פסקי דין על ג'אנם פרחאן | פסקי דין על אסעד ג'אנם | פסקי דין על טאפש עפו ואח' |

2723/05 א     05/07/2010




א 2723/05 ג'אנם פרחאן נ' אסעד ג'אנם, טאפש עפו ואח'








בית משפט השלום בעכו



ת"א 2723-05 פרחאן נ' ג'אנם ואח'







בפני

כב' השופטת
שושנה פיינסוד-כהן


תובע / נתבע שכנגד

ג'אנם פרחאן
ע"י ב"כ עוה"ד פואד ח'יר


נגד


נתבע / תובע שכנגד
נתבע / שולח הודעת צד ג'

1.אסעד ג'אנם
ע"י ב"כ עוה"ד סאמר עלי

2.טאפש עפו
ע"י ב"כ עוה"ד שפיק מרעי


נגד


צד שלישי

1.גמאל סלמאן
ע"י ב"כ עוה"ד סאמר עלי

2.אסעד ג'אנם





פסק דין


1.
התובע, מר ג'אנם פרחאן
(להלן: "התובע") הגיש תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יורה לנתבעים להימנע מלחסום בכל דרך שהיא את דרך הגישה המזרחית המחברת בין כביש 35 לחלקתו של התובע חלקה 7 בגוש 19505 בבית ג'אן (להלן: "הדרך").

2.
הנתבע מס. 1 , מר ג'אנם אסעד (להלן: "הנתבע 1 " ו/או "מר אסעד" ) הינו הבעלים של חלקה מס. 8 באותו הגוש, אשר בתוכה עוברת הדרך.
מדובר בבן דודו של התובע.

הנתבע
מס. 2, מר טאפש עפו (להלן: "הנתבע 2" ו/או "מר עפו") מתגורר בחלקה 9 הוגבלת בחלקות 7 ו-8
ועושה שימשו בחלק מן הדרך על מנת להגיע גם הוא לביתו. מר עפו שלח הודעת צד ג' נגד נתבע 1 וכן נגד מר סרחאן בה טען כי הם פעלו על מנת שתוואי כביש 35 הוסט ממסלולו המקורי.

יש לציין כי הנתבע 1 הגיש כתב תביעה שכנגד
בה טען לנזקים שגרם לו התובע עת פרץ את הדרך.

3.
עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה לנתבעים
כמבוקש בסעד הקבוע. (בש"א 3592/05). לאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה על ידי החלטה הנעתרת למבוקש באופן חלקי כך שהותר לתובע לעשות שימשו בדרך לצרכים חקלאיים.

4.
על מנת להבין את טענות הצדדים מן הראוי כבר עתה לציין כי במסגרת הדיון בתיק מונתה מודדת מומחית מטעם בית המשפט, הגב' וופא אליאס. דומה בעיני כי המומחית לא התייחסה לכלל השאלות אשר הוצגו בפני
ה ובכלל זה לשאלה האם הדרך בה מדובר תואמת את תוכנית המתאר. אולם, התשריט אשר הכינה משמש כבסיס ל

פסק דין
זה. לפיכך התשריט מסומן במ/1 ויהווה חלק בלתי נפרד מ

פסק דין
זה.


טענות הצדדים

5.
התובע טוען כי הדרך הינה החיבור היחיד בין חלקה 7 לעולם החיצון. במשך עשרות שנים נהגו התובע ואבותיו לעבור בדרך זו ללא כל הפרעה. לפיכך, רכשו זיקת הנאה וזכות מעבר מכוח שנים. אנשים נוספים רבים
עברו בדרך ללא כל הפרעה עד שימים אחדים לפני הגשתה תביעה החלו הנתבעים למנוע את הגישה לדרך בפני
התובע ובניו ולחסום אותה.

6.
הנתבעים טוענים כי קיימת דרך גישה נוספת לחלקה 7 והיא דרך המחברת את החלקה לכביש אחר,
דרך הצד המערבי של חלקה 7. ביקור במקום לימד כי אכן חלקה 7 בנויה משני חלקים האחד גבוה יותר, בו בנה התובע שלושה בתים והוא מחובר לכביש מן הצד המערבי. יתרת החלקה מצויה במפלס נמוך יותר. המחלוקת בין הצדדים לעניין זה הינה למעשה האם יכול התובע לעשות שימוש בדרך המערבית גם לצורך המפלס הנמוך של החלקה, כטענת הנתבעים, או שמא הפרש הגבהים אינו מאפשר זאת, כטענת התובע, ולצורך כניסה לחלק זה של החלקה התובע נאלץ לעשות שימוש במעבר דרך חלקה 8 של הנתבע מר אסעד. כפי שניתן יהא ללמדו בהמשך איני נדרשת להכרעה בשאלה זו.

7.
עוד שאלה המעוררת מחלוקת בין הצדדים היא היחס בין הדרך המתכוננת בתוכנית המתאר, כביש 35 לבין הדרך בה עשה התובע שימוש בפועל לפני חסימתה והגשת התביעה. כלומר, מה הוא תוואי הדרך המדויק בו עוסקת תביעה זו והאם הוא תואם את תוכנית המתאר.


מיקום תוואי הדרך

8.
הדרך המתוארת בתשריט המומחית, במ/1 במספר 35
מתוארת על ידה בחוות הדעת כדלהלן-

"בגבול המערבי של חלקה 8 (חלקתו של הנתבע 1 מר אסעד – ה.ש.- שפ.כ.) והמשותף לגבול המזרחי של חלקה 9 (חלקתו של הנתבע 2 מר עפו – ה.ש.- שפ.כ.) בגוש 19505 יש חלקת דרך מס' 35 המאושרת לפי גוש רשום ברוחב 2 מ' צבועה בתוכנית המדידה המצורפת בכתום. אותה דרך גובלת את חלקה 7 בצידה הדרומי."
המומחית התבקשה לאתר את הדרך הקיימת בפועל למעבר לחלקה 7 על פני שטחה של חלקה 8 אולם ציינה "על פי המצב הקיים לא רואים בצורה מפורשת דרך עפר פרוצה מחלקה 8 בגוש 19505 שמובילה לחלקה 7 בגוש 19505."

9.
עוד יש לציין כי עיון בתשריט המומחית במ/1 מלמד כי דרך 35 ככל שהיא מובילה מצד דרום מזרח לחלקה 7, על פני חלקה 8, עוברת בגבול החלקה 8. אולם, מבנים הקיימים בחלקה 9, חלקתו מר עפו, עוברים את גבולות חלקה 9 לתוך חלקה 8 ואף חוסמים את דרך 35 על פי התוואי המתואר בתשריט במ/1.

10.
נשאלת השאלה מה הוא תוואי הדרך המדויק אשר בית המשפט מתבקש ליתן סעד המונע את חסימתו, האם הדרך אשר נטען כי נפרצה על ידי התובע או שמא תוואי דרך 35 כמתואר בבמ/1. לצורך בחינת שאלה זו יש לבחון את כתב התביעה כפי שהוגש על ידי התובע, הקובע את גבולות הדיון וסמכותו של בית המשפט.

11.

בתשריט המודד מר יוסף עלי המצורף לתביעה מסומנת
דרך מעבר בחלקה 7 המתחברת לתוואי הישן של כביש 35 (מצד דרום מזרח) דרך זו תואמת את הדרך המתוארת בתשריטה של המודדת וופא אליאס במ/1 כדרך הכתומה, החלק מדרך 35 המחבר בין הכביש הסלול כיום לבין חלקה 7.
במפת המודד מטעם נתבע 1 מר קבלאן נאהי משורטטת דרך אחרת מזו שבתשריטו של מר עלי. ככל שהתובע עושה שימוש בדרך שאינה זו שבתשריט המודד
מטעמו, הרי שתביעתו אינה מתייחסת לזכויות בדרך זו, הוא אינו טוען לזכויות בה ואף לא ביסס ולו לכאורה זכויות כאלה.

12.
לפיכך הדרך נשוא המחלוקת הינה חלק מהתוואי הישן של כביש 35, המסומנת בתשריט
במ/1, בקטע הדרך המסומן בין הנקודות א ו-ב אשר סומנו על ידי על גבי במ/1.


עמדת הנתבעים ביחס לדרך 35

13.
בכתב הגנתו הנתבע 1, מר אסעד
התנגד לסעד המבוקש. לטענתו, התובע מבקש לעבור בדרך שונה מדרך 35 ולכך אינו מסכים. במסגרת סיכומיו בתיק הודיע נתבע 1 כי מעולם לא התנגד לכך שהתובע יעשה שימוש בדרך המתוארת בתשריט המודד מטעם התובע (סע' 5). משהסכים הנתבע 1 בסיכומיו לכך שהתובע יעשה שימוש בדרך המהווה את נשוא הדיון, נותר לדון בטענותיו של נתבע 2, מר עפו, המתנגד נחרצות לכך שהתובע יעשה שימוש בדרך זו.

14.
כאן מגיעים ללבה של המחלוקת שכן, הדרך מצויה בחלקה 8, בבעלות מר אסעד, בן דודו של התובע. אולם, הדרך עוברת בצמוד לביתו של מר עפו, וחוצה מבנים אשר בנה, החורגים מגובלות חלקתו אל תוך גבולות חלקת הנתבע 1, מר אסעד. יש לציין כי מר אסעד לא הגיש הודעת צד ג' נגד מר עפו.


דיון בהגנת הנתבע 2 מר עפו

15.
הנתבעים הציגו מכתב של מהנדס המועצה המקומית בית ג'ן המסביר השתלשלות העניינים ביחס לכביש 35.
התוואי המתוכנן של כביש 35 עובר בסמוך לגבולה המערבי של חלקה 7 ומגיע ממש בסמוך לה. תוואי זה שימש למעבר משנת 1977 ואילך (לשיטת התובע, אף קודם לכן). בשנת 1997 החלה המועצה בסלילת כביש 35 אך בעבודות הסלילה נתקלה בקושי ביצועי. לפיכך הסיטה את תוואי הכביש מזרחה. לאחר סלילת כביש 35 אין כוונה לבצע כביש בתוואי הישן של הדרך (יש לציין כי בתשריט המצורף למכתב סומן התוואי הישן של כביש 35 במקום שגוי אך אין בכך כדי להמעיט מהאמירה כי אין כוונה לסלול אותו).
לאור הטיית התוואי, ניתנה למשפחת חסן ועפו טאפש זכות מעבר בחלק מחלקה 8 כדי לאפשר כניסתם לביתם בחלקה 9, כך שהחלק בו הם עוברים מקשר את חלקה 9 לכביש 35 החדש. נתבע 1 נתן הסכמתו לכך וקיבל פיצוי.
(נספח ה' לכתב ההגנה של נתבע 2 – מכתב מהנדס המועצה המקומית בית ג'ן, על מצורפיו).

16.
כביש 35 בתוואי החדש, כפי שנסלל, אינו עובר בצמוד לחלקה 7. ככל הנראה לאחר סלילת כביש 35 במיקומו החדש, על התוואי הישן של כביש 35, נבנה קיר בטון, החוסם חלק ממנו.
בסמוך לו, בחלקה 9,
בנוי
ביתו של נתבע 2.

17.
התוואי הישן של כביש 35 והכביש שנסלל בפועל עוברים בחלקה 8. נראה כי בתב"ע הרלבנטית מופיע עדיין התוואי הישן של כביש 35.

18.
מן האמור לעיל יחד עם חוות דעת המומחית למדתי כי ישנן שתי דרכים המכונות 35, האחת הדרך המקורית על פי
תוכנית המתאר והשנייה הדרך המוסטת הקיימת בפועל. הדרך בה אנו עוסקים הינה חלק מן התוואי הישן של דרך 35, המסומנת בכתום בבמ/1, בין הנקודות א' ו-ב'.

19.
הסטתו בפועל של כביש 35, יצר מצב בו למעשה המחלוקת על השימוש בדרך הינה בין התובע לנתבע 2, שכן הוא אשר קיבל את זכות המעבר בדרך ועשה בה שימוש כדרך ייחודית לו. לפיכך יש לבחון את זכויותיהם הנטענות בדרך והאם הן מתחרות ככל שהן בלעדיות.


האם קנה התובע זכויות בדרך

20.

בתצהירים שהציג התובע אין ציון מועד מסויים ממנו החל להעשות שימוש בדרך. מצוין כי נעשה בה שימוש מזה דורות. דומה בעיני כי לאור האמור בתצהירי הצדדים, במכתב מהנדס העיריה ולאור העובדה שהתוואי הישן של דרך 35 מופיע בתכנית המאושרת ג/658 החלה על הגוש לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי אכן דובר בדרך שנעשה בה שימוש בפועל במשך שנים רבות.

21.
בשנת 1997-1998 נסלל כביש 35 החדש במקום התוואי
הישן של הכביש. אני מוכנה לקבל את טענת התובע כי המשיך לעשות שימוש בתוואי הישן של הכביש גם לאחר שנת 1998. יש לבחון האם יש בכך כדי להקנות לו בדרך זיקת הנאה מסוג זכות מעבר, לה הוא טוען. התובע משתית תביעתו על קיומה של זיקת הנאה שנרכשה מכוח שימוש רב שנים בדרך, דהיינו מכוח התיישנות.

22.
זיקת הנאה מוגדרת בסע' 5 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"):

"זיקת הנאה היא שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם".

זיקת הנאה היא זכות קניינית, היא פועלת כלפי כל מי שרוכש זכויות במקרקעין הכפופים (המקרקעין (דיני קניין החזקה ושימוש, י. וייסמן (2005), להלן: "וייסמן", 490).

23.
סע' 94 לחוק שכותרתו "זיקה מכוח שנים" קובע:

"(א)
מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.
(ב)
הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיף קטן (א)
".

24.
לאחר שנרכשה הזכות מכוח השימוש הממושך ניתן לרשמה במרשם המקרקעין אך אין חובה לעשות זאת (וייסמן, 519). רכישת זיקת הנאה מכוח התיישנות יכולה להתבצע במקרקעין מוסדרים ובמקרקעין בלתי מוסדרים, סע' 94 אינו מבחין בין סוגי המקרקעין (וייסמן, 520). כך שאין הסדר המקרקעין משליך על עצם רכישת הזכות. שאלה היא האם מועד עריכת הסדר המקרקעין עוצר את מרוץ ההתיישנות ומתחילו מחדש (כפי שנפסק בע"א 547/74 אסעד אברהים חטיב נ' מדינת ישראל ו-5 אח', פ"ד ל(2), 440 ,443-444 ביחס לרכישת זכות בעלות במקרקעין מכוח חזקה ועיבוד).

25.
איני סבורה כי מניין השנים הינו מהותי במקרה שלפני שכן התובע כשל בהוכחת יסוד בסיסי לשם רכישת זכות מכוח התיישנות. על הטוען לרכישת זיקת הנאה מכוח התיישנות להוכיח כי השימוש במקרקעין הכפופים נעשה בניגוד לרצונו של בעליהם וללא הסכמתו. שימוש המתבסס על הסכמה אינו יכול להניב זיקת הנאה מכוח התיישנות (ויסמן, 528). הנטל להוכיח חזקה נוגדת מוטל על הטוען לה (ע"א 04 / 2669 יחיא חיריה נ' עיריית לוד [פדאור (לא פורסם) 06 (26) 830], 1-2). בחינה השאלה האם השימוש נעשה ברשות או בניגוד להסכמה נעשית בהתאם להשקפתו של המשתמש. משתמש שתמך את השימוש בנכס ברשות שקיבל, מקפח את יכולתו להעלות טענת התיישנות (ויסמן, 129).

26.
בכתב התביעה טען התובע כי במשך כל השנים נעשה שימוש בדרך על ידו ועל ידי אחרים, ללא מפריע וללא כל התנגדות מצד בעל המקרקעין לשימוש זה. התנגדות זו התעוררה, לשיטתו, רק ימים ספורים לפני הגשת התביעה (סע' 6-9 לכתב התביעה). למעשה טענתו של התובע היא כי מאז ומתמיד הותר לו לעשות שימוש בדרך שבחלקה 8. דהיינו, לא נטען כלל וממילא לא הוכח קיומו של יסוד השימוש הנוגד במקרקעין.

27.
משעשה התובע שימוש בדרך שבחלקה 8
בהסכמת בעלי החלקה, אינו יכול לרכוש זכויות מעבר בה מכוח סע' 94 לחוק.

אציין לעניין זה כי הסכמת בעלי החלקה אשר על פי עטנות התבוע הייתה עד ימים אחדים לפני הגשת התביעה, ברור כי אינה מתייחסת לתוואי הדרך העובר בחלק החלקה המצוי בחזקת הנתבע 2, שכן תוואי זה בנוי, וברור הוא כי הבניה כמוה כאי הסכמה למעבר. דומה בעיני כי במנקודה זו חל ערבוב בין תוואי הדרך בו צעד התובע, העובד בתוך חלקה 8 ולא בגבולה, לעומת תוואי הדרך אליו מתייחס תשריט המודד מטעם התובע, והוא נושא תביעה זו, העובר בגבול החלקה, בשטח לו טוען הנתבע 2 לזכויות מעבר.

28.
יש לבחון האם נתבע 1 התיר שימוש בדרך שבחלקתו הרי בגדר נותן רשיון שימוש במקרקעין: "לצורך היווצרותו של רישיון במקרקעין די בהתנהגותם של בעלי המקרקעין, ממנה ניתן להסיק, שהסכימו בדיעבד לשימוש של אחר ברכושם והשלימו עמו, ואין צורך בהסכם מפורש" (ע"א 496/82 יצחק רוזן ו-4 אח' נ' יגאל סלונים, עו"ד ואח'
, פ"ד לט(2), 337, 339-340).

29.
להבדיל מזיקת הנאה שהיא זכות קניינית, הענקת רשיון הינה זכות חוזית.
באשר לזכותו של בעל מקרקעין לבטל רשיון נפסק:

"מערכת יחסים משפטית המבוססת על הרשאה, איננה מונעת מכל וכל את ביטולה של ההרשאה... רשות רשות, נסיבותיה ותנאיה".
(רע"א 318/88 סלאמה עוודה עיד אל טוחי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מג(2), 158, 161-162).

על בית המשפט לשקול האם משיקולים של צדק ראוי להותיר את הרשיון על כנו למרות התנגדותו של המבקש לבטלו (עניין יצחק רוזן, 339-340).

30.
כאמור, נתבע 1 הסיר התנגדותו מפני שימושו של התובע בדרך המריבה. נותר לדון במעמדו של נתבע 2 והאם רשאי הוא לשלול מהתובע את זכות המעבר בדרך.

31.
נתבע 2 הוא בעליה של חלקה 9 הגובלת בחלקה 8 מצד מערב. הוא עושה שימוש בחלק מדרך המריבה כדי להגיע לביתו. הבסיס לכך הוא הסכם שנחתם בשנת 1998 בין המועצה המקומית בית ג'ן, נתבע 1, נתבע 2 ואחרים, שלשונו כדלקמן (חלק מנספח ה' לכתב הגנתו):

"הסכם בין מועצה מקומית בית ג'ן לבית מר אסעד סאלח גאנם...בעל קרקע גובלת לכביש 35.
1.
בתאריך ... ועפ"י בקשת מר אסעד סאלח גאנם הגיעו נציגי המועצה שחתימותיהם מופיעות בסוף הסכם זה להערכת נזקים בחלקה 19505/8 הגובלת כביש 35.
2.
במעמד זה נציגי המועצה העריכו את הנזק בחלקה בסעיף 1 (חלקה 19505/8) בסך 6000 ₪ (ששת אלפי ₪) בגין עקירת עצי פרי ופיצוי עבור הקרקע לטובת הרחבת הכביש.
3.
בעל הקרקע שבנדון מר אסעד גאנם הצהיר שלאחר קבלת הפיצוי בגין נזקים אלו אין לנ"ל תביעות הן מהמועצה והן משכניו ולרבות מר עפו פאיז טאפש ומר חסן פאיז טאפש והם יהיו בעלי זכות שימוש בדרך שמסתעפת מכביש 35 לכיוון החלקה שבנדון שנזוקה וזאת תמורת דרך הגישה שנחסמה למר עפו ולמר חסן בחלקתם מס' 19505/9

" (ההדגשה שלי, ש.פ.כ). על ההסכם חתומים, בין היתר, נתבע 1 ונתבע 2.
32.
במכתבו של מהנדס המועצה מיום 5.10.05 (נספח ה' לכתב ההגנה) ניתנו הבהרות ופרשנות להסכם זה אולם דומה בעיני כי אין בפרשנות זו כדי לשנות את האמור במפורש בהסכם ולהוסיף עליו מה שלא נאמר בו. במכתב המהנדס נאמר כי הפיצוי ששולם לנתבע 1 הינו עבור שטח קרקע המסומן בתשריט המהנדס כשטח המוביל לביתו של נתבע 2. עוד נאמר כי שטח זה יועד לצורך מעבר למשפחות עפו וחסן טאפש לדירותיהם.

33.
מההסכם בין המועצה והנתבעים עולה כי נתבע 1 העניק לנתבע 2 רשיון מעבר בחלקה 8
לצורך הגעה לדירתו. עוד עולה כי ניתן לנתבע 1 פיצוי בגין כך, דהיינו ניתנה תמורה. עם זאת אין מאומה בהסכם זה כדי לשלול מאת נתבע 1 את זכותו בחלק זה שנותר בבעלותו. אין דבר בהסכם המלמד על כך כי המדובר בזכות שימוש בלעדית לנתבע 2 ומר חסן עפו או כי יש בהענקתה משום וויתור מצד נתבע 1 על זכותו כבעלים של חלקה 8.

34.
לאור האמור, נתבע 2 הינו בעל רשיון מסוג זכות מעבר בחלק מחלקה 8 לרבות בחלק מדרך המריבה. אין מאומה ברשיון שניתן לו כדי להקנות לו חזקה יחודית בחלק כלשהו מחלקה 8. לפיכך איני מוצאת כי נתבע 2 הינו בעל מעמד משפטי ביחס לזכות המעבר שניתנה לתובע בדרך המריבה והוא אינו יכול להעניק או לשלול אותה.

35.
לאור כל האמור ובעיקר לאור הסכמת נתבע 1 התביעה מתקבלת. ניתן צו המורה לנתבע 2 למנוע חסימת דרך המריבה, העוברת בחלק מהתוואי הישן של כביש 35 כפי שמופיע בתשריט במ/1 בצבע כתום בין הנקודות א ו-ב. לפיכך, על הנבתע 2 לפנות את הדרך האמורה על מנת לאפשר מעבר התובע.

מאחר ועל הדרך בנויה גדר, אזי ברי הוא כי יש ליתן שהות לביצוע התאמות הנדרשות.


יתר התביעות

36.
התביעה שכנגד נדחית משלא הוכח כי התובע הוא זה שגרם לנתבע 1 את הנזקים הנתבעים.

37.
ההודעה לצד שלישי נדחית. לא מצאתי כיצד יש בנטען בה כדי לחייב את הצדדים השלישיים לאפשר לתובע זכות מעבר במקום אחר בחלקה 8 שאינה נשוא התביעה ושהתובע ממילא אינו מבקש לעשות בה שימוש.


אחרית דבר

38.
מיום שהובהר כי התובע והנתבע 1 מתייחסים לדרך המקורית, התברר קיומו של אינטרס זהה של התובע והנתבע 1. שכן לא מדובר בקרקע המצויה בשימושו של הנבתע 1, הגם אם היא בבעלותו.
המדובר בדרך אשר ממילא הועברה החזקה בה בפועל בה לנתבע 2 ועל כן קל היה לנתבע 1 לוותר על טענותיו כלפי התובע שכן הכל הינו על חשבון זכויותיו לכאורה של הנתבע 2 העושה בחלק זה של הדרך שימוש יחודי. משנמצא כי הנתבע 2 לא זכה בחזקה יחודית, אזי דין תביעתו של התובע להתקבל. אולם איני מוצאת לנכון לחייב את הנבתע 2 בהוצאות.

39.
הנני מורה כי

הנתבע 2 ימנע מלחסום חסימת דרך המריבה, העוברת בחלק מהתוואי הישן של כביש 35 כפי שמופיע בתשריט במ/1 בצבע כתום בין הנקודות א ו-ב.

לפיכך, על הנתבע 2 לפנות את הדרך האמורה על מנת לאפשר מעבר התובע.

פינוי הדרך יבוצע עד ליום 1.1.11.


אין צו להוצאות.


ניתן היום,
כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2723/05 ג'אנם פרחאן נ' אסעד ג'אנם, טאפש עפו ואח' (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)