פסקי דין על אברהם ביטון |

7691/03 עפ     14/03/2004




עפ 7691/03 אברהם ביטון נ' מדינת ישראל





7
בתי המשפט

ע"פ 007691/03
בית המשפט המחוזי בירושלים
ב-ת' 17342/03

14/03/2004
תאריך:
כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

בפני
:
המערער
אברהם ביטון

ע"י ב"כ עו"ד גלעד בן עמי
ו/או אח'
בעניין:
- נגד -
המשיבה
מדינת ישראל

על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים

פסק דין
1. ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א. חן) מיום 20.11.03, בתיק ת' 17342/03, אשר הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה ברכב ללא רשיון-נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וגזר עליו את העונשים הבאים: פסילת רשיון-נהיגה למשך 12 חודשים; 30 ימי מאסר בפועל; 36 חודשי פסילת רשיון על-תנאי למשך שנה; 60 ימי מאסר על-תנאי למשך שלֹש שנים בגין עבירות לפי סעיפים 10(א) ו-67 לפקודת התעבורה. כמו-כן, הפעיל בית-המשפט עונש מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער למשך 30 יום, והורה כי שני עונשי המאסר ירוצו בחופף.

הערעור נסב על חומרת העונש.

2. ב"כ המערער טוען, כי המערער, שלא היה מיוצג על-ידי עורך דין, לא הבין את כתב האישום ואת מהות ההליך שהתנהל בעניינו. עוד נטען, כי המדובר באדם נורמטיבי, בעל משפחה, עצמאי, הנתון בקשיים כלכליים. בנסיבות אלה, שומה היה על בית-משפט קמא לשקול המרת המאסר בפועל במאסר בעבודות שרות, ובכל מקרה להורות על עריכת תסקיר שרות המבחן.

3. בתאריך 8.1.04 הוריתי על עריכת תסקיר על-ידי שרות המבחן. שרות המבחן, בתסקיר מיום 2.3.04, מפרט את נסיבותיו האישיות של המערער. על-פי האמור בתסקיר, המדובר באדם בן 45, נשוי ואב לשלושה ילדים, המנהל אורח חיים סדיר, חרוץ וחיובי. המערער בנה את עצמו בשתי ידיו וללא תמיכה הן במישור האישי והן במסגרת התעסוקתית. הוא עובד מזה 17 שנים כעצמאי במפעל לתריסי אלומיניום שהקים. בשנים האחרונות הסתבך המערער בחובות ובקשיים כלכליים, שקע ביאוש, התקשה להתמודד ונקט בהסתגרות ובהימנעות. לאחר שהצטברו לחובתו קנסות בסכום כולל של 43,000 ₪ (בגין עבירות שביצעו פועלים), לא חידש את רשיון הנהיגה שלו. לנוכח יאושו, נהג ללא רשיון, מבלי לשקול את חומרת המעשה ותוצאותיו. שרות המבחן התרשם, כי כיום מבין שלקה בהפעלת שיקול הדעת.

סופו של דבר. המליץ שרות המבחן לשקול המרת המאסר בפועל בעבודות שרות, לתקופה קצרה.

4. בית-משפט קמא בגזר-הדין פרט בהרחבה את נסיבותיו של המערער, המוכרות לו היטב מטיפול בתיק קודם של המערער.

בית-המשפט ציין, כי רשיונו של המערער פקע בחודש אוגוסט 2001. בתאריך 27.1.03 הרשיע בית-משפט קמא את המערער בביצוע עבירה של נהיגה ללא רשיון, אשר נעברה בתאריך 22.8.02 (תיק פ' 10317/02, הרשעה מספר 71 בגליון ההרשעות הקודמות), ודן אותו לעונש של מאסר על-תנאי למשך 30 יום כעונש יחיד. בית-משפט קמא מוסיף בהקשר זה: "על-מנת שלא להכביד אז עם הנאשם באותו דיון ועל-מנת שהנאשם יעשה למען עצמו וידאג לטפל בקנסות ועל-מנת שיוציא רשיון-נהיגה ויחזור למעגל הנוהגים, לא פסלתי אז את הנאשם מלנהוג, לא הטלתי על הנאשם קנס ואף לא פסילה על-תנאי. עונש אחד הוטל על הנאשם בתיק 10317/02 והוא 30 ימי מאסר על-תנאי למקרה של נהיגת רכב ללא רשיון-נהיגה וזאת למשך 3 שנים".

חרף העונש שהוטל עליו, חזר המערער ונהג ללא רשיון בתאריך 28.8.03.

בית-משפט קמא דחה את טענת המערער, כי לא ידע על קיומו של המאסר על-תנאי והגדיר את דבריו כהיתממות, שכן המערער נכח בעת מתן גזר-הדין בתיק פ' 10317/02 ושמע את תוכנו.

מסקנת בית-המשפט היתה, כי במצב דברים זה, כאשר המאסר על-תנאי הוטל כדי למנוע את העבירה של נהיגה ללא רשיון, והמערער הפר את התנאי, אין שום סיבה להארכת התנאי ויש להפעילו.
5. לנוכח האמור לעיל, טענת המערער בדבר אי הבנת האישום וההליך אין בה ממש. ב"כ המערער אף נמנע מלחזור על טענה זו בעת הדיון בערעור.

לגופו של עניין, בחנתי בכובד ראש את האפשרות להמיר את המאסר בפועל במאסר בעבודות שרות, ולשם כך אף התבקשה חוות-דעת הממונה על עבודות שרות, אשר מצא את המערער מתאים. לכתחילה סברתי, כי לנוכח ההסטוריה האישית של המערער והעובדה, כי בנה עצמו בשתי ידיו ולאחרונה נקלע לקשיים כלכליים המשפיעים עליו לרעה וגורמים לו לתחושות יאוש ואובדן שיקול דעת, ניתן להקל בעונשו של המערער. ואולם, במחשבה שניה, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור וכי לא נפל פגם בפסק דינו של בית-משפט קמא.

בית-משפט קמא נתן למערער הזדמנות, הושיט לו יד, ובגזר-הדין שניתן בתיק פ' 10317/02 נמנע מלהטיל על המערער עונש מכביד. על-אף העובדה שביצע עבירה חמורה של נהיגה ברכב ללא רשיון, הקל עימו בית-המשפט. לא הוטלו עונשים מוחשיים כקנס או פסילה בפועל, אלא אך עונש מרתיע, הצופה פני עתיד, של מאסר על-תנאי. למרות כל זאת הפר המערער את האמון שניתן בו וחזר וביצע אותה עבירה, נהיגה ללא רשיון, קצת יותר מחצי שנה לאחר שנגזר דינו.

נסיבותיו האישיות של המערער הן אֹמנם מכבידות, אך הן אינן יכולות להוות צידוק לעבירה החוזרת שביצע.

לא מצאתי גם טעם מיוחד להמיר את המאסר בפועל במאסר בעבודות שרות. בהקשר זה אציין, כי בית-משפט קמא נמנע מהטלת תקופת מאסר לריצוי בפועל מעבר להפעלת המאסר על-תנאי. באופן זה יהא על המערער לרצות מאסר למשך 30 יום בלבד.

עוד יש להזכיר, כי בעברו של המערער, הנוהג משנת 1982, 71 עבירות תעבורה. אף אם אניח, כי מקצת העבירות בוצעו על-ידי אחרים, פועלים שהשתמשו ברכב, עדיין המדובר בכמות נכבדה. נתון זה מצטרף לדברים שנאמרו לעיל בדבר התייחסותו של המערער לחוק ולהליכים שנועדו לאכיפתו.
6. הכלל הוא, כפי שנקבע ב-רע"פ 4484/92 רפאל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(5) 176, כי: "ללא קשר לעבירות תנועה, מקובל מאז ומתמיד שבית-משפט שלערעור מתערב במידת העונש רק אם יש סטיה מהותית ובלתי מוצדקת מהמידה הסבירה. מבחינה זו יש הבדל בין הערכאה הראשונה לבין ערכאת הערעור, והדברים ידועים ואינם חדשים" (בעמ' 182, מפי כבוד הנשיא שמגר; וראה גם: ר"ע 714/85 מדינת ישראל
נ' פיש, פ"ד לט(4) 809, 811).

לא למותר להביא מתוך ר"ע 439/95 מדינת ישראל
נ' איתן רז, פ"ד לט(3) 225 את הדברים הבאים, היפים לענייננו מקל וחומר: "ערכאת הערעור אינה מופקדת על תיקונו של כל עונש, השונה מזה אשר אותו היתה מטילה ערכאת הערעור עצמה, לו היתה יושבת כערכאה ראשונה. לכן אין די בכך, שערכאת הערעור סבורה שהעונש חורג במידה זו או אחרת ממה שנראה לה כהולם; רק סטיה מהותית מן המידה הסבירה או התעלמות מרכיב משמעותי, שאותו צריך היה להביא בחשבון, הן שעשויות להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כך נוהג בית-משפט זה בשבתו כערכאת ערעור על גזרי הדין, הנגזרים בבתי המשפט המחוזיים, ואין כל סיבה שבית-המשפט המחוזי ינהג אחרת, כאשר הוא דן בערעור על גזר-דין, שניתן בבית-משפט השלום" (בעמ' 227).

בענייננו, העונש שגזר בית-המשפט לתעבורה הוא ראוי ומאוזן, ובכל מקרה אינו מצדיק שינוי או תיקון.

7. הערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי העונש בתאריך 18.4.04 עד השעה 10.00, בבית המעצר במגרש הרוסים.

ניתן היום, כ"א באדר התשס"ד (14 במרץ 2004), במעמד המבקש בעצמו וב"כ עו"ד פריג' וב"כ המשיבה עו"ד מיה רוזנפלד.
____________________
אורית אפעל - גבאי, שופטת
007691/03עפ 053 אורית שִׁישׁ.








עפ בית משפט מחוזי 7691/03 אברהם ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/03/2004)