פסקי דין על מנשה כהן | פסקי דין על רחל כהן | פסקי דין על ש.ל.י.נ | פסקי דין על כ.א. והבנים חברה לבנין | פסקי דין על סלו בן עמי ואח' |

36764/06 א     05/07/2010




א 36764/06 מנשה כהן, רחל כהן נ' ש.ל.י.נ בע"מ, כ.א. והבנים חברה לבנין בע"מ, סלו בן עמי ואח'






בפני

כב' השופט מרדכי בן-חיים
התובעים:

1.מנשה כהן

2.רחל כהן
נגד
הנתבעים:

1.ש.ל.י.נ בע"מ

2.כ.א. והבנים חברה לבנין בע"מ

3.סלו בן עמי
4.שיש אלוני בע"מ
פסק דין
א. הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין
1. בפני
תביעה שהגישו רוכשי בית מגורים בראשון לציון (להלן: "הבית") כנגד החברה ממנה רכשו את הבית (הנתבעת 1-להלן: "המוכרת") נגד הקבלן המבצע שבנה את הבית (הנתבעת 2-להלן: "הקבלן") נגד האדריכל (הנתבע 3-להלן: "האדריכל") אשר כנטען הכין תוכניות היתר ותוכניות ביצוע לגבי שינויים ותוספות בבית ונגד הנתבעת 4 (להלן: "שיש אלוני") אשר סיפקה את אריחי השיש לריצוף הבית.

2. בכתב התביעה נטען כי בבית התגלעו אי התאמות וליקויים בסעיפי תכנון וביצוע רבים, אשר תועדו ופורטו בחוות דעת מטעם התובעים שנערכה על ידי חברת טרמינל (להלן: "חוות דעת טרמינל") אשר עלות תיקונם מסתכמת לסך של 110,000 ₪.

3. בנוסף טענו התובעים לירידת ערך הבית בשל מה שהוגדר כליקויים שאינם ניתנים לתיקון ובכלל אלו סטיות ממידות סף של תא חניה, גובה חדר שירותים בקומת הקרקע (להלן: "חדר השירותים") גובה הממ"ד, חדר בלתי תקני בעליית הגג וכן קיטון שטח המגרש.

4. העובדות המנביעות ירידת ערך תועדו בחוות דעת שמאית (להלן: "חוות דעת שלום") מטעם התובעים וסכום ירידת הערך שנגרם לבית הועמד על סך 163,985 ₪.

5. התובעים ייחסו לנתבעים הפרות חוזיות ורשלנות בבניית הבית, והעמידו את תביעתם על סך 324,000 ₪ תוך שעתרו לחייב את כל אחד מבין המוכרת והקבלן במלוא סכום התביעה את האדריכל בסכום של 200,000 ₪ ואת שיש אלוני בסכום של 75,000 ₪.
הנתבעים הגישו כתבי הגנה בגידרם כפרו באחריותם כדלקמן:

6. המוכרת טענה כי ככל שנתגלעו בבית ליקויים יש לייחסם לחובת שינויים ותוספות בניה שביצעו התובעים בבית עוד קודם שהחזקה בו נמסרה לידיהם.

7. יתר על כן נטען כי בניית המרתף וחדר בעליית הגג לא נכללו במסגרת הגדרת הבית וכי הקבלן הוא שבנה חלקי מבנה אלו על פי הסכם עם התובעים ותוך שלילת אחריותה של המוכרת.

8. כמו כן טענה המוכרת לפטור מאחריות בגין אריחי השיש אשר הוזמנו על ידי התובעים בעצמם משיש אלוני וסופקו על ידה וללא מעורבות של המוכרת.

9. המוכרת כפרה בממצאים ובמסקנות שנכללו בחוות דעת טרמינל וחוות דעת שלום ובמיוחד בטענה לפיה חל קיטון בשטח המגרש.

10. הקבלן כפר באחריותו לכל ליקוי שמקורו באי התאמות בחלקי מבנה שמקורם בשינויים ותוספות שביצעו התובעים בבית על פי תכנון של האדריכל, ובכלל זה לסטיות במידות הממ"ד והחדר על הגג וכן ובעיקר לגבי הליקויים הנטענים בריצוף השיש.

11. האדריכל טען בכתב הגנתו כי התובעים היו מודעים להשלכות הנובעות לביצוע השינויים והתוספות בבית, חתמו על תכניות היתר ובכך נתנו הסכמתם לתוכנם האדריכל כפר בתוכנם ובממצאיהם של חוות דעת טרמינל ושלום מטעם התובעים.

12. שיש אלוני טענה כי אריחי השיש שסופקו על ידה לבית מויינו על ידי התובעים בעצמם וכי לא היו נגועים בשינויי גוונים חריגים או אחרת וכי אריח שיש מעצם ברייתו הינו אריח שמקורו במחצב טבעי שאינו יכול להיות הומוגני לחלוטין.

13. לחלופין טענה שיש אלוני כי המוכר ו/או הקבלן שביצעו את עבודות הריצוף, התרשלו בעבודתם וכתוצאה מכך יכול ונגרמו שברים בפאות ובפינות האריחים.

14. שיש אלוני הוסיפה וטענה כי כמחווה של רצון טוב הציעה לספק לתובעים 20 אריחים נוספים על פי בחירתם אך התובעים סירבו להצעה זו.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.
ב. המחלוקת

הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן:

1. קביעת אחריותם של הנתבעים לגבי הליקויים וירידת הערך שנגרמו לבית.

2. גובה הנזק.

ג. עדויות מומחים

1. כמצוי במקומותינו הצטייד כל אחד מבין בעלי הדין בחוות דעת של מומחה מטעמו. לא ראיתי צורך לסקור את הממצאים והמסקנות בחוות הדעת השונות גם ובעיקר לאור העובדה כי בית המשפט מינה את מר אלפרד איראני, מהנדס ושמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") וכי המומחה עיין במכלול חוות דעת שבפני
ו והתייחס אליהם בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה.

2. המומחה סקר את בית בשני מועדים שונים ובחוות דעת מיום 18.9.07 תיעד את ממצאיו ומסקנותיו כדלקמן:
3. ריצוף השיש

3.1 המומחה תיעד 15 אריחים מוכתמים בכתמי חלודה היוצרים הבדלי גוון בולטים וכ-16 אריחים נוספים בהם נצפו גידים שיצרו סדק נימי.

3.2 המומחה ציין כי מטבע הדברים, ריצוף השיש אינו אמור ליתן גוון אחיד אלא משקף את הגוון הטבעי של השיש.

3.3 המומחה המליץ על תיקון הליקוי על דרך של ליטוש פני האריחים וחרוץ המישקים בעלות כוללת של 6,600 ₪ בתוספת מע"מ.
4. המומחה תיעד ליקויים נוספים משניים בחומרתם ובעלותם הכספית.

4.1 אשר לממ"ד הבהיר המומחה כי בעקבות החלטת התובעים לבנות מרתף, הועתק הממ"ד ממקומו המתוכנן בקומת הכניסה למרתף וכי גובה המרתף על סמך תוכניות ההיתר הינו 220 ס"מ, ובהכרח זה גם הגובה של חדר הממ"ד.

4.2 המומחה אמד את עלות תיקון הליקויים לסכום של 19,430 ₪ (ללא מע"מ ובמחירי קבלן ראשי) והמליץ על פיצוי בגין 5 ימי היעדרות מן הבית לתקופת התיקונים.

4.3 בהתייחסו לחוות דעת שלום לעניין ירידת הערך המיוחסת להיצרות תא החניה קבע המומחה כי בעקבות האפשרות להעתקת מרכזיית המים בעלות של 3,000 ₪– אין מקום לקביעת ירידת ערך בפריט זה.

4.4 אשר לחדר השירותים מצא המומחה שינוי גבהים המגלם ירידת ערך בסכום של 2,900 ₪.

4.5 בנתנו דעתו לקיטון גובה חדר הממ"ד שהוקם במרתף קבע המומחה כי יש לקבוע בגין ליקוי זה ירידת ערך בסכום של 11,700 ₪.

4.6 בהתייחס לחדר שנבנה בעליית הגג, קבע המומחה כי אמנם נגרע חלק משטחו של החדר (כ-0.5 ממ"ר) בהשוואה לחדר תקני אך דחה את טענת מומחי התובעים לפיה קיטון מידת הרוחב הביא לידי כך כי מדובר "בחצי חדר".

המומחה העריך את סכום ירידת הערך בפריט זה לסך של 4,100 ₪ בלבד.

4.7 המומחה לא נקט עמדה בחוות הדעת באשר לקיטון הנטען בשטח המגרש.

בתשובות הבהרה מיום 24.12.07 ולאחר שעיין במפת המדידה שסיפקו התובעים קבע המומחה כי בניגוד לממצאי המודד מטעם התובעים, מעלים נתוני היתר הבניה כי שטח המגרש של הבית נשוא התביעה הינו 224.10 מ"ר וזאת כפועל יוצא של הפחתת שטח היחידה האחרת (224.90 מ"ר) משטח מגרש 47 בכללותו (449 מ"ר).

מכאן, גרס המומחה כי אין מקום לטענה בדבר קיטון שטח המגרש.
ד. הליקויים ואי ההתאמות

1. בסעיף 2 לתצהירו טען התובע כי על פי "מידע שיווקי מוקדם" שעמד לנגד עיני התובעים ניתן יהיה להתקין בעליית הגג חדר נוסף (להלן: "חדר עלית הגג") וכן לבנות מרתף.

אין חולק כי הבית לרבות השינויים והתוספות שבו (ובכללם המרתף וחדר עליית הגג) נבנו על ידי הקבלן ואין זולתו, וללא זיקה להסכם שבין המוכרת מזה לתובעים מזה.

2. יתר על כן, המוכרת הקפידה להרחיק עצמה ממעורבות מעשית ומשפטית מביצוע השינויים והתוספות שביצעו התובעים באמצעות הקבלן והבהירה במפורש כי אינו נוטלת כל אחריות לשינויים ותוספות כאלו (סעיפים 8.1 ו-8.2.3 להסכם).

3. עם זאת אין להתעלם מחובתה ואחריותה של המוכרת לליקויים שתועדו על ידי המומחה במסגרת הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") שכן ליקויים כאמור עולים כדי אי התאמה כמשמעות הביטוי בסעיף 4 לחוק המכר. ואין המוכרת רשאית לפטור עצמה מאחריותה כמוכר ולמעשה אף לא טרחה מלטעון בסיכומיה לפטור מאחריות לגבי ליקויים אלו.

4. נמצא איפוא כי בהתעלם מסוגיית הריצוף שתידון בנפרד, המוכרת אחראית לאותם ליקויים שתועדו בבית במתכונתו על פי ההסכם קרי: "דירת קוטג' בת 6 חדרים" (להלן: "הבית המקורי").

5. בחנתי ומצאתי כי כל הליקויים שתועדו על ידי המומחה בחוות הדעת התגלעו בבית המקורי, ומשכך אני רואה לחייב את המוכרת והקבלן (בהתאמה הנתבעות 2, 1) יחד ולחוד לשלם לתובעים את סכום תיקון הליקויים שקבע המומחה בסך 13,130 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ה. ליקויי הריצוף והאחריות בגינם

1. בתצהירו טען התובע כי מיין בעצמו במפעל שיש אלוני אריחי שיש, בכמות המספיקה לריצוף מלוא קומת הקרקע וחיפויי המחיצות אולי לגירסתו המשלוח שהגיע לאתר נמצא פגום בשל הבדלי גוון, חרף זאת, כך התובע, בעקבות הבטחת הבודק מטעם שיש אלוני לפיה התוצאה שתתקבל תהיה "יוצאת מן הכלל" הסכים התובע ליישום האריחים, ולהוותו הסתבר כי ניכרו הבדלי גוונים וגם אריחים סדוקים ושבורים.

2. בחוות דעת טרמינל נקבע כי אין מנוס מהחלפת הריצוף בכללותו בעלות הכוללת של כ-50,000 ₪.

3. מר שמואל דביר שהעיד מטעם שיש אלוני עמד על טעותו לפיה האריחים שסופקו לתובעים היו אלו שהוזמנו על ידם בעקבות מיון שבוצע על ידם (סעיף 6 לתצהיר).

כמו כן טען דביר כי לגבי אריחים בהם קיימים הבדלי גוון באופן חריג – יש לייחס אחריות לרצף אשר יישם אותם חרף האפשרות להחריגם.

4. לא עלה בידי התובע לשכנעני כי האריחים שהובאו לאתר על ידי שיש אלוני לא היו אלו אשר מויינו קודם לכן על ידי התובעים גירסת התובע בחקירתו לפיה: "ישנה אפשרות כזו" (עמ' 22 שורה 7) אינה עוצרת כח מול הכחשתה המפורשת של שיש אלוני.

5. במהלך חקירתו בפני
דבק המומחה בממצאי חוות הדעת (עמ' 8, 7) אטעים כי לא מצאתי דופי בעדות המומחה אשר עמד על עובדה הידועה לכל בדבר קיום של הבדל גוון באריחי שיש טבעי (עמ' 7 שורות 15-24) כמו גם שכיחות בהופעת סדקים נימיים על פני האריחים בעקבות פעילות של רטיבות כלואה מתחת לאריח (סעיף 10 לחוות דעת י. חייט מטעם שיש אלוני ועדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 25.10.09).

6. המומחה הבהיר בעדותו כי האריחים המוכתמים והן אלו שבהן התגלו סדקים נימיים – אינם צריכים החלפה (עמ' 9 שורות 7-11) וממילא דחה את הקביעה בחוות דעת טרמינל לפיה יש להחליף את משטח הריצוף במלואו.

בנסיבות אלו, יש להעדיף וליתן תוקף להלכה הגורסת כי בית המשפט יטה לאמץ ממצאים של מומחה שמינה אלא אם הסתבר לו כי בחוות דעת המומחה נפלו טעויות מהותיות.

השוו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ. מונטי רפי (לא פורסם).
וכן: ע"א 2934/94 סולל בונה נ. ארז איתן (תק-על 96 (2) 481).

7. אני דוחה איפוא את תביעת התובעים לקבלת פיצוי בסכום העולה על הסכום שנקב המומחה בחוות הדעת דהיינו סך של 6,600 ₪ בתוספת מע"מ.

אני מחייב איפוא את הנתבעות 2, 1, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכום האמור.

התביעה נגד שיש אלוני – נדחית.
ו. קיטון שטח המגרש

1. אין חולק בפני
כי בין הנספחים למיפרט הטכני שצורף להסכם שבין התובעים למוכרת – נמצאים התשריטים כדלקמן:

1.1 מפת בינוי והעמדה של מגרשים ב-ק.מ. 1:000 (להלן: "מפת הבינוי-ת/3").

1.2 תשריט קומת קרקע ללא מרתף ב-ק.מ. 1:100 (להלן: "תשריט קומת קרקע-ת/4").

1.2 בחוצץ שלפני התשריט ת/4 נרשם:
"תוכניות מכר" ומעל לרישום זה הופיע כיתוב כדלקמן:
"נא לצבוע עם מרקר את המגרש והצד הנמכר א' או ב' ולחתום במקום המיועד לחתימה ולציין את מספר המגרש, הצד ושטח המגרש".

1.3 המכלול הכלוא ב-ת/4 הותווה בעט סימון כחול המפריד בין בית התובעים מזה ובין הבית הצמוד מזה.

2. עם זאת לא צויין על ת/4 מספר המגרש או שטחו ובהסכם שבין המוכרת לתובעים אין כל מצג או התחייבות לגבי שטח המגרש.

3. הגם שעל פי חזותו מתווה ת/4 את תשריט קומת הקרקע וצויינו בו אלמנטים מובהקים של חלקי הבית ובכללם מטבח, פינת אוכל, חדר מגורים וממ"ד, טען התובע כי התשריט ת/4 מתווה את שטח המגרש, מידותיו וגבולותיו. בסעיף 24 לתצהירו מציב התובע מעין שאלה רטורית בטענו:
"היעלה על הדעת כי שטח המגרש, פרט מהותי לא ימצא ביטוי במפרט הטכני? בוודאי שכן, ביטוי זה מצוי בתוכנית קומת הקרקע קנ"מ 1:100 אני הייתי בטוח שעה שרכשתי את הקוטג' ששטח המגרש תואם לתכנית".

4. התובע צירף לתצהירו חוות דעת של המודד לידור סרגיו אשר השווה את נתוני השטח העולים מן התשריט ת/4 ובין נתוני המדידה בפועל ומצא כי שטח המגרש בפועל (224 מ"ר) נופל בכדי 28 מ"ר מחישוב שטח המגרש בתשריט ת/4 (252 מ"ר).

בחוות דעת שלום תומחרה ירידת הערך המיוחסת לקיטון הנטען בשטח המגרש בסכום של 26,940 ₪.

5. המוכרת לעומת זאת טענה כי המוצג ת/4 הינו תוכנית קומת קרקע שאין בה להעיד על שטח המגרש וכי התשריט הנכון שעל פיו ניתן לקבוע במדויק את שטח המגרש הינו מפת הבינוי (ת/3) (סעיפים 23-27 לתצהיר שאול לב מטעם המוכרת).

6. בצו מכר דירות (טופס של מפרט) התשל"ב-1974 (להלן: "צו המכר") נקבעה החובה לפרט את שטח הדירה (סעיף 5 לצו) וכן שטחים נוספים המוצמדים לדירה ובכללם גינה מוצמדת לדירה (סעיף 6 לצו).

בנספח א' לצו המכר (להלן: "הנספח") נקבעו התוכניות שיש לצרפם כחלק בלתי נפרד של המיפרט ובכלל אלו תוכניות הדירה (פרט 10.1.1 לנספח) וכן תוכנית המגרש כפי שהוגשה לרשות המקומית לקבלת היתר בניה בקנ"מ 1:250 (פרט 10.1.6).

7. סברתי בזמנו ועדיין הנני סבור כי התשריט ת/4 אינו מהווה לכשעצמו תוכנית המגרש כמשמעות הביטוי בפרט 10.1.6 הנ"ל (ראו החלטתי בעמ' 12 לפרוטוקול). אולם באותה מידה אין בידי לקבל את טענת המוכרת לפיה מפת הבינוי שנערכה ב-קנ"מ של 1:1000 עונה לדרישה הסטטוטורית של תוכנית מגרש ב-קנ"מ של 1:250.

8. כלום זכאים התובעים להיבנות מאי עמידתה של המוכרת בדרישות הנספח לצו המכר.

הגעתי לידי מסקנה כי התשובה לכך הינה שלילית. צו המכר לכשעצמו אינו קובע חובה לציין את שטח המגרש עליו בנוי הבית (להבדיל משטח הדירה גופו וכן שטחים נוספים הצמודים לה) ומשכך על התובעים היה לשכנעני כי הוצג בפני
הם מצג ברור באשר לשטח המגרש, וכי נסמכו על אותו מצג בהתקשרותם בהסכם, לעניין זה אטעים כי ב-ת/4 לא נרשם שטח המגרש.

9. לא זו בלבד שלא הוכח להנחת דעתי כי המוכרת הציגה מצג פוזיטיבי כלשהוא לגבי שטח המגרש אלא שהוכח בפני
כי התובעים היו מודעים לעובדה ששטח המגרש הינו 224.10 מ"ר (עדות התובע בעמ' 19 לפרוטוקול והמוצג נ/1).

11. אינני נותן אמון בטענת התובע כי הבין או סבר ששטח המגרש מגולם בתשריט ת/4.

אני דוחה איפוא את תביעת התובעים בסוגיית קיטון שטח המגרש אך אביא בחשבון לעניין הוצאות המשפט את סטייתה של המוכרת מהוראות צו המכר.
ז. סטיות ממידות – ירידת ערך

1. בחוות דעת שלום עליה נסמכו התובעים בתביעתם נקבעו כזכור ליקויים שאינם ניתנים לתיקון והמהווים מושא לירידת ערך כדלקמן:

הצרות רוחב תא החניה בשל מיקום ארון מרכזיית מים.

סכום ירידת הערך חושב לסך של 3,000 דולר ובשקלים 13,470 ₪.

2. גובה חדר השירותים בקומת הקרע הינו 1.80 מטר במקום הנמוך ביותר במקום 2.05 ס"מ כגובה המינימלי הנדרש בתקנות התכנון והבניה (הבקשה למתן היתר תנאיו ואגרות) – (להלן: "תקנות הבניה").

לעניין זה נטען לפגיעה אסתטית ופונקציונאלית וסכום ירידת הערך הועמד על סך 5,660 ₪.

3. אשר לסטיה במידות חדר עלית הגג נטען כי רוחב החדר (247 ס"מ) נופל ממידות המינימום שנקבעו בתקנות הבניה (260 ס"מ) ומשכך עסקינן "בחצי חדר".

ירידת הערך תומחרה לסכום של 31,129 ₪ בהתבסס על שווי חדר (188,666 ₪) ובהכפלת מקדם אקוויוולנטי 0.33.

4. אשר לגובה חדר הממ"ד נטען כי חדר הממ"ד נמנה בין חדרי השינה בבית אך גובהו במקום הנמוך ביותר (220 ס"מ) נופל מן המינימום שנקבע בתקנות הג"א (250 ס"מ) וכן מיקום החלון שבו אינו מכוון לרחוב או לשמיים אלא לעבר חצר אנגלית בניגוד לתקנות הבניה.

סכום ירידת הערך הועמד על סך 75,466 ₪.

5. בגין מיקום גישה לפחי אשפה וגישה לבלוני גז – נקבעה ירידת ערך בסכום של 11,320 ₪.

6. התובעים ייחסו את האחריות למוקדי ירידת הערך לחובתם של הנתבעים 3, 2, 1 יחד ולחוד – כאמור בסעיף 14 לכתב התביעה.

7. הנתבעים הכחישו, כל אחד מטעמיו את אחריותו להתהוות ירידת הערך וכפרו בסכומים הנטענים.

8. לאחר שנתתי דעתי לטענות בעלי הדין הגעתי למסקנה כי אין כל בסיס לטענת התובעים לפיה יש לחייב את המוכרת בפיצויים בגין ירידת ערך ואלו עיקר נימוקיי:

8.1 שאול לב שהעיד מטעם המוכרת טען בתצהירו כי הסטיות שתועדו בממ"ד, בחדר עליית הגג ובשירותי אורחים – הינם פרי שינויים שביצעו התובעים בבית על פי תכנונו של האדריכל וביצוע של הקבלן ללא קשר למוכרת (סעיפים 9, 8 לתצהירו ועדותו בעמ' 31 שורות 8-12).

8.2 לב התבסס בטענתו זו על הוראות ההסכם שבין הצדדים הפוטר את המוכרת מכל אחריות מביצוע הזמנת שינויים שבוצעה על ידי הקבלן (סעיפים 8.1 ו-8.2.3 להסכם).

8.3 ניסיונם של התובעים לייחס למוכרת אחריות בגין ליקויים אלו בהתבסס על "מידע שיווקי מוקדם" שהוצג על ידה ולפיה ניתן יהיה לבנות חדר נוסף בעליית הגג ולבנות מרתף – אין בה כדי ליצור יש מאין עילת תביעה נגד המוכרת אשר לא כללה פרטי בניה אלו במסגרת הבית המקורי.

8.4 אטעים כי עיון במפרט הטכני שצורף להסכם מלמד כי לא נזכר בו כלל ועיקר חדר בעליית גג, כמו כן עולה מתכניות המכר, כי הממ"ד שהוגדר בחדר תוכנן להיות בקומת הכניסה ולא במרתף.

8.5 על כן אוסיף כי התובע הודה כי ביקש היתר בניה לגבי תוספת קומת מרתף ולהורדת הממ"ד לאותה קומה, בניית חדר בעליית הגג וכן הזזת שירותי אורחים (עמ' 20 שורות 5-9) וכי ביצע את כל עבודות השינויים על פי הסכם שחתם עם הקבלן (עמ' 21 שורות 7-11).

אני דוחה איפוא את תביעת התובעים נגד הנתבעת 1 בסוגיית ירידת הערך.
9. אשר לנתבעים 2 ו-3

מר דוד כהן שהעיד מטעם הנתבעת 2 (הקבלן) אישר בסעיף 2 לתצהירו כי הקבלן ביצע את עבודות השינויים על פי תכניות שקיבל ישירות מן התובעים (וכן עדותו בעמ' 10 שורות 6-7) וכי לגבי בניית המרתף נחתם בין הקבלן לתובעים הסכם נפרד (עמ' 11 שורות 27-28).

גירסה זו לא נסתרה בפני
.

אשר לארון מרכזיית המים טען כהן כי הקבלן קיבל הנחיה למקמו בתא החנייה (עמ' 9 שורות 8-9) אך לא עלה בידו לאשש גירסה זו ואף לא להציג מסמך כלשהוא המגבה אותם (שם, שורות 20-26).
10. אשר לנתבע 3 (האדריכל)

10.1 זה אישר בתצהירו כי ערך לבקשת התובעים תוכניות שינויים למתן היתר באשר לבניית מרתף והעברת הממ"ד אליו, בניית עליית גג והעתקת חדר שירותי אורחים בקומת הקרקע (סעיף 3 לתצהיר).

האדריכל הוסיף וטען בתצהירו כי התובעים חתמו על תוכניות השינויים בהיותם מודעים היטב למהותם.

10.2 אשר לגובה חדר הממ"ד שמוקם במרתף טען האדריכל כי התובעים היו מודעים לגובה המוגבל של המרתף, וכי אין לשעות לטענתם המיתממת כי לו ידעו שלא ניתן למקם ממ"ד בגודל של חדר תקני במרתף – היו נמנעים מהורדת הממ"ד למרתף (סעיף 4 לתצהיר).

10.3 בהמשך תצהירו טען האדריכל כי הקבלן ביצע את ארון מרכזיית המים שלא בהתאם לתכנון (סעיף 6 לתצהיר).

10.4 אשר לגובה תא שירותי האורחים טען האדריכל כי התובעים דרשו למקמו מתחת למדרגות ועמדו על כך, הגם שהסביר להם כי קיימת מגבלת גובה (סעיף 7 לתצהיר).

בסעיף 8 לתצהירו אישר האדריכל כי תכנן לבקשת התובעים עליית גג כולל חדר ברוחב 255 ס"מ שנגזר ממגבלות תכנוניות.

10.5 האדריכל נדרש לסוגיית מיקום פחי האשפה ובלוני הגז וטען כי העירייה הכתיבה את מיקומם על פי תוכנית פיתוח כללית ולאחר מכן ביקשה העיריה לשנות את המיקום במגרשים פינתיים (כדוגמת מגרש התובעים) ואלו לא התנגדו.

10.6 ב"כ התובעים נמנע מחקירתו הנגדית של האדריכל תוך שציין כי אין בהימנעותו כדי לאשר את גירסת האדריכל (עמ' 15 שורות 16-17).

האדריכל נחקר על ידי בעלי הדין האחרים וחזר למעשה על עיקרי גירסתו בתצהיר (עמ' 16, 15).

10.7 אטעים כי בחקירתו טען האדריכל כי תוכניות ההיתר עליהם חתמו התובעים כללו נתוני שטח (עמ' 16 שורות 4-7).

גירסה זו לא נטענה על ידי האדריכל באופן יזום בתצהירו אך היא זכתה לתימוכין חד משמעי בהעתקי התוכניות שערך ואשר צורפו כנספחים 8א'-8ב' לתצהיר התובעים.

10.8 התובע טען כזכור בתצהירו כי כמי שאינו מצוי בקריאת תכניות בניה לא היה מודע לכך שלא ניתן להתקין במרתף – ממ"ד בגובה תקני וכי אף לא אחד מבין הנתבעים לא הביא עובדה זו בפני
ו (סעיף 23 לתצהיר).

יתר על כן, במהלך חקירתו אישר התובע כי למד על הקיטון בגובה הממ"ד וחדר השירותים רק בעקבות חוות דעת טרמינל (עמ' 23 שורות 5-7).

משעומת התובע מול העובדה שבתוכניות ההיתר שהוכנו על ידי האדריכל, נכללו מידות הוא משיב:
"חתמתי (על התוכניות) באמונה מלאה שאין בתכנון הזה שום ליקוי או טעות במדידות" (עמ' 24 שורה 30).

בהמשך עדותו מבהיר התובע:
"אני שאלתי אותו (את האדריכל) לגבי מעלה המדרגות (קרי השירותים שמתחת למדרגות) האם אני יכול לעמוד שם והוא אמר לי שכן. כנ"ל לגבי הממ"ד. לא ידעתי שגובה סטנדרטי של מרתף הוא 220 ס"מ מכאן לא ידעתי שאני מאבד חדר...אף אחד לא הפנה את תשומת ליבי לכך שאני מקבל פחות מחדר ושגובה הממ"ד יורד מ-250 ל-220 ס"מ" (עמ' 25 שורות 4-10).

התובע אף דחה את הטיעון לפיו לא התכוון לבנות חדר מגורים במרתף והשיב:
"זה חדר לכל דבר, יש מקומות שאנשים ישנים בתוך ממ"ד".

ובתשובה לשאלה, האם התכוון שמישהוא יגור בממ"ד, משיב התובע:
"התכוונתי שמישהוא יגור שם. האדריכל תכנן שם גם שירותים וגם מקלחת זה מקום שאדם הולך לגור שם" (עמ' 26).

על כך אוסיף כי הממ"ד נמנה על חדרי הבית המקורי ומשכך קיימת חובה שבדין לבנותו על פי מידות המינימום הקבועות בתקנות הבניה.

עדותו של התובע אמינה עלי ואני מעדיף אותה על גירסתו הכבושה עד למאד של האדריכל אשר רק בעקבות שאלות חוזרות ונשנות של בית המשפט, האם הבהיר לתובע במפורש את המידות המינימליות שנקבעו כדין, טען כי אמר לתובע:
"שלפי התקן זה לא עובר אבל זה לא מפריע לו אם הוא לא יקבל מכה מראש" (שם בעמ' 17).
10.9 על יסוד כל האמור עד כאן אני פוסק כדלקמן:

10.9.1 האדריכל לא טען כי הקבלן ביצע את עבודות השינויים שלא על פי התכנון ומכאן, מסקנתי לפיה להוציא את סוגיית ארון המים - אין לייחס לקבלן אחריות כלשהיא באשר לאי ההתאמות לגדלים סטטוטוריים באשר למרתף, חדר הממ"ד שבו, חדר עליית הגג ושירותי האורחים.

10.9.2 לעומת זאת הוכח בפני
כי האדריכל אשר ערך את תוכניות השינויים נמנע מלהביא לידיעת התובעים באופן ברור ומתועד את העובדות כי המידות שציין בתוכניות סוטות מן הדרישות הסטטוטוריות שנקבעו באשר לגובה הממ"ד וגובה חדר השירותים לאורחים ואף לא הבהיר להם כי בניית הממ"ד במיפלס המרתף תביא לידי תוצאה בלתי נמנעת של קיטון בגובהו.

10.9.3 אני פוסק איפוא כי האדריכל עוול ברשלנות כלפי התובעים.
10.9.4 אטעים כי מעיון בהסכם, במפרט הטכני ובתוכניות המכר – חדר בעליית הגג, לא נכלל בין חדרי הבית (שישה במספר כולל הממ"ד) שכן, חדרי הבית הינם; חדר מגורים, חדר הורים, שלושה חדרי שינה וחדר ממ"ד (עמ' 5, 3 למיפרט הטכני בהם תוארו החדרים).

10.9.5 האדריכל הטעים בעדותו כי במיפרט מופיע עליית גג אך לא נרשם שם כי מגיע (לתובע) חדר תיקני (שם בעמ' 18 שורות 10-11).

מכאן, שלא מצאתי כל תימוכין לקביעה בחוות דעת טרמינל לפיה:
"גם החדר בעליית הגג הנחשב גם הוא בהתאם לחוזה ולמפרט הטכני כאחד מתוך ששת חדרי הדירה, אינו תואם את הגדרת המינימום שנדרשות גלבי חדר המשמש למטרה עיקרית" (תחילת עמ' 19 לחוות הדעת).

10.9.6 לא הוכח בפני
איפוא כי האדריכל נדרש לתכנן חדר תקני בעליית הגג וכי בנסיבות העניין איני רואה לייחס לו רשלנות כלשהיא בגין קיטון רחבו בכדי 10 ס"מ.

10.10 לאחר שנתתי את דעתי להערכות השונות של סכומי ירידת הערך מצאתי כי המומחה קפץ ידו יתר על המידה בהערכת סכום ירידת הערך המיוחס לקיטון גובה חדר הממ"ד והתעלם מן העובדה כי עסקינן בחדר לכל דבר אשר גובהו המינימלי הסטטוטורי נופל מן המינימום שנקבע בתקנות הבניה ומהעדר חלון הפונה ישירות לאויר חוץ.
אני פוסק איפוא כי יש לחייב את האדריכל לשלם לתובעים פיצויים בגין ירידת ערך כדלקמן:

הנמכת הגובה בחדר השירותים 4,000 ₪

קיטון גובה הממ"ד 30,000 ₪

סך כל ירידת ערך 34,000 ₪

יתר הטענות לגבי ירידת הערך – נדחות.
ח. נזק בלתי ממוני ודיור חלופי

התובעים עתרו לחיוב הנתבעים בפיצויים בסך 15,000 ₪ בגין דיור חלופי וכן בפיצויים בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות ואובדן ימי עבודה.

המומחה ראה לקבוע כי התובעים זכאים לחמישה ימי דיור חלופי.

לאחר שנתתי את דעתי לחומר הראיות שבפני
ולהלכה הפסוקה בסוגיית פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בהקשר לליקויי בניה (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-על 2005 (1) 2774) הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעות 1 ו-2, יחדיו, לשלם לתובעים פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסך של 8,000 ₪ הכולל גם את רכיב הפיצויים בגין דיור חלופי אשר התובעים לא הביאו ראיות באשר לסכומו.
סוף דבר

אני מקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד ומחייב את הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 34,253 ₪ כדלקמן:

עלות תיקון ליקויי הבניה 13,130 ₪

עלות תיקון משטח ריצוף השיש 6,600 ₪

עלות העתקת מרכזיית מים 3,000 ₪

סך הכל עלות תיקונים 22,730 ₪

בתוספת מע"מ כדין 3,523 ₪

פיצויים בגין נזק בלתי ממנוי ודיור חלופי 8,000 ₪

סך הכול לחיוב הנתבעות 1 ו-2 34,253 ₪
אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעים פיצויים בסך 34,000 ₪ בשל אחריותו לירידת ערך הבית.

התביעה נגד נתבעת 4 – נדחית.

לסכומים שנפסקו לזכות התובעים כמפורט לעיל יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪.

הנתבעת 2 תשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ₪.

הנתבע 3 ישלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

התובעים ישלמו לנתבעת 4 שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 36764-06 כהן ואח'
נ' ש.ל.י.נ בע"מ
ואח'

1 מתוך 12








א בית משפט שלום 36764/06 מנשה כהן, רחל כהן נ' ש.ל.י.נ בע"מ, כ.א. והבנים חברה לבנין בע"מ, סלו בן עמי ואח' (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)