פסקי דין על אריאל טל- אריאל | פסקי דין על אביגיל חיים | פסקי דין על אמנון שקד | פסקי דין על אסתר שמיר שיר | פסקי דין על מרים וורטמן ואח' |

8380/09 הפ     26/07/2010




הפ 8380/09 אריאל טל- אריאל, אביגיל חיים נ' אמנון שקד, אסתר שמיר שיר, מרים וורטמן ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כבוד השופט אהרן פרקש

ה"פ 8380-09

שקד ואח'
נ' טל- אריאל ואח'




מספר בקשה:6

המבקשים:
1
.
אריאל טל- אריאל

2
.
אביגיל חיים


נגד

המשיבים:
1.אמנון שקד
2.אסתר שמיר שיר
3.מרים וורטמן
4.גלעד אורני
ע"י ב"כ עו"ד ראם סיקרון

5.מנשה שמואל
6.מנשה ירון
7.יונית שלהב
ע"י ב"כ עו"ד אדם פרומקין

8.מדינת ישראל -משרד המשפטים
באמצעות פרקליוטת מחוז ירושלים (אזרחי)



החלטה

לפניי בקשת המבקשים לביטול

פסק דין
, שניתן ביום 11.3.2010, בהעדר התייצבותם לדיון.

רקע עובדתי
1.
המשיבים בבקשה זו, הם המבקשים בהמרצת הפתיחה (להלן: "המשיבים"), הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה וביקשו כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי שלפיו: זיכרון הדברים שנחתם בין המבקש 1 (להלן: "המבקש") לבין המשיב 1 (להלן: "המשיב"), מיום 20.5.2009, וכן הנספח לו שנחתם ביום 27.5.09 (להלן: "זיכרון הדברים"), בקשר לחלקות מקרקעין 10/1 ו-10/2 בגוש 30408, אינו ומעולם לא היה חוזה מחייב למכירת המקרקעין האמורים ו/או התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין, כמשמעות הביטוי בסעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; לחלופין להצהיר על בטלותו של זיכרון הדברים לכל המאוחר החל מיום 9.7.2009; וכפועל יוצא להצהיר כי רישום הערת האזהרה אשר רשם המבקש על זכויות המשיב בחלק מהמקרקעין ביום 13.7.2009 היתה פעולה שלא כדין ודינה להימחק מפנקס הבתים המשותפים.
2.
המבקש הגיש תצהיר תגובה להמרצת הפתיחה וביקש לדחותה. המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") ביקשה לצרפה כמשיבה בהמרצת הפתיחה, ולאחר שבקשתה התקבלה (החלטה מיום 16.11.2009), הגישה תצהיר תגובה להמרצת הפתיחה ובו ביקשה לדחותה.
3.
אחר הדברים האלו התנהלו בין הצדדים הליכי ביניים רבים, שאין זה המקום לפרטם, ובין היתר הוגשו על ידי המבקשים בקשות רבות (ראו פירוט ההליכים בהחלטתי מיום 27.12.2009).

מועדי הדיונים בהמרצת הפתיחה
4.
דיון ראשון בהמרצת הפתיחה התקיים ביום 4.11.2009.
5.
דיון נוסף בהמרצת הפתיחה נקבע ליום 9.12.2009. ימים ספורים לפני הדיון עתר המבקש לדחיית מועד הדיון בנימוק רפואי, כי הוא "סובל מסדק בברך והוא חבוש ומטופל בזריקות הרגעה ומשככי כאבים". בקשתו התקבלה, למרות התנגדות המשיבים ועל אף שהאישור הרפואי שצירף המבקש לא שיקף במאומה את טענותיו הרפואיות, ודיון בבקשה נקבע 5.1.2010 (החלטה מיום 7.12.2009).
6.
המשיבים הגישו בקשה לביטול ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון, בנימוק כי דחיית הדיון הושגה במרמה. לבקשה צורף דו"ח של חוקר פרטי הכולל תמונות וצילום וידיאו של המבקש, בהם נראה המבקש כשהוא "מתנהג כרגיל, ללא שום בעיה רפואית... הולך ברגל כשאינו חבוש, נכנס לרכבו, נוהג, עוצר בתחנת דלק ומתדלק בעצמו את הרכב, ואז נוסע להמשך יומו הרגיל", כלשון הבקשה. מאחר שעל פי האישור הרפואי שהציג המבקש ימי המחלה עתידים היו להסתיים ביום 10.12.09, הוריתי כי הדיון יוקדם ליום 13.12.2009 (החלטה מיום 8.12.2009).
7.
שוב הגיש המבקש בקשה לדחות את המועד שנקבע, בין היתר בנימוק כי מצבו הוחמר, אך לא צירף אישור רפואי לבקשתו. בקשתו של המבקש נדחתה והובהר למבקשים כי בית המשפט מצפה כי יתייצבו לדיון שנקבע (החלטה מיום 10.12.2009).
8.
לדיון שנקבע ליום 13.12.2009 לא התייצבו המבקשים. ב"כ המשיבים עתרו למחוק את כתבי התשובה של המבקשים, וליתן

פסק דין
הצהרתי כמבוקש בהמרצת הפתיחה בהעדר התייצבות המבקשים לדיון, תוך חיובם בהוצאות. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, במעמד ב"כ המשיבים, דחיתי את הבקשה ליתן

פסק דין
בהעדר, וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים ליום 6.1.2010. עוד הוריתי, כי לאותו מועד יצטרכו המבקשים לנמק מדוע לא התייצבו לדיון ומדוע לא יחויבו בהוצאות לטובת המשיבים ולטובת אוצר המדינה בגין אי התייצבותם לדיון. בטרם חתימת ההחלטה האמורה, הגיעה לשולחני בקשת המבקשים אותה הכתירו כ-"בקשה דחופה לפסלות מותב בית המשפט". קצבתי לב"כ המשיבים מועד למתן תגובה לבקשה, וביום 27.12.2009 ניתנה החלטה בבקשת הפסלות. הבקשה נדחתה, אך לפנים משורת הדין הוריתי על ביטול הדיון שנקבע ליום 6.1.2010 על מנת לאפשר למבקשים להגיש ערעור על ההחלטה לנשיאת בית המשפט העליון, כפי שהודיעו מראש שיעשו אם ההחלטה תידחה.
9.
המבקשים לא הגישו ערעור על ההחלטה, ודיון בהמרצת הפתיחה נקבע ליום 11.3.2010 לשמיעת ראיות הצדדים. גם לדיון זה לא התייצבו המבקשים. ב"כ המשיבים שבו וביקשו כי יינתן

פסק דין
בהעדר התייצבות. לאחר שוידאתי במזכירות בית המשפט כי הזימון לדיון הומצא למבקשים, ניתן

פסק דין
הצהרתי כמבוקש בהמרצת הפתיחה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים ובשכר-טרחת עורך-דין (להלן: "פסק הדין").

הבקשה לביטול פסק הדין והנימוקים לה
10.
ביום 11.4.2010 (על פי חותמת בית המשפט המדובר ביום 12.4.2010) הגישו המבקשים, כל אחד בנפרד, בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר, בה נטען כי רק באותו יום נועד להם על קיומו של פסק הדין.
11.
המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, הן משום שאלו לא נתמכו בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בהן, והן משום שלא הונחה כל תשתית עובדתית שיהא בה משום "טעמים
מיוחדים שירשמו" הנחוצים לצורך מתן הארכה המבוקשת.
12.
ביום 12.5.2010 הגישו המבקשים בקשה משותפת לביטול פסק הדין ולחלופין בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, בסומכם על תקנות 214 ו-201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לטענת המבקשים, יש לשקול את בקשתם תחת המטריה של זכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקתית.
13.
המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, משום שהמבקש כלל לא הוזמן לדיון, ופגם זה מהווה כשלעצמו עילה מספקת לביטול פסק הדין. המבקשים מפנים בעניין זה לפסיקה בעניין המצאה בדרך של הדבקה על הדלת. בבקשה נטען כי "המבקשים לא ידעו על דבר קיום הדיון, איש לא הודיע להם על כך והרישום בתיק בית המשפט ענינו אישור כי נתקבל פקס אצל המבקש ואולם יאמר כי הפקס לא הגיע בפועל לידי המבקש ומה שהיה הוא כי המזכירה הודיעה למבקש טלפונית כי היא שלחה אליו פקס מבית המשפט לברר אם הוא הגיע והמבקש מסר לה כי אם היא שלחה בטח זה הגיע שכן כרגע הוא איננו ליד הפקס המצוי במקום אחר" (סעיף 4 לבקשה). המבקש מציין, כי אילו היה יודע על מועד הדיון היה מגיש הודעה מתאימה, כפי שעשה בעבר, ולא היה "נוהג בטיפשות", כלשונו, ולא מתייצב לדיון, שכן מדובר "בתוצאה הרת אסון". עוד נטען, כי המבקשים התעניינו לגבי מועד הדיון אולם נמסר להם כי בתי המשפט בירושלים סגורים לרגל השבתה למשך כחודש ימים, וכי למעשה, המשיבים חטפו

פסק דין
בכך שלא ניסו להתקשר טלפונית למי מהמבקשים להודיע להם על דבר הדיון. בנוסף נטען, כי המבקש היה חולה במועד הדיון אליו לא הגיע, והמבקשת טיפלה בו עקב מצבו הרפואי. לבקשה צורף "אישור מחלה".
עוד טוענים המבקשים, כי יש לבטל את פסק הדין גם על פי שיקול דעתו של בית המשפט, ובעניין זה נטען רק כי למבקשים סיכויים מצוינים בהגנתם, "לאחר שהם רומו על ידי המשיבים שגזלו מהם כסף רב ולא השיבו להם אפילו אגורה שחוקה", ואילו "למשיבים אין כל סיכויים משפטיים בתביעתם". נטען עוד, כי מעתה ואילך ייוצגו המבקשים על ידי עורך-דין "בכדי למנוע טעויות משפטיות אלה ואחרות מצידם לייעול ההליך המשפטי". המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הגישו כתב תביעה נגד המשיבים לבית משפט זה בעניין נשוא המרצת הפתיחה, והותרת פסק הדין בהמרצת הפתיחה במתכונתו הפסולה עלולה ליצור מעשה בית דין ולהותיר את המבקשים "גזולים ועשוקים".
לבקשה צורפו תצהירים של שני המבקשים, וכל שנאמר בהם הוא כך: "אני מגיש תצהיר זה מתוך ידיעה אישית של העובדות הידועות לי. כל האמור בבקשתי הינו אמת".

תשובת המשיבים לבקשה
14.
המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתם, הבקשה הוגשה באיחור מבלי שקיבלו ארכה להגשתה, ודי בכך על מנת לדחותה. לגופו של עניין נטען, כי המצאת הזימון לדיון – באמצעות משלוח פקסימיליה – נעשתה בהתאם לדרישת המבקשים עצמם, אשר דרשו כי החלטות ישלחו אליהם באמצעות הפקסימיליה ולא באמצעות הדואר, והמבקשים, אשר ידעו כי נשלח אליהם פקס מבית המשפט לא טרחו לבדוק האם נתקבל ומה תוכנו, ורק כיום, לאחר מספר חודשים, טוענים כי לא קיבלו אותו. על פי הטענה, משביקשו המבקשים כי המצאת כתבי בית דין והחלטות תיעשה באמצעות שליחת למספר הפקס שמסרו, היה עליהם לוודא כי מכשיר הפקסימיליה תקין. לפיכך, יש לקבל את רישומה של מזכירות בית המשפט בדבר אישור קבלת הפקס אצל המבקשים.
ב"כ המשיבים מוסיף, כי גם משרדו שיגר למספר הפקס של המבקשים הזמנה למועד הדיון ובקשה להזמינם לחקירה נגדית, ואולם ניסיון לאשר טלפונית את קבלת הפקס נתקל בתשובה השגורה בפי המבקש כי הוא נמצא בתל-אביב ואינו יכול לאשר את קבלת הפקס, וזאת הגם שהפקס נשלח אליו ערב קודם לכן.
המשיבים דוחים גם את טענת המבקשים כי אילו ידעו על הדיון היו מגישים הודעה מתאימה, משום שלטענתם ניסיון העבר מראה כי המבקשים לא התייצבו לדיון קודם שנקבע (ליום 13.12.2009) למרות שידעו על קיומו.
15.
אשר לטענה בדבר מצבו הרפואי של המבקש נטען כי גם היא משוללת מן היסוד, משום שאישור המחלה שצורף לבקשה דנן הינו מיום 13.4.2010, קרי כחודש לאחר מועד הדיון אליו לא התייצבו המבקשים, וכל שנאמר בו הוא שהמבקש נמצא "תחת השגחה", ומשום שמאן דהוא מחק מהאישור את הכיתוב: "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הבטחון". כמו כן, בבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש לא ציין דבר אודות מחלתו האמורה.
16.
המשיבים טוענים עוד, כי המשיבים אינם מצביעים על כל סיכוי להצלחת הגנתם ואינם מפרטים דבר בעניין זה, למעט טענות כלליות בעלמא, תוך שימוש בסיסמאות נבובות כי יש להם סיכוי מצוין להצליח
וכי רומו על ידי המשיבים. עוד נטען, כי התצהיר שהוגש אין בו די, ולפיכך אין הבקשה נתמכת בכל יסוד עובדתי ודינה להידחות.
17.
לסיכום טוענים המשיבים, כי טיעוני המבקשים לגבי המחדל באי התייצבותם ולגבי המחדל באי הגשת בקשה זו במועד הנם מופרכים מן היסוד ומלמדים על זלזול בוטה של המבקשים בבית המשפט
ומשום כך, גם אם היו מראים על סיכויי ההצלחה, דינה של הבקשה להידחות. עוד הוסיפו, כי הבקשה לוקה בשיהוי רב, שכן פסק הדין ניתן ביום 11.3.2010, ועל אף שהמשיבים המתינו למעלה מחודש ימים לפני שביצעו את פסק הדין, הרי שבסופו של יום
רישום הנכס על שם המשיב 5 בוצע ביום 18.4.2010, וכל אותו זמן ישנו המבקשים על זכויותיהם. עוד נטען, כי המבקש לא מקיים את פסק הדין וטרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו.
18.
יצוין, כי למבקשים ניתנה זכות תגובה לתשובת המשיבים, ולמרות שניתנו להם על כך תזכורות ממזכירות בית המשפט, לא הגישו את תגובתם.

דיון ומסקנות
19.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את סמכותו של בית המשפט לבטל החלטה (לרבות

פסק דין
) שניתנה במעמד צד אחד, וכך היא קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה
-
לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בעניין זה יש להבחין בין ביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. אשר לבקשה לביטול

פסק דין
מחובת הצדק, הלכה פסוקה היא, כי עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול אם היתה ההחלטה נכונה לגופו של עניין אם לאו (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 736). כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, הרי שההחלטה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד מסורה לשיקול דעת בית המשפט לפי שני מבחנים עיקריים: המבחן הראשון, עניינו בסיכויי ההצלחה של תביעת המבקש במידה שיבוטל פסק הדין. המבחן השני, עניינו הסיבה למחדלו של המבקש, היינו הסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133 (1993); רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, 879 (1997); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 46-47 (2001); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), 354-356)). ביחס למבחן הראשון נאמר, כי אין המבקש (הנתבע) חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. ואולם, אם המבקש אינו מסוגל להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק-דין ממש? (גורן, שם, בעמ' 356). על המבקש להראות, כי "לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה" (ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994)).
ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט, או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו (רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (בן שושן) (טרם פורסם, 4.10.2009) והאסמכתאות שם).
יצוין, כי המבקשים הפנו בבקשתם גם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם זו אינה רלבנטית לענייננו משום שעניינה בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד בתביעות בסדר דין מקוצר.
20.
במקרה דנן, לא נפל כל פגם במתן פסק הדין ולפיכך אין מקום לבטלו מחובת הצדק. ההחלטה על קביעת מועד הדיון ליום 11.3.2010 נשלחה לכל הצדדים, כולל למבקשים, באמצעות הפקסימיליה. בתיק בית המשפט נמצא אישור על משלוח הפקס ועליו תרשומת בכתב ידה של מזכירת בית המשפט כי המבקש אישר את קבלת הפקס.
מכאן, שהמבקשים ידעו על קיומו של הדיון וחרף זאת נמנעו מהתייצבות אליו מבלי שהגישו כל בקשה בעניין, כפי שידעו לעשות בפעמים קודמות. טענת המבקשים כי האישור שנרשם על ידי מזכירת בית המשפט לאו אישור הוא, משום שהמבקש רק השיב ש"אם שלחו פקס כנראה שהוא התקבל", דינה להידחות. התרשומת שנרשמה על ידי מזכירת בית המשפט מדברת בעד עצמה והיא מציינת במפורש כי "אריאל טל מאשר". אלמלא היה המבקש מאשר קבלת הפקס, יש להניח כי לא היתה נרשמת תרשומת כזו, אלא היו נרשמים דבריו כפי שנאמרו, אם נאמרו. אכן, כטענת ב"כ המשיבים, משביקשו המבקשים כי כתבי בית דין והחלטות יומצאו להם בדרך מסוימת – היינו באמצעות משלוח פקסימיליה למספר שמסרו ולא באמצעות הדואר (ראו סעיף 6 לבקשת המבקש מיום 9.11.2009 וכן בקשת המבקש לתיקון פרוטוקול מאותו יום) – לא יוכלו להישמע בטענה כי לא קיבלו את ההחלטה על קביעת מועד הדיון, לאחר שקבלתה אושרה על ידי מזכירת בית המשפט, ובייחוד כאשר החלטות רבות אחרות שנשלחו לאותו מספר פקס התקבלו אצל המבקשים. מכל מקום, המבקשים מודים כי ידעו על משלוח החלטה כלשהי מבית המשפט למספר הפקס שמסרו, ולמרות זאת לא טרחו לבדוק האם נתקבלה ההחלטה, ומה תוכנה. לא למותר להזכיר כי הודעה בדבר מועד הדיון והזמנת עדים נשלחה למבקשים על ידי משרדו של ב"כ המשיבים, גם היא באמצעות הפקסימיליה למספר שמסר המבקש ויש לתהות כיצד בצירוף מקרים מפתיע גם היא לא התקבלה בפועל.
21.
גם הטענה בדבר השבתת בתי המשפט לא תועיל למבקשים. אכן, ביום 22.2.2010 פרסם מנהל בתי המשפט, כב' השופט מ' גל, "הודעה על השבתת בתי המשפט בירושלים לרגל המעבר לתוכנת המחשוב החדשה 'נט המשפט'", ובה נאמר כי מיום 26.2.2010 עד 20.3.2010 תתקיים השבתה, כולל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לצורך החלפת מערכת המחשוב, ובתקופת ההשבתה לא תהיה קבלת קהל. בהודעה נאמר גם כי "דיונים שנקבעו יתקיימו כסדרם". אשר על כן, מועד הדיון שנקבע ליום 11.3.2010 היה אמור להתקיים כסדרו, על אף ההשבתה. כמו כן, ההחלטה בדבר קביעת מועד הדיון הינה מיום 9.2.2010, ובמועד זה לא התקיימה כל השבתה של בית המשפט, וכאמור, ההחלטה הומצאה לכל הצדדים כדין.
22.
הנה כי כן, ההחלטה על מועד הדיון הומצאה למבקשים כדין, הן על ידי מזכירות בית המשפט, והן על ידי ב"כ המשיבים ששלח את ההחלטה למבקשים בפקסימיליה והתקשר לאשר קבלתה.
ומכאן שיש לדחות גם את טענת המבקשים כאילו המשיבים "חטפו

פסק דין
" בכך שלא ניסו להתקשר טלפונית למבקשים ולהודיע להם על דבר הדיון.
23.
לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי התצהירים שצורפו כתמיכה לבקשה לביטול

פסק דין
נערכו על דרך ההפניה בלבד, בניגוד לקבוע בתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיכך אין בהם מסד עובדתי לתמיכה בטענות המבקשים בדבר אי המצאת ההחלטה על מועד הדיון (השוו: ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (טרם פורסם, 2.2.2009), פס' 17 לפסק הדין).
24.
גם הטענה בדבר מחלתו של המבקש דינה להידחות. אילו חפץ המבקש לשנות את מועד הדיון שנקבע בשל מחלתו, היה עליו להגיש בקשה על כך מבעוד מועד. גם אישור המחלה שצורף לבקשה דנן תמוה, ראשית משום שניתן רק ביום 13.4.2010, למעלה מחודש לאחר מועד הדיון, ושנית, משום שלא ברור ממנו מהי אותה מחלה ממנה סבל המבקש עד כדי שהמבקשת נדרשה לסעוד אותו. יצוין גם, כי הטענה בדבר המחלה הנטענת לא נטענה כלל בבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש ביום 11.4.2010, והדבר אומר דרשני. מכל מקום, ברי, כי טענה זו אינה יכולה לעמוד למבקשת, משלא הגישה בקשה מתאימה ובמועד, בדבר הצורך לסעוד את המבקש.
25.
אשר לבקשה לביטול

פסק דין
מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. כאמור לעיל, אין בידי לקבל את הטענה כי הסיבה למחדלם של המבקשים באי התייצבות לדיון נבעה מחוסר ידיעה על מועד הדיון. התרשמותי היא, כפי שגם עולה מהשתלשלות האירועים עד למתן פסק הדין, כי המבקשים עשו כל אשר לאל ידם על מנת לדחות את הדיונים שנקבעו בהמרצת הפתיחה, עד כדי זלזול והתעלמות במודע מהחלטות בית המשפט. הוסף לכך, כי המבקשים לא פירטו דבר באשר לסיכויי ההצלחה של הגנתם במידה שיבוטל פסק הדין, לבד האמירה הכוללנית והכפשת המשיבים, וממילא אף לא תמכו טענותיהם בדבר סיכויי ההצלחה בתצהיריהם התמציתיים. מעבר לנדרש אציין, כי לא התרשמתי על פניו מהאמור בכתבי התשובה של המבקשים והתצהירים שצורפו אליהם, כי מעלים הם
"הגנה אפשרית" שיש בה כדי להביא לתוצאה שונה מזו שניתנה בפסק הדין.
26.
לכל האמור לעיל יש להוסיף כי יש ממש בטענת המשיבים בדבר שיהוי בהגשת הבקשה. הנכס נשוא התובענה כבר נרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיב 5, ולא ברור מדוע חיכו המבקשים את מלוא 30 הימים מעת שנודע להם, לטענתם, על קיומו של פסק הדין, על מנת להגיש בקשה לביטולו. המבקשים אף אינם באים בניקיון כפיים, משום שלא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם, ואף לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בעניין זה.
27.
לפיכך, גם אם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בתוך המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומבלי לקבוע כי המבקשים איחרו מועד זה והיה עליהם להגיש בקשה להארכת מועד, דין הבקשה להידחות לגופה.
28.
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק למשיבים 1-4 ובסכום זהה למשיבים 5-7.


המזכירות תשלח העתקים למבקשים ולבאי כוח המשיבים.

ניתנה היום, ט"ו באב תש"ע, 26 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 8380/09 אריאל טל- אריאל, אביגיל חיים נ' אמנון שקד, אסתר שמיר שיר, מרים וורטמן ואח' (פורסם ב-ֽ 26/07/2010)