פסקי דין על ישעיה הורוביץ | פסקי דין על מרדכי אמזלג | פסקי דין על יצחק הרשקוביץ ואח' | פסקי דין על עיריית ירושלים | פסקי דין על ניר ברקת | פסקי דין על ראש עיריית ירושלים ואח' |

40362-06/10 עתמ     26/07/2010




עתמ 40362-06/10 ישעיה הורוביץ, מרדכי אמזלג, יצחק הרשקוביץ ואח' נ' עיריית ירושלים, ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט ד"ר יגאל מרזל



עת"מ 40362-06-10 הורוביץ ואח'
נ' עיריית ירושלים ואח'




העותרים
:

1
.
ישעיה הורוביץ

2
.
מרדכי אמזלג

3
.
יצחק הרשקוביץ

4
.
אליעזר שטיינברגר

5
.
אהרן קרביץ

6
.
אליהו זלצברג

7
.
מיימון אלבז

8
.
אליהו אזרזר

9
.
שלמה ברינגר

10
.
יצחק זאב הקשר

11
.
עוזיאל בש

12
.
יהודה דויטש

13
.
ישראל אוסטרי

14
.
שלמה ברסקה
כולם ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרד


נגד


המשיבים
:


1. עיריית ירושלים
2. ניר ברקת
, ראש עיריית ירושלים
משיבים 2-1 ע"י ב"כ דן בן-טל
3. מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מיכל מזרחי
4. בית הספר ממ"ד חרד"ל "אהבת ישראל"
5. מרכז החינוך העצמאי בארץ ישראל




פסק דין


1.
עתירה זו עניינה מבנה בית ספר בשכונת רמות א' בירושלים, והשאלה אם נפל פגם בהחלטת עיריית ירושלים
לפיה מבנה זה, שהתפנה,
יעבור בשנת הלימודים הקרובה לידי בית הספר "אהבת ישראל" (בנים) שהוא מוסד חינוך רשמי; תוך שנדחית על ידי העירייה טענת בית הספר "תבונת יעקב" - שהוא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי - כי הוא הזכאי בדין לקבל את המבנה; ובקשה חלופית של "תבונת יעקב", לעשות בשנת הלימודים הקרובה שימוש חלקי בכמה מכיתות בית הספר -
אינה מוכרעת ואין היא נדונה כלל על ידי העירייה.

2.
המבנה הנדון בשכונת רמות (המבנה) נבנה בתקציב משרד החינוך והוא רשום בבעלות עיריית ירושלים
. הוא שימש במשך שנים רבות כמקום מושבו של בית ספר ממ"ד רמות א'. אלא שבשל מיעוט התלמידים בבית הספר, שמקורו בעיקר בהשתנות הרכב האוכלוסייה בשכונה על דרך של גידול ניכר בשיעור האוכלוסייה החרדית בה, נסגר למעשה בית הספר. בה בעת, גדל הביקוש והצורך של תושבי השכונה החרדים במסגרות חינוך שעל פי השקפתם, ובכלל זה בית הספר לבנות "תבונת יעקב", שהוא בית ספר מוכר שאינו רשמי והמשתייך לזרם "מרכז החינוך העצמאי". במסגרת זו התקיימו במהלך השנים דיונים בין "תבונת יעקב" וגורמים מטעם מרכז החינוך העצמאי, לבין העירייה, בניסיון למצוא פתרון קבע לבית הספר "תבונת יעקב" ובכלל זה העברת המבנה נשוא ההליך דנן לידיו. בין היתר, החליטה העירייה בשנת 2008 על הקצאת מספר כיתות בבית הספר ממ"ד רמות, שעוד פעל אז, לבית הספר "תבונת יעקב", וזאת בשל מצוקת המקום הקשה של תלמידי "תבונת יעקב". כנגד החלטה זו הגיש ועד הורי תלמידי בית הספר הממ"ד רמות א' עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בטענה כי המדובר בהקצאה שנעשתה שלא כדין (בג"ץ 7790/08). משיב 5 לעתירה זו היה "מרכז החינוך העצמאי בארץ ישראל", אליו משתייך בית הספר "תבונת יעקב". עתירה זו נמחקה בהסכמה לאור הודעת העירייה כי תפעל על פי "נוהל ההקצאות" (נוהל להקצאת מבנים בבעלות העירייה לטובת גורמים פרטיים) וקבלת כל האישורים הנדרשים. מעבר לכך, צויין בהסכמה שהוגשה לבג"ץ, כי גם אם תינתן רשות ל"תבונת יעקב" להישאר במבנה לאחר הקצאה כדין לשנה (כלומר עד לסוף שנת הלימודים תש"ע), "יעשה מאמץ על ידי [העירייה] להעברת כלל פעילותו של ["תבונת יעקב"] ממתחם בית הספר וזאת עד ליום 30.7.2010". בעקבות כך, נמחקה העתירה (27.7.2009) ויודגש, כי ההסכמה כשלעצמה לא קיבלה תוקף של

פסק דין
.

3.
בהמשך לכך נתכנסה ועדת ההקצאות של עיריית ירושלים
(ביום 9.8.2009) והחליטה להקצות שמונה כיתות במבנה ל"תבונת יעקב". נציג מנח"י (מנהל חינוך ירושלים) באותו דיון ציין, כי בשנה הבאה מבוקש לעשות שימוש במבנה עבור בית ספר "אהבת ישראל". היועץ המשפטי לעירייה ציין בישיבה זו, כי לפי הנוהל, האישור וההקצאה ניתנים לשנה אחת ואם לא תהיה הקצאה לטווח ארוך, בית הספר "תבונת יעקב" יצטרך לעזוב את המבנה. דובר נוסף ציין, כי "מדובר במבנה שיש בו כיתות פנויות רבות ולכן לצד הדילמה של להכניס 'מוסד מוכר שאינו רשמי' יש ילדות בשכונה שאין להן מקום ללמוד". בסופו של יום החליטה ועדת ההקצאות להקצות כאמור שמונה כיתות כאמור במבנה עבור "תבונת יעקב" תוך שנרשם בהחלטה כי ההקצאה היא "לשנה בלבד עד יוני 2010" ו"אם רוצים לשנות צריך לעשות תהליך הקצאה מלא".

4.
עובדות נוספות שיש לציינן בשלב זה, טרם נעבור לבקעת המחלוקת, הן כי במהלך השנה שחלפה מאז ההקצאה, שנה בה כאמור שמונה כיתות של "תבונת יעקב" שהו במבנה, היו תכתובות בין "תבונת יעקב" לבין העירייה בקשר לעתיד השימוש בבית הספר (נספח ו' לעתירה). בין היתר כתב ראש מנח"י ביום 20.5.2010 מכתב בו צויין כי "לאחר שיקול דעת והתייעצות עם כל הגורמים המקצועיים בנושא המעבר, ומתוך הבנה שהמעבר של בית הספר "אהבת ישראל" למבנה המצוי בשכונת רמות יהווה עבורו פתרון קבע, ואילו עבור בית הספר "תבונת יעקב" היושב במבנה תחת רשות שימוש לשנת הלימודים תש"ע מדובר בפתרון זמני עד לבינוי מבנה הקבע", סוכמו ההחלטות הבאות: בית הספר "תבונת יעקב" יפנה ארבע כיתות מן המבנה לטובת מבנים יבילים שיהיו בחצר עם כניסה נפרדת; בעוד שארבע כיתות ימשיכו להיות מאוישות במבנה עצמו. במקביל "אהבת ישראל" יכנס למבנה ולשאר הכיתות שבו. במכתב נוסף, מיום 6.6.2010, כתב ראש מנח"י כי "מצוקת הדיור של תלמידים תושבי שכונת רמות מוכרת וידועה לעירייה ואנו פועלים באופן מואץ על מנת למצוא פתרונות משביעי רצון לתלמידים מכל מגזרי האוכלוסייה. המוסד החינוכי שעומד להיכנס לתחומי מבנה בית הספר ממ"ד רמות א' הינו בית ספר על אזורי המשרת תלמידים רבים משכונות צפון ירושלים. במקביל תישארנה תלמידות בית הספר "תבונת יעקב" ללמוד במבנה עד לבינוי מבנה הקבע עבורן בשכונה". לבסוף אציין, כי ביום 20.6.2010 הוגשה על ידי "תבונת יעקב" לוועדת ההקצאות בקשה להקצאת המבנה ל"תבונת יעקב". אלא שבקשה זו טרם נדונה והיא כלל לא מצויה על סדר היום.

5.
וכיצד התגלגלה עתירה לבית משפט זה? ביום 28.6.2010 הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט על ידי הורים לילדים בגילאי בית ספר יסודי תושבי שכונת רמות א' המשמשים כ"ועד הורים" והנתונים לאחריות האגף לחינוך חרדי. בעתירה, לה נלוותה בקשה לצו ביניים, נטען כי העירייה עומדת לבצע את העברת בית הספר "אהבת ישראל" משכונת תלפיות למבנה שברמות א', תוך עריכת שיפוצים במבנה ושינויו לבלי הכר והכל מבלי שיש לעותרים ולבית הספר "תבונת יעקב" פתרון למצוקת הדיור שלו. בהחלטתי מיום 30.6.2010 הוצא צו ביניים המונע שינויים במבנה עד להחלטה אחרת ונקבע דיון במעמד בעלי הדין.

6.
במעמד הדיון שנתקיים ביום 8.7.2010, ובתשובה לשאלת בית המשפט, ציין ב"כ העירייה כי אכן יש החלטה להעביר בשנת הלימודים הקרובה (תשע"א) את בית הספר "אהבת ישראל" למבנה ולשם כך עומדים לערוך במבנה שיפוצים מקיפים. ומה באשר ל"תבונת יעקב"? לעניין זה השיב ב"כ העירייה (וכן סגן מנהל מנח"י) כי הגם שהיתה כוונה להשאיר ארבע כיתות של "תבונת יעקב" במבנה עצמו וכן להציב שישה מבנים יבילים (מנ"דים) בחצר עבורו, הרי ש"כרגע אין כיתות" ואין לילדות הלומדות במבנה מטעם "תבונת יעקב" פתרון חלופי במבנה. מועצת העיר החליטה אמנם לתקצב את המבנים הניידים אולם היועץ המשפטי לעירייה הגיש חוות דעת לפיה אין העירייה יכולה לדון בנדון והקצאה כאור חייבת להיות על פי נהלי ההקצאה הרגילים. בסופו של דיון, החלטתי לדחות את המשך בירור התיק לזמן קצר על מנת לאפשר לבעלי הדין להגיע לפתרון מוסכם ומעשי. אלא שפתרון כזה לא הושג, חרף מאמצים שנעשו גם בישיבה נוספת במעמד הצדדים שהתקיימה לפני ביום 21.7.2010 ובכלל זה נכונות של משרד החינוך לאשר ההקצאה ורכישת המנ"דים, כאשר בסופו של יום כל צד עומד על מלוא טענותיו.

7.
טרם נביא את הטענות השונות ונפרט את מסקנותינו בהן, יש להבהיר את מצב הדברים העובדתי נכון לעת הזו: ראשית, מבנה בית הספר ממ"ד רמות א' הוא מבנה רחב ידיים שנכללו בו בעבר 18 חדרי כיתות וכיום יש בו 24 חדרי כיתות (נספח ה1 לעתירה). שנית, הן בית הספר "אהבת ישראל" והן בית הספר "תבונת יעקב", סובלים ממצוקת מקום
וצפיפות קשה. לבית ספר "אהבת ישראל" יש מבנה בשכונת תלפיות אולם הצפיפות בו רבה. מבנה בית הספר בו שוכן "אהבת ישראל" מתאים ל – 16 כיתות, אולם כיום יש בו כבר תלמידים במספר המתאים ל – 22 כיתות, והיקף הביקוש הצפוי לעתיד לבוא אף גדול מזה. קיימת החלטה של העירייה להעביר אפוא כבר בשנת הלימודים הקרובה את כיתות הבנים של "אהבת ישראל" ("אהבת ישראל בנים") למבנה בית הספר ממ"ד רמות א'. מדובר לפיכך בהעברה צפויה של 11 כיתות לערך.
שלישית, בשל מצוקת מקום קשה בית הספר "תבונת יעקב" מאכלס מזה מספר שנים חלק מן הכיתות שבמבנה ממ"ד רמות א'. בשנת הלימודים האחרונה שנסתיימה זה עתה דובר כאמור בשמונה כיתות. הכוונה הברורה והסיכום של העירייה כאמור בתכתובות לעיל ובטיעון לפניי, היתה כי "תבונת יעקב" יכול להישאר במבנה בהיקף כולל של עשר כיתות: ארבע מהן בממבנה ושש מהן במבנים ניידים. אלא שעניין זה לא יצא אל הפועל עד לעת הזו: דיון בוועדת ההקצאות בבקשת ההקצאה לא נתקיים; המבנים הניידים טרם נרכשו וטרם הוצבו במקום. קיימת חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לעירייה לפיה העירייה אינה יכולה לתקצב ישירות רכישה זו בלא דיון בועדת ההקצאות על פי הנהלים. אפשרות נוספת שהועלתה בדיון, לפיה המבנים הניידים ירכשו מתקציב משרד החינוך, ותוך שמשרד החינוך יסכים גם להקצאת הכיתות שבמבנה עצמו, לא יצאה נכון לעת הזו אל הפועל. הצדדים גם הסכימו כי הצבת מבנים ניידים טעונה היתר של רשויות התכנון והבניה וזה טרם נתבקש וטרם נתקבל. משמעות הדבר היא אפוא כי מן הבחינה המעשית אין לתלמידות "תבונת יעקב" שאמורות היו ללמוד במבנה, פתרון לשנת הלימודים הקרובה ולא ברור אם ומתי יהיה.

טענות בעלי הדין
8.
את עיקר חיציו מיקד ב"כ העותרים בעצם ההחלטה להעביר למבנה את בית הספר "אהבת ישראל" חלף העברתו במלואו ל"תבונת יעקב". נטען בהקשר זה כי המדובר בהחלטה לא סבירה ובלתי שוויונית. לטענת העותרים, קיימת להם זכות שכנגדה חובה של הרשות המקומית, לדאוג להם לפתרון ראוי למצוקת המקום במוסדות החינוך. חובה זו נגזרת לא רק מהזכות לחינוך ומהזכות לשוויון אלא במיוחד מסעיף 3א (ט) ו – (י) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 המשווה לפי הנטען, את מעמדם של הלומדים בזרם החינוך העצמאי וכן במעיין החינוך התורני, להקצבות להם זכאים הלומדים בחינוך הרשמי. בנוסף, העירייה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי בנדון כפי חובתה אלא הסתמכה לכאורה על נהלי משרד החינוך; אלא שנהלים אלה מחייבים את הרשות לבחון את מצב הדברים בעצמה ורק לאחר מכן להביאם לאישור משרד החינוך, ולא כך נעשה במקרה דנן שעשה שהרשות עצמה החליטה בנדון על העברת "אהבת ישראל" כאילו המדובר בהחלטה של משרד החינוך בעצמו ומבלי שהפעילה שיקול דעת עצמאי.

9.
זאת ועוד, העותרים הדגישו וציינו כי במהלך השנים היו הבטחות ברורות של הנוגעים בדבר כי כאשר בית ספר ממ"ד רמות א' ייסגר, המבנה יועבר ל"תבונת יעקב". הבטחות אלו לא קוימו. מעבר לכך, ההחלטה להעביר את "אהבת ישראל" דווקא למבנה אינה סבירה. בית הספר "אהבת ישראל" הינו בית ספר על-אזורי ומשמעות הדבר היא שרוב רובם אם לא כל תלמידיו כלל לא יבואו משכונת רמות ובה בעת ילדי שכונת רמות, המשתייכים לזרם החינוך העצמאי, יוותרו בלא מקום ראוי ללמוד בו. זאת במיוחד, שעה שלעייריה יש חלופות אחרות במבנים שבעיר ואף בשכונת רמות עצמה יש מבנים נוספים ריקים בהם יכולה היתה לעשות שימוש. מעבר לכך, מדיניות ברורה של משרד החינוך היא כי תלמידים ילמדו בסמוך למקום מגוריהם וההחלטה שנתקבלה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות זו. עוד נטען, כי ההחלטה להעביר את "אהבת ישראל" למבנה התקבלה בהליך לא ראוי ולא שקוף. עמדת התושבים בשכונה לא נשמעה. זאת ועוד, ראש העיר מקורב ליו"ר ועד ההורים של בית הספר "אהבת ישראל" ומכאן שההחלטה היתה החלטה פוליטית ולא החלטה עניינית. מטעם זה נתבקש לבטל את החלטת העירייה בדבר העברת בית הספר "אהבת ישראל" למבנה כמו גם להורות להעביר המבנה ל"תבונת יעקב".

10.
הן העירייה (משיבה 1) והן משרד החינוך (משיב 3) טענו כי יש לדחות את העתירה. לטענתם, העותרים ידעו ידוע היטב כי ההרשאה שניתנה להם לעשות שימוש במבנה היתה לשנה אחת בלבד בסופה יצטרכו לעזוב את המבנה. שנה זו נסתיימה זה עתה. כך עולה בבירור הן מההסכמה למחיקת העתירה בבג"ץ 7790/08 בה נרשם כאמור כי גם אם תהיה הקצאה המבנה יפונה עד 30.7.2010; ובמיוחד מהחלטת ועדת ההקצאות שקבעה במפורש כי ההקצאה היא לשנה אחת בלבד, עד סוף יוני 2010 כאשר בסופה יצטרך "תבונת יעקב" לעזוב את המבנה לטובת "אהבת ישראל". במישור העקרוני-נורמטיבי הדגישו המשיבים כי אין לרשות המקומית חובה בדין לדאוג למבנים עבור מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים – כדוגמת "תבונת יעקב". המדובר בבית ספר מוכר שמקיים את הזכות לחינוך, אך בחירה במסגרת חינוך זו אינה מחייבת את העירייה לספק פתרונות מבניים בנדון. גם חוק יסודות התקציב אינו משנה תמונת מצב זו ואין בו כדי להפוך בתי ספר של החינוך העצמאי כזכאים לאותם התנאים להם זכאים מוסדות חינוך רשמיים. מעבר לכך, הודגש כי העירייה פעלה בנדון על פי הנהלים המחייבים. על פי "נוהל העמדת מבנה שנבנה מתקציבי המדינה לשימוש של מוסד חינוך שאינו רשמי/אינו בבעלות רשות מקומית ע"י רשות מקומית/איזורית" (להלן: נוהל העמדת מבנה), נדרשת הסכמה מראש ובכתב של משרד החינוך להעמדת מבנה כאמור וזו תינתן בשורה של תנאים שהראשון שבהם הוא כי "אין מוסד חינוך רשמי הזקוק למבנה הנדון". אלא שבמקרה דנן יש מוסד שכזה – הוא בית הספר "אהבת ישראל" הסובל ממצוקת מקום קשה: לפני כעשור למדו בו כ – 340 תלמידים וכעת רשומים אליו לשנת הלימודים הקרובה 340 בנים ו – 260 בנות. לפיכך הוחלט כבר לפני שלוש שנים להפריד את כיתות הבנים מכיתות הבנות וכבר לפני כשנתיים יועד לעניין זה בית הספר בשכונת רמות. ניסיון למצוא לבית הספר "אהבת ישראל" מבנה אחר (במבנה בית הספר "דנמרק") לא צלח בשל אי התאמת "אהבת ישראל" להרכב האוכלוסיה במקום. יחד עם זאת, ציינה העירייה, כי הגם שאין לה חובה לעשות כן, מנסה העירייה לסייע בפתרון מצוקת המקום של התלמידים במוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים והיא פועלת נמרצות לקידום תוכניות בנייה עבור המגזר החרדי. בין היתר, קיימת כבר תכנית להקמת מבנה בן 24 כיתות עבור "תבונת יעקב". הוסיפו המשיבים וטענו, כי לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטות בנוגע להעברת "אהבת ישראל" למבנה שבשכונת רמות והמדובר בהחלטה סבירה ועניינית. מטעם זה נתבקש לדחות העתירה.

11.
יצויין עוד, כי משיבים 4-5 לא התייצבו לדיון עצמו ולא הגישו תגובה לעתירה. עם זאת, נתקבל במעמד הדיון מכתבו של מנהל בית הספר "אהבת ישראל" (מיום 5.7.2010) בו חזר על מצוקת הצפיפות בבית הספר והרשמת היתר של תלמידיו. מנהל בית הספר ציין כי אין כעת במבנה כיתות תקניות במספר מספיק לביקוש שישנו. הלימודים בשנים האחרונות היו "במקלט, במחסן, בספריה שהוכחדה והפכה לכיתה, במעבדה שהפכה לכיתה ונותרנו ללא ספריה, ללא מעבדה, ללא מקלט וללא חדר מחשבים ראוי". עוד צויין כי בנתונים הקיימים קיימת סכנה בטיחותית מאחר ובמקלט אין מקום ל-40% מהתלמידים בזמן אזעקת אמת.



דיון
12.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי על יסוד הנסיבות שהובאו בפני
, יש לקבל את העתירה באופן חלקי, במובן הבא: העירייה תוכל לקיים את החלטתה להעביר את בית הספר "אהבת ישראל" (בנים) למבנה. אולם על ועדת ההקצאות והעירייה להתכנס ולקבל החלטה בבקשה החלופית של "תבונת יעקב" להקצאה לא יאוחר מיום 11.8.2010 ולשם כך מתוך חדרי הכיתות שבמבנה לא יאוישו עשרה חדרי כיתות, ולא יערכו בהם שיפוצים והם יוותרו פנוים כך שיוכלו לשמש את תלמידות "תבונת יעקב" אם יוחלט לאשר ההקצאה.

אנמק את מסקנתי זו:

היעדר חובה להעביר את המבנה ל"תבונת יעקב"

13.
בראש ובראשונה אציין, כי לא מצאתי מקום לקבל את טענת העותרים לפיה היתה מוטלת על העירייה החובה להעביר את המבנה ל"תבונת יעקב". הטעם לכך הוא כי "תבונת יעקב" הינו מוסד חינוך מוכר שאינו מוסד חינוך רשמי. אכן, אין חולק בדבר חשיבותה של הזכות לחינוך והמעמד הנורמטיבי הרם הניתן לה (ראו למשל
בג"ץ 4363/00 ועד פוריה עילית נ' שר החינוך פ"ד נו
(4) 203, 213-215 , והאסמכתאות שם; בג"ץ 1067/08 עמותת "נוער כהלכה" נ' משרד החינוך (לא פורסם, 6.8.2009), פסקאות 12-15 לפסק הדין, והאסמכתאות שם)). אלא שהזכות לחוד והחובה שכנגדה לחוד. בהקשר חובות המדינה – והרשות – כלפי מוסד חינוך רשמי ומוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, קיימים הבדלים הנובעים מן הדין (ראו למשל בג"ץ 8133/05 עיריית ביתר עילית נ' שרת החינוך והתרבות, (לא פורסם, 16.10.2005)). אחד מהם הוא הקביעה לפיה לרשות המקומית אין חובה לספק מבנה לבית ספר של חינוך מוכר שאינו רשמי (ראו עת"מ 1101/08 (ת"א) עמותת למען אחיי נ' ראש עיריית מודיעין מכבים רעות, (17.5.2009)). קביעה זו היא נגזרת של התפיסה הבסיסית לפיה ניתן לממש את הזכות לחינוך על ידי בחירה במוסד לימוד מוכר שאינו רשמי (בין היתר), אולם בבחירה זו אין כדי לחייב את המדינה לשאת בהוצאות לימוד מעין אלו להבדיל מן החינוך הרשמי (ראו בג"ץ 8133/05 הנזכר; בג"ץ 4363/00 הנזכר) עמד על כך השופט מ' חשין בפרשת גני חב"ד (בג”ץ 8437/99


רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד
(3) 69
) (בפסקה 11) בציינו כי "
לא הרי מוסדות-חינוך רשמיים כהרי מוסדות-חינוך "מוכרים" גרידא, לא מבחינת ההכרה בהם ולא מבחינת מימונם (והוא לענייננו בהליך שלפנינו). שמוסדות-חינוך רשמיים המדינה והרשויות המקומיות נושאות בעול החזקתם – בכול-מכל-כול – בעוד אשר מוסדות "מוכרים" גרידא, לא המדינה ולא גופי-ציבור אחרים אמורים על-פי חוק לשאת בהוצאות החזקתם". אכן, "
הזכות לחינוך מגזרי, כשלעצמה, טרם הוכרה בדין כזכות חיובית ומשרד החינוך לא חויב לנקוט צעדים אקטיביים למימושה. משהקימה קהילה מוסד חינוכי עצמאי, עליה עיקר הנטל לדאוג לניהולו ולמימונו" (בג"ץ 1067/08 לעיל, פסקה 14 לפסק דינו של השופט א' לוי).

14.
זאת ועוד: אין בידי לקבל את טענת העותרים לפיה יש לראות בנסיבות המקרה את בית הספר "תבונת יעקב" כמוסד חינוך רשמי, לצורך החובה לספק לו את המבנה, וזאת מכוח הוראות חוק יסודות התקציב. סעיפים 3א(ט) ו(י) לחוק יסודות התקציב קובעים, כי כאשר מדובר בתאגיד מרכז החינוך העצמאי או מרכז החינוך התורני בארץ ישראל, הרי שתאגידים אלו "יתוקצבו בתקציב משרד החינוך והתרבות למטרות חינוך בלבד, לפי אמות מידה שוות לשני התאגידים ועל פי קריטריונים אחידים ושוויוניים כמו לכלל ילדי ישראל" (סעיף 3א(י) לחוק יסודות התקציב). אלא שלא מצאתי מקום לקבל את הטענה לפיה היות ו"תבונת יעקב" משתייך לתאגיד מרכז החינוך העצמאי, הרי שנוכח חובת השוויון כלפיו, יש לנהוג בו כאילו היה מוסד חינוך רשמי בכל מובן שהוא ובכלל זה החובה לספק לו מבנה מטעם הרשות המקומית.

15.
אכן, טענה דומה לזו שנטענה לפני נטענה גם בעת"מ (ת"א) 1187/05 נציגות הבית המשותף נ' עיריית פתח תקווה (11.7.2005)). מהטעמים המפורטים שם, המקובלים אף עלי, נקבע כי הוראות סעיף 3א(ט)-(י) לחוק יסודות התקציב עניינן רק בזכאות לתמיכת המדינה במוסדות ציבור במסגרת חוק תקציב שנתי וכי פרשנות הסעיף, הן על פי לשונו והן על פי תכליתו, מוציאה מגדר תחולתו הקצאות של מבנים על ידי רשויות מקומיות. גם כאשר נקבעה בחוק חובת תקצוב של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים (ראו סעיף 11 ו – 11א לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953), הובהר בחוזר מנכ"ל משרד הפנים כי אין התקנות הנובעות מחוק זה "חלות על הקצאת קרקע ומבנים למוסדות חינוך אלה" (נספח ד' לתשובת משיבים 1-2). אין אפוא בהוראת סעיף 3א(ט) ו – (י) של חוק יסודות התקציב כדי לשנות מן המסקנה לפיה לא היתה מוטלת על העירייה החובה להעמיד את המבנה לרשות "תבונת יעקב" כאילו היה מוסד חינוך רשמי. יש לזכור, כי העתירה דנן הוגשה בעיקרה כנגד הרשות המקומית וכנגד החלטתה ולא כנגד תקצוב משרד החינוך. זאת ועוד, המדובר בשאלת הקצאת מבנה ולא בשאלת תקציב. כמו-כן, חוק יסודות התקציב בסעיפים האמורים לא קבע כי בתי הספר של התאגידים האמורים יחשבו כמוסדות חינוך רשמיים לכל דבר ועניין (ראו עוד, עת"מ (י-ם) 1754/09 המרכז לפלורליזם יהודי התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' מועצת עיריית ירושלים
(15.4.2010) (פסקה 12 לפסק הדין)), אלא כי הקריטריונים התקציביים כלפי התאגידים יהיו אחידים ושוויוניים. לא זו אף זו: כבר נקבע כי הוראה זו שבחוק יסודות התקציב היא "חריג כבד" לעיקרון העל של חובת השוויון, שכן ניתנת בכך עדיפות לתאגידים האמורים על פני מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים אחרים שאינם נהנים מהעדפה זו (ראו
בג"ץ 8437/99
לעיל; כן ראו בג"ץ 2828/02 עמותת אלערפאן נ' שרת החינוך (14.4.2004)). מכאן, שהרחבת פרשנות הסעיף כדי הכרה בחובת העמדת מבנה לתאגידים האמורים במסגרת תקציבי הרשות המקומית תהווה הרחבת אי-השוויון הנובעת ממנו וממילא ראוי להימנע ממנה.

16.
ודוק: לא נעלמה מעיני טענת ב"כ העותרים לפיה הניתוח המשפטי האמור של פרשנות סעיף 3א(ט) ו – (י) לחוק יסודות התקציב, כפי שמצאה ביטויה גם בעניין נציגות הבית המשותף (עת"מ 1187/05 לעיל), שונתה כביכול בבג"ץ 10808/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שרת החינוך והתרבות (11.7.2006) אלא שלא מצאתי מקום לקבל טענה זו. אכן, בבג"ץ 10808/04 הנזכר, נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי בשל לשון החוק ותכליתו, יש לפרש את ההשוואה שקבע המחוקק בחוק יסודות התקציב – של תאגידי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני ל"כלל ילדי ישראל", כשוויון כלפי כלל ילדי ישראל הלומדים במוסדות חינוך רשמיים. אלא שבכך אין לשנות את המסקנה שלעיל, שנקבעה גם בעניין נציגות הבית המשותף (עת"מ 1187/05 לעיל), לפיה סעיף 3א(ט) ו(י) לחוק יסודות התקציב עניינו בזכאות לתמיכת המדינה במוסדות ציבור במסגרת חוק תקציב שנתי וממילא אין להחילו על הקצאת מבנים על ידי הרשות המקומית. כאמור, גם אם את סעיפים 3א(ט) ו – (י) יש לפרש כלשונם חרף היותם הסדר מפלה, כלפי מוסדות חינוך מוכרים אחרים שאינם רשמיים. אין להרחיב פרשנות זו למחוזות רחוקים ולכלול בגדר זאת גם חובות רשות מקומית בתחום המבנים כלפי מוסד מוכר שאינו רשמי, מן התאגידים האמורים, כאילו היה מוסד חינוך רשמי.

17. העותרים טענו עוד, כי במהלך השנים הובטח להם כי המבנה יעבור לרשות "תבונת יעקב" עם סגירת בית הספר ממ"ד רמות א'. אלא שמהחומר שצורף לעתירה לא עולה הבטחה כזו. עיון בתכתובות שצורפו לעתירה מראה אמנם כי במהלך השנים היתה דאגה כנה ואמיתית בעירייה למצוקת המקום של תלמידות "תבונת יעקב" ובמסגרת זו נשקלו חלופות שונות ואף הוחלט על מתן אפשרות זמנית לשימוש למספר כיתות עוד במבנה בית הספר ממ"ד רמות א' כשזה עדיין פעל. אלא שהבטחה ברורה, והתחייבות כי המבנה יועבר ל"תבונת יעקב" עם סגירת בית הספר ממ"ד רמות א' – אין בחומר שלפניי. בעתירה נטענה בנדון טענה כללית לפיה היה מצג לפיו המבנה יועמד לרשות "תבונת יעקב" וזאת "על ידי ראשי ערים בעבר, מנכ"ל המשיבה 1 הנוכחי, יועצים שונים וכיו"ב. במידת הצורך ידאגו המבקשים להבאת תצהירים מתאימים להוכחת מצג זה" (סעיף 72.1 לעתירה). אלא שתצהירים וראיות בנדון לא הובאו והנטל לא הורם. יתר על כן, אפילו היתה מוכחת הבטחה מחייבת כנטען, לא מן הנמנע כי בעת הזו היתה רשאית הרשות לסגת מהבטחה זו, עקב שינוי מהותי שחל בינתיים בנסיבות, שעה שגואה הצפיפות בבית הספר הרשמי "אהבת ישראל" ונוכח חובתה של הרשות בדין כלפי בית ספר זה.

18. הנה כי כן, מסקנת דיוננו עד כה היא כי לא היתה זכות מוקנית ל"תבונת יעקב" – שכנגדה חובה של העירייה – להעביר אליו את המבנה.

ההחלטה להעביר את המבנה ל"אהבת ישראל" היתה כדין
19.
לא מצאתי גם מקום לקבל את טענות העותרים לפיהן העברת המבנה ל"אהבת ישראל" היתה שלא כדין. תחילה יודגש, כי אין חולק בדבר היות "אהבת ישראל" בית ספר רשמי. משמעות הדבר היא כי הרשות המקומית חייבת לקיים כלפיו את חובותיה על פי הדין ובכלל זה עניין המבנה. זאת ועוד, הן העירייה והן משרד החינוך בצוותא חדא שותפים למקסנה כי העברה זו מתבקשת וראויה. ממילא מתבקש על פי נוהל העמדת מבנה, כי המבנה יועמד דווקא לצורך מוסד החינוך הרשמי ולא לטובת מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. זאת ועוד: על ההחלטה העקרונית להעמיד את המבנה לרשות "אהבת ישראל", אם באופן מלא ואם באופן חלקי, ידעו העותרים מזה זמן רב. כך למשל, עוד מפרוטוקול ועדת ההקצאות שמיום 9.8.2009 כמו גם מההתכתבויות שמיום 20.5.2010 שצויינו לעיל. במובן זה, הטענה העקרונית כנגד הקצאת המבנה ל"אהבת ישראל" חלף "תבונת יעקב", נטענת בשיהוי רב. לגופו של עניין, וחרף טענות העותרים בנדון, המדובר בהחלטה סבירה כשלעצמה שאינה מצדיקה את התערבות בית משפט זה. מצוקת המקום בבית הספר "אהבת ישראל" בתלפיות תוארה לעיל. המבנה דהתם מצוי בעומס יתר. "הופקעו" שטחי שירות ושטחים אחרים בבניין לטובת כיתות. הצפיפות רבה. יש אף לפי הנטען, סכנה בטיחותית. זאת ועוד: העירייה בחנה חלופות אחרות ולא מצאה אותן ראויות. העירייה גם השתהתה בהעברת "אהבת ישראל" תוך שהיא בוחנת את מצב הדברים לאורך השנים ועמדת הגורמים המקצועיים הינה בסופו של יום כי העברה זו הינה הפתרון הנכון עבור בית הספר, לו צפוי גידול ברישום ובביקוש בשנים הקרובות. יצויין עוד, כי לטענת העירייה בית הספר הינו על איזורי ולכן מיקומו בשכונת רמות דווקא הינו סביר. זאת ועוד, המדובר בבית ספר חרדי-לאומי שיש לו ביקוש גם במסגרת תלמידי השכונה והוא ישתלב באוכלוסייה הקיימת. לבסוף אציין, כי העותרים לא ביססו את הטענה לפיה המדובר בהחלטה פוליטית גרידא. בטענה כללית לפיה יו"ר ועד ההורים של משיב 4 הינו מקורב לראש העיר, טענה שלא הוכחה בפני
עצמה, אין די. כך בייחוד שעה שההחלטה התקבלה על ידי הגורמים המקצועיים ועל רקע התשתית העובדתית הנזכרת הקשורה במצוקת המקום של "אהבת ישראל", שאינה שנויה במחלוקת. הנה כי כן, מסקנתי היא כי אין עילה להתערב בהחלטה העקרונית להעביר למבנה בשנת הלימודים הקרובה את בית הספר "אהבת ישראל".

ההחלטה שלא להיזקק לטענות החלופיות של "תבונת יעקב" ולבקשת ההקצאה שלה לשנת הלימודים הקרובה

20.
ובכל זאת, כאמור לעיל, סבור אני כי בנסיבות המקרה המיוחדות יש לקבל את העתירה באופן חלקי במובן שתואר לעיל. וכל כך למה? כפי שהוסבר, מבנה בית הספר הוא רחב ידיים וברי מן החומר שהוצג לפני, כי לשנת הלימודים הקרובה אין כוונה ואין צורך לאכלס את כולו בתלמידי "אהבת ישראל". בה בעת, ברורה אף לעירייה מצוקת המקום הקשה של תלמידות "תבונת יעקב", ששמונה כיתות שלהן שהו במבנה באישור העירייה ועל פי החלטתה בשנת הלימודים האחרונה.
ויודגש, כי טוענת אמנם העיריה כי אין לה חובה להקצות מבנה לבית הספר "תבונת יעקב" שהוא בית ספר מוכר שאינו רשמי. אך בה בעת העירייה מוסיפה וטוענת, כי צרכי האוכלוסייה החרדית המתגוררת בשכונת רמות נהירים לה והיא פועלת לשם סיוע על דרך של תכנון והשגת תקציב להקמת בית ספר בן 24 כיתות. לשם המחשת עמדה רבת-פנים זו של העירייה עצמה, אין אלא לצטט מדבריו של מנכ"ל העירייה במכתב שכתב למנכ"ל משרד הפנים ביום 23.9.2008 (נספח ד' לעתירה) בו ציין, לאחר שסקר את מצוקת המקום הקשה של תלמידות "תבונת יעקב", כי "האחריות המוטלת על העירייה כלפי תושביה אינה רק אחריות משפטית אלא גם אחריות ציבורית ומוסרית והיא לא תוכל לראות ולסבול שתלמידות של תושבי ירושלים תשבנה בחורשה וילמדו בחוץ מה גם שהחורף הולך ומתקרב".

21.
מטעם זה, החליטה למעשה העירייה, כאמור לעיל, עוד במהלך השנה האחרונה, כי לצד העברת "אהבת ישראל" למבנה, ישולבו בו כעשר כיתות של "תבונת יעקב": ארבע מהן בחדרי כיתות של בית הספר, ושש מהן במבנים ניידים בחצר. אפשרות זו לא היתה תלושה מן האוויר אלא שלמעשה זו היתה עמדת העירייה לאורך מספר שנים שעה שסברה כי בשל מצוקת המקום של תלמידות "תבונת יעקב", יש לאפשר שילוב כיתות של בית הספר במבנה עצמו עוד שעה שפעל בו בית הספר ממ"ד רמות א' (וראו למשל בהקשר זה את מכתבו של היועץ המשפטי לעירייה מיום 13.9.1999 נספח ג1 לעתירה; ואת תצהיר התשובה של מנכ"ל העירייה מיום 22.7.2000, נספח ג2 לעתירה).

22.
אכן, משעה ש"תבונת יעקב" אינו מוסד חינוך רשמי אלא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, הקצאת חלק ממבנה עירוני או חלק ממנו למוסד מעין זה היא אינה עניין של חובה אלא עניין של שיקול דעת. במסגרת שיקול דעת זה, אין השיקול שעניינו התחשבות גם בצרכים של תושבים הנזקקים לזרמי חינוך אחרים, ובכלל זה של מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, מהווה שיקול זר. ההיפך הוא הנכון: יש נסיבות בהן חובה ליתן לשיקול זה משקל וזאת במסגרת החלטת הרשות בדבר שימושים והקצאות של מבנים ציבוריים שבידה (ראו דברי כב' השופט מ' חשין בבג"ץ 4420/94 ממן נ' עיריית ירושלים
(22.8.1994); ראו עוד והשוו עת"מ 1101/08 לעיל). הקצאה מעין זו צריכה להיעשות על פי כל נהלי ההקצאות של פיהן פועלת העירייה ובכפוף לכל דין (ראו
בג”ץ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, פ"ד נד
(
4) 220
; עת"מ 1187/05 לעיל).

23.
וכאן מגיעים אנו לנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני המובילות למסקנה לפיה נפל פגם בהחלטת העירייה וליתר דיוק, באופן הפעלת שיקול הדעת. ומה הן נסיבות אלה? מן החומר שלפני עולה בבירור כי העירייה יצרה מצג לפיו בשנת הלימודים הקרובה (תשע"א) יהיה פתרון – ולו חלקי וזמני – לתלמידות "תבונת יעקב" במבנה. בעוד שהכוונה להעברת "אהבת ישראל" היתה ידועה עוד קודם לכן, ומצאה ביטוי כבר בהחלטת ועדת ההקצאות מיום 9.8.2009, הרי שההחלטה על העברת "אהבת ישראל" בפועל לא בוצעה עד לשנה זו חרף המצוקה הקשה בו הוא שרוי מזה מספר שנים; מצוקה ההולכת וגוברת. אכן, העירייה מצויה היתה במשא ומתן עם העותרים וגורמים מטעם החינוך העצמאי מתוך כוונה למצוא פתרון מעשי וזמני למצוקת המקום של תלמידות "תבונת יעקב", עד למציאת פתרון קבע, ולו לשנת הלימודים הקרובה. ביטוי מובהק לכך נמצא במכתב מיום 20.5.2010 שנזכר לעיל (נספח ו' לעתירה) בו נרשם במפורש אודות "סיכום החלטות" שכללו אמנם את העברת "אהבת ישראל" לבניין הראשי אך בה סיכום לפיו יוותרו במבנה עצמו ארבע כיתות של "תבונת יעקב" וכן ארבע כיתות נוספות במבנים ניידים בחצר בית הספר. אף ב"כ העירייה אישר כי על סיכום זה חזר ראש מנח"י במכתב נוסף מיום 6.6.2010, כאשר באותו מכתב אחרון נרשם במפורש כי במקביל להעברת "אהבת ישראל" למבנה, "תשארנה תלמידות בית הספר "תבונת יעקב" ללמוד במבנה עד לבינוי מבנה הקבע עבורן בשכונה". אם לא די בכך, בדיון שנערך לפני ביום 8.7.2009, וכאמור, חזר מר חיים רובינשטיין, סגן מנהל מנח"י, על אותה תכנית של העירייה, והפעם ציין כי למעשה המדובר בתכנית להשאיר כ – 10 כיתות של "תבונת יעקב" במבנה: ארבע מהן במבנה עצמו וכן שש נוספות במבנים ניידים. במקביל, תלויה ועומדת בקשת העותרים להקצאת שימוש במבנה לפני ועדת ההקצאות של העירייה; בקשה שטרם נדונה.

24.
אלא שמסיבה לא ברורה, וחרף מצגים אלו, כמו גם מצוקת המקום הקשה של "תבונת יעקב" והצורך שלו במבנה, שאינו שנוי במחלוקת, החליטה למעשה העירייה בתחילת חודש יולי שנה זו על העברת המבנה לטובת "אהבת ישראל" (בנים) תוך זניחה
למעשה את המצגים שעשתה ואי מתן משקל מספיק למצוקה של "תבונת יעקב" וזאת בנימוק לפיו המדובר בבית ספר רשמי ובמבנה הנדרש לו. הכל, תחת המטריה הנורמטיבית לפיה אין לעירייה כל חובה כלפי מוסד חינוך שאינו רשמי ובהתעלם למעשה מתכניתה המוצהרת לשלב במבנה גם כיתות של "תבונת יעקב" – שילוב שהיה אפשרי בשל רוחב המבנה וגודלו כמו גם היעדר הצורך של "אהבת ישראל"(בנים) בכל כיתות המבנה. למעשה, תוך מספר ימים, שינתה העירייה את החלטתה ומדיניותה תוך מעבר ממתווה משולב של העברת חלק מ"אהבת ישראל" במקביל לשיכון מספר כיתות של "תבונת יעקב", למתווה של העברת המבנה ל"אהבת ישראל" תוך טענה כי ל"תבונת יעקב" כלל אין זכות. נשאלת אפוא השאלה: ומה על "תבונת יעקב" ותלמידותיו? ומה על המצגים והסיכומים שהיו? ומה עלה בגורלה של תכנית העירייה לשילוב שני בתי הספר באופן זמני במבנה? ומה על הבקשה התלויה ועומדת בפני
ועדת ההקצאות? ומה על העובדה כי בשנה האחרונה באישור העירייה היו התלמידות מצויות במבנה ואין חולק כי אין להן במבנה חלופה אחרת? וכיצד יספיקו להיערך לשנת הלימודים הקרובה ובאה? על כך לא מצאתי תשובה בחומר שלפני או בטענות המשיבים. בה בעת, שיקולים אלו היו חייבים להישקל בנסיבות המקרה במסגרת מכלול השיקולים של העירייה עת קיבלה את ההחלטה נשוא העניין.

25.
ויודגש: מתכנית העירייה לשנת הלימודים הקרובה כפי שהובאה לעיל, ברי כי אף העירייה עצמה לא סברה כי המבנה בשלמותו, על כל כיתותיו, נדרש עבור "אהבת ישראל"(בנים), שאם לא כן יש להניח כי לא היתה מסכמת ומודיעה בריש גלי על הכוונה להרשות שימוש בארבע כיתות במבנה עצמו ל"תבונת יעקב" כמו גם להציב שש כיתות ניידות בחצר. גם מתגובת משיב מס' 3 ומשיב מס' 4 עולה כי "אהבת ישראל"(בנים) אינו זקוק לכל המבנה. בעת הזו הוא מצוי בחסר של שש כיתות (בסך הכל) ואפילו יועברו כל כיתות הבנים, כפי המתוכנן, לא יאייש בשנה הקרובה את כל מבנה ממ"ד רמות א'. מכאן נובע, שהעירייה עצמה סברה – והציגה מצגים בנדון שאף זכו לדיבר "סיכום החלטות" – ולפיהם ניתן במסגרת הפעלת שיקול דעתה כדין הן לקיים את חובתה כלפי "אהבת ישראל" כמוסד חינוך רשמי המצוי במצוקת מקום קשה; והן ליתן מענה במסגרת שיקול הדעת המסור לה כדין, למצוקת המקום הקשה ואף להיעדר אלטרנטיבה, לתלמידות "תבונת יעקב", וזאת על ידי העמדת חלקים מן המבנה והצבת מבנים ניידים לשימושו בשנה הקרובה
– והכל כפי נהלי ההקצאות המחייבים ובאישור משרד החינוך לפי נוהל העמדת מבנה.

26.
במצב דברים זה, ההסתמכות הבלעדית בתשובות המשיבים 1-3 על כך ש"תבונת יעקב" אינו מסד חינוך רשמי אלא מוסד חינוך מוכר בלבד, אין בה די. בנסיבות אלו, ונוכח תשתית עובדתית זו, בהחלטת העירייה שלא לקדם את הסיכום לפיו לצד העברת "אהבת ישראל" למבנה יוקצו בשנה הקרובה כיתות גם ל"תבונת יעקב", - החלטה שהביאה את העותרים בבהילות לבית משפט זה - נפל פגם המצדיק התערבות בית משפט זה. נוכח הנתונים והנסיבות שהובאו לעיל, המדובר בהחלטה שלא נתנה את המשקל הרלבנטי לנתונים הקשורים במצגים שנעשו על ידי העירייה; למצוקה הקשה בה שרויות תלמידות "תבונת יעקב" חרף היותן מוסד מוכר ובלתי רשמי; לאפשרות שהעירייה עצמה קבעה וסיכמה לקיים במבנה בשנת הלימודים הקרובה הן בית ספר רשמי והן בית ספר מוכר שאינו רשמי (על פי הנהלים הנוגעים בדבר) והכל תוך שבקשת ההקצאה שהגיש "תבונת יעקב" תלויה ועומדת. מדובר בהחלטה שנתקבלה זמן קצר מאוד לפני שנת הלימודים הקרובה.

27.
מכאן, שבעוד שלא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת העירייה כשלעצמה להעביר את כיתות הבנים של בית הספר "אהבת ישראל" למבנה – וממילא לערוך שיפוצים בו בהתאם; הרי שנפל פגם בכך שהעירייה טרם החליטה סופית בבקשת "תבונת יעקב" ובצורך הדחוף שלו בכיתות הפנויות שיוותרו במבנה לאחר העברת "אהבת ישראל", והכל בשים לב לסיכומים שנתקבלו והמצגים שנעשו.

התוצאה
28.
במצב דברים זה, ונוכח דחיפות הזמן ושנת הלימודים הקרבה ובאה, תוכל העירייה לקיים את ההחלטה להעביר את בית הספר "אהבת ישראל"(בנים) בכפוף לאמור להלן. אין בכך כדי לשחרר את העירייה מחובתה לדון בדחיפות ותוך שקילת כל השיקולים הנדרשים בבקשת "תבונת יעקב" להקצאת חדרי כיתות פנויים במבנה, שאין חולק כי יוותרו בו גם לאחר איכלוסו בכיתות "אהבת ישראל" (בנים), או לחלופין (או בנוסף) להצבת מבנים ניידים בחצר בית הספר
– כאשר הברירה והתמהיל בין חדרי המבנה והכיתות הניידות תהא על פי שיקול הדעת המקצועי של העירייה וועדת ההקצאות, בשים לב לצרכים של "תבונת יעקב"
ובשים לב לעמדת משרד החינוך שהובאה לפני לעניין המקור התקציבי וההסכמה להקצאה. ועדת ההקצאות תתכנס בנדון ותתקבל החלטה עד ליום 11.8.2010. מתוך חדרי הכיתות שבמבנה לא יאוישו עשרה חדרי כיתות, ולא יערכו בהם שינויים והם יוותרו פנוים כך שיוכלו לשמש את תלמידות "תבונת יעקב" אם יוחלט לאשר ההקצאה, וזאת בשים לב למצגים שיצרה העירייה וכוונתה המקורית שהובאה לפניי, להקצאה ל"תבונת יעקב". בכפוף לאמור לעיל, צו הביניים שהוצא מבוטל.

29.
בשולי הדברים אציין, כי חרף המחלוקות הקוטביות שהוצגו על ידי העירייה מזה והעותרים מזה, הפער בין הצדדים אינו כה משמעותי ונדמה כי המרחק בין הצדדים, שהביאם לבית משפט זה, מקורו בקשיים בביצוע סיכומי ההחלטות שאליהם הגיעו הצדדים עוד בחודש יוני האחרון, כמו גם בסמיכות הזמנים. ומתוך שהעירייה מודה שבכוונתה וברצונה לסייע לעותרים בפתרון מצוקתם, וגם משרד החינוך שנדרש לעניין כבר בעתירה הקודמת נכון היה לאשר ואף לקדם פתרון זמני, נראה כי יטיבו הצדדים אם ינצלו את הזמן הקצר שנותר עד לתחילת שנת הלימודים על מנת למצוא פתרון מוסכם. פתרון, העומד בכל הדרישות שבדין ובנהלים. פתרון, שיהיה בו מן הדין והמעש, ושיהיו בו שילוב של "אהבת ישראל" כמו גם "תבונת יעקב" – תרתי משמע.

30.
העתירה מתקבלת אפוא בחלקה במובן האמור לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים לאלתר באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, ט"ו באב תש"ע, 26 ביולי 2010, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 40362-06/10 ישעיה הורוביץ, מרדכי אמזלג, יצחק הרשקוביץ ואח' נ' עיריית ירושלים, ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים ואח' (פורסם ב-ֽ 26/07/2010)