פסקי דין על דנה בן חמו | פסקי דין על אלי גידור | פסקי דין על דן רכב ותחבורה ד.ר.ת |

167311/09 תאמ     01/07/2010




תאמ 167311/09 דנה בן חמו נ' אלי גידור, דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 167311-09 בן חמו נ' גידור ואח'






בפני

כב' השופט
חאג יחיא


תובעים

דנה בן חמו


נגד


נתבעים

1.אלי גידור
2.דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ




פסק דין



זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגמרו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב ג רכב נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח ביטוח חבות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2.


אין הנתבעים חולקים על אחריותם לגרימת הנזק ברכב התובע, עקב פגיעה בו מאחור והדיפתו לרכב שהיה לפניו, והם מודים כי הנתבע 1 אחראי לגרימת הזנק הן בחלק הקדמי והן בחלק האחורי של הרכב.


המחלוקת היחידה על גובה הנזק.


לכתב התביעה צורפה חוות דעת של שמאי מיום , על פיה התאונה הייתה ביום 2/11/08, השמאי בדק את הנזק ביום 24/11/08, וחוות הדעת הופקה ביום 28/11/08. טוו הזמנים בין מועד התאונה , בדיקת השמאי, והפקת חוות הדעת סבירים.


על פי חוות הדעת , סך כל הנזק אותו ראה השמאי ברכב התובעת והעריך אותו , הוא בסך של 7924 ₪ .

הכלל הנקוט בפסיקה הוא כי אן ניזוק חייב לתקן את נזקו על מנת לזכות בפיצוי על הנזק, כולל מע"מ , וכי אילו נטען כי הנזק ברכב לא תוקן, אזי זכאית התובעת לפיצוי על פי חוות הדעת של השמאי שלא נסתרה.


ואולם התובעת טענה כי היא כן תקנה את הזנק, במוסך, בסכום של 8000 ₪ ואף קבלה בזמנו קבלה.
במקרה זה הכלל הוא כי קבלה על תשלום בפועל של הוצאות תיקון נזק, עדיפה על חוות הדעת של השמאי. שכן קבלה היא ראיה על כך כי ההוצאה על תיקון הנזק נעשתה בפועל ממש, לעומת חוות הדעת של השמאי שהיא רק הערכה של הנזק ושל הסכום הצפוי להטבתו .


משהודיעה התובעת כי היא תיקנה את הרכב ואף קיבלה קבלה על התשלום, נסוגה חוות הדעת של השמאי מפני הקבלה , והקבלה היא הראיה הטובה ביותר על הוצאה .


ביום הדיון לא היתה בידי התובעת ראיה על ביצוע התשלום של 8000 ₪,היא בקשה וקיבלה בהסכמת בא כוח הנתבעים ארכה להמצאת קבלה, אך קבלה זו לא הוצגה.


לע נטען כי המסך בו בוצע התיקון נסגר או שלא ניתן לאתר את בעליו לע מנת לקבל העתק של הבקלה או ישור אחר על התשלום, ועל מקרה זה חל הכלל בדבר אי הבאת עד או אי הגשת ראיה
ע"י בעל דין, והאפשרות להסיק מכך שאילו הראיה
הוגשה היא לא היתה פועלת לטובתו של אותו בעל דין .


משלא הוגשה הקבלה אזי לא הוכח תלשום סכום של 8000 ₪ כטענת התובעת.


אולם נזק כן היה, והנתבעים מודים כי הרכב נפגע הן מקדימה והן מאחורה , שמאי קבע את שווי הנזק בסכום של קרוב ל 8000 ₪ . כיצד ינהג בית המשפט ?

אין זה מופרך לסבור כי בחיי היום יום קורה כי קיים פער בין חוות הדעת של השמאי, לבין הסכום אותו משלם בעל הרכב למוסך, לעתים זהו פער משמעותי .


מצד אחד אין ספק כ לרכבה של התובעת נגרם נזק, מצד שני התובעת לא הצליחה להוכיח את סכום הכסף ששלמה להטבת הנזק. במקרה כזה , שתי אסכולות נוהגות בבתי המשפט .

האחת גורסת כי מאחר והתובעת לא הוכיחה את ההוצאה להטבת הנזק במסמכים, תיחשב כמי שלא הוכיחה את תביעתה והיא תידחה .
השניה גורסת, כי אם מוכח כי נגרם נזק, אך התובע לא הצליח להוכיח את שוויו, ישום בית המשפט את הנזק על פי הבנתו, ניסיונו , ויתר המסמכים שהוגשו בתיק.

אני דוגל באסכולה השנייה .


אין זה סביר ואין זה צודק, כי ניזוק אשר הוכיח כי נגרם לו נזק, ואף זאת בהודאת בעל דינו הנתבע, אך לא הצליח להוכיח את הסכום המדויק להטבת הנזק, יצא קירח גם מכאן וגם מכאן .

על דרך האומדנא דדיינא , אני קובע כי שוויו כספי של נזק התובע הינו בסכום של 6500 ₪ .


המסקנה היא כי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 6500 ₪ בתוספת אגרת משפט ששולמה והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל,וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 1250 "ח ומע"מ כדין .





ניתן היום,
י"ט תמוז תש"ע, 01 יולי 2010, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 167311/09 דנה בן חמו נ' אלי גידור, דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/07/2010)