פסקי דין על יעקב לסקוב | פסקי דין על זהבה לסקוב | פסקי דין על יוסף מלר | פסקי דין על מרים מלר | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל ואח' |

1722/10 רעא     29/06/2010




רעא 1722/10 יעקב לסקוב, זהבה לסקוב נ' יוסף מלר, מרים מלר, מינהל מקרקעי ישראל ואח'




החלטה בתיק רע"א 1722/10



בבית המשפט העליון


רע"א 1722/10



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשים:

1. יעקב לסקוב



2. זהבה לסקוב



נ


ג


ד



המשיבים:

1. יוסף מלר



2. מרים מלר



3. מינהל מקרקעי ישראל


4. כפר אביב - אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה (כתארו אז), נד"ב ומקובר) מיום 28.1.10 בתיק ע"א 8772-03-09

בשם המבקשים:
עו"ד גיורא בן-טל

החלטה


א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה
(כתארו אז),

נד"ב ומקובר) מיום 28.1.10 בתיק ע"א 8772-03-09, בו התקבל ערעור משיבים 2-1 על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (סגנית הנשיא בוסתן, כתארה אז) מיום 28.11.05 ו

פסק דין
משלים מיום 26.1.09.

רקע והליכים קודמים

ב.
המבקשים והמשיבים 2-1 (להלן
המשיבים
) הם בעלי זכויות במשקים שכנים במושב כפר אביב. הבעלות במקרקעין שייכת "לרשות הפיתוח ו/או למדינת ישראל ו/או לקרן הקיימת" (לשון בית משפט השלום), הם מנוהלים על ידי המשיב 3 (להלן
המינהל
) אשר השכיר אותם למשיב 4 (להלן
האגודה
).
בגבול בין שני המשקים עוברת דרך עפר (להלן
הדרך
), והיא דרך הגישה למשקם של המשיבים. כדי למקסם את אפשרויות הבנייה במשקם, עתרו המבקשים לסילוק יד המשיבים מחלק הדרך שעובר (כנטען) במשקם. המשיבים טענו לזיקת הנאה מכוח שנים (לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969). בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקשים, הן בנימוק שסעיף 94 לא חל במקרקעי ציבור (כך לפי סעיף 113(ג) לחוק המקרקעין), והן בנימוק שהנזק "שייגרם לתובעים (המבקשים - א"ר) אם לא תינתן להם האפשרות לעשות שימוש בכל המגרש, הוא לאין שיעור גדול יותר מאשר הנזק שיגרם לנתבעים מהעתקת הדרך אל תוך מגרשם".

ג.
במסגרת דיון בערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, הושגה הסכמה (שקיבלה תוקף של

פסק דין
) לפיה יושב התיק לבית משפט השלום, יצורפו משיבים 4-3 (שלא צורפו להליך הראשון) והצדדים יוכלו להעלות את טענותיהם. לאחר שמיעת הצדדים חזר בית משפט השלום (ביום 26.1.09) על הכרעתו הראשונה - ושוב הובא העניין בפני
בית המשפט המחוזי. ביום 28.1.10 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים. נקבע, כי נוכח הוראת סעיף 113(ג) לחוק המקרקעין אכן לא רכשו המשיבים זיקת הנאה, אך מנגד גם אין המבקשים זכאים לסעד של סילוק יד המשיבים מן הדרך. זאת, כיון שהאגודה היא השוכרת את המקרקעין מהמינהל, מקור והיקף זכויות הצדדים במשקים הוא הסכמת האגודה וזו הקצתה את הדרך לשימוש שני הצדדים. ובלשון בית המשפט המחוזי:

"המינהל החכיר לאגודה את כל המקרקעין של כפר אביב... לרבות המשקים של שני הצדדים ודרך העפר שבמחלוקת. האגודה היא המעניקה רשות שימוש במקרקעין... ובסמכותה להתוות את הדרכים... המשיבים טוענים לזכות במשק מכוח רשות שהעניקה להם האגודה במשק. זכות זו, כעולה בעליל מהשימוש שנעשה בדרך העפר משך כ- 40 שנה, לא כללה את הזכות להשתמש שימוש ייחודי בדרך העפר, כולה או חלקה. האגודה, שהיא בעלת הסמכות בעניינים האלה, לא החליטה על שינוי תוואי דרך העפר".

טענות המבקשים

ד.
כלפי

פסק דין
זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ובראשה הציבו המבקשים שלוש שאלות, אשר לדידם יש בהן חשיבות כללית:
ראשית
, נטען כי מתעוררת שאלת מעמדו של חבר אגודה במקרקעין שהוקצו לו, ומה מידת הבעלות הנותרת בידי האגודה.
שנית
נטען, כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לבטל את פסק דינו הראשון של בית משפט השלום, במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים.
שלישית
נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקיבל את ערעור המשיבים על בסיס טענה שלא נדונה בערכאה הראשונה, שלא הוכחה בראיות ושלא ניתנה למבקשים אפשרות לטעון לגביה. עוד נטען, כי בשני דיונים שהתקיימו בערעור תמך ההרכב בעמדת המבקשים, ולשיטתם דחיית הערעור מקורה בסירובם להצעת פשרה.

דיון והכרעה

ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123) - חוששני, כפי שיפורט, כי אין המקרה דנא בא בגדרים אלה. המבקשים מתייחסים לשאלת מעמדו של חבר אגודה, ולזכויות האגודה במשקים. ברם, שאלה זו תלויה כמובן ביישוב הספציפי ובאופן בו הוסדרו היחסים במסגרת אותו יישוב. בענייננו נדרש בית המשפט המחוזי (על בסיס עיקרי הטיעון מטעם האגודה) למאפייני מערכת היחסים במושב כפר אביב:

"בעלי הנחלות מחזיקים בנחלה מכוח היותם חברים באגודה וכל חבר אגודה זכאי ל-1/70 מתוך שטח המשבצת החקלאית המושכרת לאגודה על ידי המינהל; לחברי האגודה אין הסכם ישיר עם המינהל והם אינם צד להסכם החכירה שבין המינהל לאגודה; כל הפעולות במינהל לרבות היתרי בניה והעברת זכויות מתבצעות באמצעות האגודה בלבד... האגודה רשאית לשנות תוואי דרך; האגודה לא הציגה בפני
החברים מפות מדידה של החלקות שברשותם (מפת פרצלציה), ההחזקה בפועל וייחוס שטחים לחברי האגודה היא על פי מיטב המסורת הנהוגה בכפר מעת הקמתו; אין בכפר סימון מסודר ומקיף של גבולות החלקה ורק כשיש סכסוכי גבול מקומיים מבוצע סימון; בהעדר רישום מסודר חלוקת הקרקעות בין חברי האגודה אינה מוסדרת עד תום".

ו.
בנסיבות אלה, בהעדר פרצלציה או גבולות קבועים, וכאשר ההסכמים בין האגודה למתיישבים מתייחסים לציון כללי של זכויות ב-1/70 משטח האגודה כולה - אכן קשה לקבל טענה של בעלות נוקשה במחצית הדרך ולא בשימור כללי של זכות ההסדרה בידי האגודה. על כל פנים, קביעות בית המשפט בעניין מערכת היחסים בין האגודה והמתיישבים תחומות למערכת היחסים הספציפית נשוא ענייננו (השוו רע"א 9707/08
קפה בר תות בע"מ נ' עו"ד עודד לופט
(לא פורסם); רע"א 6619/06
יוגב נ' דרי
(לא פורסם)), השגות עליה מחייבות בירור עובדתי שאין ניתן לערכו במסגרת גלגול שלישי (רע"א 1146/04
חבה נ' ג'אן
(לא פורסם)) ואין בטענות המבקשים (בסעיפים 89-70), שחלקן סותר את התשתית העובדתית בפסק הדין קמא, כדי לשנות מכך.

ז.
אשר לטענות בדבר הסמכות, דומה כי אין להלמן. ההסכמה להשיב את התיק לבית משפט השלום נועדה לאפשר בירור של מכלול טענותיהם של כל הצדדים הנדרשים, ובהם מי שלא היו מיוצגים בראשונה; אין איפוא כל עיקר לראות בפסק הדין המורה על השבת התיק לבירור זה משום "סוף פסוק", ההופך את קביעות בית משפט השלום בפסק הדין הראשון חסינות מהתערבות ערעורית. ועוד, השבת התיק נועדה לאפשר את צירוף משיבים 4-3, ובית משפט השלום החליט לקבל את עמדתם הכתובה, והם גם טענו בדיון בפני
ו (ביום 13.7.08). אין ניתן איפוא לומר, כי שגה בית המשפט המחוזי כשפסק לפי טענה שהועלתה במסגרת זו (ועמדת המושב כפי שהתקבלה בבית המשפט המחוזי, הוצגה כבר בדיון פני בית משפט השלום). זאת, מבלי להתייחס לסמכות הכללית של בית המשפט להעלות, במקרים חריגים המצדיקים זאת, טענות מיוזמתו (לגביה ראו, בין היתר, ע"א 4839/92
גנז נ' כץ
, פ"ד מח(4) 749; רע"א 6553/97
חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ
, פ"ד נב(2) 345; ע"א 8021/03
אלישע נ' אלישע
, פ"ד נט(3) 337). אשר לטענה, כי בית המשפט המחוזי שינה את עמדתו נוכח סירוב המבקשים להצעת פשרה – מוטב היה אילולא הועלתה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק לגופו, וטוב היו עושים המבקשים איפוא אילו תחמו את טענותיהם לגוף פסק הדין.

ח.
סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.


ניתנה היום, י"ז בתמוז תש"ע (29.6.10).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10017220_t02.doc

עש
+רח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1722/10 יעקב לסקוב, זהבה לסקוב נ' יוסף מלר, מרים מלר, מינהל מקרקעי ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 29/06/2010)