פסקי דין על דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ | פסקי דין על ש.א.ש בטחון ימי 1972 | פסקי דין על יוסף זינגר |

1203/09 תאק     08/07/2010




תאק 1203/09 דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ נ' ש.א.ש בטחון ימי 1972 בע"מ, יוסף זינגר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 1203-09 דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ
נ' ש.א.ש בטחון ימי 1972 בע"מ
ואח'






בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


תובע / משיבה

דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ


נגד


נתבעים / מבקשים

1.ש.א.ש בטחון ימי 1972 בע"מ
2.יוסף זינגר



החלטה

שתי בקשות להכרעתי, האחת בקשה לסילוק התביעה על הסף והאחרת בקשת רשות להתגונן.

תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 19,651,542 ₪ הוגשה נגד הנתבעים.
התובעת, חברת דלק המשווקת את מוצריה גם באמצעות תחנות תדלוק ברחבי הארץ.
הנתבעת 1 הפעילה וניהלה מתחילת שנות התשעים, שש תחנות תדלוק ברשת התחנות של התובעת באזור דרום הארץ (להלן: "תחנות התדלוק").
בנוסף, הפעילה הנתבעת 1 סוכנות לשיווק ולמכירת דלקים, המשווקת ומוכרת את הדלקים – אותם רכשה מהתובעת – ללקוחות שלא באמצעות תחנות הדלק .
בין הצדדים נחתמו הסכמים שונים להפעלות תחנות התדלוק (להלן: "הסכמי ההפעלה") כתוצאה מהתנהלות כזו ואחרת בין הצדדים, וביום 1.2.05 נחתם בין הצדדים הסכם המתייחס לכלל תחנות התדלוק, ובו קשרו הצדדים בין הסכמי ההפעלה השונים, איחדו את מועדי ההפעלה של תחנות התדלוק והוסיפו על התנאים הקבועים בכל אחד מהסכמי ההפעלה תנאים והוראות שיחולו על כל הסכמי ההפעלה יחד .
בנוסף, במהלך חודש מאי 2005, חתמו הצדדים על "סיכום דברים" אשר הושג ביניהם, בו נקבעו התנאים המסחריים להמשך רכישת המוצרים באמצעות הסוכנות.

בשל חילוקי דעות בין הצדדים הגישה התובעת ביום 23.9.07 תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לפינוי ולסילוק יד וכן עתרה לסעד כספי (ת.א. 6963/07 בבית משפט השלום בבאר שבע. (להלן: "התביעה הראשונה").

ביום 17.2.09 הוגשה התובענה דנן שעניינה חוב שוטף של הנתבעת 1 בגין אספקת מוצרים לתחנות הדלק ולסוכנות לשיווק ולמכירת דלקים.
הנתבע 1 נתבע מכח ערבותו בערבות אישית לקיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת.
בש"א 4836/09 – סילוק על הסף
עובר להגשת בקשת הרשות להתגונן, הגישו הנתבעים (להלן: "המבקשים") בקשה לסילוק התובענה על הסף.

המבקשים טוענים כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים תוך הימנעות מכוונת מגילוי עובדות מהותיות ובעלות משמעות לתביעה דנן .

לטענת המבקשים לא ראתה התובעת להזכיר את התביעה הראשונה הרלוונטית לתביעה זו ואף חמור מכך לא נזכרת התביעה הראשונה בבקשה למתן עיקולים זמניים.

לטענת המבקשים התביעה דנן הוגשה על יסוד אותה עילה שנתבעה בתביעה הראשונה וזאת בניגוד להוראות תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולטעמם היה על התובעת (להלן: "המשיבה") לבקש לתקן את התביעה הראשונה.
מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשיבה עצמה מודה בפה מלא שעילת התביעה בתובענה דנן זהה לזו של התביעה הראשונה לפי טיוטת "בקשה מוסכמת להפסקת התובענה" שנשלחה אליהם במסגרת התובענה הראשונה.

לטענת המבקשים מנועה המשיבה להעלות את הטענות שהובאו במסגרת התובענה בגלל 'השתק עילה', זאת על אף שטרם ניתן

פסק דין
בתובענה הראשונה.

המבקשים סבורים כי יש לדחות את התביעה על הסף מכח תקנה 101(א)(3) לתקנות, ולחלופין להורות על מחיקתה על הסף בהיותה טרדנית וקנטרנית לפי תקנה 100 (2) לתקנות.

מנגד טוענת המשיבה כי דבר התביעה הראשונה אוזכר במפורש גם בכתב התביעה וגם בבקשה למתן עיקולים זמניים (בסעיף 15).
כן טוענת המשיבה כי אין פסול בניהול הליכים מקבילים, שהרי תביעתה לפינוי ולסילוק יד היא בתחום סמכותו הייחודית של בית המשפט השלום.
עוד ציינה המשיבה כי בתביעה הראשונה נתבעו המבקשים בגין החוב במועד הגשת התביעה הראשונה, ואילו בתובענה כאן הועמדו כלל חובות המבקשת 1 לפירעון מיידי, וכי החוב בתביעה דנן הוא חוב המבקשת שהתגבש לאחר הגשת התביעה הראשונה בגין רכישת מוצרים במהלך שנת 2008, חודשים ארוכים לאחר הגשת התביעה הראשונה, ועל כן נובע מתשתית עובדתית שונה הגם שמדובר במערכת יחסים בין אותם הצדדים.
לטענת המשיבה סך חובות המבקשת 1 מגיעים כדי כ - 20,000,000 ₪, ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט זה, וממילא לא היה כל מקום לבקש תיקון התביעה הראשונה בהעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בתביעה שהסעד הכספי בה הוא כאמור כ- 20,000,000 ₪; עוד טענה המשיבה כי הגישה בקשה לפיצול סעדים בתביעה הראשונה אך זו טרם נדונה.

המשיבה הבהירה כי בחודשים ינואר – פברואר 2009 החזירה המבקשת 1 את תחנות הדלק , קרי, הסעד של סילוק היד התייתר; מאחר שכלל חובות המבקשת 1 נכללו בתובענה דנן לא ראתה טעם להמשך ניהול התביעה הראשונה והעבירה למבקשים טיוטת בקשה להפסקת התובענה, אלא, שלבקשה זו התנגדו המבקשים והם הכופים ניהול שתי התובענות!! בצד זה הובהר כי בהעדר הסכמת המבקשים להפסקת התובענה הגישה המשיבה בקשה מטעמה, ועוד ציינה כי ממילא הליכי התביעה הראשונה הם רק בתחילתם.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשות, בתגובת המשיבה ובתשובה לתגובה, ולאור הפסיקה הנוהגת בעניין סילוק על הסף, מצאתי לדחות את הבקשה.

כידוע, "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף ... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" ... על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת... אמנם לא למותר לומר, כי בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת - במידה רבה למצער - בהשתת הוצאות" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ . מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07)).


נראה כי אין צורך גם לחזור על ההלכה כי סילוק על הסף הוא "סעד מרחיק לכת מאד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני
תובע, המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו...דחיה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד דינו – להדחות ...". (ע"א 335/78 מאוזכר להלן)

לא רק זאת אלא שבגלל התוצאה מרחיקת הלכת נקבע שכאשר "למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף ..." (ע"א 335/78 יוסף שאלתיאלי ואח' נ. אריה שני ואח' פ"ד לו(2) 151, 155, 156).
גם על רקע האמור ובעיקר לאחר עיון בבקשה לא מצאתי כי הטעמים הנזכרים בבקשה מצדיקים סילוק התביעה על הסף.

אכן במסכת עובדות כתב התביעה מוצג הבסיס לתובענות, בסיס זהה קרי, מערכת היחסים בין בעלי הדין, אולם הסעדים שנתבעו בכל אחת מהתביעות, שונים, ומתייחסים לכאורה למועדים אחרים. בתביעה הראשונה מבוקש סעד של פינוי וסילוק יד, המצוי בתחום סמכותו הייחודית של בית המשפט השלום, וממילא היה על המשיבה להגיש התובענה לבית משפט השלום, ואילו בתביעה השניה הסעד הכספי הנתבע הוא סכום של כ-20,000,000 ₪ ומשכך מסורה הסמכות לבית משפט זה.
עוד לציין כי מנספח ח' לכתב התביעה עולה כי רוב החוב הנתבע בתביעה זו התגבש לאחר הגשת התביעה הראשונה, וכי סכום התובענה חורג מסמכות בית המשפט השלום באופן מהותי.

הטענה להשתק עילה כלל אינו רלוונטי לענייננו שהרי השתק עילה הוא "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט המוסמך שוב אין להזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 90) ואילו בעניינו לא הוכרעה כל סוגיה ממילא לא הוכרעה לגופו של עניין.
המשיבה ציינה כי הגישה בקשה לפיצול סעדים; למעלה מן הצורך אציין כי ממילא כאשר דיני הסמכות מחייבים את התובע להגיש תובענות נפרדות בבתי משפט שונים, מטעמי סמכות עניינית, אין הוא יכול להגיש את התובענות בגדר תביעה אחת לבית משפט אחד, ואין צורך לבקש לפצל את הסעדים.
ועוד לציין למעלה מן הצורך כי אלמלא התבקשה הפסקת התובענה הראשונה, היה ראוי לטעמי למחוק מן התובענה הראשונה את הסעד הכספי, אך מאחר שממילא נתבקשה מחיקת התובענה הראשונה כולה אין צורך להכריע בנקודה זו.

הסעד הכספי בתובענה זו עומד על כ- 20,000,000₪, ממילא נתונה לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה.

עוד לציין כי בניגוד לטענת המבקשים ציינה המשיבה בכתב התביעה ובבקשה למתן צו עיקול זמני את דבר קיומה של התביעה הראשונה, וזאת בניגוד לטענת המבקשים.
לא מצאתי לקבל הבקשה לסילוק על הסף על יסוד הנימוקים הראויים שבה, ועל אחת כמה וכמה על בסיס ההלכות המפורשות לעיל בדבר סילוק על הסף.

אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף, אני מחייבת את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.



בש"א 6606/09 – בקשת רשות להתגונן

בקשה רשות להתגונן מטעם המבקשים הוגשה עוד ביום 22.3.09.
לבקשתם הארוכה והמפורטת עד מאוד, צירפו המבקשים תצהיר הנתבע 2 וחוות דעת של רו"ח חן ברדיצ'ב, לפיה המשיבה חייבת למבקשים סך של 11,113,838 ₪ בגין אובדן הכנסות שנגרם למבקשים כתוצאה ממחדלי המשיבה (נספח סד לבקשת רשות להתגונן).
ביום 30.12.09 נחקרו המבקש ורו"ח ברדיצ'ב.

לאחר עיון בתובענה, בסיכומי הצדדים, בתצהיר המבקש ובפרוטוקול חקירתו וכן בדברי רו"ח ברדיצ'ב ראיתי לקבל את הבקשה ברובה, וזאת על רקע ההלכות הנוהגות בסוגית רשות להתגונן ובמיוחד לפסקי הדין האחרונים שניתנו בסוגיה כך ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים ואח' נ. בנק המזרחי ואח'; כך ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ וכך ע"א 7644/07 נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ. דור אנרגיה.

כפי שכבר ציינתי בהחלטות אחרות - פסקי הדין שניתנו בסוגית הרשות להתגונן הרחיבו ובססו את ההלכה הנוהגת, כי לא תנתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 שצוטט בע"א 10189/07 הנ"ל) וכי "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא, בידי בית המשפט הכלי של הטלת הוצאות, ולדידי במקרה כזה עליהן להיות כבדות ... " (כבוד השופט רובינשטיין בע"א 10189/07 הנ"ל).

מעיון בחקירת המבקש ורו"ח ברדיצ'ב ובסיכומי הצדדים מצאתי כי למבקש טענות המחייבות מתן אפשרות להתגונן ובודאי לא ניתן לומר כי "ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 הנ"ל) .

למבקשים טענות קשות נגד המשיבה אשר ניסתה להפוך את הפעילות הכלכלית של המבקשת לבלתי כדאית, הכל כחלק מסכסוך עסקי מורכב הנטוש בין הצדדים מזה שנים. לטענתם, חלק מהחיובים להם טוענת המשיבה אינם חיובי אמת ובנוסף עומדת להם זכות קיזוז בגין כספים המגיעים למבקשת 1, כפי שפורט בחוות הדעת.

לטענת המבקשים, שורש הסכסוך נעוץ בשינוי מדיניות המשיבה; כתוצאה מהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים משנת 1995 וההליכים המשפטיים שהתנהלו בגינה, החליטה המשיבה להתכחש למערכת היחסים ארוכת השנים שבין הצדדים והנמשכת מעל חצי יובל שנים, ולנקוט מדיניות חדשה לפיה החליטה המשיבה להעביר לידיה את הפעלת תחנות התדלוק המופעלות באמצעות זכיינים, כמו גם להשתלט על סוכנויות דלק אזוריות העוסקות במכירת דלקים מחוץ לתחנות דלק ציבוריות. לפיכך החלה המשיבה, באורח חד צדדי, להרע את התנאים הכספיים של מפעילי התחנות והסוכנים ולפעול בניגוד להסכמות, הסכמים ומנהגים מקובלים בשוק הדלק, ועל ידי יצירת חיובים כמעט פיקטיביים הכל כדי להציגם כ"רווחים" בספרי המשיבה.

לטענתם, עשתה לה המשיבה מנהג לפעול נגדה מבקשים, תוך ניצול ציני, חסר תום לב ונעדר ניקיון כפיים של כוחה הכלכלי העדיף ולהכתיב תנאים חדשים המשנים באורח חד צדדי ושרירותי את מערכת היחסים, ההסכמות והנוהג המסחרי שהיה בין הצדדים, ובשוק הדלק כולו.

לטענת המבקשים הקשיחה המשיבה את התנהלותה כלפיהם, והפלתה לרעה את המבקשת 1 ביחס לתחנות אחרות ברשת המשיבה, עד שהפעלת התחנות הפכה בלתי כדאית, ואכן לאחר שהמבקשים השיבו את התחנות לידי המשיבה, שינתה המשיבה באופן מיידי את התנאים המסחריים של התחנות והפכה את המחירים בהן לאטרקטיביים.

לטענת המבקשים חילטה המשיבה ערבויות ופעלה להעברת כספים שהיו אמורים להתקבל בחשבונות המבקשת ממכירת דלקים באמצעות דלקנים, בסך כולל של 4,100,000 ₪, וחרף האמור תבעה כספים אלו במסגרת התביעה דנן ואף ביקשה וקיבלה בגינם צווי עיקול, וכל זאת בלי לעדכן את בית המשפט שכבר קיבלה מיליוני שקלים כתוצאה מפעולות אלה.

לטענת המבקשים נמנעה המשיבה במכוון לשפץ את תחנות התדלוק שהפעילה המבקשת והשאירה אותן מיושנות ומוזנחות באופן שלא איפשר למשוך לקוחות פוטנציאליים.

המבקשים טוענים כי גובה החוב הנטען אינו הסכום הנכון ולשיטתם יש להעמיד את יתרת החוב על סך של 16,771,338 ₪, וכן כי מסכום זה יש להפחית סכומים שונים בגין זיכויים שלא נעשו ובגין הנזק שנגרם להם ובהתאם ציינו כי יש להפחית מהחוב שנקבו לעיל סך של 11,113,838 ₪ כאמור בחוות הדעת של רו"ח ברדיצ'ב, ועוד ציינו כי יש להפחית סך 4,100,000 ₪ בגין חילוט ערבויות וכספי הדלקנים.

המשיבה טענה כי חוות הדעת שערך רו"ח ברדיצ'ב מוטעית מיסודה ואינה בה התייחסות לשאלה המהותית במקרה דנן , בעיקר לאור מועדי הייחוס בחוות הדעת שאליו התייחס רואה החשבון.

אומר כבר כי אני ערה לכך שחוות הדעת של רו"ח ברדיצ'ב מתייחסת לתקופה החל משנת 2000, וכי אף הוא העיד שהחישוב היה משתנה אילו היה עורך אותו ביחס לשנים 2005- 2006, יחד עם זאת הבהיר רואה החשבון כי התייחסותו למועד זה נעשתה על פי בקשת המבקשים וכי המועדים ושאלת ביטול ההסכמים למועד שלפני שנת 2005 היא שאלה משפטית שאין הוא נכנס אליה, ולא רק זאת, אלא שהבהיר כי גם אם היה מתבקש לערוך את חוות דעתו לגבי שנים אחרות (2005- 2006) עדיין לא בהכרח היה חושב כמו המשיבה:
"
ש. האם ראית שבאותו הסכם יש ויתור תביעות הדדי של דלק ושל ש.א.ש. לגבי תקופה שלפני אותו הסכם.
ת. ראיתי אבל יש מחלוקת משפטית אם ההסכם הופר או לא, ולא נכנסתי לזה, אני לא עו"ד .
ש. אתה יכול לומר אם הבסיס היה 1.1.2005 האם חווה"ד שלך הייתה משתנה ובכמה.
ת.זה שהייתה משתנה זה בטוח, אפשר לדעת בכמה, כי עשיתי תחשיב פּאֵר שנה.
...
ש. האם זה נכון שאם הדו"ח שלך היה מתחיל ממועד חתימת ההסכם בין הצדדים ב – 2005 הבסיס לחישוב שלך היה משתנה. הבסיס שממנו היית לוקח את הירידה, היה משתנה?
ת. אני לא בטוח, כי השאלה היא אם זה שעשית ב- 2005 פשרה והמשכת לנהוג כמו שנהגת לפני כן, אם אובדן המכירות הוא לא אובדן מכירות, לא בחנתי את זה ככה.
ש. אם היית מתבקש לחשב את ההפסד של המכירות משנת 2005 האם נכון שהבסיס היה 2005 והלאה צפונה.
ת. התשובה היא לא.
ש. הבסיס היה שנת 2000.
ת. הבסיס היה שנת 2000.
ש. למה לא משנת 1990.
ת. אז לא פעלנו בתחנות האלה.
ש. אתה יודע מתי ש.אש. התחילה לפעול בתחנות.
ת. לפי הידוע לי זה 2000 או 2001. לא יודע מתי ש.א.ש. התחילה לפעול.
ש. שנת 2000 זו שנה שהתבקשת, ויכולת להתבקש משנה אחרת.
ת. שנת 2000 זה היה שנה שעל פי עמדתה של ש.א.ש נתנו לה לפעול בצורה נורמאלית, ולכן לקחנו אותה כבסיס, תחנות אחרות שהתחילו לפעול לאחר מכן, לקחנו את השנה הראשונה שלהן כבסיס... "

מכל מקום מצאתי בשלב זה של ההליכים כי יש בדברי רואה החשבון ובדברי המבקש 2 ככל שהתייחס לטענת הפרת ההסכם על ידי דלק, ולהפחתה חד צדדית של אספקת המוצרים בגין אובליגו שלטענת המצהיר היה בגובה סביר ורגיל, כדי להוות ראשית ראיה לטענות המבקשים, ובודאי שאין לדבר על 'הגנת בדים' ואני סבורה כי יש לאפשר להם הוכחת טענותיהם במסגרת הדיון גופו ולא לחסום כבר עתה את האפשרות להוכיח טענותיהם.

להוסיף כי המבקש כלל לא נחקר לגבי הסך של 4,100,000 ₪ שטען כי יש לקזז מהתביעה בגין חילוט ערבויות וכספי דלקנים, ומילא ניתנת רשות להתגונן מפני חלק זה של התביעה.

עוד טענו המבקשים כי המשיבה נמנעה מלספק להם דלקים ומוצרים באופן שרירותי. מנגד טענה המשיבה כי עשתה כך רק כאשר האובליגו של המבקשת אצלה הגיע לסך של 30 מליון ₪. המבקש נחקר בעניין זה ואישר כי לשיטתו ובהתאם למערכת היחסים הנוהגת גם אז היה על המשיבה להמשיך ולספק למבקשת דלקים, וכדבריו בחקירתו:
"ת. בתקופת עבודתי שלי, לא הייתה צריכה לתת אובליגו בלתי מוגבל, אלא האובליגו שבו עבדנו, מ – 30, 37, 27 תלוי באותו חודש עבודה, בכמות העבודה שהייתה באותו חודש.
ש.
האם הייתה הגבלה שאם היית עובר אותה דלק הייתה צריכה או יכולה להפסיק למכור לך דלק.
ת. דלק עשתה הגבלה, לא בהתאם להסכם. דלק גרמה לי....
ש. שאלתי אותך, האם היה סכום שאם היית מגיע אליו, דלק הייתה רשאית להפסיק למכור לך דלק, כן או לא.
ת. לא. זה לא כתוב בהסכם.
ש. כן או לא.
ת. לא.
ש. זאת אומרת היית זכאי לקנות דלקים בכל סכום ודלק הייתה חייבת למכור לך, זו התשובה שלך.
ת. לא. דלק החליטה על דעת עצמה ולא בהתאם להסכמים, בשרירות, חודש אחד שיהיה ב – 27 מיליון ובחודש אחד 30 מיליון "...

גם אם אין הדברים כך- הרי אין זה השלב לקבוע זאת, ואת שאלת קיומו של הנוהג יוכיחו (או שלא) בדיון גופו. לטעמי גם אם יקשה על המבקשים להוכיח כי התנהלות המשיבה גרמה למבקשת 1 שלא למצות את המכירות בתחנות התדלוק, הרי לא ניתן לומר כי למבקשים אין סיכוי להצליח בהגנתם באמצעות טענה זו ואפילו בחלקה, ואינני יכולה לומר כי הפעילות שתוארה בתצהיר המבקש היא כזו שאין לה כל סיכוי להתקבל, ומשכך אני סבורה כי יש ליתן למבקשים רשות להתגונן, בהתאם.

עוד אומר כי אינני יכולה לקבוע בשלב זה כי העובדה שהמבקש העביר את זכויותיו הקנייניות לילדיו מהווה הברחת נכסים, ומכל מקום אין נקודה זו רלוונטית לטעמי לשאלת מתן הרשות להתגונן.

אני ערה אף לטענת המשיבה לפיה בהסכם התחנות משנת 1995 ויתרו המבקשים כל על טענה כלפי המשיבה עד למועד ההסכם, ואולם אני סבורה כי טענה זו היא טענה משפטית השזורה בטענות עובדתיות שראויות להתברר לגופן ולא במסגרת ההליכים המקדמיים הללו.

סיכומו של דבר, אף אם לטעמי יקשה, בסופו של הליך, על המבקשים להוכיח את טענות הפחתת הסכומים כנקוב בחוות הדעת, הרי שלשלב זה די בהן כדי להעניק רשות להתגונן מפני התביעה; אלא שאינני נותנת רשות להתגונן מפני כל סכום התביעה שכן מצאתי כי המבקשים לא העלו כל טענה לגבי סך של 1,557,500 ₪ ואין להם כל הגנה בקשר לסכום זה שאינו שנוי במחלוקת, ולמעשה אף הודו בחוב זה ובהתאם אין ליתן רשות להתגונן מפני חלק זה של הסכום בתביעה.
יתרת החוב של המבקשים למשיבה – בהתאם לשיטת המבקשים עומדת על סך 16,771,338 ₪ , כפי שציינתי לעיל וכפי שהודה המצהיר גם בחקירתו, לטעם המבקשים יש להפחית את הסך של 11,113,838 ₪ בהתאם ל חוות דעת רו"ח ברדיצ'ב ועוד סך של 4,100,000 ₪ בגין חילוט ערבויות וכספי הדלקנים

, מכאן שגם לשיטת המבקשים נותר סך של 1,557,500 ₪ בגינו לא נטען דבר, ולא מצאתי ליתן בגינו רשות להתגונן – בהעדר הגנה, ממילא הגנה ראויה.

אציין כי לא רק שבתצהיר המבקש לא מופיעה כל הגנה ו/או הסבר לסכום הכסף הנזכר ואשר לגביו אין חולק, הרי גם בחקירתו בבית המשפט ואפילו בסיכומי המבקשים לא מצאתי כל הסבר לכך.

אומר כי סיכומי המבקשים היו כלליים וכל שמופיע בהם הוא חזרה על ההלכות הכלליות בענין סוגית בקשת רשות להתגונן; אך לא מצאתי בהם כל התמודדות עם טענת המשיבה ממילא לא מצאתי טענות פרטניות ולא הסבר לסכום הכסף שלמעשה הודה בו המבקש; גם משכך ראיתי שלא לאפשר לו להתגונן מפני הסכום הנזכר.
אין די באמירות הכלליות של המבקשים שממילא שזורות בתצהיר המבקש לכל אורכו.

לפיכך, ניתנת בזאת למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה למעט בגין הסכום של 1,557,500 ₪ , בו הודו למעשה המבקשים ומכאן שהמשיבה זכאית ל

פסק דין
חלקי בגין סכום זה.

ניתן להגיש פסיקתא מתאימה לחתימתי.
אשר לבקשת הרשות להתגונן לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
אני מורה כי תצהיר המבקש ישמש כתב הגנה של המבקשים.
הצדדים יבצעו הליכים מקדמיים תוך 60 יום.
המזכירות תקבע את התיק לפני שופט שיקבע לפניו מועד לק.מ.

ניתנה היום,
כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







תאק בית משפט מחוזי 1203/09 דלק חב' הדלק הישראלית בע"מ נ' ש.א.ש בטחון ימי 1972 בע"מ, יוסף זינגר (פורסם ב-ֽ 08/07/2010)