פסקי דין על דנקנר השקעות | פסקי דין על רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בעמ | פסקי דין על נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין

6991-07/09 א     11/07/2010




א 6991-07/09 דנקנר השקעות בע"מ, רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בעמ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין






מספר בקשה:3
בפני

כב' השופטת רננה גלפז מוקדי
מבקשים
1.דנקנר השקעות בע"מ

2.רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בעמ
נגד

משיבה
נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין
החלטה
1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.
עניינו של הסכסוך בין הצדדים הוא בנין מגורים משותף, שבו 84 דירות, אשר נבנה ברחוב יגאל אלון 9 בקרית מוצקין, אשר בעלי הדירות בו מיוצגים על ידי המשיבה.
בין הצדדים התנהל הליך קודם, שעניינו טענות לליקויי בניה, בבית משפט השלום בקריות, בתיק 1585/03 (להלן: "ההליך הקודם"), אשר הסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים, הסדר אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. כעת הגישה המשיבה תביעה נוספת אשר לטענתה, אינה נסובה סביב אותם ליקויים אשר נדונו בהליך הקודם, אלא המדובר בליקויים חדשים, אשר כלל לא היו ידועים לה בעת ההליך הקודם.

טענות המבקשות

2. המבקשות, הן הנתבעות 1 ו-3, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת מן הטעמים הבאים:
א. מעשה בית דין- המבקשות טוענות כי ביום 31.3.03 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעות בהליך הקודם, וזאת בשל ליקויי בניה שהתגלו בבניין. ביום 14.2.05 נחתם הסכם פשרה בתביעה זו ואף ניתן לו תוקף של

פסק דין
ולפיו קיבלה התובעת סך של 240,000 ₪ כפיצוי בגין הליקויים הקיימים ו/או העתידיים שבבניין.
המבקשות טוענות כי בסעיף 9 להסכם, התחייבה התובעת שלא לפנות שוב בדרישות אל המבקשות בגין ליקויי בניה, כי בסעיף 10 התחייבה כי מתוך הכספים שקיבלה תקים קרן לכיסוי כל הוצאה עתידית בקשר עם ליקויי הבניה וכי בסעיף 11 נכלל במפורש נושא צינורות הניקוז, אשר הינו נשוא תביעה זו.

ב. מיצוי העילה- לטענת המבקשות התביעה הראשונה הוגשה בעילות חוזיות ונזיקיות מבלי שתוגש בקשה לפיצול סעדים ועל כן נחסמה הדרך לתבוע בגין עילות אלו בשנית.
ג. ויתור והסבת כל זכויות התביעה למבקשות- בסעיף 9 להסכם הפשרה, המשיבה הסבה למבקשות כל זכות תביעה עתידית ולמעשה ויתרה על כל תביעה כלפי המבקשות בגין הליקויים שהיו בבניין בעת החתימה על ההסכם ובשל ליקויים שיתגלו בעתיד.
ד. שימוש לרעה בהליכי בימ"ש- לפי סעיף 10 להסכם הפשרה, התובעת התחייבה למנוע כל תביעה נגד המבקשות בעניין ליקויי הבניה אולם בהגישה תביעה זו, הפרה את פסק הדין שהיא עצמה צד לו וניצלה לרעה את הליכי בית המשפט.
ה. התיישנות- הדיירים קיבלו את החזקה בדירות בשנים 1996-7 ואילו תביעה זו הוגשה רק 12 שנים לאחר מכן ומכאן, טוענות המבקשות כי חלה התיישנות.
ו. עוד טוענות המבקשות כי עפ"י חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק המכר") תקופת הבדק ביחס לצנרת בבניין הינה שנתיים מיום מסירת החזקה בתוספת שלש שנות אחריות, דהיינו 5 שנים ולחילופין תקופת הבדק עבור הבטון אשר ניתק מהבניין הינה 7 שנים בתוספת 3 שנות אחריות וסה"כ 10 שנים. מכאן, שלפי תקופות הבדק שבחוק המכר חלה התיישנות על התביעה.
בנוסף טוענות המבקשות, כי גם לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין התיישנה התביעה משום שלא הוגשה בתוך 10 שנים מסיום הבנייה.

טענות המשיבה

3. המשיבה הגישה תגובתה ובה העלתה טענותיה כדלקמן:
א. הבקשה הוגשה כשהיא אינה מלווה בתצהיר, כמצוות התקנות – משכך, אין להידרש לבקשה.
ב. שאלת הזהות בליקויים- המשיבה בוחנת את חוות הדעת שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה ומשווה אותן לחוות הדעת שהגישה במסגרת תביעה זו. לטענתה, חוות הדעת בתביעה הראשונה אינן מאזכרות את הליקויים נשוא תביעה זו וזאת מאחר ומדובר בליקויים שהתפתחותם היתה איטית וסמויה מהעין כך שבתקופת התביעה הראשונה לא ניתן היה להבחין בליקויים אלה.
מסקנתה של המשיבה הינה כי הליקויים נשוא תביעה זו אינם זהים לליקויים בהם דנו במסגרת התביעה הראשונה ולמעשה מדובר בליקויים שונים.
ג. מועד גילוי הליקויים- הליקויים נשוא תביעה זו אינן מוזכרים כלל בשתי חוות הדעת שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה. המשיבה טוענת כי הסיבה לכך הינה כי באותה עת היו הליקויים סמויים מהעין, הן עבור המהנדסים והן עבור הדיירים עצמם, והרי ברי כי לו היו יודעים על הליקויים, היו מציינים אותם.
ד. מעשה בית דין- המשיבה טוענת התביעה הראשונה עסקה אך ורק באותם ליקויים שהיו חלק מחוות הדעת והסכם הפשרה נוגע לאותם ליקויים ספציפיים אשר לפיהם אף נקבע גובה הפיצוי.
עוד טוענת המשיבה כי תניה האוסרת על המשיבה לתבוע בגין ליקוי כלשהו, גם כשזה לא היה ידוע בעת התביעה הראשונה, פוגעת בתקנת הציבור.
ה. התיישנות- ראשית טוענת המשיבה כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם גילוי הנזק ובענייננו הנזק התגלה רק חודשים ספורים לפני הגשת התביעה.
שנית, מפנה גם המשיבה לחוק המכר וטוענת כי לפי סעיף 4 מדובר בענייננו ב"אי התאמה" ואף ב"אי התאמה יסודית" כהגדרת החוק וכך קבע אף המהנדס גורדון בחוות דעתו.

דיון

לבקשה לא צורף תצהיר

4. ראש וראשון, אדון בטענתה המקדמית של המשיבה, כי המבקשות לא צירפו לבקשתן תצהיר, כמצוות התקנות.
תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, אכן, כי חובה לצרף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או לתשובה, הכל לפי העניין. ואולם, במקרה בו הבקשה מבוססת על נימוקים משפטיים בלבד, דוגמת העדר עילה, מעשה בית דין, התיישנות, או כיוב' אין כל צורך לצרף תצהיר (לעניין זה ראה, בין היתר, בספרו של גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 475).
במקרה שבפני
י, טענות המבקשת, כולן, הן טענות מסוג זה שאינו דורש תצהיר ומשכך, נדחית טענה זו של המשיבה.
מעבר לצורך, יצויין כי הסמכות לדון בשאלה האם ראוי לדחות תובענה על הסף נתונה גם לבית משפט, ביוזמתו, זאת על פי תקנה 101 ובתיק דנן, לאור הנסיבות אשר יידונו בהרחבה בהמשך, הדיון בשאלת הדחייה על הסף הוא במקומו וראוי היה לידון גם ביוזמת בית המשפט, בפרט לאור ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים.
מעשה בית דין באשר ל

פסק דין
שניתן בהסכמה

5. טענות המבקשות נסמכות על

פסק דין
אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בקריות בתיק 1585/03, בו ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה אשר נחתם בין הצדדים לתיק זה.

6. נשאלת השאלה, מה דינו של

פסק דין
של בית משפט אשר ניתן בהסכמת הצדדים וביתר דיוק – האם

פסק דין
שכזה מהווה מעשה בית דין בין הצדדים.
לצורך החלת הכלל של השתק עילה, אין כל הבדל בין

פסק דין
שניתן בהסכמת בעלי הדין לבין כזה המבוסס על הכרעה עניינית בין הצדדים ולפיכך, מהווה פסק הדין שניתן בהליך הקודם, אשר נתן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, מעשה בית דין בין הצדדים בכל הנוגע לאותה עילת תביעה.

מעשה בית דין – השתק עילה

7. הכלל בדבר מעשה בית דין קובע כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט, לא ייזקק בית המשפט לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם היא מבוססת על אותה העילה. המבחן לעניין זהות העילה הוא האם מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האנטרס המוגן בתי התביעות, הם זהים.

8. עיון בהודעה על הסכם הפשרה בהליך הקודם, מעלה כי היא כוללת מספר סעיפים שהם רלוונטיים לענייננו כעת.
מפאת חשיבותם, מובאים הם במלואם להלן:

"9. למען הסר ספק, התובעים מאשרים ומצהירים בזה, ביחד ו/או כל אחד מהם לחוד, כי עם תשלום ההחזר כאמור לעיל הם מוותרים בויתור סופי ומוחלט על כל תביעה ו/או דרישה כלפי הנתבעות ו/או כלפי צדדים שלישיים ו/או מי מהן ו/או כלפי מי מטעמן, וכי הם מסבים בזה לנתבעת ו/או מי מטעמה כל זכות הנובעת ו/או שתנבע מאלו ובכלל זה בקשר לרכוש המשותף ו/או הסכמי רכישת הדירות עם הנתבעות ו/או ההתחייבויות נשוא התביעה וכי תשלום ההחזר יהווה מיצוי סופי ומחלט של כל זכויות התובעים ו/או מי מטעמם ו/או חליפיהן, מכל מין ו/או סוג שהוא, כלפי הנתבעות ו/או כלפי צדדים שלישיים ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן ו/או מי ממשמישיהן ו/או חליפיהן.
10. למען הסר ספק, מובהר בזה כי בסכום ההחזר נכללת גם קרן לסילוק כל התביעות שהיו או תהיינה, אם תהיינה, בקשר עם הרכוש המשותף ועל כן התובעים ו/או מי מטעמם ו/או מי מחליפיהם ו/או על נציגות הבית המשותף יהא למנוע כל תביעה ו/או דרישה כלפי הנתבעות ו/או כלפי צדדים שלישיים ו/או מי מטעמן יהא שוויה אשר יהיה, מיד עם משלוח הודעה ראשונה מהנתבעות לתובעים ו/או לנציגות הבית המשותף ו/או למי מחבריה.
11. למען הסר ספק ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל הסכום האמור לעיל כולל את השתתפות הנתבעות ו/או צדדים שלישיים בנושא צינורות הניקוז שבמרפסות הדירות ומבלי שהדבר יהווה כל הודאה של הנתבעות ו/או של מי מצדדי ג'".

9. נשאלת השאלה האם עילת התביעה בהליך הקודם היא אותה עילת תביעה בהליך זה.
עילת התביעה הינה ליקויי הבניה. טוענת המשיבה כי ליקויי הבניה הנטענים כעת אינם זהים לאלו שנטענו ושלגביהם הוכרע בהליך הקודם ועל כן, מאחר שאין המדובר באותה עילה, הרי שלא מתקיים מעשה בית דין. טענה זו יש לבחון בזהירות הראויה, שכן מחד, למבקשות זכות שלא להיתבע שוב ושוב על ידי המשיבה בגין אותה עילה, אך מאידך, עומדת למשיבה זכותה הבסיסית לפנות לערכאות.
לעתים יש צורך להתחקות אחר כוונת הצדדים תוך בחינת הטענות שהועלו על ידי הצדדים, אולם במקרה שבפני
, נראה כי כוונת הצדדים באה לידי ביטוי בצורה מפורשת וברורה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. לא רק שהצדדים הביעו עמדתם כי אותו הסכם פשרה ביניהן, מסיים את כל המחלוקות, כך בסעיף 9 להסכם, אלא שהם אף קבעו כי חלק מסכום הפיצוי יופנה לקרן לסילוק תביעות עתידיות, כך בסעיף 10 להסכם ומעבר לכל זה, בא סעיף 11 להסכם ומתייחס באופן מפורש לנושא צינורות הניקוז שבמרפסות הדירות, באופן שנכתב בבירור כי סכום הפיצוי כולל גם את השתתפות הנתבעות ו/או צדדים שלישיים בנושא צינורות הניקוז.

אמנם, מחוות דעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים בהליך הקודם, עולה כי אלו לא התייחסו לליקוי הנטען בתובענה זו, היינו לממצאי המומחה מטעם המשיבה לפיהם כיסוי הבטון על ברזלי הזיון של הקורה הנושאת את המרפסת אינו מספק הגנה מספקת לברזלי הזיון ולצינורות הניקוז וכתוצאה מכך, במקומות אשר החלידו, החלו חתיכות בטון להיפרד מן הקורה, חלקן כבר ניתקו וחלקן תלויות על בלימה.
ואולם, רצונם של הצדדים בא לידי ביטוי בהסכם הפשרה המפורט, כאשר אלו הסכימו במפורש לכך שהפיצוי שניתן במסגרת ההליך הקודם, כולל גם את "נושא צינורות הניקוז שבמרפסות הדירות". במצב דברים זה, אני מוצאת כי העניין נדון והוכרע בהסכם בין הצדדים, אף באופן מפורש, ועל כן מתקיים מעשה בית דין.

דווקא העובדה שהליקוי בצינורות הניקוז לא נטען במפורש בכתב התביעה בהליך הקודם ואף לא בחוות דעת המומחים, אבל צויין במפורש, בסעיף ייחודי בהסכם הפשרה בין הצדדים, יש בה כדי להצביע על כך שהצדדים, בחרו להסדיר גם נושא זה, ואף בצורה מודגשת, במסגרת סיום המחלוקת ביניהם.

10. לאור האמור, סבורני כי המדובר בעילה זהה לעילה שנדונה והוכרעה בהליך הקודם, שכן התביעה בהליך הקודם עסקה בליקויי בניה ובמסגרתה ניתן מענה גם לליקוי כלשהו בצינורות הניקוז שבמרפסות הדירות ומשכך, לא ניתן לומר כי העילה בתביעה זו בפני
, הינה עילה חדשה. בנסיבות אלה, מסקנתי היא כי קם במקרה זה מעשה בית דין מסוג השתק עילה.

השתק פלוגתא

11. בהתקיים השתק עילה, כאמור, הרי שלמעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי סבורני שאף השתק פלוגתא עומד כאן בין הצדדים להליך.
הקושי ב

פסק דין
מוסכם, כפי שקיים בענייננו, הוא בכל הנוגע להשתק פלוגתא, שאז אחד מן היסודות של הכלל הוא כי לאותו צד ניתן יומו בבית המשפט, להשמיע טענותיו ולטעון באשר לאותה פלוגתא. הגישה המקובלת היא כי השאלה תקבל מענה בעצם ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים בהתדיינות הראשונה- כלומר תיבחן הסכמת הצדדים ועל כך יושם הדגש, ולא על המעשה השיפוטי.
כאשר בעלי דין הגיעו להסדר מפורט ומלא בדבר זכויותיהם, קל יותר לקבוע אלו פלוגתאות הוכרעו בפסק הדין וכך לעמוד על כוונתם של הצדדים, מה שמהווה קושי כאשר מדובר בהסכם לאקוני. (ראה הדיון בספרה של זלצמן, שם, בעמ' 337-335).

12. פסק הדין בהליך הקודם התייחס להסכם פשרה מפורט ביותר, אשר נחתם בין המבקשות לבין המשיבה וכל דיירי הבנין. אין המדובר בהודעה קצרה ולאקונית על הסכם פשרה, כפי שרואים אנו לעתים בין צדדים, אלא בהודעה מפורטת ביותר, אשר נראית ככזו שבאה לפרט ולהביא לידי ביטוי את מלוא הסכמות הצדדים. במצב דברים זה, סבורני כי ניתן לומר שלא רק השתק עילה מתקיים בענייננו, אלא אף השתק פלוגתא.
זכויות הצדדים

13. טענה המשיבה לחשיבות הזכות הקניינית בדירת המגורים וההגנה עליה ולכך, וודאי, מתווספת הזכות לפנות לערכאות.
טענה זו דינה להידחות, במסגרת הליך זה.

פסק הדין אשר ניתן בין הצדדים בהליך הקודם, שיקף את הסכמת הצדדים. ל

פסק דין
זה,

פסק דין
מוסכם, כך נקבע לא פעם, מהות כפולה, מחד חלים עליו דיני החוזים ומאידך, מהווה הוא גם מעשה שיפוטי.
כאשר טענתו של בעל דין מבוססת על פגם כלשהו בהסכם עצמו, כגון טעות, הטעייה, כפייה וכיוב', הדרך הדיונית לתקיפתו של

פסק דין
היא באמצעות תביעה נפרדת ועצמאית המבוססת על אחת מן העילות שבדיני החוזים לביטולו של חוזה.
לעומת זאת, כאשר טענתו של בעל הדין מכוונת כלפי ההליך השיפוטי שהתקיים ואישורו של ההסכם בפסק הדין, הדרך הדיונית לתקיפתו היא באמצעות פנייה לערכאה גבוהה יותר.
(נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 329 וראה גם בספרו של גורן, בעמ' 347).
ועוד -
"בהעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות נגד

פסק דין
המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם" (ספרו של גורן, בעמ' 347).

14. מעבר לאמור, אציין כי בצד זכויות המשיבה לגישה לערכאות וזכויותיה לקניינה, דירות המגורים, לא ניתן להתעלם גם מעקרונות נוספים, אשר הם העומדים ביסוד הכלל של מעשה בית דין ובהם הרצון למנוע כפל דיון ויצירת עומס דיוני על בתי המשפט, יצירת יציבות משפטית וחברתית ומיצוי מחלוקות מאותה עסקה במסגרת התדיינות אחת.

סוף דבר

15. עיינתי שוב ושוב בכתב התביעה שהוגש מטעם המשיבה, הכולל טענות שונות כלפי הסכם הפשרה שהוגש על ידי הצדדים בהליך הקודם ואשר קיבל אז תוקף של

פסק דין
, אך לא מצאתי כי המשיבה עותרת לביטול ההסכם ולביטולו של פסק הדין אשר נתן לו תוקף. כאמור לעיל, במצב דברים שכזה, כאשר המדובר ב

פסק דין
קודם, המהווה מעשה בית דין והמונע תביעה עתידית כגון זו שבפני
י, הרי שאם סבורה המשיבה כי יש טעם המצדיק ביטולו של הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, עליה להתכבד ולהגיש תביעה נפרדת ועצמאית אשר תפרש את הטעם לביטול פסק הדין.
המשיבה הגישה כתב תביעה, בו היא עתרה לסעד כספי בלבד, בגין ליקויי בניה אשר נתגלו בדירות ואגב פסק הדין העלתה טענות שונות המתייחסות לסעיפים שונים בהסכם הפשרה. אם לא היה מדובר בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של

פסק דין
, ייתכן שניתן היה להתייחס לטענות המשיבה בדבר משמעותן של הוראות שונות בהסכם, אולם כאמור, אין כך הדבר. להסכם הפשרה ניתן תוקף של

פסק דין
, על פי עתירת הצדדים להליך הקודם ולא ניתן כיום לבקש להתעלם מסעיף כזה או אחר בהסכם, כאילו המדובר בהסכם בלבד.
במצב דברים שכזה, אם המשיבה סבורה כי נפל פגם בהסכם, עליה להתכבד ולתבוע את ביטולו בבית המשפט. זוהי הדרך העומדת בפני
ה לצורך תקיפת פסק הדין, זאת בהנחה, שטענותיה מכוונות להסכם הפשרה עצמו ולא לאישורו על ידי בית המשפט.

15. מעבר לצורך אדגיש כי טענות המשיבה כי סעיפי הסכם הפשרה, אשר קיבלו תוקף של

פסק דין
, נוגדים את תקנת הציבור, פוגעים בזכויותיהם הקנייניות של דיירי הדירות, סותרים את האמור בחוק המכר (דירות) או כיוב', כל אלו מקומן במסגרת אותה תביעה נפרדת לביטול פסק הדין, אם יחליטו דיירי הדירות להגיש תביעה שכזו, על המשמעות הכרוכה בכך.

16. במצב דברים זה, הגם שמודעת אני לכך שככלל, ינקוט בית המשפט משנה זהירות בטרם יורה על דחיה על הסף של תביעה, הרי שלאור האמור, אני מקבלת את הבקשה ודוחה את התביעה על הסף.
המשיבה תשלם למבקשות את הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.

17. בשולי הדברים, אציין כי לאור תוצאה זו, ולאור הצהרת ב"כ המשיבה במהלך הדיון בפני
כי אם יהיה צורך, יפעל לתיקון כתב התביעה באשר לזהות התובעים, לא ראיתי צורך לדון בטענת המבקשות כי למשיבה אין מעמד בתביעה זו. כך גם באשר לטענה להתיישנות.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בחיפה

11 יולי 2010
ת"א 6991-07-09 נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין
ואח' נ' דנקנר השקעות בע"מ
ואח'
1 מתוך 8








א בית משפט שלום 6991-07/09 דנקנר השקעות בע"מ, רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בעמ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין (פורסם ב-ֽ 11/07/2010)