פסקי דין על אלי זהר | פסקי דין על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים/ רשות הרישוי

32690-05/10 עתמ     05/07/2010




עתמ 32690-05/10 אלי זהר נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים/ רשות הרישוי








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



5 יולי 2010

עת"מ 32690-05-10 זהר נ' משרד התחבורה






בפני


כב' השופטת
נגה אהד

העותר
אלי זהר


נגד

המשיב
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים/ רשות הרישוי




פסק דין



העותר, במסגרת עתירה זו, מבקש להורות על ביטול החלטת המשיב מיום 6.12.09, אשר אושררה על ידו ביום 10.1.10, בדבר פסילת רישיונו של העותר.


נימוקי העתירה:
לעותר ותק נהיגה רצוף מאז שנת 1959, עורך דין במקצועו, ובתוקף עבודתו גומע אלפי קילומטרים בחודש. במהלך חודש נובמבר 2009 קיבל העותר הודעה מהמשיב, לפיה נרשמו לחובתו 38 נקודות בתקופת צבירה של שנתיים, כדלקמן:
ביום 1.8.03 ביצע עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), שעניינה עבירת מהירות;
ביום 19.3.04 ביצע עבירה נוספת לפי תקנה 54(א) לתקנות;
ביום 27.1.05 הוטל על העותר לבצע קורס בסיסי בנהיגה נכונה, שהושלם בפועל על ידו ביום 2.3.05;
ביום 31.7.05 ביצע העותר עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות;
ביום 8.1.07 הטיל המשיב על העותר לבצע קורס ייעודי בנהיגה נכונה, שלא בוצעה על ידי העותר;
ביום 19.5.07 ביצע העותר עבירה לפי תקנה 64(ה) לתקנות, שעניינה נהיגה באור אדום – אי עצירה בקו עצירה;
ביום 6.3.09 ביצע העותר עבירה לפי סעיף 28(ב) לתקנות, שעניינה שימוש בטלפון בעת שהרכב נע;
ביום 21.4.09 הוטלה על העותר פסילת רישיון נהיגה ל-3 חודשים, וחידוש רישיון לאחר מבחן עיוני.

לטענת העותר, עסקינן בשאלות משפטיות בלבד, שהן:
א. האם תקופת הצבירה יכולה להיות מוארכת מעבר לשנתיים מקום בו בוצע אמצעי תיקון כנדרש?
ב. האם תקופת צבירה יכול שתעלה על 4 שנים ממועד ביצוע העבירה המוקדמת ביותר, אם לאו?
תשובה שלילית לאחת משאלות אלו, לטענת העותר, מחייבת קבלת העתירה.

לטענת ב"כ העותר, על פי לשון התקנות, תקופת הצבירה אינה יכולה להיות מוארכת אל מעבר לשנתיים מקום בו בוצע אמצעי תיקון כנדרש. ולענין זה מפנה ללשון התקנות (אליהן אחזור בהמשך) ול

פסק דין
עע"מ 4401/08 אושרי בן מוחה נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה תק-על 2008(3) 2838 בעמ' 2841 (מפי כב' השופט מלצר). כך גם מפנה לעת"מ (ת"א-יפו) 2180/08 פלג נ' משרד התחבורה תק-מח 2009(2) 9304 בעמ' 9307; וכן לעת"מ 3162/08 סומך נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה (פורסם בנבו).

כמו כן, נטען כי בכל מקרה תקופת הצבירה אינה יכולה לעלות על 4 שנים ממועד ביצוע העבירה המוקדמת ביותר. אי לכך, בכל מקרה לא הגיעה מכסת הנקודות שנצברו לחובתו לרף של 36 נקודות הנדרש לצורך הטלת פסילה ל-3 חודשים. ובענין זה מפנה את ביהמ"ש לעת"מ (ירושלים) 647/06 עו"ד אליעזר צוקרמן נ' משרד התחבורה תק-מח 2008(3) 7597 בעמ' 7602, ומבקש לאמץ החלטה זו, בניגוד למה שנקבע בעת"מ (חיפה) 22487-07-09 זאב נס נ' מדינת ישראל- משרד התחבורה/רשות הרישוי תק-מח 2009(3) 5888 בעמ' 5889. זאת, מאחר וכללי הפרשנות תומכים בצורה מובהקת בהעדפת פרשנותו של כב' השופט סובל.

ועוד לטענתו, השוואה של תקנה 54(ד) לתקנות התעבורה אל מול תקנה 547(ג) לתקנות התעבורה, מלמדת כי דווקא בתקנה 547(ג) מצא לנכון
מתקין התקנות לציין במפורש אפשרות בדבר הארכת תקופת הצבירה. מכאן, מכלל הן אתה שומע לאו: והלאו מתייחס לתקנה 547(ד), ומשמעותו היא שאין כל הארכה של תקופת הצבירה אל מעבר לתקופה של 4 שנים.

עוד נטען, כי יש לפרש חוק הפוגע בזכויות אדם באופן מצמצם, ובמיוחד כאשר מדובר בתקנות, שכן אז הפרשנות אמורה להיות מצומצמת במיוחד. ולענייננו, מדובר בפגיעה בזכויות יסוד של העותר, הן חופש התנועה, פסילת רישיון העותר תמנע ממנו חופש התנועה; והן חופש העיסוק, שכן פסילת רישיונו של העותר תביא לפגיעה משמעותית בשגרת עבודתו ותצמצם אפשרויות הגעתו מביתו למקומות עבודתו ולבתי המשפט בארץ.
לפיכך, מתבקש ביהמ"ש להורות על ביטול החלטת המשיב בדבר פסילת רישיונו של העותר.

טיעוני המשיב:
המשיב מבקש לדחות העתירה.
לא מדובר בפגם מינהלי המצדיק התערבות בימ"ש בשיקול דעת מקצועי וענייני של המשיב. מדובר בעותר החוזר ומבצע עבירות תנועה מסוכנות. לא היה די בקנסות שהוטלו עליו כדי להרתיעו מהישנות המעשים. אי לכך, אמצעי התיקון המינהליים, על פי שיטת הניקוד, מהווים כלי נוסף חינוכי והרתעתי המשמש את הרשות בהגנתה על האינטרס הציבורי.

עוד לטענת המשיב, העותר ביצע קורס בסיסי בהתאם לתקנה 549(א) וסיימו ביום 2.3.05, לאחר שנצברו לחובתו 16 נקודות בגין העבירות מיום 1.8.03 ו- 19.3.04, 8 נקודות לכל אחת מן העבירות.
ביום 31.7.05 ביצע העותר עבירה נוספת שלצידה 8 נקודות, וזאת בתוך פחות משנתיים מיום ביצוע העבירה הראשונה (מיום 1.8.03).
תקופת הצבירה הבסיסית הקבועה בתקנה 547(ב) הינה שנתיים.
ביום 21.2.07 הוזמן העותר לקורס ייעודי על פי תקנה 549(ב), לאור העבירות המצטברות ל-24 נקודות מיום 1.8.03, 19.3.04 ו- 31.7.05.
אין מחלוקת כי העותר לא סיים ההדרכה עד למועד הדיון, ואמור לבצע התיקון עוד בטרם מתן

פסק דין
בעתירה זו.
ביום 1.6.09 נשלחה הודעה על פסילת הרישיון עם פירוט העבירות המצטברות ל-38 נקודות, שהן העבירות המצוינות לעיל בתוספת עבירה מיום 19.5.07 שבצידה 10 נקודות, ועבירה מיום 6.3.09 שבצידה 4 נקודות.

לטענת המשיב, יש לדחות הפרשנות המוצעת על ידי העותר. לאור הוראת תקנה 547(ד) לתקנות, משלא בוצע אמצעי תיקון שהוטל על נהג, ימשיכו הנקודות לעמוד בתוקפן ולהיצבר לנקודות נוספות, ובהתאם לכך יוטלו אמצעי תיקון נוספים אשר השלמתם תהווה תנאי בלעדיו אין למחיקת הנקודות.


לגופו של עניין:

תקנות התעבורה הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן:

544 – חיוב בנקודות (תיקון: תשס"ג[2]):
"הורשע בעל רישיון נהיגה (להלן בחלק זה – נהג) בעבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השישית, יחויב בנקודות כמספר שנקבע בה לצד אותה עבירה שבה הורשע".

547 – סיכום נקודות וצבירתן (תיקון: תשס"ג[2]):
"(א) רשות הרישוי תסכם את מספר הנקודות התקפות הרשומות לחובת נהג וכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות.
(ב) נקודות שחויב בהן נהג לפי תקנה 544, יעמדו בתוקפן במשך שנתיים מיום ביצוע העבירה (להלן – תקופת הצבירה), ומועד רישומן לא יובא בחשבון לעניין חישוב תקופת הצבירה.
(ג) הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה 22 נקודות או יותר, תוארך תקופת הצבירה שלו בשנתיים, ותעמוד על ארבע שנים.
(ד) על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו- (ג), הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה הקבועה בהן, לפי העניין, 12 נקודות או יותר, הן יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנה 549 או 551
".

548 – אמצעי תיקון (תיקון: תשס"ג[2]):
"אמצעי התיקון כאמור בתקנה 547(ד) הם אלה, כולם או מקצתם:
1. קורסים בנהיגה נכונה ומבחן בסופם;

2. מבחן עיוני בנהיגה;
3. מבחן מעשי בנהיגה;
4. פסילתו של נהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה או עד למילוי תנאים שקבעה רשות הרישוי;
5. בדיקות רפואיות
."

549 – הטלת אמצעי תיקון (תיקון: תשס"ג[2]), תשס"ז[7]):
"(א) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות, יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקרוס בסיסי מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן.
(ב) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות, יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן.
(ג) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית, לפי תקנה 205.
(ד) נהג אשר רישיונו נ-פסל וחודש לפי תקנת משנה (ג) וצבר פעם נוספת בתוך לא יותר משש שנים מיום שחודש רישיונו לפי תקנת משנה (ג), 36 נקודות או יותר, ייפסל רישיונו ל-9 חודשים ויחודש בתום התקופה האמורה, רק לאחר שיעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ובבחינות כאמור בתקנות 202-201
".


למקרא פסקי הדין אליהם הופניתי על ידי הצדדים, בין אלה שאוזכרו בגוף פסק הדין כאמור לעיל ובין אלה שהובאו בכרך האסמכתאות, למקרא התקנות הרלוונטיות, ולאור כללי הפרשנות, הגעתי לכלל מסקנה כדלקמן:
תקנות 547(ב) ו- (ג) קובעות את תקופת הצבירה של העבירות בהן חויב נהג בנקודות על פי תקנה 544, שהן תקופות של שנתיים ו-4 שנים בהתאמה.
תקנה 547(ד) מציינת כי הנקודות בתוך תקופות הצבירה יעמדו בתוקפן כל עוד לא ביצע הנהג אמצעי תיקון. היה וביצע אמצעי תיקון, כי אז בחלוף שנתיים מיום ביצוע העבירה/עבירות כאמור בתקנה 547(ב), או 4 שנים כאמור בתקנה 547(ג), תימחקנה הנקודות.
אך, כל עוד לא בוצע אמצעי תיקון, תורחב תקופת הצבירה, על אף כל שנאמר בתקנות משנה (ב) ו- (ג) לעיל, אל מעבר לשנתיים ו- 4 שנים ללא הגבלת זמן (לדוגמה, אפשר והנקודות יעמדו בתוקפן גם
5, 6, 7 שנים ואילך) ואלה תימחקנה רק אם יבוצע אמצעי תיקון, לאחר שבוצע אמצעי תיקון כאמור ובעבור השלמת תקופת הצבירה החלה בגין אותן נקודות.

כל פרשנות אחרת אינה אפשרית, ואין בה כל היגיון. שאם לא כן, יינתן פרס לעבריין הנהג, הצובר עבירות, מבלי לציית לאמצעי תיקון, ויהא מצבו דומה לאותו נהג שביצע עבירה שבצידה מספר נקודות פחות מהמספר הכולל המחייב ביצוע אמצעי תיקון, ובשני המקרים יימחקו הנקודות בתום תקופת הצבירה.
על פי פרשנות זו (שאינה נכונה לדעתי), ייתכן מצב נוסף, לפיו נהג שביצע עבירה שלצידה מספר נקודות שאינו מחייב אמצעי תיקון (להלן: "נהג א'"), יהיה גרוע יותר ממצבו של נהג שביצע עבירה ובשל מספר הנקודות שצבר יחויב לבצע אמצעי תיקון, יבצע אמצעי התיקון הלכה למעשה כעבור שנה מיום ביצוע העבירה, ובגין כך יימחקו לו הנקודות בתום ביצוע אמצעי התיקון, וזאת עוד בטרם הסתיימה תקופת הצבירה. קרי, הנקודות אצל נהג א' יעמדו בתוקפן שנתיים מלאות מיום ביצוע העבירה, ואילו אצל נהג ב' הנקודות יימחקו קודם למלאת שנתיים, על פי הדוגמה לעיל.
ולא לכך הייתה כוונת המחוקק.
לאור האמור לעיל, נדחות טענותיו של העותר בשאלה זו.

כך, גם לא אוכל לקבל הפרשנות המוצעת על ידי העותר לפיה חוק הפוגע בזכויות אדם צריך להתפרש באופן מצמצם.
אינני מוצאת כי פסילה זמנית של רישיון הנהיגה לעותר, כמו גם חיובו לעבור מבחן עיוני, מהווה פגיעה קשה בזכות יסוד של חופש התנועה וחופש העיסוק.
פסילה זו, בהיותה אמצעי תיקון המונהג על פי שיטת ניקוד, מהווה איזון ראוי בין הפגיעה הנטענת בנהגים לבין האינטרס הציבורי והחובה להגן על כלל

המשתמשים בדרך. אלה מהווים אמצעים מידתיים, בהתחשב בסיכון לשלום הציבור מנהיגתם של עברייני התנועה, שהאמצעים העונשיים המוטלים בבתי המשפט לא היוו הרתעה מפני המשך ביצוע עבירות.
לענין זה ראה עמ"נ (מחוזי חיפה) 369/06 חיו סמי נ' משרד התחבורה (פורסם בנבו); עת"מ (מחוזי חיפה) 6484-12-09 ג'הסי נ' משרד התחבורה (פורסם בנבו).

ולענייננו, כל טענות העותר נדחות.
החלטת המשיב התקבלה כדין. ההחלטה סבירה, מאוזנת ומידתית.


העתירה נדחית.




העותר ישלם למשיב הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי-כח הצדדים.

ניתן היום,
כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 32690-05/10 אלי זהר נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים/ רשות הרישוי (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)