פסקי דין על אלון בר שישת

140-12/09 פח     06/07/2010




פח 140-12/09 מדינת ישראל נ' אלון בר שישת





בפני
הרכב כב' השופטים:
י. אלרון
[אב"ד]
מ. גלעד

א. אליקים
בעניין:

מדינת ישראל
המאשימה
נגד
אלון בר שישת

הנאשם

גזר דין

א. מבוא:

הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום).

העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות לפי סעיפים 431, 427 סיפא, 428 סיפא ו- 381(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977, דהיינו, עושק, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ותקיפה כדי לבצע פשע.

הסדר הטיעון כלל את חזרת הנאשם מכפירתו, הגשת כתב אישום מתוקן ולעניין העונש סוכם כי "הצדדים יטענו באופן חופשי".

ב. עובדות כתב האישום המתוקן:

כרקע לאמור בכתב האישום צויין כי, במועדים הרלוונטיים התגוררו ל', יליד 1973 (להלן: "המתלונן") וע' ילידת 1982 (להלן: "המתלוננת") בדירתו של המתלונן שברח' נתיב חן 11 בחיפה, (להלן: "דירת המתלוננים").

המתלונן והמתלוננת סובלים מנכות נפשית ומקבלים סיוע כספי מהמוסד לבטוח לאומי לצרכי קיומם.

על פי הנטען בכתב האישום, במשך כחצי שנה, עד למועד מעצרו, עבר הנאשם להתגורר בדירת המתלוננים תוך שימוש בכוח ובאיומים.

זאת ועוד נטען כי הנאשם קיבל את הסכמת המתלוננים, תחילה, לשהות בדירתם יומיים, והמשיך להתגורר, כחצי שנה, עד למעצרו בדירתם שלא בהסכמתם כאשר במהלך תקופה זו, דרש "מהמתלונן לכבס את בגדיו, לערוך עבורו קניות, להביא לו אוכל מבושל מהורי המתלונן ולבצע את מטלות הבית על פי רצונו וגחמותיו...".

זאת אף זאת, נטען כי בתקופה הרלוונטית הנאשם הלין את המתלוננים במרפסת הדירה בעוד הוא ישן במיטתם, "קצב" זמנים למתלונן לביצוע משימות וכשהלה "לא עמד בזמנים" היה מכה אותו. הנאשם, כך נטען היה מונע מהמתלוננים אוכל ושימוש באביזרי הבית, מגרש מעת לעת את המתלוננת מהדירה ובכל אותה עת, היה מאיים עליהם כי יפגע בגופם באם יספרו על מעשיו למאן דהו.

בתקופה הרלוונטית, הנאשם היכה במתלונן וחבל בו מספר פעמים וכן נהג לאיים על המתלונן שיפגע בגופו אם לא יענה לדרישותיו הכל בכדי להניעו לבצע את הוראותיו, כלשונן.

במעשיו המתוארים לעיל, כך נטען בכתב האישום, ניצל הנאשם את חולשתם השכלית, חוסר הניסיון וקלות הדעת של המתלוננים כדי לדרוש מהם דברים שאינם מגיעים לו כדין. בנוסף, נטען כי הוא סחט את המתלוננים באיומים ובכוח ואף תקף את המתלונן לצורך המשך עשיקתם וכדי שלא יספרו לאיש אודות מעשיו.

ג. תסקיר שירות המבחן

קצינת המבחן פרטה בתסקירה את מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם (בן 27, עד למעצרו ומובטל במשך שנה וחצי).

כעולה מהתסקיר, בשנת 2003 הנאשם הועמד במבחן השירות בגין עבירה שעניינה איומים, היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית ובאותה עת שיתף פעולה עם קצינת המבחן באופן מלא.

קצינת המבחן ציינה בתסקיר כי בהתייחס לעבירות נשוא הדיון, הנאשם לא לקח בפני
ה אחריות וביטא תחושות של קרבנות וחוויה שנגרם לו עוול על ידי המתלוננים.

בפתח הדיון שהתקיים לאחר קבלת התסקיר, משנדרשו הנאשם ובא כוחו לאמור בתסקיר באשר לאי קבלת אחריות, ציין בא כוח הנאשם כדלקמן: "הוא (הנאשם) חד משמעית לוקח אחריות על מעשיו, מודה בכל המיוחס לו, ויותר מכך, הוא מביע חרטה עמוקה על כל מעשיו".

קצינת המבחן הביאה מהתרשמותה כי בפני
נו נאשם צעיר, שגדל עם הורים שהיו עסוקים בבעיותיהם התפקודיות והרגשיות ומשכך, התקשה לקבל סמכות וגבולות, מתקשה לקבל לעצמו זהות משלו ועוד.
בסיכום תסקירה ציינה קצינת המבחן כי על מנת לאפשר לנאשם את ההזדמנות לבחון את התנהגותו האימפולסיבית ולרכוש כלים להתמודד עימה, המלצת השירות הינה להטיל עליו תקופת מאסר שתאפשר את השתלבותו בתוכנית שיקומית במסגרת שב"ס.

ד. ראיות לעונש

מטעם הנאשם העידו שני עדי אופי. ראשית, העידה אמו הגב' רותי דדון בר שישת אשר במקביל אף הניחה בפני
נו מכתב אותו כתבה ואשר סיכם את דבריה בעל פה (ס/1).

אֵם הנאשם ציינה כי בשיחותיה עימו הביע צער על מעשיו נשוא כתב האישום וביקשה להתחשב במוגבלויותיה הרפואיות והאחרות ולהימנע מלמצות את הדין עם הנאשם

כמו כן, הובא למתן עדות מר אהרון דטשוקרל שהביע את החשש כי הטלת עונש מאסר בפועל כנגד הנאשם תגרום ל"קריסת" המשפחה ו"סבל נוסף למשפחת הנאשם".

ד. טיעוני ב"כ הצדדים לעונש

באת כח המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה כי ההגעה להסדר הטיעון היתה לאחר שמיעת עדותו של המתלונן ובטרם העדת המתלוננת תוך לקיחה בחשבון את "הלחץ הנפשי של המתלוננים", כהגדרתה, בכל הנוגע לצורך ליתן עדות בבית המשפט, על רקע נכותם הנפשית.

מבלי להתעלם מתיקון עובדות כתב האישום המקורי, ציינה כי גם לאחר התיקון שבוצע בכתב האישום ועל אף שנעשה "תיקון משמעותי" בסעיפי העבירה. לשיטתה, עדיין בפני
נו כתב אישום חמור.

לדברי באת כח המאשימה, המסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום חושפת ניצול של בני אדם חלשים, לאכזריות והתייחסות חריגה עד כדי "ביצוע מעשים מעוררי סלידה המצביעים על העדר גבולות כלפי אנשים חסרי ישע".

עוד הפנתה באת כח המאשימה לאמור בכתב האישום והגדירה את המתלוננים כ"שני אנשים חלשים" אשר היו נתונים לשליטתו של הנאשם, חיו בפחד כשהוא מתנהל כ"אדון" בביתם, הטיל עליהם מטלות, הלין אותם במרפסת הבית, היכה את המתלונן, חבל בו ואיים עליו אם לא יענה לבקשותיו.

לפיכך ביקשה באת כח המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מקסימאלי בגין עבירת סחיטה באיומים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

מנגד, ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם תוך שהפנה למכלול נסיבות לקולא בעניינו.

לשיטת ב"כ הנאשם, אומנם אין להקל ראש במעשה הנאשם אך יחד עם זאת לדבריו, העבירות אותן ביצע בוצעו ב"מערכת עובדתית חריגה שהסיכויים שתחזור על עצמה קלושים ואף אפסיים".

עוד טען ב"כ הנאשם כי, בפני
נו נאשם ללא עבר פלילי ועל רקע האמור בתסקיר בעניינו שיקומו הינו "ערך עליון", כהגדרתו, ולפיכך, על בית המשפט לבחון עד כמה ואם ניתן להקל עימו כדי למנוע דפוסי התנהגות עבריינית תולדה אפשרית של ישיבה ממושכת וארוכה מאחורי סורג ובריח.

זאת ועוד הוסיף וטען ב"כ הנאשם כי יש לזקוף לזכות מרשו את "עיתוי" הודאתו, זאת לאחר שמיעת עדות חוקר המשטרה המרכזי שטיפל בתיק ובית המשפט נחשף ל"מחדלי" חקירה, לעדות המתלונן, אשר לגישתו, לא היתה מהימנה ולמרות זאת, הנאשם בחר שלא להמשיך בניהול התיק, ותחת זאת, להודות בעובדות כתב האישום המתוקן.

הסניגור הדגיש כי הנאשם "הביע ומביע חרטה על מעשיו", הינו שוהה מזה כ- 8 חודשים במעצר בכלא "שאטה", בתנאים שאינם קלים ולפיכך, ביקש להסתפק בתקופת המעצר או לחילופין, להוסיף עליה תקופת מאסר קצרה.

הנאשם בפנותו לבית המשפט ציין: "אני רוצה לומר לכב' השופטים שאני מביע חרטה כנה בכל לבי, אני מצטער על העוול שנגרם למתלוננים ואין לי אלא לבקש את סליחתם של המתלוננים" (עמ' 70 שור' 14-15 לפרו').

ו. דיון

נקדים ונאמר כי בטרם ההגעה להסדר הטיעון, נחשפנו לעדותם של חוקר המשטרה שריכז את המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום וכן חלק ניכר מעדותו של המתלונן.

מעדותם של השניים הנ"ל ניתן היה להתרשם מקיומם של מחדלי חקירה שריחפו כעננה על מכלול המעשים המיוחסים לנאשם.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי טוב עשתה באת כח המאשימה בהגעתה להסדר הטיעון.

יחד עם האמור לעיל לא ניתן להתעלם מהמסכת העובדתית החמורה, של המעשים בהן הודה והורשע הנאשם בכתב האישום המתוקן.

התמונה המצטיירת ממסכת עובדתית זו, הינה של נאשם שמצא לו להשתלט על ביתם ועל אורחות חייהם של בני זוג הסובלים, כאמור, מנכות נפשית ולצרכי קיומם מתקיימים מכספי הביטוח הלאומי.

לא התבררה בפני
נו עד תומה סיבת "השתלטותו" זו של הנאשם ו"תקיעת היתד" בבית המתלוננים תוך שהוא הופך לדייר קבע בדירה זו למשך כמחצית השנה והמתלוננים למשרתיו, המכבסים את בגדיו, עורכים עבורו קניות ומביאים לו "אוכל מבושל" מעשי ידי הורי המתלונן.

כמו כן אילץ הנאשם את המתלוננים לבצע עבורו את מטלות הבית על פי רצונו וגחמותיו, כלשון האמור בכתב האישום.

הנאשם כאמור, הורשע בעבירות של עושק, סחיטה בכוח ועוד.

פנים רבות לה לעבירות העושק והסחיטה המשתלבות במקרה דנן האחת ברעותה, הנאשם מצא לו לנכון לסחוט את המתלוננים בדרכו שלו, בכוח ובאיומים תוך שלעיתים אף חבל במתלונן מספר פעמים.

יפים לעניינינו דבריה של כב' השופטת (כתוארה אז) בייניש בע"פ 602/02:

"עבירה של סחיטה באיומים פוגעת באושיות סדרי החברה. ניצול חולשתו של אדם באיומים על בטחונו ושלומו והטלת אימה כדי להשיג דבר מהקורבן, מחייבת תגובה עונשית קשה" (אוחנינה נ' מדינת ישראל
[טרם פורסם - 22.04.02]):

במקרה דנן, הנאשם השליט משטר של אלימות וטרור בביתם של המתלוננים תוך שהוא משתלט על אורחות חייהם היום יומיים לצרכיו כשהם כנועים וסרים למרותו.

לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנאשם ניצל את חולשתם הנפשית של המתלוננים, שבנסיבות העניין, לא יכלו לעמוד בפני
ו, ולעניין זה יש להדגיש את העובדה כי מעשי הנאשם נמשכו לפרק זמן של כמחצית השנה עד להגשת התלונה למשטרה ומעצרו.

איננו מתעלמים מעובדות כתב האישום המתוקן, על התיקון המשמעותי שבוצע בו, וגם לא מהודיית הנאשם שייתרה את המשך העדתו של המתלונן על כל הכרוך בכך.

עוד איננו מתעלמים מהאמור בתסקיר שירות המבחן באשר לרקע האישי והמשפחתי הקשה של הנאשם והשפעת רקע זה על התנהלותו, כמו גם דברי אימו בעל פה ובכתב (ס/1).

עוד יצויין כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות וכאמור, הביע חרטה אשר על פניה נראית כחרטה כנה.
ב"כ הנאשם הניח בפני
בית המשפט אסופת פסיקה, ולעניין זה נאמר כי אין חולק בדבר היות הענישה ענישה אינדיווידואלית, ולפיה, יש לבחון הן את נסיבות המקרה הבא בפני
בית המשפט והן את נסיבותיו של הנאשם (ראה: ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(1), 350 בעמ' 354).

אשר על כן, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרה ובהתחשב בפרק הזמן הארוך יחסית בו נתון הנאשם במעצר על כל הכרוך בעובדה זו, אנו גוזרים הנאשם את העונשים כלדקמן:

52 חודשי מאסר מתוכם 40 חודשי מאסר בפועל.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע וכן עבירות אלימות מסוג פשע.

לאור תקופת המאסר המשמעותית שנגזרה על הנאשם ומצבו הסוציו-אקונומי, לא מצאנו לנכון להשיט עליו תשלום פיצויים למתלוננים במסגרת ההליך הפלילי.
לצורך מניין תקופת המאסר תימנה תקופת שהייתו במעצר מיום 19.11.09.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום
ניתן היום, כ"ד תמוז תש"ע, 06 יולי 2010, במעמד באי כח הצדדים והנאשם.

[אב"ד]

מ. גלעד
, שופט

א. אליקים
, שופט
אתי עטיאס
בית המשפט המחוזי בחיפה
תפ"ח 140-12-09 מדינת ישראל
נ' בר שישת(עציר)

06 יולי 2010









פח בית משפט מחוזי 140-12/09 מדינת ישראל נ' אלון בר שישת (פורסם ב-ֽ 06/07/2010)