פסקי דין על אילן ביטון

640-05/10 מת     09/08/2010




מת 640-05/10 מדינת ישראל נ' אילן ביטון




לך



22


בית משפט השלום בעכו

מ"ת 640-05-10 מדינת ישראל
נ' ביטון



09 אוגוסט 2010






בפני
כב' השופטת רונית בש

המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב
אילן ביטון


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד גב' ליאת מנדל גור

המשיב – הובא
הסניגור – נוכח, עו"ד וולף


פרוטוקול


1.
מונחת בפני
י בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, וכן שני תסקירי מעצר שהוגשו בתיק זה בעניינו של המשיב, המבקש לשחררו ממעצר, זאת לאחר שביום 06.05.10 הורה כב' השופט הבכיר, ר.ש. צמח בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת.פ. 10-05-623 (להלן: "התיק העיקרי).

2.
ביום 2.5.10 הוגש נגד המשיב בבית משפט זה כתב אישום בתיק העיקרי, המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; עבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין וכן עבירה של הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 246(ב) לחוק העונשין.

3.
בכתב האישום נטען, כדלקמן:

בסוף שנת 2008, מועד מדויק אינו ידוע למשיבה, לווה פהד שאהין (להלן: "המתלונן") מהמשיב
סכום של 10,000 ₪ והתחייב להחזיר סכום זה בריבית חודשית של 10% בכל חודש, באופן שהמתלונן שילם למבקש בכל חודש 1,000 ₪ וזאת עשה במהלך כ- 18 חודשים (להלן: "ההלוואה").

המתלונן החזיר למבקש עבור ההלוואה סכום של 25,000 ₪ וכשלושה חודשים טרם הגשת כתב האישום הפסיק המתלונן לשלם למבקש.

ביום 9.4.10, סמוך לשעה 17:00, הגיע המשיב
ביחד עם אדם אחר שאינו ידוע למאשימה (להלן: "האדם האחר") אל חנות טוטו-לוטו בתרשיחא (להלן: "החנות"), בה עבד המתלונן באותה עת. האדם האחר נותר מחוץ לחנות והמשיב
נכנס אל החנות, פנה אל המתלונן ושאל אותו מדוע הפסיק לשלם כסף, ומשהשיב לו המתלונן כי אין לו יותר כסף וכי החזיר כבר את סכום ההלוואה, צעק המשיב
על המתלונן, הוציא את ידיו בפתאומיות מתוך כיסיו ותלש שרשרת עם צלב (להלן: "השרשרת") אשר הייתה על צוואר המתלונן, גרם נזק לסוגר השרשרת, זרק את השרשרת על הרצפה בחנות ועזב את החנות יחד עם האדם האחר אשר חיכה לו בחוץ. באותן נסיבות, בעת שצעק המשיב
על המתלונן, איים המשיב
על המתלונן באומרו לו: "אני אשלח אנשים לבית שלך, לפגוע בך, בהורים שלך וברכוש שלכם".

ביום 11.4.10, סמוך לשעה 16:00, הגיע המשיב ביחד עם 4 אנשים אחרים, ובעת שהמתינו השלושה מחוץ לחנות, נכנס המשיב
ביחד עם אדם אחר והשניים החתימו את המשיב על הסכם ובו נרשם, כי המתלונן נותר חייב לנאשם סכום של 20,000 ₪ וכי חוב זה יוחזר למשיב על ידי המתלונן, באופן שבו ביום ה- 20 בכל חודש ישלם המתלונן למשיב סכום של 2,000 ₪, וזאת במהלך 10 החודשים הקרובים וכי כל איחור בתשלום יהווה כפל התשלום (להלן: "ההסכם"). במעמד זה אמר המשיב
למתלונן כי עדיף לו לשלם מבלי לערב את המשטרה, לקח את ההסכם עמו ולא השאיר העתק ממנו למתלונן, יצא מהחנות ועזב את המקום ביחד עם ארבעת האנשים האחרים איתם הוא הגיע.

בהמשך היום וכעבור מספר שעות, הגיע שוב המשיב אל החנות וביקש מהמתלונן לצאת אליו, ואמר למתלונן בהיותם מחוץ לחנות: "אני יודע שהגשת תלונה במשטרה נגדי ואני מבקש שתבטל את התלונה, ובתמורה לכך אוריד לך מההסכם סכום של 6,000 ₪".


ביום 13.4.10, סמוך לשעה 13:48, הגיע המתלונן לתחנת המשטרה במעונה ובמסגרת עדות שנגבתה ממנו, ביקש לבטל את התלונה שהגיש כנגד המשיב. על בקשה זו לביטול התלונה כנגד המשיב חזר המתלונן בעדות נוספת אותה מסר ביום 27.4.10 סמוך לשעה 15:20 בתחנת המשטרה, תוך שביקש מהחוקר אשר גבה את עדותו, לוודא כי יודע למשיב על ידי המשטרה, כי המתלונן ביקש לבטל את תלונתו נגדו, וכן כי הוא עדיין מבקש לבטל את התלונה נגד המשיב
בשל חששו הרב לחייו ולחיי בני משפחתו מפני המשיב.

4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק העיקרי, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב
עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 6.5.10 הורה כב' השופט הבכיר, ר.ש. צמח על מעצרו של המשיב
עד תום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי,
זאת לאחר שקבע כי קיימות בתיק החקירה "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב , קיימת עילת מעצר, וכן כי לא ניתן לשחרר את המשיב
לחלופת מעצר נוכח אופי ומהות העבירות המיוחסות למשיב, ועל רקע פחדו של המתלונן מפני המשיב ומהות היחסים בין המשיב לבין המתלונן.

5.
ביום 25.5.10 הגיש המשיב
בבית המשפט המחוזי בחיפה ערר על החלטת כבוד השופט ר.ש. צמח מיום 6.5.10.
ביום 31.5.10 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט סעב) כי למרות קיומן של "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב
וכן קיומה של עילת מעצר, ראוי היה כי בית המשפט יבחן אפשרות שחרור של המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערר והחזיר את הדיון לבית משפט זה על מנת שיבחן את חלופת המעצר לאחר הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב , ומשכך הוגשו בתיק זה שני תסקירי מעצר שבחנו חלופות מעצר שהציע המשיב (תסקיר מעצר מיום 23.06.10 ותסקיר מעצר מיום 03.08.10).

6.
בנוסף, ביום 20.7.10 הגיש המשיב
בקשה לעיון חוזר בה נטען כי חל במהלך שמיעת הראיות כרסום משמעותי בראיות התביעה ובסיכויים להרשעת המשיב, כרסום המשמיט את הבסיס להחלטת ביהמ"ש בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. עוד נטען בבקשה, כי נוכח שמיעת מרבית עדי התביעה, לא קיים עוד חשש מפני שיבוש הליכי המשפט ואין טעם בהחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים.

7.
במהלך הדיון בפני
י ביום 08.08.10 טען הסניגור בדבר הכרסום בתמונת הראיות כנגד המשיב, בהסתמכו על מהלך שמיעת הראיות בתיק העיקרי בפני
כב' השופט חאמד. הסניגור טען, כי שמיעת הראיות הביאה לשינוי נסיבות משמעותי בדרך של כרסום בראיות וכן טען הסניגור, כי חלף פרק זמן ניכר מאז מתן החלטת בית המשפט המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
לטענת הסניגור, אין בידי המבקשת, ולא הוצגו במהלך ניהול המשפט ראיות המספיקות אשר יש בהן כדי לבסס את הרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובעיקר בעבירת הסחיטה באיומים ובעבירה של הדחה בחקירה. עוד טען הסניגור לקיומן של סתירות בפרשת התביעה אשר אין ביכולתה של התביעה ליישבן.


8.
הסניגור הפנה, בטיעוניו בפני
י, לעדותו של רכז המודיעין מר אבינועם יעקב (להלן: "רכז המודיעין")
וכן לדו"ח אשר נרשם ע"י רכז המודיעין ביום 02.05.10 וטען כי דו"ח זה (ת/28) מתייחס לאירועים שהתרחשו בתאריכים 11.04.10 ו– 12.04.10, ועל כן הדו"ח לא נרשם בסמוך למועד התרחשות האירועים אלא קרוב לחודש לאחר מכן. כן טען הסניגור כי ת/28 לא נערך ביוזמת רכז המודיעין עצמו אלא ביוזמת ב"כ המבקשת. עוד טען הסניגור, כי עיון בחומר החקירה, לרבות בהודעות המתלונן, אינו מעלה כל רמז לכך שמר אחמד עומר, מעסיקו של המתלונן, או המתלונן התקשרו לרכז המודיעין ומסרו לו את האמור בת/28. הסניגור הדגיש, כי מר אחמד עומר הנ"ל סתר את גרסתו של רכז המודיעין בנקודה זו. עוד מפנה הסניגור לסתירות נוספות בחומר הראיות ביחס לנוכחותו של המשיב בחנות ביום 11.4.10 וטוען כי מדובר בסתירות מהותיות. דא עקא, שלדידי, כפי שיובהר להלן, וכפי שטענה ב"כ המאשימה בתגובתה בדיון בפני
י ובצדק, אין מדובר בסתירות ובפירכות אשר יש בהן על מנת לפגוע בתמונת הראיות כנגד המשיב המלמדת לכאורה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לרבות העבירה של סחיטה באיומים. הגורם שהודיע לרכז המודיעין בדבר האירוע בחנות אינו רלוונטי, שכן המשיב עצמו בהודעותיו במשטרה אינו מכחיש שנכח בחנות במועדים הרלוונטיים וקושר את עצמו לשתי הפגישות בחנות, מה גם שהמשיב תועד במצלמות האבטחה ונראה בדיסק כמושך בכוח את השרשרת מצווארו של המתלונן ומשליך אותה בתנועה אלימה על הקרקע, כפי שעולה מהחלטת כבוד השופט ר.ש. צמח מיום 6.5.10. לפיכך, אין בטענותיו של הסניגור באשר למהימנות האמור במזכר ת/28, באשר למועד עריכתו ובאשר
לנוכחות המשיב בחנות במועדי האירועים על מנת לכרסם בתמונה הראייתית כנגד המשיב.

9.
עוד עולה מטיעוני הסניגור בדיון בפני
י, כי בחנות נוהל עסק של הימורים בלתי חוקיים על ידי המעסיק ועל ידי המתלונן, ולפיכך ניסו המתלונן והמעסיק להרחיק את המשיב מהעסק
ואף פיברקו את התלונה כנגד המשיב. אף בטענה הנ"ל אין על מנת להשפיע על הראיות המצביעות על כך שהמשיב ביצע לכאורה את העבירות נשוא כתב האישום, ראיות שלא נחלשו במהלך שמיעת הראיות באופן המלמד כי התערערה התשתית הראייתית כנגד המשיב וכי לא קיים עוד סיכוי להרשעת המשיב על סמך תמונת הראיות כנגדו. יובהר, כי אין כל תימוכין בראיות לטענתו הנ"ל של הסניגור באשר למניע של המתלונן בהגשת התלונה, כמו גם לטענה באשר לקשר בין רכז המודיעין לבין המתלונן והמעסיק בעניין ניהול העסק הלא חוקי. בכל מקרה אין בניהול עסק לא חוקי של הפעלת מכונות מזל בחנות על מנת להשמיט את הבסיס עליו נשענות הראיות בתיק זה.
כמו כן, אין בסתירות בין העדויות באשר ליתרת סכום החוב של המתלונן למשיב בגין ההלוואה,
על מנת להחליש את הראיות לכאורה ולכרסם בהם באופן
הפוגע בסיכוי בסופו של ההליך הפלילי להרשעת המשיב, זאת בניגוד לטענת הסניגור בנקודה זו.

10.
עיינתי עיין היטב בעדותו של המתלונן מיום 15.7.10 בבית המשפט, והגעתי לכלל מסקנה כי אין בהכרזת המתלונן כ"עד עוין" על מנת ללמד בדבר כרסום משמעותי בראיות התביעה ופגיעה בסיכוי להרשעת המשיב. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי המתלונן הוכרז כ"עד עוין" לאחר ששתק במהלך עדותו בבית המשפט, אולם המתלונן לא סתר את הגרסה שעולה מהודעותיו במשטרה ודבק במסגרת חקירתו על ידי ב"כ המבקשת באמור בהודעותיו במשטרה, ואף אישר בדיון את התמונה המצטיירת מהדיסקים, בהם ניתן לראות את תלישת השרשרת על ידי המשיב ואת הלך התנהגותו מטילת האימה של המשיב כלפי המתלונן. זאת ועוד, התנהלותו של המתלונן במהלך מתן עדותו בבית המשפט מלמדת דווקא בדבר פחדו מפני המשיב. להמחשת האמור לעיל יובאו דברי ב"כ המבקשת בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, מהם עולה כי המתלונן לחש לב"כ המבקשת כי "תוציא אותו מהעניין הזה". בנקודה
זו טענה ב"כ המבקשת בדיון בפני
י, כי הפחד של שנבע מהמתלונן נגלה לעיני בית המשפט.

11.
כמו כן, לא ניתן לקבל את טיעונו של הסניגור לפיו חל כרסום משמעותי בראיות
ביחס
לעבירה של הדחה בחקירה, שכן מעבר לאמור בהודעות המתלונן בעניין זה, אשר
צפויות להיות מוגשות במהלך הדיון הבא בתיק העיקרי, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, אישר המתלונן במהלך עדותו בבית המשפט, כי המשיב ביצע את העבירה הנ"ל, זאת בהשיבו לטענת ב"כ המאשימה, כי סיפר במשטרה שהמשיב אמר למתלונן שיפחית סכום של 6,000 ₪ מסכום ההלוואה על מנת שיבטל המתלונן את תלונתו,
בהאי לישנא: "אם את אומרת שאמרתי את זה במשטרה אני לא משקר" (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 15.07.10).

12.
נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי מחדש את תמונת הראיות בתיק זה, על רקע
העדויות והמסמכים שהוגשו בתיק העיקרי, הנני בדעה כי לא חל במהלך שמיעת הראיות כרסום משמעותי בראיות התביעה, וכי יש בפסיפס הראיות עד כה פוטנציאל של ממש להביא להרשעת המשיב בתום ההליך המשפטי כנגדו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנקודה זו יצוין, כי בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון שכדי להצליח בטענה של כרסום בחומר ראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר, יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו
(ראה בש"פ 6740/06 פרץ
נ' מ"י (לא פורסם), 3.09.06); וכן נקבע, כי די בשלב זה בקיומן של ראיות המעידות לכאורה על ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין (ראה:
בש"פ 8476/07, דואהדה נ' מ"י (לא פורסם), 18.10.07, בש"פ 7908/08 אבו סאלח נ' מ"י
(לא פורסם), 23.09.08).
כמו כן, נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי בדרך כלל חזרה של עדים מעדות אינה מהווה כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית של התביעה בעת בחינת הראיות בזמן המעצר, ומסקנה זו מתבקשת מכך שבשלב זה אין בית המשפט בוחן את אמינותן של הראיות ומשקלן (ראה בש"פ 1001/99 קורנבליט אהרון נ' מ"י, (לא פורסם), 25.02.99).

13.
עילת המעצר במקרה דנן נעוצה ביסוד הסביר לחשש הרציני
שמא שחרורו של המשיב
יסכן את ביטחונו ושלומו של המתלונן ועילה זו אף מתעצמת על רקע התנהלותו של
המתלונן במהלך מתן עדותו בבית המשפט, כאמור לעיל.

14.
תסקיר המעצר, שנערך ביום 23.6.10, אינו ממליץ בדבר שחרורו של המשיב ממעצר, זאת נוכח העדר יכולת של שירות המבחן להעריך את יכולת הערב המוצע להפחית את רמת הסבירות להישנות התנהגות אלימה מצדו של המשיב. לבקשת הסניגור נערך תסקיר מעצר משלים ואף בתסקיר מעצר זה מיום 03.08.10 חזר שירות המבחן על מסקנתו, באשר לאי יכולתו להעריך את יכולתם של הערבים המוצעים להפחית את רמת הסבירות להישנות התנהגות אלימה מצדו של המשיב. תסקירי המעצר במקרה דנן מחזקים את מסקנתו של כבוד השופט צמח בהחלטתו מיום 6.5.10, באשר לאי קיומה של חלופת מעצר העשויה להבטיח את ביטחונו של המתלונן במקרה דנן. כבוד השופט צמח בהחלטתו הנ"ל ציין כי נושבת בין הראיות בתיק אווירת פחד של המתלונן מפני המשיב. לדידי, אווירת הפחד הנ"ל של המתלונן מפניו של המשיב מוצאת לה ביטוי גם במסגרת עדותו של המתלונן בבית המשפט, כמפורט לעיל.

15.
לסיכום, נוכח האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המשיב לעיון חוזר וקובעת כי לא ניתן
להבטיח את תכלית המעצר במקרה דנן בדרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר כלשהי. לפיכך ישאר המשיב נתון במעצר עד תום ההליכים כנגדו בתיק העיקרי.

בשולי ההחלטה יצוין, כי אין ממש בטענת ההגנה בבקשה לעיון חוזר לפיה חלף פרק זמן משמעותי מאז מתן החלטתו של כבוד השופט צמח, שכן מאז מתן ההחלטה הנ"ל חלפו רק שלושה חודשים, מה גם ששמיעת הראיות צפויה, כפי הנראה, להסתיים בטווח הקרוב.
<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אב תש"ע, 09/08/2010 במעמד הנוכחים.



רונית בש
, שופטת

קלדנית: אלגרבלי נטלי






מת בית משפט שלום 640-05/10 מדינת ישראל נ' אילן ביטון (פורסם ב-ֽ 09/08/2010)