פסקי דין על רשת דובדבן- רשת מרגלית | פסקי דין על טובה קלמן | פסקי דין על דוד קלמן | פסקי דין על אנטולי אנטליס ואח' |

3447/10 עא     06/07/2010




עא 3447/10 רשת דובדבן- רשת מרגלית נ' טובה קלמן, דוד קלמן, אנטולי אנטליס ואח'




החלטה בתיק ע"א 3447/10


בבית המשפט העליון


בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים




ע"א 3447/10



בפני
:

כבוד השופטת ע' ארבל


המבקשת:
רשת דובדבן- רשת מרגלית



נ


ג


ד



המשיבים:

1. טובה קלמן



2. דוד קלמן



3. אנטולי אנטליס


4. נטליה אנטליס


בקשה למתן צו מניעה

בשם המבקשת:
עו"ד ע' שינברגר
בשם המשיבים 1 ו-2:
עו"ד א' הלפרן


החלטה


לפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1 ו-2 להשלים את הליכי עסקת המכר עם המשיבים 3 ו-4 בקשר למקרקעין ברח' הרוא"ה 14 ברחובות (להלן:
הדירה
), או צו האוסר כל דיספוזיציה בדירה, וזאת עד למתן

פסק דין
בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז.

1.
המשיבים 1 ו-2 הם בעלי הזכויות בדירה הנטענת
(להלן:
המוכרים
), והמשיבים
3 ו-4 הם השוכרים של הדירה (להלן:
השוכרים
)
. המבקשת היא עמותה המפעילה רשת של מעונות אשר אחד מהם ממוקם בקומת הקרקע בבניין שבו נמצאת הדירה. המעון של המבקשים בבניין פועל משנת 1989, ולצורך הפעלתו שכרו המבקשים 50% מהדירות בבניין. במסגרת שינויים שהמבקשת ערכה במעון הגישה המבקשת בקשה למתן שימוש חורג למעון ומתן היתר בנייה לתוספת בנייה בקומת הקרקע. המוכרים התנגדו לשינויים המבוקשים וכן לעניין הצורך הציבורי במעון מהסוג שמתנהל בבניין. העניין נידון בוועדות תכנון וערר שונות, וביום 15.2.2009 הוגשה על ידי המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. בית המשפט החליט בהסכמת הצדדים על הפעלת המעון בשנת הלימודים 2009/2010 והורה לצדדים לנסות ולהגיע להסדר.

2.
מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז עולה שביום 21.6.2009 בתום דיון שנערך בבית המשפט לעניינים מנהליים החל דין ודברים בין המבקשת לבין המוכרים על דבר מכירת הדירה. לאחר שהצדדים סיכמו את רוב הפרטים ובכלל זה את מחיר העסקה ביקשה באת כוח המבקשת לקבוע מועד לסיום הנושאים השנויים במחלוקת וחתימה על הסכם המכר. המבקשת נענתה על ידי בא כוח המוכרים שהמוכרים מעוניינים להשלים את הליכי המשא ומתן וחתימת ההסכם לאחר תקופת בין המצרים החל מיום 2.8.2009. ביום 6.8.2009 הודיע בא כוח המוכרים לבאת כוח המבקשים שהמוכרים לא הגיעו להסכמה עם השוכרים על מועד פינוי הדירה שכן האחרונים מעוניינים לרכוש את הדירה. ביום 9.8.2009 הודיע בא כוח המוכרים למבקשים שנחתם הסכם מכר בין המוכרים לשוכרים, ונרשמה הערת אזהרה לטובת השוכרים עוד באותו היום. בתגובה הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז וביקשה ליתן צו עשה לאכיפת הסכם המכר בין המבקשת למוכרים וביטול הסכם המכר שנכרת בין המוכרים לשוכרים. בית המשפט (כבוד הנשיאה ה' גרסטל) דחה את התביעה וקבע שלא נכרת חוזה בין המבקשת למוכרים. עוד קבע בית המשפט שבמקרה דנן לא התקיימו יסודות גמירות הדעת והמסוימות וציין שהיו בין הצדדים מחלוקות בנוגע לפרטים מהותיים לעסקה אשר אין בית המשפט רשאי להשלימם מיוזמתו. בית המשפט הוסיף וקבע שהמוכרים נהגו במבקשת בחוסר תום לב קיצוני, והפרו את חובת תום הלב בניהול משא ומתן כלפי המבקשת, וזאת בשל ניהול משא ומתן במקביל עם השוכרים בלא שהודיעו על כך למבקשת. עם זאת, קבע בית המשפט שחוסר תום לב זה איננו מקנה למבקשת אפשרות לקבל סעד אכיפה להסכם המכר שלהם על הדירה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ולצידו את הבקשה שלפני.

3.
בבקשתה טוענת המבקשת שסיכויי הערעור גבוהים בהתחשב בשגיאות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא. לשיטתה התשתית העובדתית אשר הונחה בפני
בית המשפט מלמדת שהיה מקום להסיק שהתקיימו יסודות גמירות הדעת והמסוימות אשר בהתקיימם הובילו לכריתת הסכם מכר מחייב בין המבקשת לבין המוכרים. בנוסף טוענת המבקשת שבית המשפט לא ייחס משקל ראוי להימנעותו של משיב 2 מלתת תצהיר, ולהיחשף לחקירה נגדית על תצהירו. כמו כן, טוענת המבקשת שטעה בית המשפט שבנסיבות המקרה דנן חוסר תום הלב של המוכרים והשלב המתקדם של המשא ומתן לא הורה על אכיפת הסכם המכר עם המבקשת בנוגע לדירה. לבסוף טוענת המבקשת שבית המשפט מוסמך להשלים את הפרטים החסרים בהסכם המכר, מכיוון שהמבקשת מסכימה להשלימם על ידי אימוץ הצעתם של המוכרים.

4.
המבקשת טוענת שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. לטענתה לדירה נשוא הערעור יש חשיבות גבוהה מבחינתה שכן היא נמצאת בסמיכות למעון ונחוצה לו לאור ההנחיות החדשות של משרד התמ"ת כדי לשמור על גודלו הנוכחי. מנגד, טוענת המבקשת שלדירה אין משמעות מיוחדת לשוכרים והם יכולים לרכוש כל דירה אחרת באותם התנאים ובאותו אזור.

5.
יצויין כי לבקשה התקבלה רק תגובת המוכרים. המוכרים טוענים שאין לקבל את הבקשה לאור העובדה שסיכויי הערעור הינם נמוכים. לשיטתם, צדק בית המשפט כאשר קבע שיסודות גמירות הדעת והמסוימות לא התקיימו, שנותרו בין הצדדים מחלוקות של ממש אשר בית המשפט אינו מוסמך להשלימם, ושלאור כל אלה לא נכרת הסכם מכר מחייב בין המוכרים והמבקשת. בנוסף טוענים המוכרים שטענות רבות של המבקשת הן בגדר ערעור על קביעות של ממצאים עובדתיים ומהימנות עדים, ועל כן בית המשפט לא יתערב בהם.

6.
המוכרים טוענים שמאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובתם ולא לטובת המבקשת. לטענתם הם זקוקים לכספי המכירה של הדירה בכדי לרכוש לעצמם נכס חלופי אשר יאפשר את קיומם הכלכלי. המוכרים טוענים שהתמשכות ההליכים הסבה להם נזק רב במיוחד לאור העובדה שמחירי הנדל"ן עולים באופן אשר מקשה עליהם לרכוש נכס אחר תחת הנכס הנמכר.

7.
לאחר שקראתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, המבקש מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04
שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(לא פורסם, 11.11.2004); ע"א 2471/05
מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
(לא פורסם, 14.4.2005))
.
סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הם שיקולים אשר תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה, כאשר הבכורה ניתנת לשיקול סיכויי הערעור (עע"מ 9177/01
אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עירית תל אביב
, פ"ד נו(2) 163 (2001))
. עם זאת, לעיתים עשוי להתקיים בין שני השיקולים קשר הפוך ועל אף בכורתו של שיקול סיכויי הערעור שיקול מאזן הנוחות יגבר (ראה ע"א 8522/09
בירן נ' הרמולין

(לא פורסמה, 25.3.2010)).

8.

באשר למקרה דנן למרות שעל פניו לא השתכנעתי שסיכויי הערעור גבוהים, לאור מאזן הנוחות הנוטה בבירור לטובת המבקשת מצאתי שיש לקבל את הבקשה. ראשית ומעל הכל אציין, שאי נתינת צו מניעה במקרה דנן והותרת האפשרות להשלמת הסכם המכר בין המוכרים לשוכרים עלולה להוביל למצב בלתי הפיך אשר ייתר את הדיון בערעור, שכן לא ניתן יהיה לתת למבקשת את סעד האכיפה לו היא עותרת (ראה רע"א 667/01

עיזבון דרביה נ' היפר מטל בע"מ
, פ"ד נו(2) 5 (2001); ע"א 7824/03
פרנקל נ' ידין
, פ"ד נח(3) 337 (2004); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
676 (מהדורה עשירית, 2009); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
859 (מהדורה שביעית, 1995)).
כמו כן, השתכנעתי שלמבקשת יש עניין מיוחד דווקא בדירה אשר נמצאת בסמוך למעון אותו היא מפעילה ושאין בסעד הפיצויים כדי להוות עבורה פיצוי חלופי הולם (ראה והשווה ע"א 2469/06
סויסה נ' חברת זאגא
(לא פורסמה, 21.5.2006))
. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת במקרה דנן ומתחזק לאור התנהגותם של המוכרים והשוכרים כפי שעולה מקביעות בית המשפט קמא, על כך שנהגו בחוסר תום לב כלפי המבקשת.
מנגד, בשל סיכויי הערעור שאינם גבוהים לטעמי ובשל הנזק שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה מהתמשכות ההליכים ועליית מחירי הנדל"ן, מצאתי לנכון לאזן במידת מה את התוצאה באמצעות קביעת הדיון בערעור בהקדם.


משכך דין הבקשה להתקבל. עד להכרעה בערעור המשיבים 1 ו-2 ימנעו מלהשלים כל עסקת מכר ו\או לערוך דיספוזיציה בקשר למקרקעין ברח' הרוא"ה 14, ברחובות, הידוע כגוש 3704, חלקה 288. הערעור יקבע לדיון בהקדם. כל צד יישא בהוצאותיו.


ניתנה היום, כ"ד בתמוז תש"ע (6.7.2010).



ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10034470_b02.doc

חכ
+הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 3447/10 רשת דובדבן- רשת מרגלית נ' טובה קלמן, דוד קלמן, אנטולי אנטליס ואח' (פורסם ב-ֽ 06/07/2010)