פסקי דין על אורי און | פסקי דין על איל און | פסקי דין על ליאורה און | פסקי דין על שושן מנולה | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על בנק לאומי לישראל ואח' |

19058-04/10 א     28/07/2010




א 19058-04/10 אורי און, איל און, ליאורה און נ' שושן מנולה, בנק הפועלים בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 19058-04-10 און ואח'
נ' מנולה ואח'






בפני

כב' השופטת
אילת דגן


תובעים

1
.
אורי און

2
.
איל און

3
.
ליאורה און


נגד


נתבעים

1.שושן מנולה
2.בנק הפועלים בע"מ
3.בנק לאומי לישראל בע"מ
4.בנק מזרחי טפחות בעמ




פסק דין


לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין להעברתה לבית משפט לעניני משפחה בשל היעדר סמכות ענינית.

התובעים הם הזוכים עפ"י הצוואה של המנוחה הגב' בתיה אופנגנדר (להלן "המנוחה") שנפטרה ביום 31/1/96 ולגביה ניתן צו לקיום צוואה בביהמ"ש בתל אביב ביום 6/10/96.
התובעים 1 ו- 2 הם בניה של המנוחה, תובעת 3 הינה רעייתו של תובע 1 ואמו של הנכד הזכאי לפי הצוואה ומשמשת כאפוטרופוס על רכושו לפי הצוואה.


הנתבע הינו בן אחותו של המנוח מר קאופמן טוביאס ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 21/11/08
, והוא יורש שלו ע"פ צו ירושה.

המנוחה והמנוח, בן זוגה לחיים (שלא היו נשואים זה לזו), ניהלו בחייהם חשבונות בנק משותפים.
התובעים טוענים כי על חשבונותהם המשותפים (מפתיחתם ועד מות המנוח), חלה הלכת השיתוף מכוח היותם ידועים בציבור במשך 16 שנים.
חלקם של התובעים כבאים בנעלי המנוחה, עומד אפוא על מחצית (לפחות) מכלל הכספים שנצברו בחשבונות אלו, נכון ליום פטירת המנוח והם זכאים לקבלם.


ביתר פירוט טוענים התובעים ל- 3 חשבונות; חשבון אחד, בבנק הפועלים היה של המנוחה עוד בטרם הכירה את המנוח, ולאחר שהכירו הוא הצטרף לחשבון. חשבון שני, בבנק לאומי פתחו המנוחה והמנוח ביחד נוכח חייהם המשותפים וניהול משק בית משותף. חשבון שלישי, חשבון של המנוח בלבד בבנק מזרחי שהוא פתח לאחר מות המנוחה והעביר לשם כספים מתוך חשבונם המשותף בבנק הפועלים.

לטענת התובעים לאחר מות המנוחה הם היחידים שדאגו למנוח ושימשו לו לחברה. בשלב מסוים ביקש לעבור לבית אבות ולאחר שהבטיח לתובעת 3 שהם לא יקופחו בחלקם בצוואה, הוא העביר מהחשבון בבנק לאומי סך 85,000 ₪ לתשלום דמי כניסה ופיקדון לבית האבות. כך גם כל מחייתו השוטפת עד מותו מומנה מאותו חשבון בבנק לאומי.

ע"פ ברור שערכו עמדו הסכומים בחשבונות המשותפים של המנוחה והמנוח על סך 650,000 ₪ ולטענתם מחציתם מגיע למנוחה וכפועל יוצא להם כזוכים בצוואה. הם הם עותרים בתסיעתם לחייבו להשיב להם כספים בסך 391,501 ₪.

הבסיס המשפטי לתביעתם הוא כי על כל הכספים בחשבונות המשותפים של המנוחה והמנוח חלה הלכת שיתוף הנכסים בהיותם ידועים בציבור. התזה בבסיס תביעתם היא כי תתכנה שתי אפשרויות עובדתיות. אפשרות אחת כי חשבונותיהם המשותפים של המנוחים (בבנק הפועלים ובנק לאומי) כללו סעיף הוותרות בחיים לבן הזוג והאפשרות השניה היא כי לא נכלל סעיף כזה בחשבונות.
לטענתם אם אין סעיף הוותרות כי אז המנוח לא היה זכאי להמשיך ליהנות ממלוא הכספים שבחשבונות והתובעים זכאים למחצית מהסכומים שהיו בחשבונות המשותפים לעיל ביום פטירת המנוחה. אם מאידך יש סעיף הוותרות הרי שהמנוח היה רשאי להמשיך להשתמש בכספים עד מותו אך ביחס לכספים שנשארו עם מותו, הם זכאים למחצית מהסכומים שבחשבונות נכון ליום פטירת המנוח.

התובעים טוענים בתביעתם כי הנתבע
קיבל צו ירושה לגבי המנוח ובאמצעות צו זה רוקן את הכספים המשותפים של המנוחים בבנקים השונים
ואף דאג לקבל לידיו החזר יתרת הפיקדון מבית האבות. בכך שלל הנתבע מהתובעים את מנתם לפי צו קיום הצוואה. לטענתם התברר להם אודות מעשיו רק ב-10/09.

התובעים אף הגישו בקשת ביניים לחייב את הנתבע ואת הבנקים למסור מידע אודות הכספים שהיו באותם חשבונות מיום פטירת המנוחה ועד פטירת המנוח.

הנתבע התנגד לבקשת הביניים ואף הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין ביקש להעביר התביעה לבית המשפט לעניני משפחה. לטענתו, אין לבימ"ש זה סמכות לדון בתובענה וכי הסמכות הענינית מוקנית לביהמ"ש לענייני משפחה כלשונו של סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995, (להלן : "החוק") לפיה
"

עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה

"
ובהתאם לסעיף ההגדרות אשר קובע כי "עניני משפחה" הם בין השאר:

1. (2)
תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;
1.
(6)
תובענה לפי חוקים אלה:


(ה)
חוק הירושה, תשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו;


עוד הוא טוען כי דינה של התביעה להדחות בשל עילת ההתישנות. צו קיום הצוואה ניתן לתובעים ב-6/10/96 והיה לתובעים 7 שנים מאותו יום לדרוש כספים המגיעים להם לטענתם. 7 שנים אלו הסתיימו ב-5/10/03 מבלי שהתובעים עשו דבר והואיל והתביעה הוגשה באפריל 2010 העילה התיישנה זה מכבר.


לטענת ההתישנות משיבים התובעים כי למיטב ידיעתם (עד היום ועד שיגולו פרטי החשבונות שאינם בידיעתם), החשבונות המשותפים כללו סעיף הוותרות בחיים דבר שהקנה למנוח את הזכות להשתמש בכספים כאוות נפשו עד מותו ובמצב דברים זה רק עם מותו (ב-2008) נולדה עילת התביעה ומטעם זה אין התיישנות.

ביחס לסמכות הענינית, טוענים התובעים כי יש לברר את התביעה בבית המשפט השלום (ולא בית משפט לענייני משפחה) וזאת בהתאם לעקרונות והאבחנות שנקבעו בבית המשפט העליון ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס

פ"ד נד(4) 337, שם נקבע כי רק כאשר הסכסוך בתוך המשפחה תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה. בענייננו, טוענים התובעים כי מדובר במקרה קלאסי של מחלוקת כספית אזרחית אשר פרצה בין הצדדים בגין עוולת גזל ו/או תרמית ו/או הונאה ו/או עשיית עושר ולא במשפט אשר אינה קשורה כלל לסכסוך משפחתי כלשהו ואף לא היוותה כל גורם בסכסוך.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.
הואיל וההחלטה מתבססת על המצב המשפטי בהסתמך על הבסיס העובדתי כפי שהוצג ע"י התובעים, ניתן לסלק את התביעה כבר בשלב זה ואין צורך בבירור עובדתי נוסף.
הטיעון של התובעים לפיו יש להבחין בין מצב תאורטי בו היה סעיף הוותרות בחיים לבין מצב בו לא היה סעיף כזה, הוא שובה לב אך מוטעה, לטעמי.
אכן אחת משתיים או שהיה סעיף הוותרות בחיים בחשבונות המשותפים בבנק הפועלים ובנק לאומי. (לא בנק מזרחי שחשבון זה הוא של המנוח בלבד ונפתח אחרי מותה של המנוחה) או שלא היה, אך אין בכך כדי להעלות או להוריד.

אם לא היה סעיף הוותרות בחיים כי אז, ביום מותה של המנוחה ולפי הלכת השיתוף, מחצית הסכומים בחשבונות היו שייכים למנוחה וכפועל יוצא לזוכים ע"פ צוואתה. מכאן שעילת התביעה קמה לתובעים ביום פטירתה או לכל המאוחר ביום 6/10/96
הוא קבלת צו קיום צוואה. מיום זה יש למנות 7 שנים כך שההתיישנות החלה ב-5/10/2003.

ואם מאידך, היה סעיף הוותרות בחיים- סעיף כזה אינו קובע דבר ביחסים בין הטוענים השונים לבעלות בכספי המנוחה.
סעיף כזה, ככל קיים בעניננו,

נועד למנוע מחלוקות בין הבנק לבין הלקוח שנותר בחיים, ובינו לבין צדדים שלישיים אחרים הטוענים לזכויות בכסף שבחשבון. סעיף הוותרות בחיים, אינו קובע את הבעלות בכספים שבחשבון ולא מכריע במחלוקות אפשריות בין בעל החשבון הנותר בחיים לבין צדדים שלישיים אחרים (ראה ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר , פ"ד לב (2) 785, ס' 4 לפסק הדין). במילים אחרות, טענת התובעים לפיה המנוח היה רשאי להשתמש בכסף עד מותו ורק בעת מותו מתגבשת זכות התובעים לקבלת הכספים (מחצית ממה שנשאר) ורק אז מתחיל מרוץ ההתיישנות, איננה נכונה. מרוץ ההתיישנות מתחיל ברגע שקמה לתובעים הזכות לקבל את הכסף של המנוחה וזכות זו נתגבשה, היתה ונותרה, יום מותה של המנוחה (או יום קבלת צו קיום הצוואה) ומשלא הוגשה תביעת התובעים תוך 7 שנים מיום שנולדה עילת התובענה, והתובעים ישנו על
זכויותיהם כ – 14 שנים ודין התביעה להדחות.


התובעים טוענים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף כי סברו כל השנים שיש סעיף הוותרות בחיים ולכן, אם טעו בהנחתם העובדתית, יש להאריך את תקופת ההתיישנות ולקבוע כי עומדת להם ההקלה שבחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 ביחס להתיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק.

טענה זו יש לדחות הואיל וסעיף 8 מאפשר הארכת התקופה רק מקום ש"

נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן

". זה לא המצב בעניננו. בעניננו יכלו התובעים לברר בנקל את המצב העובדתי בזמן אמת בהיותם זוכים בצוואת המנוחה

לפי צו מבית משפט, ולכלכל צעדיהם. בכל מקרה, כבר קבעתי כי בין אם יש ובין אם אין סעיף הותרות בחיים, עילת התביעה נולדה בשנת 1996 כך שאין שום נפקות לידיעתם/אי ידיעתם
ביחס לפרט לא רלבנטי זה.

אציין, למעלה מן הצורך,
כי אילו הייתי סבורה שאין לדחות את התביעה מחמת התיישנות, הייתי קובעת כי יש להעביר את התובענה לבית המשפט לעניני משפחה.
המנוחים היו בני זוג ידועים בציבור.
סעיף 1 (2) לחוק בית משפט לענייני משפחה התשנ"א – 1995, מגדיר את סמכותו של בית משפט לענייני משפחה: "
תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא
..." ובהמשך ס"ק (א) מגדיר את הידועה בציבור כ"בן משפחה", אשר, כאמור, בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בתביעה.
זאת ועוד, ככל שהתובעים טוענים כי כיורשי המנוחה הם זכאים לבוא בנעליה ולתבוע הכרה בזכויותיה מכוח הלכת השיתוף הרי שמכוח הפסיקה (ע"א 5774/91 יהלום נ' מס שבח מקרקעין, פ"ד מח(3) 372, ע"א 177/87 וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מד(4) 607 ואח'
), בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך להכריע בעניינים הנוגעים לזכותו של יורש להכנס לנעלי המנוח/ה, לטעון לתחולת הלכת השיתוף ולתבוע מכוחה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה . בשל השלב המוקדם בו נדחתה התובענה התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד של הנתבע בסך
3,000 ₪ + מע"מ בלבד.



ניתן היום,
י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 19058-04/10 אורי און, איל און, ליאורה און נ' שושן מנולה, בנק הפועלים בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 28/07/2010)