פסקי דין על אורן טבול | פסקי דין על אייל ברוך לוי-רוזנבאום

51723-05/10 ער     18/07/2010




ער 51723-05/10 אורן טבול נ' אייל ברוך לוי-רוזנבאום








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ע"ר 51723-05-10 טבול נ' לוי-רוזנבאום






בפני

כב' השופט
משה סובל


המערער

אורן טבול


נגד


המשיב

אייל ברוך לוי-רוזנבאום




פסק דין



לפניי ערעור שהגיש המערער – הנתבע, על החלטת כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 2.5.10, לפיה נדחתה בקשתו לביטול עיקול זמני שהוטל על נכסיו לפי בקשת המשיב – התובע, במעמד צד אחד.

בהתאם להחלטתי מיום 1.6.10, הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות.

החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה. לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של הרשם הנכבד באופן המצדיק התערבותי.



על המבקש כי יוטל עיקול זמני לעמוד במספר נטלים.
עפ"י תקנה 362 (א) יש לשכנע את ביהמ"ש על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

עפ"י תקנה 374 (ב) רשאי ביהמ"ש להורות על הטלת עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

שיקולים נוספים אותם ישקול ביהמ"ש עת יחליט בסעד זמני נקבעו בתקנה
362 (ב): הנזק שייגרם למבקש הצו אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.
כן ישקול ביהמ"ש אם הוגשה הבקשה בתום לב ומתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

כאמור, לצורך הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד די בראיות לכאורה ואין עורכים בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה.

ואולם בבקשה לביטול עיקול זמני יש לטעת בלב ביהמ"ש ספק בצדקת התביעה, או להעמיד
את הנטען בכתב התביעה בספק ניכר כדי להביא לביטול העיקול, גם אם הוטל כדין עפ"י
השיקולים המנחים עת מחליט ביהמ"ש להטיל עיקול במעמד צד אחד.
אם הצליח הנתבע לעורר ספק בסיכויי התביעה להצליח יש לבטל את צו העיקול ואין לפגוע
בזכות הקניין של הנתבע, כאשר קיים ספק כי יצליח התובע בתביעתו.

הלכה פסוקה לאחר חקיקתו של
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
שאין רואים את שני ההליכים: הבקשה להטלת העיקול והבקשה לביטולו של העיקול כהליכים נפרדים אלא כהליך אחד והמשמעות הינה כי על התובע, מבקש העיקול, רובץ
נטל השכנוע בכל מרכיבי עילת העיקול הזמני וסדרי הדין בבקשת הביטול הינם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה.

ראה בעניין זה ברע"א 8420/96
מרגליות נגד משכן פד"י נא

(3) בעמ' 800.

סבורני, כי במקרה דנן צדק הרשם הנכבד בקובעו, כי המשיב הצליח להביא ראיות מהימנות לכאורה המקימות תשתית וסיכוי לתובענה נגד המערער. בעניין זה די להפנות למסמכים השונים אותם צירף המשיב לכתב התביעה וכן לבקשה להטלת עיקולים, ובכלל זה להסכמים, העומדים בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, אשר נחתמו בידי הצדדים.

בנקודה זו אציין כי אין לי אלא לחזור ולציין את ההלכה לפיה אין מקומן של טענות ההגנה שהעלה המערער כנגד התביעה, להתברר במסגרת הבקשה שהגיש המשיב.

ואולם, חרף האמור, עיקרי הטיעון של המערער שלפניי עוסקים ברובם בטענות ההגנה כנגד התביעה, והרי כפי שציינתי לעיל, אין מקומן של אלה (ובכלל זה טענות ההתחשבנות בין הצדדים), להתברר במסגרת הבקשה לביטול עיקול, לא כל שכן להוות צידוק לביטולו של העיקול הזמני. (אעיר כי כתב הערעור שהוגש על ידי המערער נוסח ככתב הגנה ואינו מפרט בחובו כל טעם להתערבות בהחלטתו של הרשם הנכבד).


מכאן לשאלה השנייה הניצבת בפני
, והיא האם הביא המשיב ראיות מהימנות לכאורה בדבר החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.



הבסיס לקיום יסוד ההכבדה של המערער במקרה דנן מבוסס על הטענה של קריסה כלכלית של המערער והעדר יכולת לשלם את החוב.

כפי שציין הרשם הנכבד, המשיב הציג במסגרת הבקשה ראיות לכך כי למערער חובות רבים וכי מתנהלים נגדו הליכים בלשכת ההוצל"פ ואף מונה כונס נכסים לזכויותיו במקרקעין.
מצאתי כי במסגרת הבקשה לביטול העיקול שהוגשה בפני
הרשם, נמנע המערער
מלהתמודד ממש עם הראיות שהציג המשיב בעניין מצבו הכלכלי והחובות הרובצים על נכסיו, כך גם במסגרת עיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו במסגרת הערעור.(כך למשל לא הובאו על ידו ראיות לסתור את הראיות שהציג המשיב בעניין זה).


כפי שציינתי לעיל ערעורו עוסק, רובו ככולו, בטענות ההגנה כנגד התביעה, אשר אינן רלבנטיות בשלב זה של ההליך, במסגרת הבקשה לביטול עיקול זמני.

14.
העדר יכולת כלכלית לשלם את החוב, כמו גם גובה החוב כשלעצמו (העולה במקרה דנן כדי 1,162,670 ₪), יכולים לשמש יסוד מתאים לקיום יסוד ההכבדה ונראה,אפוא, כי במקרה דנן קיימות ראיות מהימנות לכאורה בדבר חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, עת יינתן.

15.
לפיכך,הגעתי למסקנה, לפיה המשיב עמד בנטל ההוכחה של שני התנאים המצטברים.

16.
הנני סבור כי לנוכח המסמכים והעדויות שהובאו לפניו צדק הרשם הנכבד בקובעו כי המערער לא הצליח לעורר ספק בדבר צדקת התביעה. כפי שציין הרשם הנכבד, עילת התביעה מבוססת על מספר לא מבוטל של ראיות מהימנות לכאורה.

17.
לעניין מאזן הנוחות שעל בית המשפט לשקול בבואו ליתן צו עיקול זמני. בהפעלת שיקול הדעת ע"י בית המשפט בדונו בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין, אם זכויות אלה יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע.
באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף, ועדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה, והשניה, זכות הקניין היא זכות חוקתית, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
(ראה
בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט
(3) 479, ורע"א 5935/97
סיני נ' גלנץ, פ"ד נב
(1) 193).

במקרה דנן, באם יבוטל צו העיקול הזמני אשר ניתן על זכויות המערער,הרי שמצבו הכלכלי של המערער אשר הוכח לכאורה ולא נסתר על ידו, יותיר את המשיב בפני
שוקת שבורה, תוצאה שהינה חמורה מן ההגבלה הזמנית על זכות הקניין של המערער.


בצדק קבע הרשם הנכבד כי הבקשה להטלת העיקול הזמני הוגשה בתום לב וכי מתן צו העיקול ראוי ומידתי בנסיבות העניין.


מכל מקום, ממילא פתוחה בפני
המערער הדרך, כל אימת שיחפוץ בכך, לפנות לרשם הנכבד בבקשה מתאימה להמרת העיקול.


אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיב בערעור בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.






ניתן היום,
ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














ער בית משפט שלום 51723-05/10 אורן טבול נ' אייל ברוך לוי-רוזנבאום (פורסם ב-ֽ 18/07/2010)