פסקי דין על איתן נחום קמיל | פסקי דין על רוני וייס | פסקי דין על מנחם-אבי ינקו | פסקי דין על irvai sprl ואח' |

38063-06/10 א     15/07/2010




א 38063-06/10 איתן נחום קמיל נ' רוני וייס, מנחם-אבי ינקו, irvai sprl ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



15 יולי 2010

ת"א 38063-06-10 קמיל נ' וייס ואח'




בפני

כב' השופט דן מור
, שופט בכיר

המבקש
איתן נחום קמיל

נגד

המשיבים
1. רוני וייס
2. מנחם-אבי ינקו
3. irvai sprl
4. taverna fresh sprl


החלטה

בפני
בקשה לסעד זמני, צוי מניעה זמניים, כנגד המשיבים, וזאת במתן צו כנגד המשיבים להימנע מכל קשר עסקי, בין במישרין ובין בעקיפין, לגבי מספר לקוחות, לגביהם ניתנה למבקש בלעדיות בהסכם שנכרת בין המבקש ובין המשיבים 1 ו- 2.

בית המשפט נמנע ממתן צו ארעי ונקבע דיון דחוף במעמד שני הצדדים. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתצהירים ובמסמכים שצורפו לבקשה ולתגובה, להלן החלטתי.

המבקש והמשיבים 1 ו- 2, היו שותפים, בדרך זו או אחרת, בייצור ושיווק סלטים מוכנים באירופה. לקראת סוף שנת 2009, לאחר שנתגלעו חילוקי דעות בין המבקש ובין המשיבים 1 ו- 2 (להלן- "המשיבים"), נחתם ביניהם הסכם הפרדת פעילות (להלן- "הסכם ההפרדה"), הוא נספח 1 לבקשה. בהסכם ההפרדה נקבע כי מכירות המוצרים נשוא ההסכם ללקוחות מסוימים שפורטו בנספח להסכם יבוצעו על ידי המבקש, או על ידי חברה הולנדית שבשליטתו, בעוד שלקוחות אחרים המצויים ברשימה, המכירות להם יתבצעו על ידי המשיבים, או החברה הבלגית שבשליטתם. המשיבים שולטים בשרשור באמצעות מספר חברות זרות במשיבה 3, חברה בלגית, והיא זו שמייצרת את אותם מוצרים נשוא הסכם ההפרדה. גם המבקש מוכר או משווק את המוצרים המיוצרים על ידי המשיבה 3, באמצעות חברה הולנדית שבשליטתו.

הסכסוך בין הצדדים הינו בעיקר לגבי לקוח שהוא חברה אנגלית, המשווקת את המוצרים למספר רשתות. לקוח זה (להלן- "הלקוח המיוחד"), הוא הלקוח העיקרי לו נמכרים המוצרים המיוצרים על ידי המשיבה 3, באמצעות החברה ההולנדית שבשליטת המבקש. היות והסחורה הנמכרת על ידי החברה ההולנדית היא הסחורה, המוצרים, המיוצרים על ידי המשיבה 3, חלקה של החברה ההולנדית הינה עמלה בשיעור של כ- 8 אחוז מהיקף השיווק. עוד יש לציין כי הבלעדיות בחלוקת השיווק, כאמור בהסכם ההפרדה, הינה לתקופה קצובה, דהיינו עד סוף שנת 2012. לאחר מכן, כל אחד לנפשו.

לטענת המבקש, התברר לו כי המשיבים יצרו קשר עם נציגי הלקוח המיוחד, וגרמו, במזיד, כי הלקוח המיוחד יפסיק את קשריו המסחריים עם המבקש, קרי – החברה ההולנדית שבשליטתו, תוך שנציג הלקוח המיוחד מעלה כנגד המשיב נימוקים להפסקת הקשר שאינם אמת, והמשיבים מנצלים כל זאת על מנת למכור ישירות מהמשיבה 3 את אותם מוצרים ללקוח המיוחד. נזקו של המבקש הינו, ראשית, אובדן העמלה כאמור, ושנית, פגיעה בזכויותיו וביכולתו להמשיך לשווק את אותם מוצרים או מוצרים דומים, ללקוח המיוחד וללקוחות אחרים באירופה.

ב"כ המשיבים טוען, בין היתר, כי היה זה המבקש, בהתנהגותו, שהביא לניתוק הקשרים המסחריים עם הלקוח המיוחד ואין לו להלין אלא על עצמו, ומכל מקום, אין למשיבים כל קשר לניתוק זה. את העובדה כי המשיבה 3 מספקת את אותם מוצרים ישירות ללקוח המיוחד, מסביר ב"כ המשיבים בטענה לחובתו כהקטנת הנזק. הוא אינו רואה כל מקום שגם המבקש, באמצעות החברה ההולנדית, וגם המשיבים, באמצעות המשיבה 3, ינזקו והמשיבה 3 תהיה מנועה מלמכור את המוצרים ללקוח המיוחד, כאשר זכותו היחידה של המבקש היא לדרוש את העמלה המגיעה לו על פי הסכם ההפרדה משיווק מוצרי המשיבה 3 ללקוח המיוחד. לגבי שאר הלקוחות הבלעדיים של המבקש, בהתאם להסכם ההפרדה, במדינות אירופה, הרי לטענת ב"כ המשיבים, האספקה למבקש נמשכת כסדרה ולא יכולות להיות למבקש כל טענות כנגדם בקשר לכך.

תשובות של ב"כ המבקש לטיעונים אלה היא כי על פי הסכם ההפרדה, כך על פי פרשנותו את האמור בהסכם, חלה על המשיבים חובה מוחלטת להימנע מלספק את תוצרת המשיבה 3 ללקוח המיוחד, אלא באמצעות המבקש או החברה ההולנדית שבשליטתו, ומכאן הבקשה לסעד צו המניעה המבוקש.

המשיבים הגישו את תגובתם לבקשה למתן צו המניעה הזמני ובהתאם לאמור בתגובתם, למשיבים טענות רבות, מתחומים שונים, כנגד הבקשה. אחת הטענות היא טענה ל"פורום לא נאות". כידוע, על פי דוקטרינה זו מוסמך בית המשפט לקבוע כי הפורום הנאות לדיון בתובענה אינו בית המשפט בישראל, והמבחן בענין זה הוא מבחן "מירב הזיקות", דהיינו – מהו הפורום הנוח לדיון במחלוקת שבין הצדדים, מבחינת בעלי הדין והעדים האמורים להישמע בדיון, ולו הקשרים המהותיים לנושאים שבמחלוקת נשוא אותו דיון. על פי הטענה הצדדים למחלוקת הינם חברה הולנדית מצד אחד, ושתי חברות בלגיות מהצד השני, כשהלקוחות הינם חברות אנגליות או חברות ממדינות אירופה האחרות, כשכל העדים האמורים לשפוך אור על המחלוקת שבין הלקוח המיוחד ובין המבקש וקשרי הלקוח המיוחד עם המשיבה 3, הינם תושבים זרים, אזרחי בריטניה או בלגיה. בסעיף 31 לתגובת המשיבים, מצטט ב"כ
המשיבים את פסקי הדין עליהם מבסס הוא את טענתו, ואינני רואה צורך, בשלב זה, לחזור ולצטטם. ב"כ המבקש מתנגד לטענה זו, כשלדעתו בעלי הדין הינם המבקש והמשיבים, אזרחי ותושבי ישראל, הם הצדדים להסדר ההפרדה שנחתם בארץ, ומכאן הסמכות לבית משפט בארץ, ובית משפט בישראל הוא הפורום הנוח. גם ב"כ המבקש נעזר בהלכות ובפסקי דין הדוברים בכך שבעולמנו המודרני התקשורת בין המדינות הינה קלה ופשוטה ואף אין קושי רב בניוד עדים ממדינה למדינה.
שאלה נכבדה זו, אין מקום להכריע בה בשלב מקדמי זה של דיון בבקשה לסעד זמני. אף כי נוטה אני לקבל את טענת ב"כ המשיבים, מן הראוי שהטענה תוכרע במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. יש לברר עד תום, ובמדוקדק, את כל הנסיבות העשויות להשפיע על קביעת הפורום הנוח לברור המחלוקת במקרה זה.

אולם בענין זה יש להעיר הערה נוספת. בהתאם להסכם ההפרדה על המבקש לשלם למשיבים סך של 60,000 יורו כתמורה להתחייבויות המשיבים כלפי המבקש, כאמור בהסכם זה. המבקש שילם רק מחצית מהסכום, והמשיבים הגישו תביעה לבית משפט זה, בתיק אחר, בסדר דין מקוצר, המסתמכת על הסכם ההפרדה, כשהסעד המבוקש הינו תשלום יתרת הסכום של 30,000 יורו. נראה לי כי מכח עקרון ה"השתק השיפוטי" (ראה רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח'
נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח'
, פ"ד נט(6) 625), מנוע בעל דין המעלה טענות עובדתיות או משפטיות בהליך אחד לטעון טענות עובדתיות או משפטיות סותרות, בהליך אחר, בין אותם בעלי דין, ובמיוחד אם באחד ההליכים טענותיו מתקבלות. ה"השתק השיפוטי" נועד למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ולהניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט. אינני רואה איך יכולים המשיבים, בידם האחת, להגיש בארץ תביעה כנגד המבקש, המסתמכת על הסכם ההפרדה, כשבידם השניה, בתביעה בתיק שבפני
, לטעון כי "הפורום הנוח" לדיון בפרשה זו הינו בית משפט במדינה אחרת באירופה. טוב עשה ב"כ המשיבים בהצהרתו כי אם תתקבל טענתו ל"פורום לא נאות", הוא ימחק את התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש.

נראה לי כי המבקש עומד בפני
מספר לא קטן של מכשולים בדרכו לקבלת הסעד הזמני המבוקש. ראשית, גם אם הצדדים להסכם ההפרדה הינם המבקש מצד אחד, והמשיבים מצד שני, הרי אין לבית משפט זה את הסמכות לצוות על המשיבה 3, היא חברה בלגית, לשווק או להימנע מלשווק תוצרתה לאותו לקוח מיוחד, שגם לגביו, כחברה בריטית, קצרה יד בית המשפט בארץ מלצוות.

אף אם ינתן צו מניעה כנגד המשיבים, הרי אין הם אלא בעלי מניות, ואפילו בעלי מנויות שליטה, וכל זאת אך באמצעות שרשור של חברות זרות, בחברה הבלגית, המשיבה 3. בעלי מניות אינם מנהלים ולא הוכח בפני
כי המשיבים הינם מנהלים בחברה הזרה, המשיבה 3, ואף אין בפני
כל מידע לגבי הדין החל לגבי דיני החברות בבלגיה. ובהתאם לדיני החברות בארץ, בעלי המניות אינם בעלי הזכות להפעיל את חברה, אלא הדירקטוריון. שנית, אם תובע המבקש, למעשה, את אכיפת הוראות הסכם ההפרדה, על פי פרשנותו, הרי על פי האמור בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, לא תהיה לנפגע זכות לאכיפת חוזה, כאמור בס"ק (3) – אם "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט...". תמהני איך יכול בית משפט בישראל לפקח על פעולות מסחריות שתבצע המשיבה 3 ברחבי אירופה.

למזלו הטוב של המבקש, מסכימים המשיבים, כך לדברי בא-כוחם במהלך הדיון, לראות את עצמם כמחויבים להפעיל את המשיבים 3 – 4 בהתאם להתחייבויות שלקחו על עצמם המשיבים בהסכם ההפרדה. עדיין ספק בעיני אם גם בהתחשב בהסכמה זו, רשאי בית המשפט לצוות על חברה זרה הרשומה בבלגיה. תמיד תוכל להישמע טענתם של המשיבים כי החברה הזרה אינה מקבלת את דרישותיהם של המשיבים כבעלי מניות.

ב"כ המשיבים מוסיף בתגובתו עוד טענות נוספות להתנגדותו למתן צו המניעה הזמני, ונראה לי כי יש ממש בחלק מטענותיו.

לענין ה"זכות לכאורה" הקיימת למבקש כנגד המשיבים, הרי לא נראה לי כי ניתן לקבוע בשלב זה, במידה הדרושה לצורך מתן סעד זמני, כי ניתוק הקשרים המסחריים בין המבקש, באמצעות החברה ההולנדית ובין הלקוח המיוחד, נובעת דווקא ממעשיהם והתנהגותם של המשיבים, המנסים לפגוע בקשריו המסחריים של המבקש מול הלקוח המיוחד. הוצג לעיוני מכתבו של נציג הלקוח המיוחד שם נאמר במפורש כי ניתוק הקשר המסחרי עם המבקש נובע מהתנהגותו של המבקש. אף אינני מקבל כי המשיבים מנועים מלמכור ללקוח המיוחד את תוצרת המשיבה 3, לאחר שהלקוח המיוחד הפסיק את קשריו מול המבקש, והוא פונה לחברה הבלגית, המשיבה 3, ומבקש לרכוש ממנה את מוצריה.

אף מקובלת עלי טענת המשיבים כי, בפועל, שיפויו של המבקש על כל נזקיו כתוצאה מהפרת הסכם ההפרדה הינו כספי. יזכה המבקש בתביעתו כנגד המשיבים, כל אשר יהיה זכאי לו הוא תשלום העמלה בשיעור של 8 אחוז מהמוצרים שמשווקת המשיבה 3 ישירות ללקוח המיוחד. גם הנזקים העקיפים הנובעים מניתוק הקשר, וגם אם מדובר בהתנהגות מפרה של המשיבים, ניתנים לאומדן בכסף, ובמיוחד כשתקופת הסכם ההפרדה מוגבלת עד לסוף שנת 2012.

עוד מקבל אני את טענת ב"כ המשיבים כי למעשה הסעד הזמני המבוקש הוא הסעד הסופי. צו מניעה זמני שינתן עד להכרעה בתביעה העיקרית, צו שיחייב את המשיבים להמשיך לספק את מוצרי המשיב 3 ללקוח המיוחד רק באמצעות המבקש, הוא למעשה אף הסעד הסופי, כאשר, כאמור, תקופת ההסכם מוגבלת. אף לא ברור אם הלקוח המיוחד יסכים לקבל את מוצרי המשיבה 3 בשיווק המבקש דווקא, והעיקר - במאזן הנוחיות, צו המניעה המבוקש יביא לנזק כפול, הן למשיבה 3 שימנע ממנה למכור את מוצריה ללקוח נכבד, הרוכש סחורה בכמות נכבדה, ואף נזק למבקש, שלא יהיה זכאי לעמלה המגיעה לו ויבקש בתביעתו להטיל נזק זה על המשיבים.

די בכל האמור לעיל, מבלי שבית המשפט ינסה להיכנס לשאלת נקיון כפיו של המבקש או לטענה בדבר שיהוי ואיחור בהגשת הבקשה, כדי לדחות את הבקשה שבפני
.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, כולל, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,
ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 38063-06/10 איתן נחום קמיל נ' רוני וייס, מנחם-אבי ינקו, irvai sprl ואח' (פורסם ב-ֽ 15/07/2010)