פסקי דין על עדה דואק | פסקי דין על שמעון שטרית

1083/00 ברע     24/01/2000




ברע 1083/00 עדה דואק נ' שמעון שטרית





1. עדה דואק

2. שלמה דואק
3. יום טוב דואק
בעניין:
המבקשים

נגד
שמעון שיטרית

המשיב
פסק דין
בתיק זה מתעורר מקרה קשה של חייבים חוב כספי שהם אנשים מבוגרים וחולים ובנם הבגיר אשר נאלצים כיום לפנות את בית המגורים שלהם כדי לאפשר לנושה לגבות יתרת חוב פסוק בסך של כ- 300,000 דולר. הסכום האמור הוא סכום שממנו יש לנכות סכומים שכבר שולמו על חשבון החוב לפי החלטה קודמת. השאלה היא, האם לפי פירושו הנכון של החוק יש הצדקה לדון בשאלת הדיור החלוף שפירושו העמדת סכום כסף מתוך תמורת מכירת הדירות לרשות החייבים כדי שיוכלו לשכור לעצמם דירה קטנה ולא יזרקו לרחוב. במקרה כזה, יגבה הנושה רק חלק מהחוב ויקבל את רוב החוב ולא את כולו אך מנגד, הפינוי יעשה באופן אנושי תוך התחשבות בכבוד החייב אשר הגיע למצוקה קשה ואיבד את כל עולמו. זאת תוך הבטחת זכות הנושה לגביית רוב החוב והחלק הארי מתוך נכס המקרקעין שנותר לחייב.

אפשרות אחרת היא, לפרש את החוק באופן שאינו מותיר בידי החייב את הזכות לדיור חלוף ופירוש הדבר יהיה כפי שקבע ראש ההוצל"פ במקרה זה, הוצאתו של החייב לרחוב ומסירת דירתו לנושה לשם מכירתה.

טענות הצדדים בבקשת רשות ערעור זו נשמעו בהרחבה. המדובר במקרה שבו המשיב הוא נושה המבקש לגבות חוב. לאחר שנערכו מספר הסכמי פשרה בין הצדדים הגיעו הצדדים לדיון בבית משפט השלום בפני
כב' השופט אוקון וניתן על ידו

פסק דין
מכוח הסכם פשרה. בהסכם הפשרה נקבע כי המבקשים חייבים למשיב 300,000 דולר בצירוף ריבית מסוימת ומסכום זה יש להפחית סכומים ששולמו על ידי המבקשים כמפורט בנספח ב' לתגובת המשיב.
נקבע שהיתרה תשולם עד יום 15.1.2000. כלומר, שישה חודשים לאחר מועד הדיון שהיה ביום 15.7.99.

בסעיף ד' של פרוטוקול הדיון הוסכם על הצדדים כי המבקשים חייבים לפנות את שתי הדירות ברח' הררי 8 חולון ביום 16.1.2000 ובית המשפט ייתן צו פינוי בהתאם.

לאחר הסכמה זו ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם ונקבע כי מוצא צו פינוי ליום 16.1.2000 על פי הסכמת הצדדים אלא אם כן יפרע החוב עד יום 15.1.2000.

אין מחלוקת כי התקופה חלפה והחוב לא נפרע.

החייבים פנו לראש הוצל"פ וביקשו כי לא יבוצע הפינוי עד להחלטה בעניין דיור חלוף. ראש הוצאה לפועל החליט ועל כך הוגשה בר"ע זו כי מדובר בפסק פינוי שיש לבצעו ולכן אין הצדקה לדון בדיור חלוף. השאלה היא, האם בנסיבות שפורטו זכאים המבקשים להנות מהגנת סעיף 38 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז1967-.

סעיף 38 לחוק ההוצל"פ קובע כי מקרקעין שעוקלו המשמשים בית מגורים לחייב לא ימכרו אלא אם הוכח תחילה להנחת דעתו של ראש ההוצל"פ שיהיה לחייב ולבני משפחתו מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם סידור חלוף. ראש הוצל"פ רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.

טענת המשיב הינה כי במקרה זה המקרקעין לא עוקלו אלא החייבים יפונו על פי פסק פינוי שניתן כדין מכוח הסכמה וחוק ההוצאה לפועל אינו מחייב במקרה כזה להו1רות על העמדת סידור חלוף למגורי החייבים.

עוד טענו כי אילו היו המכירה והפינוי מבוצעים מכוח שטר משכנתא היה צורך בדיור חלוף, אלא אם כן פורש בשטר המשכנתא ויתור על אותו דיור חלוף.

בדיון שהיה בפני
כב' השופט אוקון לא דובר על דיור חלוף והפרוטוקול וכן פסק הדין אינם כוללים ויתור מפורש על דיור חלוף.

בכל הקשור לשטר משכנתא שהוא הנושא השני שאליו מתייחס סעיף 38 לחוק ההוצל"פ נקבע בפסיקה כי נדרש שהויתור על הדיור החלוף יהיה כתוב במפורש. ראו: רע"א 1132/94 פי.אף.אי נ' רוזנר פ"ד מט(5) 215.

אני מסיק מהלכה זו כי מקום שהחוק מעניק זכות של דיור חלוף, הויתור עליה חייב להיעשות במפורש. כאמור, במקרה הנוכחי לא נדון הנושא כלל ולא היה ויתור מפורש עליו בדיון שנערך בבית משפט השלום.

בכך לא מסתיים העניין. עדיין שאלה היא האם ניתן להסיק מסעיף 38 לחוק הוצאה לפועל את זכות החייבים לדיור חלוף במקרה של ביצוע

פסק דין
לפינוי שאינו אלא

פסק דין
לגביית חוב כספי. לכאורה, חוק ההוצל"פ יוצר שני מסלולים: מסלול ראשון הוא מסלול של

פסק דין
לגביית חוב כספי. במסגרת

פסק דין
כזה רשאי הזוכה לבצע את פסק הדין בדרך של עיקול מקרקעי החייב ומכירתם. במקרה כזה יהיה החייב מוגן על ידי הדרישה להעמדת דיור חלוף בעת שמפנים אותו מהמקרקעין.

מקרה אחר, הוא מקרה של

פסק דין
לפינוי מקרקעין. כך למשל שוכר דירה שלא שילם דמי שכירות והוגשה נגדו תביעת פינוי והוא הפסיד אותה, ויצא נגדו

פסק דין
לפינוי. במקרה כזה, חל סעיף 64 לחוק הוצאה לפועל ואין צורך להעמיד לחייב דיור חלוף.

השאלה היא, מה הדין מקום שמדובר ב

פסק דין
מכוח הסכמה שנקבעה בו סנקציה של פינוי מקרקעין כבטוחה לתשלום חוב. במקרה כזה אין מדובר בפסק פינוי שניתן לאחר דיון בתביעת פינוי אלא מדובר בפסק פינוי שניתן לצורך גביית חוב כספי, ואין בינו ובין המקרה של עיקול המקרקעין ומכירתם לצורך גביית החוב כל הבחנה מהותית.

יש לפרש את החוק פירוש תכליתי שייתן ביטוי לכוונת המחוקק. הכוונה הברורה העולה מסעיף 38 של החוק היא להגן על בית המגורים של החייב מקום שמי שחייב כספים נאלץ לוותר עליו. החוק מבטא מגמה סוציאלית שלפיה לא יוצאו חייבים לרחוב אלא הנושה יהיה חייב לקבל מתוך דירתם רק את חלקה ולא את כולה וחלק מהמימוש ישמש למטרה הסוציאלית של הגנת החייב, אשר ירד ברמת החיים ואף יאבד את רכושו לצורך תשלום החוב, אך לא ייזרק לרחוב והפינוי יעשה באופן אנושי.

מגמה דומה אינה קיימת בפסק פינוי של ממש שניתן בתביעת פינוי. במקרה כזה עולה טענה מכוח דיני המקרקעין או החוזים שלפיה אין לאוחז במקרקעין זכות לאחוז בהם ולפיכך אין את אותה ההצדקה להגן על המחזיק בנכס.

באי כוח הנושה טענו בדיון שהיה בפני
כי גישה כזו יש בה כדי להרחיב את הגנת החייבים מעבר לכתוב בחוק ההוצל"פ. אינני מקבל גישה זו ואין מדובר על גישה מרחיבה או מצמצמת. מדובר על פירושו הנכון של החוק לפי פרשנות תכליתית. עוד יש לציין כי המחוקק נמנע מלהתייחס במפורש לשאלה המיוחדת שעלתה לדיון בפני
והיא, מה הדין מקום שמדובר בפסק פינוי שניתן מכוח הסכמה לשם גביית חוב כספי. מדובר אפוא במקרה שבו נכס מקרקעין משמש כבטוחה כספית לצורך תשלום חוב. עובדה זו לא היתה שנויה במחלוקת והיא עולה מתוך פסק הדין שנתן בית משפט השלום מכוח הסכמה. פסק הדין העניק לחייב תקופה של חצי שנה לפרוע את החוב ורק לאחר חלוף התקופה ובמקרה של אי פרעון החוב נקבעה הסנקציה של פינוי. מבחינה מהותית אין כל הבדל בין דרך זו ובין דרך של הליכי עיקול המקרקעין ומכירתם בהוצל"פ. לפיכך, אני סבור כי הגנת סעיף 38 חלה על החייבים גם במקרה הנוכחי שבא בפני
.

עלי לציין כי אין תקדים שעלה בידי למצוא לשאלה שהתעוררה וגם הפרקליטים הנכבדים שהופיעו בפני
לא מצאו כל תקדים במקרה דומה. הוצגו בפני
מספר תקדימים מטעם באי כוח המשיב אך אלה עסקו בפסקי דין של פינוי של שוכרים או במקרה של מכר מקרקעין. כלומר, פסקי דין של פינוי שניתנו לאחר שיקול דעת בתביעות מקרקעין ולא במקרים שבהם ניתן

פסק דין
בהסכמה לפינוי לשם גביית חוב כספי. אני מציין בגדר החלטה זו את התקדימים שהוצגו בפני
והם: ע"א 748/81 סוקולבר נ' הרפז פ"ד לח(2) 688, ע"א 1618/92 משה אבו נ' רשות הפיתוח פ"ד מז(3) 839, ר"ע 236/84 אשתר נ' נפתלי פ"ד לח(2) 665 ובר"ע נצרת 533/97 מינהל מקרקעי ישראל נ' חמודה (פורסם בתקדין).

בכל התקדימים הנ"ל לא מצאתי תשובה לשאלה המיוחדת שהתעוררה בפני
.

אינני רואה צורך להעביר את הדיון בפני
הרכב של בית משפט נכבד זה ואני קובע על פי סמכותי בתקנות סדר הדין האזר
חי, בתקנה 410 כי הדיון התקיים כאילו ניתנה רשות הערעור והוגש ערעור על פי הרשות הנ"ל. זאת בהסכמת המבקש ולמרות התנגדות ב"כ המשיב לאחר שניתנה להם ההזדמנות להביע התנגדותם.

הסיבה לכך היא, כי נראה שלא נפגעה זכותם כבעלי דין ונשמעו טענותיהם בהרחבה והוצגו כל האסמכתאות הקיימות בסוגיה זו במהלך הדיון שהתקיים.
סוף דבר - אני מקבל את בקשת רשות הערעור וקובע כי הדיון יוחזר לראש הוצאה לפועל לשם קביעת הדיור החלוף כמצוות המחוקק בסעיף 38 של חוק ההוצאה לפועל. בעת הדיון בשאלת הדיור החלוף נדרש כב' ראש הוצאה לפועל ליצור איזון הולם בין זכות הנושה לגבות את החוב לבין כבודו של החייב וזכותו לקורת גג. יש צורך להתחשב במציאת קורת גג לחייבים והדרך המתאימה היא להביא בחשבון את יכולת המשפחה להשיג קורת גג לאחר שדירתה תימכר, מקורות ההכנסה והמימון העומדים לרשות החייבים, היחס בין גודל החוב לעומת גובה הפיצוי שינתן לחייב והיחס בין סכום החוב שיגבה תמורת הדירה לבין היתרה שתישאר בידי החייבים וגם משך התקופה שבה זקוקים החייבים למדור חילופי.

עד למתן החלטה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל בנושא הדיור החלוף יעמוד עיכוב הביצוע בתוקפו. ראש הוצאה לפועל יקבע בהחלטתו לאחר שמיעת שני הצדדים ולאחר עיון בראיות שיציגו בפני
ו בשאלות אלו גם את המועד לפקיעת תוקפו של עיכוב הביצוע לאחר שהנושה יפקיד את הסכום הדרוש להבטחת הדיור החלוף בקופת בית המשפט או ייתן כל הוראה אחרת הדרושה למטרה האמורה.

המבקש יישא בהוצאות ערעור זה בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום. סכום זה ניתן לקיזוז מהחוב הפסוק. לאור התוצאה, אני מבטל את חובת המבקשים להפקיד פקדון במזומן כתנאי לעיכוב הביצוע ואם הופקד הפקדון הוא יוחזר לידי המבקשים.
פסק דין
זה הוקרא ביום 24.1.2000 בשעה 15:00 (והעתקו נמסר) ל:

עו"ד דגן___________________________________ בשם המבקשים.

עו"ד איכנשטיין ועו"ד גב' איכנשטיין______________ בשם המשיב.

- מותר לפרסום -
דר' אזר
עדי
שופט
קלדנית: ליאת ב.
1
בתי המשפט
ברע 001083/00

בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

תאריך: 24/01/2000
כב' השופט, דר' אזר
עדי
בפני









ברע בית משפט מחוזי 1083/00 עדה דואק נ' שמעון שטרית (פורסם ב-ֽ 24/01/2000)