה ומסקנותיה פורטו במסגרתה, ולא מצאנו כי עולה ממנו שהועדה נהגה באופן לא ראוי או ענייני במערער או פעלה בעניינו במשוא פנים. בכל מקרה, בית הדין אינו מתערב בממצאיה ומסקנותיה הרפואיות של הועדה, ובכלל זה בכל הנוגע לצורת הבדיקה ואורכה המהווים עניינים שבגדר הרפואה, ואין הוא רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הועדה הרפואית או לעוקפה ולהעמיד דעתו תחת דעתה המקצועית לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית [דב"ע ל/0-11 סימן טוב – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ב 133].
10.
סוף דבר

– עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כאמור בסעיף 8 לעיל, דהיינו תעמיד את המערער על החשד ועל השלכותיו, ולאחר מכן תערוך למערער בדיקה קלינית נוספת ותדון, תתייחס למלוא טענותיו והמסמכים הרפואיים שברשותו, תקבע את דרגת נכותו ותנמק החלטתה.
11.
המוסד ישלם למערער הוצאות בסך של 1,000 ₪, אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
12.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין.

ניתן היום,
ט"ו תמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.













בל בית דין אזורי לעבודה 4436/09 דב פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/06/2010)