פסקי דין על גודוביץ ישראל | פסקי דין על זך נתן | פסקי דין על רון חולדאי ראש עירית תל אביב יפו | פסקי דין על שמואל לסקר יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה |

1320/03 עתמ     10/03/2004




עתמ 1320/03 גודוביץ ישראל, זך נתן נ' רון חולדאי ראש עירית תל אביב יפו, שמואל לסקר יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה





בתי המשפט

עתמ001320/03
בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
10/03/2004
תאריך:
כב' השופטת גדות שרה

בפני
:

1 גודוביץ ישראל

2 . זך נתן

בעניין:
המבקשים
זינגל משה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . רון חולדאי ראש עירית תל אביב יפו

2 . שמואל לסקר יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה
המשיבים
פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי עתירה מנהלית אשר הוגשה כנגד המשיבים בה ביקשו העותרים להצהיר כי הפקדת תוכנית מתאר ת"א 2971, אשר הופקדה בועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א, במהלך ינואר 2003, הופקדה טרם זמנה.
התוכנית מתייחסת להקמת חניון תת קרקעי ועיצוב מחדש של כיכר רבין בת"א, אשר פורסמה בילקוט פרסומים מס' 5154 ביום 6.2.03, עמ' 1361 (להלן: "התוכנית" ו- "כיכר רבין") .

העובדות
2. א. העותר מס' 1, מר ישראל גודוביץ, הינו תושב ת"א, אדריכל במקצועו,
אשר שימש בעבר כמהנדס העיר ת"א.

ב. העותר מס' 2, מר נתן זך, הינו משורר וחתן פרס ישראל המתגורר ברח' מלכי-ישראל בת"א הגובל לכיכר רבין ומשקיף אליה.
ג. המשיב מס' 1 הינו ראש עיריית ת"א ומשמש, בין היתר, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה.

ד. המשיב מס' 2, מר שמואל לסקר, הינו יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א-יפו.

3. ביום 28.3.01 דנה הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א - יפו (להלן:
"הועדה המקומית") בתוכנית מס' 2971 הנ"ל, שכותרתה: תוכנית מס' - 2971 'כיכר רבין'. הקמת חניון תת קרקעי ועיצוב הכיכר.

באותו יום ניתנה החלטה ע"י הועדה המקומית הקובעת, בין היתר, כדלקמן:
"הועדה המקומית ממליצה במקביל לקידום התב"ע לקיים:
1. שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח שנתבע (צ"ל תנבע - ש.ג.) מתב"ע זו.
2. תחרות אדריכלית לתכנון פני הכיכר."
4. ביום 24.4.01 התקיים דיון במליאת הועדה המקומית ובאותו דיון הוחלט כדלקמן:

"הנושא: תב"ע 2971 - 'כיכר רבין'

נוסח ההחלטה:
לאשר את החלטת הועדה המקומית מתאריך 28.3.01 לפיה 'הוחלט להמליץ לועדה המחוזית להפקיד את התוכנית בתנאים הבאים:
1. התוכנית לא תכלול השטח המסחרי המוצע בהיקף של 300 מ"ר מעל פני הכיכר.
2. תינתן אופציה בתכנית להמרת שטחי חניה תת קרקעיים לשטחים סחירים..."

הועדה המקומית ממליצה במקביל לקידום התב"ע לקיים:
1. שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח שתנבע מתב"ע זו:
2. תחרות אדריכלית לתכנון פני הכיכר."
(ראה נספח ב' לתגובת משיב 1).

5. התוכנית הופקדה בועדה המחוזית במהלך חודש ינואר 2003 ודבר הפקדתה פורסם ביום 16.1.03.

6. העותרים סברו כי על פי החלטת הועדה המקומית בדבר קיום שימוע ציבורי היה צורך לקיים את השימוע הציבורי טרם הפקדת התוכנית בועדה המחוזית ומשום כך פנו במכתב מיום 19.5.03 למשיבים 1 ו- 2 בדרישה דחופה לביטול הפקדת התוכנית בשל אי קיום שימוע ציבורי (ר' נספחים 1 ו- 2 לעתירה).

7. מאחר והמשיבים לא השיבו לעותרים תשובה המניחה את דעתם, הגישו אלה את העתירה המנהלית הנוכחית ביום 4.6.03 בה עתרו, כאמור, להצהיר כי התוכנית הופקדה טרם זמנה בשל אי קיום השימוע הציבורי.

8. העותרים טענו, בין היתר, כי פרסום התוכנית לוקה בחסר שכן הציבור לא יזהה בפרסום ההפקדה כי מדובר בכיכר רבין.
לאור זאת, ולאחר הגשת העתירה, ולפנים משורת הדין, כך לטענת המשיבים, החליטה הועדה המקומית לבצע פרסום נוסף הכולל את שמה המפורש של "כיכר רבין" .
ביום 4.9.03 פורסם בעיתון "הארץ", בעיתון "מעריב" ובמקומון "העיר" פרסום נוסף בדבר הפקדת התוכנית (ר' נספחים א'1 ו- א'2 לתגובת משיב 2).

9. גם לאחר הפרסום הנוסף, הכולל את שמה של "כיכר רבין", עמדו העותרים על טענתם כי יש לקיים שימוע ציבורי לפני הפקדתה של התוכנית בועדה המחוזית.

10. המשיבים הגישו את תגובותיהם לעתירה, המדברות בעד עצמן.
עיקר טענתם של המשיבים היא כי אין חובה לבצע את השימוע הציבורי לפני הפקדת התוכנית וניתן לקיימה בשלב מאוחר יותר.
המשיב מס' 1 טוען כי השימוע הציבורי אמור להתייחס רק לעניין עיצוב הכיכר (ר' סעיף 15 לתגובת משיב 1) ורק לאחר שיישמעו התנגדויות כחוק והתוכנית תאושר סופית.

11. ביום 24.9.03 התקיים דיון מקדמי אשר בו נעשה ניסיון לבירור המחלוקות בתיק.
במסגרת הדיון המקדמי ביקש העותר מס' 1, מר ישראל גודוביץ, להשמיע את דבריו ובקשתו נענתה בחיוב.
יחד עם זה - ככל שהדבר נוגע לעובדות שלא נטענו בעתירה ולטענות חדשות שלא בה זכרן בעתירה - אין מקום לבסס ממצאים ו/או מסקנות ב

פסק דין
זה על בסיס דבריו של מר גודוביץ אשר לא נתמכו בתצהיר, לא ניתנו במסגרת עדות אלא במסגרת דיון מקדמי שבו ביקש, כאמור, עותר מס' 1, להשמיע דברים.

12. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על בסיס כתבי הטענות והמסמכים המצויים בתיק ועל בסיס סיכומים שהוגשו.
אי לכך

פסק דין
זה ניתן, כאמור, על בסיס כתבי הטענות והסיכומים.

דיון
13. העותרים מעלים טענה מקדמית בסיכומיהם ולפיה אין להתייחס לעובדות המפורטות בתגובת המשיבים מאחר ואלה לא נתמכו בתצהירים.
דין הטענה להידחות.
טענה מסוג זה היה על העותרים להשמיע בישיבה המקדמית שהתקיימה.
העותרים לא העלו כל טענה כנגד התגובות שהגישו המשיבים ולא טענו להיעדר תצהיר.
משהסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על בסיס כתבי הטענות והסיכומים, הסכימו הם, מכללא, כי התגובות, כפי שהוגשו, מהוות חלק מהבסיס לפסק הדין.
יתירה מכך - העובדות הנטענות בתגובות נתמכות במסמכים שצורפו לתגובות.
העותרים לא טענו כנגד מהותם של המסמכים או אמיתותם, וב"כ משיב 2 אף התייחס לכך בסעיף 14 לתגובתו בו ציין כי התגובה איננה נתמכת בתצהיר הואיל והיא מבוססת על טעמים שבדין ועל פרסומים המצורפים כמסמכים.
משיב 1 צירף לתגובתו פרוטוקול והחלטת הועדה המקומית אשר גם נגדם לא הועלתה כל טענה מטעם העותרים.
לאור האמור לעיל לא מצאתי לקבל את טענתם המקדמית של העותרים לפיה אין להתייחס לעובדות שפורטו בתגובת המשיבים.

14. שני הצדדים מנסים ליתן פירוש להחלטתה של הועדה המקומית הקובעת כי "במקביל לקידום התב"ע" יש לקיים שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח.
העותרים טוענים כי המועד לעריכת השימוע הציבורי הוא לפני הפקדת התוכנית והם הביעו את עמדתם בעתירה שהוגשה.
בסיכומיהם מחדדים העותרים את המחלוקת שבין הצדדים וטוענים, ובצדק, כי השאלה שבמחלוקת הינה העיתוי בו יש לבצע את השימוע הציבורי (ר' עמ' 2 לסיכומים).

בסעיף 8 לסיכומים טוענים העותרים כי הפרשנות היחידה המתחייבת מהחלטת הועדה המקומית הינה כי "בתקופת הזמן שתחלוף עד להבאתה של התוכנית הנוכחית לאישורה הסופי של הועדה המחוזית, יערך שימוע ציבורי, בכל הקשור לפיתוח הכיכר, כך שבמועד הבאתה של התוכנית לדיון ואישור סופי של הועדה המחוזית, כי אז כבר יהיו בפני
חברי הועדה המחוזית תוצאות השימוע הציבורי, כך שחברי הועדה הנכבדה יוכלו לבחון את התוכנית בהתייחס לתוצאות השימוע הציבורי וממצאיו ככל שיהיו."

בסעיף 9 לסיכומים חוזרים העותרים ומציינים את מועד ההפקדה אשר לפניו יש לערוך את השימוע הציבורי, אולם עמדתי היא כי טיעוני העותרים בסעיף 8 לסיכומיהם היא הנכונה.
יש מקום לערוך שימוע ציבורי לפני הבאתה של התוכנית לדיון ואישור סופי של הועדה המחוזית כדי שיהיו בפני
ה תוצאות השימוע הציבורי והיא תוכל לבחון את התוכנית מכל ההיבטים.

15. המסקנה אליה הגעתי לפיה יש לבצע את השימוע הציבורי עד למועד אישורה הסופי של הועדה המחוזית נובעת גם מסעיף 102 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שם נקבע:
"102. התנגדות לתוכנית תוגש תוך חודשיים מהיום שפורסמה הודעה על הפקדתה..."

מהאמור לעיל עולה כי התנגדויות לתוכנית מכוח חוק התכנון והבניה, יש להגיש לאחר פרסום ההודעה על הפקדת התוכנית.
ה"שימוע הציבורי" איננו שימוע על פי חוק התכנון והבניה ואף איננו מופיע בו.
יחד עם זה ה"שימוע הציבורי" הוא "הליך" מוכר ואף הוחלט עליו במפורש בהחלטת הועדה המקומית.
משום כך, המועד הקבוע בחוק להשמעת התנגדויות לתוכנית והרציונאל העומד מאחוריו נכון גם ביחס לשימוע הציבורי.
גם בשימוע הציבורי מבקש הציבור להשמיע את דעתו, עמדתו, השגותיו ותגובותיו לתוכנית, ויש לאפשר לציבור להשמיע את אלה באותה תקופה שבה נשמעות ההתנגדויות.

בצדק טוען ב"כ משיב 2, בס' 7 לסיכומיו, כי סעיף 102 לחוק מגלם את ההסדר המאוזן שקבע המחוקק, הסדר המאזן בין זכותו של בעל המקרקעין להשביח את הפוטנציאל התכנוני במקרקעין לבין זכותו של הציבור וגורמים אחרים להביע את דעתם ולהתנגד להליך התכנוני.
הסדר זה, כשם שהוא נכון לגבי התנגדויות המוגשות על פי החוק, הוא נכון גם לגבי ה"שימוע הציבורי" אשר יש גם בו כדי לשקף את עמדת הציבור.

16. אשר על כן עמדתי היא כי מועד השימוע הציבורי צריך להתקיים לפני אישורה הסופי של התוכנית ע"י הועדה המחוזית.

17. המחלוקת העיקרית הנוספת עליה חלוקים הצדדים היא בעניין היקף השימוע הציבורי.
בעוד העותרים טוענים כי השימוע הציבורי אמור להתקיים בעניין התוכנית כולה, היינו, החניון הציבורי וכיכר רבין, טוענת משיבה 1 כי השימוע הציבורי אמור להתקיים ביחס לכיכר רבין בלבד.

18. העותרים טוענים כי "כיכר רבין הינה אתר לאומי. עוד בעבר כאשר נקראה 'כיכר מלכי ישראל' יצא שמה למרחוק כמקום להצהרות ולהפגנות, ארועים, מופעים וכיו"ב ברמה הארצית, לא מעט לאור העובדה כי לא קיים כל אתר חליפי לו בנושאים אלו. לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בכיכר זו, שונה שמה לכיכר רבין, והפכה היא בחלקה הצמוד לכניסה לעיריית תל-אביב לאתר הנצחה ומוקד עליה לרגל למוקירו, והתחזק מעמדה ככיכר לאומית 'של כל העם'."

בדיון מיוחד בנושא שינוי יעודה של כיכר רבין, בו השתתפה גם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אשר התקיימה ביום 28.4.02, ציין ח"כ איתן כבל:
"זו כיכר של כל עם ישראל על גווניו, קבוצותיו ופלגיו."

גם המשיבים אינם חולקים על מקומה של כיכר רבין בהוויה הישראלית ובסעיף 4 מציין משיב 1 כי "אין חולק על חשיבותה של כיכר רבין ועל היותה מקום התכנסות ומקום מפגש של כלל החברה בישראל."

ניתן, לכן, לקבוע כי הצדדים בתיק זה אינם חולקים על חשיבותה הציבורית של כיכר רבין ועל הצורך לשמרה ומשום כך, יש גם להניח, החליטה הועדה המקומית לקיים שימוע ציבורי "לתוכנית הפיתוח שתנבע מהתב"ע".

19. כאמור, טוענים המשיבים כי השימוע הציבורי צריך להתייחס לעניין עיצוב הכיכר ולא לחניון הציבורי.
לטעמי, פירוש זה איננו מתיישב עם החלטת הועדה המקומית ואיננו סביר.

עיון בהחלטת הועדה המקומית, בפרק הדן ב"פרקי התוכנית המוצעת" מעיד כי מעל פני הקרקע ייבנו מדרגות ורמפות להולכי רגל, יותרו בשטח התוכנית רמפות כניסה ויציאה לחניונים, מבני כניסות ויציאות מהחניונים להולכי רגל, מתקני אוורור ומתקנים טכניים הדרושים לתפעול המבנה התת קרקעי.

לא צריך להיות מומחה כדי להבין כי מבנים אלה מעל פני הקרקע, אשר אמורים לשרת חניון תת קרקעי של 5 קומות תת קרקעיות בשטח של כ- 110,000 מ"ר, עלולים להשפיע על עיצובה של כיכר רבין.

גם בעתירה נטען כי הקמת חניון תת קרקעי תגרור "הקמת 4 רמפות כניסה ויציאה לרכבים, מדרגות, ארובות אורור, המזהמות את האויר ומעליות - הכל על הקרקע" (ראה הפתיח לעתירה) ועובדות אלה לא נסתרו.

אי לכך טענת משיב 1 לפיה אין קשר בין "הנושא העיצובי וצורת הכיכר" לבין נושא התב"ע והחניון הציבורי, כפי שנטען ע"י מר מיכאל רועה וצוטט גם בסעיף 8 לסיכומי משיב 1, איננה נכונה.

20. משיב 1 מבסס את עמדתו לעניין השימוע הציבורי גם על עמדתו של מר מיכאל רועה, שכיהן כסגן ראש העירייה באותה עת, המוצאת ביטוי בכתובים ובישיבה של מליאת הועדה המקומית שהתקיימה ביום 24.4.01.

עמדתו של מר מיכאל רועה איננה יכולה להוות בסיס לפירוש החלטה של הועדה המקומית, אלא את עמדתו שלו בלבד.
יתירה מכך וחשוב מכך - בישיבת מליאת הועדה המקומית שהתקיימה ביום 24.4.01 (סטנוגרמה מהישיבה צורפה כנספח א' לתגובת משיבה 1) התנהל ויכוח בין הנוכחים בשאלה למה מתייחס ה"שימוע הציבורי" כאשר נעשתה הפרדה ברורה בין אישור התב"ע לחניון הציבורי, לבין העיצוב של הכיכר שיעשה לאחר אישור התב"ע, כך לטענת משיב 1 (סעיף 9 לסיכומי משיב 1).
משום כך, ואם עמדתו של משיב 1 נכונה, והתעורר ויכוח בעניין זה ונעשתה הפרדה בין אישור התב"ע והחניון הציבורי לבין עיצוב הכיכר, רק תמוה בעיני מדוע החליטה הועדה המקומית בסיומה של הישיבה לאשר את החלטתה של הועדה המקומית שהמליצה על "שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח שתנבע מהתב"ע" ולא שונתה ההחלטה על מנת להבהיר כי מדובר בשימוע ציבורי רק בעניין עיצוב הכיכר.

דווקא החלטה זו של מליאת הועדה המקומית מעידה כי למרות הויכוח שהתנהל באותה ישיבה ביחס להפרדה בין שני העניינים, בסופו של דבר לא הוחלט על הפרדה בעניין ה"שימוע הציבורי" בין הנושא העיצובי וצורת הכיכר לבין שאר התוכנית ובעיקר החניון התת קרקעי.

משום כך, ניתן לקבוע, כי ה"שימוע הציבורי" אמור להתייחס לתוכנית כולה ולא רק לעיצוב הכיכר, במגבלות שיפורטו בהמשך.

21. זאת ועוד - עיון בהחלטת מליאת הועדה המקומית מיום 24.4.01 מעיד כי הועדה המקומית המליצה, במקביל לקידום התב"ע, לקיים:
1. שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח .
2. תחרות אדריכלית לתכנון פני הכיכר.

סעיף 2 הנ"ל מתייחס לתחרות אדריכלית לתכנון פני הכיכר ואם אכן השימוע הציבורי אמור היה להתקיים רק ביחס לתכנון פני הכיכר, מדוע נוקטת הועדה בסעיף 1 להחלטה לעיל במילים: "שימוע ציבורי לתוכנית הפיתוח" ולא לתכנון פני הכיכר?
אילו אכן השימוע הציבורי אמור היה להתייחס רק לתכנון פני הכיכר לא היתה הועדה המקומית משתמשת במונח "תוכנית פיתוח" בסעיף 1 להמלצה אלא ממליצה על שימוע ציבורי "לתכנון פני הכיכר."

השוני בין המונח "תוכנית פיתוח" הנזכר בסעיף 1 לבין "תכנון פני הכיכר" הנזכר בסעיף 2 מעיד כי מדובר בשני עניינים שונים.
השימוע ייערך ביחס לתוכנית הפיתוח כולה ואילו התחרות האדריכלית תתייחס לתכנון פני הכיכר בלבד.

22. למען הסר ספק - אין באמור ב

פסק דין
זה לקבוע כי לציבור "זכות" להשמיע טיעוניו ב"שימוע הציבורי" בכל נושא הנכלל בתוכנית לרבות בחניון התת קרקעי.
זכות השימוע נתונה לציבור רק בנושאים אשר יש להם השלכה לעיצובה של כיכר רבין.

23. אשר על כן ולסיכום העתירה מתקבלת בחלקה.
על המשיבים לקיים "שימוע ציבורי" בתוכנית, כפי שנקבע ב

פסק דין
זה, לפני אישורה הסופי של התוכנית על ידי הועדה המחוזית.

24. המשיבים (הועדה המקומית והועדה המחוזית), ביחד ולחוד, ישלמו לעותרים הוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

25. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, י"ז באדר, תשס"ד (10 במרץ 2004), בהעדר הצדדים.
גדות שרה
, שופטת








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1320/03 גודוביץ ישראל, זך נתן נ' רון חולדאי ראש עירית תל אביב יפו, שמואל לסקר יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה (פורסם ב-ֽ 10/03/2004)