פסקי דין על אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות | פסקי דין על דוד מור יוסף | פסקי דין על יצחק קרל ואח' | פסקי דין על scopus video networks ltd (הרמוניק וידאו נטוורקס ) | פסקי דין על harmonic inc ואח' |

8238-03/10 א     04/07/2010




א 8238-03/10 אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ, דוד מור יוסף, יצחק קרל ואח' נ' scopus video networks ltd (הרמוניק וידאו נטוורקס בע"מ), harmonic inc ואח'










בית המשפט המחוזי מרכז

ת"א 8238-03-10
אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ
(אחר/נוסף) ואח'
נ' scopus video networks ltd ואח'



04 יולי 2010




לפני
כב' השופט
יעקב שינמן

התובעים/ המבקשים

1
.
אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ
2
.
דוד מור יוסף

3
.
יצחק קרל
4
.
יעקב שיטרית
ע"י ב"כ עוה"ד
עידן צחר
.


נגד

הנתבעות



1. scopus video networks ltd- המשיבה הפורמאלית
(כיום: הרמוניק וידאו נטוורקס בע"מ)
.
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל גינסבורג ושחר אגמון
.

2.
harmonic inc
- המשיבה
מרח' העמל 10, פארק אפק, ראש העין 48092.



פסק דין

לעניין הנתבעת 2

בפני
י בקשה למתן

פסק דין
בהעדר כתב הגנה, אשר הגישו התובעים כנגד

harmonic inc
(להלן: "הרמוניק" או "המשיבה").

רקע
ביום 2.3.2010, הגישו המבקשים תביעה כספית על סך 6,3000,000 ₪, כנגד הנתבעות.
המבקשים ביקשו להמציא להרמוניק את כתב התביעה באמצעות הנתבעת 1, scopus video networks ltd (להלן: "סקופוס").
לאחר שסקופוס קיבלה לידיה את כתב התביעה וחתמה על אישור המסירה, הודיעה סקופוס למבקשים כי היא אינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין מטעם הרמוניק.
ומכאן הבקשה.

הבקשה- בתמצית
סקופוס הנה חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות לניהול תעבורת וידאו ברשתות תקשורת ברחבי העולם.
הרמוניק הנה חברה העוסקת התכנון פתוח, ייצור ומכירת מערכות וידאו דיגיטאלי ומערכות סיבים אופטיים לשימוש ברשתות תקשורת פס-רחב. הרמוניק הוקמה בשנת 1988 ונסחרת בנסדא"ק.

לטענת המבקשים, בין סקופוס להרמוניק, קוימו מגעים לרכישת סקופוס ע"י הרמוניק, (להלן: "הרכישה"), וביום 12.3.09, הכריזה הרמוניק בדף הבית באתר האינטרנט שלה, כי השלימה את ביצוע הרכישה, ופרטים נוספים אודות הרכישה ניתן למצוא באתר הרשמי של הנאסד"ק.
ביום 18.3.09, דאגה סקופוס לשנות את שמה ל
harminic video networks
.

לטענת המבקשים, שינוי השם מסקופוס להרמוניק נועד ליתן ביטוי לשליטה של הרמוניק בסקופוס.
עוד נטען, במסגרת הבקשה, כי לאחר ביצוע הרכישה, נפגש מר צ'רלי בונסיירה- נציג הרמוניק, עם נציגי המבקשים, והבהיר כי הרמוניק היא המנהלת את העניינים הקשורים בסקופוס מאז הרכישה, וגם ההתכתבות שקדמה לתביעה זו הייתה עם הרמוניק.

המבקשים הגישו ביום 4.3.10 את כתב התביעה, ובאותו היום דאגו להמציא עותק מכתב התביעה לשתי הנתבעות, לרבות, באמצעות סקופוס. סקופוס קיבלה וחתמה על אישור המסירה בעבור המשיבה- עניין המצביע, לטענת המבקשים, על הקשר שבין שתי הנתבעות.

ביום 16.3.10, כשבועיים לאחר שבוצעה ההמצאה, קיבל ב"כ המבקשים הודעה מב"כ סקופוס, לפיה משרדו איננו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור הרמוניק, אך הדבר לא מנע מעו"ד אגמון להעלות טענות באותו מכתב בשם הרמוניק, שכביכול אינה מיוצגת על ידו.

לטענת המבקשים, בהתאם להוראות כל דין, לרבות הוראות תקנות 477, 478 ובפרט תקנה 482(א) לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), יש לראות בהמצאה להרמוניק כהמצאה כדין.

נוכח הקשר העסקי והמסחרי המובהק והאינטנסיבי בין סקופוס להרמוניק, הרי שבהתאם לכללי ההמצאה לרבות הפסיקה הרלוונטית בעניין, ההמצאה להרמוניק בוצעה כדין והיא תקפה לכל דבר ועניין.

טענות סקופוס בתמצית,
היא אינה מורשה בהנהלת עסקים על פי תקנה 482 לתקנות, ואין להתיר המצאה באמצעותה עבור הרמוניק.
לטענתה, תנאי תקנה 482(א) לתקנות אינם מתקיימים, ועל כן לא ניתן לראות בה כמורשה בהנהלת העסקים של המשיבה. אין די במעמדה של חברה כחלק מקונצרן חברות, על מנת לענות על הקשר האינטנסיבי הנדרש כחלק מתנאי תקנה 482 ועל מנת להוכיח קשר זה יש להביא ראיות ממשיות לשם כך.

אין בקשר המשפטי הקיים, בין סקופוס למשיבה- שהינו קשר אחזקה גרידא של חברה זרה בחברה עסקית בישראל, בכדי לענות על תנאי תקנה 482(א) לתקנות.

הדרך בה בחרו המבקשים להתנהל הינה דרך עקלקלה אשר אם בית המשפט יקבלה, תאויין מכל תוקף תכולת תקנה 500, העוסקת בהמצאה מחוץ לתחום השיפוט.
המבקשים רוצים לכפות על חברה זרה לנהל הליך משפטי בישראל באמצעות המצאה לסקופוס, ובכך לזכות ביתרון של מקום שיפוט נוח לתובעים ולהערים קשיים, בין השאר של שפה ומקום שיפוט הזרים להרמוניק.

המבקשים צירפו לתמיכה בבקשתם 3 מסמכים ובהם פלט רשם החברות המראה כי הרמוניק רכשה ממניות סקופוס, אולם אין בכך כדי ללמוד אודות היחסים שבין החברה הזרה לחברה הישראלית. הרמוניק מחזיקה בעקיפיןבמניותיה של סקופוס, וזאת באמצעות החזקה של חברת
harminic

international ag


המחזיקה בחברת

horizon acquisition ltd
,
והיא זו אשר מחזיקה בסקופוס. החברה הזרה אמריקאית היא חברה סבתא של סקופוס הישראלית שהינה בהתאמה חברה נינה.
המבקשים לא הראו דבר לעניין עסקיה של הרמוניק בישראל ועובדת רכישתה של סקופוס ע"י הרמוניק לבדה אינה מייצרת יריבות משפטית בין הרמוניק למבקשים.

בענייננו עומדת השאלה, האם מבחינה נורמטיבית צריך לראות את סקופוס כמורשה בהנהלת עסקים של הרמוניק בישראל? זאת כאשר גם לדברי המבקשים, הרמוניק
מחזיקה בעקיפין במניות חברת סקופוס, המבקשים לא הצביעו על כל קשר או זיקה אחרת לישראל ו/או לניהול עסקים בישראל.
אישור המסירה אשר צורף לבקשה, כנספח 4, נעדר את המילים "מורשה של הנמען", ונחתם בטעות על ידי נציגת סקופוס, אשר הוסיפה לצד שמה את החותמת של סקופוס ולא של הרמוניק, משנתגלתה הטעות, הוחזר כתב התביעה לב"כ המבקשים.

המבקשים לא תמכו טענותיהם העובדתיות בראיות של ממש אלא מבססים את טענותיהם על תדפיס רשם החברות המפרט את בעלי המניות בסקופוס ודוחות שונים שפורסמו מטעם הרמוניק. כל אלו לא מוכיחים שהרמוניק מנהלת עסקים בישראל ולא עונים על השאלה האם ניתן לראות בסקופוס כמורשה לצורך נהול עסקיה של הרמוניק בישראל. כל שעלה בידי המבקשים להוכיח הוא כי סקופוס והרמוניק הינן חלק מאותו קונצרן תאגידי אך אין בהם כדי להצביע על שיתוף פעולה עסקי וניהולי בין החברות.
בנוסף, נטען כי הרמוניק מחויבת מכוח דיני ניירות הערך האמריקאיים, במתן דיווחים לרשות לניירות ערך האמריקאית, בין השאר, על אחזקותיה והעסקאות המהותיות שמבוצעות על ידה. אין ללמוד מכך על קשר עסקי או ניהולי בין החברות אלא רק על קשר משפטי גרידא הנוצר לצורך מענה על חובות הגילוי בהן מחויבת הרמוניק מכוח החוק האמריקאי.

הסקה מתוך המסמכים המעטים שצורפו לעניין אינטנסיביות הקשר כביכול, תגרור מצב אבסורדי לפיו כל חברה בקונצרן חברות עלולה להיחשב כמורשה בניהול עסקים לצורך תקנה 482(א) עבור חברת הסבתא שלה כאשר יהיה קשה לסתור חזקה שכזו. פרשנות שכזו תרוקן כליל מתוכן את התכלית העומדת ביסוד דיני החברות (אשר בבסיסה עומד העיקרון כי כל חברה הינה אישיות משפטית נפרדת), והיא עלולה לגרום למצב עיסקי אבסורדי ומסוכן, אשר עלול להרחיק חברות זרות מהשקעה בישראל ולו בשל העובדה, כי בית המשפט בישראל עשוי למצוא בחברה בת שלה, כידה הארוכה ולרכוש סמכות שיפוט ביחס אליהן, בניגוד לכוונתן.

פרשנות שכזו עלולה ליצור מדרון חלקלק ולאישור באופן אוטומטי של המצאה לנתבע זר רק מהסיבה שאחד מן התאגידים הקשורים אליו נמצא בישראל, דבר זה מנוגד להלכה הקובעת כי אין לאשר בנקל המצאה לנתבע זר באמצעות מורשה בניהול עסקים בישראל ונדרש להוכיח בדווקנות את כל תנאי תקנה 482, בשל החשש לעקיפה בלתי ראויה של תקנה 500 והאיזון העדין הנדרש על פיה.

בבחינת המצאה לנתבע זר אשר הינו חלק מקונצרן חברות בינלאומי, יש להקפיד ביתר שאת שאכן מדובר ב"מורשה להנהלת עסקים" תוך בחינה מדוקדקת של קיום "קשר אינטנסיבי" ולא רק את קיומו של קשר קונצרני בין חברות, כאשר חברה אחת שלובה בתוך המבנה הכללי של התאגיד הזר.
לא די בקשר תאגידי או אפילו פרסונאלי גרידא בין החברות אלא נדרש להוכיח שיתוף פעולה עסקי בין סקופוס להרמוניק והמבקשים לא הצליחו להוכיח קשר שכזה.



דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

האם סקופוס הינה "מורשה" מטעם הרמוניק כמשמעו בתקנה

482

תקנה 482(א) מורה:
"
היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט."


ברע"א 39/89
general electric corp


נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, מב(4) 762, (להלן: "
פרשת

general electric
"
),
נקבע, כי
ה"מורשה" לפי תקנה 482
אינו "שלוח" כמשמעותו הטכנית של דיבור זה, אלא מי שדרגת האינטנסיביות

של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. הוא אינו חייב להיות מוסמך גם לייצג את מרשהו בדין
.

תפקידו של המורשה הוא למסור את כתבי בי-הדין לידי הנתבע או להביאם לידיעתו, כפי שמתאר זאת אורי גורן בספרו: "... זוהי השליחות היחידה שהמחוקק מצפה לה מהם, וזאת בשל ההנחה כי דבר ההמצאה של כתב בי-דין עשוי להגיע באמצעותם לידיעת הנמען" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית (תשס"ז-2007), עמ' 677).
שאלת פרשנותם של המושגים המופיעים בגדר תקנה 482 התעוררה במלוא עוצמתה ברע"א 2652/94
עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) ואח'

(פורסם בנבו, 25.8.04). במקרה זה היה מדובר בתובע אשר רכש בישראל שירותי תיירות באתר נופש ביוון אשר נמנה על רשת בינלאומית שמרכזה היה בצרפת ואשר התנהלה באמצעות תאגידים נפרדים ברחבי העולם. התובע ניזוק במהלך חופשתו ותבע את התאגיד הישראלי ביחד עם התאגיד הצרפתי. התאגיד הישראלי סירב לקבל את ההמצאה עבור התאגיד הצרפתי ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו מן הטעם כי יש לפרש את התקנה ביד קמוצה. בית המשפט העליון (כב' השופט ש' לוין) קיבל את הערעור ודחה את הפרשנות המצמצמת של בית המשפט המחוזי מאחר ולגישתו היא אינה הולמת את "המציאות דהיום של "עולם קטן" בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית העברת מידע בו-זמנית" (סעיף 4).

בבוחנו את כשרות ההמצאה אשר בוצעה לתאגיד הישראלי השתמש כב' השופט ש' לוין בפרשנות מרחיבה של תקנה 482 בנוגע לשני היבטים: הרחבת המושג "בעניין עסק" והרחבת המונח "מורשה". לגופם של דברים נקבע כי ישנם מספר מאפיינים בנסיבות המקרה המלמדים על קשר הדוק בין התאגידים, באופן שניתן לראות בתאגיד הישראלי "סניף" של התאגיד הצרפתי. כך למשל אוזכר הדמיון בשמות התאגידים וסמלם המשותף המעיד על אינטרס משותף של קידום מכירות והשתייכות לגוף אחד, ההחזקה של התאגיד הצרפתי בכל מניותיו של התאגיד הישראלי, העובדה כי שניים מתוך שלושת מנהליו של התאגיד הישראלי הינם צרפתיים כשאחד מהם הוא מנהל בתאגיד הצרפתי. בנוסף לכך הודגשה ב

פסק דין
זה על-ידי כב' השופט ש' לוין העובדה שישיבות ההנהלה של התאגיד הישראלי מתקיימות מדי פעם בצרפת, העובדה שהתאגיד הישראלי מקבל הזמנות עבור התאגיד הצרפתי, ורק עבורו, בצירוף העובדה שהתאגיד הישראלי מוסמך להנפיק קבלות בשם התאגיד הצרפתי מראות בבירור כי מטרת קיומו של התאגיד הישראלי הינה שיווק של התאגיד הצרפתי לתושבי הארץ ותפעולו בארץ.

השאלה האם סקופוס הינה "מורשה" של הרמוניק לצורך תקנה 482(א), תוכרע לפי מידת האינטנסיביות של הקשר שבין שתי החברו.. מידת האינטנסיביות של הקשר הנדרשת לשם ביצוע המצאה כדין היא "שאלה שבדרגה". ככל שניתן יהיה לדלות מן הנסיבות העובדתיות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין האדם אשר אליו נמסר כתב התביעה, כך תגבר הנטייה לראותו כ"מורשה" מטעם הנתבע (ראו:
general electric
, שם, עמ' 769).
מבחן "מידת אינטנסיביות הקשר" אומץ באופן גורף לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות, כפי שהיטיב להביע זאת כב' השופט א' גרוניס ברע"א 11556/05
קמור רכב בע"מ ואח'
נ' חיים חימו ואח'

(פורסם בנבו, 27.2.06): "המבחן

העיקרי

שאומץ

בפסיקה לצורך

קיומה

של

דרישת הרשאה הוא אינטנסיביות

הקשר

בין

הנתבע

לבין

המורשה
.
המבקש

להמציא

כתב

בי
-
דין לידי

מורשה

נדרש

להראות

קיומו

של

שיתוף

פעולה

בין המורשה

לבין

הנתבע,

במידה

כזו

שסביר להניח

כי

המורשה

יעביר

לידיעת

הנתבע

את דבר

ההליכים

שהוגשו נגדו
" (סעיף 6 של פסק-הדין).

על הלכות אלה חזר בית המשפט העליון ברע"א 11822/05

philip morris usa inc
נ' יובל אל רואי ואח'

([פורסם בנבו, 8.5.06), כשהוא שב ומדגיש כי "משנתרחבה הפעילות הבינלאומית, ולאחר שהאמצעים הטכנולוגיים למיניהם - בתנועה, בתקשורת ושינוע - נשתפרו וקיצרו דרמטית את המרחקים, המבקש למכור מוצריו בארץ פלונית צריך להניח כי אף ייחשף לתביעות" (סעיף ה(2)) .

בניגוד לנטען על-ידי סקופוס, קובעת הפסיקה כי מקום בו בוצעה המצאה כדין בהתאם לתנאיה של תקנה 482, מתייתר הצורך לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו אשר יתיר לתובע להמציא את כתב תביעתו אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.
יפים לענין זה דבריו של כב' השופט א' גרוניס בפרשת קמור רכב בע"מ, בסעיף 7: "אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל. פשיטא, שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין מקום וצורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500".

על יחסי הגומלין בין תקנה 482 לתקנה 500 עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב
ע"א (ירושלים) 4125/97
אדמונד ספרא ואח'
נ'

amanos consolidated inc ואח'

(פורסם בנבו, 28.7.98) באומרה: "המצאה כדין למורשה מייתרת את הצורך בבקשת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500, שהיה צורך להגישה אלמלא חלופת ההמצאה האמורה. ... נכון הוא כי כאשר נתבע מתגורר מחוץ לישראל אך מנהל עסק בישראל, ניתן להמציא לו כתבי בי-דין באמצעות מורשה להנהלת עסקים באופן המייתר את הצורך במתן היתר המצאה לחו"ל. רואים אז מהבחינה המושגית את ההמצאה למורשה כאילו היתה המצאה לנתבע גופו, מכוח העובדה כי הוא מנהל עסק בישראל. ... הרציונל לכך הוא כי מי שמנהל עסק בישראל, ומוגשת נגדו תביעה בענין העסק בישראל, צריך לצפות ככל ישראלי, שהוא עלול להידרש להתדיינות בנושא העסק בערכאות מקומיות, ומבחינה זו מתקיימת זיקה ישירה בין עניינו לבין סמכות השיפוט הישראלית. על כלל זה אין עוררין" (סעיף 8 של פסק-הדין).

גם בפרשת עמיחי טנדלר התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו וקבע כי "לא נראה לי כי תקנה 482(א), מרחיבה יתר על המידה את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי, תוך עקיפת תנאי תקנה 500, שהרי מטרת התקנה היא בעיקר להבטיח הבאת דבר ההליכים לידיעת הנתבע באמצעות מי שעומד עמו בקשרי מסחר באופן שוטף ובמהלך הדברים הרגיל, וכל עוד מתקיימים תנאים אלה ב"מורשה" אין בכך כל פגם" (סעיפים 4 ו- 5 של פסק-הדין).

בדומה לכך נפסק בפרשת
general electric


כי אם בוצעה ההמצאה למי שבעיני התקנות נחשב ל"ידו הארוכה" של הנתבע, היא תיחשב כהמצאה כדין אף ללא קבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 "ממש כפי שהמצאה לתייר שהגיע באקראי ארצה היא המצאה כשרה, אפילו אין בינו או בין התובענה לבין מדינת ישראל כל קשר ואף אם לא ניתן היה לקבל נגדו צו להמצאה מחוץ לתחום השיפוט" (עמ' 767). הלכה זו מבוססת על ההנחה כי אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט, יביא לידיעתו את דבר קיום ההליכים כנגדו.

למותר לציין כי מקום שלא מתקיימים התנאים הנדרשים להחלתה של תקנה 482(א) לא תיוותר לתובע ברירה, אם יחפוץ להקנות סמכות לבית משפט ישראלי בנוגע לתושב הזר, אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט על-פי תקנה 500.

ומן הכלל אל הפרט
בענייננו, סקופוס בתגובתה לא הכחישה כי נרכשה ע"י הרמוניק ביום 18.3.2009. מעיון בדו"ח רשם החברות של סקופוס, ובתדפיס המתאר את הרכב הדירקטריון של הרמוניק, (מתוך אתר האינטרנט הרשמי של הנסדא"ק), עולה כי שניים מתוך ארבעת המנהלים המכהנים בדירקטריון סקופוס, מכהנים גם כדירקטורים בדירקטוריון הרמוניק. כך, ד"ר פטריק הרשמן מכהן כדירקטור בסקופוס ובמקביל משמש כדירקטור בדירקטוריון הרמוניק וכך לגבי מר רובין דיקסון, אשר מכהן כדירקטור בסקופוס ובמקביל משמש כדירקטור בדירקטוריון הרמוניק.
חובת תום הלב חלה על הצדדים המעלים טענותיהם בפני
בית המשפט וגם אם מדובר בטענות שהינן טכניות במהותן אין חובת תום הלב נסוגה בפני
הן.
מקום בו מחצית מהדירקטורים בדירקטוריון סקופוס מכהנים גם בדירקטוריון הרמוניק, יש בו כדי להוכיח ברף הגבוה את מעורבותה של הרמוניק בניהולה של סקופוס, וכפועל יוצא את ידיעתה של הרמוניק בדבר כתב התביעה אשר הוגש כנגדה ע"י המבקשים. [ראה לעניין זה גם 6696-10-08 אלמור חשמל התקנות ושירותים (1986) בע"מ נ' סימנס ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 15.1.09)]: "
תפקידים וסמכויות אלה של הדירקטוריון מחזקים את טענת המבקשת בדבר מעורבותה של המשיבה 2 בפעולותיה או בהחלטותיה העסקיות והניהוליות של המשיבה 1 – לנוכח העובדה כי שלושת הדירקטורים של המשיבה 1 הינם תושבי חוץ, אשר לפחות אחד מהם מכהן במקביל גם בדירקטוריון של המשיבה 2, ובהתחשב בעובדה כי כל הון מניותיה (100%) של המשיבה 1 מוחזק על-ידי תאגיד ההחזקות הנמצא בבעלותה המלאה של המשיבה 2...סעיף 122 לחוק החברות
מטיל על מנכ"ל חברה חובת דיווח ליושב ראש הדירקטוריון על כל ענין חריג שהוא מהותי לחברה. הווי אומר: מנכ"ל המשיבה 1 חייב היה לדווח לדירקטוריון החברה אודות הגשת התובענה כנגד המשיבות, וכפי שציינתי לעיל, לפחות אחד מבין שלושת הדירקטורים של המשיבה 1 משמש בכהונת דירקטור במקביל גם אצל המשיבה 2. ודוק: על-פי תורת האורגנים, ידיעתו של אורגן בחברה, קל וחומר אורגן בכיר - כמוה כידיעת החברה עצמה.

".

גם שינוי שמה של סקופוס ל "הרמוניק וידאו נטוורקס בע"מ", לאחר שנרכשה ע"י הרמוניק, יש בו כדי להסיק לעצם שליטתה של הרמוניק בסקופוס. כמו כן גם טענת המבקשים, כי אתר האינטרנט של הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי, הפועל מטעם משרד התמ"ת, המספק פרטים אודות סקופוס, מכיל קישור לדף הבית של הרמוניק- פרסום היוצר מצג
לפיו סקופוס פועלת מטעם הרמוניק, בדין היא [ראה לעניין זה רא"ע 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו (פורסם בנבו, 27.2.06): "כאן המקום להזכיר שבאתר האינטרנט של יבואנית הרכב פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של יבואנית הרכב. ניתן, אם כן, לומר כי הפרסום האמור הוא אשר יצר במקרה הנוכחי מצג לפיו המוסך בחיפה פועל מטעמה של יבואנית הרכב"].

המבקשים טענו ותמכו טענם בתצהיר שלא נסתר, כי לאחר ביצוע הרכישה נפגש מר צ'רלי בונסיירה, אשר אף הוא מכהן כדירקטור בהרמוניק, עם נצגי המבקשים והבהיר בפגישה כי הרמוניק היא המנהלת את העניינים הקשורים בסקופוס מאז הרכישה, וכן אף ההתכתבות שקדמה להגשת כתב התביעה הייתה עם הרמוניק.
בהעדר הכחשה בתצהיר מטעם סקופוס לעובדות המפורטות בבקשה ובתצהירו של יצחק קרל, ובהתחשב גם בעובדה שהרמוניק לא הביאה ראיות הסותרות את ראיות המבקשים או כאלה המבססות את הטיעונים העובדתיים הנטענים על ידם, אני סבור כי המבקשים הרימו את הנטל להוכחת המעורבות העסקית ההדוקה של הרמוניק בעסקה של סקופוס, וכזו שיש בה כדי לבסס את הקשר האינטנסיבי שבין סקופוס להרמוניק ברמה הנדרשת לצורך חלותה של תקנה 482.

לבסוף, לא למותר לציין, כי עצם דבר קבלת כתבי בי-דין בסקופוס, השייכים להרמוניק, וחתימתה על גבם, עומדת לה לרועץ, שכן הדבר תומך בעיני במסקנה, כי
כדבר שבשגרה סקופוס מקבלת דברי דואר של הרמוניק, והלכה למעשה מנהלת את ענייניה של הרמוניק בארץ.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה למסקנה כי המבקשים הרימו את הנטל המונח על כתפיהם להוכיח כי ההמצאה של כתב התביעה לידי סקופוס עבור הרמוניק, עונה על התנאים הקבועים בתקנה 482 ועל כן, הינה המצאה כדין, ולפיכך, דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, בהעדר הגשת כתב הגנה, מטעם הרמוניק, ניתן בזאת פס"ד כנגדה, כמפורט בסעיף 124 לכתב התביעה
.

בנסיבות העניין ובנוסף לסעדים המפורטים בס' 124 לכתב התביעה, תשלם הרמוניק לתובעת/המבקשת בנוסף הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו, בסך 45,000 ₪ +מע"מ
.


המזכירות תשלחח העתק מפפסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 8238-03/10 אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ, דוד מור יוסף, יצחק קרל ואח' נ' scopus video networks ltd (הרמוניק וידאו נטוורקס בע"מ), harmonic inc ואח' (פורסם ב-ֽ 04/07/2010)