פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ | פסקי דין על עושי המלאכה | פסקי דין על גבריאל כהן |

7409/09 תאק     04/07/2010




תאק 7409/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עושי המלאכה בע"מ, גבריאל כהן








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 7409-09 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עושי המלאכה בע"מ
ואח'
בש"א 1008-10






בפני

כב' הרשם
אורי פוני


תובע
המשיב


בנק דיסקונט לישראל בע"מ


נגד


נתבעים
מבקשים

1.עושי המלאכה בע"מ
2.גבריאל כהן



החלטה

1.
ביום 7.7.09 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשים.

על פי כתב התביעה ניהלה המבקשת מס' 2 (להלן- החב') חשבונות עו"ש בסניף גאולה של המשיב.

המבקש מס' 1 חתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום לפיו הוא ערב למילוי התחייבויותיה של החב' כלפי המשיב.

2.
ביום 13.10.09 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד החב'.

על פי אישור המסירה שצורף לתיק ביקר השליח מטעם המשיב שלוש פעמים במקום עסקה של החב' ומשלא הצליח לאתר איש מאנשיה הודבק כתב התביעה במענה.

3.
ביום 1.10.09 ניתן

פסק דין
בהעדר כתב הגנה כנגד המבקש וזאת לאחר שכתב התביעה נמסר לידי אשתו ביום 21.7.09.

4.
ביום 3.1.10 עתרו המבקשים לביטול פסק הדין.

הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש מס' 1.

הן בבקשה והן בתצהיר העלו המבקשים את הטענות הבאות:

ראשית – כאשר נודע למבקש מס' 1 על הגשת התביעה כנגדו הוא ניהל מו"מ עם המשיב על מנת להגיע לפשרה וכי בעודו מנהל מו"מ עם המשיב פנה המשיב לקבלת פסקי דין כנגדם.

שנית – רק לאחרונה לאחר שנודע לו על מתן פסק הדין כנגדו התברר לו כי לא קיבל כל הזמנה לדין שבה יפורט המועד בו עליו להגיש בקשה לרשות להגן.

שלישית – כתב התביעה שהוגש בהליך של סדר דין מקוצר אינו עונה על הדרישות הבסיסיות הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי לצורך הגשת תביעה בהליך זה. בין היתר נטען כי לכתב התביעה לא צורפו אישורים לאימות נספחי התביעה כקבוע בסעיף 36א' לפקודת הראיות.

רביעית – למבקשים הגנה טובה כנגד התביעה. בין היתר נטען כי המשיב בפעולותיו בחשבון חייב אותם בעמלות וריביות שלא כדין, התנה מתן אשראי בהפקדת כספים בתוכניות ופיקדונות, דבר המהווה התניית שירות בשירות, כמו כן העמיד המשיב לפירעון מיידי אשראי והלוואות ללא התראה וללא סיבה ובכך גרם להם
לנזקים.

כמו כן פעל המשיב בחשבונות ללא סמכות וללא הרשאה ובעיקר בהעברת כספים בין החשבונות.

חמישית – ביום 23.11.09 פנה המבקש מס' 1 למשיב וביקש מסמכים על מנת להעלותם בפני
בית המשפט אך המשיב סירב לעשות כן.

5.
המשיב מתנגד לבקשה.

ראשית – מציין ב"כ המשיב כי במסגרת הבקשה לא נטען כי החב' לא קיבלה את כתב התביעה וההזמנה לדין ולפיכך יש להותיר את פסק הדין כנגדה על כנו.

שנית – לגבי המבקש מס' 1, הרי שפסק הדין כנגדו שניתן ביום 1.10.09 הומצא לו כדין לידי בתו וזאת ביום 27.10.09 (נספח א' לתגובה). בנסיבות אלה ולאור האמור בתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתום 30 יום מיום המצאת פסק הדין ולא יאוחר מיום 27.11.09.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כאמור ביום 3.1.10, דהיינו למעלה מ-60 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו. הבקשה הוגשה בלא שהוגשה בצמוד אליה בקשה להארכת מועד אשר מצריכה הוכחת טעם מיוחד כתנאי לקבלתה.

למעלה מן הצורך טוען המשיב, כי ספק הוא אם רשאי המבקש להגיש בקשה זו אף לו הוגשה במועד, שכן במסגרת של הליך של סדר דין מקוצר אין הנתבע רשאי להתגונן באופן אוטומטי אלא לאחר שקיבל היתר לכך מבית המשפט.

שלישית – כתב התביעה בצירוף ההזמנה לדין נמסר כדין לידי אשתו ולפיכך המסירה היתה כדין.

רביעית – אכן המבקש מס' 1 לאחר קבלת כתב התביעה ניהל עם ב"כ המשיב והמשיב מו"מ לסילוק החוב, לא זו אף זו הוכן הסכם לסילוק החוב והעתק ממנו נשלח אליו אלא שזה ניתק כל קשר עם המשיב, לפיכך בנסיבות אלה לא נותרה ברירה אלא ליטול

פסק דין
.

חמישית – די במסמכים שצורפו לכתב התביעה על מנת להכשיר את התביעה להיות ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר וכי בשלב זה אין מקום לבחון קבילות מסמכי התביעה ודינם להתברר במשפט גורם ככל שיהא צורך בכך.

שישית – טענות ההגנה שהועלו בתצהיר המבקש מס' 1 הועלו באופן כללי והן נעדרות כל פירוט כנדרש לצורך מתן רשות להגן. במילים אחרות, המבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית ראויה לתמיכה בטענות ההגנה.

שביעית – מכתבו של ב"כ המשיב מיום 23.11.09 להמצאת מסמכים נשלח למשיב רק לאחר שהומצא לו פסק הדין ביום 27.10.09 ואף לאחר שהמו"מ בין הצדדים לא צלח עקב העלמותו של המבקש מס' 1. בנסיבות אלה לא היתה כל חובה על המשיב כאשר בידיו

פסק דין
להיעתר לבקשה להמצאת מסמכים.

6.
לאור חקירתו של המבקש מס' 1 ולאחר עיון בחומר שבתיק ושקילת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בעל דין שנגדו ניתן

פסק דין
רשאי להגיש בקשה לביטולו בתוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין ועם הגשת בקשה זו רשאי בית המשפט או הרשם לבטל את פסק הדין לפי הוראות תקנה 201. המשיב בתגובתו צירף את נספח א' לתגובה הוא אישור המסירה של פסק הדין אשר נמסר לבתו של המבקש מס' 1 ביום 27.10.09.

המבקש מס' 1 לא חלק על מסמך זה, מכאן שהיה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין עד ליום 27.11.09.

בפועל הוגשה הבקשה רק ביום 3.1.10, דהיינו למעלה מ-60 יום מיום קבלת פסק הדין. המבקש לא צירף לבקשה לביטול פסק הדין בקשה נפרדת להארכת מועד לביטול פסק הדין אשר במסגרתה היה עליו להצביע על טעם מיוחד כנדרש על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אמנם המבקש בסעיף 53 לבקשה לביטול פסק הדין עתר להאריך לו את המועד ובו העלה שורה של נימוקים להארכת מועד, אלא שעיון בנימוקים אלה מוביל למסקנה כי אין בכל אחד מהם כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

המבקש בתצהירו נמנע מלציין תאריכים מדויקים בהם הובא לידיעתו דבר הגשת התביעה ומתן פסק הדין כנגדו. כך בסעיף 3 לתצהירו טען המבקש כי כאשר נודעה לו על התביעה אך אינו טורח לציין את המועד המדויק בו נודע לו על הגשת התביעה נגדו. אף בסעיף 5 לתצהירו טען המבקש כי רק לאחרונה לאחר שנודע לו כי ניתן כנגדו

פסק דין
וזאת מבלי לציין את המועד המדויק השימוש במילים לאחרונה ו/או כאשר נודע לו הינם לא יותר מאשר מילים ריקות מתוכן שאין מאחוריהם ולא כלום. על המבקש מס' 1 היה להתכבד ולמסור תאריכים מדויקים. מנגד, מצוי אישור מסירה על המצאת פסק הדין לידי בתו מסמך אשר לא נסתר. אם לא די בכך הרי שכחודש לאחר המצאת פסק הדין פנה ב"כ לראשונה לב"כ המשיב לשם קבלת מסמכים הדרושים לו לשם הגשת הבקשה. המסקנה הברורה ממכתב זה (נספח ג' לבקשה) הינו כי ביום כתיבת מכתב זה ביום 23.11.09 כבר ידע המבקש וב"כ על קיום פסק הדין כנגדו.

במועד זה הרי שטרם חלפו להם 30 הימים להגשת בקשה לביטול פסק הדין במקום להזדרז ולהגיש בקשה במועד פנה הוא לב"כ המשיב לקבלת מסמכים.

לא רק שהמבקש קיבל את פסק הדין כאמור לעיל אלא שהוא ידע על קיום כתב התביעה וזאת בהתאם לאישור המסירה המצוי בתיק. המבקש לאחר קבלת כתב התביעה החל בניהול מו"מ עם המשיב וב"כ לסגירת החוב. אף כאן היה עליו להגיש בקשה לרשות להגן במקביל לניהול המו"מ, שכן לא הוסכם בין הצדדים על הארכת מועד להגשת הבקשה לרשות להגן עד לסיום המו"מ וככל שהדבר יידרש.

המבקש במסגרת חקירתו הנגדית טען כי כתב התביעה נמסר לאשתו וזו לא מסרה לו אותו. עובדה זו לא מצויה בתצהירו, כמו כן לא מצויה בתצהירו גירסתו כי במשך ארבעה חודשים הוא לא נגע בדואר מאחר והוא ביצע שיפוצים בביתו. שינוי גירסה זו מלמד על מצוקתו של המבקש אשר אין בפיו כל הסבר מדוע לא פעל לאלתר להגיש בקשה לרשות להגן במועד או בקשה לביטול פסק הדין.

המבקש מס' 1 לא סתר את טענת המשיב כי נשלח אליו העתק מטיוטת הסדר החוב וכי לא השיב לאמור בהסדר, המבקש בחר לשבת בחיבוק ידיים ורק כאשר החלו לנקוט כנגדו הליכי הוצאה לפועל הוא נזעק להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו בלשכת ההוצאה לפועל.

העולה מכל האמור עד כה, כי הן כתב התביעה והן פסק הדין הומצאו לידיו כדין.

בנוסף יש לזכור, כי על מכתבו של ב"כ המבקש מיום 23.11.09 השיב ב"כ המשיב כבר ביום 6.12.09 באמצעות הפקס ובו דחה את טענות המבקש, ממועד זה חלף כמעט חודש עד להגשת הבקשה ואף זאת בלא להביא נימוק לכך.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. התקנה מאזנת בין שתי מגמות, מצד אחד, הכלל הוא כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בחוק. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים. הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע ל

פסק דין
בו זכה, האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציאות והוודאות המשפטית. מצד שני, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלת סדרי הדין.

במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור כך נטייתו של בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. לנוכח דברים אלה, לא שוכנעתי כי ככל שהמדובר בבקשה להארכת מועד הצביע המבקש על טעם מיוחד להאריך לו את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

7.
בשולי הדברים לא מצאתי כי הגנתו של המבקש כנגדו התביעה יכולה לשמש נימוק לביטול פסק הדין בהנחה שהמבקש היה מתגבר על הצורך בקבלת ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

המבקש מפנה לנספח ד' לבקשה, הוא מכתבו של המומחה לב"כ המבקש מיום 29.11.09 ובו הוא עורך חישובים שונים על פי המסמכים שהיו בידיו. לעניות דעתי, אין המדובר בחוות דעת מומחה כנדרש על פי הדין והפסיקה אלא מדובר לכל היותר בחליפת מכתבים בין המומחה לב"כ המבקש ולפיכך בנספח ד' אין כל משקל וערך, ואין לקבל טענות הגנה המסתמכות על נספח ב'.

8.
לאור האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.

לאור דחיית הבקשה אני מורה על ביטול עיכוב הליכי הוצאה לפועל על פי ההחלטה מיום 11.1.10 במסגרת בש"א 1012/10.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום,
כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 7409/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עושי המלאכה בע"מ, גבריאל כהן (פורסם ב-ֽ 04/07/2010)