פסקי דין על אסתר לוי | פסקי דין על נתנאל לוי | פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

41179-06/10 הפ     05/07/2010




הפ 41179-06/10 אסתר לוי, נתנאל לוי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית משפט השלום בטבריה



05 ביולי 2010

ה"פ 41179-06-10 לוי ואח' נ' הלאומית לשיכון בישראל בע"מ






בפני

כב' השופטת
רים נדאף


המבקשים

1
.
אסתר לוי

2
.
נתנאל לוי
(קטין)


נגד


המשיבה

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ



החלטה

1.
בפני
י בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה ו/או מי מטעמה לפרוץ ו/או להיכנס ו/או לפנות כל חפץ ו/או אדם מבין המבקשים מדירה המצויה ברחוב האבות 400ד'1 בטבריה (להלן: "הדירה").

2.
בבקשה נטען כי מר אליהו לוי ז"ל (להלן: "המנוח") שהיה אביו של מבקש מס' 2, וגרושה של מבקשת מס' 1, קבל את הדירה מהמשיבה, אשר התאימה באופן בסיסי לצרכיו של המנוח, שהיה נכה, מוגבל בניידותו, ומרותק לכיסא גלגלים. הדירה היא דירת קרקע, שהיה צורך לבצע בה שיפוצים והתאמות לצרכי המנוח.

המבקשים טוענים כי נחתם חוזה בין המנוח למשיבה לפני 9 חודשים על פיו קבל המנוח זכות דיור בדירה הנדונה. עקב אזהרה מנציג המשיבה לפיה יש כוונה לפולשים להשתלט על הדירה, איכלס מייד המנוח את הדירה, הכניס לתוכה מיטלטלין, והפגין בה נוכחות, הן כדי למנוע פולשים לפלוש לדירה, והן כיוון שלא היה לו מוצא אחר למגורים באותה תקופה.

3.
מבקש מס' 2, קטין בן 16.5 שנים, שהתגורר באותה עת בדירת אימו, מבקשת מס' 1, גמר בדעתו כנטען לעשות ככל שביכולתו לעזור לאביו בהתנהלותו היומית, נהג לישון אצלו בדירה, ולגור עימו כמעט דרך קבע בדירה, כנטען. מבקש מס' 2 טוען כי הספיק להתגורר בדירה יחד עם אביו תקופה של 4,5 חודשים, טרם פטירתו של המנוח, בידיעתה והסכמתה של המשיבה.

4.
המבקשים טוענים כי בהיות מבקש מס' 2 קטין, ובעצם המעבר לגור עם אביו בדירה, נכנס הוא בנעליו של אביו במסגרת ההסכם ו/או למצער הפך הוא כחלק בלתי נפרד מההסכם בהיותו קטין מכוח קרבתו הראשונה לאביו המנוח הנותנת לו זכות מדור ולהמשיך ולהתגורר בדירה נוכח ההיסטוריה המשפחתית הקשה אליה נקלע מבלי שיבחר בה.

5.
המשיבה הודתה בכך כי נחתם חוזה ע המנוח להענקת זכויות הדיור בדירה, אך טענה כי לא הותרה כניסתו של המנוח לדירה, שטרם הותאמה לצרכיו, טרם חוברה לחשמל מים וארנונה על שמו של המנוח, וכניסתו של המנוח לדירה הייתה שלא כדין. היא טענה כי הוא התחבר לשעון המים באופן פיראטי, דבר שחייב דיווח וניתוק המים. המנוח לא התחבר לחשמל אלא ניצל את טעותה של חב' החשמל שהמשיכה לחייב את הדיירת הקודמת שנפטרה, לפיכך לא בוצעה מסירה פורמאלית של הדירה למנוח.

6.
המשיבה טענה כי על פי המסמכים שבפני
ה, מבקש מס' 2 לפי הסכם הגירושין בין המנוח למבקשת מס' 1 הוא בחזקת אימו, מבקשת מס' 1, והוא גר איתה בדירתה שאף היא הוקצתה לה ע"י המשיבה. לפי כל דיווחי מבקשת מס' 1 למשיבה, והביקורות שנערכו ע"י המשיבה בשנים 2010,2009,2008 עולה כי מבקש מס' 2 מתגורר בדירת אימו מבקשת מס' 1.

7.
המשיבה טענה כי כל דיווחי, הצהרות, ובקשות המנוח השונות כלפי המשיבה בכתב, וכן לפי האמור בחוזה ההתקשרות בין המנוח למשיבה, הוא הצהיר תמיד כי הוא מתגורר לבד.

נציג המשיבה הגיש לתיק בית המשפט אסופת מסמכים הן מצד המנוח והן מצד מבקשת מס' 1 להוכיח כי המנוח שהה בדירה לבד תקופה קצרה של מספר חודשים בודדים עד לפטירתו, וכי מבקש מס' 2 התגורר עם אמו, מבקשת מס' 1, בדירתה.

8.
נציג המשיבה טען כי יש לפעול בהתאם לחוק דיור ציבורי אשר קובע קריטריונים לבן משפחה ממשיך שצריך להתגורר 4 שנים לפחות לפני פטירתו של הדייר כדי שיוכל לקבל זכויות כדייר ממשיך. במקרה דנן לא התקיימו התנאים לדייר ממשיך, לפיכך אין למבקש מס' 2 זכות להמשיך לגור בדירה.


נציג המשיבה טען כי יש רשימת ממתינים ארוכה של זכאים לדיור ציבורי לקומת קרקע, מוגבלים ונכים בניידותם, אשר יש להם זכות לקבל את הדירה נשוא הבקשה, ואין מקום להעדיף את המבקשים על פני אותם נכים ומוגבלים הממתינים בתור כבר תקופה ארוכה.

9.
ב"כ המבקשים טען בתשובה כי הטענות שהועלו ע"י המשיבה הן טענות הגנה לגופו של עניין שדינן להתברר במסגרת התביעה העיקרית שתוגש, ולא במסגרת צו מניעה זמני.


ב"כ המבקשים שטח את חייו הקשים של המנוח, נסיבותיו ותחלואיו ומגבלותיו במשך השנים, אשר מן הסתם השפיעו לטענתו לרעה על ילדיו של המנוח, לרבות מבקש מס' 2.
הוא טוען כי מבקש מס' 2 ביקש לשקם את יחסיו עם אביו ולבלות איתו זמן, ולעזור לו בקשייו, ולכן עבר להתגורר איתו תקופה של כ-3 חודשים לפני פטירתו. כאן המקום לציין כי בבקשה נטען כי מבקש מס' 2 הספיק להתגורר עם המנוח 4-5 חודשים לפני פטירתו. ב"כ המבקשים טען כי יש לתת למשפחה, שני המבקשים, את ההזדמנות להעלות את טענותיהם ובקשותיהם בפני
הוועדות השונות של המשיבה ושל משרד השיכון כדי למצות את זכויותיהם בדירה הנדונה, ולשם כך קיים צורך למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לפנותם מהדירה.

10.
לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טענות הצדדים בישיבה שהתקיימה היום, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות מהטעם העיקרי שהמבקשים לא הראו כל זכות לכאורה בדירה הנדונה הראויה להגנת בית המשפט, להתערבותו, או למתן צו מניעה זמני כמבוקש.


ב"כ המבקשים העלה טענות מאלפות במישור הרגשי והסנטימנטלי על סבלו של המנוח וסבל המשפחה במהלך השנים, אך אין בטענותיו אלו, ככל שהן מרגשות, כדי לבסס כל זכות בדין למבקשים להמשיך ולהחזיק בדירה שבנדון.


חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט – 1998 קובע את זכויותיו של דייר ממשיך לרכוש את הדירה לאחר פטירתו של "זכאי" על פי החוק, ובסעיף 1 לחוק נקבע כי:


"דייר ממשיך " – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הוריהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי."



בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, תשנ"ח – 1998, נקבעה אותה הגדרה של "דייר ממשיך" שצוטטה לעיל, לפיה על דייר ממשיך להתגורר עם הזכאי תקופה מינימלית של שלוש שנים טרם פטירתו של הזכאי, כדי שיוכל לקבל זכויות דיור בדירה שבה התגורר הזכאי טרם פטירתו.


ברור כי מבקש מס' 2 אינו עונה על ההגדרה של דייר ממשיך לפי החוקים דלעיל, ולכן לא הראה מבקש מס' 2 כל זכות להמשיך ולהחזיק בדירה, אף לא לכאורה.

11.
עולה מהאמור לעיל כי גם אם נקבל את טענותיהם של המבקשים לכך שהמנוח, הזכאי, התגורר בפועל בדירה תקופה של מספר חודשים טרם פטירתו, וגם אם נקבל את טענתם של המבקשים לפיה מבקש מס' 2 אכן עבר להתגורר עם אביו המנוח תקופה של 3 חודשים טרם פטירתו, אין בכך כדי להוכיח זכות לכאורה של מבקש מס' 2 להמשיך ולהתגורר בדירה, ומשלא הוכחה זכות לכאורה אין מקום ליתן סעד מן היושר של צו מניעה זמני, או לעכב את פינוים של המבקשים מהדירה בכל דרך שהיא.

12.
חשוב להדגיש כי האינטרס הציבורי עליו הצביע נציג המשיבה הוא אינטרס חשוב ממדרגה ראשונה, והוא הענקת דיור ציבורי מתאים לבעלי מוגבלויות ונכויות, כך שגם במאזן הנוחות והנזק בין האינטרס הציבורי דלעיל, לבין האינטרס של המבקשים להמשיך ולהחזיק בדירה, גובר האינטרס הציבורי.

13.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

המזכירות תמציא מיד העתק החלטה זו לצדדים בפקס.

ניתנה היום,
כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 41179-06/10 אסתר לוי, נתנאל לוי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)