פסקי דין על מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון | פסקי דין על גד כהן | פסקי דין על דורית כהם |

1894/06 פ     15/07/2010




פ 1894/06 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' גד כהן, דורית כהם




לך



27


בית משפט השלום באשקלון

ת"פ 1894-06 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון
נ' כהן ואח'



15 יולי 2010




בפני
כב' השופטת דינה כהן
,ס.נשיא




המאשימה

מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון


נגד

הנאשמים
1 גד כהן
2 דורית כהם


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אילנית נחום
ב"כ הנאשם עו"ד עליזה כשכאש
, פקס:
09-8347773
.
הנאשמים בעצמם

הכרעת דין

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנני מודיעה על זיכויים של הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם, מחמת הספק.


כנגד הנאשמים, בני זוג, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש - לנאשם 1, עבירות לפי סעיפים 334+335(א)(1) ו-380 לחוק העונשין התשל"ז-1977, ועבירה של תקיפה סתם - לנאשמת 2, עבירה לפי סעיף 379 לחוק.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 5/8/06 בסמוך לשעה 22:30, ליד בנין מס' 61 ברחוב הטייסים באשקלון, ישבו יוגב לוי (עת/4) וחן בוטראשוילי (עת/2) (להלן גם: "המתלוננים") וניגנו בדרבוקה וגיטרה. הנאשם המתגורר בדירה סמוכה, ביקש מהם להפסיק לנגן, ירד לעברם, חטף את הגיטרה מידו של המתלונן יוגב לוי- עת/4, היכה באמצעותה בראשו וגרם לו לפצע בקרקפת. כמו כן, העיף הנאשם 1 את הדרבוקה אל עבר ראשו של המתלונן חן בוטרשוילי- עת/2 ובהמשך לקח את הדרבוקה ותקף את יוגב לוי בראשו וביד שמאל. חן בוטרשוילי תפס את הנאשם 1 על מנת למנוע ממנו להמשיך ולתקוף את יוגב ונפגע כתוצאה מכך באצבעו. נטען כי הנאשמת 2, בנסיבות המתוארות, הגיעה לזירת הארוע וחנקה את יוגב לוי, שהתעלף זמן קצר לאחר מכן כתוצאה מן ההתקוטטות.

ע"פ כתב האישום- כתוצאה מהמעשים נגרם לעת/4 פצע בגודל של 1*0.5 ס"מ בקרקפת שטופל ונסגר באמצעות סיכה, פצע בברך שמאלית בגודל של 2 ס"מ שטופל בשטיפה וחבישה וכן סימני שריטות בצוואר. כן, נחבל עת/2 בראשו (נפיחות) ונגרמה לו חבלה בידו – קרע ברצועה של אגודל יד שמאל, והוא נזקק לטיפול בגבס.

הנאשמים כפרו במעשים המיוחסים להם בכתב האישום כך שהמחלוקת הטעונה הכרעה הנה עובדתית. לטענת נאשם 1, בעקבות הרעש שהקימו המתלוננים, הוא ירד אליהם וניסה למשוך מעת/4 את הגיטרה, והחל ביניהם מאבק כאשר כל אחד מנסה לאחוז בגיטרה, וכתוצאה מכך נקרעו מיתריה. עת/2 אחז בנאשם 1 מאחורה בעוד עת/4 מנסה לחבוט בו. נאשם 1 הצליח להתחמק מהחבטות של עת/4 וכתוצאה מכך פגעו שני המתלוננים אחד בראשו של השני וכך נגרמו פציעותיהם.


נאשמת 2 כפרה גם היא במעשים המיוחסים לה כאמור.

ראיות המאשימה
שני העדים המרכזיים, מטבע הדברים, היו המתלוננים חן ויוגב – עת/2 ו-עת 4, שהעידו אודות השתלשלות הארועים המפורטת באישום כפי שיפורט בהמשך. יאמר כי המתלונן עת/4 - מר יוגב לוי, העיד כי כאשר הנאשם הגיע אליו, שני כלי הנגינה הן הדרבוקה והן הגיטרה היו אצלו. הנאשם חטף את הגיטרה מידיו ושבר אותה על ראשו (עמ' 8 לפרו' מיום 6/7/09) וכתוצאה מכך "נפתח לו הראש". כן העיד כי הדרבוקה נפלה מידיו, ושחן בוטרשווילי קיבל מכה בראש וביד שמאל שלו מהדרבוקה.
עת/2- חן בוטראשוילי, העיד גם הוא כי הנאשם פגע ביוגב לוי בראש עם הגיטרה ושהוא קיבל מכה מהדרבוקה (עמ' 9 לפרו' מיום 16/4/09, ש' 17-10).

עת/3 רס"ר נתן קסה, שוטר שהיה בזמן הרלוונטי במשרד הסיור, הגיע לזירת האירוע בעקבות
קריאה שהתקבלה במוקד המשטרה על קטטה. על פי עדותו שהסתמכה על דו"ח העיכוב שערך (נ/5), כאשר הגיע למקום הבחין ב-עת/4 כשהוא פצוע בחלק השמאלי של פניו. השוטר עיכב את הנאשם ולקח אותו לחקירה, עקב דבריו של עת/4 כי הנאשם הכה בו בגיטרה ודרבוקה.

עדת התביעה תמי בוטרשוילי, אחותו של עת/2
ושוטרת מג"ב בשירות סדיר באותה העת העידה כי ירדה לאחר ששמעה צעקות, והבחינה בשני המתלוננים פצועים כאשר עת/4 במצב של עילפון. עוד ציינה כי נאשמת 2 התנהגה כלפיה בתוקפנות וקיללה אותה.

עוד נחקרו השוטרים גובי האמרות אלכס שניטמן, חכמון אילנית וכן רס"מ מאיר כהן, שגבה את הודעתו של עת/2 בבית החולים ברזילי, העיד כי הגיע לאירוע לאחר שהסתיים, והבחין בשני המתלוננים עם סימני פציעה.






דיון והכרעה
מטעם המאשימה, למרות ההתקהלות במקום, רק המתלוננים – עת/2 ועת/4 יכולים היו להעיד על אופן התרחשות הארוע באופן ישיר; שאר העדים והראיות שהביאה המאשימה הם למעשה ראיות חיצוניות שנועדו לתמוך בגרסתם של המתלוננים בעקיפין ולמעשה איש מבין העדים האחרים, לא נכח בשעת האירוע ולא יכול היה לשפוך אור על אופן התרחשותו, כך שעומדת להכרעה סבירות ואמיתות גרסת המתלוננים מחד כנגד גרסת הנאשם. כך למשל, השוטר שהגיע למקום (עת/3) העיד כי הגיע לאירוע לאחר שהסתיים ושלא היה עד לסיטואציה אלימה כלשהי (עמ' 5 לפרו' מיום 6/7/09 ש' 6-10) ובאופן דומה העידה עדת התביעה תמי בוטרשוילי (עמ' 7 לפרו' מיום 16/4/08, ש' 2-5).


למעשה, אין מחלוקת באשר לאופן התרחשות האירועים עד למועד בו ירד הנאשם לעבר המתלוננים. שני המתלוננים ישבו וניגנו בגיטרה ודרבוקה, בשעה 22:30 לערך, מתחת לחלון דירתם של הנאשמים. הנאשם פתח את החלון בדירתו וביקש מהם להפסיק לנגן מאחר והרעש מפריע להם לישון. היו חילופי דברים בין הנאשם
למתלוננים והוא ירד לעברם כשהוא עצבני וכועס (עמ' 4 לפרו' מיום 24/5/10 ש' 15-13). אין גם מחלוקת, כי בסופו של האירוע יצאו שני המתלוננים עם חבלות שונות.



המחלוקת העיקרית נגעה להשתלשלות הארועים למן הרגע בו אחז הנאשם בגיטרה שהייתה בידיו של המתלונן יוגב לוי. בעוד המאשימה טוענת למעשים כמפורט בכתב האישום, כופרים הנאשמים ומציגים גרסה אחר כאמור.

אמנם בפני
עדויות והודעות שני המתלוננים כאמור שטענו כי הותקפו על ידי הנאשמים ואף טענו כך בחדר המיון, אולם למרות סבירות גירסתם, בסופו של יום, על רקע מכלול הראיות, לא אוכל לקבוע על פיה, ממצאים עובדתיים פוזיטיביים, לחובת הנאשמים, נוכח כובד נטל ההוכחה המוטל על כתפי המאשימה, קרי הוכחת העובדות במידה שמעל לכל ספק סביר.


הופנתי ע"י ב"כ הנאשמים לסתירות ואי דיוקים בגרסאות שמסרו, הגם שלא תמיד מהותיות, מהן לא ניתן להתעלם; כך למשל, ע/4
יוגב סיפר בהודעתו במשטרה כי הנאשם הגיע אליו "בעצבים", חטף מידו את הגיטרה והכה בה בראשו. כן ציין כי הנאשם לקח את הדרבוקה מידיו ו"דפק אותה" בראשו וביד שמאל של עת/2. לעומת זאת ציין ע/2 בהודעתו במשטרה כי הנאשם "אחז בגיטרה והפנה אותה בחוזק לכיוון פניו של יוגב" (נ/3) ולגבי הדרבוקה סיפר כי הנאשם לא לקח אותה ו"דפק" באופן אקטיבי בראשו ובידו אלא שהוא נפצע כתוצאה מכך שנאשם
דחף את כלי הנגינה והדרבוקה עפה על ראשו וידו, ובלשונו: "ולי עפה הדרבוקה לראש ששכן דחף את הכלים אז מהיד של יוגב זה עף ופגע לי בראש" (נ/3, ש' 5-9).

גם מעדותו של עת/4
בבית המשפט, ניתן להבין כי נאשם
לא לקח את הגיטרה ובאופן אקטיבי הכה בראשו אלא "דחף " אותה לתוך הראש, וכדבריו
(עמ 17' לפר' מיום 6/7/09):

"ת. כשהוא ירד הוא משך אותה מהאינסטינקט קמתי ותוך כדי אני קורא לזה קללות כשהוא בא עם הגיטרה שהיתה אצלי הגיע אלי. אם אני יושב הוא תפס אותה משך, קמתי ובין לבין שהגיטרה הלכה הלוך חזור הלוך חזור אז היא עפה.
ש. כשקיבלת הגיטרה בראש היא היתה בידיים שלך

ת. הוא משך אותה ממני וכשהתנגדתי, הוא משך ואני משכתי חזרה. תוך כדי הוא דחף לי אותה במתכוון לתוך הראש. תוך כדי תגובה הוא משך ודחף לי אותה, הגיטרה עפה לשמאל, קיללתי, הלכתי לטפול ונפלתי לרצפה אח"כ".

הופנתי ע"י ב"כ הנאשמים גם לעניין גרסאות לא עקביות באשר לאופן בו נפגע עת/2 מהדרבוקה שאף מהן לא התעלמתי. בהודעתו במשטרה (נ/4) טען עת/4 כי הנאשם לקח ממנו את הדרבוקה ובאופן אקטיבי הטיח אותה בראשו ובידו השמאלית של עת/2. לעומת זאת, בהודעתו של עת/2 (נ/2, ש' 17-16) שנגבתה בחדר המיון הוא ציין כי הנאשם נתן לו מכה עם הדבוקה בראשו בלבד ולא בידו השמאלית ובהודעתו במשטרה (נ/3, ש' 6-5) ציין כי הנאשם דחף את כלי הנגינה מידו של עת/4 וכתוצאה מכך נפגע בראשו. כמו כן ציין כי לא נפגע בידו השמאלית כתוצאה מכך שנאשם
היכה אותו באמצעות הדרבוקה אלא כתוצאה מכך שאחז בנאשם ולכן מטעם זה בלבד וכבר עתה לא ניתן ליחס חבלות בידו השמאלית של עת/2 למעשה עבירה של הנאשם.

גרסאות לא אחידות הוצגו גם באשר למעשים המיוחסים לנאשמת 2. בעוד עת/4 טען כי הנאשמת 2 ירדה מביתה וחנקה אותו מאחורה (נ/4, ש' 10), טען עת/2 בהודעתו הראשונה בחדר המיון זמן קצר לאחר האירוע כי נאשמת 2 נתנה אגרוף לפניו של עת/4 (נ/2, ש' 14) ובהודעתו השנייה במשטרה (נ/3, ש' 8) כלל לא ציין כי נאשמת 2 פגעה באופן כלשהו ב-עת/4.

יאמר כי אליאור ביטון, חברם של שני הנאשמים שישב עימם באותו הערב והיה עד לארוע לא העיד בסופו של דבר ולא התאפשרה לב"כ הנאשמים הזדמנות לחוקרו ולבית המשפט להתרשם מגרסתו, הגם שאמרתו הוגשה ולפיה עולה גרסה שונה, חמורה יותר לכאורה שאינה מתישבת עם גרסאות המתלוננים עצמם (ע"פ ההודעה תקף הנאשם באמצעות גיטרה לא רק את עת/4 אלא גם את עת/2 "ואז שכן תקף גם את חן נתן לו מכה עם הגיטרה בראש" (ת/3, ש' 8), עובדה שהוכחשה ע"י עת/2).


אציין כי אף שלא הייתי מפריזה בחשיבות הסתירות וחוסר העקביות בדברי המתלוננים, עת בוחנים סבירותה של גרסת המתלוננים אל מול זו של הנאשם ואשתו (שהגיעה בשלב מאוחר לארועים), עדיין במשקל המצטבר לתמיהות שעוררו הנאשמים, עלה בידהם, תוך הצגת גרסה עובדתית נגדית לעורר את אותו הספק בדבר התכנות גרסת המתלוננים. בתוך כך הבאתי בחשבון כי המתלוננים הנם בעלי ענין.


לא ניתן להתעלם מקיומה של אפשרות כי מרגע שהנאשם משך את הגיטרה מידי עת/4 , מעשה שטוב היה לו נמנע מעשיתו, התלהטו הדברים והחלה התקוטטות הדדית ומשיכות הדדיות של הגיטרה, וכתוצאה מכך נפגע עת/4 בראשו ולאו דווקא ממכה מכוונת. כמו כן, לא ניתן לפסול לחלוטין את גרסתו של הנאשם כפי שנמסרה בהודעתו במשטרה (ת/1) ולפיה ברגע שהוא משך את הגיטרה מ-עת/4, עת/2 תפס אותו מאחור בעוד ע/4 מכה אותו עם אגרופים, הנאשם ניסה להימנע מהמכות ולהשתחרר מהאחיזה וכתוצאה מכך נפגשו שני המתלוננים זה בראשו של האחר. יצויין כי החוקר שגבה את ההודעה ציין כי הבחין באדמומיות ובסימני שפשוף במצחו של נאשם 1.

הוצגה אם כן סיטואציה אפשרית שיש בה להקים ספק סביר ממנו יכולים הנאשמים להנות. ראו למשל בעניין זה ע"פ 409/89 מדינת ישראל נ' רוימי, פד"י מד(3) 469 שם נפסק:

הספק הינו פונקציה של הערכת מכלול הראיות ושל בחינה אם הוכיחה התביעה את האשמה מעבר לספק סביר... יש ובית המשפט אינו מוכן להסיק מסקנה חד משמעית...מהנסיבות שהוכחו בפני
ו ואז עליו לזכות את הנאשם מחמת הספק
;

ויש שהנסיבות יוצרות לדעתו תמונה שלמה כל כך עד שבהיעדר הסבר משכנע מצד הנאשם, מן הנמנע להגיע למסקנה אחרת זולת זו שאשמת הנאשם
הוכחה...ספק יכול להישאר, כאשר מצליח נאשם להציג מסקנה חילופית למסקנה עליה מצביעה מסכת הראיות, ואשר הסתברותה אינה אפסית אלא סובסטאנטיבית..."

סופו של יום, מצאתי את גרסת המתלוננים, מתישבת יותר עם הממצאים הרפואיים. כך גם התרשמתי מאופן עדות המתלוננים בפני
כי גרסתם סבירה יותר מאשר גרסת הנאשם או הנאשמת באשר לשאלה אם ביצעו הנאשמים את המעשים שיוחסו להם ע"פ האישום תוך גרימת החבלות המיוחסות (לענין הנאשם); הנאשם עצמו אישר כי תשובת אחד המתלוננים לפיה
אם הנאשם ישוב לביתו, הם ישובו לנגן, גרמה לו לאיבוד עשתונות (עמ' 4 לפר' מיום 24/5/10 ש' 13-15), אלא שהנאשמים הצליחו לעורר בליבי את אותו הספק הסביר במידה המספקת לזיכויים.


אשר על כן, הנני מזכה את הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם, מחמת הספק.


בשולי הכרעת הדין יאמר כי שקלתי אפשרות לעשות שימוש בהוראת סעיף 73 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ולצוות על הנאשם 1 לחתום על התחייבות להימנע מעבירה שיש בה אלימות, אולם נוכח ריבוי הדיונים בתיק זה בשל אי התייצבות עדי תביעה ועינוי הדין שנגרם לנאשמים עקב כך, נמנעתי מכך.


<#8#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תש"ע, 15/07/2010 בהעדר הנוכחים.


המזכירות תשלח עותק לב"כ הצדדים בפקס.

דינה כהן
, סגנית נשיא












פ בית משפט שלום 1894/06 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' גד כהן, דורית כהם (פורסם ב-ֽ 15/07/2010)