פסקי דין על ר.מ.נועה חברה קבלנית בע"מ | פסקי דין על רקפת לוי | פסקי דין על אבי לוי |

3075/06 א     13/07/2010




א 3075/06 ר.מ.נועה חברה קבלנית בע"מ נ' רקפת לוי, אבי לוי




בפני

כב' השופט אורן שוורץ
התובעת

ר.מ.נועה חברה קבלנית בע"מ

על ידי ב"כ עו"ד יואל רביב
נגד

הנתבעים
התובעים שכנגד
1. רקפת לוי

2. אבי לוי

ע"י ב"כ עו"ד ישראל שמעוני ועו"ד אייל לוטטי
נגד

נתבעים שכנגד
1. ר.מ. נועה חברה קבלנית בע"מ
2. מנשה כהן
על ידי ב"כ עו"ד יואל רביב
פסק דין
הרקע לתביעה:
1. עניינה של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי בעבודות שיפוצים ובניה, אשר נערכו בביתם של הנתבעים, ברחוב אהרון בוקסר 6, נס ציונה.
לטענת התובעת, הגם שעבודות הבניה והשיפוץ בוצעו כראוי, הנתבעים לא שילמו את מלוא התשלומים בגין העבודות. סכום התביעה הועמד על סך 193,221 ₪.
מנגד, טענו הנתבעים לליקויי בניה בעבודות שבוצעו וכן עתרו לפיצוי בעבור נזקים שנגרמו בגין העבודות. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 110,000 ₪.

טענות התובעת:
2. הנתבעים הזמינו מאת התובעת עבודות בניה ושיפוץ בביתם. העבודות בוצעו בהתאם להזמנת עבודה מיום 28.11.05, עליה חתמה הנתבעת 1 (להלן: "רקפת"). על פי הזמנת העבודה, התחייבו הנתבעים לשלם בעבור העבודות המפורטות בהזמנת העבודה סך 240,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ כדין.

3. לאחר שהחלה התובעת בביצוע העבודות, ביקשו הנתבעים מהתובעת לבצע עבודות נוספות, שלא נכללו בהזמנת העבודה המקורית. כך, סוכם בין הצדדים כי יבוצעו עבודות נוספות בעלות של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ (93,200 ₪).

4. עם התקדמות העבודה ביקשו הנתבעים מהתובעת עוד עבודות נוספות, אשר עלותן מסתכמת בסך 62,740 ₪ ובתוספת מע"מ - סך 73,092 ₪.

5. בנוסף לתשלום בעבור העבודות, על הנתבעים לשאת ב- 60% מעלות חומרי הגלם שרכשה התובעת לצורך השיפוצים, זאת בהתאם להסכם הזמנת העבודה מיום ה- 28.11.2005. כן נדרשים הנתבעים לשאת בעלות אספקת והתקנת כיור מטבח, בסך 3,495 ₪, סכום אותו שילמה התובעת לספק הכיורים.

6. הסכום המצטבר של העבודות וחומרי הגלם שעל הנתבעים לשלם, על פי הפירוט דלעיל, הינו סך 489,731 ₪.

7. התובעת ביצעה את העבודות לשביעות רצונם של הנתבעים. כראייה לכך, נתבקש מנהל התובעת לסייע לרקפת בטקס חנוכת הבית. למרות שביעות רצונם של הנתבעים מהעבודות, לא שולמה מלוא התמורה בעבורן. הנתבעים אומנם שילמו מעת לעת תשלומים שונים על חשבון העבודות והחומרים שסיפקה התובעת, אולם, סכומים אלה מסתכמים סך 296,510 ₪. לפיכך, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך 193,221 ₪, הוא סכום התביעה דנן.

טענות הנתבעים:
8. על פי הסכם הזמנת העבודה מיום 28.11.2005, התחייבה התובעת ומנהלה מר מנשה כהן (נתבע שכנגד 2) (להלן: "מנשה"), לבצע את העבודות המפורטות בהזמנה. בתמורה לכך, התחייבה רקפת לשלם לתובעת סך 240,000 ₪. זהו הסכום הסופי ואין להוסיף עליו את רכיב המע"מ, שכן המע"מ נכלל בתוך סכום העסקה.

9. במהלך ביצוע העבודות הוזמנו בנוסף עבודות נוספות. לגבי עבודות אלה סוכם שהתמורה בגינם תעמוד על סך 80,000 ₪. מעולם לא סוכם כי לסכום זה יצטרף סכום נוסף בגין רכיב המע"מ.

10. רכישת האביזרים לשיפוץ הדירה כגון: כיורים, ברזים, אמבטיה, אסלות, ניאגרות, קרמיקות ופסיפס, היתה אמורה להיות מוטלת על הנתבעים. יחד עם זאת, על פי המוסכם, היה על התובעת לממן 40% ממחירם של אביזרים אלה.
בדיעבד, התברר לרקפת שלאחר שהיא הזמינה מוצרים יוקרתיים מספקים שונים, פנה מנשה אל אותם ספקים, ביטל את ההזמנות ורכש מוצרים נחותים ממקומות אחרים. לטענת הנתבעים יש להפחית סך 25,000 ₪ מהתמורה, בגין מעשים אלה של התובעת.

11. במסגרת העבודות הנוספות סוכם על בניית דֵק, תוך שימוש בעץ יקר מסוג איפאה.
מנשה פעל לביטול ההזמנה וביצע התקנה לא מקצועית של הדֵק על יד קבלן אחר מטעמו. יתירה מכך, התובעת גרמה לנזק לרצפת הדֵק מכיוון שצבעה את הדֵק בלכה, במקום למשוח אותו בשמן. בכך, נגרם נזק כבד לדֵק. על כן, יש להפחית סך 44,000 ₪ בגין הרס משטח הדֵק.

12. הסכום הכולל בגין ביצוע העבודות הועמד על סך 386,792 ₪. סכום זה מורכב מהרכיבים הבאים:

א. 240,000 ₪ בגין הזמנת עבודה מיום 28.11.2005.

ב. 80,000 ₪ בגין עבודות נוספות.

ג. 66,792 ₪ יתרה בגין עוד עבודות נוספות - סכום זה סוכם על דעתו של מנשה לצורך גמר החשבון.

13. הנתבעים שילמו לתובעת ולמנשה בגין העבודות שקלים ומט"ח בסך 366,409 ₪. סכום זה, עולה על התמורה החוזית שסוכמה בין הצדדים, בניכוי ההפחתות להם זכאים הנתבעים.

14. העבודות בדירה בוצעו באופן לקוי ביותר. עבודות המעקה בשווי 7,500 ₪ לא בוצעו כלל, עבודות המזגנים בסך 4,500 ₪ לא בוצעו, ואף נגרמו איחורים ועיכובים בביצוע העבודות. משכך, זכאים הנתבעים לפיצוי מהתובעת וממנשה בסך 110,000 ₪, כסכום התביעה שכנגד.

15. לצורך הערכת ליקויי הבניה הנטענים בנוגע לביצוע עבודות בביתם של הנתבעים, מונה אינג' ושמאי אייל שנהב, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

16. המומחה בחן את מסמכי הצדדים, את חוות הדעת מטעמם ואף ביקר בדירתם של התובעים. לאחר שהמומחה בחן את ליקויי הבנייה הנטענים, הוא ראה לנכון להעריך את הליקויים וההפחתות (עבודות שלא בוצעו) בסך 33,110 ₪. על סכומים אלה יש להוסיף 10% פיקוח הנדסי, מע"מ וכן 25% בגין ביצוע על ידי קבלן חלופי, שאינו התובעת.

17. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת - מר מנשה כהן (מנהל התובעת ונתבע שכנגד 2), מר איציק ברדה (איש מכירות בחברת אלוני), מר יגאל כהן (גיסו של מנשה), מר דוד רחימי (קבלן משנה בתחום האלומיניום), מר יצחק כהן (קבלן משנה בתחום האינסטלציה), מר שמואל באבי (קבלן משנה בתחום המיזוג), מר אוהד ישי (קבלן משנה בתחום הפרגולות והדֵק).

מטעם הנתבעים - הנתבע 2 - מר אבי לוי
, הנתבעת 1 - הגב' רקפת לוי
, מר יוסי שרוני (התקין מערכת מצלמות בביתם של הנתבעים), מר דוד חנניה (בעל חברה להתקנת דֵקים "איפאה") ומר ראובן עזרן (ידיד משפחה אשר היה עד לביצוע אחד התשלומים).

דיון:

מערכת החיובים החוזית שבין הצדדים:
18. כפי שעלה מעדותו של מנשה, להליך חתימת הסכם העבודה הראשון שבין הצדדים קדם משא ומתן. במסגרת זו, הציג התובעת, באמצעות מנשה, מספר הצעות מחיר לרקפת. כך, הצעת מחיר מיום ה- 28.11.2005 (הצעת מחיר מס' 064-065) [ת/10] על סך 278,000 ₪. כך הצעת מחיר נוספת שנערכה בכתב יד וסכומה אף הוא 278,000 ₪ [ת/9]. מנשה העיד לפניי בחקירתו הנגדית, בהקשר זה, שכאשר הוא מנהל מו"מ, הוא רואה את עצמו חופשי להציג מספר הצעות מחיר, שאינן סופיות [פר' עמ' 21, ש' 34-35].

19. בסופו של יום, נערכה הזמנת עבודה נושאת תאריך ה- 28.11.05 [נספח ד' לתצהיר מנשה, נספח ב' לתצהיר רקפת]. הצעת המחיר נחתמה מצד המזמין, על ידי רקפת, ומצד הקבלן, על ידי התובעת. הסכום הנקוב בהזמנת העבודה החתומה על ידי הצדדים הינה "סך של 240.000 ₪".

20. הצדדים חלוקים אם סכום הזמנת העבודה הינו כולל מע"מ, או שמא יש להוסיף את רכיב המע"מ על סך 240,000 ₪.
בהקשר זה, טען מנשה שיש להוסיף את רכיב המע"מ על סכום הזמנת העבודה, שכן רכיב המע"מ הושמט בטעות מהזמנת העבודה [סעיף 4 לת/7].
מנגד, טענה רקפת בתצהירה שאין מדובר כלל בטעות אלא שהיא ומנשה סיכמו מפורשות שעלות העבודות המוזמנות תעמוד על סך 240,000 ₪ כולל מע"מ.

21. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מעדיף את גרסתה של רקפת בסוגיה זו.
ראשית, התרשמתי מגרסתה של רקפת כגרסה מהימנה.
שנית, גרסתו של מנשה, כאילו מדובר בטעות, אינה עולה בקנה אחד עם דרך התנהגות הצדדים, במהלך תקופת השיפוצים והבניה. מדובר בתקופה ארוכה יחסית שבמהלכה, לא טרח מנשה לפנות, ולו פעם אחת, אל רקפת בטענה כאילו נפלה טעות מצידו בהשמטת רכיב המע"מ.

22. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא, שמקום בו הוסכם על מחיר חוזי, הוא נחזה ככולל את רכיב המע"מ [ע"א 738/80 נתן נ' זגורי ואח', פ"ד ל"ז(4) 387, 390-391 (1983); ע"א 4588/06 אלוניאל בע"מ נ' כונס הנכסים ואח', (ט.פ.) (2009)]. גם בכך יש כדי להביא לדחיית טענת התובעת, בדבר הוספת רכיב המע"מ על סך 240,000 ₪ שבהזמנת העבודה.

23. סיכומו של דבר - אני קובע שהתמורה המוסכמת בגין העבודות המפורטות בהזמנת העבודה הראשונה מיום 28.11.05, הינה סך 240,000 ₪, הכוללים מע"מ.

24. מחלוקת נוספת נוגעת לעניין מחירן של העבודות הנוספות: עבודות חלונות בעליית הגג, החלפת דלת פלדלת, ביצוע מטבחון, ביצוע אינסטלציה בחדר העליון, פרגולה, עבודות פרקט בחלל חדר שבעליית הגג וביצוע עבודות דֵק בקומת הגג ובמרפסת היציאה מהסלון.

25. לטענת התובעת, העבודות הנוספות הוזמנו ממנה על רקע שביעות רצונה של רקפת מהתקדמות עבודות הבניה והשיפוצים, זאת במהלך חודש ינואר 2006. כך, בתאריך 15.1.06, מסר מנשה לרקפת הצעת מחיר משלימה לביצוע העבודות הנוספות, בסך 80,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. עבודות אלה לא נכללו במסגרת הזמנת העבודה מיום 28.11.05 [סעיפים 6-9 לת/7].
לחיזוק גרסתו, הציג מנשה הצעת מחיר מיום 15.1.06, בה מפורטות העבודות הנוספות בבית הנתבעים. בהצעת מחיר זו, נכתב שהתמורה בגין העבודות הנוספות, הינה סך 80,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, היינו 93,200 ₪.

26. רקפת בתצהירה, הודתה בהזמנת העבודות הנוספות. יחד עם זאת, לטענתה הוסכם, שהמחיר הכולל בגין עבודות אלה הינו בסך 80,000 ₪ בלבד. בחקירתה הנגדית הדגישה רקפת, שהצעת המחיר שצורפה מצד מנשה ע"ס 80,000 ₪ בצירוף מע"מ, אינה מוכרת לה:

"סיכמנו בעל פה. לא על שום מסמך כזה. אינך יכול לשאול על המסמך הזה כיוון שלא ראיתי אותו... אינני מכירה את המסמכים שאני מופנית אליהם".

[פר' עמ' 47, ש' 15-18]
27. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מעדיף את גרסתה של רקפת.
הצעת מחיר מספר 066 מיום 15.1.06 [נספח ב' לת/7], איננה חתומה על ידי רקפת. בכך יש לחזק את גרסתה של רקפת, שהצעת המחיר המפורטת לא הוצגה לפניה.

28. רקפת הודתה בהסכמתה לביצוע העבודות הנוספות בתמורה לסך 80,000 ₪. בנסיבות אלה, בהיעדר הוכחה פוזיטיבית מצד התובעת לכך שהוסכם כי העבודות הנוספות יבוצעו בתמורה לסך 93,200 ₪, אני קובע כי המחיר המוסכם לגבי העבודות הנוספות הינו סך 80,000 ₪.

29. לטענת התובעת, הוסכם על ביצוע עבודות משלימות, אשר תומחרו על ידה בסך 62,740 ₪ בצירוף מע"מ, היינו סך 73,092 ₪. התובעת תמכה את גרסתה זו בנספח ג' לתצהירו של מנשה [ת/7].
דא עקא, נספח ג' לת/7 איננו חתום, אינו נושא תאריך ואף אינו נושא חתימה מצידו של מנשה או מצד התובעת. מדובר במסמך מודפס המשתרע על פני שני עמודים בו מפורטות עבודות שונות והמחיר הנדרש בעבורן.
גם מנשה בתצהירו אינו טוען שניתנה הסכמה פוזיטיבית מצידה של רקפת למחיר הנדרש בגין העבודות הנוספות שנזכרו בנספח ג'. על פי גרסתו של מנשה, נספח ג' מציג את עלות העבודות הללו [סעיף 14 לת/7].

30. על פי גרסתה של רקפת, כאשר נפגשה עם מנשה לסיכום סופי של ההתחשבנות, הציג לה מנשה מסמך בכתב ידו על פיו עלות העבודות המשלימות הינן 34,193 ₪ [סעיף 12 לנ/7]. במעמד הדיון אף הוצג לפניי המסמך המקורי, הנושא כותרת "עבודות נוספות" [מוצג נ/4].

31. בחקירתו הנגדית הודה מנשה, שאת סעיפי העבודות המשלימות בנ/4 הוא רשם בכתב ידו [פר' עמ' 28, ש' 35]. ראויה לציון הסיומת שבחר מנשה לרשום בכתב ידו, ממנה ניתן ללמוד שנ/4 מהווה את גמר ההתחשבנות בין הצדדים:

"11. תודה רבה ובהצלחה בבית החדש מכל הלב".

32. בחקירתו הנגדית נדרש מנשה להסביר, את הפער שבין המחירים הנקובים בנ/4 לבין המחירים שהופיעו בנספח ג' לתצהירו. מנשה התחמק ממתן תשובות ענייניות לפערים המשמעותיים שבמחירים.
כך, כאשר נשאל לגבי הפער במחיר התקנת המזגנים, השיב בתחילה שהפער נובע מ"המתקן". לאחר שהופנה לסעיף 2 ל-נ/4 בו צוין "המתקן" השיב: "אין תשובה".
כאשר נשאל למה הוסיף 1,000 ₪ להתקנת המרקיזה, השיב: "בגלל העיניים היפות שלי". מנשה חזר על סגנון זו עוד מספר פעמים [פר' עמ' 29, ש' 22-35; פר' עמ' 30, ש' 1-3].

לא התרשמתי לטובה מתשובותיו של מנשה לגבי הפערים שבין נספח ג' לתצהירו שאינו נושא תאריך ואינו ערוך בכתב יד, לבין מוצג נ/4 שנערך בכתב ידו של מנשה והיווה את התמחור האחרון שנערך בין מנשה לבין רקפת, כפי שעולה מאיחולי ההצלחה של מנשה אל רקפת, הרשומים בגוף המסמך.

33. בנסיבות אלה, אני רואה לנכון לקבוע שמוצג נ/4 מהווה דרישה אותנטית מצד התובעת לגבי העבודות המשלימות, אשר בוצעו מעבר להזמנת העבודה מיום 28.11.05 ומעבר לעבודות הנוספות שנזכרו בהצעת המחיר מיום 15.1.2006. על פי מוצג נ/4, הדרישה הכספית של התובעת בגין העבודות הנוספות שב-נ/4, הינה על סך 34,192 ₪.

34. על פי המוסכם בין הצדדים בהזמנת העבודה, התחייבה התובעת לשאת בעלות 40% מערך האביזרים שיזמינו הנתבעים לביצוע עבודות השיפוץ. לגרסת התובעת היא נשאה בעלות חומרי גלם ואביזרים בסך 70,035 ₪ וכן בעלות התקנת כיור במטבח וכיור נוסף בסך 3,495 ₪.

35. על פי גרסתה של רקפת, לסכום הנקוב בעמוד הראשון של נ/4, הוסיפו מנשה ורקפת, לאחר התחשבנות, את עלות חלקם של הנתבעים בחומרים ובאביזרים שרכשה התובעת בעבור הבניה והשיפוץ, בניכוי חלקה של התובעת. סכום זה נרשם בכתב יד על גב מסמך נ/4 [סעיף 12 לנ/7].
בהתאם לגרסתה של רקפת, על גבי העמוד האחורי של מוצג נ/4, מופיע סכום המוקף בעיגול, בסך 66,792 ₪. לגרסתה של רקפת, סכום זה נכתב בכתב ידו של מנשה בגמר התחשבנות עימה:

"זו התחשבנות סופית, שבה ישבנו ועשינו את החישובים האחרונים של מה שנותר לשלם, את העבודות הנוספות שהיה לנו עליהם ויכוח יש בסוף הדף כתב שלי וכתב שלו. חישבנו את ה- 40-60 חישבנו את כל מה שנותר, וכל מה שהוא דורש בנוסף, ... ה - 66792 בגדול הן בכתב ידו של מנשה, והשאר נכתב בכתב שלי...".

[פר' עמ' 40, ש' 16-22]

36. התרשמתי לחיוב מעדותה של רקפת. גרסתה של רקפת עולה בקנה אחד עם מוצג נ/4, בו הודה מנשה. גרסתה עולה בקנה אחד עם החלוקה בעלות האביזרים, לפיה התחייבה התובעת לשאת ב – 40% מעלות האביזרים ועם היעדרן של קבלות ותעודות משלוח מצד התובעת, שיש בהן לבסס את טענתה לרכישת אביזרים חומרי גלם בסך 70,035 ₪ [ראו נספחי ה לת/7, שם מסתכמות החשבוניות לסך 57,240 ₪, מהם 60% מהווים סך 34,344 ₪].

אני קובע, איפוא, שיתרת התמורה בגין העבודות הנוספות ובתוספת ההתחשבנות בגין האביזרים שרכשה התובעת לצרכי השיפוץ (כיורים, ברזים, אמבטיות, ניאגרות, קרמיקה, פסיפס וכיוב'), הינה סך 66,792 ₪. סכום זה אף כולל את סך 3,495 ₪ בגין התקנת הכיור המטבח.

סיכומו של דבר - אני קובע שהתמורה המוסכמת בגין העבודות שבוצעו בביתם של הנתבעים, לרבות האביזרים, הינה סך 386,792 ₪ (240,000 ₪ + 80,000 ₪ + 66,792 ₪).

האם שולמה מלוא התמורה החוזית:
37. כפי שקבעתי, התמורה בגין ביצוע העבודות ורכישת האביזרים הועמדה על סך 386,792 ₪. לטענת הנתבעים, רקפת שילמה לתובעת, באמצעות מנשה סך 366,409 ₪, בשקלים ובמט"ח, על פי הפירוט הבא:

תאריך
סכום
אסמכתא
30.11.05
8,000$ (לפי שער יציג 37,280 ₪)
קבלה נספח י 2 לנ/7
14.12.05
9,000 $ (לפי שער יציג 41,292 ₪)
נספח ט 5 לנ/7
20.12.05
9,000 $ (לפי שער יציג 41,382 ₪)
נספח ט 4 לנ/7
30.12.05
9,000$ (לפי שער יציג 41,427 ₪)
נספח ט 3 לנ/7
18.1.06
9,000 $ (לפי שער יציג 41,625 ₪)
נספח ט2 לנ/7
5.2.06
10,000 $ (לפי שער יציג 46,990 ₪)
קבלה נספח י 1 לנ/7
21.2.06
50,000 ₪
נספח ט6 לנ/7
17.3.06
5,000 $ (לפי שער יציג 23,330 ₪)
נספח ט 1 לנ/7
30.3.06
46,000 ₪



38. גרסתה של רקפת, מחוזקת באסמכתאות המעידות על העברת כספים מחשבון בחו"ל אל חשבונה של רקפת בארץ. שניים מהתשלומים אושרו במפורש על ידי מנשה בחתימתו על גבי פתק נייר, בו נרשם שהוא מאשר קבלת התשלום. הגם שבתצהירה של רקפת נטען, כי הסכום ששולם הוא 366,409, הרי שמכפלת הסכומים במט"ח שער היציג של הדולר [נספחים יא1-יא6 לנ/7], מלמד כי בפועל שולם סכום גבוה מעט יותר בסך 369,326 ₪.

39. לגרסתו של מנשה, הסכומים ששילמה רקפת מצטברים לסך 296,510 ₪ [ס' 44 לת/7]. (במאמר מוסגר יצוין: סכום זה אינו כולל תשלום בסך 5,000 דולר, שנתגלה למנשה בשלב מאוחר יותר [ראו סעיף 44 n לת/7]).

40. פירוט התשלומים על פי גרסתו של מנשה, תוך השוואתם לגרסת רקפת, הינם כדלקמן:

תאריך
סכום
הערות
19.12.05
40,760 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 14.12.05
25.12.05
40,928 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 20.12.05
30.12.05
20,000 ₪

5.1.06
41,050 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 30.12.05
23.1.06
41,071 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 18.1.06
28.2.06
50,000 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 21.2.06
12.3.06
46,000 ₪
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 5.2.06 וקבלה ידנית י 1 (מוצג נ/3)
17.3.06
16,700 ₪

ללא מועד
5,000 $
מתיישב עם גרסת רקפת לגבי תש' 17.3.06

41. הנה כי כן, המחלוקת מתמקדת בשני תשלומים: הראשון הוא התשלום הראשון על סך 8,000 דולר. התשלום השני הוא התשלום על סך 46,000 ₪ ששולם, לגרסתה של רקפת, בגמר ההתחשבנות בתאריך 30.3.06.

42. אשר לתשלום הראשון על סך 8,000 דולר, הלכה למעשה הודה מנשה בקבלתו, זאת כעולה ממוצג נ/2 [פר' עמ' 25 ש' 9].
המרת התשלום הראשון של 8,000 דולר לשקלים, מביאה לסכום של 37,280 ₪. סכום זה קרוב מאוד לחשבוניות שהציג מנשה, לגבי תשלום מיום 30.12.05 ע"ס 20,000 ₪ ותשלום מיום 17.3.06 על סך 16,700 ₪ [נספחי ז' לת/7 וכן ראו כיתוב בכתב יד ע"ג ההעתק של מוצג נ/3 שם מיוחסות החשבוניות לתשלום הראשון].

43. ליבתה של המחלוקת מתמקדת, איפוא, בתשלום האחרון בסך 46,000 ₪.
לגבי תשלום זה, הסבירה רקפת שהוא שולם לידיו של מנשה בעיתוי לא נוח מבחינתה, זמן קצר לפני נסיעתה לחו"ל.
לחיזוק גרסתה של רקפת, בדבר קיומה של פגישה מסכמת עם מנשה בבית הנתבעים, הוצג סרט וידאו שצולם במצלמת האבטחה. על פי תצהירו של מר שרוני, בתצלומים מוטבעת "חותמת מים" של תאריך התצלום, שאינה ניתנת לשינוי [ס' 2 לנ/5]. בסרט האבטחה מתועדת הגעתו של מנשה לבית הנתבעים בתאריך 30.6.06. אחר מכן מתועדת אף עזיבתו את הבית [נספח ה לנ/7].
גרסתה של רקפת מתיישבת אף עם מוצג נ/4, שם הועלתה על הכתב התחשבנות בין רקפת למנשה, כאשר נרשמה הפחתת סכום של 45,000 ₪ מיתרת החשבון (על גב העמוד השני של מוצג נ/4].

44. יתרה מכך, בפגישה בתאריך 30.6.06, נכח אדם נוסף, ידיד משפחה בשם ראובן עזרן, שליווה את רקפת לבנק וספר את הכסף לידיו של מנשה. מר עזרן העיד לפניי אודות אותה פגישה:

"ת. מה שאני קיבלתי ביד שלי מגב' לוי הוא 47,000 ₪ וזה מה שספרתי לאדון.
ש. מתי קיבלת את זה ממנה.
ת. זה היה פעמיים, פעם אחת הלכתי איתה לבנק, היא הביאה לי את; הכסף הזה מהבנק, לא ספרתי ופעם שניה בנוכחותו של מנשה".

[פר' עמ' 52 ש' 21-24]

45. מר עזרן הינו ידיד הנתבעים ומנהל עסקים ביחד עם הנתבע בארה"ב.
עדותו של מר עזרן לפניי נשמעה כאשר הגיע ארצה לצורך חופשה. מר עזרן, הסביר כי לא רצה להתערב בענייניהם האישיים של רקפת והנתבע ולכן לא עמד על כך שרקפת תחתים את מנשה על אישור בדבר קבלת הכספים. הסברו של מר עזרן הניח את דעתי ואני רואה בעדותו עדות מהימנה בעלת משקל רב. גם עמידתו של מר עזרן על גרסתו, שספר לידיו של מנשה סך 47,000 ₪ ולא 46,000 ₪ כפי שגרסה רקפת, מעניקה נופך נוסף של מהימנות לגרסתו.

46. לעומת זאת מנשה הציג גרסה לא ברורה, באשר לשהותו בבית הנתבעים בתאריך 30.3.06. מנשה לא שלל את הגעתו לבית הנתבעים באותו מועד. מנשה לא שלל את המפגש עם מר עזרן, כדבריו: "יכול להיות ויכול להיות שלא" [פר' עמ' 28 ש' 32]. גם הסבריו של מנשה בחקירתו הנגדית לפערים בין מועד הוצאת החשבוניות למועד התשלום בפועל, יצרו את הרושם שלא קיימת הקפדה וסדר בעניין זה, אצל התובעת ומנהלה.
47. סיכומו של דבר, במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתה של רקפת, המחוזקת בגרסת מר עזרן ונתמכת בראיות חפציות: מוצג נ/4 ותצלומי מצלמת האבטחה [נספח ה לת/7], שם מתועד מנשה נכנס ויוצא מביתה של רקפת, בשעת ערב, בתאריך 30.3.06.
אני קובע, איפוא, שרקפת שילמה לתובעת, באמצעות מנשה, סך 46,000 ₪, זאת במסגרת גמר ההתחשבנות שנערכה בבית הנתבעים בתאריך 30.3.06.

48. הפועל היוצא הוא שאני מקבל את טענת הנתבעים, כי שילמו לתובעת סך 366,409 ₪. הפחתת שכר החוזה מהתשלומים שבוצעו לתובעת, מביאה לקיומו של הפרש בסך 20,383 ₪, לחובת הנתבעים.

ההפחתות משכר החוזה:
49. רקפת טענה בכתב הגנתה ובכתב התביעה שכנגד, כי חלק מהעבודות המוזמנות לא בוצעו על ידי התובעת. על כן, יש להפחית רכיבים אלה. כך, נטען שלא הורכבו מעקות (הפחתה בסך 7,500 ₪), לא הורכבו מזגנים חדשים (הפחתה בסך 4,500 ₪), היקף העבודות הנוספות הוקטן ובמקום אביזרים יוקרתיים הורכבו אביזרים נחותים (הפחתה בסך 25,000 ₪).

50. לגרסתו של מנשה, אכן נערכו שינויים במהלך העבודות. יחד עם זאת, אין בשינויים הללו כדי להצדיק הפחתה בשכר התובעת. במקום החדר הארונות בחדר השינה נבנה לנתבעים ארון בעל שלוש דלתות שלא תוכנן במקור. במקום קיר שהריסתו בוטלה נבנה קיר הפרדה אחר באחד מחדרי השינה. במקום ה"אי" במטבח שבוטל הוגדל שטח המטבח וארונות המטבח על חשבונה של התובעת.

51. לעניין המזגנים טען מנשה כי אכן רק היחידות הפנימיות הן חדשות, אולם סוכם כי רק היחידות הפנימיות יוחלפו וכך תומחרה עבודה זו. לעניין המעקות, טען מנשה בתצהירו כי עבודה זו מעולם לא הוזמנה מהתובעת. מנשה הדגיש כי כל האביזרים שרכשה התובעת הינן מאיכות מובילה ואף הציג חשבוניות מס אודות רכישות האביזרים וחומרים המסתכמות בסך 70,735 ₪ [נספחים ד-ה לת/7].

52. המומחה מטעם בית המשפט ערך ביקורת בבית הנתבעים, בנוכחות הצדדים ובחן את ביצוע עבודות הבנייה והשיפוץ בהשוואה להזמנות העבודה.

53. על פי ממצאי מומחה בית המשפט, המעקות לא הוזמנו מאת התובעת ועל כן אין מקום להפחתה זו. עיון במסמכי ההתקשרות בין הצדדים מלמד כי אכן אין התחייבות של התובעת להתקנות מעקות ועל כן אני רואה לנכון לדחות הפחתה זו.

54. על פי ממצאי מומחה בית המשפט, סך 4,500 ₪ שהוסכם בגין התקנת שני המזגנים, משקף רכישת מאיידים חדשים בלבד (החלק הפנימי המותקן בתוך הדירה) ואינו משקף את מחיר המעבים (המנוע של המזגן שמותקן מחוץ לדירה). ממצאי המומחה לא נסתרו ואני רואה לנכון לקבלם. על כן אני דוחה טענה זו של הנתבעים וקובע כי אין להפחית סך 4,500 ₪ בגין המזגנים.

55. המומחה בחן והעריך את עלותן של העבודות שצומצמו. המומחה ראה לנכון להעריך את השינוי במטבח, בו הוחלף ה"אי" בדלפק, בהפחתה בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. לדעת המומחה, למרות שהביא בחשבון את עלות פירוק הקיר ופינוי הפסולת, עדיין יש לבצע הפחתה מהמחיר, שכן מבנה האי יקר יותר מן הדלפק. הנמקת המומחה מקובלת עלי ואני רואה לנכון לאמצה.
המומחה העריך את עלות ביטול חדר הארונות בחדר הילדים הדרומי שבקומה השנייה. המומחה הביא בחשבון את הגדלת המקלחת והבנייה ארון הזזה בעל שלוש דלתות. לדעת המומחה יש לזכות את הנתבעים בגין שינוי זה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנמקת המומחה מקובלת עלי ואני רואה לנכון לאמצה.

56. טענת רקפת בדבר הפחתת שווי האביזרים לא הוכחה לפניי, מבחינת פערי המחירים ואספקת המוצרים. בהקשר זה אף העיד לפניי מנשה, שרכש את האביזרים על פי דרישות התובעת והכל מספקים מוכרים [פר' עמ' 33 ש' 6-19]. גרסה זו של מנשה חוזקה על ידי עדותו של מר ברדה [ת/1].

57. יתירה מכך, רקפת העידה לפניי כי בצעה גמר התחשבנות עם מנשה לעניין האביזרים שספקה התובעת לבית הנתבעים. בגין רכיבים אלה הסכימה רקפת לשלם לתובעת סך 32,600 ₪ (הפרש בין 34,192 ₪ עלות עבודות נוספות לסך 66,792 על גבי נ/4). היינו, רקפת בחנה את האביזרים שסיפקה התובעת לביתה ואף נשאה בעלותם היחסית (60%). משכך, אין יסוד לטענתה, כאילו יש להפחית את שכרה של התובעת בגין אביזרים נחותים שסיפקה לה התובעת. טענה זו לא הוכחה לפניי, ודינה להידחות אף לגופה.

58. סיכומו של דבר – טענת הנתבעים בדבר הפחתות המחיר החוזי בגין אי ביצוע עבודות שהוזמנו, הפחתת היקף עבודות ואי רכישת אביזרים מתקבלת בחלקה. הנני קובע שלנתבעים עומדת הזכות להפחית סך 6,500 ₪ (קרן), בגין הקטנת היקף העבודות על ידי התובעת.
ליקויי הבנייה:
59. במסגרת התביעה שכנגד, טענו הנתבעים לקיומם של ליקויי בנייה. לצורך בחינת טענות אלה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי אינג' אייל שנהב. המומחה בחן את חוות הדעת מטעם הצדדים ואף ערך סיור בבית הנתבעים, זאת בנוכחות הצדדים.

60. המומחה נימק היטב את המלצותיו לעניין הערכת ליקויי הבנייה. המומחה אף תמך את חוות דעתו בתצלומים. המומחה קבע שניתן לתקן את משטח הדֵק והעריך את עלות התיקון של הדֵק בסך 8,000 ₪.

61. על פי ממצאיו של המומחה, היקף ליקויי הבניה הוערכו על ידו בסך 23,600 ₪ למדד חודש אוקטובר 2008. לסכום זה יש להוסיף 10% פיקוח הנדסי, מע"מ ו- 25% תוספת, ככל שעבודות התיקון לא יבוצעו על ידי התובעת. אליבא המומחה, לא תיגרם ירידת ערך כתוצאה מהליקויים ועבודות התיקון אינן מצריכות מעבר לדיור חלופי. המומחה לא זומן להיחקר את חוות דעתו, שממילא לא נסתרה.

62. ממצאיו של המומחה אף עולים קנה אחד עם עדותו של הנתבע לפניי. הנתבע העיד על עצמו כמי עוסק בארה"ב בתחום הבנייה והשיפוצים. הנתבע ראה את הבית בעת ביקור בארץ בתאריך 10.9.07. לגרסתו, עיקר הליקויים מתמצים בדֵק, בברזים ובדלתות [פר' עמ' 13].

63. לעניין הדֵק, הועלתה הטענה שהוא נצבע בלכה, במקום משיחה בשמן, זאת על פי דרישתה של רקפת. על כן, אין להשית ליקוי זה על התובעת. בהקשר זה העיד לפניי מר אוהד ישי, שהנתבעת בקשה ממנו "למרוח את הדֵק בלקה כמו באמריקה" [פר' עמ' 18 ש' 27-28], אולם הוא לא הסכים לביצוע הצביעה בלכה שכן הדבר גורם נזק לעץ האיפאה אותו יש למשוח בשמן בלבד. יחד עם זאת, גם לגרסתו של מר ישי את הצביעה לכה ביצעו "העובדים של מנשה".

64. לגרסתה של רקפת, היא סיכמה עם מנשה שאת הדֵק יעשה קבלן שבחרה, אולם התובעת ביצעה את התקנת הדֵק כאשר רקפת שהתה בחו"ל, על ידי מר ישי שאותו כלל לא פגשה וממילא לא בקשה ממנו לצבוע את הדֵק בלכה [פר' עמ' 45 ש' 5-9].

65. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש לחייב את התובעת בעלות הליקויים ביישום הדֵק. ראשית, אני מעדיף את גרסתה של רקפת, בדבר שהותה בחו"ל בעת ביצוע יישום הדֵק. שנית, גם על פי גרסתו של מר ישי, את צביעת הדֵק בלכה ביצעו עובדי התובעת. אין מקום, איפוא, להטיל אחריות על רקפת לגבי ליקויי זה.

66. לנוכח משבר האמון שנוצר בין הצדדים, אינני רואה לנכון לאפשר לתובעת לבצע את תיקון הליקויים. יחד עם זאת, לא התרשמתי שהנתבעים פנו ביוזמתם אל התובעת בדרישה לתיקון הליקויים. משכך, הנתבעים רשאים לבצע את התיקון שלא באמצעות התובעת, אולם בנסיבות בהן לא נתנה לתובעת הזדמנות הולמת לתיקון הליקויים, הנתבעים לא יהיו זכאים לתוספת בעלויות התיקון על ידי קבלן מזדמן, בשיעור 25%.

67. סיכומו של דבר – אני קובע שהנתבעים זכאים לפיצוי מהתובעת, בגין ליקויי הבנייה ובגין ההפחתות בביצוע (ה"אי" במטבח וחדר הארונות) בסך 38,396 ₪ (כולל מע"מ וכולל 10% פיקוח הנדסי) למדד חודש אוקטובר 2008. אינני רואה לנכון לחייב את התובעת בגין פיצוי בעבור נזק לא ממוני, בהתחשב בהיקפם המצומצם, יחסית, של ליקויי הבנייה.

68. הנתבעים טענו כי יש לחייב את מנשה באופן אישי בתביעה שכנגד. התרשמתי כי מנשה פעל, בכל הקשור לביצוע עבודות השיפוץ והבנייה, כאורגן בתובעת. גם אופיים וטיבם של ליקויי הבנייה, יחסית להיקף הזמנת העבודה, אינו חריג ואינו מצביע על התרשלות של ממש מצד מנשה. על כן אין מקום, בנסיבות העניין, להשית על מנשה חיוב אישי. על כן התביעה שכנגד נדחית ככל שהיא מכוונת למנשה.

69. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.

70. סוף דבר - לאחר דיון בתביעה ובתביעה שכנגד הנני קובע כדלקמן:
הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 20,383 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 30.6.06. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים סך 38,396 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2008.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי – ישא כל צד בהוצאותיו.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.8.10.

ניתן היום, ב' אב תש"ע, 13 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בראשון לציון
ת"א 3075-06 ר.מ.נועה חב' קבלנית בע"מ נ' לוי ואח'
ת"א 3075.1-06 לוי ואח' נ' ר.מ. נועה ואח'
1 מתוך 14








א בית משפט שלום 3075/06 ר.מ.נועה חברה קבלנית בע"מ נ' רקפת לוי, אבי לוי (פורסם ב-ֽ 13/07/2010)