פסקי דין על נסים לוי | פסקי דין על אסתר לוי | פסקי דין על יעל דיילס בכר

1014-09/08 א     20/07/2010




א 1014-09/08 נסים לוי, אסתר לוי נ' יעל דיילס בכר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 1014-09-08 לוי ואח' נ' דיילס בכר




בפני

כב' השופט א. סלאמה
, סגן נשיא


תובעים

1
.
נסים לוי

2
.
אסתר לוי


נגד


נתבעת

יעל דיילס בכר




פסק דין



פתח דבר

1.
בפני
י תביעה כספית בסך 150,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת, אדריכלית במקצועה.

התובעים הינם זוג נשוי ומתגוררים בבית פרטי בישוב תמרת, והם שכרו את שירותיה של הנתבעת לצורך תכנון הרחבת ביתם (ע"י הוספת קומה) ובאמתחתם טענות שעניינן רשלנות מקצועית והפרת התחייבויות בכל הנוגע לטיפול הנתבעת בעניינם.

טענות התובעים

2.
התובעים טוענים, כי תכננו להרחיב את ביתם ע"י הוספת קומה שנייה וכן עיצוב פנים מלא המתייחס הן לקיים והן לתוספת. לצורך עניין זה פנו אל הנתבעת, והבהירו (בפגישה שהתקיימה בחודש 4/07), כי התובעת הינה מורה בשבתון החייבת לשוב לעבודתה ביום 1/9/07 ועל כן עבודת ההרחבה כולה, כולל התכנון והביצוע, חייבת להסתיים עד לאותו מועד. כמו כן, הבהירו התובעים את מגבלת התקציב העומד לרשותם לצורך העניין.


הוסכם, כי באחריותה של הנתבעת תכנון, הגשת תוכניות לועדה המקומית, קבלת אישורים והיתרים, בחירת אנשי מקצוע, פיקוח ומסירת העבודה בסיומה.

3.
הנתבעת הבטיחה לתובעים, כי העבודה כולה תסתיים לכל המאוחר באמצע חודש 8/07. על סמך הבטחתה זו, התקשרו עימה התובעים לביצוע האמור ושילמו את השכר אותו דרשה (סך של 30,000 ₪ בארבעה תשלומים שמועדם לפני גמר העבודה המתוכנן, תשלום אחרון מועדו 1/8/07).

נטען, כי התובעת לא טרחה לערוך הסכם בכתב המפרט את תנאי התקשרות בין הצדדים.
4.
כחודש לאחר מכן, המציאה הנתבעת לתובעים סקיצה צבעונית רשלנית שכלל לא הביאה בחשבון את הקורה המרכזית בבית ומבלי שנערכה מטעמה כל התייעצות עם המהנדס שתכנן את הבית. התובעים הזמינו את המהנדס וזה הביע דעתו לפיה אם תבוצע תכנית הנתבעת, כי אז יהיה צורך בבניית קונסטרוקציה חדשה לבית, שעלותה בלבד הינה לפחות מחצית התקציב העומד לרשות התובעים.

משפנו התובעים לנתבעת בדבר הבעייתיות שיצרה בתכניתה הנ"ל, החליטה הנתבעת לערוך תכנית חדשה המתמקדת בחלק האחורי של הבית, ללא פגיעה בקורה.


מאותו רגע, החלה הנתבעת נוקטת בסחבת בלתי הגיונית תוך התחמקותה משיחות עם התובעים והפניית הטיפול לשרטטת במשרדה, אחת בשם דליה. זאת ועוד, ממשרדה של הנתבעת הודיעו לתובעים, כי משך העבודה יהיה לפחות חצי שנה וכי הבנייה מצריכה פיקוח על ידי מפקח בנייה בעלות של 5,000 ₪ לחודש למשך חצי שנה לפחות.

5.
הנתבעת הבהירה לתובעים, כי בעת ביצוע העבודה ייאלץ מי מהם להיות נוכח בבית. משכך, החליטו התובעים כי התובעת לא תשוב לעבודה כמורה ביום 1/9/07 ותיטול חופשה ללא תשלום (חל"ת) למשך שנה.

6.
בתחילת חודש 8/07 הגיעו לידי התובעים ממשרדה של הנתבעת שרטוטים ראשוניים אלא שאז שוב חל עיכוב עד לאחר החגים, חודש 10/07. לשאלת התובעים בחודש 11/07 בדבר פשר העיכוב, הודיעו ממשרד הנתבעת, כי משרדה לא מסתדר עם חוקי הבנייה, המינהל והועדה.

גם השרטוטים שהגיעו היו רשלניים באשר לא הייתה כל התאמה בין המידות של החדרים הקיימים בהם לבין המידות האמיתיות שלהם, עד שהתובעת נאלצה להכין בעצמה שרטוט עם מידות מדויקות ולהעבירו למשרד הנתבעת.


השרטטת במשרד הנתבעת טענה שעכשיו יש צורך במודד והתובעים, שתהו כיצד זה שרק עתה מתעורר צורך במודד, אכן זימנו מודד וביום 29/11/07 מסרו את תכניותיו למשרד הנתבעת. ואז, התקשרה דליה ממשרד הנתבעת והודיעה לתובעים שהכל מבוטל, שכן יש חריגה מאחוזי הבנייה המותרים וצריך להתחיל הכל מהתחלה.

7.
בתחילת חודש 1/08, בלחץ התובעת, העביר משרדה של הנתבעת סקיצה אחרת שאושרה מיידית על ידי התובעת. חלף חודש נוסף ודבר לא נעשה, עד שבתאריך 14.2.08 התקיימה פגישה בין התובעים לבין הנתבעת, שבמהלכה נמסרו תכניות חתומות על ידה וע"י המהנדס והמיועדות לכאורה לחתימת התובעים לצורך הגשתן לוועדה.


אלא, שבשלב זה כבר איבדו התובעים אמון בנתבעת ובהתנהלותה ואשר על כן דרשו להספיק את ההתקשרות עם הנתבעת, בעיקר לאור העובדה שהתברר לטענתם כי התכניות זויפו, שכן מעיון בתוכניות, התברר, כי אלו היו מונחות במשרד הנתבעת לפחות מיום 10/12/07. מאן דהוא דאג לשנות את התאריך שבסמוך לחותמת וחתימת המהנדס ורשם 10/2/08. כך, שללא ספק, התכניות היו מוכנות כבר ביום 10/12/07 והנתבעת השתהתה בעניין זה משך למעלה מחודשיים.

8.
התובעים פנו אל הנתבעת ודרשו את החזר כספם. הנתבעת טענה, כי הושקעה עבודה רבה ע"י משרדה והיא מוכנה להשיב להם סך של 10,000 ₪ בלבד.


לפי התובעים, מחדלי ורשלנות הנתבעת גרמו לכך שאין בידיהם תכניות לביצוע, אין אישורים ואין יכולת להתחיל בבנייה בשנה"ל התשס"ח. אי לכך, עתרו התובעים להחזר השכר ששולם על ידם לנתבעת, החזר תשלום שנאלצו לשלם למודד, פיצוי בגין נטילת שנת חופשה ללא תשלום ע"י התובעת ועגמת נפש.

טענות הנתבעת

9.
הנתבעת טוענת, כי סיפקה את עבודות התכנון להן התחייבה, למעט תכנון עבודות הנגרות (שלב שמעולם לא הגיע בעטיים של התובעים) והבאת תכניות הביצוע לכדי גמר (כשלמעשה נותרה לכך עבודה של מספר ימים בודדים).


הנתבעת מאשרת, כי לראשונה פנו אליה התובעים בחודש 4/07 וכי אמנם התובעת ציינה כי הינה בשנת שבתון ואולם לא ציינה דבר בקשר להשלמת העבודה עד ליום 1/9/07. הנתבעת מעולם לא התחייבה כי העבודה בכללותה תימשך כ - 4 חודשים ולא התחייבה לאתר אנשי מקצוע לביצוע העבודה ולפקח על עבודתם. הנתבעת הייתה אמורה לעזור לתובעים במתן שמות של בעלי מקצוע במידה והתובעים יהיו מעוניינים לשכור את שירותיהם. הנתבעת אמורה הייתה לספק פיקוח עליון על האדריכלות בלבד.

10.
בסמוך לחודש 9/07 העבירה הנתבעת לתובעים תכניות צבעוניות בהן הוצגו ארבע חלופות לתכנון המטבח ושתי חלופות לתכנון פינת האוכל והסלון, מהן בחרה התובעת, לאחר מכן, את החלופות הרצויות לה. התובעים אף ציינו את התלהבותם הרבה מהתכניות שהועברו לעיונם ואף ציינו זאת במכתבם מיום 14/10/07, בו גם התנצלו על העיכובים שנבעו אך ורק מצידם.

11.
בתכנון המוצע נלקחה בחשבון הקורה העליונה בעליית הגג. בשום שלב לא העלתה הנתבעת בדעתה להרוס קורה זו. לראיה, הקורה מופיעה במקווקו בתכנית הקומה השנייה למן ההתחלה. תכניתה של הנתבעת לא הייתה רשלנית כלל ועיקר.


לא זו אף זו, התובעת התלבטה באשר להגדלת איזור החדרים; האם להוריד את "שמלת הרעפים" המקיפה את החדרים ולהתיישר עם הקיר החיצוני של הבית או שמא לבנות עד "שמלת הרעפים". משפנה משרד הנתבעת לקונסטרוקטור (שאול דיטל) ביום 17/10/07 בשאלה אשר התייחסה אך ורק באשר להורדת "שמלת הרעפים" והקורה שמחזיקה אותה, השיב הלה כי אפשר להרוס קורה זו בלבד.

12.
באלטרנטיבה האחרת שהוכנה לבקשת התובעת, הייתה אופציה של חלוקה בתוך חלל הרעפים, אלא לבקשתה שם הוכנה תכנית אפשרית לביצוע כל תוספת הבניה על החלק השטוח של הגג מלבד החלפת גג הרעפים. חלופה זו נראתה לנתבעת יקרה יותר.


הקונסטרוקטור אליו פנתה הנתבעת והנתבעת עצמה סברו שניתן להרוס את הקורה הפנימית בעליית הגג וכי העלות אינה יקרה.

13.
כל התכניות שהכינה הנתבעת בעבור התובעים היו מקצועיות תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ותולדה של השקעה מרובה. לבקשת התובעת, ערך משרד הנתבעת הצעות תכנון חדשות עבור התובעים בזו אחר זו. חודשים ארוכים לקח לתובעים לחזור לנתבעת בדבר החלופה הרצויה.


לעומת זאת, התובעת היא אשר ביקשה להגדיל את השטח הבנוי "כי כך בונים כולם". מאחר ומשרדה של הנתבעת עובד אך ורק לפי חוקי התכנון והבנייה ואינו מוכן לסטות מהם, הוכנו שתי אלטרנטיבות. האחת – לפי אחוזי הבנייה המותרים כפי שהיה ידוע ע"פ התב"ע. השנייה – גרמושקה עם שטחים עודפים, כפי שנתבקשו ע"י התובעת.


משפנתה הנתבעת למפקחת הרישוי בועדה לתכנון הבניה והציגה בפני
ה את הגרמושקה השנייה, אמרה המפקחת כי אין כל אפשרות להגדלת אחוזי הבנייה והפנתה שוב את הנתבעת לתב"ע הרלבנטית אשר הייתה מצויה כבר בידי הנתבעת ואשר על פיה הוכנה הגרמושקה הראשונה.

14.
במהלך החודשים 12/07 ו – 1/08 נשלחו ממשרדה של הנתבעת סקיצות תכנוניות רבות מתוך כוונה להיענות לדרישותיה של התובעת, אולם אלה לא השביעו את רצונה והיא אף טענה כי "אני יכולה לתכנן טוב יותר מכם". בעקבות דבריה הפוגעים של התובעת, נערכה שיחה פתוחה ורצינית בין הנתבעת לתובעת במהלכה התנצלה התובעת על הדברים שאמרה, סיפרה כי עוברת עליה תקופה קשה בשל שינויים במקום עבודתו של בעלה ניסים והודתה כי בשל לחצים אישיים שהיו לה, לא התפנתה לתת למשרד הנתבעת תשובות בנוגע לשיפוץ.


כיוון שהתובעת הייתה טרודה בענייניה האישיים, המתין משרדה של הנתבעת לקבלת האישור הסופי של התובעת על מנת שיוכל לעדכן את כל השינויים שהתבקשו בגרמושקה. רק ביום 4/2/08 אישרה התובעת באופן סופי את התכניות אשר הועברו אליה.

15.
יממה לאחר אישורן של התכניות ע"י התובעת, נקבעה פגישה ליום 14/2/08 במשרדה של הנתבעת לשם מסירת הגרמושקות החתומות לתובעים לצורך הגשתן לועדה. גרמושקות להגשה הוצאו באופן מיידי ביום 10/2/08.


דא עקא, בפגישה עצמה הודיעה התובעת כי החליטה לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ולפיכך מסרה הנתבעת לתובעת את הגרמושקות המוכנות.


הנתבעת הכחישה על הסף את טענת ה"זיוף" על גבי התכניות, שמקורה, כך לטענתה, בחוסר הבנה אלמנטרי של אופי ההליכים המתנהלים לעניין רישוי בפני
הרשויות המוסמכות.

16.
לעניין התביעה להשבת השכר ששולם לה, מבהירה הנתבעת כי ביצעה את מלוא העבודה התכנונית שנשכרה לבצע וכי הגרמושקות שנמסרו לתובעים עת הוחלט לסיים את ההתקשרות היו מוכנות סופית לצורך הגשתן לוועדה.

לעניין התביעה להשבת התשלום ששולם למודד, עלות שכרו מעולם לא הייתה אמורה להשתלם ע"י הנתבעת.

לעניין התביעה לפיצוי בעבור שנת חל"ת שנטלה התובעת, הרי שהתובעת החליטה ליטול חופשה זו כבר בעת ההתקשרות בין הצדדים וכך גם אמרה לנתבעת.

לעניין התביעה לעגמת נפש, הרי שהנתבעת וצוות משרדה פעלו לפי מיטב הבנתם המקצועית ובמסירות רבה ובאם סבלו התובעים מעגמת נפש הרי שזו נגרמה בשל סיבות כלכליות ואישיות הקשורות בהם בלבד. בנוסף, עגמת הנפש הייתה דווקא נחלתם של הנתבעת ושל צוות משרדה.

ראיות הצדדים

17.
הונחו בפני
י תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים (התובעים והנתבעת) והם נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם. הצדדים הביאו מסמכים שונים בתמיכה לטענותיהם.

כאן המקום לציין, כי הנתבעת צירפה לסיכומיה מסמך שעניינו מכתב של התובעת לב"כ הנתבעת מיום 5/3/08 (נספח ב' לסיכומים). יאמר מיד, כי בדעתי להתעלם ממסמך זה באשר צורף לראשונה רק במסגרת הסיכומים. הוא הדין באשר למסמך שכותרתו "אתי לוי הכתיבה לי" (נספח א' לסיכומים). התובעת אמנם נשאלה על המסמך במהלך חקירתה הנגדית ואולם משהכחישה את תוכנו (לפחות את חלקו) ומשלא הוגש באמצעות עורכו (לפי הטענה נערך ע"י דליה ממשרד הנתבעת) כך שלא ניתן לקבלו בדרך זו, המשמעות היא שאין ליתן לו משקל כלשהו.

דיון והכרעה

18.
לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם בפני
י ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות ואת הטענות השונות, החלטתי לדחות את התביעה, למעט לעניין השבה חלקית של השכר ששילמו התובעים לנתבעת.

19.
אין חולק, כי בחודש 4/07 התקשרו התובעים עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות תכנון אדריכלי בקשר עם ביתם ושבתמורה לכך שילמו התובעים לנתבעת את הסך של 30,000 ₪.

גם אין חולק, שלא נערך הסכם בכתב.

20.
התובעים טוענים, כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת ההתקשרות הנ"ל, במיוחד אי עמידתה במועדים להם התחייבה וכי העבודה שבוצעה על ידה הייתה רשלנית. יש לקבוע, כפי שיובהר להלן, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכגון דא.

21.
ייאמר מיד, כי טענות התובעים לפיהן התחייבה הנתבעת לזמן עבודה מוגבל לפיו העבודה כולה, הן עבודות התכנון והן עבודות הביצוע, תסתיים תוך 3 – 4 חודשים (לכל המאוחר עד אמצע חודש 8/07) וכי הנתבעת נקטה סחבת באשר לטיפול בעניינם, אין להן על מה לסמוך.



בניגוד לטענת התובעים, לא מצאתי בעדותה של הנתבעת הודאה כלשהי בדבר סיכום הצדדים על זמן עבודה מוגבל של 4 חודשים. הנתבעת הבהירה, כי נתבקשה ע"י התובעת לבצע את העבודה מהר ככל שניתן וכי השיבה לתובעת שאכן העבודה תבוצע על ידה במהירות האפשרית ככל שהדברים תלויים בה. דברים אלה פשוטם כמשמעם ובינם ובין התחייבות לזמן עבודה תחום של 4 חודשים, אין מאומה. כך גם לגבי אמירת הנתבעת בעדותה שכלל העבודה יכולה הייתה להסתיים בתוך 8 – 9 חודשים. ניסיון התובעים להיבנות מדברים אלה של הנתבעת תוך שיוצקים להם משמעות בבחינת יש מאין, דינו להידחות.
22.
לעניין הצעת המחיר וההסכם שקיבלו התובעים מהאדריכלית איה אבן (נספחים ב' ו- ב'1 לתצהיר התובעת), הרי שאין באלה, כשלעצמם, כדי להעיד על תנאי ההתקשרות שסוכמו בין התובעים ובין הנתבעת, בדנן.

23.
מעבר לכך, טענות התובעים אינן עולות בקנה אחד עם מכתבם לנתבעת מיום 14/10/07. עסקינן במכתב שבא כחודש וחצי לאחר שכלל העבודה אמורה הייתה להסתיים כביכול לפי שיטת התובעים. לא זו בלבד שאין במכתב ולו טרוניה אחת בדבר אי עמידה במועדים ו/או עיכוב ו/או סחבת מצד הנתבעת, כפי שהיה מצופה בנסיבות העניין, אלא דווקא מילות הערכה והכרת תודה של התובעים על עבודתה של הנתבעת בליווי התנצלות על העיכוב שנגרם על ידם ("מצטערים על תקופת השקט שלנו"... "תודה על התוכניות הנהדרות שניכרת השקעה בתכנונם"... "בכל אופן תודה על הכל").


ודוק, בשלב בו נכתב המכתב כבר ידעו התובעים על התנהלותה הרשלנית כביכול של הנתבעת ובכלל זה על אי עמידה במועד סיום העבודה לו התחייבה, נקיטת "סחבת בלתי הגיונית" והכנת תוכניות רשלניות (למצער זו הראשונה, אשר לפי הטענה כלל לא לקחה בחשבון את הקורה המרכזית של הבית ונעשתה ללא התייעצות עם המהנדס שתכנן את הבית).

24.
בעניין המכתב הנ"ל, אני דוחה את טענת התובעים כי "תקופת השקט" שנזכרה במכתב מתייחסת לתקופת החגים בלבד (כפי שמנסים התובעים להסביר בעדותם כיום). אך, גם אם גרסתם זו של התובעים היתה מתקבלת, עדיין אין בכך כדי להסביר את הצורך בהתנצלותם אודות העיכוב והכרת התודה על ה"תוכניות הנהדרות".

25.
למעשה, לא הוצגה בפני
י כל ראיה שתעיד על מחאת התובעים בנוגע להתנהלותה הקלוקלת כביכול של הנתבעת משך תקופת ההתקשרות. טענות התובעים, כי חרף התנהלות הנתבעת ואי עמידה בהתחייבויותיה (תוך הפגנת זלזול ויחס מתחמק ממשרד הנתבעת) עדיין האמינו בה בתמימותם, אין בהן כדי להועיל ולבטח אין בהן כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכחת תביעתם בדנן.

26.
הוא הדין בנוגע לטענות התובעים באשר לתכנון רשלני ועריכת תוכניות רשלניות מצד הנתבעת, שגם הן לא הוכחו. התובעים לא הביאו לעדות את המהנדס שאול דיטל (להלן: "המהנדס דיטל") ו/או מהנדס אחר על מנת להוכיח טענתם לפיה תכנונה הראשוני של הנתבעת כלל לא הביא בחשבון את הקורה המרכזית של הבית ו/או כי תכנון זה הצריך בניית קונסטרוקציה חדשה לבית בעלות של מחצית התקציב שעמד לרשותם.


מעיון בתוכניות ובשים לב להסברי הנתבעת, שלא נסתרו ע"י מומחה או איש מקצוע אחר, הוברר בפני
י, כי הנתבעת כן לקחה בחשבון את הקורה (הקורה מופיעה במקווקו בתכנית הקומה השנייה, נתון שהתובעים בחרו להתעלם ממנו). אי לכך, ובהתאם להסבריה של הנתבעת, אין בדברים שאמרה בעדותה ולפיהם התכנון הראשוני שהוצע על ידה אכן הצריך פירוק חלק מהקורה ("60 – 70 ס"מ"), כדי להוכיח את טענת הרשלנות לה טוענים התובעים.

27.
לא זו אף זו, הנתבעת הסבירה כי יצירת הפתח בקורה בא על מנת לתת פתרון תכנון לגיטימי לניצול השטח בתוך גג הרעפים הקיים תוך הפחתה ניכרת של מכלול עלויות הבנייה.


הנתבעת אישרה שיצירת הפתח בקורה הינה פעולה המצריכה ביצוע חיזוקים מתאימים הכרוכים בהוצאה כספית, ואולם הבהירה, שעדיין מדובר בתכנון זול יותר מאשר בניית המבנה כולו על הגג. (כלשונה; "המהנדס לא אמר להם שזה לא בר ביצוע, הוא אמר להם שזה כרוך בהוצאה כספית, ועדיין אני טוענת שהתוכנית שאני הצעתי להם על הבנייה המינימאלית היא יותר זולה מאשר לבנות את כל המבנה על הגג כפי שהתובעת רצתה").


על פי גרסת הנתבעת, אפוא, אין מדובר בהריסת הקורה כפי הנטען ע"י התובעים, אלא ביצירת פתח בלבד תוך ביצוע חיזוקים מתאימים ושבכגון דא הפעילה שיקול דעת מקצועי באשר לאופציה התכנונית שבנסיבות העניין היא המתאימה לביתם של התובעים ואשר יש בה כדי לחסוך בעלויות כספיות.

28.
התובעים, מצידם, לא הוכיחו, כי תכנון הנתבעת אינו אפשרי מבחינה הנדסית וכי מדובר בשיקול דעת מוטעה העולה כדי רשלנות מצד הנתבעת. הם גם לא הוכיחו את העלויות של יישום התכנון ולא ביססו את טענתם כי מדובר בעליות המגיעות לכדי מחצית התקציב שעמד לרשותם.

29.
עוד בהקשר זה, אציין, שמקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה פנייתה למהנדס דיטל, כאמור במכתב הפנייה מיום 17/10/07, נעשתה בנוגע להורדת "שמלת הרעפים" הקשורה לשלב מתקדם יותר של עבודת התכנון ואינה נוגעת לתכנון הראשוני מחודש 5/07 בנוגע לקורה העליונה", תכנון אשר ירד מהפרק ע"י התובעים לאחר שהתייעצו בעצמם עם המהנדס דיטל (פניית משרד הנתבעת למהנדס ותשובתו צורפו כנספחים ב' ו- ג' לתצהיר הנתבעת). טענתה זו של הנתבעת אף מתיישבת כרונולוגית עם רצף האירועים.

30.
באשר לתוכניות הנתבעת שבאו לאחר התכנון הראשוני של חודש 5/07, גם כאן לא הוכח כי נעשו בצורה רשלנית ו/או תוך חריגה ממועדים.

מחומר הראיות ובשים לב לעדויות הצדדים יש לקבוע, כי במהלך ההתקשרות בין הצדדים נוהל דין ודברים בין התובעים (כאשר התובעת היא הדומיננטית מבין התובעים) ובין משרד הנתבעת באשר לאופציות תכנוניות שונות ושבמסגרת זו הועברו לתובעים מפעם לפעם סקיצות לעיון ולאישור.


בהקשר זה די אם נזכיר את התכנון הראשוני של הנתבעת מחודש 5/07 (שכאמור ירד מהפרק), התוכניות מחודש 8/07 בהן הוצגו חלופות לתכנון ועיצוב המטבח, פינת האוכל והסלון וכן התוכניות שבאו לאחר מכתב התובעת מיום 14/10/07, בכללן אופציות לתכנון הקומה השנייה.

31.
לעניין התכנית שהכינה הנתבעת ואשר חרגה מאחוזי הבנייה המותרים ע"פ התב"ע, אני מאמין לנתבעת כי היא הוכנה על ידה כאלטרנטיבה בשים לב לבקשת התובעת "להגדיל את השטח" ומתוך הנחה ש"יכול להיות שיש איזה שהוא תהליך שבכל זאת אפשר לבקש הקלות".
אני מקבל את דברי הנתבעת כי תכננה את אשר ביקשה התובעת, וזאת בנוסף לתוכנית עפ"י התב"ע, וכי "הלכתי עם הגרמושקה למפקחת רישוי ושאלתי אותה האם ייתכן שיש עוד אפשרות לקבל עוד מטראג', היא אמרה שלא... חזרתי עם זה למשרד, וביקשתי להוציא את הגרמושקה השנייה" (עמ' 22, שורות 5 – 12 לפרוטוקול הדיון).

דברים אלה אמינים עליי.

32.
כחלק מראיותיה צירפה הנתבעת סקיצות תכנוניות שהועברו ע"י משרדה אל התובעים במהלך חודשים 12/07 ו- 1/08 וכן אישור של התובעת ממנו עולה שרק ביום 4/2/08 אישרה התובעת באופן סופי את התכניות שהועברו אליה (האישור ניתן בדואר אלקטרוני וצורף כנספח ד' לתצהיר הנתבעת). אישור זה מדבר בעד עצמו ויש בו כדי לסתור ולגבור על טענת התובעת לפיה אישרה את התכניות "חודשיים קודם בע"פ" (שורה 8, עמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 27/1/10).

33.
אין חולק, כי בפגישה שהתקיימה בין הצדדים במשרדה של הנתבעת ביום 14/2/08, הודיעו התובעים לנתבעת על הפסקת ההתקשרות עמה וכן כי נמסרו להם ע"י הנתבעת תכניות מוכנות לצורך חתימתם והגשה לוועדה. בעניין תוכניות אלה, ובשים לב להסברי הנתבעת בעדותה, לא מצאתי לייחס משקל כלשהו לטענת התובעים בדבר זיוף התכניות ואני דוחה את טענתם בעניין זה.

סוף דבר

34.
משלא הוכח כי הנתבעת התרשלה בהכנת התוכניות מחד וכי הפרה התחייבויות שנטען כי נטלה על עצמה מאידך, לרבות לעניין משך ביצוע העבודה ומהות תפקידה בפרויקט, הרי שתביעת התובעים בכל הנוגע לפיצוי בעבור שנת החל"ת ובגין עוגמת נפש דינה להידחות מכל וכל.

35.
אני קובע כי אין קשר בין נטילת חופשה ע"י התובעת ממקום עבודתה, לבין מעשים כלשהם של הנתבעת, הפרת התחייבויות ותכנון רשלני ולקוי של העבודה המתוכננת.


מעבר לכך ולמעלה מן הצורך אציין, כי צודקת הנתבעת בטענתה, כי ממילא התובעת לא הביאה תכתובת כלשהי עם בית הספר ו/או עם גורם הרלוונטי אחר בדבר המועד בו הודיע לראשונה על נטילת
החל"ת, בשים לב לטענת התובעת לפיה רק בחודש 8/07 החליטה על נטילת החל"ת (אין במסמכים שצורפו טו' ו- טו'1 כדי למלא אחר דרישה זו).

36.
באשר לתביעה להחזר תשלום השכר ששולם
למודד הרי שגם היא דינה להידחות. לא הוכח, כי במסגרת תנאי התקשרות ביניהם התחייבה הנתבעת בתשלום המודד ודי בכך כדי לדחות את טענת התובעים. מה גם, שהתובעים כלל לא צירפו קבלה המעידה על גובה התשלום ששולם לטענתם למודד. גם לא מצאתי ליתן משקל כלשהו לטענות התובעים בדבר העיתוי שבו נתבקשו להביא תכנית מודד ע"י משרד הנתבעת.

37.
בכל הנוגע לתביעה להחזר השכר ששולם לנתבעת, הרי שמן הדין כי תביעה זו תתקבל בחלקה.
בשים לב לשלב בו הופסקה ההתקשרות, עבודת הנתבעת שבוצעה עד אותו שלב לעומת העבודה שעוד נותרה לביצוע, בהעדר תשתית ראייתית כלשהי מצד התובעים באשר ל"שווי" העבודה שטרם הספיקה הנתבעת לבצע, אני קובע, כי בעבור חלק העבודה שטרם בוצע על ידה, על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 10,000 ₪ מתוך סה"כ השכר ששולם לה.


אין כל הצדקה לכך שהנתבעת תהנה משכר ששולם לה בעבור עבודה שטרם בוצעה על ידה, הגם שהתובעים הם אלה שהודיעו על הפסקת ההתקשרות.

38.
התוצאה היא, שהתביעה נדחית, למעט הסך של 10,000 ₪, אותו על הנתבעת לשלם לתובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (1/9/08) ועד התשלום המלא בפועל.


בנסיבות ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

מודעת זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט' אב תש"ע, 20 יולי 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 1014-09/08 נסים לוי, אסתר לוי נ' יעל דיילס בכר (פורסם ב-ֽ 20/07/2010)