פסקי דין על אלי בן חמו | פסקי דין על אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ

1065/01 א     10/03/2004




א 1065/01 אלי בן חמו נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 001065/01
בית משפט השלום באר שבע
10/03/2004
תאריך:
כבוד השופט אריאל ואגו

בפני
:
אלי בן חמו
בעניין:
התובע
אלמכאוי
ע"י ב"כ עוה"ד

נגד
אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת
רחמים עזריה

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. מדובר בתביעה שבה עותר התובע לחייב את חברת הביטוח הנתבעת לפצותו בגין ערך רכבו מסוג ג'.אמ.סי ונדורה קצר שנת ייצור 90, אשר נגנב ביום 04.09.00 לפנות בוקר, וזאת מכח פוליסת ביטוח מקיף אשר הוצאה עבורו על ידי הנתבעת.

2. מתוך כתבי הטענות, ישיבות קדם משפט ופרוטוקולי הדיונים שהתנהלו, ניתן לגבש את המוסכמות ששוב אינן במחלוקת, והן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה בפלוגתאות שנותרו:

א. כריתת הסכם הביטוח נעשתה טלפונית בסמוך למועד רכישת הרכב על ידי התובע, באפריל 2000, כאשר ההתקשרות הוקלטה מטעם הנתבעת, ואילו הפוליסה הכתובה, הגיעה לחזקתו של התובע רק לאחר ארוע הגניבה.

ב. הרכב היה מבוטח הלכה למעשה מעת סיום אותה שיחה טלפונית, ומאז ואילך, גבתה הנתבעת מן התובע את פרמיות הביטוח כסדרן, והסכם הביטוח לא בוטל על ידי מי מהצדדים עד מועד הגניבה.

ג. עצם ארוע הגניבה, והעדר מעורבות של התובע במקרה הביטוחי, שוב אינם במחלוקת.

ד. אמצעי המיגון אשר היו מותקנים ברכב בעת כריתת ההסכם, ואשר היו ידועים לתובע באותה עת, הם אלה שדווחו על ידו למוקדנית מטעם הנתבעת באותה שיחת טלפון שבה נכרת חוזה הביטוח.

ה. בשיחת הטלפון נדונה בין הצדדים סוגיית אמצעי מיגון נוספים שידרשו על ידי הנתבעת, אלא, שמשמעות הדרישות שהושמעו על ידי המוקדנית מטעם הנתבעת, שנויים במחלוקת.

3. הפלוגתאות הטעונות הכרעה הן אלה:

א. האם הותנה המשך תוקפו של הביטוח בהתקנת אמצעי מיגון נוספים ברכב, אשר בסופו של דבר לא הותקנו, ומה הוסכם בין הצדדים בהקשר זה, ולפי שלעת הגניבה, לא נמצאו ברכב כל אותם אמצעי מיגון נוספים, האם פטורה המבטחת מחבות על פי הפוליסה.

ב. האם נכונה טענת הנתבעת שהתובע חתם על הסכם פוליגרף עמה, ואם כן, מה משמעות סירובו לבצע את הבדיקה וחזרתו בו מאותה הסכמה.

ג. מהו ערך הרכב.

4. ניתן לקבוע מיד כי אין נפקות כלשהי כיום, להכרעה בשאלת חתימת הסכם הפוליגרף ותוקפו. הכרעה בנדון, היתה מתחייבת, לו נותרה בין הצדדים פלוגתא עובדתית שבה נדרש התובע להוכיח את אמיתות גרסתו. פלוגתא כזו, לא קיימת עוד, אין חולק על עצם גניבת הרכב, ואי מעורבות התובע בדבר, אין חולק שאמצעי המיגון שהצהיר עליהם התובע בשיחה הטלפונית, אכן היו מותקנים ברכבו, ואין חולק שלא כל אמצעי המיגון הנוספים שהנתבעת הזכירה אותם בשיחה, אכן נמצאו ברכב לעת גניבתו. המחלוקת היא בדבר היות התקנת אמצעים נוספים אלה, על ידי התובע, בגדר תנאי מתלה או נכון יותר, תנאי מפסיק לתוקפה של הפוליסה, שאלה שהיא בעיקרה פרשנית ומשפטית ואינה נסמכת על עובדות ששנויות במחלוקת.

ניתן לראות בעדותו של החוקר מר אבי בר (עמ' 14 מיום 20.03.03), שהנקודות אותן ביקשה הנתבעת להבהיר באמצעות הסכם הפוליגרף, אין להן עוד משמעות כיום טכעולה מחזית המחלוקת כפי שהוגדרה בין הצדדים, וגם מטעם זה, ברור שאין עוד חשיבות לקביעת קיומו ותוקפו של ההסכם.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת כי עצם הסרוב להבדק בפוליגרף, אפילו אם אקבע שהתובע חתם על ההסכם (והוא אינו מאשר זאת חד משמעית), יכול להקים פטור לנתבעת מחבותה על פי הפוליסה.

איני שולל שבנסיבות מסויימות, הפרת הסכם כזה, אשר על פי תוצאות קיומו, הוסכם כי תוכרע חבות המבטח, יכולה להקים טענת הגנה עצמאית ונפרדת למבטח לבסס פטור מחבותו בשל אי קיום ההסכם, אולם מקום בו מצאתי כי אין שוב נפקות לקיום ההסכם על ידי הצדדים במישור ההכרעה בסוגייות שנחלקו בהן, אזי, ניתן לומר כי ההסתמכות על הפרה נטענת זו, תתפס כעמידה על זכות חוזית שלא בתום לב ובדרך מקובלת, והנתבעת תהא מנועה מלהסתמך על כך.

5. טענתה העיקרית של הנתבעת, נובעת מדברים שנאמרו על ידי המוקדנית בשיחת הטלפון עם התובע, בזו הלשון:

"מה שאנו דורשים זה ככה: או אימובילייזר מקורי מהייצרן שאני לא מאמינה שיש לך בשנתון שלך, או אזעקה הכוללת סוללת גיבוי, גלאי נפח, והגנה על כל הפתחים פלוס אימובילייזר עם קוד משתנה... נועל מכסה מנוע אלקטרו מכאנית"

בהמשך מפרט התובע את אמצעי המיגון שיש לו ברכב, ואז נציגת הנתבעת, אומרת:

"אתה גם צריך להתקין נעילת מכסה מנוע אלקטרו מכאנית ולבדוק אם יש באימובילייזר קוד משתנה, זה מה שצריך להתקין, בוא נראה כמה זה יעלה לך"

ובסוף השיחה היא אומרת:

"המיגון כמו שאמרתי לך: מערכת אזעקה שמגינה על כל הפתחים, גלאי נפח, סוללת גיבוי, אמובלייזר עם קוד משתנה פלוס נעילת מכסה מנוע אלקטרו מכאנית. אני שולחת בכל מקרה שמאי לבדוק הרכב, אם הוא מחליט שאתה צריך להוסיף תוך 7 ימים הוא יגיע אליך, בכל מקרה יש לך שבוע ימים לבדוק את זה"

הגברת זיוה ליפשיץ העובדת כמסלקת תביעות מטעם הנתבעת, העידה כי:

"... יש ביטוח מאותו רגע והיא נתנה לו שבוע לבדוק את המיגון, אם יש לו נעילת מכסה מנוע. סוקר אין חובה לשלוח, אך המבוטח מראש צריך שיהיו לו את המיגונים הנדרשים. זה לא מה שקובע, בדרך כלל מי שעושה פוליסה, יוצר אתו קשר סוקר ובודק המיגון. במקרה הזה לא ראה אותו סוקר"

בפועל - סוקר לא נשלח על ידי הנתבעת בתוך שבוע ואף לא במהלך החודשים שחלפו מעריכת הסכם הביטוח ועד הגניבה, התובע מצדו, לא יזם כל מהלך בכיוון זה כגון לתזכר את המבטחת בענין זה, הוא לא הוסיף אמצעי מיגון כלשהם לרכב, אם כי לדבריו, בדק ומצא שבניגוד למה שחשב קודם לכן, יש לו נועל מכסה אלקטרו מכאני.

אנו למדים מתוכן שיחת הטלפון כפשוטה ומעדות הגב' ליפשיץ על נהלי חברת הביטוח, שאכן המבטחת התכוונה, כפי שנהגה בדרך כלל, לשלוח את הסוקר ולא עשתה כן.

האם מבוטח סביר צריך היה להבין בבירור מתוך דברי המוקדנית, כי גם אם לא יגיע אליו אותו סוקר, עליו להתקין אמצעי מיגון נוספים ברכב כתנאי לתוקפה של הפוליסה?
לטעמי, התשובה שלילית, וככל שדברי המוקדנית היו מעורפלים ולא חד משמעיים, דין הדבר כמובן, לפעול כנגד הנתבעת, ולטובת הפרשנות הסבירה וההגיונית שניתן היה לתת לדברים כפי גרסת התובע.

כאשר המוקדנית בתחילה דורשת שיתקין או יבדוק פריטים מסויימים במערך המיגון, אמנם ניתן להבין מכך שבלעדי אמצעי מיגון אלה, חבות הנתבעת תהיה בספק, אולם, בסייפא כאשר היא מבטיחה לשלוח סוקר בתוך שבוע, היא מציינת, כזכור, שההחלטה בדבר הוספת אמצעי מיגון, תהיה של אותו סוקר, וכאשר מחברים אמירה זו למילים "בכל מקרה יש לך שבוע ימים לבדוק את זה" (ויודגש - לא נאמר שבוע ימים כדי להתקין או להוסיף אמצעי כלשהו), דומני, שהשומע הסביר, יכול להסיק שכל עוד הנתבעת לא שלחה את אותו סוקר וממילא הסוקר לא דרש להוסיף כל אמצעי מיגון, הרי הנתבעת תסתפק באמצעים הקיימים והאמירה האחרונה הזו, גוברת על קודמתה שבה יש דרישה להתקנה נוספת.

התובע רשאי לטעמי, להנות מהספק, ומהעמימות שבה נוסחו דברי המוקדנית כמובהר לעיל, ולכן, איני מקבל את הטענה שהתובע לקה במחדל של אי התקנת אמצעי מיגון שנדרשו על ידי הנתבעת כתנאי לחבותה.

6. משמצאנו שהפוליסה עמדה בתוקפה לעת הגניבה, ולא התקיים בה אותו "תנאי מפסיק" שהנתבעת נסמכה עליו, חובה על הנתבעת לפצות את התובע בגין ערך רכבו על פי הפוליסה.

איני מקבל את טענת התובע שכאשר המוקדנית ציינה בפני
ו שאם יגנב הרכב, הוא יקבל "מחירון מלא", פשר הדבר, שיש לשלם את מלוא ערך הרכב על פי המחירון בלי שום פרמטר של הפחתה, אם יש כזה, על פי הכללים השמאיים המקובלים, ולטעמי, פירוש הדבר, אך זה שהוא יפוצה במלוא שווי הרכב כפי ערכו הממשי והאמיתי על פי המחירון, דבר הכפוף להפחתות המקובלות והידועות.

הוגשו חוות דעת של שמאים מטעם הצדדים, מר גבריאלי מטעם התובע, ומר אורן מטעם הנתבעת והם נחקרו בביהמ"ש.
שני השמאים עשו רושם של אנשי מקצוע מיומנים והגונים ומשילוב הדברים שאמרו וכתבו בחוות הדעת, ניתן להגיע לשווי הרכב הנדון כפי ערכו הממשי:

א. שווי הרכב הבסיסי על פי קוד הדגם הוא 24,000 ₪.
מדובר בדגם קצר אשר השמאי גבריאלי מסכים כי ערכו פחות בכ- 1,500 ₪ ולפיכך, שווי הרכב הבסיסי, לדגם הספציפי הנדון, הינו, 22,500 ₪.

ב. לא הוכח כי התוספות שהיו ברכב, כנפונים ומדרגות, וכן וו גרירה, היו מבוטחים במסגרת הפוליסה, ומניסוח סעיף 5 בכתב התביעה המדבר על ערך רכב של 24,700 ₪, כלל לא ברור שהתובע כלל תוספות אלה בתביעתו שהרי השמאי מטעמו, תמחר אותה בסכום גבוה בהרבה, 2,300 ₪ מעבר לערך הרכב הבסיסי. לכן לא אפסוק מאומה בפריט זה.
ג. הרכב היה בתחילה בבעלות קיבוץ, והשמאי גבריאלי הסכים שיש להפחית לפיכך בין 20 ל- 25 אחוז משוויו. דומני שדברי השמאי אורן שמדובר בהפחתה של 35 אחוז, מוגזמים, ואאמץ את הקביעה בדבר 25 אחוזי הפחתה ולפיכך יש להפחית 5,625 ₪ ותוצאת הביניים היא 16,875 ₪.

ד. לא הונחה תשתית להראות שיש הצדק לניכוי מע"מ, בגין רכב מסחרי, משווי הרכב, כטענת השמאי אורן, ואין להפחית בגין כך.

ה. אני מאמץ את קביעת מר גבריאלי שהרכב, אשר היה "יד חמישית" אצל התובע, אינו חריג מבחינת מספר הבעלויות כאשר מדובר ברכב משנת ייצור 1992, ועל כן, אין לבצע הפחתה בשל כך כפי שטוען השמאי אורן.

לפיכך, בסופו של יום, שווי הביניים הנ"ל, הוא גם הסופי ואני קובע את שווי הרכב לעת
הגניבה, בסכום של 16,875 ₪.

לא מצאתי שיש הצדק לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת כפי שהתבקש בכתב התביעה,
ומכל מקום, התובע לא חזר על ענין זה בסיכומיו ולא נימק את הדבר.

7. התוצאה היא שהתביעה מתקבלת במובן זה שעל הנתבעת לפצות את התובע על פי תנאי הפוליסה (לרבות הפחתת השתתפות עצמית ככל שקיימת וכפוף לאמור שם לגבי מועד תחילת תשלום הפרשי הצמדה וריבית ככל שהפוליסה מתייחסת לכך), כאשר שווי הרכב לצורך חישוב תגמולי הביטוח, יעשה לפי 16,875 ₪, נכון ליום הארוע הביטוחי.

בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות התובע, לרבות אגרה מחושבת על פי החלק היחסי של הסכום שנפסק ביחס לסכום התביעה, וכן, בשכ"ט עו"ד של התובע, בסכום של 3,000 ₪ ומע"מ נכון להיום.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ז באדר, תשס"ד (10 במרץ 2004) בהעדר הצדדים

אריאל ואגו
- שופט
001065/01א 134 ריקי








א בית משפט שלום 1065/01 אלי בן חמו נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/03/2004)