פסקי דין על אופיצי בע"מ | פסקי דין על עיריית תל אביב-יפו | פסקי דין על ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ואח' |

12461-07/10 עתמ     29/07/2010




עתמ 12461-07/10 אופיצי בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ואח'





בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 12461-07-10 אופיצי בע"מ
נ' עיריית תל אביב-יפו
ואח'

בפני

כב' השופטת רות רונן
עותרים

אופיצי בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד בנקל
, בר וסמו
נגד
משיבים

1.עיריית תל אביב-יפו

2.ראש עיריית תל אביב רון חולדאי
3.הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב
4. מהנדס עיריית תל אביב יפו מר חזי ברקוביץ
משיבים 1-4 ע"י ב"כ עוה"ד חורש
, יולס
, כץ וביטון

5.הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
ע"י ב"כ עוה"ד רביד ואלברשטם
5.חברת בניין הבימה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד טישמן, מדווייר ופריצקי
6.דניה סיבוס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליפסטר וברנט
החלטה
המבקשת בבקשה עותרת כי בית המשפט יוציא צו ביניים, בו הוא יורה על הפסקת עבודות במבנה התיאטרון "הבימה" (להלן: "המבנה"), עד לתום עריכתה של בדיקה כוללת על ידי ועדת הנדסית בלתי תלויה. לטענת המבקשת, מדובר בבקשה דחופה, שכן מדובר במבנה העלול להתמוטט בכול רגע. עוד נטען כי המשך ביצוע העבודות – ישחית כספי ציבור לריק.

המבקשת שימשה קבלנית משנה של המשיבה 7 (להלן: "דניה סיבוס") בפרויקט שיפוץ המבנה (אם כי קיימים חילוקי דיעות בין הצדדים ביחס להיקף פעילותה במסגרת השיפוץ).

טענות המבקשת
המבקשת טענה כי היא פנתה למומחה מר ויינבך, לצורך עריכת חשבון של הסכומים המגיעים לה בגין העבודות שהיא בצעה. זאת משום שהיא התבקשה, לטענתה, לבנות שטחים בשיעור נרחב יותר ממה שהתחייבה מלכתחילה. המומחה מר ויינבך מסר למבקשת חוות דעת, על פיה קיימים במבנה ליקויים רבים. המומחה קבע ,כך נטען, כי המבנה במצבו הנוכחי הוא מסוכן.

לאחר שהמבקשת העבירה את דו"ח המומחה מר ויינבך למשיבים, העביר מהנדס הפרויקט, מר אכברט, את התייחסותו לדו"ח, ודחה – לטענת המבקשת - את כל ממצאיו של ויינבך. לאחר שהתקבלה עמדתו של מר אכברט, מינה המשיב 3 (להלן: "מהנדס העיר") ועדה פנימית מטעמו (להלן: "ועדת הבדיקה"). הוועדה כללה שני מהנדסים מומחים, מר צבי המלי ומר הרמל. לגישת המבקשת, היה לוועדה מנדט מוגבל – בחינת השגותיו הספציפיות של מר ויינבך ביחס ל-30 ליקויים אותם הוא מצא, בלבד. אולם, על פי הטענה, השגותיו הללו של מר ויינבך היו דוגמאות בלבד, ולא רשימה ממצה של כל הליקויים במבנה.

ועדת הבדיקה הגישה חוות דעת, שעסקה רק באותם 30 ליקויים שהיא התבקשה לעסוק בהם. הוועדה אף קבעה כי אין להוציא מסקנה כלשהי מחוות הדעת שלה לגבי יציבות הבניין בכללותו, ולגבי אישור השימוש בו. הוועדה קבעה כי יש לבצע תיקונים ביחס ל-20 ליקויים שנקבעו על ידי מר ויינבך, וכן לבצע בדיקות מקיפות. עולה מכאן – כך נטען – כי היה ממש בחוות הדעת של מר ויינבך, וממצאי ועדת הבדיקה סותרים את טענותיו של המהנדס אכברט ביחס לחוות הדעת.

המבקשת טענה כי היא פעלה לקיום דיון בוועדת הפנים של הכנסת, ששבחה את מהלכיה והורתה על הקמת ועדת בדיקה מקצועית בלתי תלויה.

המבקשת בקשה לקבל חוות דעת נוספת, מהמנדס מר סטריקובסקי. בחוות דעת זו נקבע כי המבנה הוא מבנה מסוכן, וכי יש להפסיק את העבודות לאלתר. נקבע בחוות הדעת כי יש לבצע מייד תימוך יציב של אלמנט השלד, שיש סכנה לקריסתו, וכן כי יש לערוך בדיקה תכנונית מקיפה של כל פרטי התכנון, כולל בדיקת נתוני הקרקע, אלמנטי הבנין הישן והתאמתם להמשך שימוש. עוד נקבע כי יש לבצע תכנון דינאמי של המבנה על כל חלקיו – הן במצב של שימוש רגיל, והם כנגד כוחות רוח ורעידת אדמה.

המבקשת טענה כי חברי כנסת דרשו לעצור את הבנייה, וכן כי מר ישראל דוד, יו"ר איגוד המהנדסים, חיווה דעתו כי יש למנות מהנדס ניטראלי ובעל מוניטין וידע בתחום התכנון ההנדסי, לבחינת כשלי המבנה.

המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשתה לצו ביניים. לגישתה, סיכויי העתירה גבוהים. היא טוענת כי לכול אחד מהמשיבים יש סמכות חוקית להורות על עצירת הבנייה. בפועל, המשיבים פועלים בריפיון ידיים, ולא מפעילים את סמכותם המנהלית, אף שלפי חוו"ד סטריקובסקי לא ניתן להמשיך בביצוע הפרויקט. המשיבים אף מפרים את חובתם להפעיל את סמכותם, ולמנות מהנדס שיבדוק את המבנה בכללותו, תוך הקפאת הבנייה עד לקבלת ממצאיו.

לגישת המבקשת, החלטת המשיבים להסתפק בממצאי ועדת הבדיקה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני מן המדרגה הראשונה. זאת, משום שההחלטה נעשתה ללא תשתית עובדתית עניינית והוגנת. המשיבים דחו את השגותיו של מר ויינבך בפזיזות, תוך הטלת דופי במניעיו וכישוריו.

זאת ועוד, על פי חוות הדעת של ועדת הבדיקה, אין לגזור מממצאיה כל מסקנה ביחס ליציבות המבנה בכללותו ואישור השימוש בו. עולה מחוות הדעת של הוועדה, כי יש לערוך "מקצה שיפורים" כדי להכשיר את המבנה, וכן לערוך בדיקות מקיפות.

המבקשת טענה כי המשיבים מצויים בניגוד עניינים, משום שהמשיבה 6 (להלן: "חברת הבימה"), שהיא המזמינה של העבודות, היא חברה המוחזקת ברובה על ידי העירייה.

לגישת המבקשת, מחייב מאזן הנוחות להיעתר לבקשתה, ולשמור על המצב הקיים. זאת משום שישנן שתי חוות דעת מהן עולה כי מדובר במבנה מסוכן, כאשר מחוות הדעת של מר סטריקובסקי עולה כי יש להפסיק זמנית את ביצוע העבודות, עד למסקנות ועדת הבדיקה. האינטרס הציבורי תומך בהיעתרות לבקשה, משום שקיים חשש לפגיעה פיזית בציבור.

טענות המשיבים
המשיבים 1-4 (להלן: "העירייה"), השיבו לבקשה. הם טענו כי לאחר שנמסרה לה חוות דעתו של מר ויינבך, מינתה העירייה את ועדת הבדיקה, שכללה את בכירי מהנדסי הקונסטרוקציה בישראל. מדובר במומחים בלתי תלויים שלא עבדו עם העירייה, לפחות משנת 2000. תוצאות בדיקתם היו כי המבנה אינו מסוכן, כי אין נקודות כשל שיש בהן כדי לפגוע בצורה כלשהי ביציבותו, ואין טעם המחייב הפסקת העבודות. מהנדס העיר החליט כי העבודות יימשכו, תוך ביצוע תיקונים ובדיקות נקודתיים עליהם המליצה ועדת הבדיקה. המלצות הוועדה יבוצעו במלואן, ועד להשלמת התיקונים והבדיקות, הבניין לא יאוכלס.

העירייה טענה כי מר ויינבך לא הגיש חוות דעת נוספת מטעם המבקשת, והוא אף אמר למשיבים כי אין מקום להפסיק את העבודות, וסמך ידיו על ממצאי ועדת הבדיקה. מר ויינבך התייחס ל-30 נושאים אופייניים, ולא סבר כאמור, כי יש צורך לעצור את העבודות.

העירייה טענה כי ועדת הבדיקה ערכה בדיקה מקיפה, היא פגשה את מר ויינבך, וניתנה לו הזדמנות להעלות כל טענה. ממצאיה של הוועדה היו כי יש נושאים בהם יש לבצע תיקונים, אך אין מדובר בליקויים שיש בהם כדי לפגוע בצורה כלשהי ביציבות הבנין כמבנה מסוכן, ואין חשש בביצוע פעולות התיקון האמורות. כאמור, מהנדס העיר החליט כי העבודות יימשכו תוך ביצוע תיקונים נקודתיים בהתאם להמלצות הוועדה שהוחלט לקבלן במלואן, ותוך השלמת הבדיקות שצוינו בדו"ח ועדת הבדיקה.

העירייה טענה כי המשיבה 4 (להלן: "הוועדה המקומית") סמכה ידיה על ממצאי הבדיקה, וכך גם המשיבה 5 (להלן: "הוועדה המחוזית").

באשר לחוות הדעת של מר סטריקובסקי, נטען כי היא אינה מבוססת. כך, מר סטריקובסקי לא ציין בחוות דעתו כל כשל, מעבר ל-30 הליקויים שציין מר ויינבך. בפני
מר סטריקובסקי לא היתה תשתית עובדתית מלאה, והוא הניח הנחות שגויות (כגון שלא נערך סקר קרקע). מר סטריקובסקי העלה טענות בעלמא, ולא התמודד עם ממצאי ועדת הבדיקה.

העירייה טענה כי סיכויי העתירה הם קלושים, וכי החלטת המשיבים היא סבירה ומידתית. הסמכות המקצועית העליונה בעניינים דנן היא של מהנדס העיר, והוא הפעיל אותה, לאחר קבלת מכתב ויינבך, באופן שקול וזהיר. לא היתה לו חובה לפי חוק מבנים מסוכנים למנות מומחה חיצוני, וועדת הבדיקה שמונתה היא בלתי תלויה. לא נכון כי בוצעה בנייה בניגוד לתקן, וככול שיש בנייה כזו, אין לעצור את ביצוע העבודות, אלא די בביצוע התיקונים הנדרשים.

העירייה חולקת על הטענה כי הבדיקה של ועדת הבדיקה היתה "מינורית", ועל הטענה כי הוועדה קבלה רק מנדט מצומצם. לטענתה, הנושאים שצוינו בדו"ח ויינבך היו נושאים מאפיינים, ואלה היו הנושאים מרכזיים. מר ויינבך לא הצביע על כשלים כלליים, ולו היו לו טענות נוספות, הוא היה מעלה אותן בזמן אמת, בין היתר כאשר הוזמן לתת הבהרות בפני
הוועדה.

החלטתו של מהנדס העיר להעדיף את חוות הדעת של ועדת הבדיקה על פני זו של מר סטריקובסקי היא החלטה סבירה, וזהו המקרה בו בית המשפט יימנע מלהתערב בשיקול הדעת של הרשות, בנושא בו היא מפעילה את סמכותה המקצועית.

העירייה התייחסה לטענת ניגוד העניינים של העירייה, ולטענה כי המהנדס מר המלי – שהיה אחד מחברי הוועדה – נגוע בניגוד עניינים, וביקשה לדחות טענות אלה.

עוד טענה העירייה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב – רק לאחר שהמבקשת סולקה מאתר הבנייה. היא טענה כי יש לדחות את הבקשה לצו ביניים משום שהסעד הזמני חופף לסעד העיקרי המבוקש, ומשום שמאזן הנוחות מורה כי יש לדחות את הבקשה. כך, על פי הטענה, לאחר שהמבקשת סולקה מהאתר, לה עצמה לא ייגרם כל נזק אם העבודות יימשכו. באשר לנזק הנטען לציבור, הרי לו היתה המבקשת דואגת לשלומו של הציבור, היא לא היתה מתנגדת לתיקון הליקויים, כאשר שמירת המצב הקיים רק תנציח את הליקויים. מנגד, למשיבים ייגרם נזק אדיר אם העבודות יופסקו, הן נזק כספי והן נזק תדמיתי.

הוועדה המחוזית השיבה לבקשה. היא טענה כי האחריות לקיום הוראות חוק התכנון והבנייה מוטלת על הוועדה המקומית. מהנדס העיר סבר כי אין מקום להפסיק את עבודות השיפוץ. לאחר שהמהנדס פעל ובחן את התלונה ומינה ועדת חיצונית, הוועדה המחוזית לא ראתה לנכון להפעיל סמכותה. עוד נטען כי הבנין לא יאוכלס, אלא לאחר גמר כל בדיקות הקונסטרוקציה הנדרשות.

חברת הבימה השיבה אף היא לבקשה. לטענתה, מניעיה של המבקשת אינם טובת הציבור, אלא הפעלת לחץ, כדי לזכות בכספים שהיא טוענת כי מגיעים לה, לאחר שניתנה הוראה לסלק אותה מהאתר, עוד לפני הגשת דו"ח ויינבך. עוד נטען כי על פי ממצאי ועדת הבדיקה, המבנה אינו מסוכן, ויש לבצע מספר תיקונים (שלא ניתן יהיה לבצעם אם הבקשה תתקבל והבנייה תוקפא). אין סכנה להתמוטטות המבנה, ולא נכון שהוא אינו עמיד בפני
רעידות אדמה. ביצוע התיקונים אינו מחייב הפסקת ביצוע של הפרויקט.

חברת הבימה טענה כי אין מקום למינוי גורם נוסף לבדיקה נוספת. על כל פנים, כל עוד מבוצעות עבודות, המבנה אינו מאוכלס, כך שהוא אינו מהווה סכנה לציבור. השלמת עבודות הגמר במבנה צפויה להסתיים עוד מספר חודשים, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לאכלסו. לגישת חברת הבימה, גם אם יש צורך למנות מומחה נוסף, הדבר אינו מצדיק עצירה מוחלטת של העבודות בפרויקט.

חברת הבימה טענה כי ועדת הבדיקה בצעה בדיקה מחמירה. המלצותיה ניתנו לאחר בירור יסודי ומעמיק של הטענות. פורט אופן הביצוע של כל האלמנטים הקונסטרוקטיביים שבוצעו על ידי הוועדה. הוועדה התייחסה לעמודי הבטון שהמומחים עליהם מסתמכת המבקשת לא בדקו אותם. הוועדה מצאה כי הם עמידים, אך בכל זאת היא המליצה לחזק אותם.

לגבי מרבית הליקויים בדו"ח ויינבך, נקבע בדו"ח ועדת הבדיקה כי אין מדובר בליקויים, ולא נדרשים תיקונים. ביחס לעמידות הבנין ברעידות אדמה, נקבע כי העיקרון הבסיסי לפיו תוכנן הבניין בנושא זה הוא עיקרון מקובל. גם לגבי יציבות היציע באולם רובינא, נקבע כי התכנון העקרוני של היציע - מקובל על הוועדה. היא מצאה לכול היותר כי יש לבצע מספר בדיקות משלימות.

גם לגישתה של חברת הבימה, כמו לגישת העירייה, המלצות הוועדה לגבי בדיקות ותיקונים מיושמות באופן מדוקדק. הרשויות השונות מצאו את דו"ח הוועדה כדוח מהימן, ולא נמצא יסוד לטענות כי העבודות מבוצעות בניגוד להיתר הבנייה.

באשר לדו"ח סטריקובסקי, נטען כי המומחה לא בצע חישובים הנדסיים או בדיקה קונסטרוקטיבית, אלא הוא הסתפק בבדיקת תוכניות הקונסטרוקציה של המבנה. אין בדו"ח זה כל חידוש לעומת דו"ח ויינבך, ואין בו פירוט של כל דוגמא מעבר לאלה שצוינו.

חברת הבימה טענה אף היא כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים ומניעים זרים. הועלתה שאלה ביחס לזכות העמידה של המבקשת להעלות את טענותיה. נטען כי לא נפל כל פגם בהפעלת שיקול הדעת של משיבים 1-5, וכי החלטתם היא החלטה מקצועית, שאין להתערב בה.

באשר למאזן הנוחות, טענה חברת הבימה כי דחיית הבקשה לא תגרום נזק למבקשת. המבקשת אינה מייצגת את האינטרס של הציבור הרחב. המבנה אינו מסוכן ואין חשש, ודאי שלא מיידי, ליציבותו. האינטרס הכללי של הציבור – על ביטחונו מבקשת המבקשת להגן, הוא תיקון הליקויים. המבנה אינו מאוכלס כל עוד מבוצעות עבודות. מנגד – הנזק שייגרם אם יוחלט על עצירת העבודות – הוא עצום.

דניה סיבוס טענה בתגובתה כי האחריות לשיפוץ היא על חברת הבימה. על מתכנן השלד מוטלת אחריות בלעדית לתכננו לפי הוראות כל דין. דניה סיבוס ממלאת את ההנחיות הללו. היא ממשיכה כעת לבצע את עבודות הגמר על פי ההנחיות שניתנו על ידי מתכנן השלד, מר אכברט, ועל פי חוות דעתה של ועדת הבדיקה. דניה סיבוס תבצע את התיקונים בפיקוח מהנדס השלד. כתנאי לאכלוס יש לתקן את כל הליקויים בתכנון הקונסטרוקטיבי של הפרויקט ככול שישנם, כדי להבטיח כי הבנין עומד בכול התקנים והסטנדרטים, תוך נקיטה ב"גישת בית שמאי".

תשובת המבקשת לתגובות המשיבים
לאחר הגשת תגובות המשיבים, השיבה המבקשת לתגובות אלה. היא טענה כי לא נערכה בדיקה מקיפה ויסודית של קונסטרוקציית השלד. לטענתה, המבנה במתכונת הנוכחית שלו הוא מבנה מסוכן, שאינו עומד בתקנים הישראלים המחייבים. לגישתה, על פי חוות דעתו של מר ויינבך, שממצאיה לא נסתרו, ולאור מסקנות ועדת הבדיקה, קיימת דחיפות רבה לערוך בדיקה מקיפה של כל הליקויים, ויש לעצור את העבודות לאלתר, שכן כבר בשלב זה יש חשש לכשלים קונסטרוקטיביים שיביאו להתמוטטות אלמנטים ראשיים, ובעקבותיהם קריסה של חלקי המבנה.

המבקשת כפרה בטענות לפיה היא פועלת ממניעים לא כשרים. היא טענה כי חוות הדעת של המומחה מר המלי שהוגשה בתמיכה לתשובת העירייה "משדרגת" את הדו"ח של ועדת הבדיקה, ויוצקת בו תכנים שלא היו בו מעולם.

המבקשת חזרה וטענה כי לוועדת הבדיקה ניתן מנדט מצומצם, וכי היא קבעה כי חוות הדעת שלה עוסקת רק ב-30 הליקויים שצוינו בדו"ח ויינבך, ו"אין להוציא ממנה מסקנה כלשהי לגבי יציבות הבניין בכללותו ואישור השימוש בו", כפי שצוין בדו"ח. חוות הדעת המאוחרת של מר המלי היא כאמור "מקצה שיפורים" לדו"ח ועדת הבדיקה. עוד נטען כי אף מר המלי מודה בחוות דעתו כי המבנה לא עומד בתקנים המתאימים.

לטענת המבקשת, ועדת הבדיקה קבעה כי יש נושאים בהם היא זקוקה למידע נוסף, והממצאים ייקבעו רק אחרי שתקבל אותו. נדרש מידע נוסף בין היתר ביחס לסעיפי הקורות, וביחס לסעיפים העוסקים בעמודים המחזקים את אולם רובינא. המבקשת כופרת בטענת המשיבים כי בוצע סקר קרקע.

לטענתה של המבקשת, המשיבים לא התכוונו להתייחס באופן מעמיק לממצאי דו"ח ויינבך. תוצאות הליך הבדיקה הכפוי היו כתובות מראש על הקיר. המשיבים מיהרו לאמץ את עמדתו של מר אכברט במלואה.
בנוסף טענה המבקשת כי לא נכון שהוועדה המקומית סמכה ידיה על דו"ח הוועדה הפנימית. באשר לוועדה המחוזית, נטען כי שימשה כחותמת גומי.

המבקשת טענה כי מר ויינבך מעולם לא אישר את מסקנות ועדת הבדיקה, ולא מצא אותן מניחות את הדעת, אלא הוא סבור כי היה בהן כדי לטשטש ולטאטא תחת השטיח את הסכנה הטמונה בקונסטרוקציה הלקויה של המבנה.

נטען כי אין זהות בין הסעדים בבקשה לבין הסעד הסופי, וכי אין ממש בטענת השיהוי.
באשר למאזן הנוחות, על פי הטענה, כפות המאזניים הן לכיוון מתן צו הביניים, משום שמדובר בנזק תדמיתי גרידא להבימה - מול סכנה של שלום הציבור וחיי אדם.

דיון
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות על נספחיהם, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.
כפי שעולה מבבקשה ומהתגובות, ישנם מספר נושאים שאינם שנויים במחלקות. כך, אין למעשה מחלוקת כי דו"ח ויינבך הצביע על מספר כשלים, שלפחות ביחס לחלקם מסכימים גם המשיבים כי מדובר בכשלים שהיה מקום לתקנם.

אין גם חולק כי לאחר דו"ח ויינבך ובעקבותיו, מונתה על ידי מהנדס העיר ועדת הבדיקה, שהיו חברים בה שני מומחים. לגישת המבקשת, ועדת הבדיקה לא ועדה "בלתי תלויה", אך לצורך השלב הזה של הדיון אין מקום לקבוע כך. מדובר בוועדה בה חברים שני מהנדסי קונסטרוקציה, שאין מקום לקבוע כי היו להם מניעים לבד מבחינת נושא יציבות הבנין והכשלים בו. אין גם חולק כי הוועדה הציגה מסקנותיה, שכאמור כללו המלצות על ביצוע תיקונים ובדיקות.

יש להעיר כי העובדה שהוועדה לא שללה מכול וכול את דוח ויינבך, ואישרה חלק מהמסקנות שצוינו בו, מחזקת את המסקנה כי הוועדה לא היתה ועדה "מטעם", וכי אין לקבל את טענות המבקשת לפיה מסקנות הוועדה הותוו מראש, עוד בטרם היא התחילה לפעול.

בין הצדדים קיימות מספר מחלוקות באשר לאופי עבודת הוועדה. ישנה מחלוקת לגבי המנדט שהיא קבלה – האם המנדט שלה היה רק לבחון את 30 הכשלים ה"מדגמיים" עליהם הצביע ויינבך בחוות דעתו, והאם היא בדקה רק את הכשלים הללו – או שמא, כגישת העירייה, היא ערכה בדיקה מקיפה של המבנה.

בהקשר זה יש לציין מחד גיסא, כי עולה מדו"ח הוועדה כי היא אכן ראתה את המנדט שלה ככולל התייחסות ל-30 הכשלים שצוינו בדו"ח ויינבך. הוועדה ציינה ברישא של הדו"ח כי היא מונתה על ידי מהנדס העיר כדי לשמש ועדת בדיקה ולהוציא מסקנות "לגבי אותם 30 נושאים שהערלה המהנדס יששכר ויינבך". מבחינה זו הדעת נוטה לקבל את טענות המבקשת בהקשר זה.

יחד עם זאת, הוועדה אף ציינה בדו"ח כי היא "למדה באופן כללי את המבנה המתוכנן של שיפוץ השלד, והתמקדה באותם 30 נושאים...". כן ציינה הוועדה כי כאשר היא "באה לבחון נושא מסוים, לא הסתפקה בבחינת הנושא עצמו אלא גם התייחסה לנקודות הנוספות הנובעות מאותו ענין כפי שמצאה לנכון". מדברים אלה עולה אם כן לכאורה כי הבדיקה של הוועדה היתה רחבה יותר, ולא התייחסה רק ל-30 הליקויים בדו"ח ויינבך. כך או אחרת, וכפי שיובהר להלן, אינני סבורה כי יש צורך להכריע בנושא זה בשלב זה של הדיון.

שאלה אחרת השנויה במחלוקת בין הצדדים, מתייחסת לעמדתו של מר ויינבך ביחס לדו"ח הוועדה – האם הוא היה שבע רצון ממנו – כגישת המשיבים, או שהוא היה סבור כי מדובר ב"טשטוש וטאטוא" כגישת המבקשת. אף אחד מהצדדים לא הגיש תצהיר מטעמו של מר ויינבך, ולכן כל מה שנאמר מפיו מהווה עדות שמועה וספקולציה.

בין כך ובין כך, אין חולק כי ועדת הבדיקה המליצה, לאחר בחינת הטענות שעלו בדו"ח ויינבך, גם על ביצוע בדיקות נוספות. אין גם מחלוקת כי בטרם יאוכלס המבנה (וזה עתיד לקרות רק עוד מספר חודשים לכול הפחות – כך לשיטת חברת הבימה), יהיה מקום לערוך בדיקות מקיפות נוספות, כדי לוודא ברמה הגבוהה ביותר האפשרית כי המבנה הוא בטיחותי, וכי לא נשקפת כל סכנה לציבור ממנו, לא בכלל, ולא בעת רעידת אדמה.

יוער בהקשר זה כי הוועדה סיימה את הדו"ח שלה בהערה לפיה "חוות דעת זאת עוסקת אך ורק באותם 30 נושאים שהתבקשה לעסוק, ואין לראות להוציא ממנה מסקנה כלשהי לגבי יציבות הבניין בכללותו ואישור השימוש בו".

לאור ההסתתיגות הזו, אין ספק כי בטרם איכלוס המבנה יהיה מקום לכך שתינתן חוות דעת של מומחה הולם, שיקבע באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים, כי המבנה הוא בטיחותי, יציב, עמיד בפני
רעידות אדמה, וכי אין כל חשש מהפעלתו ומפתיחתו לציבור הרחב. כפי שעולה מחוות דעתה של הוועדה – היא לא קבעה קביעה כזו בשלב זה.

לאחר שנבחנו העובדות העיקריות, אני סבורה לאורן אין מקום להיעתר לבקשה. הבקשה מתייחסת לשני נושאים – לעריכת בדיקות מקיפות, ולהקפאת העבודות. באשר לעריכת בדיקות מקיפות, הרי כפי שציינתי לעיל, בהחלט יתכן שיהיה מקום לבצע בדיקות נוספות בטרם יאוכלס המבנה. יוער כי גם מדו"ח ועדת הבדיקה שמינה מהנדס העיר עולה כי ביחס לחלק מהנושאים היא לא חיוותה עדיין את דעתה, והיא הורתה על ביצוע בדיקות נוספות. יש לציין בהקשר זה כי כל המשיבים ציינו בתשובותיהם כי בכוונתם למלא אחר כל ההמלצות של ועדת הבדיקה כלשונן, קרי בין היתר לקיים לפחות את הבדיקות המקיפות שהוועדה המליצה על קיומן.

אולם, העובדה כי לא כל הבדיקות הדרושות בוצעו עדיין (ואינני מחווה דעה בהקשר זה ביחס להיקף הבדיקות שועדת הבדיקה ביצעה), והעובדה כי יש לבצע בדיקות נוספות – בהיקף כזה או אחר, על ידי גורם כזה או אחר, איננה מצדיקה כשלעצמה את המסקנה אותה מבקשת המבקשת כי בית המשפט יסיק – כי יש להקפיא את העבודות ולעצור אותן.

כאמור, הנושא השני אליו מתייחסת הבקשה הוא הנושא של הקפאת העבודות. בהקשר זה, טענתה של המבקשת היא כי המבנה הוא מסוכן, והיא מסתמכת ביחס לכך על חוות דעתו של מר ויינבך, ועל חוות דעתו של מר סטריקובסקי.

בפני
בית המשפט ישנן אם כן בשלב זה 3 חוות דעת – זו של מר ויינבך, זו של ועדת הבדיקה, וזו של מר סטריקובסקי. באשר למר ויינבך, כאמור, עמדתו ביחס לדו"ח ועדת הבדיקה אינה ברורה. על כל פנים, משהוועדה – שבשלב זה אין מקום לכאורה להטיל ספק במהימנותה ובכנות שיקוליה, בחנה את הדו"ח בקפידה, עברה על הליקויים שצוינו בו, וקבלה את חלקם, אין מקום להתייחס לדו"ח המקורי של מר ויינבך לצורך ההחלטה בבקשה הנוכחית.

באשר לדו"ח של המהנדס סטריקובסקי, אני סבורה כי אין מקום לחוות דעה בשלב זה של הדיון ביחס לתוקפו, ולתוקפן של המסקנות שנקבעו בו. יחד עם זאת, ככול שהמסקנות מהדו"ח אינן עולות בקנה אחד עם המסקנות של דו"ח ועדת הבדיקה, אין מקום בשלב זה של הדיון להעדיף את מסקנותיו של מר סטריקובסקי על פני אלה של שני המומחים בוועדת הבדיקה. אין גם מקום לקבוע – ולו גם לכאורה, כפי שהמבקשת מבקשת כי בית המשפט יקבע, כי היה על הגורמים הרלוונטיים מטעם המשיבים, להעדיף את ממצאי דו"ח סטריקובסקי על פני אלה של ועדת הבדיקה.

אני סבורה כי ועדת הבדיקה לא היתה סבורה כי יש מקום – לאור מסקנות חוות הדעת שלה - לעצור את הבנייה. עולה מדו"ח הוועדה כי היא לא היתה סבורה שיש מניעה כלשהי לבצע את התיקונים שהיא המליצה לבצעם. לכן, לא ניתן לקבוע בשלב זה של הדיון כי קיים סיכוי טוב שהמבקשת תצליח להוכיח שיש להעדיף את מסקנות דו"ח סטריקובסקי ביחס להמשך ביצוע העבודות וביצוע תיקונים, על פני מסקנות ועדת הבדיקה. אין מקום לקבוע כי יש סיכוי טוב שתתקבל הטענה כי אין מקום לבצע כל תיקון בטרם תבוצע בדיקה נוספת של המבנה.

לאחר שנבחנו טענות הצדדים והסיכוי שהעתירה תתקבל, יש לבחון כידוע גם את נושא מאזן הנוחות. בהקשר זה נוטה הכף לטעמי באופן בולט לכיוון דחיית הבקשה. כך, לגישתה של המבקשת, קיימים במבנה עד היום ליקויים רבים. המבקשת סבורה, כאמור, כי יש לקיים בדיקה מעמיקה של גורם בלתי תלוי ביחס למכלול הליקויים. ואולם, גם לגישת המבקשת, לאחר בדיקה כזו, ולאור מסקנותיה, יהיה מקום לבצע תיקונים נוספים במבנה. יחד עם זאת - אם הבקשה תתקבל והבנייה תוקפא, לא ניתן יהיה לבצע את התיקונים.

זאת ועוד, אין חולק כי היום קיימים מספר ליקויים במבנה. גם המשיבים אינם כופרים בכך. המשיבים כולם טענו כי הם מעוניינים לתקן ליקויים אלה (קרי את הליקויים שצוינו בדו"ח ועדת הבדיקה). אין כל סיבה, והמבקשת לא הבהירה מדוע יש למנוע מהמשיבים את האפשרות לבצע לפחות את התיקונים הללו, שביצועם ודאי יתרום לבטיחות הציבור יותר מאשר הותרת המצב על כנו, כפי שהמבקשת עותרת. אם אכן המבנה במצבו הנוכחי מהווה סכנה, יש הכרח כי יבוצעו בו לפחות התיקונים עליהם המליצה ועדת הבדיקה, ואף אם אין מדובר במכלול התיקונים שיש לבצע, מובן כי מוטב לבצע חלק מהתיקונים מאשר לא לבצע כל תיקון שהוא ולהותיר את המבנה במצבו הנוכחי, שהוא לגישת המבקשת מצב שכרוכה בו סכנת קריסה מיידית.

אכן, יתכן שבהמשך הדרך יהיה מקום לבצע תיקונים נוספים. המבקשת טוענת כי אם יהיה צורך לבצע את התיקונים הנוספים במועד מאוחר יותר, ללא שביצוע העבודות במבנה יוקפא, הדבר יגרום להשחתת כספי הציבור. בהקשר זה יש לציין ראשית, כי עבודות השלד במבנה – אליהן מתייחסים עיקר הליקויים הנטענים, ממילא הסתיימו זה מכבר. בנוסף, אם יסתבר כי יש לבצע תיקונים קונסטרוקטיבייים, שהם הכרחיים לצורך ביטחון המבקרים במבנה, יהיה מקום לבצע אותם, תהיה העלות אשר תהיה. על כל פנים, האינטרס של השחתת כספי ציבור אינו אינטרס שהמבקשת אמונה עליו.

מעבר לכול האמור לעיל, וזה העיקר – החשש העיקרי עליו מצביעה המבקשת הוא חשש לשלום הציבור. ואולם – ועל כך אין מחלוקת, הציבור הרחב לא יבקר במבנה עד שביצוע העבודות לא יסתיים. הצו המבוקש בשלב זה אינו צו למניעת איכלוס המבנה – שאיננו עדיין על הפרק. האיכלוס צפוי להתבצע – לגישת חברת הבימה בתשובתה, רק עוד מספר חודשים.

כל עוד המבנה אינו מאוכלס, הציבור הרחב אינו מבקר בו. לכן הוא אינו נחשף לסכנה של התמוטטותו או לסכנות האחרות עליהן מצביעה המבקשת. לכן בשלב זה אין מניעה להמשיך בעבודות הבנייה – בין אלה שכרוכות בתיקונים עליהן המליצה ועדת הבדיקה, ובין העבודות האחרות, ולא הוכח כי יהיה בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את ביטחונו.

המבקשת טענה כי לה עצמה אין כל אינטרס "אישי" בבקשה. ואכן – לא נטען כי המבקשת עצמה תינזק אם הבנייה תימשך, מעבר לנזק הכללי הצפוי לציבור הרחב. מעבר לשאלת מעמדה של המבקשת להביא את עניינו של הציבור הרחב בפני
בית המשפט, יש לקחת בחשבון עניין זה בשאלת מאזן הנזקים. כך, לעומת המבקשת שלא צפוי לה נזק אם הבנייה תימשך, הרי למשיבים תגרום עצירת הבנייה לנזקים משמעותיים, שפורטו בתשובותיהם.

לכן אין מקום לקבל את הבקשה למתן סעד זמני. גם בהנחה שהמבקשת צודקת, וטרם התבצעה בדיקה מקיפה של המבנה מבחינת היציבות והבטיחות שלו, וגם בהנחה שיש מקום לערוך בדיקה נוספת כזו על ידי מומחה בלתי תלוי נוסף (ועניינים אלה יתבררו על פי הצורך במסגרת ההליך לגופו) – אין כל הצדקה לעצור כיום את הבנייה. עצירת הבנייה היום תנציח את הליקויים הקיימים. לא ניתן יהיה לתקן את אותם ליקויים עליהם הצביעה ועדת הבדיקה, ושביחס אליהם אין מחלוקת שיש לתקנם. כל עוד המבנה לא אוכלס, ואינו פתוח לציבור הרחב – לא נשקפת ממנו סכנה לציבור הרחב.

הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאותיהם של המשיבים 1-4 ושל המשיבה 6 בסכום של 20,000 ₪ + מע"מ כל אחד, ובהוצאות המשיבה 5 והמשיבה 7 בסכום של 7,000 ₪ + מע"מ כל אחת.

ניתנה היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.
רות רונן
, שופטת









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 12461-07/10 אופיצי בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ואח' (פורסם ב-ֽ 29/07/2010)