פסקי דין על ניר פרבר | פסקי דין על שלום ביטון | פסקי דין על אילן ביטון | פסקי דין על עיריית נהריה

11827-12/09 תאק     10/08/2010




תאק 11827-12/09 ניר פרבר, שלום ביטון, אילן ביטון נ' עיריית נהריה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



10 אוגוסט 2010

תא"ק 11827-12-09 עיריית נהריה
נ' פרבר ואח'






בפני

כב' השופט
אליעזר שחורי


המבקשים
1. ניר פרבר



ת.ז. 25688706
2. שלום ביטון
ת.ז. 64050008
3. אילן ביטון
ת.ז.
24986341



נגד


המשיבה

עיריית נהריה


החלטה

בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר לפינוי/סילוק יד המבקשים מנכס מסחרי ברח' המעפילים 5 בנהריה הידוע גם כחלק מחלקה 86 בגוש 18169.

בכתב התביעה טענה המשיבה כי החל משנת 2007 או בסמוך לכך פלשו המבקשים למקרקעין תפסו בהם חזקה והחלו להפעיל בהם בתי עסק וכל זאת שלא ברשות ושלא בהסכמת המשיבה שהיא בעלת הזכויות במקרקעין ואף בלא תשלום כלשהו תמורת השימוש במקרקעין.

לגבי המבקש/הנתבע 1 נטען בכתב התביעה כי הוא מחזיק במקרקעין ללא כל זכות שבדין החל מחודש יולי 2007 ומפעיל במקום עסק של משחקיה.

המבקשים / הנתבעים 2 ו – 3 מחזיקים במקרקעין ללא כל זכות שבדין החל מחודש אפריל 2007 ומפעילים במקום עסק של מרכולית.

התראות ודרישות אשר נשלחו ע"י המשיבה למבקשים לפנות את המקרקעין, נענו בסרוב.

בסעיף 10 בכתב התביעה מאשרת המשיבה כי המבקש 1 מחזיק ברשיון עסק למשחקיה בתוקף מ – 24.12.07 ועד 31.12.08 וכן מחזיק הוא ברשיון עסק לבית אוכל בתוקף עד ליום 31.12.10. המבקש 2 מחזיק ברשיון עסק למסעדה ולמכירת משקאות משכרים בתוקף מתאריך 26.2.09 ועד 31.12.10 וכן מחזיק הוא ברשיון עסק ללא הגבלת זמן לניהול מרכול.
מתן רשיונות עסק אין בו כדי להקנות זכויות להחזיק במקרקעין.

עמדת המבקשים -

המבקשים טוענים בבקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר המבקש/הנתבע 3 מר אילן ביטון
ובנספחים (להלן: אילן). בתצהירו מסביר אילן כי הנכס שבו מדובר נמצא ברח' המעפילים 5 בנהריה והוא ידוע כחלקה 102 בגוש 18169 ולא כפי שנרשם בכתב התביעה.
המבקש ניר פרבר
שהוא הנתבע 1 בתיק זה שכר ממנו את חלקו הדרומי של הנכס והוא מנהל במקום עסק בשם "ממלכת הילדים".
הנכס כולו הוחזק בעבר הרחוק ע"י משפחתו של אילן עד שנתפס בחוזקה ע"י המשיבה תוך שלילת החזקה מן המשפחה ובנסיבות אשר גררו תוצאות טרגיות. לאחר מכן החזיק בנכס אדם בשם מאיר אלוש וממנו רכש אילן את זכויותיו. בין הצדדים נערך זכרון דברים ולאחר מכן הסכם בכתב. ההסכם אבד וזכרון הדברים הוצג כנספח ב' לתצהיר. מעיון בנספח זה, אשר על פי הצהרת אילן נערך ונחתם בשנת 2005 על אף שאינו נושא תאריך, מוגדר הנכס כ"אולם".
בנוסף לכך מצהיר אילן כי זכרון הדברים מתייחס לחלקו הדרומי של המבנה וחלקו הצפוני מחזיק הוא עוד מיוני 2000.
במצורף לתצהיר מצורף כנספח ג'6 עותק צילומי של רשיון לניהול עסק בשם "אולם אירועים אור הזוהר" ברח' המעפילים 5 בנהריה ממנו עולה כי שולמה אגרה ב – 22.11.05 וניתן רשיון בתוקף מ – 9.11.06 ועד 31.12.09.
מכאן פרכה לטענת המשיבה בכתב תביעתה כי המבקשים או מי מהם תפסו חזקה שלא כדין בנכס החל משנת 2007.

עוד מצהיר אילן כי בשנת 2005 ביקר במבנה, שהיה אז במצב רעוע, מר ג'קי סבג, ראש העיר דהיום. בזמן הביקור לא כיהן מר סבג בתפקיד ראש עיר ובעת הביקור ניתנה הבטחתו כי אם ייבחר לראשות העיר ידאג לכך שייחתם חוזה בין המשיבה לבין אילן אשר על פי תנאיו יקבל אילן מהמשיבה זכות שכירות לתקופה של 25 שנים ופטור מדמי שכירות וארנונה, כנגד שיפוץ המבנה.

משנבחר מר סבג לראשות העיר הוכן חוזה ברוח ההבנות הנ"ל. אילן חתם לטענתו על החוזה אשר נלקח ע"י מר סבג "כדי להחתימו בעירייה שכן לדבריו לצד חתימתו נדרשת חתימה נוספת".

אילן מצהיר כי את חלקו הוא קיים ושיפץ את המבנה לתפארת. כל נסיונותיו לקבל עותק של החוזה, אשר יש להניח כי הוא נמצא ברשות המשיבה, עלו בתוהו.

גם מעצם העובדה שבמהלך השנים ניתנו מספר רשיונות עסק ע"י המשיבה ומעצם העובדה שראש העיר השתתף באירועים שנערכו באולם ניתן להסיק כי לא היו למשיבה טענות כלפי מי מן המבקשים בנסיבות הנ"ל.

בקיץ 2009 הורעו היחסים בין אילן לבין ראש העיר על רקע אמירות שהשמיע ראש העיר בדבר כוונתו לגרום לפינויו של אילן מן המבנה ולהקנות זכויות במבנה לעסק אחר המתנהל בצמוד ומדרום לנכס שבמחלוקת. המכתב הראשון ובו דרישת פינוי נשלח ע"י המשיבה אל המבקש/הנתבע 1.
אין ממש בטענת המשיבה כי למכתב זה לא הייתה תגובה. תגובה נשלחה ע"י בא כוחו
של אילן במכתב מיום 17.8.09 והוא צורף כנספח ד' לתצהיר. בסעיף 9 למכתב זה אשר נשלח בשם אילן מתריע בא כוחו כי לאילן טענת קניין לגבי הנכס וכי הוא מחזיק בנכס מזה שנים. למכתב זה לא נשלחה תשובה מטעם המשיבה ועל כן שלח בא כוחו של אילן מכתב נוסף ביום 31.8.09 אשר צורף כנספח ה' לתצהיר. המכתב נשלח הפעם הן בשם אילן והן בשם המבקש/הנתבע 1 וגם הוא ממוען אל היועץ המשפטי של המשיבה. במכתב זה דרישה לאפשר עיון בתיק הבניין וצילום מסמכים וכן בקשה לטפל עניינית בבקשה אשר הגיש המבקש/הנתבע 1 לחידוש רשיון עסק. גם למכתב זה לא היה מענה.

ב – 6.12.09 הוצא ע"י הועדה המקומית תכנון ובניה נהריה צו מנהלי להפסקת עבודות, בתאריך 7.12.09 הוגשה בקשה לצו הפסקה שיפוטי של עבודות בניה ובתאריך 8.12.09 הוגשה התביעה דנן. במהלך הדיון בבקשה לביטול הצווים התברר מתוכן עדותו של מהנדס העיר כי בתיק הבניין חסרים מסמכים ואילן טוען כי המסמכים הועלמו במתכוון כדי לפגוע בזכויותיו שהרי לא יעלה על הדעת שבתיק בניין בן יותר מ – 30 שנה אין מסמכים. לתצהיר מצורפים צילומים של מסמכים אשר מקורם אמור היה להיות בתיק הנכס ואשר צולמו לפני זמן רב לצרכים אחרים.

בנסיבות אלה מן הדין והצדק ליתן למבקשים רשות להתגונן כדי לאפשר בירור המחלוקת לגופו של עניין לרבות בירור הטענה כי המשיבה פעלה להעלמת מסמכים כדי להכשיל את המבקשים בנסיונם לאתר מסמכים שבכוחם להוכיח את טענותיהם.

אילן נחקר על תצהירו ביום 4.3.10 ולעניין הזכויות אשר רכש לטענתו ממר אלוש השיב כדלקמן:

"אתה מפנה אותי לפס"ד שניתן על ידי בימ"ש זה ב – 2003 שלפיו ביהמ"ש החליט שמר אלוש צריך לפנות את הנכס ושהוא פולש בעצמו ולשאלתך איך אחרי שנתיים קניתי זכויות מפולש, אני משיב שאני קניתי, זה שלא הוצאתי אותו אם הוא פולש זו אינה בעיה שלי, לי היה הסכם עם ראש העיר. לא בדקתי אם יש לאלוש חוזה מול העירייה לפני שקניתי ממנו וכו'.

אני רואה בדף הראשון של פסק הדין שמדובר על תביעות מאוחדות לעניין הזכויות כולל אולם שמחות ופאב כתוב שאני מחזיק אותו משנת 2000 ואני שואל איך זה יכול להיות שאני מחזיק אותו משנת 2000 וכו' אני רואה החלטה לגבי אלוש על משהו אחר בכלל".

לעניין ההסכם אשר לטענתו נכרת בעקבות זכרון הדברים בין אלוש לבינו השיב:

"אתה מפנה לסעיף 8 בתצהירי ובו כתבתי שבהמשך לזכרון הדברים עשיתי הסכם עם אלוש, אני משיב שלא עשיתי. עשיתי רק זכרון דברים. עשינו הסכם. הוא לא בידי. לשאלתך איזה עורך דין עשה את ההסכם, אני משיב שלא עורך דין.
לשאלתך אם ביקשתי מאלוש העתק של ההסכם לקראת המשפט היום, אני משיב שלא".

לעניין שאלת הגדרת הנכס אשר לטענת אילן רכש בו זכויות מאלוש השיב:

"עם אלוש זה החלק הדרומי.
לשאלתך מכוח מה אני מחזיק את החלק הצפוני, אני משיב שהגעתי ב – 2000 לארץ ב – 20.2.00 וקניתי את החלק הצפוני ממוטי עמר ז"ל.
לשאלתך מדוע לא כתבתי את זה בתצהירי, אני מתפלא שזה לא כתוב וכו'.
לשאלתך איפה החוזה עם מר עמר ז"ל אני משיב שאין לי, אבדוק עם אחי. אתה מציין שאין לי הסכם עם עמר ז"ל, אין בידי הסכם שבא בעקבות זכרון הדברים עם אלוש וגם אני לא ידוע אם לאלוש היה הסכם עם העירייה ולא התעניינתי ואני משיב שאני יודע שהיה איזה משהו".

לעניין גרסת ההסכם עם המשיבה באמצעות ראש העיר השיב אילן לשאלות ב"כ המשיבה:

"לשאלתך מתי עשיתי הסכם עם ראש העיר, אני משיב שב – 23.6.00 שלקחתי את החלק הצפוני של הבניין
ויש רשיונות שיעידו וכו'. בסביבות שנת 2000 ראש העיר שלא היה אז ראש עיר יום אחד ביקר, אחרי זמן שקניתי ממנו זכויות שלו והיה נוכח ראש העיר יצא לנו לדבר והוא אמר שאם אני אזכה הוא יתן לי חוזה שכירות שאשאר שם במקום. זה היה בסביבות 2005. עד 2005 לא הייתי בצד הזה.
המקום מחולק ל – 5 מתחמים: מסעדה סינית, אולם אירועים, פאב, מזנון אחורה, מסעדה וכו'. אני ב – 2005 קניתי עקב זה שהייתי במחם הצפוני וקניתי במתחם הדרומי וכו'.
לשאלתך אם עד שהגיע אלי מר ג'קי סבג ב – 2005 וסיכמנו לטענתי מה שסיכמנו אני בינתיים החזקתי את החלק הצפוני 5 שנים אני שואל – על סמך מה תשאל את מר ג'קי סבג.
לשאלתך מה סיכמנו ב – 2005 אני משיב שהוא היה אצלי, היה לי ארוע שם, הוא אמר לי שאם הוא ייבחר בחזרה להיות ראש העיר אם אדאג להחזיק את הבניין ולטפל בו אקבל ממנו חוזה שכירות למשך 25 שנה תמורת אחזקה".

מתוך התשובות הנ"ל ניתן להסיק כי לטענת אילן הוא החזיק בחלק הצפוני משנת 2000 ועד שנת 2005. את הזכויות בחלק הדרומי הוא רכש בשנת 2005 ובאותה שנה קיבל את ההבטחה ממר סבג לדאוג לכך כי ייחתם חוזה שכירות בתנאים כמבואר, אם ייבחר מר סבג לראשות העיר.

בעניין הטענה לעריכת חוזה מול ראש העיר השיב אילן:

"אחרי שהוא נבחר אז הגיע אליי יום אחד והוא נכנס אליי למשרד ושאלתי מה עם ההבטחה. הוא שאל אם אשגיח על המקום כמו שצריך ועשינו הסכם, אתה גם יודע מהעניין הזה, הוא אמר שהוא צריך עוד חתימה אחת כדי שהחוזה הזה יהיה תקף. זה לא שהוא בא אליי ועל המקום עשינו חוזה וכו'. הוא אמר לי מה לכתוב ואני כתבתי בכתב ידי.
לשאלתך מה היה כתוב שם, אני משיב שעשינו הסכם ביני ובינו, ראש העיר ואני, אני הייתי כביכול מיופה כוחה של אמי, לא על השם שלי כתבתי. זה לא היה אפילו עמוד אחד. הוא ביקש את הדף אמר שצריך עוד חתימה כדי שהדף יהיה תקף.
לשאלתך מה היה כתוב בדף הזה אני משיב שהיה הסכם בינינו שאני אחזיק את הבניין, התחייבות שהוא התחייב לי וכו'.
לשאלתך מה היה כתוב, אני משיב שעשינו הסכם בינינו על התחייבות שהוא התחייב לי שאני לא אשלם לא מיסים לא ארנונה לא שכירות תמורת זה שאחזיק את הבניין וכו'.
לשאלתך עד מתי היה הסיכום שאחזיק בבניין, אני משיב שכתוב 25 שנה".

על סמך הנתונים הנ"ל טוענים המבקשים יש לקבל הבקשה וליתן להם רשות להתגונן.

המשיבה לא הציגה תימוכין לטענתה כי היא בעלת הזכויות במקרקעין שבמחלוקת שהגדרתם טעונה בירור. לא ידוע בשלב זה אם הנכס מוגדר כמבנה הנמצא בחלקה 86 בגוש 18169 בנהריה או בחלקה 102 בגוש זה. לכתב התביעה צרפה המשיבה מסמך אשר הופק באמצעות האינטרנט על מנת להוכיח כי המשיבה היא הבעלים של החלקה 86 בגוש 18169 בשטח 2,262 ₪ בשלמותה. כאשר בכתב התביעה אין אזכור של כתובת הנכס. בנסיבות אלה טענת המשיבה כי היא בעלת הזכויות בחלקה זו אין בה כדי לקשור את הנכס שבמחלוקת לחלקה זו.

לחילופין יש להניח, בהסתמך על הצהרת אילן, שלא נסתרה בעת חקירתו, כי שלא כנטען בכתב התביעה הוא החזיק ומחזיק בנכס שנים לפני המועד שבו נטען בכתב התביעה כי תפס בנכס חזקה שלא כדין. בחלק הצפוני מחזיק הוא משנת 2000, בחלק הדרומי משנת 2005 כאשר כל אחד נרכש מגורמים פרטיים כנגד תמורה. במשך כל השנים הללו החזיק אילן בנכס ללא הפרעה וללא השגה מצד מאן דהוא.
בשנת 2005 נערך ונחתם מסמך בינו לבין ראש העיר מר ג'קי סבג אשר על פי תוכנו
הקנה לאילן זכות שכירות בנכס למשך 25 שנה בפטור מתשלום דמי שכירות וארנונה לתקופה זו כנגד שיפוץ מאסיבי בנכס. אומנם ההסכם איננו תחת ידיו של אילן אולם ראיה לקיומו נמצאת מעצם העובדה שבמשך שנים, משנת 2005 ועד שנת 2009 נוהלו בנכס עסקים שונים כאשר הוצאו להם רשיונות עסק כדין וניתן להניח כי אם כטענת המשיבה מדובר בפולשים, לא היו ניתנים רשיונות עסק והיו ננקטים הליכים זה מכבר לסילוקם.

ההליכים בהם פתחה המשיבה בקיץ 2009 כנגד המבקשים יסודם בשיקולים זרים ובכוונה לשלול זכויות מן המבקשים על מנת להעבירן לאחרים.

עמדת המשיבה -

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות משהוכח כי טענות המבקשים הוכחו כטענות בדים. המשיבה היא בעלת מלוא הזכויות הן בחלקה 86 והן בחלקה 102 והנכס שבמחלוקת הנמצא ברח' המעפילים 5 ידוע גם כחלק מחלקות 86 ו – 102 בגוש 18169. נסח הרישום אשר צורף לכתב התביעה מתייחס לחלקה 86. בתאריך 4.3.10 עם פתיחת הדיון בבקשת המבקשים לרשות להתגונן ביקשה המשיבה לצרף גם את נסח הרישום המוכיח את זכויות המשיבה בחלקה 102. הנכס שבו מדובר הינו חלק מחלקות 89 ו – 102 בגוש 18169 ועל פי ההחלטה אשר ניתנה ב – 4.3.10, הגדרת הנכס שבמחלוקת עפ"י כתב התביעה והנתונים אשר בבקשת הרשות להתגונן בהירה וברורה.

המבקשים נסמכים על תצהיר בחתימת אילן על מנת לתמוך בטענה הבסיסית כי החזקה בנכס היא מכוח זכות ולא בנסיבות של פלישה או תפיסת נכסים שלא כדין. אילן הסביר כי את הזכויות בחלקו הדרומי של הנכס שבמחלוקת רכש מאחד בשם מאיר בן אלוש בשנת 2005. מתברר כי לאותו בן אלוש אין ולא היו כלל זכויות בנכס או בחלק ממנו, זכרון הדברים אשר מציג אילן בתמיכה לטענה כי רכש "זכויות" בשנת 2005, אינו נושא תאריך. הסכם אשר טוען אילן כי נכרת לאחר חתימת זכרון הדברים אינו בנמצא, הוצג

פסק דין
אשר ניתן בבימ"ש זה בתיק אזרחי 6855/01 עיריית נהריה
נ' טעימה מסעדות (1990) בע"מ ואח' אשר חייב את מר בן אלוש לסלק את ידו מהנכס נשוא התובענה ולהחזיר את החזקה בנכס למשיבה. אילן עצמו לא ידע בעבר ואיננו יודע גם כיום אלו זכויות אם בכלל היו אי פעם לאותו בן אלוש.
הוא הדין בכל הנוגע לטענת אילן כי רכש זכויות בחלקו הצפוני של הנכס החל מיוני 2000. לראשונה נזכר אילן בעת חקירתו כי את הזכויות רכש מאדם בשם מוטי עמר ז"ל. לא זו בלבד ששמו של המנוח מוטי עמר לא הוזכר כלל בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, הרי אישר אילן כי אין ברשותו הסכם לצורך הצגתו בביהמ"ש. ממילא אין באפשרותו של המבקש להסביר על סמך מה ולמה טוען הוא כי נרכשו זכויות בחלק הצפוני מגורם אשר היה רשאי להעביר זכויות כאלה.

מכאן שהטענה היסודית אשר על סמכה בלבד מבקשים המבקשים רשות להתגונן היא טענת אילן כי בשנת 2005 נכרת בינו ובין ראש העיר מר ג'קי סבג הסכם שכירות לתקופה של 25 שנה אשר במסגרתו הופטר מתשלום דמי שכירות וארנונה למשך תקופה זו כנגד שיפוץ הנכס. הסכם כזה, אשר תוכנו כמפורט על ידי אילן בלתי סביר בעליל, איננו בנמצא, אילן לא טרח לנסות לאתר מסמך כזה והשיב תשובות מתחמקות בגזרה זו לשאלות שנשאל וניתן לקבוע כבר בשלב זה כי אין כל ממש בטענה לקיומו של הסכם מן הסוג הזה.

בנסיבות אלה תולה אילן את יהבו על רשיונות עסק שניתנו מעת לעת והמוכיחים לדעתו כי אכן הכירה המשיבה בזכותו להחזיק בנכס. מתן רשיונות עסק איננו תחליף להוכחת קיום זכות להחזיק בנכס ומכיוון שאין חולק כי לא ניתנה כל תמורה כנגד השימוש אשר נעשה בנכס הרי שלכל היותר מדובר
כרשות חינם להשתמש בנכס הניתנת לביטול בכל עת. עם דרישת הפינוי בטלה הרשות ולמבקשים או למי מהם אין עוד זכות להוסיף ולהחזיק בנכס.

ככל שמבקשים המבקשים לטעון בסופו של יום כי יש להתנות סעד של פינוי בתשלום עבור השקעות והשבחות, גם דין הטענה הזו להידחות בהעדר תשתית ראייתית לכאורה להשקעות כאלה והיקפן בכתב הבקשה על נספחיה.
אם סבורים המבקשים כי זכאים הם לפיצוי עבור השקעות, רשאים הם לדרוש את המגיע להם לשיטתם בהליך נפרד.

המבקשים בתגובתם מזכירים כי בשלב בקשת הרשות להתגונן אין ביהמ"ש בוחן את מהימנות הגרסה אשר בתצהיר ומניח הוא כי העובדות הנטענות בתצהיר נכונות. המבחן הקובע בשלב זה של הדיון הינו האם בהנחה שהמבקש יוכיח את כל טענותיו כפי שהציג בתצהיר עומדת לו הגנה כנגד התביעה. גם כאשר מדובר בהגנה דחוקה אין לדחות בקשת רשות להתגונן.
במקרה דנן הצהיר אילן כי נערך ונחתם הסכם שכירות בינו ובין ראש העיר מר ג'קי סבג, הסביר מה היו תוכנו של ההסכם והוכיח חזקה ארוכת שנים בנכס ללא הסתייגות מצד המשיבה. די בכך על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן. אם וכאשר תינתן רשות להתגונן יוכל אילן לנסות ולהוכיח את גרסתו ע"י זימון עדים ובהם עדותו של ראש העיר.

דיון -

לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים אני דוחה בקשת הרשות להתגונן.
טענת המבקשים כי ראוי ונכון ליתן רשות להתגונן ולו כדי לברר את שאלת הזכויות בנכס שבמחלוקת נדחית מן הטעם שבתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן הצהיר אילן כי הנכס שבמחלוקת הינו "מבנה הנמצא ברח' המעפילים 5 והמזוהה כחלקה 102 בגוש 18169 בנהריה". מנגד מצהיר אילן בסיפא לסעיף 3 בתצהיר כי הנכס שהוא נושא התובענה נמצא ברח' המעפילים 5 בחלקה 86 בגוש זה. בעניין הצהרה אחרונה זו הרי נטען בכתב התביעה כי מדובר בחלקה הנמצאת כולה בבעלות המשיבה כפי שעולה מצילום הנסח אשר צורף כנספח לכתב התביעה ומן ההערה אשר בנסח הרישום אשר צורף עולה כי גם הזכויות בחלקה 102 הן של המשיבה כפי שביקשה להוכיח ע"י צירוף הנסח הרלוונטי בעת הדיון ביום 4.3.10. בין כך ובין כך וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.3.10, אין מחלוקת של ממש מהו הנכס שבמחלוקת ומה כתובתו. אין חולק כי מדובר בנכס הנמצא ברח' המעפילים 5 בנהריה
ואין נפקות בנסיבות דנן בין אם הנכס בנוי על חלקה 86 או על חלקה 102 או על שתי החלקות או על חלק משתי החלקות המצויות בבעלות המשיבה. הרי גם המבקשים אינם חולקים על זכות הבעלות של המשיבה במקרקעין
ובמבנה וטוענים לזכויות מכוח הסכם שכירות עמה. בסעיפים 6,7,8 לתצהירו של אילן מפרט הוא את ההיסטוריה
של המחזיקים בנכס ברח' המעפילים 5 בנהריה, הנכס שבמחלוקת, ומסביר כי משפחתו החזיקה בנכס בתחילת שנות ה – 90, בשלב מאוחר יותר החזירה המשיבה לעצמה את החזקה בנכס כאשר "בהמשך עבר הנכס לידי מר מאיר אלוש ואני רכשתי את זכויותיו במבנה".

מכאן שזכות הבעלות של המשיבה במקרקעין ובמבנה שבמחלוקת, אינה שנויה במחלוקת.

מכיוון שמתברר שהמבקשים אינם יודעים מה היו זכויות קודמיהם בנכס, אם בכלל, אין מקום למתן רשות להתגונן על מנת לברר באיזו זכות החזיקו בעבר המנוח מוטי עמר ומר מאיר בן אלוש בנכס. המבקשים הם אלה אשר היו חייבים להציג נתונים מבוררים על מנת לבסס טענת זכות כלשהי ולא עשו כן. כל טענות המבקשים בגזרה זו לאמור: טענת חזקה במקרקעין מכוח זכות כלשהי בתקופה שבין 2000 ל – 2005 הן טענות סתמיות, כלליות וחסרות בסיס ולו לכאורה.

מכאן שנכונה טענת המשיבה כי סלע התשתית עליו מבקשים המבקשים להשעין את כל הגנתם הינו אותו הסכם אשר לטענת אילן נערך ונחתם בינו ובין ראש העיר בשנת 2005 ואשר על פיו קיבל הוא זכות שכירות בנכס לתקופה של 25 שנה בפטור מדמי שכירות וארנונה כנגד שיפוץ המבנה.
דא עקא שאף המבקשים, אשר אינם מסוגלים בשלב זה להציג 'הסכם' כזה, אינם טוענים למעשה כי בינם לבין המשיבה נכרת אי פעם הסכם שכירות מחייב, להבדיל ממסמך שניתן היה לשכללו לכלל הסכם בהתקיים תנאים מסוימים. מדובר ב'הסכם' תמוה עד למאוד על פי תוכנו כפי שהוא מוצג על ידי אילן ואשר על פיו הסכים ראש העיר להרעיף עליו שפע של הטבות על סמך נתונים עלומים שאינם ידועים. יש לזכור כי הקניית זכות קניין, וזכות שכירות בכלל, לתקופה העולה על 5 שנים במקרקעי עירייה טעונה אישור רוב חברי מועצת העירייה ובנוסף לכך אישור שר הפנים. כך מורה סעיף 188 לפקודת העיריות (נוסח חדש):

"(א) עירייה לא תהיה רשאית למכור מקרקעין להחליפם או למשכנם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך.
(ב) עירייה רשאית להשכיר מקרקעין או להרשות שימוש במקרקעין שאין בו משום שכירות, אולם השכרת מקרקעין לתקופה העולה על 5 שנים והשכרת נכס שחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב 1972 חל על שכירותו טעונות החלטה ואישור כאמור בס"ק (א).
(ג) התמורה שנתקבלה ממכירת מקרקעין של העירייה תשמש אך ורק לקניית מקרקעין וכו'.
(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 197".
(אשר עניינו חובת מכרז, א.ש.)

יש לזכור כי החלטות העירייה בעניין הקניית זכויות במקרקעין מן הסוג הזה נתונה לפיקוח ולביקורת ציבורית. לבד מן האישור הנדרש על ידי השר או מי שהוא הסמיך לכך לעסקה שכזו
נתונה היא לבחינת ביקורת הפנים המוקמת על פי הוראות הפקודה וביקורת החוץ של מבקר המדינה.

אכן אין צורך להזכיר כי בשלב זה אין ביהמ"ש נכנס לשיקולי מהימנות ואולם אין פירושו של דבר שהרשות להתגונן תינתן כדבר שבשגרה על סמך כל טענה סתמית וכללית מוזרה ותמוהה ככל שתהא. הרי
אילן בתצהירו איננו טוען כי הציג בפני
ראש העיר באותה פגישה שהתקיימה במהלך אירוע כלשהו במקום נתונים כספיים בקשר לשיפוץ שביצע במבנה ואשר מצדיקים קבלת החלטה על אתר לערוך מסמך אשר יעניק לאילן הסכם שכירות ארוך טווח לתקופה של לא פחות מ – 25 שנים ובנוסף לכך הענקת הטבה כספית מופלגת של פטור מדמי שכירות ותשלומי ארנונה.
העובדה שבמשך מספר שנים הוצאו רשיונות עסק אין בה כדי ללמד דווקא על קיומו של הסכם כלשהו להענקת זכות שכירות במבנה למבקשים או למי מהם והיא יכולה להתיישב גם עם מסקנה של ניהול כושל מצד המשיבה אשר לא השכילה לעמוד על זכויותיה.

מכיוון שהמבקשים אינם יודעים מה היו זכויות קודמיהם בנכס ומכיוון שגם אם יתבררו כנכונים הנתונים אשר מוסר המבקש/הנתבע 3 בקשר לתוצאות המפגש הנ"ל אשר הניב מסמך שאמור היה להשתכלל לכלל חוזה שכירות, אין בנמצא נתונים מכוחם ניתן להניח כי חוזה כזה אכן גובש, אין המבקשים מציגים הגנה ולו לכאורה כנגד התביעה בתיק זה.
טענת המבקשים בעניין ה'נזק הראייתי' שגרמה המשיבה ואף למעלה מכך – הטחת האשמה בדבר העלמת ראיות מכוונת מצד המשיבה איננה יכולה לסייע למבקשים אשר בפועל אינם טוענים לקיומו של הסכם אלא מבקשים הם את יומם בביהמ"ש מתוך תקווה שמא יעלה בידם להוכיח טענה בלתי מבוררת לפיה היה המשך למפגש המתואר לעיל והושלמו ההליכים הדרושים לצורך עריכה וגיבוש של הסכם שכירות.

הטענה החילופית אשר מעלים המבקשים לראשונה בסיכומיהם לפיה ראוי ונכון ליתן למבקשים רשות להתגונן לצורך בירור שאלת הפיצויים המגיעים למבקשים לטענתם עקב החזרת
החזקה בנכס למשיבה, אף היא נדחית.
על פי סעיף 21(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969 אם הקים אדם מחוברים במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים כנגד תשלום פיצוי או לדרוש סילוקם. המשיבה בכתב תביעתה דורשת החזרת החזקה בנכס במצבו המקורי ואולם אף אם נניח שמי מטעם המשיבה הסכים בין במפורש בין מכללא לביצוע השקעות בנכס במהלך השנים, לא הוצגו במסגרת בקשת הרשות להתגונן נתונים כלשהם בקשר להשקעות אלה ויש להביא בחשבון כי ההשקעות נדרשו לצורך הפקת הרווחים מן הנכסים המסחריים ונעשו לקידום ענייניהם של המבקשים אשר לא שילמו במהלך השנים את המגיע למשיבה עבור שימושם בנכס. בהעדר תשתית עובדתית מינימלית לעניין טענה זו
אינני רואה מקום לדחות מתן סעד של פינוי / סילוק יד עד לאחר שיתבררו המחלוקות הכספיות, בירור אשר מטיבו וטבעו עלול לארוך פרק זמן לא קצר. הרי לא נשללת זכות המבקשים להציג את תביעותיהם בהליך נפרד ולבררן כדבעי.

סוף דבר –

בקשת הרשות להתגונן נדחית. המשיבה רשאית איפה ליטול

פסק דין
של סילוק יד לפי העתירה שבכתב התביעה. לא יינתן צו להריסת מחוברים על חשבונם של המבקשים על מנת שלא להכשיל מראשיתה תביעה אפשרית לפיצוי עבור השבחות. יוגש נוסח פורמלי של

פסק דין
לחתימה. הוצאות ושכ"ט ייפסקו במסגרת פסק הדין.

במסגרת פסק הדין תינתן למבקשים ארכה של 90 ימים לצורך קיום הוראת פסק הדין.

מזכירות ביהמ"ש תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
ל' אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 11827-12/09 ניר פרבר, שלום ביטון, אילן ביטון נ' עיריית נהריה (פורסם ב-ֽ 10/08/2010)