פסקי דין על ויקטוריה אלקריף | פסקי דין על יעקב אלקריף | פסקי דין על אליהו אלקריף | פסקי דין על חברת פל רם ציוד ומערכות שתייה | פסקי דין על גדי כץ | פסקי דין על יעקב כץ |

4477/07 א     28/06/2010




א 4477/07 ויקטוריה אלקריף, יעקב אלקריף, אליהו אלקריף נ' חברת פל רם ציוד ומערכות שתייה בע"מ, גדי כץ, יעקב כץ




בפני

כב' השופט דוד שוהם
תובעים (הנתבעים בתביעה שכנגד)

1.ויקטוריה אלקריף

2.יעקב אלקריף

3.אליהו אלקריף
ב"כ עו"ד יואל שמלה


נגד
נתבעים (התובעים בתביעה שכנגד)

1.חברת פל רם ציוד ומערכות שתייה בע"מ

2. גדי כץ

3.יעקב כץ


ב"כ עו"ד שי דרור
פסק דין
בפני
תביעה ותביעה שכנגד.
התביעה מתייחסת לנזקים שגרמו הנתבעים למושכר השייך לתובעת 1 אשר הושכר לנתבעת 1.
התביעה שכנגד מתייחסת בין היתר למצג שווא שהוצג בפני
הנתבעים, לגבי המושכר, בטרם נחתם הסכם השכירות.
גרסת התובעים:
התובעת 1 (להלן: "התובעת") השכירה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נכס שמיועד לשמש כמסעדה.
התובע 3 הינו בנו של התובע 2.

הסכם השכירות נחתם ביום 27.2.06 ( להלן – "ההסכם").
על פי ההסכם תקופת השכירות הינה מיום 1.3.06 ועד 28.2.07.

תקופת השכירות מתחלקת לשני חלקים.
החלק הראשון לתקופה של שישה חודשים שתהווה תקופת ניסיון (להלן - "תקופת הניסיון"), בסופה יתאפשר לנתבעת לסיים את ההסכם, אם תשלח הודעה מתאימה חודש לפני תום התקופה. בהעדר הודעה ימשך ההסכם לחצי שנה נוספת עד תום תקופת השכירות.
בתקופת הניסיון יעמדו דמי השכירות החודשיים על 8,000 ₪ ולאחר מכן על 5,500 ₪.

מי שהפעיל בפועל את המסעדה מיום חתימת ההסכם הוא הנתבע 2.
הנתבע 2 הינו בנו של הנתבע 3.

ביום 27.7.06 הודיע הנתבע 3 כי החליט לא להמשיך את הפעלת המסעדה מעבר לתקופת הניסיון.
המסעדה תוחזר ביום 3.8.06.

ביום 1.9.06 הוחזרו מפתחות המושכר והתובע 2 גילה כי המסעדה הוחזרה במצב מוזנח, ונגרמו לה ולציוד המצוי בתוכה נזקים כבדים.

התובעת מצרפת לתצהירה חוות דעת שמאי (להלן: "השמאי") שהעריך את הנזק שנעשה במושכר ובציוד שהושכר בסכום של 26,650 ₪.
במהלך תקופת השכירות לא שילמו הנתבעים את התשלומים השוטפים לרשויות, וביטלו את השיק האחרון על סך 8,000 ₪ בגין דמי השכירות בתקופת השכירות הראשונה.

ביום 23.9.07 הגיעו הצדדים להסכמה שניתן לה תוקף של

פסק דין
חלקי, על פי ההסכמה על הנתבעים, לשלם לתובע סך של 16,208 ש"ח בגין דמי השכירות שנותרו, חוב בזק וחשבון חשמל.

גרסת הנתבעים:
במהלך חודש פברואר 2006 ניהל הנתבע 3 משא ומתן עם התובע 2 לשכירות המסעדה.
התובע 2 הציג את יתרונות המסעדה. לדבריו מדובר במסעדה שפעלה עד לסוף חודש ינואר 2006, וניתן לחזור ולהפעיל אותה תוך מספר ימים.

דמי השכירות עבור המסעדה כללו גם תשלום עבור מוניטין.
מי שניהל בפועל את המסעדה היה הנתבע 2.
לאחר שנעשו כל ההכנות לפתיחת המסעדה, והמסעדה החלה לפעול, התברר שלא היה בסיס להבטחות שניתנו על ידי התובע 2.

התברר, כי במערכת החשמל לא היה קיים מפסק פחת, מערכת החשמל לא היתה תקנית, וסיכנה את המשתמשים.
המקררים שהיו במסעדה היו ישנים ולא תקינים וכתוצאה מכך התקלקלו מוצרי המזון.
במסעדה היה מותקן מפוח ששימש לשאיבת עשן מגריל הבשר.
המפוח היה לקוי ולא עמד בתקן הנדרש.
ביום 8.6.06 פרצה שריפה במסעדה ורק בדרך נס לא נגרם אסון בנפש.
המפוח נהרס כתוצאה מהשריפה, והנתבעת נאלצה לרכוש מפוח חדש לצורך המשך התפעול של המסעדה. כאשר עזבה הנתבעת את המסעדה, לקחה איתה את המפוח שרכשה, והתקינה בחזרה את המפוח הישן.
במסעדה היו מותקנים שני מזגנים.
כאשר שני המזגנים היו מופעלים בו זמנית, בעיקר בימי הקיץ, היה מפסק הפחת מנתק את זרם החשמל.
התברר בדיעבד, כי מדובר במזגנים ישנים, אשר התקלקלו מספר פעמים, וגרמו לצורך בהזמנת בעלי מקצוע.
המסעדה הושכרה ביחד עם כלי מטבח, אולם כלי המטבח היו ישנים, והנתבעת נאלצה לרכוש כלי מטבח חדשים.

לנתבעת טענות רבות לא רק לגבי הציוד המותקן במסעדה, אלא גם לגבי המבנה עצמו.
לטענתה, כתוצאה מאיטום לא מספק, חדרו מי גשמים למסעדה.

הנתבע 3 מפרט בתצהירו את המאמצים שעשה כדי לשלב את התובע 3 בצוות העובדים וזאת לבקשתו.
התובע 3 עשה במהלך העבודה ככל העולה על רוחו ולאחר יומיים הפסיק להגיע לעבודה.
לטענת הנתבעת, הטעתה אותה התובעת במהלך ניהול המשא ומתן לכריתת ההסכם.

הנתבעת מתייחסת לטענת התובעת לפיה לא שילמה את התשלומים, ומסבירה כי לא קיבלה את דרישות התשלום ולכן לא שילמה אותם.
כתוצאה מכך שלא קיבלה דרישות תשלום, נותק הטלפון כולל אפשרות השימוש במערכת כרטיסי האשראי.

הנתבעת תולה זאת בכך שהתובעת לא העבירה לה את דרישות התשלום.

כאשר קיבלה את דרישות התשלום שילמה אותם במלואם.

במהלך כריתת ההסכם הודיעו התובעים 2 ו- 3 לנתבעת כי למסעדה קיים ביטוח עד ליום 30.6.06.
לאחר שארעה השריפה, והנתבע 3 פנה לתובע 2 על מנת שיפעיל את הביטוח, נענה כי אין טעם להזמין את השמאי, שכן ממילא סכום ההשתתפות העצמית גבוה יותר מסכום הנזק.

לאחר שהמסעדה נוקתה משרידי השריפה, הזמין בעל מקצוע לצורך בדיקת מערכת הנידוף הקיימת ובחינה של האפשרות להקים מערכת נידוף חדשה.
אותו קבלן קבע:
"כל אביזרי המערכת לא תקניים ואינם מתאימים לתקן עשן הנדרש כיום במערכות נידוף שנותנות פתרון לאזורי עבודה שבהם מתקנים ואביזרים עם אש גלויה".

על מנת שניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את עמדת הגריל במסעדה, היה על הנתבעים להשקיע סכום שעולה על 40,000 ₪.
התובעים לא הסכימו לעשות זאת על חשבונם.

לאחר שהנתבע 3 הבין שהתובעים הונו אותו, במהלך המשא ומתן ובמשך תקופת השכירות, החליט לא לממש את האופציה הקיימת לתקופת שכירות נוספת, ולהפסיק את השכירות בתום תקופת הניסיון.
לטענת הנתבעת החזירה את המסעדה כפי שקיבלה אותה .
לא היתה קיימת כל מניעה כי התובעת תשכיר את המסעדה לשוכר חילופי, שכן הנתבעת הודיעה חודש מראש שאין בכוונתה להמשיך לשכור את המסעדה.
לטענת הנתבע 3 הפעיל התובע 3 את המסעדה עם אותו ציוד שהיה בה , ואשר לטענת התובעת נהרס על ידי הנתבעת.
כאשר נודע לתובעת, כי הנתבעת לא מתכוונת להשאר במסעדה, הפיץ התובע 3 שמועות לפיהם הנתבעת עוזבת את המסעדה ולכן לא הסכימו בעלי העסקים לספק לה סחורה.
נטען כי הדבר מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע.

בעקבות העברת המסעדה לנתבעת, הועבר חוזה השכירות של המקררים השייכים לחברת קוקה קולה מהתובעת לנתבעת.
הנתבעת החזירה לחברת קוקה קולה את המקררים.
התובע 3 התרעם על כך, תקף את הנתבע 2 וגרם לו לחבלה באפו. בגין כך הוגשה תלונה במשטרה.

הנתבעת מפרטת נזקים שנגרמו לה בסכום כולל של כ- 274,000 ₪ .
הסכומים העיקריים הינם הפסדים שנגרמו למסעדה כתוצאה ממצגי השווא בסכום של 114,000 ₪, הוצאת דיבה – 125,000 ₪, ונזקי התקיפה בסך 10,000 ₪.

תגובת התובעים:
בתצהיר העדות הראשית מתייחס התובע 2 לטענות הנתבעת ודוחה אותם .
התובע מפנה לסעיפי ההסכם שבהם נאמר במפורש כי הנתבעת בדקה את המושכר ומוותרת על כל טענה בגינם.
במהלך כל תקופת השכירות ואף במכתב המודיע על סיום ההסכם, לא הועלתה כל טענה כלפי מצבה של המסעדה.
מי שניסח את ההסכם הוא בא כוחה של הנתבעת.
התובעים לא התערבו בצורה כלשהי בניהול המסעדה על ידי הנתבעת, והנתבעת היא זאת שאחראית לכישלון עסקיה.

ההכרעה
לטענת הנתבעת ידעו התובעים על כך שקיימת תקלה במערכת החשמל.
תקלה זאת אינה מאפשרת הפעלת שני המזגנים יחד.
מאחר ותקופת ההסכם התחילה בחודש פברואר, חשו הנתבעים בתקלה רק בחודש מאי, המועד בו התעורר הצורך להשתמש במזגנים.

לנתבעים טענות על ליקויים במבנה ופגמים בציוד, פגמים שהתגלו במהלך תקופת השכירות.
התובעים כופרים בקיומם של פגמים, ומפנים להוראות ההסכם לפיהם על הנתבעים לתקן גם תקלות בציוד שהן בלאי טבעי (סעיף 9 להסכם).
התובעים מדגישים כי לא ניתנה כל הודעה על תקלה כלשהי במהלך תקופת השכירות.

הנתבעים לא הביאו לעדות את העד המרכזי, הנתבע 2 שהיה זה שהפעיל בפועל את המסעדה.

הנתבע 3 עצמו אישר שקיבל מהנתבע 2 את המידע לגבי בקשות וטענות שהועלו בפני
התובעים. (עמוד 20 שורות 14-13).

כאשר נשאל ישירות מדוע לא הביא את הנתבע 2 לעדות לא היה בפיו מענה (עמוד 20 שורות 16-15). עובדה זאת פועלת כמובן לחובת הנתבעים.

אין מדובר בעד חיצוני שקיים קושי לקבל את עדותו כי אם בבנו של הנתבע 3.
חקירת השמאי נערכה מספר שבועות לאחר שנשמעו העדים מטעם הצדדים.
הנתבעים לא ניצלו את ההזדמנות לבקש להגיש תצהיר נוסף בפרק זמן זה.

התובע 2 טען בתצהירו כי לא הועלתה במהלך תקופת השכירות כל טענה כלפי המושכר
(סעיפים 17-15 לתצהיר).

מתבקש היה כי ב"כ הנתבעים יפרט באוזני התובע 2, במסגרת החקירה הנגדית, את כל הטענות שהועלו כלפי המושכר בתקופת השכירות ויבקש ממנו התייחסות אליהם.
לא נשאלו שאלות בענין זה.

במכתב מיום 27.7.06 שבו מודיעה הנתבעת על החלטתה שלא להמשיך את ההסכם, מעבר לתקופת הניסיון, לא נאמר דבר על ליקוי כלשהו במסעדה.

הנתבע 3 מתאר בתצהירו בצורה לקונית את השריפה שארעה במסעדה ביום 8.6.06 כתוצאה ממערכת נידוף לקויה שלא הותקנה כראוי ובניגוד לתקן (סעיף 17 לתצהירו).

הנתבעים מסתמכים על מפרט טכני מיום 20.6.06 שניתן בעקבות השריפה, שם נאמר כי אביזרי מערכת הנידוף הקיימים אינם תקניים.

לא ניתן להסתמך על מפרט שעורכו לא הובא לעדות. ככל שהמדובר בשאלה שבמומחיות היה מקום להגיש חוות דעת כדין.

התובע 2 מתאר כיצד ארעה השריפה.
לדבריו השאירו הנתבעים על הגריל מאכל כלשהו שנשרף.
המפוח, שתפקידו לשאוב את העשן שאב את האש (עמוד 5 שורות 2-1).

התובע הגיע למקום דקות ספורות לאחר שפרצו הלהבות, והתרשם באופן אישי ומדברי הנתבע 2 לגבי האופן בו ארעה השריפה.

התובע 2 עשה עלי רושם מהימן, לא זיהיתי אצלו ניסיון להפריז בהיקף הנזקים שנגרמו לו והוא תאר בצורה מדויקת שיורדת לפרטים את האירועים.

אני מעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבע 3 שאיננו יודע חלק גדול מהעובדות מידיעה אישית.
המפוח שתפקידו לשאוב, לא יכול היה לגרום לשריפה.
לא הובאה כל ראיה על ידי הנתבעים לגבי הסיבה לפרוץ השריפה.
גם אם מערכת הנידוף לקויה וכאמור הדבר לא הוכח, לא הובאה ראיה לגבי קיומו של קשר בין הליקוי לבין השריפה שפרצה.

התובע 2 העיד, כי המסעדה עבדה באותה מתכונת ועם אותה מערכת נידוף במשך 8 שנים ולא ארעה כל תקלה (עמוד 5 שורות 6-5).
לפיכך, אני קובע כי הנתבעת אחראית לשריפה ולתוצאותיה.

הנתבע 2 טען בתצהירו כי במעמד חתימת ההסכם אמר לו התובע 2 שלמסעדה קיים ביטוח עד ליום 30.6.06.

לאחר שפרצה השריפה, פנה לתובע 2 וביקש שיזמין שמאי ויפעיל את הביטוח.
בתגובה אמר לו התובע 2 שסכום השתתפות העצמית גבוה מהנזק.

על פי האמור בסעיף 18 להסכם, על השוכר לבטח את המסעדה. נאמר בסעיף זה כי הנתבעת תשלם לתובעת את החלק היחסי עבור הביטוח השנתי שהתובעת שילמה בכפוף להצגת קבלות.

הנתבעת לא הוכיחה ששילמה את החלק היחסי בגין הביטוח.
הנתבעת לא שלחה מכתב דרישה לתובעת להפעיל את הביטוח.
מה שהנתבעת עשתה הוא, החליפה מערכת נידוף והמשיכה בהפעלת המסעדה.

התובע 2 העיד כי לא נערכה אליו פניה לגבי הפעלת הביטוח (עמוד 5 שורות 12-11).

הנתבע 3 העיד ושוב בעדות שמועה, כי בנו הנתבע 2 פנה לתובע 2 ונענה בתשובה לפיה גובה ההשתתפות העצמית גבוה יותר מסכום הנזק.
כאשר נשאל מה עשה בנידון, ענה, שהיו כל כך הרבה בקשות שלא נענו, עד שהתייאש מלבקש. הבקשות הן של הנתבע 2.

הגרסה של הנתבע 3 אינה מתקבלת על דעתי. אם קיים ביטוח והנזק מכוסה בפוליסה, ולטענת הנתבע 3 שולם על ידו החלק היחסי של הביטוח (עמוד 20 שורה 4) מדוע ויתר כל כך בקלות.
למרות דבריו של נתבע 3 לפרוטוקול, לא הוכיחה הנתבעת תשלום עבור הביטוח, וממילא על פי סעיף 18 להסכם האחריות לביטוח מוטלת עליה.
חלק ניכר מהנזקים, ובין היתר נזקים שבוצעו במזיד אינם מבוטחים (ראה עמוד 5 שורות 9-10).

התובע 2 העיד שהנתבעת באמצעות הנתבע 2 חיבלה במושכר (עמוד 5 שורות 10-8).
התובע 2 העיד שהנתבע 2 הרס את העציצים שהיו במסעדה כאשר שפך עליהם אקונומיקה (עמוד 10 שורה 24).
הנתבע 2 אמר לו שזכותו לנהוג במסעדה כרצונו (עמוד 11 שורות 11-10).

הנתבע 3 תאר בתצהירו כי התובע 3 תקף את הנתבע 2 וגרם לחבלה בגופו.
הנתבע 3 תאר בתצהירו כי התובעים הפיצו מידע בדבר כשלון העסק ולכן סרבו ספקים להתקשר איתם.

הטענת קיימות, ראיות לכך – איין.

בעדותו תאר הנתבע 3 כי בטרם נחתם ההסכם הציג בפני
ו התובע 2 מצג לפיו המחזור החודשי של המסעדה עומד על כ-50,000 ₪. בפועל עמד המחזור על כ- 20,000 ₪. (עמוד 13 שורות 10-6).
כאשר נשאל מדוע לא נאמר הדבר בתצהיר ענה שעורכי הדין כותבים את התצהירים. לאחר מכן בעקבות שאלה נוספת בעניין הוא משיב "פאשלה" (עמוד 20 שורה 1).

טענה זאת אינה מקובלת לא במישור העקרוני ולא במישור העובדתי.

מי שחותם על תצהיר לוקח על עצמו את האחריות לאמור בו ואינו יכול לגלגל אותה על עורך הדין.

רמת הפירוט בתצהיר מלמדת על כך שהוא כולל את כל טענותיו, ולא יתכן שהטענה המרכזית לפיה הוצג בפני
ו מצג שווא לגבי פוטנציאל העסק לא נכלל בו.

לאור האמור לעיל, אני מעדיף את גרסת התובעת ועל בסיסה יערך הדיון המשפטי.

על פי גרסה זאת ביטלה הנתבעת שיק בגין שכירות של החודש האחרון, לא שילמה את חשבונות החשמל בסכום של 7,277 ₪ חובות לרשות המקומית ומים בסך 2,317 ₪ ולבזק בסך 347 ₪.

כזכור הגיעו הצדדים להסדר בעניין זה, אולם הדבר מלמד על אופן התנהלותה של הנתבעת. כפי שעולה מת/1 ניסה ב"כ התובעים לגרום לנתבעת לשלם את החשבונות בטרם הגשת התביעה, ללא הצלחה.

הדיון המשפטי
לא מעט מהטענות שמעלים הנתבעים עומדות בניגוד לאמור בהסכם.

בסעיף 30 להסכם קיימת הצהרה של הנתבעת לפיה בדקה את המסעדה ומצאה אותה מתאימה למטרותיה. היא מוותרת על טענה בדבר פגמים גלויים או נסתרים.

סעיף 18 להסכם קובע את אחריות הנתבעת לבטח את המסעדה.

סעיף 20 קובע את חובתה לתקן כל נזק או תקלה כולל נזקים כתוצאה מבלאי טבעי של המכשירים לרבות מזגנים, מקררים ועוד.

הנתבעים טוענים שאין בסעיפים אלה בכדי להתגבר על הוראות סעיפים 6 ו- 7 לחוק השכירות והשאילה תשל"א- 1971.

על פי סעיפים אלה המשכיר לא מקיים את חיוביו אם הוא מוסר לשוכר נכס שלא מתאים מבחינת תיאורו או תכונותיו למה שהוסכם בין הצדדים.
כל התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות אלה נגועה בהטעיה ובחוסר תום לב.

הטענה מבוססת על ת"א 2076/05 (הרצליה) יואב אליהו נ' מרים ברהום ות"א (ראשל"צ) 729/05 רותם יפית נ' פרלמן מנחם (פורסם במאגרים המשפטיים).

לטענה קיים בסיס משפטי אולם היא נעדרת בסיס עובדתי.

הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת ידעה על פגמים או ליקויים נסתרים מהעין, ולא גילתה אותם לנתבעת.

ההיפך הוא הנכון, המסעדה פעלה באמצעות אותם מתקנים ומכשירים ללא תקלה במשך 8 שנים.
הרמת מסך

התובעים הגישו את התביעה גם כנגד הנתבעים 2 ו- 3 למרות שחתימת הנתבע 2 מופיעה כנציג הנתבעת.

בכתב התביעה מתוארות העובדות, כאשר לא מוזכרת במקום כלשהו הבקשה להרים את המסך בין החברה לבעלי מניותיה.

גם תצהיר העדות הראשית אינו מייחס מעשה מרמה כלשהו לנתבעים 2 ו-3 בגינם יש מקום להרים את המסך.

אי תשלום חוב, או החזרת המושכר במצב לא תקין, אינם מבססים עילה של הרמת מסך.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי שלושת הנתבעים הגישו תביעה שכנגד.
מכאן מסיקים התובעים שהנתבעים רואים את עצמם כבעלי עניין לגיטימי בתביעה.

טענות נוספות שמועלות בסיכומים הן טענות לפיהן חרגה הנתבעת מסמכותה והמדובר בשכירות שמשמשת למטרה זרה למטרות החברה.

טענות אלה לא נטענו בכתב התביעה ולא הוכחו.

על מי שמתקשר בהסכם עם חברה לתבוע אותה כאשר היא מפרה אותו. בנסיבות מקרה זה לא קיימת עילה להרמת מסך.

גובה הנזק:
התובע הגיש מטעמו חוות דעת של מומחה שהעריך את הנזק ב – 26,650 ₪.
הנתבעת עצמה בחרה לא להגיש חוות דעת מטעמה.
המומחה נחקר על חוות דעתו ועשה עלי רושם מקצועי ומהימן. התרשמתי שהמומחה לא הפריז בסכומים הנקובים בחוות דעתו.

המומחה העיד שביצוע שיפוצים אמור להמשך כשבועיים עד שלושה (עמוד 25 שורה 29).
לפיכך, יש להוסיף לסכום הנזק סך של 2,750 ₪ בגין הפסד דמי השכירות.

התביעה הוגשה בתחילה על סכומים גבוהים יותר, אולם ביום 23.9.07 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישולמו דמי השכירות, חוב בזק וחשבון החשמל באופן יחסי. הסכמה זו קיבלה תוקף של

פסק דין
חלקי.
על בסיס הסכמה זו שולם סכום של 16,208 ₪.

שכר הטרחה בגין אותו חלק מהתביעה לגביו הגיעו הצדדים להסכם, לא שולם ולכן יש להתחשב בסכום זה בקביעת שכר הטרחה.

סוף דבר:
אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 29,400 ₪ בתוספת הוצאות המשפט כולל שכ"ט מומחה בסך 1,155 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחית.
למרות שהתביעה כנגדם נדחית אינני מחייב את התובעים בהוצאות לטובתם שכם הם בעצמם הגישו תביעה כנגד התובעים 2 ו-3 שנדחתה אף היא.
התביעה שכנגד נדחית.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז תמוז (28 יוני 2010), בהעדר הצדדים.

27
בית משפט השלום ברמלה

28 מאי 2010
ת"א 4477-07 חברת פל רם ציוד ומערכות שתייה בע"מ
ואח' נ' אלקריף ואח'









א בית משפט שלום 4477/07 ויקטוריה אלקריף, יעקב אלקריף, אליהו אלקריף נ' חברת פל רם ציוד ומערכות שתייה בע"מ, גדי כץ, יעקב כץ (פורסם ב-ֽ 28/06/2010)