פסקי דין על רמי דויטש | פסקי דין על רן כהן | פסקי דין על שרון כהן |

9603-02/09 א     18/07/2010




א 9603-02/09 רמי דויטש נ' רן כהן, שרון כהן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחדרה




ת"א 9603-02-09 דויטש ואח' נ' כהן ואח'




בקשה מס' 17

בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


מבקש

רמי דויטש


נגד


משיבים

1.רן כהן
2.שרון כהן


החלטה



1.
בפני
י עתירת המבקש להתיר לו שלא לתבוע סעדים להם הוא זכאי, דהיינו לפצל את סעדיו, וזאת בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ולחלופין כי אתיר לו לתקן כתב תביעתו, בהתאם לתקנה 92 לתקנות באופן שיכללו בכתב התביעה המתוקן שני סעדים נוספים, עליהם אעמוד להלן.

רקע

2.
המדובר בתובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר. כתב התביעה כלל שני סעדים: פינוי המושכר, אותו שכרו המשיבים מן המבקשת ותביעה כפסית. לפינוי מושכר יחד עם תובענה כספית, ותביעה שכנגד. במסגרת כתב התביעה שהוגש ביום 16.02.09, טען המבקש, הוא המשכיר, כי המשיבים הפרו את הסכם השכירות בין הצדדים, ועל כן עתר הוא לסעד לפינוי המשיבים- השוכרים- מהנכס. לטענת המבקש, המשיבים לא שעו לבקשותיו , סירבו להתפנות ושלחו המחאות על חשבון דמי השכירות, אשר לא נפדו על ידי המבקש. יחד עם תביעת הפינוי, עתר המבקש לסעד כספי בגין הפיצוי המוסכם המגיע לו, לטענתו, בגין הפרת ההסכם. לטענת המבקש, הואיל ומעת שהיה על המשיבים לפנות את הנכס ועד ליום הגשת התביעה חלפו ששה חודשים, הרי מגיע למבקש הפיצוי המוסכם בסך 100$ (מאה דולר- ארה"ב) בגין כל יום איחור בפינוי הנכס, וכן סך 15,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם כללי המגיע למבקש, ולפיכך הוגשה התביעה הכספית ע"ס 88,080 ₪. להשלמת התמונה טען המבקש בסעיף 11 לכתב תביעתו, כי המשיבים יתבקשו לשלם את הפיצוי המוסכם עד ליום פינוי הנכס בפועל ועל כן, טען המבקש שם, כי הוא מבקש שבית המשפט יתיר לו פיצול סעדיו.



3.
במעמד הדיון בבקשת הרשות להתגונן ביום 11.06.09, בפני
כבוד הרשם שמעון רומי,
הוסכם בין הצדדים על פינוי המושכר, על תשלום סך 40,000 ₪ על ידי המשיבים, על מתן רשות להתגונן. להסכמה ניתן תוקף של החלטה. לבסוף פונה המושכר ביום 15.7.2010, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.

4.
המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש כתב תביעה שכנגד ביום 21.10.09, נגד המבקש ואחיו.
פיו של המשיב מלא טענות כרימון כנגד התנהלותם של המבקש ואחיו, בעת ניהול המו"מ לקראת כריתת החוזה, עת הוחלפה התמורה עבור השכרת המושכר, כך עפ"י הנטען, שלוש פעמים, כאשר האחרונה הייתה 10 ימים טרם מועד מסירת החזקה בנכס ועוד טענות הנוגעות להפרת ההסכם ע"י המבקש ואחיו.

5.
ביום 09.11.09 הוגש כתב תביעה נוסף לבית משפט זה על ידי המבקש, במסגרת תיק

8990-11-09 (להלן: "התביעה השנייה"). בכתב התביעה עתר המבקש לסעדים נוספים, שלטענתו לא נכללו במסגרת התובענה שבפני
י, והם: נזקים שנגרמו למושכר והתגלו לאחר פינוי המושכר ביום 15.07.09, הפיצוי המוסכם עבור כל יום איחור, ממועד הגשת התובענה שבפני
י ועד יום הפינוי בפועל. המשיבים עתרו בכתב הגנתם לסילוק התביעה על הסף, וזאת, כיוון שהמבקש "מיצה את עילות התביעה" במסגרת התביעה שבפני
י, והעובדה שלא ביקש היתר לפיצול סעדים ולא התקיים דיון בבקשה זו, עומדת בעוכריו של המבקש.

6.
במעמד הדיון בפני
כבוד השופטת אניספלד ביום 23.05.10, הורתה היא על מחיקת התביעה שבפני
ה, וזאת לאור העובדה, כי ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים בפני
כבוד הרשם רומי, אינו חוסם את דרכם לברר את כל התביעות בתביעה שבפני
י. כמו- כן קבעה כבוד השופטת אניספלד, כי ניתן למצות את מלוא טענות הצדדים בגדר התביעה הראשונה מאחר והעילות המפורטות בתביעה השנייה פורטו בסעיפים 11 ו- 12 לכתב התביעה בתביעה הראשונה שבפני
י. בעקבות החלטה זו, הוגשה הבקשה שבפני
י.





7.
בבקשתו, טוען המבקש, כי כבר בכתב תביעתו במסגרת תובענה זו, עתר הוא לאפשר לו לפצל את סעדיו באופן שבו הסעדים שנתבקשו במסגרת התובענה השנייה, ואשר טרם נתגבשו במועד הגשת התביעה שבפני
י, לא יתבעו במסגרת תובענה זו (ראו הבקשה לפיצול סעדים בסעיף 22-23 לכתב התביעה שבפני
י). לטענת המבקש, הנזקים הנוספים התגבשו רק לאחר מועד הגשת התביעה שבפני
י, ומשכך, אין כל חפיפה ביניהם לבין הנזקים שנתבעו בכתב התביעה שבפני
י. עוד טוען המבקש, כי ככל שיותר לו לפצל סעדיו, יוכל הוא לשוב ולתבוע את הנזקים הנוספים במסגרת תובענה נפרדת, שהרי התובענה השנייה נמחקה ולא נדחתה. לחלופין, טען המבקש כי על בית המשפט להתיר לו לתקן כתב תביעתו, כאשר התיקון נובע מנזקים אשר נודעו לו רק לאחר הגשת כתב התביעה. לטענתו, אם לא יתאפשר פיצול הסעדים או תיקון כתב התביעה "יצא החוטא נשכר", שהרי המבקש לא יפוצה על נזקים שגרמו המשיבים לאחר הגשת כתב התביעה.

8.
המשיבים טוענים, כי יש לדחות את הבקשה מטעמים פרצודראליים, וזאת, כיוון שהוגשה ללא תצהיר, תוך שיהוי רב, ולאחר שהתקיימו שלושה דיונים במסגרת התובענה.
לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי המבקש תבע הסעדים המבוקשים בכתב התביעה השני, כבר במסגרת כתב התביעה הראשון, תוך שהוא נוקב בסכום תביעה סופי, ומשכך, כבול המבקש לכתב תביעתו. לטענת המשיבים קיימת חפיפה בין הנזקים הנוספים, המהווים הפרת חוזה, לטענת המבקש, ואותם עותר המבקש לפצל, לבין הפיצוי המוסכם בגין הפרת חוזה בסך 15,000 ₪, המבוקש בסעיף 12 לכתב התביעה הראשון.

9.
באשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, טוענים המשיבים, כי למעשה המדובר באיחודן של שתי תביעות שהוגשו כנגדם, כאשר האחת נמחקה, ולמעשה המדובר ב"ערעור בדלת האחורית" על החלטתה של כבוד השופטת אניספלד. עוד טוענים הם, כי אין בתיקון כדי לברר הפלוגתא האמיתית בין הצדדים, וכן לא מובא בבקשה הסבר לטעות שמבוקש לתקנה, וכן לא צורף תצהיר לאימות טענות אלה.

דיון והכרעה:

10.
עליי להכריע, אפוא, מהו סיווגם המשפטי של הנזקים הנוספים שנגרמו למבקש, אותם תבע הוא בתובענה נפרדת, ומשנמחקה, עותר הוא כי אתיר לו לפצל סעדיו באופן שיותר לו להגיש תביעה בגין נזקים אלה בנפרד, ולחילופין, כי אתיר לו לתקן כתב תביעתו. כלום מדובר בנזקים הנובעים מאותה עילה, או שמא מעילה נפרדת, או אולי המדובר בפיצול הסעד הכספי לסעדי משנה?

11.
הכלל עליו מורה תקנה 45 לתקנות הינו, כי כאשר עילת התביעה היא אחת, אין לפצלה לתביעות אחדות, אלא יש למצות את מלוא הסעדים בתביעה אחת (ראו: ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי פ"ד מה(1) 177). סעד שלא נדרש, אין לתבוע בתביעה נוספת, אלא אם התקבלה רשות לכך מאת בית המשפט. כמובן, רשאי התובע לוותר על סעד לו הוא זכאי, אולם אם עשה כן, לא יוכל לתובעו בעתיד (ראו: ע"א 7905/98
aerocon c.c
.
נ' הוק תעופה בע"מ
פ"ד נה(4) 387
).
תכליתה של תקנה 45, בדומה לרציונאל העומד ביסודה של תורת מעשה בית דין, הינה מניעת הטרדת הצדדים להליך פעמים מספר בגין אותה עילת תביעה, וכן האינטרס הציבורי במניעת הטרדתו של בית המשפט פעמים רבות, אשר משפיעה על זכות הגישה לערכאות וגובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית) 126-127 (להלן: גורן).

12.
הגדרת עילה לצורך הקביעה האם מדובר בעילת תביעה אחת, הינה – כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה הראשונה (ראו: ע"א 477/68 הופמן נ' מיכאלי-לויטל פ"ד כג(2) 52) . הנטייה כיום הינה להרחיב את הגדרת המונח העילה, בהקשר לתקנה 45, וזאת, מתוך מגמה שלא להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה, כאשר ישנה חשיבות למחלוקת המהותית, ללא צורך בחפיפה מוחלטת בין העילות (גורן, 131). אולם מאידך, בהקשר החוזי נפסק, כי מסכת עובדתית המהווה הפרת חוזה, אף שהינה זהה ומהווה עילה נמשכת, אם אירעה לאחר הגשת התביעה, מהווה עילה חדשה, אשר הגשת תובענה נפרדת בגינה אינה מצריכה בקשת היתר מבית המשפט (ראו: עא 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון) פ"ד מב (4) 805).

13.
במקרה דנן, העילה בגינה הוגשה התביעה הראשונה הינה הפרת חוזה השכירות. על כן, התבקשו פיצויים בגין האיחור במסירה, וכן התבקש פינוי המשיבים מן המושכר. לו רצה המבקש לתבוע את הסעד הכספי שהתגבש עד מועד הגשת התביעה בנפרד, היה צריך הוא לעתור בבקשה לפיצול סעדים. אולם, מאחר והנזקים הנוספים בגין העיכוב בפינוי המושכר מיום הגשת התביעה ועד הפינוי בפועל , הינם נזקים שהתגבשו לאחר הגשת התביעה ולא ניתן היה לתובעם בתביעה הראשונה (מן הטעם הפשוט- שאין התובע- המבקש יודע מתי יפנו המשיבים את המושכר), אף שגם הם נובעים מהפרת הסכם השכירות, הרי שמדובר בעילת תביעה חדשה, אשר לכאורה לא היה כל צורך בבקשת היתר להגישה (ראו עניין ס.א.ר הנ"ל) .

14.
באשר לנזקים שהתגלו במושכר (ומבלי להביע דעתי, בשלב זה, לגבי העובדה, כי התביעה כוללת בחובה הן נזק ממשי והן נזק מוסכם), לא ברור מכתב התביעה מתי נגרם נזק זה. אם הנזק התגבש עד להגשת התביעה הראשונה, אף שלא היה ידוע לתובע, הרי מדובר בסעד כספי בגין פיצויים, שלא ניתן לפצלו מסעד כספי אחר שכבר נתבע בכתב התביעה, ולפיכך הבקשה לפיצול סעדים לצורך תביעתו נדחית; ואם הוא נוצר לאחר הגשת התביעה הראשונה, הרי אין צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים לשם הגשת התביעה בגינו. הואיל ולא ברור מתי התגבש ראש נזק זה, אין בפני
אלא לדחות את הבקשה לפיצול סעדים.

15.
התצואה היא, כי הבקשה לפיצול סעדים נדחית, הן בשל העדר צורך בהגשתה (לגבי הסעד לפיצוי מוסכם בתקופה שבין הגשת התביעה לבין הפינוי בפועל) והן לגופה (לגבי הסעד המתייחס לנזקים שנגרמו, עפ"י הנטען, למושכר).

16.
השאלה השנייה, שעלי להכריע בה היא השאלה אם ראוי בנסיבות העניין לתקן את כתב התביעה.

17.
טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה, לאור אי צירוף תצהיר ערוך כדין התומך בעובדות כתב התביעה, וכן תצהיר שיפרט את העובדות המבוקש תיקונן. עיינתי בעובדות הבקשה, ומצאתי כי עובדותיה אינן שנויות במחלוקת, שכן אין מחלוקת על המועד שבו פינו המשיבים את הנכס, אין מחלוקת על תוכן ההסכם בין הצדדים, אין מחלוקת על המועד שבו הוגשה התביעה שנידונה בפני
כבוד השופטת אניספלד ועל תוכן כתב התביעה שהוגש בה, ואף אין מחלוקת לגבי תוכן החלטתה של השופטת אניפלד. לפיכך, ולאור האמור לעיל, ניתן להכריע בבקשה לגופה.

18.
גישתם
של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה. (ראו : לדוגמא,
רע"א 2345/98
סלים

דנגור ו- 3 אח' נ' חנוך ליבנה ו- 3 אח',
פ"ד נב
(3) 427, בעמ' 431 – 432 ;
ע"א 3092/90
צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי,
פד"י מו
(3) , 214
. החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהיתה קמה לו אילו התביעה היה מוגשת מחדש (ראו :
רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים, פ"ד נז
(3) 475
).





19.
טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק דנן והצדדים אף טרם השלימו הליכים מקדמיים (ראו טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 12.7.2010). הואיל והתיקון נועד להביא בפני
י טענות המבקש לנזקים נוספים שנגרמו או התגלו לאחר הגשת התביעה הראשונה, הרי עסקינן בתיקון שבא להביא בפני
בית המשפט מלוא המחלוקות בין הצדדים ולאור השלב שבו מצויה התביעה ואופי התיקון, אני נעתר לבקשה.

20.
באשר להוצאות- בהתחשב במועד הגשת הבקשה, הצורך בהגשת כתבי טענות חדשים והעובדה, כי חלקו הגדול של הנזק התגבש עוד בחודש 7/09 וחלפו מאז מספר חודשים עד אשר הוגשה הבקשה שבפני
י, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים סך 2,500 ₪ ומע"מ בגינו.

21.
כתב התביעה המתוקן יוגש למזכירות בית המשפט תוך 15 ימים ואילו כתב ההגנה המתוקן יוגש לתיק בית המשפט תוך 30 יום מיום המצאת כתב התביעה המתוקן לידי המשיבים (בתקופות שקבעתי לעיל, ימי הפגרה יבואו במניין הימים).

ניתנה היום,
ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 9603-02/09 רמי דויטש נ' רן כהן, שרון כהן (פורסם ב-ֽ 18/07/2010)