פסקי דין על בן אלי דוד

11551/98 תע     21/11/1999




תע 11551/98 מדינת ישראל נ' בן אלי דוד





מדינת ישראל

המאשימה:

נגד
בן אלי דוד

הנאשם:

ע"י ב"כ עוה"ד יעל שילגי

פסק דין
אני מזכה את הנאשם.

1. נגד הנאשם - בן אלי דוד
- הוגש כתב אישום שעניינו גרם תאונת דרכים כתוצאה מאי מתן זכות קדימה בפני
ה שמאלה לרכב הבא ממול וכן כתוצאה מנהיגה לא זהירה, עבירה על פי התקנות 64 א (2) ו- 21 (ג) לת"ת.

2. על פי כתב האישום, ביום 16.7.97 סמוך לשעה 16:15 בת"א נהג הנאשם מונית לאורך רח' ברודצקי והתקרב לצומת רח' ברזיל.

בהגיעו לצומת, פנה הנאשם שמאלה לרח' ברזיל מבלי ליתן זכות קדימה לרכב אשר הגיע מהכיוון הנגדי ברח' ברודצקי.

כתוצאה מכך, התנגשה חזית הרכב השני הנהוג בידי ליאור אהרוני (להלן: "עד התביעה") בדופן ימין אחורית של מונית הנאשם.

כתוצאה מהתאונה, נחבלו עד התביעה ונוסעת אשר היתה עימו וכלי הרכב ניזוקו.

3. הנאשם כפר בעובדות וטען כי האחריות לתאונה רובצת לפיתחו של עד התביעה.

4. התובעת המלומדת הגישה - במסגרת ראיות התביעה - תרשים אשר לפיו מסלול הנסיעה בכיוון עד התביעה מונה שלושה נתיבים. השניים השמאליים לנסיעה ישר והימני המופרד מהם על ידי אי תנועה מיועד לנסיעה ימינה בלבד.

5. עד התביעה חזר בעדותו על הנאמר בעובדות כתב האישום. העד סיפר כי נהג את מכוניתו בנתיב הימני מבין שניים וכי בנתיב השמאלי היתה מכונית אשר הסתירה לו את מונית הנאשם. העד סיפר כי בנתיב נסיעתו היו מהמורות עקב עבודות בכביש. כך או כך, העד הופתע בהבחינו במונית הנאשם בשעה שהיה 10 מטרים לפני הצומת ועל כן בלם אך עקב החולות בכביש התנגש עם חזית מכוניתו בדופן ימין של מונית הנאשם.

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי אמר בהודעתו במשטרה שבנתיב נסיעתו היו בורות אך לדבריו התכוון למהמורות. העד הכחיש כי נתיב נסיעתו היה סגור לתנועה.

משנשאל העד על ידי ב"כ הנאשם, האם לא נראה לו הדבר תמוה שנתיב נסיעתו היה פנוי לחלוטין בעוד שהנתיב השמאלי היה מלא בכלי רכב השיב:

"העובדה שהנתיב הימני היה ריק בעוד שהנתיב השמאלי היה מלא לא הדליקה לי נורה אדומה כי מנתיב זה אפשר לפנות ימינה".

6. הנאשם לעומתו, טען כי בכיוון נסיעת העד היה נתיב אחד בלבד לנסיעה, עקב העבודות אשר בוצעו בכביש. הנאשם הדגיש כי לדידו הנתיב הימני היה שוליים ולא כביש עקב הבורות והמהמורות אשר היו במקום ועל כן משנתאפשר לו לפנות שמאלה נתן דעתו לנעשה בנתיב היחיד אשר נותר לפליטה תוך שאינו מצפה כי רכב יגיע מהנתיב בו בוצעו העבודות.

לסיכום עדותו טען הנאשם, כי רק משהשלים את הפניה שמאלה והחל בכניסה לרחוב ברזיל, רק אז, ארעה התאונה ועל כן ולא בכדי המגע היה בין חזית מכונית עד התביעה לבין דופן ימין אחורית של מוניתו.

7. לאחר שמיעת הראיות הודעתי לאלתר על זיכוי הנאשם.
8. אני קובע כי אני נותן אמון מלא בדברי הנאשם כי בנתיב הימני - בו נסע עד התביעה - לא נותר כביש עקב העבודות אשר בוצעו במקום.

אני קובע כי ת2/ - התרשים - אינו משקף נכונה את פני הדברים ביום התאונה באשר גם עד התביעה וגם הנאשם טוענים כי במקום בוצעו עבודות ועד התביעה אף הגדיל עשוא בשעה שטען כי בכיוון נסיעתו היו שני נתיבים בלבד. הנאשם אף טען כי אי התנועה המפריד בין הנתיב הימני לבין הנתיבים השמאליים לא היה כלל במקום.

אני קובע כי עד התביעה הגיע לצומת במהירות בלתי סבירה בנסיבות העניין - 40 קמ"ש - ועל כן ומסיבה זו בלבד הוא לא הצליח לבלום את מכוניתו אשר החליקה על החול במקום.

9. ב"כ התביעה מלינה על הנאשם על כך שלא צפה את הופעת מכונית עד התביעה אף אם הנסיבות במקום היו כפי שתאר.

10. בשורה ארוכה של פסקי דין, אשר רק חלק מהם אמנה, נקבעה באופן מפורש מהות הצפיות החלה על האדם הסביר.

"צפיות אינה רק צפיות "טכנית" אלא גם צפיות "מהותית". השאלה אינה רק אם אדם סביר יכול לצפות לגרימת נזק בשל סטיה מרמת הזהירות אלא השאלה היא גם אם אדם סביר צריך לצפות לגרימת נזק בשל אי נקיטת אמצעי זהירות". (הדגשה שלי - צ.ק.).

ראה ע.פ. 186/80 יערי ואח' נגד מדינת ישראל
, פד"י ל"ה (1) עמ' 777.

"אין דורשים מנהג סביר לחזות מראש רשלנות רבתי מצד נהג אחר (להבדיל, למשל, מצד ילדים או מקרים חריגים אחרים שאינם לענייננו)".

ראה ע.פ. 737/81 ג'אבר נגד מדינת ישראל
, פד"י ל"ו (1) עמ' 608.

"מי שנכנס באיסור יודע, או על כל פנים חייב לדעת, שעלול הוא להתנגש בכלי רכב הבאים מכיוון אחר וההולכים לכיוון אחר. לעניין זה אין נפקא מינה אם כלי הרכב האחרים נכנסים לצומת בהיתר או שמא אף הם נכנסים אליו באיסור: הצפיה היא שהם נכנסים, ושהמסלולים שבצומת פנויים ושמורים לנהיגה בכיוונים האחרים בלבד".

ראה ע.פ. 546/73 מדינת ישראל
נגד רפופורט פד"י כ"ח (1) עמ' 780.

11. לדידי, עד התביעה נכנס לצומת באיסור משנהג על הנתיב בו בוצעו עבודות עפר. הנאשם לא צריך היה לצפות הופעתו מנתיב זה. לעד התביעה אצה הדרך והתאונה על תוצאותיה הינה באחריותו בלבד.

12. אשר על כן אני מזכה את הנאשם.


זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.

ניתן היום יב' בכסלו תש"ס, 21 בנובמבר 1999 במעמד הצדדים.
צ. קאפח, שופט

זיוה אברמוב / d011551980.1

בתי המשפט
8
תע 011551/98

בית משפט השלום (לתעבורה)
בתל-אביב - יפו

בפני
כב' השופט קאפח ציון








תע בית משפט לתעבורה 11551/98 מדינת ישראל נ' בן אלי דוד (פורסם ב-ֽ 21/11/1999)