פסקי דין על אמיתי יצחק | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2723/01 בל     20/06/2002




בל 2723/01 אמיתי יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002723/01
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
20/06/2002
תאריך:
כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:
אמיתי יצחק
המערער
ישראל יונגר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
רויטל בורשטיין

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב ) תשנ"ה 1995, על החלטת
ועדה רפואית לעררים במסגרת ביטוח נכות כללית, שדנה בעניינו של המערער ביום
10.6.01 וקבעה את דרגת נכותו הרפואית היציבה המשוקללת בשיעור 33%, החל מיום
1.2.01.

2. עובדות הרקע לערעור:
(1) המערער, יליד 1942, סובל ממחלת לב ומבעיות רפואיות נוספות, לרבות סכרת ויתר
לחץ דם.
(2) משהגיש תביעה לקיצבת נכות כללית, קבע לו הרופא המוסמך, באבחון רפואי מיום 2.7.00,
דרגת נכות רפואית זמנית, בשיעור 46%, לפי הפירוט הבא:
25% לתקופה זמנית מ- 1.6.97 עד 1.1.00...................בגין מחלה איסמכית של הלב.
40% לתקופה זמנית מ- 2.1.00 עד 31.1.00.................בגין אותה מחלה איסמכית של הלב.
10%, נכות יציבה, החל מ- 1.6.97.............................בגין סכרת.
10%, נכות יציבה, החל מ- 1.6.97.............................בגין יתר לחץ דם.
0% - אין נכות אורטופדית.

משנמדדו למערער, בתאריכים שונים, ערכי לחץ דם של 170/100, 120/70 ו- 156/91, נקבעה
נכותו בגין יתר לחץ דם בשיעור 10%, לפי סעיף 9(3)(ב)(i), ועל כן לא הובאה נכות זו בחישוב
הנכות הרפואית המשוקללת לעניין נכות כללית (ראה תקנה 2) לתקנות הביטוח הלאומי
(ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי וועדות לעררים והוראות שונות)
תשמ"ד- 1984 - ומכאן שנכותו הרפואית הכוללת של המערער, בתקופה הזמנית עד
31.1.01 היתה בשיעור 46%.

(3) משעבר המערער בתקופה הזמנית האמורה את סף הנכות הרפואית הנדרש לצורך
הזכאות לקיצבת נכות - שולמה לו קיצבת נכות כללית בתקופה הזמנית, עד
31.1.01.

(4) לקראת תום תקופת הנכות הזמנית, ב- 12.1.01, נערך למערער אבחון רפואי נוסף, שבו
קבע הרופא המוסמך (מומחה לרפואה פנימית) את נכותו הרפואית היציבה של המערער,
החל מיום 1.2.01, בשיעור 33%, כדלקמן:
25%..................................בגין מחלה איסמכית של הלב.
10%..................................בגין סכרת.
10%..................................בגין יתר לחץ דם.

כפי שהוסבר לעיל, הנכות של 10% בגין יתר לחץ דם, לא מובאת בחשבון הנכות
המשוקללת לעניין נכות כללית.

(5) בערעור שהגיש לוועדה הרפואית לעררים, על החלטה הנ"ל של הרופא המוסמך,
טען המערער כי הוא סובל מליקויים נוספים מעבר לליקויים שהתייחס אליהם הרופא
המוסמך וכי הנכות הנכות הרפואית, בגין חלק מהמחלות שהרופא המוסמך התייחס
אליהם, גבוהה יותר מזו שנקבעה, כפי שציינה ב"כ המערער בנימוקי הערעור:
"בנוסף למימצאים והפגימות שקבעה הוועדה בדרג הראשון, סובל מרשי
גם מ..
א. אי ספיקה כלילית.
ב. בעיות נפשיות כתגובה קרדיאלית.
ג. בעיות אישיות שיפורטו בוועדה.
ד. הסוכרת, לפי ערכיה, מהווה נכות גבוהה יותר.
ה. יתר לחץ דם דיאסטולי מצביע על נכות של 20% ומעלה".
(6) הועדה הרפואית לעררים, דנה ביום 10.6.01 בערעור שהגיש המערער על החלטת הועדה
מדרג ראשון והחליטה לדחות את הערעור.

(7) נגד החלטת הועדה הרפואית לעררים - הוגש הערעור שלפני.
3. החלטת הועדה לעררים
הועדה לעררים, בהרכבה נכללו שלושה מומחים מתחום הליקויים עליהם התלונן המערער:
קרדיולוג, אורטופד ומומחה לרפואה פנימית, שמעה את תלונות המערער וציינה אותן
בפרוטוקול:
"סובל מסכרת, קשיים בעליית מדרגות וגם בהליכה שטוחה מרגיש לחץ
בחזה וכאבים.
סובל מקוצר נשימה אחרי מאמץ. סובל מחרדות. מידי פעם דפיקות לב.
לחץ דם גבוה.
כאבים בגב ובכתף זה 5 שנים".

הועדה עיינה במסמכים הרפואיים ובנימוקי הערעור וערכה למערער בדיקה קלינית,
שתוצאותיה והמסקנות הנובעות ממנה, תוארו בסעיף ז' להחלטת הועדה:
"מבחינה פנימית:
מצבו הכללי והתזונתי בגדר הנורמה. אין קוצר נשימה.
לחץ דם - 200/100. דופק - 88 סדיר. הריאות נקיות, בטן רכה, ללא
פתלוגיה באיברי הבטן. אין בצקת בשוקיים.
הסכרת מטופלת בכדורים בלבד.
מבחינה פנימית - נדחה.

מבחינה אורטופדית:
מוסר על רגישות לניקוש מעל ע"ש גבי ומותני. כח גס, תחושה והחזרים
שמורים. סימן לסג שלילי משני הצדדים. בכיפוף לפנים מגיע עם
אצבעות הידיים ל- 10 ס"מ מעל הקרסוליים. אבדוקציה בכתף שמאל
150. כיפוף קדמי 150, כיפוף אחורי 70. תנועות הסיבוב חופשיות.
הועדה עיינה בתיק קופ"ח זבולון שנמצא בתיק. אין כל אזכור בתיק
לבעיות של כאבי גב או כאבים בכתף.
אין נכות אורטופדית.

בבדיקה קרדיאלית: קולות לב תקינים, ללא אוושות. אין סימני
אי ספיקת לב.
התובע עבר p.t.c.a ראשון ב- 1991 ב"הדסה" ירושלים, שבו פתחו
היצרות ב r.c.a. ב- 1/2000 עבר בפעם השנייה אנגיופלסטיה לעורק
ה- lap ולעורק הצורקופלקס .
בעורק הימני לא נמצאה מחלה משמעותית.
התובע מעולם לא עבר אוטם בשריר הלב. לפי האנמנזה קיימת תעוקת
לב במאמצים גבוהים. לפיכך, דרגת נכות הנוכחית מתאימה לאור הנ"ל.

הועדה דוחה את הערעור ומאשרת החלטת הועדה הקודמת".
4. טענות הערעור:
(1) טענתו העיקרית של המערער, כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים, כפי שפירטו
באי כח המערער בכתב ובעל פה, מתייחסת לתחום הנפשי, משטוען המערער כי הועדה
לעררים התעלמה מתלונותיו בתחום זה.
"הטענה שלנו", לדברי ב"כ המערער, "היתה בכך שאדם עם מחלות כה רבות פיתח תגובה
נפשית קרדיאלית וזה בכלל לא נבדק".
(2) יתר על כן, משטען בנימוקי הערעור לועדה לעררים כי הוא סובל מבעיות נפשיות, לטענתו
היה מקום לכלול פסיכיאטר בין חברי הועדה לעררים, ומשלא נעשה הדבר, נפל לטענתו
פגם בהרכב הועדה לעררים, בגינו יש להחזיר את העניין לועדה רפואית לעררים, בהרכב
אחר, שיכלול גם פסיכיאטר.
(3) המערער טוען כי גם בתחום הקרדיאלי הועדה לעררים טעתה, משהיה עליה, לטענתו
"להעניק לו אחוזי נכות גבוהים יותר מ- 25%".
משנקבעו לו בעבר, עד 31.1.01, 40% בגין מחלה איסכמית של הלב, לא יתכן, לטענת ב"כ
המערער, כי נכותו פחתה בשיעור ניכר כל כך, מה גם שלדבריו "ההפחתה מ- 40% ל- 25%
היתה שנים אחרי האוטם" (שהיה, לדבריו, בשנת 1991). לטענתו: "לא היתה שום הצדקה
או הסבר לכך שיום אחד הופחתה הנכות ל- 25%".
עולה מדברי ב"כ המערער כי בעקבות החמרה במצבו, אושפז המערער פעם נוספת בבית
חולים, ובתיק האישפוז קיימים גם רישומים המתייחסים לאישפוזים קודמים, משנת 2000,
מהם היתה הועדה לעררים יכולה ללמוד על חומרת מצבו, העולה בהרבה על נכות בשיעור
25%.
(4) בעת הדיון בפני
, העלה ב"כ המערער טענות נוספות, שלא אוזכרו בכתב הערעור או בדיון
שהתקיים בפני
הרשמת. לדבריו, בנוסף למחלת הלב האיסכמית, המערער סובל גם מקוצר
נשימה ומיתר לחץ דם, "שאין אליהם התייחסות ספציפית בוועדה".
לטענת המערער, משנמדד לחץ הדם שלו בגובה 200/100 כי אז "ברור שהוא צריך לקבל
לפחות 20% על לחץ דם - ואז הפגימה הזו לא היתה מנופה.
ב"כ המערער ציין אף זאת, שלאחרונה חלה החמרה במצבו של המערער, משנתגלתה גם
מחלה כלייתית, הגם שלגביה אין הוא טוען לפגם כלשהו בהחלטת הועדה לעררים,
משהופיעה המחלה במועד מאוחר יותר, שאינו רלבנטי לערעור הנוכחי.
5. תגובת המשיב:
(1) בהעדר מסמך רפואי כלשהו המעיד על קיומה של מחלת נפש, או טיפול רפואי נפשי
שהמערער נזקק לו, לטענת המשיב לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה לעררים, שלא
התייחסה לטענות המערער בתחום הנפשי.

(2) אשר לנכות בתחום הקרדיאלי, טוען המשיב כי בתום תקופת הנכות הזמנית, משנבדק
המערער על ידי הועדה לעררים, שבין חבריה נכלל גם קרדיולוג, ונמצא כי מצבו הרפואי,
מבחינת הלב, מתאים לנכות בשיעור 25% - אין כל פגם משפטי בכך שהועדה לעררים קבעה
נכות נמוכה יותר מזו שנקבעה בתקופת הזמנית.

(3) משנמדד לחץ דמו של המערער בגובה 200/100 כי אז, הועדה לעררים יישמה נכון את סעיף
9(3)(ב)(1) המקנה נכות בשיעור 10%.

6. דיון בטענות הערעור:
טענות המערער בדבר התעלמות הועדה לעררים מתלונותיו בתחום הנפשי - מקובלות עלי
בחלקן.
בכל שאר העניינים - לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה לעררים, כפי
שאפרט להלן:
(1) הועדה לעררים דנה בהרכב נאות, משנכללו בהרכבה קרדיולוג ומומחה לרפואה פנימית,
שהם מומחים מתחום הליקויים העיקריים עליהם התלונן המערער.
הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית יסודית, פנימית וקרדיולוגית, שממצאיה תוארו לעיל,
נתנה דעתה לממצאי הבדיקות, לטיפולים שהמערער קיבל במהלך השנים, לרבות הרחבת
היצרות בעורקים (על ידי בלון) שבוצעה באישפוזים שונים, והגיעה למסקנה, בתחום
מומחיותה הרפואית - מקצועית, כי מצבו של המערער, המוגדר כמחלה איסכמית של הלב,
מתאים לסעיף 9(2)(א), המקנה נכות בשיעור 25%.

העובדה שבתום תקופת הנכות הזמנית נקבעה למערער נכות יציבה נמוכה מהנכות הזמנית,
אינה מצביעה על פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים, שהרי זו מהותה של נכות זמנית,
המאפשרת לועדות הרפואיות לעקוב אחר התפתחות המחלה, עד שהמצב מתייצב.
להזכירך, שגם באיבחון הרפואי מ- 2.7.00, קבע הפוסק הרפואי את נכותו של המערער
בשיעור 25% לתקופה מיוני 1997 עד 1.1.00, ורק לתקופה זמנית, לאחר צינתור הלב, בינואר
2000, ועד לבחינת מצבו של המערער בעקבות הרחבת העורק באמצעות בלון, נקבעה לו
נכות בשיעור 40%, לתקופה זמנית של שנה אחת.
לא מדובר, אפוא, במצב ש"יום אחד הופחתה הנכות ל- 25%", כפי שטען ב"כ המערער, אלא
בהערכת מצבו הקרדיאלי של המערער, כפי שהתייצב במהלך תקופת הנכות הזמנית,
בעקבות טיפולים רפואיים שהביאו לשיפור במצבו.
יש לציין אף זאת, שלא מדובר במצב לאחר אוטם שריר הלב משנת 1991, כפי שציין ב"כ
המערער בטיעוניו, משציינה הועדה לעררים במפורש: "התובע מעולם לא עבר אוטם בשריר
הלב".

(2) גם באשר לתלונות בדבר קוצר נשימה ויתר לחץ דם - לא הצביע המערער על טעות משפטית
בהחלטת הועדה לעררים.
בבדיקה הקלינית, הפנימית, שערכה הועדה לעררים למערער, לא נמצאה עדות לקוצר
נשימה, כפי שציינה הועדה במפורש בתאור ממצאיה: "אין קוצר נשימה".

אשר למחלה של יתר לחץ דם - משנמדד למערער לחץ דם של 200/100 , משמע שלחץ הדם
הדיאסטולי הקבוע הוא מעל ל- 95 מ"מ כספית ופחות מ- 110 מ"מ כספית, ומשלא אובחנה
הגדלה ברורה של הלב ונמצא כי המערער לא סובל מקוצר נשימה - הרי שהוועדה לעררים
פעלה נכון ביישום סעיף 9(3)(ב)(i) למבחני הנכות - ומכאן הקביעה של נכות בשיעור 10%.

על פי החוק (ראה תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות
רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות) תשמ"ד- 1984), אין להביא בחשבון, לעניין
נכות כללית, את הליקויים והפגימות אשר ברשימת הליקויים בתוספת לתקנות, שבה
נכלל גם סעיף 9(3)(בi).
הנכות בשיעור 10% שנקבעה למערער בגין יתר לחץ דם - אינה מובאת, אפוא, בחשבון
לעניין חישוב אחוזי הנכות הרפואת בנכות כללית.

(3) טענות המערער לגבי התעלמות הועדה לעררים מתלונותיו בדבר מצבו הנפשי מקובלות עלי,
כאמור, בחלקן.

משטען המערער בנימוקי הערעור שהגיש לועדה לעררים, כי הוא סובל "מבעיות נפשיות
כתגובה קרדיאלית" וגם "מבעיות אישיות שיפורטו בוועדה", ובעת שהופיע בפני
הועדה
לעררים חזר המערער על התלונה וציין כי הוא "סובל מחרדות", משמע שהליקוי הנפשי היה
אחד הנימוקים להגשת הערעור על האבחון הרפואי מדרג ראשון - כי אז היה על הועדה
לעררים להתייחס לטענותיו בתחום הנפשי, לבחון אותן, ואם יש צורך בכך לבדוק את
כרטיסיו הרפואיים, או לבקש ממנו אישורים רפואיים ומסמכים, הדרושים לצורך בירור
מצבו הנפשי. הועדה לעררים התעלמה לחלוטין מתלונות אלה של המערער - ובכך נפל פגם משפטי
בהחלטתה.
(4) כאמור, הרכב הועדה לעררים היה נאות, משנכללו בה מומחים מתחום מחלותיו העיקריות
של המערער, ואין פגם בהרכב הועדה בשל כך שלא נמנה על חבריה גם פסיכיאטר, מה גם
שהמערער מייחס את הבעיות הנפשיות לתחום הקרדיאלי, כדבריו "בעיות נפשיות כתגובה
קרדיאלית", ובהרכב הועדה לעררים ישב קרדיולוג, המומחה בתחום של מחלות הלב
והשלכותיהן.
לא מצאתי גם כל בסיס לטענת המערער כי "מכל מקום ההרכב הנוכחי נעול על עמדתו".

7. התוצאה היא שהערעור מתקבל - בשאלת הנכות הנפשית בלבד.
עניינו של המערער יוחזר אל הועדה לעררים, על מנת שתתן דעתה לתלונות המערער לגבי
מצבו הנפשי, לרבות חרדות, "כתגובה קרדיאלית".
למערער תינתן הזדמנות לפרט את תלונותיו בעניין זה ולהביא בפני
הועדה מסמכים
רפואיים המתייחסים למצבו הנפשי.

הגם שלא מצאתי מקום להורות על שינוי הרכב הועדה לעררים - ברי כי הועדה תוכל להפנות את המערער לבדיקה על ידי מומחה פסיכיאטר, או לבקש חוות דעת של פסיכיאטר, על סמך המסמכים הרפואיים, אם תמצא לנכון לעשות זאת (ראה תקנות 7 ו- 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים) תשמ"ד - 1984.
8. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 850 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן היום י' בתמוז, תשס"ב (20 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.
נאוה וימן

ש ו פ ט ת








בל בית דין אזורי לעבודה 2723/01 אמיתי יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/06/2002)