פסקי דין על רו"ח אהרון זייצב | פסקי דין על המגן חברה לביטוח | פסקי דין על ראובן פלגי-הקר

36534/03 א     15/03/2004




א 36534/03 רו"ח אהרון זייצב, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ראובן פלגי-הקר




1
בתי המשפט
א 036534/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 178671/03
15/03/2004
תאריך:
כב' השופטת דודקביץ אסתר

בפני
:

1. רו"ח אהרון זייצב

2. המגן חברה לביטוח בע"מ

בעניין:
המבקשים
(הנתבעים)
ע. שניצקי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
ראובן פלגי-הקר
המשיב
(התובע)
א. זוהר

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

רקע עובדתי
לפני בקשה למחיקה או לחלופין - לדחייה על הסף של תביעה שהגיש המשיב כנגד הנתבעים, הם המבקשים בבקשה זו.

המשיב הגיש תביעתו לפיצויים בעילה חוזית או לחלופין נזיקית, בשל נזק שנגרם לו, לשיטתו, כתוצאה מרשלנותו המקצועית של המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש"), אשר שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כרואה החשבון של המשיב ושל רעייתו.

סיפור הפרשה תחילתו בתאונת דרכים, שארעה למשיב ביום 16.9.99, תאונה אשר הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה והקימה למשיב עילה לפיצויים על נזקיו, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התביעה לפי חוק הפיצויים נסתיימה ביום 22.7.02 בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, המבטיח, כנגד תשלום הסך של 677,880 ₪, סילוק מוחלט וסופי של תביעות המשיב, וזאת מעבר לתשלומים שקיבל המשיב כתשלומים תכופים (20,000 ₪), "ולתגמולי המל"ל" (ראה נספח ו' לכתב התביעה).

למעלה מן הצורך יצוין, כי המשיב היה מיוצג בתביעתו עפ"י חוק הפיצויים ע"י אותו בא כוח, אשר הגיש את התביעה נשוא החלטתי זו.

כשנה לאחר שנסתיים התיק בפשרה, כאמור לעיל, הגיש המשיב התביעה שלפני, אשר בבסיסה הטענה, כי המבקש ברשלנותו לא דיווח למל"ל על הכנסות המבקש לאשורן, דבר אשר נתגלה לו לאחר קרות התאונה, ובכך מנע ממנו לקבל תגמולים חודשיים מהמל"ל, בשיעור התואם את הכנסותיו ערב התאונה.

בבקשתם לסילוק התביעה על הסף, העלו המבקשים מספר טענות:
א. העדר עילה מחמת היבלעות תביעת התובע.
ב. העדר עילה מחמת פיצוי מלא.
ג. העדר עילה מחמת ייחוד העילה.
ד. העדר עילה מחמת איסור על כפל פיצוי.

העדר עילה מחמת ייחוד עילה
סעיף 8 לחוק הפיצויים קובע את עקרון ייחוד העילה בזו הלשון:-

"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון".

עקרון ייחוד העילה מקים איפוא מחסום מהותי בפני
הנפגע לתבוע על פי פקודת הנזיקין מעוולים נוספים שגרמו לנזקו, ושולל את זכות התביעה מעיקרה, אלא במידה והפגיעה בו היתה במתכוון (ראה ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ (5) 573, 587-588).

זאת בהתאם לרציונל, העומד מאחורי חקיקת חוק הפיצויים, והוא:-
"... ליצור מנגנון, אשר לא יהא חשוף לקשיים הכרוכים בשיטת האשם. הוא ביקש ליצור מנגנון מהיר ויעיל לבירורן של תביעות אלה. הוא ביקש לייעל ולפשט את הדיון בהן על ידי ייתור הדיון בשאלת האחריות".
(שם, בעמ' 587).

טוענים המבקשים, כי תביעתו של המשיב מעלה עילות לפיצוי בגין נזקים, שמקורם בתאונת דרכים, אשר יוחדו לתביעה על פי חוק הפיצויים. משכך, התביעה שהגיש המשיב מכוח חוק הפיצויים, אשר נסתיימה בהסדר פשרה, שללה מעיקרה את זכות התביעה בנזיקין.

בתגובה לטענותיהם, מבחין המשיב בין תביעה נזיקית בגין נזקי גוף, הנשללת, משקמה עילה לפי חוק הפיצויים, לבין תביעה בגין נזקים אחרים, כגון נזקי רכוש, אשר איננה נשללת. ההבחנה, לשיטתו, מתבצעת בהתאם לכללי הסיבתיות, המבקשים כי הנזק יפול בגדר הסיכון הכרוך בשימוש ברכב מנועי.

המשיב בא לשייך עילתו לסוג העילות שאינן נשללות:
טוען המשיב, כי במקרה דנן מחדלי המבקש ארעו קודם לתאונה; כי הנזק איננו נופל בגדר הסיכון הכרוך בשימוש ברכב מנועי; כי מחדלי המבקש גרמו לנזק, שהתבטא בקבלת תגמולי מל"ל נמוכים מאלו שהיה זכאי להם; כי מחדלי המבקש אינם מהווים חלק משרשרת האירועים שאירעו מאז קרות התאונה וכי ארעו במקום אחר ובזירה אחרת.

ממשיך המשיב ומציין את מטרת המחוקק, הבאה להיטיב עם הניזוק, על ידי כך שחסימתו מפני הגשת תביעת רשלנות נגד מזיק, אינה מביאה לכדי שלילת פיצויים, אלא לכדי העברת החבות בגין אותם נזקים אל כתפי מבטח הרכב.

מן המקובץ מסיק המשיב, כי "חסימת המשיב מפני הגשת תביעתו נגד המבקש מהווה שלילה, הלכה למעשה, של זכותו לפיצוי בגין חלק ניכר מהנזקים שנגרמו לו - יהא מקורם אשר יהא".
מסקנתו זו של המשיב, שגויה היא לדעתי, כפי שיובהר להלן.

לעניין זה יפים דבריו של המחבר א. ריבלין בספרו "תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה שלישית, תש"ס), בעמ' 417:

"עילת התביעה במסגרת חוק הפיצויים קמה לנפגע בגין אותו 'מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה'. השאלה אם בגדר המאורע הזה יבואו גם פרטי נזק שהוסבו לנפגע בעקבות התאונה ואחריה, תמצא לה פתרון על פי כללי הסיבתיות המוחלים על החוק. מקום בו נזק מסוים קשור, מהבחינה הסיבתית (משפטית) לשימוש ברכב, תקום לנפגע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, גם בגינו, ותישלל ממנו הזכות לתבוע על פי דין הנזיקין הכללי. ההכרעה בשאלת קיום הקשר הסיבתי וניתוקו, חיונית אפוא, לקביעת גדריה של העילה הקיימת על פי חוק הפיצויים".
אשר למרחב ההתפרשות של עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים, נקבע בפרשת חוסיין הנ"ל, כי לנוכח לשון הסעיף ולנוכח התכלית שאותה נועד עיקרון ייחוד העילה להגשים, יש לפרשו כקובע "שלילה מוחלטת של עילה בנזיקין מהנפגע, ביחס לכל נזק אשר לגביו קמה לו עילת תביעה על פי החוק..." (וראה: ע"א 8535/01 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.10.03, טרם פורסם).

ומן הכלל אל הפרט:-

הנזק אותו תובע המשיב, קרי, הזכות לקבלת תגמולים מהמל"ל - בכלל, ובשיעור התואם את גובה השתכרותו ערב התאונה - בפרט, הינו, אם נקרא לילד בשמו, פיצוי בגין הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד ובהנחה, כי אכן נקבעה למשיב נכות צמיתה במל"ל בשיעור 30% (שהרי, משום מה, בחר המשיב שלא להציג כל מסמך בענין זה).

מבט בוחן על הסוגיה יעלה, כי נזקו של המשיב, היינו, הפסד ההשתכרות עצמו, לא נגרם כתוצאה מרשלנותו הנטענת של המבקש, אלא נגרם עקב חוסר מסוגלותו של התובע לשוב לעבודתו, וזאת כתוצאה מתאונת הדרכים.

רשלנותו הנטענת של המבקש לא גרמה לנזק, אם כן, כי אם אך מנעה מהמשיב, לכאורה, קבלת פיצוי מלא, לגישתו, מהמל"ל, בגין הפגיעה ביכולת השתכרותו, ברם זו לא מנעה ממנו כלל ועיקר את האפשרות לפיצוי מלא בגין ראש נזק זה.

ובמה דברים אמורים?
הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי ראש הנזק של הפסד השתכרות ניתן להוכחה גם על ידי ראיות חיצוניות לנתוני המל"ל ערב התאונה. כך למשל במקרים בהם הנפגע דיווח דיווח כוזב לשלטונות המס על הכנסותיו (וראה: ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז(4) 2400, 2404; ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489, 495-500).

ההלכה, הנובעת מעקרון השבת המצב לקדמותו, מובאת בספרו הנ"ל של א. ריבלין, בעמ' 780:

"... עקרון השבת המצב לקדמותו, מדגיש בית המשפט העליון, באותו עניין, מחייב אותנו להתחקות אחר הכנסתו האמיתית של הנפגע, קודם לתאונה. הדיווח שהגיש לשלטונות מס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי יכולים לשמש ראיה להכנסתו האמיתית ... אך עדיין פתוחה בפני
התובע הדרך להוכיח שהכנסתו האמיתית היתה גבוהה יותר. 'הדרך פתוחה בפני
בעל ההצהרה להביא ראיה הסותרת את תוכנה'. יש לפסוק לנפגע את נזק הממון שנגרם לו למעשה - מדגיש בית המשפט - ונזק זה הוא הנזק כשהוא מחושב על פי הכנסתו האמיתית אפילו הצהיר בזמן מן הזמנים על הכנסה אחרת נמוכה יותר...".

ברור, אם כן, כי היה למשיב את יומו בבית המשפט וכי זכותו של המשיב לפיצוי בגין נזקיו לא נשללה הלכה למעשה, ויכול היה המשיב להוכיח הכנסותיו ערב התאונה בהליך שניהל לפי חוק הפיצויים, ולתבוע במסגרתו את הפיצוי.
כמו כן, גם לו עמדה למשיב עילה בנזיקין כנגד המבקש, הרי שתביעתו היתה נדחית לאור העובדה שלא תבע הפסד השתכרותו המלא במסגרת ההליך לפי חוק הפיצויים. זאת, לאור אחד העקרונות היסודיים בדיני הנזיקין - הוא עקרון חובת הקטנת הנזק.

ודוק - המשיב לא טרח לציין בכתב תביעתו, האם פוצה על נזקיו במסגרת תביעתו על פי חוק הפיצויים על בסיס הכנסותיו האמיתיות והמלאות ערב התאונה, וכיוון שב"כ המלומד של המשיב דכאן ייצג את המשיב בתביעה עפ"י חוק הפיצויים וכיוון שההלכה הפסוקה בענין צוף נ' אושפיז ואחרים על בוריה נהירה בוודאי לב"כ המשיב, ניתן לצאת מנקודת הנחה, כי המשיב פוצה על מלוא נזקיו, ולרבות הפגיעה בכושר השתכרותו, וזאת מעבר לתשלומי המל"ל, תוך איזון בין בסיס ההשתכרות ערב התאונה לבין בסיס ההכנסות על פיו חושבו תגמולי המל"ל.

במאמר מוסגר יצוין, כי שלילת זכותו של המשיב לקבלת תגמולים מהמל"ל נשללה רק לכאורה, שכן לא ברור אל נכון מדוע את הנעשה אין להשיב. המשיב ציין בכתב תביעתו במפורש, כי משהתבררו לו תוצאות מחדליו של המבקש, פנה למל"ל וביקש לשנות את בסיס החישוב לתשלום הפיצוי, בהתאם להכנסותיו הנכונות ערב התאונה. לטענתו, בקשתו זו נדחתה ואולם סיבת הדחייה נותרה עלומה, שכן בניגוד לכל יתר התכתובות הרלוונטיות לתביעתו, דווקא את מכתב הדחייה מטעם המל"ל, לא טרח המשיב לצרף לתביעתו.

לסיכום נקודה זו, הרי שבהתבסס על עקרונות של פיזור, יעילות וצדק חלוקתי, כיוון עקרון ייחוד העילה לקדם את זכותו של המשיב לפיצוי בגין מכלול נזקיו, בהליך יעיל וקצר ובנסיבות המקרה הנדון חוש הצדק איננו מתקומם, אם תמוגר תביעתו של המשיב על הסף לאור האמור לעיל (וזאת בניגוד למקרה הנדון בפרשת ליפשיץ הנ"ל).

עילה חוזית והגבלת סכום הפיצוי לגובה הפיצויים שנקבעו בחוק הפיצויים
טוען המשיב, כי גם לו יקבע בית המשפט כי זכות תביעתו בנזיקין נשללה מכוח עקרון ייחוד העילה, הרי שעומדת לו זכותו לתביעה על פי עילה חוזית (וראה: ת.א. (חי') 1270/93 אדיב נ' חווג'יראת, דינים מחוזי (כרך לב (7), 942).

המבקשים מביאים בתגובתם שתי תוצאות משפטיות מנוגדות שנראו בפסיקה: האחת - שוללת מכוח עקרון ייחוד העילה אף את העילה החוזית (ת"א (ת"א) 5213/90 עזבון מלמד ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"מ תשנה (4) 322), והשניה - מאפשרת קיומה של העילה חוזית, תוך הגבלת סכום הפיצוי לגובה הפיצוי שנקבע בחוק הפיצויים (ת"א (ב"ש) 243/78 דין נ' רצון, פ"מ תשמג (2) 72 וראה גם: ע"א 3035/01 אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים הנדסה טכנולוגית 1991 בע"מ, דינים עליון, כךר סד, 399). מבלי להכריע בגישה הנכונה לדיוננו, פוסעים המבקשים בדרך בית שמאי וטוענים, כי בכל מקרה, גם לו היתה בפי המשיב עילה חוזית, מוגבלת היא לגובה הפיצוי המגיע לפי חוק הפיצויים. לשיטתם, הפיצוי אותו קיבל המשיב במסגרת ההליך לפי חוק הפיצויים, הינו הפיצוי המלא, לו הוא זכאי ואותו אף קיבל.

המשיב, לעומתם, ניסה לייחס ההבדל בתוצאה המשפטית לאבחנה, האם שתי העילות מופנות כלפי אותו בעל דין (כמו במקרה הנדון בענין רצון), ואז העילה החוזית אינה אלא מוגבלת לגובה הפיצוי המגיע לפי חוק הפיצויים. לעומת זאת, מקום בו העילה החוזית מופנית כלפי בעל דין חיצוני לתביעה על פי חוק הפיצויים (כמו במקרה הנדון בענין מלמד), חל עקרון ייחוד העילה, והפיצוי כולו יתבע לפי חוק הפיצויים, ויוגבל להגבלות בחוק.

בחינה מדוקדקת של שני פסקי הדין מביאה למסקנה, כי הלכת מלמד באה לפתח את הלכת רצון ולא לסותרה:- בעוד במקרה הראשון ניתן לקרוא אל תוך ההסכם בין הצדדים תנאי משתמע, לפיו - סכום הפיצוי יוגבל לסכום, שהיה משתלב בתביעה לפי חוק הפיצויים, הרי שבמקרה השני ניתן להרחיב את התוצאה הרצויה גם למקרה בו לא קיים הסכם בין הצדדים (א. ריבלין, בעמ' 419-421).

אם כן, משמיצה המשיב עילתו לפי חוק הפיצויים, נשללו ממנו יתר העילות בגין אותו הנזק, לרבות העילה החוזית. ודוק - עילת התביעה נגד המבקש נולדה לפני שעילת התביעה על פי חוק הפיצויים כבר מוצתה, ונושא הכנסותיו של המשיב עובר לתאונה נדון, נבחן ושימש בסיס לפיצוי שנקבע בהליך עפ"י חוק הפיצויים, כמו גם ניכוי תשלומי המל"ל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכם הפשרה שנחתם בתביעה עפ"י חוק הפיצויים, ודוק - זה נחתם לאחר שפנו שני הצדדים למל"ל לצורך עדכון גובה ההכנסה החייבת, ולאחר שהמחלוקת נשוא התביעה דנן היתה נהירה לצדדים והיוותה נושא להתכתבות ביניהם, כעולה מנספחים ג'-ו' לכתב התביעה. משכך, נוצר הרושם, כביכול, כאילו אכן מנסה המשיב "לאכול את העוגה ולהותירה שלמה", ובידוע - הדבר איננו אפשרי, להוותנו.

בהפעלת עקרון ייחוד העילה במקרה דנן יש איפוא כדי להגשים, הלכה למעשה, את התכליות ואת המטרות שנועד חוק הפיצויים לשרת.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להידחות על הסף וכך אני מורה.

בנסיבות אלה, לא ראיתי צורך לדון בשאר טענות המבקשים.

המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪ + מע"מ.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום כ"ב באדר, תשס"ד (15 במרץ 2004) בהעדר הצדדים

דודקביץ אסתר
, שופטת
קלדנית: תמי מ.








א בית משפט שלום 36534/03 רו"ח אהרון זייצב, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ראובן פלגי-הקר (פורסם ב-ֽ 15/03/2004)