פסקי דין על עיריית יבנה | פסקי דין על בן זכאי מושב עובדים של הפועל המזרחי | פסקי דין על מועצה אזורית חבל יבנה |

2539/07 עתמ     27/06/2010




עתמ 2539/07 עיריית יבנה נ' בן זכאי מושב עובדים של הפועל המזרחי, מועצה אזורית חבל יבנה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 2539-07 עיריית יבנה
נ' בן זכאי מושב עובדים של הפועל המזרחי
ואח'






בפני

כב' הסגן נשיא
מיכל רובינשטיין


עותרת

עיריית יבנה
ע"י ב"כ עו"ד אלטמן


נגד


משיבים

1.בן זכאי מושב עובדים של הפועל המזרחי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ועו"ד גלילי
2.מועצה אזורית חבל יבנה
ע"י עו"ד צומן




פסק דין



1.
עתירה לביטול החלטת המשיב 1, בן זכאי- מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית (להלן: המושב או המשיב 1) לסגור את הכניסה למתחם החניה לבית העלמין ביבנה הידוע כגוש 5518 חלקה 43. כן התבקש צו האוסר על המשיבים לבצע כל שינוי בסדרי התנועה או החניה במתחם החניה לבית העלמין ביבנה.

עיקרי העובדות

2.
העותרת, עיריית יבנה
,
הינה בעלת בית העלמין בעיר יבנה המצוי בפאתי שטח השיפוט שלה ומספק שירותי הלוויה וקבורה לתושבי העיר יבנה וסביבותיה ובכללם לתושבי המשיב 1. בית העלמין גובל בשטח השיפוט של המשיבים.

3.
כביש הגישה לבית העלמין הינו כביש המשותף לבאים ולמושב והינו כביש דו מסלולי שאורכו כ- 300 מ'. כלי רכב המגיעים לבית העלמין פונים מכביש הגישה ימינה אל עבר בית העלמין בעוד שאלו הממשיכים למושב ימשיכו בכביש ישר אל תחום המושב. כביש הגישה שייך למע"צ ונסלל בשטח השייך לעותרת בתחילת שנות ה-2000.

4.
בשנים האחרונות, נטען כי בעקבות גידול במספר הנפטרים ועליית מספר המבקרים בבית העלמין, יזמה העותרת הליך תכנוני וביצועי והרחיבה את כביש הגישה, וכן סללה מתחם לחניית רכבים לבאים לבית העלמין מול הכניסה לבית העלמין. העותרת טוענת כי הכשירה את שטח החניה גם בעידוד המשיב 1.

5.
שטח החניה של בית העלמין מצוי על פי העותרת בשטח שיפוטה ואין לו כל ייעוד תכנוני על פי התב"ע.

6.
ביום 20.11.2007 הודיע ב"כ המשיב 1 לעותרת כי לאור שיבושי התנועה ועומס התנועה הנגרמים כתוצאה מסלילתו של החניון החליט ועד המשיב 1 שלא לאפשר חניה במתחם החניה שנסלל (נספח א' לכתב העתירה). על פי המכתב, המקרקעין עליהם בנויה החניה הינה בבעלות המשיב 1, ועל אף הסכמתו בעבר לאפשר חניה במקרקעין, הרי שעקב אי הנוחות הנגרמת לתושבי המשיב 1 והנזקים הרבים הנגרמים, הוחלט כאמור לעיל.

7.
העותרת הגישה עתירה זו ובה טענה כי למשיב 1 לא הייתה כל סמכות לקבל את ההחלטה האמורה. לטענתה, המקרקעין עליהם בנוי מתחם החניה נמצאים בבעלות רשות הפיתוח ולא בבעלותו של המושב יתרה על כן, המהמושב הינו חלק מהמועצה האזורית חבל יבנה, היא המשיבה 2, המאגדת בתוכה כמה מושבים בשטח שיפוטה, ולפיכך אין להחלטות המשיב 1 כל מעמד מחייב שכן על פי הוראות החוק הרלוונטיות הסמכות לקבל החלטות מסוג זה הינה בידי המועצות האזוריות.
עוד נטען על ידי העותרת כי ההחלטה על חסימת שטח החניה אינה סבירה שכן ברי כי חסימת החניה תביא להגברת עומסי התנועה. בנוסף, ההחלטה אינה מביאה בחשבון את צרכיהם של תושבי העותרת ושל תושבי האזור בכלל הקוברים את מתיהם בבית העלמין. כך או כך העדפת תושבי המושב על פני הציבור הרחב איננה עומדת במבחן הסבירות בו נדרשת לעמוד רשות ציבורית.

8.
המשיב 1 ביקש לדחות את העתירה. בראש ובראשונה טען כי המקרקעין עליהם נסללה החניה הוחכרו לו על ידי רשות הפיתוח, ולפיכך ביכולתו לקבל כל החלטה באשר לשימוש בהם. לטענתו, ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים והיא מבוססת על הנזקים הרבים שנגרמו לה כתוצאה מהפעלת החניון.
יתרה על כן, לטענתו, ספק רב אם יש עיגון חוקי לסלילתו של מתחם החניה לאור העובדה שחולשת עליו תכנית מתאר משמ/142/בר אשר מייעדת את המקרקעין לשימוש חקלאי בלבד. בסיכומו של כתב התגובה של המשיב הוא ציין כי הוא מסכים לפשרה במסגרתה תיזום תכנית שתסדיר תוספת חניה של 400 מקומות
וכי עד להגדלת שטח החניה ישאר מתחם החניה סגור.

9.
בתגובה לכתב התגובה טענה העותרת כי טענת המושב לפיה אין עיגון חוקי למתחם החניה אינה נכונה. לדידה, התכנית החלה על מתחם החניה הינה תכנית מח/175 אשר מייעדת את המקרקעין לחניון עבור בית העלמין ותכנית יב/במ/220/ב אשר קובע את יעוד המקרקעין לחניה.


10.
בהודעות שמסרה המשיבה 2 20.2.2008 וב- 24.2.2008 הוצהר על ידה כי היא מתנגדת לכל סגירה או חסימה של קטע הגישה לבית העלמין ולסגירת שטח החניה
ללא החלטה שיפוטית בנדון. עוד נטען כי עמדתה היא שיש לישב את המחלוקת בדרך מקובלת. כן ביקשה המשיבה 2 לפטור אותה מהתייצבות בדיונים. בהחלטתי מיום 24.2008 פטרתי את המשיבה 2 מהגשת תשובה ומהתייצבות בדיונים.

11.
מעת הגשתה של העתירה וקיום הדיון הראשון, הגישו הצדדים בקשות
מרובות לדחיית מועדי הדיון הקבועים בתיק
שעילתן ניהולו של מו"מ מתקדם. אלא שבדיון האחרון אליו התייצבו הצדדים הודיעו כי חרף ניסיונותיהם, לא הצליחו להגיע להסכמות.

12.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות וזאת מאחר שהעותרת לא עמדה בנטל המונח על כתפיה להוכיח כי החלטת המשיב 1 הייתה בלתי חוקית או בלתי סבירה.

13.
העתירה תוקפת את החלטת המשיב 1 לסגור את מתחם החניה אשר נסלל על ידי העותרת על מנת שישמש את בית העלמין הבנוי בשטח שיפוטה. המשיב 1 טוענת כי ההחלטה לסגור את מתחם החניה נבעה משיקולים ענייניים הנוגעים לרווחת תושביה אשר סבלו ממטרדים שונים הנובעים מהפעלתו של החניון. לב"כ העותרת טענות שונות נגד ההחלטה, אלא שמשבחנתי טענות אלו מצאתי כי אין בהן ממש.

14.
בראש ובראשונה טענה העותרת כי למשיב 1 אין סמכות לסגור את מתחם החניה וזאת הן מאחר ששטח זה אינו נמצא בבעלותה, אלא בבעלות הרשות לפיתוח, והן משום שלהחלטות המשיב 1 אין מעמד מחייב מאחר שהחלטות מסוג זה הינן בסמכות המשיבה 2. אלא שטענות אלו אינן יכולות לסייע לעותרת.

15.
בראש ובראשונה, אף כי המשיב 1 אינו רשום כבעלים של מתחם החניה, הרי שלכתב התגובה לעתירה
צירף המשיב 1 את חוזה החכירה עם רשות הפיתוח המעניק לה זכויות במקרקעין עליהם נמצא מתחם החניה. אשר על כן, לא נסתרה טענת המשיב 1 כי הוא מחזיק במקרקעין כחוק וכיוצא מכך יש לו לנהוג בהם מנהג בעלים כרצונו בכפוף למטרות החכרתם. יש לדחות גם את טענת העותרת כי המשיב 1 אינו מוסמך לקבל החלטות מסוג זה על פי החוק. טענה זו נטענה בסתמיות מבלי להפנות להוראת חוק רלוונטית ומבלי לבאר מהי הסיבה בגינה לא יוכל המשיב 1 לקבל החלטות באשר למקרקעין הנמצאים בדין בחזקתו.

16.
משאין בכוחן של טענות אלו לסייע לעותרת, נותרה הלכה למעשה שאלת סבירות ההחלטה של המשיב 1. העותרת, כאמור, טוענת כי החלטת המשיב 1 מתעלמת מרווחתם של תושבי האזור ומהאינטרס הציבורי הכללי כי לבאי בית העלמין יוקצה מקום חניה. אלא שטענות אלו מתעלמות מהעובדה כי בטרם פתיחת מתחם החניה החדש באי בית העלמין היו מחנים את רכביהם בחניון סמוך. יתרה על כן, לא ברור לי כיצד יכולה העותרת לטעון כי שיקולי המשיב 1 היו שיקולים זרים שעה שברור כי המקרקעין עליהם נסלל מתחם החניה מוחזקים על ידי המשיב 1 ומכוח הזכויות שיש לו במקרקעין אין מניעה כי יעשה בהם שימוש למען האינטרסים שלו.

17.
משאלו הם פני הדברים מתייתר גם הצורך לדון בשאלת הייעוד התכנוני של המקרקעין עליהם חלוקים הצדדים. מעבר לנדרש אציין כי נדמה שהמקור למחלוקת בין הצדדים נובעת בחוסר הבהירות באשר לסטטוס הייעודי של המקרקעין, כמו גם להיעדרן של הסכמות בכתב או בע"פ באשר לשימוש במקרקעין. חוסר הבהירות ניכר גם בכתבי הטענות של הצדדים. עוד אציין כי ככל שלעותרת טענות הנוגעות להיותה בת רשות במקרקעין או ככל שיש באמתחתה טענות הנוגעות להסכמותיו הנחזות של המשיב 1 להפעיל את המתחם, הרי שטענות אלו לא פורטו כראוי בכתבי הטענות, וספק רב אם בית המשפט לעניינים מנהליים הינו האכסניה המתאימה להעלאתן. עוד אציין כי מכתבי הטענות נראה כי אף המשיב 1 נאות להפעיל על המקרקעין את מתחם החניה, אלא שכפי שהדבר עולה מהתכתובת בין הצדדים, נטושה מחלוקת ביניהם באשר לעלויות הרחבת המתחם והיבטים כלכליים נוספים של הפעלתו. מחלוקות אלו מוטב היה להן שיפתרו בדרכי הידברות בין הצדדים. משלא עלה בידי הצדדים לפעול כך אין מנוס מדחייתה של העתירה.

18.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי דין העתירה להידחות.

19.
העותרת תשלם למשיב 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד על סך 20,000 ₪+מע"מ. סכום זה כולל את ההוצאות אשר נפסקו בהחלטה בצו הביניים.






ניתן היום,
טו' בתמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 2539/07 עיריית יבנה נ' בן זכאי מושב עובדים של הפועל המזרחי, מועצה אזורית חבל יבנה (פורסם ב-ֽ 27/06/2010)